חוזר וקורא בהם, הופך ובודק אותם ומצטט מהם. ספרי הפולחן שלי

במרכזו של כל פולחן דתי נמצא ספר. התנ"ך. הברית החדשה. הקוראן. מילה כתובה יוצרת שייכות. חיבור לקבוצה. רצון לפעולה. המילה הכתובה יכולה לייצר כוח מרדני. חתרני. ספר פולחן, לכן, הוא ספר שמאגד סביבו נאמנים מאמינים וגם מעריצים אובססיביים. ספר פולחן נשאר פופולרי לאורך שנים רבות בקרב קבוצות חסידיו. במקרים רבים, ספרי פולחן נכשלו מסחרית, אבל רכשו את מעמדם המיתי עם הזמן בזכות היותם מקוריים, חדשניים ושוברי-מוסכמות. וזה מה שמשותף ל"חולית", "התפסן בשדה השיפון", "זן ואמנות אחזקת האופנוע" וגם "שר הטבעות", "ז'וסטין" של המרקיז דה סאד, "מרכבות האלים" של פון-דניקן ו"איש הקוביה". כולם ספרי פולחן.  ספר פולחן הוא ספר שאנשים חוזרים וקוראים בו. ומצטטים ממנו.

פה תמצאו את 50 ספרי הפולחן הטובים ביותר לפי העיתון טלגרף.

 אלה ספרי הפולחן של נועה מנהיים. ווינט, 2001.

ואלה (חלק מ)ספרי הפולחן שלי.  ושלכם?

1. האמריקאים: "התפסן בשדה השיפון", ג'י. די. סאלינג'ר, "מלכוד 22", ג'וזף הלר, "בית מטבחיים חמש", קורט וונגוט
מעט ספרים פירסם סאלינג'ר בחייו, אבל "התפסן בשדה השיפון" שלו הצליח לשנות תודעה של דורות שלמים, להפוך לספר מצליח מסחרית וגם לספר שרבים רואים בו טקסט חתרני (והיו מטורפים שראו בו הכשר לרצח, כמו מרק צ'פמן שהתנקש בחייו של ג'ון לנון). "התפסן בשדה השיפון, סיפור התבגרותו של הולדן קולפילד, האאוטסיידר האולטימטיבי, הוא בו-זמנית יצירה שכל מתבגר יכול להזדהות איתו, בכל מקום בעולם, וספר שהוא חובה לבחינות הבגרות. קראתי אותו מספר פעמים בחיי, ובכל פעם גיליתי בו רובד אחר, שלא הייתי מודע לו קודם לכן. כך גם בנוגע ל"מילכוד 22" ו"בית מטבחיים חמש", שניהם של סופרים אמריקאים שיצאו בשלום מהתופת של מלחמת העולם השניה, שניהם גם הפכו לסרטים נהדרים – ושניהם שידכו בין האבסורד הגמור של המלחמה באשר היא מלחמה לבין דמויות אנושיות שכל מי שיש לו לב ורגשות רוצה להזדהות איתן. שלושת הספרים גם יחד שימשו דלק במהפכות של שנות השישים למען שוויון לנשים, לשחורים ולצעירים החדשים, עם הפרחים בשיער והגיטרות החשמליות ביד.

2. "מרכבות האלים", "אלים מן החלל החיצון", "עקבות בחלל", אריך פון דניקן 

וכך כתב הסופר השוויצרי אריך פון-דניקן: "מודה אני בגלוי שמבחינה מסוימת גם אני הנני הוזה הזיות ובעל חלומות… -אמונתי- וביטחוני שיצורים אינטליגנטיים מכוכבי לכת אחרים ביקרו בעבר הרחוק בכדור הארץ" (אלים מהחלל החיצון, עמוד 14); "ביתר ענווה בא אני וטוען שאיננו יכולים לדעת את האמת. לכל היותר יכולים אנו להאמין בה" (מרכבות האלים, עמוד 72). הטרילוגיה שלו, שיצאה לאור בין השנים 1968-1972 הפכה אותו לסוג של אל(יל) בעצמו. פון-דניקן ניסה להוכיח שישויות זרות ביקרו בכדור-הארץ, והשאירו עליו סימנים. ספריו תורגמו לעשרות שפות צוטטו ואף הוסרטו, ושום מדען שניסה להציג הוכחות-נגד לא הצליח לקעקע את הפופולריות האדירה של היוצר ולמנוע את הפיכתם של ספריו לספרי-פולחן בשנות השבעים והשמונים.


3. הסאדיסט הצרפתי והמאזוכיסט הפולני: "ונוס בפרווה", לאופולד פון זאכר-מאזוך / "ג'וסטין, או יסוריה של המידה הטובה", המרקיז דה-סאד

פון זאכר-מאזוך הפולני רצה ללקק מגפיים. הוא השתוקק שאישה עירומה, לבושה במעיל פרווה בלבד, תכה אותו. תשפיל אותו. הוא תיעד חוויות מיניות כעבד של שתי נשים יפות, וכיצד  נתן לשתי הנשים הללו שליטה מוחלטת בו. גם היום, ב-2012, "ונוס בפרווה" מעורר השתאות באופן שבו הוא חוקר את הצד האפל של המיניות והמקום שבו התענוג נובע לא מליקוק הגוף אלא דווקא מליקוק מגפיה של אישה מתעללת. תופעת המאזוכיזם נקראת של שמו של הסופר. לו ריד כתב את השיר המפורסם של ולווט אנדרגאונד בהשראת הספר הזה.

לעומת האציל הפולני, המרקיז הצרפתי דה-סאד דווקא אהב להכאיב לנשים ולהשפיל אותן, כחלק מדרכו להפיק עונג מיני. הליכותיו ומנהגיו הביאו להשלכתו לכלא, אבל שם דווקא כתב את יצירותיו המשפיעות ביותר "120 הימים של סדום" ו"ג'וסטין". דמותו וכתביו השפיעו ומשפיעים עד עצם היום הזה על מיליוני חובבי SM בעולם כמו גם על יוצרים שהתעניינו בצד הלא מואר של הנפש האנושית ומיניותה. הנה שלוש יצירות, לדוגמא, שנעשו במישרין בהשפעת ובהשראת המרקיז:

התקליטלאלו שיפרין "המרקיז דה סאד" 1966

הסרט: פייר פאולו פאזוליני – "סאלו: 120 הימים של סדום" (1975)

ההצגהפיטר וייס – "מרה/סאד" (1965)

4. מדע בדיוני: מדריך הטרמפיסט לגלקסיה, דגלס אדמס / "חולית", פרנק הרברט

בלי פאניקה, לא מזיק ברובו, לעולם אל תניח לווגוני להקריא בפניך שירה ואל תצא מהבית בלי מגבת.  אלה חלק מהמשפטים הפולחניים בספר הספרים של המדע הבדיוני הקומי, הפרודיה המופלאה של אדמס הולידה תסכיתי רדיו, סדרת טלוויזיה, חוברות קומיקס, משחקי מחשב וסרט קולנוע.

5. הביטניקים: "נהמה", אלן גינסברג / "ארוחה עירומה", וויליאם בורוז

היתה אז אפלה באמריקה. סוף שנות החמישים. שיאה של השמרנות הבורגנית החדשה שאחרי מלחמת העולם השניה. אלן גינסברג, משורר יהודי והומוסקסואל, כתב את  "נהמה" (Howl) שהיתה תיאור פואטי של האדם הנמעך תחת גלגליה הדורסניים של החברה הצרכנית, המודרנית, החדשה. גינסברג היה בסך הכל בן 25 כשהקריא את יצירתו בגלריה  בעיר, זכתה להצלחה מיידית, אבל השנה היתה 1957 והמשטרה אסרה את הפצת הספר, בטענה שמדובר ב"דבר תועבה", בשל ההתייחסות המופגנת והבוטה של גינסברג לסקס בכלל וליחסי מין הומוסקסואלים בפרט. גינסברג זכה בבית המשפט בקרב על "נהמה" וקנה לו את מעמדו כגיבור תרבות וסמל של דור הביט. המעניין הוא שגם במאה ה-21 היצירה שלו רלוונטית ותקפה וחתרנית לא פחות.

חברו של גינסברג, וויליאם בורוז, אחראי ל"ארוחה עירומה",  בורוז היה גאון מסומם, שהרג את אשתו, ברח לטנג'יר, טבל בהזיות הרואין ומסקלין וכתב על מכונות כתיבה שהן אורגניזם חי, על מקקי-ענק ועל סקס מטורף. הספר השפיע על רוברט וואייט וחבריו בקנטרברי שבאנגליה שנתנו ללהקתם את השם "סופט מאשין" והשפיע על וולטר בקר ודונלד פייגן שנתנו להרכב שלהם את השם "סטילי דן" והשפיע על חבורת גודלי אנד קרים שנתנו ללהקה שלהם את השם 10CC, בורוז עצמו שיתף פעולה עם משוררי-רוק ויוצרים בתחומים שונים והבמאי דייויד קרוננברג שעשה לפי ספר הפולחן שלו את סרטו השערורייתי והמדהים.

6. הג'ינג'רמן, דונליווי

הספר החצוף, החכם, הרענן, המקסים של דונילווי יצא לאור ב-1955 ותורגם לעברית 30 שנה אחר כך. סיפורו של סבסטיאן דנג'רפילד הלומד באירלנד ועלילותיו עם נשים שונות. דונליווי היה בן 27 בלבד כשיצא הספר ורק הצרפתים היו אלה שהעריכו את יצירתו כפי שהיא והם שהוציאו את הספר ללא קיצורים והשמטות (כתבתי עליו בהרחבה כאן)

7. בונים עולמות חלופיים: "חולית", פרנק הרברט"שר הטבעות", ג'.ר.ר. טולקין

בטרילוגיה "שר הטבעות", ההוביט פרודו בגינס יוצא למסע בעקבות טבעת הכישוף. הספר נכתב בסוף שנות השלושים ותחילת שנות הארבעים, החל לצאת לאור (בחלקים) רק ב-1954 וקנה את מעמדו המיתי בסוף שנות השישים, כשעל קירות הרכבת התחתית בלונדון החלו להופיע כתובות מוזרות שרוססו בידי מעריצים נלהבים של טולקין.

"שר הטבעות" ("אחוות הטבעת", "שני הצריחים" ו"שיבת המלך") היא יצירת פנטזיה מורכבת ומפוארת, כשבדומה ל"חולית", מציגה עולם קסום, חריג ואחר, עם חוקים עצמאיים ודגש חזק על אקולוגיה. לפי "שר הטבעות" נוצרו יצירות רבות, מוזיקליות, קולנועיות ורדיופוניות.

התקליט: שר הטבעות, בו הנסון

סרט: יצירת אנימציה מאת רלף באקשי

טולקין וגם הרברט בנו ב"שר הטבעות" וב"חולית" אפוסים שהם גם בדיונים-עתידנים אבל גם טקסטים עם זיקה עמוקה וחזקה למיתוסים קדומים ואגדות-עם. אצל טולקין ההשראה היא הצפון האירופי, בזמן שהרבט שאב דווקא מתרבויות אסייתיות קדומות ובנה בעזרתן יצירה אפית אדירה, עולם דמיוני שלם ומפורט, כולל מילים בעברית ובערבית ומנהגים האופייניים לשבטים בדואים. גם "חולית" הפך לסרט קולנוע של דייויד לינץ' בשנת 1984.

8. "איש הקוביה", לוק ריינהרט

איך היו נראים החיים אם היינו נותנים לקוביות מזל לקבוע את החלטותינו? מצד אחד, מאוד מסעירים. אי אפשר לעולם לצפות את התוצאות. מצד שני, תוהו ובוהו מוחלט. פרופסור ג'ורג' קוקרופט הפך את הרעיון הזה לרומאן (שאותו פירסם בשם הבדוי לוק ריינהרט) ב-1971.  כמו רבים מהספרים המשפיעים והמסעירים, גם "איש הקוביה" נאסר לפירסום במקומות שונים בעולם. הרעיון – לחיות לפי החלטות אלוהי הקוביה וחוקי ההסתברות השרירותיים – הופכים את גיבור הספר הבורגני למי ששובר את כל הטאבואים והחוקים החברתיים.  הסופר ומעריציו, אגב, האמינו שהשיטה הזו היא הדרך אל החופש, ואל האושר. המתנגדים טענו שזה תחילת הסוף של המין האנושי והסדר החברתי.

9. גן הבטון, איאן מקיואן

סצינת הסיום של הספר – אל דאגה, אין ספוילר – היא אחת המהממות ביותר שנכתבו אי פעם. רומן הביכורים של מקיואן מ-1978 הפך לספר פולחן בקרב קבוצה קטנה של מעריצים בבריטניה, וגם בישראל, שנים רבות מאוד לפני שפרץ לתודעה העולמית עם "כפרה", "אמסטרדם" ו"אהבה עיקשת". גן הבטון, גם אחרי כל השנים, הוא ספר עוכר-שלווה ומהפנט. ארבעה ילדים שמתייתמים מהוריהם, מחליטים להסתיר את הדבר מהרשויות, כדי שלא יישלחו לאימוץ, ומנהלים את חייהם בעצמם בלב ג'ונגל אורבני באנגליה של שנות השבעים.

10.  מסעות: "זן ואומנות אחזקת האופנוע", רוברט מ. פירסיג / "זאב הערבה", הרמן הסה /  "בדרכים", ג'ק קרואק

שלושת הספרים של הסה, קרואק ופירסיג השפיעו עמוקות – ועדיין מהלכים קסם – על צעירים בכל העולם. שלושה ספרי מסעות פילוסופיים. קריסת נישואיו של הרמן הסה עם הזמרת רות ונגר גרמו לו לנסוע, להסתגר, ואת כאבי הלב, הפחד והבדידות השקיע בכתיבת הרומן העשירי שלו, "זאב הערבה", שהתפרסם ב-1927 בגרמנית, תורגם לאנגלית ב-1929 והפך להצלחה ענקית בקנה מידה בינלאומי, השפיע על דור הביט, על ילדי הפרחים ועל מתבגרי שנות השבעים, צוטט בתקליטים, נתן את שמו ללהקה  מצליחה ושימש כמוטיב בסרט פאנדנגו. הרמן הסה זכה בפרס נובל לספרות ב-1946.

בהשראת "זאב הערבה" כתב ג'ק קרואק את "בדרכים" שלו שהתפרסם ב-1957. את חייו הקצרים העביר קרואק בנדודים ברחבי ארצות הברית, כשהוא נאבק בערכים השמרניים של שנות ה-50, ומביע קול שונה, מרדן וחופשי ומאמץ את השילוש הקדוש של הרוקנרול: סקס, סמים ואלכוהול. קרואק מת ב-1969 בגיל 47 מהרעלת אלכוהול.

והשלישי בחבורה, רוברט פירסיג, חיבר את המסע אל תוך הפילוסופיה היוונית עם מסע אופנוע באמריקה, מסע נוסטלגי פילוסופי שהוא בו-זמנית גאוגרפי, ממקום למקום, ונפשי, אל תוך תוכו פנימה, הוא ובנו דוהרים על האופנוע, חשופים לרוחות ולסביבה ומנהלים שיחות על פילוסופיה.


Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אלי  On 01/07/2012 at 19:20

    תודה! הוספתי ארבעה (!) ספרים לרשימת ספרים-שחובה-לקרוא-ועדיין-לא-קראתי-ברוב-עוונותי.

  • B. Goren  On 01/07/2012 at 19:47

    זאב הערבה ספר ענק. קראתי אותו שוב לפני שנה ושוב קיבחתי ממנו הנחתה בראש. לא ברור לי איך הצלחתי להבין אותו כשקראתיו בפעם הראשונה בגיל צבא, בחולות של סיני.
    אף רשימה של ספרי פולחן שלי לא תהיה שלמה ללא ספריו של דן בן אמוץ: לזכור ולשכוח, לא שם זין ויופי של מלחמה. דב"א היה ענק.
    עוד ספרים שהשפיעו עלי ובהחלט ניתן לאמר עליהם שמבחינתי הפכו לספרי פולחן, הם ספרים שעוסקים באפליית השחורים: אוהל הדוד טום של הארייט ביצ'ר סטו, שורשים של אלכס היילי, זעקי ארץ אהובה של פטון והוידווים של נט טרנר של וויליאם סטיירון. תמיד חשבתי ששחור הוא יפה.

    מכיון שאני שונא ספרים וסרטים בדיוניים, לא הצלחתי מעולם להתחבר לשר הטבעות, ההוביט ודומיהם.

  • נעם אשד  On 01/07/2012 at 21:32

    חלק קראתי וחלק לא בתחום שיפוטי עדיין , אבל הוספתי את זאב הערבה לרשימת הקריאה.
    אסוציטיבית נזכרתי בספר ילדים אחד , סוסת הערבה( של גריפית) באקט קורע לב הקפיץ אותח באחת לעולמם של הגדולים

  • חיה  On 01/07/2012 at 22:09

    ספרים נוספים שבשום פנים ואופן אינם ספרי פולחן כי פולחן זה בעייתי:
    אנה קרנינה/ טולסטוי
    30 הימים של מוסה דאג/ פרנץ וורפל
    ז'רבז/ אמיל זולא
    סיפור על אהבה וחושך/ עמוס עוז
    ספר הדקדוק הפנימי/ דוד גרוסמן
    השטן במוסקווה (ולא "האמן ומרגריטה", בגלל התרגום העצי)/ מיכאיל בולגאקוב
    אבות ובנים/ אנטון צ'כוב
    ויש עוד הרבה…

    • אלי  On 01/07/2012 at 22:13

      וואוו – השטן במסקווה – איזה ספר!!!

      • Tamir  On 01/11/2012 at 11:20

        ב ה ח ל ט !!!!! מהטובים.

  • David  On 01/07/2012 at 22:27

    פולחן? לא בשביל אתאיסט כמוני. אבל הנה סתם כמה ספרים טובים שעולים לי בראש:
    – מטרות אבודות – ז׳אן כריסטוף רופין
    – הצבע ארגמן – אליס ווקר
    – Push/ Sapphire
    – the autobiography of Malcolm X

  • ענת פסו  On 01/08/2012 at 8:23

    רשימה מעולה, בועז!!!!

    תרשה לי להוסיף ספר קטן ונפלא שהלך איתי לכל מקום משנות נערותי
    ועד שילדיי נולדו – "מר אל – כאן אנה".

  • ליאור ב.  On 01/08/2012 at 9:33

    ותודה בעד הדגים!

  • יגאל פישר  On 01/08/2012 at 10:32

    אני עדיין מצטט ממילכוד 22, מהו "צדק":

    צדק הוא ברכיה למעי, סנוקרת מהרצפה לסנטר, בלילה, במפתיע, עם סכין מונפת בלב אנית קרב, מכה בראש מאחור מאחור באפילה דקירה ללא כל אזהרה. חניקה בתייל. זה צדק! כי כולנו חייבים להיות קשוחים מספיק וחזקים מספיק כדי לירות בבילי פטרול מהמותן!

  • דוד סינגר  On 01/09/2012 at 7:47

    טוב, לכתוב מהם ספרי הפולחן שלי זה ענין חסר משמעות כי ברור שלכל אחד יש את הרשימה האישית שלו.

    בכל מקרה כאחד שבא מהעולם הדתי, אני חושב שדווקא בעולם הזה המושג של "ספר פולחן" תופס מאוד חזק. מה שעולה לי לראש מיד זה הספר "מכתבי יוני" שהוא, לדעתי ספר מכונן עבור כל אחד שגדל בדור שלי וכאמור דתי לאומי או דתל"ש, אולי בדומה למה שהיה הספר "החיים כמשל" עבור ילידי שנות השישים.

    עכשיו עולה לי שם נוסף לראש- עוד פעם מאוד תלוי זמן, מקום ותרבות- "כמעיין המתגבר" שבנעורי לא היה מי שלא קרא אותו (ולדעתי הוא טוב בהרבה מ"מרד הנפילים")
    והנה לאחר שהתחייבתי לא לכתוב רשימה אישית אני מוצא את עצמי עושה בדיוק את זה, אז אעצור בשלב הזה…:)

    לגבי הרשימה שלך בועז, אז ללא ספק הספרים (אלו שאני מכיר) מוגדרים בהחלט כ"ספרי פולחן" למרות שאפשר בהחלט להתווכח אם אלו הספרים הטובים ביותר שכתבו אותם סופרים…
    באופן אישי זן ואחזקת האופנוע הוא הספר הכי אוברייטד ברשימה (למרות ששוב, אין מה להתווכח והוא באמת חייב להיות בקטגוריה של ספרי פולחן), כשלדעתי גם התפסן הוא אוברייטד ואני מעדיף עליו בהרבה את ספריו האחרים של סלינג'ר ובראש "לאסמה באהבה וסיאוב".

    את ארוחה ערומה לא קראתי אם כי צפיתי בסרט ולדעתי פיספסתי בגדול שלא עשיתי כן אחרי עישון של חומר מגולגל בתוך נייר עיתון. הסרט התפספס לי לחלוטין.

    מלכוד 22, נו מה נגיד, למרות שלדעתי "אלוהים יודע" לא פחות טוב.

    ושר הטבעות- קצת קשה להתייחס אליו היום בהערכה הראויה, אחרי כל הסרטים ההתמסחרות ובמיוחד אחרי הארי פוטר ושאר הסדרות הפנטסטיות, אבל צריך לזכור שהוא היה הראשון, והוא גם היה הרציני מכולם- כדבריך הוא ממש יצר שפה יש מאין (ואני מכיר כמה חולי נפש שמנהלים דיונים בשפה שהוא יצר)

    את הרמן הסה אני לא מסוגל לקרוא- כמו שאני לא מסוגל לקרוא איזשהו סופר גרמני אחר (ולא בגלל השואה)

    ואחרון ובאמת חביב אדמס- ושוב קצת מרגיז שהוא נהיה כל כך מוכר לכולם והיום כל ווגון מצוי מצטט מהספרים שלו- אז אני יכול באופן אישי רק להמליץ על ספר אחר שלו, האחרון, "הזדמנות אחרונה לראות" שהלוואי ויום אחד יכנס לרשימת ספרי הפולחן האולטימטיביים

  • דניאל  On 01/09/2012 at 11:07

    לגבי מלכוד 22, מישהו יכול להמליץ על תרגום מסוים? הבנתי שהתרגום הישן קשה ולפעמים לא מובן ולא מדויק, והתרגום החדש עומד לרשותי אבל אין לי מושג לגבי טיבו.

  • יונת קריאה  On 01/23/2012 at 16:54

    וואו ! אחלה נושא לפוסט.

    אני משער שרובנו קוראים ספר יותר מפעם אחת בעיקר עד גיל מסויים והרשימה הזאת העיפה אותי הרבה הרבה אחורה…את מילכוד 22 וזאב הערבה קראתי מספר פעמים. יום נפלא לדגי הבננה של סלינג'ר הרבה יותר מוצלח מהתפסן בשדה השיפון – נדמה לי שראיתי לא מזמן סוג של גירסה קולנועית לעלילה -לא רעה בכלל.

    זן ואמנות אחזקת האופנוע עשה עלי בזמנו רושם אדיר. בדיעבד מזכיר קצת את סגנון הכתיבה הקאנונית של סחרוב…הרבה רעיונות לקעקועים למי שטרם הספיק

    במרקיז דה סאד, איש הקוביה וגן הבטון לא נתקלתי. מאלן גינסברג לא התרשמתי אבל "בדרכים" נפלא. הדרייב לבלוע את החלום משכר ומדבק, הייתי ממש מחוייב אליו תקופה מסויימת.
    מהמדריך לגלקסיה למרות שלל ההמלצות (אחי, זה נכתב בשבילך) התאכזבתי במיוחד.

    מצטרך להמלצה של ענת לגבי "מר אל כאן אנה"…קראתי עם הילדים לא מזמן- עדיין נהדר.

    המלצות לעוד שידורים חוזרים מהאלף הקודם שעולות כרגע:
    מגילת סן מיקלה, החיפוש אחר המופלא, זורבה היווני ומאה שנים של בדידות.

    המלצת צפייה כי זמן הקריאה הולך ונעלם:
    http://en.wikipedia.org/wiki/Joshua_Then_and_Now_film

    חיבור בין כותב ספרי קאלט (שידועים לקומץ שבקומץ)-
    http://en.wikipedia.org/wiki/Mordecai_Richler

    לשחקן שגילם את יוסאריאן בהצלחה מדהימה ובעיני הוא-הוא היהודי הגלותי אמריקאי האבסולוטי – הרבה יותר מוודי אלן.
    http://en.wikipedia.org/wiki/Alan_Arkin

  • קפקאי  On 01/25/2012 at 4:11

    ברשימות שלי,
    1984 כי אין אפוקליפטיות שנוגעת בי כמוהו.
    מקרה ידוע מראש-אפלה אוקספורדית במאה השבע עשרה, רשומון דרך עיניים של ארבע דמויות. דמויות בלתי נשכחות וסוד ענק אחד.
    המשפט-קפקא בשיאו.
    כל השרלוק הולמסים -כי קר, מנגנים בכינור, מסניפים, כי שרלוק הוא אמן מהרמה הגבוהה ביותר וזאת אנגליה של אז .
    האמן ומרגריטה-"אנושקה כבר שפכה את שמן החמניות".

    זאב הערבה-הולך איתי שנים.
    גן הבטון-וואו.

  • אורן  On 05/19/2013 at 22:41

    אני הייתי מוסיף גם את "דפוק וזרוק בפאריז ולונדון" של ג'ורג' אורוול, ספר שגורם לך מצד אחד להימשך לחיים האלה של עוני והשפלה ומצד שני להתפלל שלא תגיע לשם

Trackbacks

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: