מאהובת הקצין הצרפתי ועד כלבם של בני בסקרוויל

דורסט. הדרך לביתו של תומס הרדי

ENGLISH GARDEN

בסאות'המפטון נפתח שער לעולם אחר, לאנגליה הכפרית ואל ספרי נעוריי שהנציחו אותה. בשבילי היה זה יותר מטיול אל יערות ואחוזות, כרי מרעה ירוקים, כפרי דייגים ופונדקים נידחים. היז זה מסע אל העבר, אל זכרונותיי, אל חוויות הקריאה שלי. לילות עם ספרים אהובים במיוחד. לדרום-מערב אנגליה יצאתי בגלל מילים. בשל הספרים. חבל דורסט, הירוק תמיד, קשור אצלי לטס, ראש העיר קסטרברידג' וג'וד האלמוני של תומס הרדי. דרטמור, בחבל דבון, היא זירת ההתרחשות לעלילות הבלש חובב האופיום, המקטרת והתעלומות, שרלוק הולמס, שניסה לפתור תעלומה מפחידה בכלבם של בני בסקרוויל.  ליים רג'יס היא העיירה שבה מתרחשת עלילת אהובת הקצין הצרפתי של ג'ון פאולס. במקום גם צולם הסרט עם מריל סטריפ וג'רמי איירונס. ואיזור קורנוול שייך לפונדק ג'מייקה של דפנה דה-מוריה ולעלילות המלך ארתור ואבירי השולחן העגול של רוג'ר גרין.

תורגם לעברית בידי א"ד שפיר וראה אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד בשנת 1977

"אני משוכנע כי טוב לו ליוצר לדעת היטב על חלק זעיר של העולם מאשר לדעת מעט על העולם כולו" 

(תומס הרדי)

הסופר האנגלי הנפלא והקודר נולד, גדל וחי בדרום מערב אנגליה. הרדי שלט באיזור ושזר את מראות הנוף והטיפוסים לתוך יצירותיו.  התייר החרוץ יכול ללכת בעקבות טס לבית דרברוויל, צעד אחר צעד, במחוזות הקסומים של דורסט. צריך רק לזכור שהרדי אהב לתת שמעות אחרים למקומות הידועים. לעיר בורנמות' הוא קרא סאנדבורן, את העיר סאליסבורי הוא כינה מלצ'סטר ולדורצ'סטר הודבק השם קסטרברידג'.

דורצ'סטר, העיר הגדולה, אפופה באוירה מיוחדת. הרחובות ישנים, המדרחוב רב-קסם. ישבנו באחד מבתי הקפה שבמרכז, הסתכלנו על פסל של תומס הרדי, גאוות המחוז, שנמצא במעלה היי סטריט, הלכנו לראות את הכנסיה הגדולה.  צפונה מהעיר נמצא כפר בשם בוקהמפטון, שם נמצא ביתו של הרדי. קוטג' טיפוסי מהמאה ה-19, עם גג עשוי תבן וגן מכושף שמקיף את הבית. כדי להגיע ממגרש החניה אל הבית עצמו מוכרחים לעבור בתוך יער, לנשום הרבה אויר צח ולח ולפלס דרך בין עצים אדירים, טחב וחזיזיות.  פטריות ענק רעילות ויפות צומחות כאן למכביר.

בימים אלה של הדרת נשים מעניין להיזכר בסצנת הפתיחה של ראש העיר קסטרברידג' ובמנהג מכירת נשים שרווח אז בבריטניה – בריטניה, כן? לא ערב הסעודית! – בקרב המעמדות הנמוכים. הרומן של הרדי מתחיל בתיאור מכירה פומבית של אישה לגבר זר. בספריה של דורצ'סטר מתועדים מאות מקרי מכירת אישה בין המאה ה-17 לתחילת המאה ה-20. מכירת אישה היתה עסקה חוקית ונחשבה לפעמים כאלטרנטיבה טובה לגירושין. במקרים רבים המכירה נעשתה בהסכמתה של האישה. כיוון שהאשה נחשבה לרכוש הבעל היה הוא מביא את אשתו לשוק כשאַפְסָר קשור לצווארה, ומוכר אותה במכירה פומבית, כפי שמכרו בעלי חיים. אישה היתה תלויה לחלוטין בגברים שסביבה. נשים נוצלו, שועבדו, תומרנו בידי גברים סביבן. הן קופחו באופן תמידי. לא היו זכאיות לרשת את אביהן, למשל. בלי להבין את זה קשה להבין את תשוקתן של גיבורות ספרי ג'ין אוסטן להינשא לגבר, ויפה שעה אחת קודם.

אבל בנופים הכובשים האלה קל להבין מדוע נמשכו במאים כה רבים לצלם כאן סרטים וסדרות. סביב בית הרדי משתרעים שדות ירוקים רחבים, שבהם רועות ללא הפסקה פרות עבות-בשר וכבשים פועות. האחוזות הכפריות, השבילים הצרים והעמקים שערפל קל רובץ עליהם מככבים ב"הרחק מן ההמון הסואן", הספר וגם הסרט של ג'ון שלזינגר שצולם כאן, עם ג'ולי כריסטי, אלן בייטס וטרנס סטמפ.

טרנס סטמפ וג'ולי כריסטי בסרט "הרחק מן ההמון הסואן"

טרנס סטמפ וג'ולי כריסטי בסרט "הרחק מן ההמון הסואן"

בעקבות מריל סטריפ, אהובתי ואהובת הקצין הצרפתי גם כן, הגעתי לעיירה ליים רג'יס, שנבנתה במאה ה-18 ולא השתנתה מאז. ליים הוא שמו של הנהר והעיירה בנויה על המרון התלול שבין הנהר לים. ציירים, מוזיקאים וסופרים עשו כאן תקופות יצירתיות בחייהם. ליים רג'יס היא מסוג המקומות שמביאים לך את המוזה, מהאתרים שהשכינה היצירתית שורה עליהם. ג'ין אוסטן כתבה כאן את "על תבונה ורגישות", אבל אנשים מזהים את העיירה עם ספרו של ג'ון פאולס "אהובת הקצין הצרפתי", שנכתב כאן, וגם בזכות הסרט שצולם פה ממש. מי לא זוכר את סטריפ המאוהבת פוסעת על המזח הארוך והלבן הפולש לתוך הים?

המזח – The Cobb מכנים אותו המקומיים – מרשים. במים הסוערים נאבקו שחפים וברווזים על האוכל שהשלכנו להם ועד שהרוח החזקה הכניעה אותנו, יכולנו לשאוף מהנוף עוצר הנשימה של העיירה. בליים רג'יס יש רחוב ראשי אחד, ברוד סטריט, שהוא צר ומתפתל ולכל אורכו בתי קפה ופאבים. בפאב הנהדר של ג'ו אודונל, נגן ג'אז אירי שהשתקע כאן וקרא למקום שלו "וולונטיר", כדאי מאוד לאכול ולשתות. אודונל, ברמן מיומן ובעל בית מקסים, מציע לאורחיו את המיוחדים של היום (דג טרי על הגריל, המבורגר מתוצרת בית או מרק ביתי) וגם מגיש בירה מהחבית ומנעים את הזמן באמצעות תקליטי הג'אז הישנים שלו, משנות השישים, שהוא מנגן כמו עורך מוזיקלי ודי ג'יי מקצועי.

המזח של ליים רג'יס

בחלק הדרומי של דבון שוכן הפארק הלאומי דרטמור, שופע נחלים ועמקים ושטחים רחבים של אדמה אדמדמה, שחלקים ממנה טובניים ומסוכנים ביותר. כאן הסתובבו שרלוק הולמס ועוזרו ד"ר ווטסון בניסיון לפתור את סיבת מותו של סר צ'רלס בסקרוויל. צ'לס מת בשדרה האפלה מחוץ לביתו ונמצא כשפניו מעוותים בפחד נורא. רופאו, ד"ר מורטימר, פנה לשרלוק הולמס וסיפר לו את מה שלא סיפר למשטרה: הסיפור על כלב הציד הענק והנורא, שרודף את בני משפחת בסקרוויל. ההפתקאה המבעיתה מאכלסת את הרומאן המרתק של קונן דויל ומאז ילדותי חלמתי לראות את זירת הפשע..

ודרטמור לא מאכזבת. ערבה אנגלית, גשומה, ערפילית. שונה בתכלית מקורנוול שטופת השמש, שמשתרעת לאורך החופים. דרטמור שופעת כפרים עם שמות משונים ופונדקי דרכים, שבתוכם תמצאו שולחנות כבדים, אח מבוערת ובולי-עץ גדולים מונחים לצדה.

בדרטמור טעמתי את השמנת הטובה ביותר שטעמתי מימי: דבונשייר קרים. מעולם לא היה מוצדק יותר לדחוס לגופי שפע כזה של קלוריות. בכל סמטה אלמונית ממוקם איפשהו בית-תה עם עוגות אנגליות יבשות, מאפינס וסקונס, ובלי לבקש שמים לך בנדיבות שמנת בתוך התה(!) ושמנת על העוגיות, ומציעים אוכמניות או פטל עם שמנת.

תה, ריבה ושמנת, הרבה שמנת

כל כך הרבה עיירות, כפרי דייגים ומקומות המרעידים את הנשמה יש כאן, שקשה להחליט איפה לנחות, היכן לישון בלילה. מה שחשוב זה להקפיד לנסוע לאורך החוף. מילפורד-און-סי, פולפרו, לו. ליד לו, למשל, יש את פארק הקופים והעיירה לו, שנהר חוצה אותה לשני חלקים, כוללת מסעות קטנות וטובות ברובע העתיק.אבל אני חיפשתי את ליזארד, הקצה הדרומי ביותר של בריטניה. בפאב "טופ האוס" כדאי לבקר בשביל הסיידר החם, יש גם כמה בתי מלון ומגדלור לבן ומרשים. הנוף עוצר נשימה (יש אנגלים שמוכנים להישבע שזה המקום היפה ביותר באנגליה) ואני רציתי לראות את המקום שבו מתרחשת חלק מעלילת "פונדק ג'מייקה" (הספר של דפנה דה-מוריה והסרט של אלפרד היצ'קוק). נערה מגיעה לגור אצל דודיה בקורנוול של 1800, ומגלה לאמרבה הפחד, שהמקום משמש כתחנה לכנופיית פיראטים מסוכנים. הפונדק עצמו – אולי הפונדק המפורסם ביותר בעולם ובהסטוריה – נמצא בעיירה שאין שום דבר מיוחד

דה-מוריה היתה בת האזור כל חייה והכירה אותו היטב. הדמויות בספריה מבוססות על טיפוסים שידעה באופן אישי. בצד המזרחי של הפונדק הקימו מקדש קטן לסופרת ובחדר זכוכית סגור תמצאו את הספריה של דה-מוריה, שולחן הכתיבה שלה והכסא הגדול וכל ספריה במהדורות מיוחדות, מקוריות, בכריכות עור עתיקות. משם כדאי לנסוע לראות את טרורו, זירת ההתרחשות של פולדארק, וגם של ג'יין אייר.

הספר "המלך ארתור ואבירי השולחן העגול" של רוג'ר לנסלין-גרין הופיע בסדרת "דן חסכן" בשנת 1971. הבמאי ג'ון בורמן הפך אותו לסרט ("אקסקליבר", על שם חרבו המיתולוגית של המלך). לפי המסורת המלך ארתור השתכן שם, הקים את השולחן העגול, ליהטט עם חרבו וניהל דיונים עם מרלין הקוסם בעיר קאמלפורד (שעל-פי האגדה היא ולא אחרת העיר קאמלוט האגדית, בירת ממלכתו של ארתור). בעיירה הקטנטנה טינטאגל מצאנו את הטירה המיוחסת לארתור וצריך להכין צעיף צמר ונעלי הליכה טובות כדי לחקור אותה. מאות מדרגות, מדרון תלול ורוח עזה מן הים מצפים לטיילים הנועזים, אבל המסע שווה. הטירה ממוקמת ממש על המים והיא מרשימה ביותר. לגמרי לא במקרה כל המקומות בסביבה נושאים איכשהו את השם ארתור. ארתור'ס הול, ארתור'ס טומב, ארתור'ס פאב. המסתורין והנוף הדרמטי של רונוול. הערבות הבוציות והגשומות של דבון. השדות הירוקים של דורסט. רק שלוש שעות נסיעה מלונדון. כל כך קרוב, כל כך רחוק.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שנף  On 12/24/2011 at 21:00

    מה יש באי הגשום הזה שמטריף גם אותי, מילדות מוקדמת? מזדהה עם האנגלופיליות שלך.

  • ענת פסו  On 12/24/2011 at 21:28

    בועז היקר,
    בשביל רשומות כאלה, מרגשות עד כדי דמעות נרשמתי לבלוג שלך.
    כל הספרים שציינת הם זכרונות מילדותי ונערותי, הנופים של אנגליה הם מהיקרים לליבי ומכירה אותם היטב, אפילו טוב יותר מלונדון.
    על ה-cobb של ליים ריג'ס צולמה גם סצנה מ-"Persuasions" של אוסטן.
    אז מה הפלא שאני אנגלופיילית?!
    כתיבתך מענגת בועז. שאפו!!!!

  • מיקי ארמון-ברק  On 12/25/2011 at 7:39

    אה, Devonshire cream בבוקר חג מולד וכמה סקונז ליד אגרטל התה הפרחוני החגיגי!

    איזו קריאה מענגת ל Xmas Morning וטיול רב קסם במחוז אגדות וחלומות.

    אה, מחוז דרום מערב אנגליה..

    100 קבין של יופי נפלו על מחוז זה (ואחרים) בממלכה – כל הירוק והזורם שבעולם נאסף נאגר למחוז של קסם הוד ויפעה בלתי פוסקת.

    כמה ברי מזל אנחנו "The happy few" שמוסיפים לחיות שם גם כאן.

    אה, להגיע אל הבית (של תומס הרדי) מבעד סבך פאת היער וכל פארותיו.

    בימי חיי נקלעתי לא פעם לאווירה שהיתה בליים רג'יס בעת שצלמו בה את 'אהובת הקצין הצרפתי' – אחד הסרטים האהובים עלי (אם כי קצת נפגעתי כשג'רמי איירונס הכריז אחרי כן ש"לנשק את מריל סטריפ היתה חווית חייו" או דבר מה דומה, ובאותו זמן ממש הוא שיחק לצד 'סבסטיאן פלייט' – צילם את Brideshead Revisited)!

    רק אמש קראתי את "פרשת החייל הלבן" עוד חקירה מסמרת שיער של שרלוק הולמס וידידו ווטסון, על גודפרי המצודד שנעלם, הועלם.. פרשה שמשלבת בתוכה מלחמה אחוות-אהבת חיילים אחוזה קודרת נוקדנות אנגלית טבע סוחף פראי אומנת נלבבת משרתים כנועים ומחלה אחת שערורייתית..

    שנדע הלוואי שרק נדע..

  • מיכל זהבי  On 12/25/2011 at 8:23

    בועז,עם הרשימה היפה הזו עשית לי חשק לשוב אל צוקי הים של אנגליה…וזה לא מובן מאליו עבור ים תיכונית מאוהבת בשמש,באופק השטוח ,בחול זהוב מתפורר. לאנגליה חוף אחר,צוקי,שנשבר בדרמתיות לים כהה וסוער.זכרון המרחבים הירוקים ,והצוקים שמעל לים ,פחות לונדון הקודרת והאפרורית שעל אף ביקורי הלא מעטים בה לא שבתה את ליבי,רק המרחבים הללו והים שאף פעם לא נראו לי קודרים, לא חשוב כמה קר וגשום .ספריה של וירג'יניה וולף ,ספרייו של אוסקר וויילד, של הסופר הגרמני זבאלד שכתב אך ורק אנגלית,ובעיקר את ספרו המקסים טבעות שבתאי- מסע פילוסופי פיוטי שעשה לאורך חופי אנגליה ,הספר והסרט אנקת גבהים,קולה של קייט בוש ,ציורייו של ויליאם טרנר וקונסטבל מאיירים אותם.

  • נעם אשד  On 12/25/2011 at 10:26

    אחחח……….
    כן, זה מה שיש לי להגיד…………….

  • אור גור אש  On 12/25/2011 at 13:12

    y y y , לבכות כמה הפוסט הזה יפה ומענג, וכמה האנגלופיליות שלך באה לידי ביטוי כאן
    ( הו, גם שלי…) בתיאורים בתחושות ובצילומים של המחוזות האלה שהיו קסומים בשבילי,
    כשנגלו לי בנעוריי בקריאת כל הספרים שהזכרת לעיל.
    אין אין אין, על המקומות המיוחדים האלה, ואין עליך ב לתאר ולהמחיש את היופי שלהם.
    מקסים.

  • אור גור אש  On 12/25/2011 at 13:17

    כמה קסומה בעיניי התמונה הראשונה – "בדרך לביתו של תומאס הרדי בחבל דורסט".

  • דרור, לונדון  On 12/25/2011 at 14:13

    גרתי השנה כשלושה חודשים בפלימות', דבון. אך לפני יומיים עדיין טיילתי במחוזות היפהפיים המוזכרים כאן, ועד ל'סוף ארץ' (Land's End) הגעתי. ולגבי ה- Cream Tea כתבתי הביתה (ביום ראשון לפני שבוע):
    אני מסיים את ביקורי הקצר והרטוב בפנזנס, קורנוול, ב'בית התה הויקטוריאני' של ג'ני ואיאן. שניהם עזבו את עירם, סאות'המפטון, את ביתם, את בעלה ושתי בנותיה (ג'ני), את אשתו ושתי בנותיו (איאן), בעקבות סיפור אישי ומשפחתי קשה, אינם מתראים עימם עוד כלל ומנסים לממש את חלומם הזוגי והקולינרי כאן.

    אני מזמין Cornwall Cream Tea, מאכל מחוזי נפוץ, הממלא את לב המקומיים בגאווה (וכמובן, זהה לחלוטין בהרכבו ל- Devon Cream Tea, הנהוג במחוז השכן, בו שוכנת פלימות'), תענוג קולינרי, רב קלוריות, הכולל (ב'עסקת חבילה' קבועה), שתי לחמניות עגולות ומתוקות (Scons) – עם או ללא פירות, קערית ריבת תות שדה ביתית, מייצור עצמי, שמנת מתוקה, צהבהבה ומוצקה, קנקן של תה וכד קטן של חלב.
    נטוש ויכוח מר לגבי צורת האכילה של המרכיבים: שני הצדדים מסכימים שאת הלחמניות יש לחצות לרוחבן, כדי לקבל שני דיסקים מכל לחמניה, אך חלוקים בשאלה 'מה יש למרוח קודם על הלחמניה?' האם ריבה ומעליה שמנת (כמו שאני עושה), או להיפך. כך או אחרת ('הכל מתערבב בבטן' נהגה לומר לי אימי), המרכיבים משתלבים להפליא, טעימים מאד, וכשהם נשטפים לקיבה בעזרת תה אנגלי מתוק בחלב, הנפש שמחה.
    Merry Christmas…

  • דוד  On 12/25/2011 at 17:23

    נהדר
    אין יותר אנגלי ממך, בועז כהן 🙂

  • תמי  On 12/25/2011 at 19:45

    מה אתה עושה לנו בועז, מה אתה עושה? מתחשק לעזוב הכל, לעלות על מטוס ולעוף לשם.

    אתה צריך לכתוב ספר, סוג של מדריך לאנגליה בניחוח בועז כהן.

  • Vered Navon  On 12/27/2011 at 6:29

    מרתק, וגם לי עושה חשק להכיר את חבל הארץ הזה. תודה 🙂

  • avha  On 12/27/2011 at 8:31

    שזרת את אהבותיך; נהנתי לטייל.

  • מאזינה  On 12/27/2011 at 10:41

    נשמע כמו טיול מדהים אבל מה אני אגיד לך, בשם המאזינים- טוב שחזרת. מסתבר שהבקרים ממש לא אותו דבר בלי התכנית שלך.

  • ג.ה.  On 12/27/2011 at 18:48

    ביקרנו בדרטמור באפריל קפוא. בראש גבעה הגענו לבית הכלא הידוע לשמצה.
    http://www.devonguide.com/photos/img529.htm
    Dartmoor Prison - You do not want to be here!
    ואז פתאום התחיל לרדת שלג.

  • ג.ה.  On 12/27/2011 at 18:57

    אין כמו ה – COUNTRYSIDE האנגלי. והכל במרחק מעט שעות נהיגה מלונדון.
    COTSWALD המתקתקה, נורפולק השטוחה וסחופת הרוח לחוף הים הצפוני (כמה שהמים קרים…), גבעות BRECON BEACON השוממות במרכז WALES ועוד ועוד…

  • רונית  On 10/21/2012 at 22:32

    הגעתי לפה אחרי שהוקרן "אהובת הקצין הצרפתי" ב HOT. איזה סרט … איזה יופי של פוסט … ואיזה תמונה של cream and scones … בהתחלה חשבתי : ומה עם "אנקת גבהים"? אבל לא, זה היה בYorkshire.

  • מורן בר אילן נהון  On 10/26/2012 at 17:40

    ספר נהדר לתוספת מעניינת למיתולוגיה של האזור הוא "ערפילי אבלון" שבו מסופרת הסאגה שלאבירי השולחן העגול דרך עיניה של מורגן אחותו של ארתור.

    כמובן שכל ההסתכלות היא בעיניים נשיות וקושרת את הארועים אל המיתוס של "האלה הגדולה", של מעגלי החיים לידה פריון ןמוות כתהליך בונה. ומזין. זה שקדם לזה של אל זכר נוקם ונוטר, אל יחיד כפי שמתאפיין האל בדתות המונותאיסטיות.

    ספר מרתק שלוקח לזמן אחר….וזה כייף

  • visit  On 05/20/2016 at 11:31

    Awesome article.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: