שתים-עשרה הערות על פיליפ גלאס

אז מה אתם יודעים על פיליפ גלאס, אחד המלחינים הנערצים עלי, מהמוזיקאים הגדולים של המאה ה-20?

1

שפת האם של פיליפ גלאס אינה אנגלית אלא…ליטאית. הוא נולד בבולטימור בשנת 1937 להורים יהודים שהיגרו מליטא מבעוד מועד, בטרם פרצה מלחמת העולם השניה. כמעט כל יהודי ליטא הושמדו בשואה.

2

אבא שלו התפרנס מתיקון מכשירי רדיו ומכירת תקליטים.

3

הכלי הראשון שלו היה חליל. אחר-כך למד נגינה בכינור. פסנתר היה הכלי השלישי שעליו למד לנגן.

4

גלאס היה ילד גאון. בגיל 15 סיים את התיכון ונרשם ללימודי מתמטיקה ופילוסופיה באוניברסיטת שיקגו. רק אחר-כך נרשם ללימודי מוסיקה בבית הספר האגדי ג'וליארד .

5

פיליפ גלאס עבד בעבודות שונות, כל השנים. את לימודיו מימן באמצעות עבודה על עגורן. מאוחר יותר, גם כשיצירותיו התפרסמו וזיכו אותו בתהילה, המשיך לעבוד כנהג מונית, פועל בחברת הובלות ומתיקוני אינסטלציה. ב-1976 – יום לאחר בכורת האופרה "איינשטיין על החוף" במטרופוליטן בניו יורק – פיליפ גלאס הסיע במונית שעליה עבד נוסעת מבוגרת מכובדת. כשירדה מהמונית ראתה את הלוחית עם שמו ואמרה לו: "תשמע, בחור, שתדע שיש לך את אותו שם כמו למלחין מאוד מפורסם שאתמול ראיתי אופרה שלו".

ב-1979 הוזמן להתקין מדיח כלים בסוהו בניו יורק. בעל המקום, מבקר נחשב במגזין טיים, נדהם לגלות מי האיש שמפרק ומחבר לו את הצינורות במטבח. "כן", אמר גלאס, "אני מלחין, אבל אני גם אינסטלטור, ועכשיו, תן לי בבקשה לסיים את העבודה שבשבילה הזמנת אותי".

6

גלאס הוא טיפוס חברותי. חבריו הטובים ביותר הם מוזיקאים (סטיב רייך, לאונרד כהן וראווי שנקר) וקולנוענים (וודי אלן, ארול מוריס ומרטין סקורסזה).  אנשים שעבדו איתו טוענים שהוא מעולם לא הרים את קולו, לא התנשא על איש, אין לו קפריזות, אין לו מניירות של כוכב, הוא מתייחס לעצמו בסוג של איפוק צנוע. לא תופס תחת, בקיצור.

7

"אני חושב שאני פשוט אוהב להתחתן", אמר פעם, בראיון. הוא נישא לבמאית התיאטרון ג'ואן אקלייטיס (שילדה לו שני ילדים, ג'ולייט וזקארי), התגרש ממנה אחרי 15 שנה (ב-1980) והתחתן עם לובה בורטיק, רופאה יפה (וצעירה ממנו ב-20 שנה), גלאס התגרש גם ממנה והתחתן בשלישית עם הציירת קאנדי ג'רניגן, שהיתה צעירה ממנו ב-15 שנה. ג'רניגן נפטרה בגיל 39 מסרטן כבד בשנת 1991. אשתו הרביעית, הולי קריצ'לואו, מנהלת מסעדה, ילדה לו שני בנים, מארלו וקמרון.  הפרש הגילאים ביניכם לא מטריד אותך? שאלו אותו. "לא", ענה גלאס, "אשתי השלישית נפטרה בגיל 39, ואני הייתי אז בן 54. אין שום ביטחון בכך שאני אמות לפני הולי, החיים כבר לימדו אותי שאי אפשר לתכנן יותר מדי תכניות. אתה תמיד מופתע ממה שקורה".      ב-2005 התגרש גם מקריצ'לואו לטובת האישה החמישית, הצ'לנית הנפלאה וונדי סאטר (בתמונה למטה).

8

מבקרי המוסיקה הקלאסית קטלו אותו באכזריות בתחילת דרכו. עד גיל 40 ספג עלבונות רבים וחטף ביקורות איומות. "מינימליזם" היה למילת-גנאי. מבקר מוסיקה בשם ג'ון קריין כתב: "מהו עינוי? משהו החוזר על עצמו שוב ושוב ושוב, במעגל אינסופי, ללא שום התפתחות. האזנה למוסיקה של פיליפ גלאס היא, לכן, עינוי". בקשר לחזרה האין-סופית על תבניות כתב מבקר בלוס אנג'לס טיימס: "תחשבו שבטהובן היה בונה קריירה שלמה אך ורק על ההתחלה של סונטת אור ירח". ובקליבלנד כתב מבקר מוסיקה ג'ורג' בלווין ש"חוויית ההאזנה לפיליפ גלאס היא סוג של מזוכיזם, אתה מתענה ומתענה, אבל בסוף זה נגמר, ואתה מרגיש הקלה נהדרת שזה סוף סוף נגמר, כמו אחרי סבל ארוך". ‏לעומתם, אלכס רוס בניו יורקר הילל ושיבח את האומץ של גלאס. אדוארד סטריקלנד יצא מגדרו בוושינגטון פוסט אחרי הבכורה של "איינשטיין על החוף".

בספרו האוטוביוגרפי "מוזיקה מאת פיליפ גלאס" כותב גלאס: "פעמים רבות דווקא מוזיקאים ואנשי מוזיקה אינם מבינים מוזיקה. את ההשראה הגדולה ביותר שלי לא קיבלתי ממוזיקה. קיבלתי אותה מהמחזות של סמואל בקט ומהסרטים של ז'אן לוק גודאר ופרנסואה טריפו".

9

פיליפ גלאס הוא צמחוני אדוק ואינו אוכל שום דבר הבא מן החי. "ביצים ומוצרי חלב הם לא מוצרי מזון לבני אדם", כתב באוטוביוגרפיה שלו. הוא מגדיר את עצמו כיהודי בודהיסטי ובסוף שנות השמונים נפגש עם הדאלאי לאמה והקים, יחד עם רוברט תורמן (אבא של אומה תורמן) ועם ריצ'רד גיר את הבית הטיבטי שמרכז את המאבק והתמיכה למען עצמאותה של טיבט ושחרורה משלטון הכפייה של סין.

10

גלאס הגיע להשגים אמנותיים כבירים בשנות השמונים. ב-1982 הוציא את אלבומו המושלם GlassWorks שבו פרץ דרך ושידך, ביצירה בת 6 פרקים, בין מוזיקה מודרנית לבין פופ, עם סאונד חדשני ועדכני שהתאים לכניסת הווקמן לחיי האנושות ולמערכות השמע החדשות של תחילת שנות השמונים. "זו היצירה החביבה עלי מכל מה שעשיתי", הודה בראיון ב-2009, "יש בה משהו שמתעתע בך כל הזמן כשאתה מאזין לה, סוג של מסע נפשי-רגשי, שבו עוברים ממתיקות למלנכוליה, מהירהורים לחיוכים".

באותה שנה, 1982, יצא לבתי הקולנוע סרט הקולנוע המדהים "הנבואה". בחודש הבא ימלאו לסרט הזה 30 שנה ופיליפ גלאס יחגוג יום הולדת 75. ראיתי את הסרט פעמים רבות מספור בהקרנות צהריים בימי שישי בקולנוע פריז המיתולוגי ובהקרנות חצות מזדמנות. גיליתי שהסרט נצפה אחרת, כל פעם מחדש, במיוחד כשצופים בו אחרי 3 כוסות יין.

ב-1986 גלאס הלחין טקסטים שכתבו פול סיימון, לורי אנדרסון, סוזן וגה ודייויד ביירן והוציא את התקליט Songs from Liquid Days  – קניתי את זה בשבוע שיצא בלונדון בחנות נהדרת בטרפלגר סקוור – ואני אוהב את התקליט הזה אהבת-נפש עד היום הזה

שירים מימים נוזליים בשנות השמונים עם פטיפון ותקליטים

ואחרי שלוש שנים גלאס הוציא עוד תקליט מקסים. 1989. עבודות הפסנתר. גלאס: "אני לא פסנתרן גדול. אני אפילו לא פסנתרן טוב. אני יודע לנגן את מה שאני צריך, וצריך לדעת לנגן את מה שאני יודע להלחין. לא יותר".  בתקליט הזה גלאס מופיע עירום, נקי, ללא תיזמור, בלי סינתיסייזרים, ללא הכפלות או שיפוצים, גלאס אנפלאגד, כמו שהוא, הפסנתר והוא. 5 פרקים שמרכיבים יצירה אחת ("מטמורפוזיס") ועוד שני קטעים נוספים – מחווה-קידה עמוקה ליוהאן סבסטיאן באך והסוויטות האנגליות שלו, לפרדריק שופן ולאריק סאטי. בתקליט הזה הוכיח גלאס שמינימליזם זאת לא מילה גסה.

11

פיליפ גלאס כתב אוטוביוגרפיה בדיוק בגיל 50. הספר יצא בשנת 1987

האוטוביוגרפיה של פיליפ גלאס "מוזיקה מאת פיליפ גלאס", 1987

12

פיליפ גלאס ב-12 חלקים. סרט שנעשה עליו יצא בשנת 2009. חובה לראות. כדי להבין. ולהתרגש.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ריקי כהן  On 12/07/2011 at 21:05

    איזה יופי, בועז. גם אני מאוד אוהבת את גלאס. בחור הולנדי שאהבתי מאוד בגיל 18 הכיר לי אותו וגם לקח אותי להופעה שלו בירושלים באזור שנת 87-88, והייתה שם חוויה עילאית, שעתיים בערך של מוסיקה מטאפיסית בפירוש. וגם אני אוהבת במיוחד את שירים מימים נוזליים, ואחריו את glasworks. כל מה שכתבת עליו לא ידעתי והיה לי מעניין מאד.

  • vandersister  On 12/07/2011 at 21:21

    מחיאות כפיים סוערות. אחד המלחינים האהובים עלי, שמצליחים משום מה לכתוב בצורה מדויקת את מה שמתרחש בתוך המוח שלי.

  • א.  On 12/07/2011 at 21:45

    אחרי לידת בננו הבכור (אחיה של שירה) נרגענו בחדר הלידה עם גלאסוורקס…

    א.

  • Ran Shoham  On 12/07/2011 at 22:15

    תודה רבה!
    מאוד אוהב את המוסיקה שלו, ולא ידעתי עליו שום דבר ממה שסיפרת.

  • יעל נצר  On 12/07/2011 at 22:25

    לא סתם הופעה בירושלים בסוף שנות ה-80, מופע זריחה עם פיליפ גלאס באמפי של הר הצופים, או שאני מדמיינת?

  • חשוב בועז שבהתרגשותך אתה סוחף לזכור ולהאזין שוב למוסיקה הטהורה ,המרגשת, המערפלת, המהרהרת, המחייכת,המתעצבת,המיוחדת של אחד המלחינים הדגולים של ימינו

  • michael Rahav  On 12/08/2011 at 1:49

    Another example of Philip Glass' modesty was a concert, at P.S. 3 in the West Greenwich Village in NYC. last year. The concert took place in a very simple Gym that was converted to an auditorium with folding chairs; with poor sound, poor lighting, poor acoustics, for P.S 3 pupils (ages 5 to 10) and their parents. Philip Glass was invited to play by a parent who plays and works with him. Despite all the adverse conditions, and the kids running around, his playing (on the piano) was absolutely electrifying.

  • Merav  On 12/08/2011 at 9:38

    יפה מאוד, אבל איך שכחת להזכיר את Low Symphony לפי האלבום האלמותי של דייויד בואי? בתור חובב הבואי המושבע שאתה…

  • מרית בן ישראל  On 12/08/2011 at 14:23

    ועוד עובדה – הוא היה עדיין נהג מונית כשהוא ורוברט וילסון (הבמאי הנפלא ושותפו האמנותי למשך שנים רבות http://wp.me/pSKif-iuc) החליטו להפגש כל יום חמישי עד שתצא להם יצירה משותפת. זה לקח כמעט שנה (ממש לא הרבה) של ימי חמישי להוליד את איינשטיין על החוף.

  • חביב  On 12/08/2011 at 14:38

    בועז
    תודה על המידע החדש עבורי,הצלילים מתמזגים עם מזג האוויר בחוץ,אני האזין לו בשישי שבת

  • דוד  On 12/08/2011 at 14:54

    אחת היצירות האהובות עלי היא האלבום המשותף של גלאס עם ראווי שנקר passages משנת 1990. אחת מהרצועות שגלאס הלחין באלבום הזה (אני חושב שהיא נקראת ragas in minor scale) היא רצועה שהיא יותר "שנקרית" ממה ששנקר היה מסוגל להלחין בעצמו.
    אני חושב שפיליפ גלאס מאוד חשוב בהיבט הזה מכיוון שלמרות שהוא מלחין מודרני הוא מלחין יצירות הרמוניות ולא כאלה שנשמעות כמו עיבוד של מחשב או חתול עצבני על פסנתר.

    • דוד  On 12/09/2011 at 13:33

      מתוך passages הרצועה הראשונה ששנקר הלחין- הסגנון הוא סגנון "גלאסי" בעליל

    • דוד  On 12/09/2011 at 13:38

      וזוהי המחווה של גלאס לשנקר
      לי אישית קשה להאמין שגלאס הלחין את זה ולא שנקר, אבל זה מה שכתוב לי בדיסק…:)
      מה שבטוח ששנקר מנגן כאן בסיטאר

  • טראומה  On 12/08/2011 at 19:33

    לטעמי, הדברים שנכתבים על גלאס הם תמיד הרבה יותר מעניינים מהמוזיקה שלו. הפוסט הזה הוא דוגמה נוספת.

  • DD  On 12/09/2011 at 0:15

    תודה, כרגיל אני מכירה בזכותך מוזיקה מצוינת שמשפרת את מצב הרוח.
    (ועוזר למצב הרוח גם הקטע הקורע בקליפ מהסרט על גלאס, עם ראווי שנקר והנכד על הספה)

  • כנסת ישראל  On 12/09/2011 at 7:49

    אני לא מת עליו.
    לטעמי הכל כאילו אצל גלאס.
    ליד.
    כאילו קלאסי, כאילו אמביאנט, כאילו למעלה.
    ואז … זה מערפל.

  • שי טוחנר  On 12/10/2011 at 12:33

    איזה יופי של כתבה, בועז!!

  • קוראת קבועה  On 12/10/2011 at 15:32

    תודה על הרשימה המעניינת. רק ערה קטנה: אם הוא בן למהגרים יהודים שמליטא, שפת הדיבור בבית הוריו היתה ככל הנראה אידיש, ולא ליטאית. יהודי ליטא דיברו ביניהם אידיש. שם המשפחה גלאס נפוץ בין יהודי ליטא.

  • אודי  On 12/12/2011 at 10:38

    מאמר מדהים! תודה.
    (יש לי הרגשה שאת וונדי סטאר היפה הוא כבר לא יעזוב כל כך מהר….)

  • פרסם את זה מחדש ב-Yobi535's Blog יואב ב'י.

  • אורה איתן  On 11/28/2015 at 19:15

    תודה על האינפורמציה.
    נפלא

Trackbacks

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: