כמה מלים על בנינים וסרטים

 

לפני יומיים הלכתי לראות סרט בסינמטק תל אביב. המבנה המפלצתי והמכוער, שילוב של מתכת אדומה, זכוכית וקירות אפורים, הפיל עלי דיכאון.

מפלצת אדומה ומנוכרת. צילום: "הארץ"

אחרי הסרט המוני אדם ניסו להיחלץ מהאולם. מעבר לעובדה שזה נראה לי מסוכן ולא בטיחותי, היה בזה משהו עגום, להידחס החוצה, ומהתקרה זלג ודלף הגשם על ראשי היוצאים, ודליים הונחו במקומות שונים במעברים כדי לאגור את המים – ומדובר בבנין חדש, כן?  – וככה קיבלנו גם מבנה דוחה וגם לא פונקציונלי. למה? ככה.  מחדל ארכיטקטוני בשילוב עם חוסר-אסתטיקה ישראלי טיפוסי.

הנה, למשל, הסינמטק בפאריז

והסינמטק בלוס אנג'לס

ופה למטה הסינמטק של בריסל

הסינמטק בבריסל, בלגיה

 

הסינמטק בטורונטו
הסינמטק בלוקסמבורג

פעם היה לנו את הסינמטק ששכן בבית מפעל הפיס בתל אביב. היה לנו מנוי שחידשנו פעם בשנה. הכיסאות היו פשוטים. בכניסה היו דפים ששוכפלו על סטנסיל משני הצדדים עם ניתוח של הסרטים. יעקב מלכין, רחל גורדין, רחל נאמן, נסים דיין, נחמן אינגבר ויכין הירש כתבו אותם. את השורה והכסא היו מסמנים עם מדבקות שהקופאית היתה מוציאה ומדביקה על הכרטיס. שורה 4 כסא 8. תמיד ביקשתי את המקום הזה. קרוב קרוב לפנים היפות והשדיים הנפלאים של ביבי אנדרסון ב"המגע", למגבעת של המפרי בוגרט, לאקדח של קלינט איסטווד, למתיקות של מריה שניידר ב"טנגו אחרון בפריז", לגלגלי המשאית ב"דואל", לשיני הערפד ב"סלח לי, אבל אתה נושך את צווארי" של פולנסקי.  הסינמטק – כמו קולנוע "פריז" וקולנוע "תכלת" – הביא אלינו את הסרטים שלא הוקרנו בשום מקום. את התחושה הנפלאה שיש איכות ששווה ללכת לקולנוע בשבילה. הסינמטק, בעיקר, היה בשבילנו מקום מפגש, מועדון והמקום שבו החלומות מתגשמים, חלון הצצה אל העולם הרחב ואפשרות לראות סרטים שלא שיערנו את קיומם.

היום אין לנו סינמטק. זאת אומרת, יש – אבל אין. לא באמת. הסינמטק החדש הוא כל מה שאני מתעב בעידן הזה. הוא אולטרה מודרני, מבנה מכוער, לא ידידותי, מנוכר, לא אינטימי, לא מושך, לא נוח, צבוע בצבעי אדום ואפור מרתיעים. יש בו מעט מדי סרטים שאני ממש רוצה לראות.  פסטיבל אנדרה טארקובסקי – יוזמה נהדרת במלאת 25 שנה למותו של ה-גאון הקולנועי הרוסי – לא קיבל מספיק יח"צנות וכל סרט הוקרן פעם אחת ויחידה, וחבל מאוד שכך. יש קלאסיקות משנות השישים והשבעים שאני רוצה לראות אבל הסרטים האלה לא מוקרנים אלא לעתים רחוקות (ואז אני רץ בחדווה, כי אין כמו לצפות ב"מסע השחקנים" או "פסיכו" על מסך גדול). הסינמטק כיום ממעט להביא את הסרטים ההם. חבל, אבל זו המדיניות והמציאות.

מי שתיכנן את המבנה החדש של הסינמטק בתל אביב ומי שאישר את התכניות האלה ומי שבירך על המוגמר לא מבין שום דבר בקולנוע. אין במבנה החדש, המנוכר והיקר שום קסם. להיפך. כמו שבסינמה סיטי אין שום קסם. זה בסך הכל קומפלקס המוני ויעיל למי שרוצה לראות סרט מסוים בזמן מסוים. זהו.  הסינמטק בתל אביב אמור היה להיות יותר מזה. אבל בשביל זה צריך מישהו בעל שאר-רוח, שיוכל לראות בצורה נקיה ופשוטה את הענין. שיבין שדרוש כאן שיקול שהוא יותר מרייטינג. שהרי סינמטק הוא כמו ספריה ציבורית. הוא אמור לשרת את אלה שהם מיעוט שאינו חובב רבי-מכר. את מחפשי האוצרות האבודים. והוא אמור להיות מקום נעים. מלטף. אופף. לא זר, קר ומנוכר.

איפה, איפה הם, כל הסרטים ההם?

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • sivi  On 01/07/2012 at 10:22

    אני מתעבת את ההידחקות החוצה וגם בכניסה, על זה לא כתבת אבל 10 דקות לפני סרט זו פשוט קטסטרופה שלא נראתה כדוגמתה, אנשים שמשלמים ממיטב כספם באים להידחק במבואה של הביניין פשוט מעצבן אותי בכל פעם מחדש

    • בועז כהן  On 01/07/2012 at 10:25

      את צודקת. הכניסה לאולם והיציאה ממנו – קשה ולא נעימה.

  • כתבת את מה שהחנקתי…

    ביום בו הלכתי לראות סרט בפסטיבל הקרואטי, אחרי שנחרדתי מהאדום האדום החריף והכיעור הנודף מכל עבר [וזה למרות שזה צבע אהוב עלי] ביקשתי מאחת העובדות לתקן דליפה של הברז בקולר ביציאה מהאולם התחתון [תמיד חבל לי על מי הכינרת המעטים] באותו הרגע שנגעה העובדת בכפתור יצא סילון מים אדיר מהקיר…אדיר…אין יוצא ואין בא…חברתי ורבות כמותה נתקעו בכניסה לשירותים לזמן רב…והקהל הרב שגדש את האולם התבוסס ונדחק בתוך שלוליות.
    למגינת לב נשטפו השטיחים האדומים החדשים והמזעזעים בנחילי מים. "כל הכינרת" נשפכה שם בגלל חלמאות וכשלי בנייה, שעות ארוכות לא הצליחו העובדים חסרי האונים להשתלט על הזרם ועכשיו אתה מספר שגם הגג דולף למי הגשמים…אין מילים
    מזכיר את מחדלי הבנייה של המשכן לאומנויות בזמנו. העיצוב המחריד. הקירות הדולפים והצנרת העלובה זועקים לטעמי את הקשר הסימביוטי בין ההון – לשלטון.

  • אירית פישר-וייס  On 01/07/2012 at 10:49

    טרם ביקרתי בבניין החדש.. פשוט כי הרפרטואר של הסרטים כ"כ דל, כמהה לצפות שוב על המסך הגדול בסרטים הנפלאים של שנות ה 70-80.. ו.. אין מצב..חבל..

  • ורד נבון  On 01/07/2012 at 10:52

    פני הסינמטק כפני הדור. או בשתי מילים: בכייה לדורות.
    תודה על הפוסט ועל הצילומים מהסינמטקים בעולם.

    http://vnavon.wordpress.com

  • איל  On 01/07/2012 at 10:57

    בועז,
    אתה צודק, ואני חושב שאם התוכן והתוכניה של המקום היו משתנים, כמו שאמרת – להצגת סרטי קלאסיקה משנות ה40-50-60-70 עמוסי הכל טוב, וגם סרטי שנות ה-80 (הניצוץ, ראסטי ג'יימס, בלייד ראנר, נרדפי החוק, חלום אריזונה, וכו'), ואם היינו מקבלים קצת פסטיבלים של במאים אולי ההרגשה במקום הייתה משתנה וגם האדום אפור היו נראים לנו יותר נחמדים (והגג הדולף אולי היה קצת רומנטי ומזכיר לנו ימי עבר).

  • יעל/סביון  On 01/07/2012 at 11:15

    תראה בועז
    אני יכולה להגיד את אותו דבר על הבימה. הגישה של חולדאי זה שמבנים חדשים או מחודשים יראו מודרניסטים. ולא להשאיר טיפת זכר מהעבר. אני חושבת שהבנין היחידי בתל אביב שנשאר משומר זה ביתו של ביאליק ולידו בית העיריה הישן. שאני נמצאת שם בככר אני פשוט נהנת מהעבר של פעם. הסימנטק לצערי נראה כמו איזה קניון חדש. ואם נעשה השוואה בין הסמנטק של תל אביב וירושלים נבין שזה הכל תלוי בראש העיר. כי ראש עיריית ירושלים בעד שמירת מקומות וחולדאי ידוע כאדם שאוהב שהכל יהיה חדש וכמובן עושה מה שהנדל"נים אומרים לו לעשות כי הוא מקבל הון כסף על זה. צר לי שככה הגיעו הדברים.

  • אביב  On 01/07/2012 at 11:24

    מסדרון האימה הויזואלית הזה, המכוסה בשטיח אדום בגוון נורא מואר באור פלורסנטי, מתקיף ב-360 מעלות של ציטוטים צפופים מסרטים בעברית ובאנגלית, בפונט אריאל כעור, ובהכרזה בוטה שלסינמטק לא היה תקציב/רצון לשלם למעצב המבין בטיפוגרפיה שיבצע את הרעיון (השחוק אך הסביר) הזה בצורה חיננית.
    מיד לאחר השוק הויזואלי הזה, נכנס הצופה לשבת באולם סגול מסגול. הרצפה, הכסאות, התקרה סגולים מנוקדים. מעבר הצבעים חד, קשה ולא נעים בשום דרך, ומראה על אפס חשיבה עיצובית רוחבית בעיצוב המבנה החדש.

    היחס המתנשא, האדיש והחצוף מצד עובדי הקופות, לא השתפר עם המעבר לבניין החדש, ורק החריף. לא כל תל אביבי חובב קולנוע מתאים בהכרח לתפקיד שירותי של קבלת קהל פרונטלית/טלפונית, ובסינמטק לא מבינים זאת.

    אם כך, ברכותיי לסינמטק שהגיע למצב בו המבקר מעדיף להזמין כרטיס באינטרנט (במערכת הזמנות נוראית), להוציא את הכרטיס ממכונה, להגיע בשניה האחרונה כדי לא להתעמת עם האימה הויזואלית, ולברוח בתום הסרט.
    האולמות הקטנים, הביתיים, עם התחושה המוכרת והאהובה של הסינמטק (על אף מצבם המוזנח) הלכו ולא ישובו עוד, ואיתם כנראה תלך ותדעך הדבקות שלי בסינמטק בעשור האחרון.

    מה נותר לנו, אני תוהה.

  • B. Goren  On 01/07/2012 at 11:24

    הדבר הטוב ביותר בסינמטק זה הפורטר האוס ברחוב הארבעה 14. מקום מצוין עם מגוון אדיר של בירות. מומלץ.

  • D.J MosheL  On 01/07/2012 at 11:33

    תבקר בסינמטק ראש פינה
    ושם תראה באיזה מקום הוא נמצא
    פשוט סינמטק קסום….
    בקישורים המצורפים יש צילום של המקום

  • seymore butts  On 01/07/2012 at 11:35

    מסכים איתך לחלוטין בועז, המקום מזעזע חיצונית ופנימית ועצוב להשוות אותו עם הסינמטק הישן, ה"פרימיטיבי" והטוב. כנ"ל לגבי הרפרטואר.

    אני מקווה שיבוא יום ותיתן לנו סקירה מבפנים של הסינמטקים הזרים שהצגת כאן…

    שבת שלום.

  • תמיר  On 01/07/2012 at 12:00

    שאלת סתם תם –
    לסינמטק לא באים בשביל האולם ואם הסרט טוב – אני לא זוכר מהבניין דבר – לפחות לא בזמן ההצגה. מסכים לחלוטין שהעניין דוחה.
    אבל – הסרטים – אם הבניין נבנה כשהמילה "רייטינג" לצידו – הרי אפשר להצביע בקול רם וברגלים.
    לכתוב ולא להתפשר – לדרוש חומר טוב. הרי גם למסעדה שביאסה אותך לא תחזור ולפעמים עדיף לנסוע 100 ק"מ וליהנות ולא 10 ולהתבאס…..

    • בועז כהן  On 01/07/2012 at 12:14

      תמיר, ראשית יש את "חווית הצפיה", והכניסה והיציאה לאולם קולנוע היא חלק מזה.

      שנית, בכסף שהשקיעו במפלץ הארכיטקטוני הזה, אפשר היה ליזום ולהפיק 100 רטרוספקטיבות לבמאים ולז'אנרים שונים.

  • חגית  On 01/07/2012 at 12:09

    לפני כמה חודשים בלונדון ראיתי את הסרט המופלא "פינה".
    מעבר לחוויות הסרט, כל כך נהנייתי להיכנס לקולנוע כמו פעם, עם אוירה חמה ואינטימית, בר קטן עם מוזיקה ברקע ומעמד דיסקים בפינה…חבל שכבר אין דברים כאלו פה.

  • ענת פסו  On 01/07/2012 at 12:18

    גם השנה הוא דולף????
    פשוט לא להאמין!!!
    כל שנה טוענים שמסדרים את הנזילה הזו סופית.
    ומעבר לכך בועז-נהנית מהכתיבה שלך.

  • bddaba  On 01/07/2012 at 13:11

    טוב, פגשתי אותך שם והחלפנו כמה מילים עצובות על הטעות הקודרת הזו, על הדבר הזה שנראה כמו אנכרוניזם משנות השמונים תשעים, רק יותר גרוע מכך.
    אין לי אלא להסכים בצער רב לכל המילים בפוסט הזה. טעות קשה, אדריכלות מרגיזה ולא הולמת. כה מצער. הטעויות באדריכלות בארץ ממשיכות לקרות שוב ושוב.
    וצודקת יעל לגבי הבימה. זכיתי גם אני ליהנות מהצניעות הפשוטה של בית מפעל הפיס שם בתחילת הרחוב, זכית אתה גם לראות סרטים במקומו של הסינמטק הראשון ברחוב ההוא ליד בארי ווייצמן בצפון העיר.
    מה שמרגיז ועגום במיוחד, מעבר לעיצוב המיושן והאידיוטי, הוא חוסר הפונקציונליות, הצפיפות, המבואה בצורתה המשונה, הירידה למטה לאולמות וכו'.
    ממליץ לקרוא את אסתר זנדברג במאמרה על הבניין בגלריה של הארץ.
    תודה בועז.
    שרון רז

  • אלי ארדיטי  On 01/07/2012 at 15:03

    בועז,
    יש לך יכולת פנומנלית לפרוט על נימי הנוסטלגיה של אלו שנולדו בתחילת שנות ה-60. כיף להזכר בהגעה באוטובוס לרחוב הפטמן, להיכנס לאולם הומה אדם ולצפות במילכוד 22, ראסטי ג'יימס או בלייד ראנר שהם חלק מזערי מהסרטים שראיתי במקום הישן והקסום ההוא. אפילו ערבי וידיאו של הביטלס שנערכו שם לפרקים, ואפילו את וודסטוק, ראיתי לראשונה שם.
    לעומת זאת בסינמטק הנוכחי והמנוכר גם ראיתי לא מעט סרטים, אבל התחושה… התחושה שכבר איננו עוד בני 16

  • קפטן קוקי  On 01/07/2012 at 15:41

    בתור אחד שגדל בתל אביב אבל חי כבר 6 שנים בירושלים, קשה לי שלא להתאכזב מזה שלא משנה כמה גרוע יעשו משהו בתל אביב, הוא עדיין יצליח. בתל אביב לא צריך לתת דין וחשבון לאף אחד.
    כשעברתי לירושלים ושמעתי מכמה חברים ירושלמים על כך שהסינמטק בירושלים מוצלח הרבה יותר מאחיו משפלת החוף ייחסתי לדברים גאווה מקומית, לא יותר.
    מאז אני נוכח פעם אחרי פעם שהעשייה התרבותית המופלאה בירושלים, שרובה נעשית בזול ומתוך דחף אמיתי של אנשים שאינם מדושנים ומכונה 'אלטרנטיבית' שלא בצדק פשוט לא מזיזה לאף אחד. לא חשוב כמה מאמץ ישקיעו פה האנשים, השיח התרבותי בארץ הוא נחלתה הבלעדית של תל אביב.

    • מיכל זהבי  On 01/07/2012 at 20:57

      אתה צודק לגבי העשייה התרבותית המופלאה בירושלים, שהסינמטק הירושלמי הוא רק חלק קטן מאוד ממנה, יש שפע, ברובו מדגדג קצוות ומאתגר, שידוע כמעט רק למי שחי בעיר, ואני כבר הפסקתי לנסות לשכנע שמעניין כאן ביחוד אם אתה גם יוצר בעצמך. המרכז בעצם זה איפה שאתה נמצא.

  • skalmoogi  On 01/07/2012 at 16:01

    אמת, המבנה נראה כאילו הוא בית בובות אפוקליפטי, והיצע הסרטים מעפן, אבל בראש ובראשונה הדבר שמרסק לחלוטין את חווית הצפייה הוא לפני הכול הצופים האחרים, ובאופן פרטני יותר קהל הבית של הסינמטק, שמורכב ברובו מנשים שלוקחות פוסלן.

    אני כבר מסייג ואומר שאני יודע איך זה נשמע, ובאמת, אני חושב שזה לגמרי בסדר שיש גם מקום על הפלאנטה שבחור בן 70+ יכול להרגיש שלא לוטשים בו מבטי "ס'תלק מפה סבל'ה" (ומה גם שהסינמטק הוא בסוף היום עסק מסחרי, וככזה, כל עוד יש קהל הכול בסדר,) אבל אם הייתי רוצה שמישהו ישבור לי כל רגע מותח באמרות שפר שמנסות לנחש מה יקרה עוד רגע על המסך הייתי בא עם אמא שלי, והייתי מביא סנדוויץ' מהבית.

    קצת כמו אוהדי בייתר, לא נראה שניתן להשתלט על קהל הבית של הסינמטק, ובצדק, למה שאישה בת 80 תקשיב לאיזה זאטוט בן 20, ואיזה סנקציה בכלל הוא יכול להטיל עליה? הקהל פשוט מדבר כל הסרט, אני לא איזה מאונן אבל ראבק, הגיע הזמן להבין שלסרטים היום יש פסקול, ואין צורך להקריא את הכתוביות. זה מין חוסר כבוד בסיסי לחוויה, וזה לא נגמר רק בזה.

    לא מזמן בפסטיבל סרטי קולנוע קרואטי הביאו את אחד הבמאים, ואת השגרירה, לענות על שאלות הקהל. חצי מהקהל הסתלק לפני הכתוביות. הבמאי עמד שם ולא הבין מה קורה. מילא שאף אחד לא התעניין יותר מדי במוצא פיו, אבל לכל הפחות להישאר יושבים עוד חמש דקות מתוך איזה תחושת אמפתיה לברנש שכרגע ראיתם את פרי עמלו. בסוף מישהו מהשורות האחרונות זרק לו איזו הערה על המתירנות המינית הקרואטית. כולם צחקו.

    לא יודע, לכל הפחות שאפשר יהיה לראות סרט כמו בני אדם, וגם, באופן כללי אני לא חושב שזה יהיה כזה נורא אם יתחילו לנסות להתאים את המקום גם לאנשים שלא נושקים ל70. להתחיל להביא סרטים שיפנו לקהל צעיר-מבוגר, להפוך את הסינמטק שוב למקום שאפשר לבוא אליו לדייטים, לשווק אותו בקרב בני נוער, לעשות הרצאות חינם לקהל הרחב, למלא אותו חיים. הזקנים לא צריכים להידחק החוצה. רק להיות קצת בשקט כל עוד המקרן רץ, זה הכול.

    במאמר מוסגר החודש יש דווקא בילי ווילדר בקילו, ועוד כמה דברים טובים, אבל התוכניה דורשת יותר מניעור רציני.

  • פ"פ  On 01/07/2012 at 16:14

    מבלי לגרוע מן הדברים… זה לא הסינמטק של פראג, אלא מלון למרגלות גבעת פטר'ין:
    http://bit.ly/yRqrlC

    לפראג אין בעצם "סינמטק" רשמי, רק בתי קולנוע שמציגים (גם) סרטי סינמטקים, מה שנקרא, להבדיל מבתי הקולנוע בישראל שמציגים רק בסטסלרים עכשויים (להוציא קולנוע לב). היום, למשל, אפשר לצפות באחד מבתי הקולנוע בעיר ב"פסיכו" של היצ'קוק (במקרה חיפשנו מה לעשות בסופ"ש).

    וכאמור, או בעצם כנרמז, גם אני לגמרי מזדהה עם דבריך. והתגובות כאן גם הן נהדרות.

    • בועז כהן  On 01/07/2012 at 16:26

      צודק. הסרתי את התמונה השגויה והחלפתי אותה בתמונת הסינמטק של בריסל.

  • טל  On 01/07/2012 at 16:31

    צודק בכל מילה, רק תיקון אחד –
    זה אינו חוסר-אסתטיקה ישראלי טיפוסי, אלא חוסר אסתטיקה חולדאי טיפוסי, ממש כמו הספסלים הלא פונקציונאליים שהציב בחוץ.

    והגשם, בטעות חשבת שזו שגיאת בנייה, אבל לא. מישהו רוצה שנדע שהוא משתין עלינו ואנחנו חושבים שזה גשם.

  • אור גור אש  On 01/07/2012 at 16:48

    שמורות לי חוויות קסומות מהסינמטק הישן ומהסרטים שהוצגו שם,
    וברור שחלק מהחוויה זה המקום עצמו.
    חוסר הטעם בעיצובי מבנים כאן בארץ, זועק 'הצילו', וחייבים לעשות
    מעשה כדי להציל את המעט שנותר ממבנים אחרים שעושים לנו את זה.
    יש לנו הרבה ללמוד מעיצובי מבנים ושמירת מבנים ישנים, מהצרפתים
    מהאיטלקים ועוד מקומות בעולם שהזכרת בפוסט הזה.

  • מיכל זהבי  On 01/07/2012 at 18:34

    משהו נחמד לאמר על ירושלים בה אני מתגוררת כיום ,
    שני מבנים מקסימים יש בה כדי לצפות בהם בסרטים טובים ;
    הסינמטק שהמבנה היפה שלו צופה אל גיא בן -הינום,מגדל דוד וחומות העיר העתיקה, ובימים עם ראות טובה אפשר לראות ממנו את מדבר יהודה , וקולנוע סמדר ששוכן במבנה עתיק במושבה הגרמנית, ואחר מאבקים רבים הוכרז כמבנה לשימור. וגם הקולנוע שבתיאטרון ירושלים נעים.
    ליתר המקומות הקניוניים שיש בעיר לעניות דעתי מי ששאר רוח בליבו כף רגלו לא דורכת בהם.

  • יוסי מפ"ת  On 01/07/2012 at 18:37

    בועז, דווקא ניכר שהבינו יפה יפה את הפונקציונאליות של המבנה – פונקציונאלי להריסה.

    אני רק מקווה שזה יקרה מהר ולפני פסטיבל הג'אז של תל אביב שמתרחש שם ממש כל שנה.

  • נעם אשד  On 01/07/2012 at 20:31

    נקודת מבט זה חשוב , אז הנה עוד אחת …..
    ביום הולדתו ה-81 של אבי אכלנו ארוחת צהריים דלוחה מאחת ממזללות האיזור. חיפשנו קפה והיחיד שמצאנו היה בסינמטק (טעים כמו שזה נשמע).
    באותו יום הוקרן שם "הבלון האדום" ואבי חילק לנכדיו בלונים אדומים שניתנו שם חינם. בחוץ חילקו כוסות פלסטיק עם פופקורן וצחקנו שאבא נהנה מהמחווה, כמו ילד.
    יומיים לאחר מכן דמם ליבו ואבי צנח ומת. מאז תמיד כשאני עובר ליד המבנה אני מחייך בעצב, ולא מפריעה לי הארכיטקטורה או כל דבר אחר. יש לי זכרון מתוק.

  • דוד שליט  On 01/08/2012 at 0:16

    לא ראיתי עדיין את המבנה החדש, אבל אוסף התגובות כאן לא מבשר טובות.

    הבעיה הגדולה היא הסרטים, כפי שציינת. סינמטק תל אביב כמעט ואינו מביא סרטים ישנים. היחידי שעושה זאת, בגדול, זה סינמטק ירושלים. אולי בזכות הספרייה הגדולה של ון ליר שעומדת לרשותו.

    הסינמטקים בפריפריה למעשה משמשים פיצוי לכך שאין שם כלל קולנועים, ומביאים אליהם סרטים חדשים, וזה של תל אביב נוהג כמוהם. לא ברור לי למה, וכנראה גם כעת המצב לא ישתנה. כל הפסיטבלים הקרואטים וכד', הם יוזמות ושת"פים עם הקונסוליות – חיסכון כספים לעירייה – אבל את הסרטים הטובים מפעם, לא יביאו.

    בהיעדר קולנועים רפרטואריים שיש בערי מטרופולין בעולם, סינמטק בישראל היה צריך להיות כתובת. יש כל כך הרבה מה להחזיר למסך הגדול, והקרנות קצוצות בכבלים או בעותקי די.וי.די אינם הפתרון, שלא לדבר על גרסאות משוחזרות של קלסיקות כמו "ספרטקוס" של קובריק, "לורנס איש ערב" של לין ואחרים, שהיו בשנים האחרונות לאירועים קולנועיים שהסינמטקים בארץ יכלו לקבל משותפיהם בעולם ובהוצאות צנועות.

  • אביבה משמרי  On 01/08/2012 at 9:35

    מה הקטע עם המטוטלת מעל הכניסה? למה שארצה לעבור ולהיכנס מתחת לאיום כזה, שהדבר הענק והכבד הזה ייפול לי על הראש? אותו הדבר גם במרכז גולדה בשאול המלך, שם לא מדובר בכדור מתכת אלא בחרוט ענק עם השפיץ למטה.

    אז כן, הבנתי שזו לא מתכת כבדה באמת אלא מדובר בחיקוי קל, אבל עדיין אין פה בשום פנים ואופן קבלת פנים מבשרת טובות. יותר מזכיר לי בליסטראות שמיידים בנו, לבדוק את מידת הטעם הרע שנוכל לסבול.

    http://avivamishmari.wordpress.com/

  • גד ה.  On 01/08/2012 at 16:21

    מי הארכיטקט? איזה יצירות מופת אחרות הוא תכנן?

  • עידן וילנצ'יק  On 01/19/2012 at 1:32

    אכן בניין מכוער.חולדאי הוא ראש העיר האטום והגרוע ביותר שהיה לעיר הזו מכל בחינה אפשרית.בראיון לידיעות אחרונות הוא משוכנע במאת האחוזים שהוא ייבחר לקדנציה רביעית ובכלל לא מטיל ספק באפשרות שזה לא יקרה.בכוחנו למנוע את האיוולת הזו.

Trackbacks

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: