חופים הם לפעמים געגועים

אקו והבאנימן על החוף

חזרו לחוף כמה שנים אחר-כך. אקו והבאנימן

ניל יאנג, 1974, באלבומו הפסימי ביותר, תקליט רווי קינה ועצב על מות החברים הקרובים

המהדורה האנגלית הראשונה. 1957, נוויל שוט. על החוף

העטיפה השלישית. 2008

על החוף. העטיפה השניה. 1970

ספרו המטלטל, העוצמתי, של נוויל שוט האנגלי הוא מהז'אנר האפוקליפטי. העולם שאחרי הפצצה. אוסטרליה, על החוף, לאחר מלחמה גרעינית שהחריבה את חצי הכדור הצפוני. הנשורת הרדיואקטיבית נישאת עם הרוחות אל חצי הכדור הדרומי. כדור הארץ גווע. שוט מתאר כרוניקה של מוות ידוע מראש והשפעתו של הספר היתה כה גדולה בעת שיצא לאור (שנת 1957) שהוא הביא להפסקת הניסויים הגרעינים בחלל ולאימוץ גישה מתונה וקפדנית במיוחד בכל הנוגע לניסויים בכלל. בתוך הז'אנר המד"בי המלנכולי הזה שוט מנסה לבדוק מה עושים אנשים שסופם קרוב והם מודעים למוות הממשמש ובא. הספר יצא בעברית (בעטיפה כעורה ומרתיעה במיוחד) בהוצאת זמורה ביתן בשנת 1988, אזל ונעלם מן השוק

לאנשי כנרת זמורה: כשתוציאו מחדש את הספר המדהים הזה – ואתם הרי תוציאו אותו מחדש – שימו לב היטב לעטיפות המשובחות והמכובדות שניתנו ליצירתו של נוויל שוט בחו"ל

עטיפה כה מכוערת ליצירה כה חשובה

תקליט נלעג. אמרסון לייק ופלמר בחוף האהבה

המודרני, האלקטרוני, הקסום והמוזר. גורילאז על חוף פלסטיק

הנער היפני קפקא טאמורה בורח מהבית. אמא שלו נטשה אותו ואת אחותו, כשהיו ילדים, ועכשיו קפקא הצעיר מחפש את אמא. במסעו הוא ימצא ספריה באי שיקוקו שמנהל אותה טיפוס בשם אושימה, שהופך לחברו. אבל המסע הזה למציאת האם האבודה הוא רק חוט זהב אחד ביצירה המפותלת, הסוריאליסטית, המוזרה והפנטסטית הזו של הרוקי מורקמי, ששוזר את סיפורו של הנער קפקא בסיפורים אנושיים נוספים, ביניהם זה של נאקאטה, זקן פגוע-מוח, שמשוחח עם חתולים, ואנשים נוספים. לקחתי את הספר (שיצא במקור ב-2002) לידיים רק מפני שחיבר שני אלמנטים לא קשורים, לכאורה – קפקא (מהסופרים האהובים עלי) והחוף.

לינקין פארק על החוף

על החוף של הנילוס

עוד ספר נדיר ויקר-מציאות. אסופה של 14 סיפורים של מיטב סופרי מצרים בעת החדשה. בארבעה-עשר סיפורים תפגשו דמויות מכל שכבות החברה המצרית, הפלאח הזקן, נהג משאית, חייל בחזית התעלה,  האישה המתמרדת נגד מעמדה הנחות בחברה המצרית. ריקמה אנושית חיה, עממיות, מסורת ושורשיות מול ניצני מודרניזציה והתפוררות הסדר הישן.

ספר מרתק שיצא בשנת 1980 בהוצאת עידנים במהדורה אחת ויחיד ומאז אזל ונעלם מן העין, וחבל

טרנזיסטור על החוף

וגם החוף הזה, הפלא ופלא, נדיר למדי. 1979, לילה על החוף עם טרנזיסטור : 4 נובלות וסיפור (הקיבוץ המאוחד וקרן תל אביב לספרות ולאמנות)

לאנשי הקיבוץ המאוחד: כשתחליטו סוף כל סוף להוציא מחדש את יצירת המופת של א.ב. יהושע "מות הזקן" עשו נא חסד גם עם חוף קניוק וארבע היצירות המצוינות שבקובץ הצנום

והטוב הזה

איינשטיין על החוף. 1976. יצירת המופת של פיליפ גלאס

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • עפר  On 12/06/2011 at 0:01

    אחלה של ממתק.

  • נמרוד  On 12/06/2011 at 0:16

    אני בדיוק קורא את "קפקא על החוף". מקסים בהחלט.

  • ענת פסו  On 12/06/2011 at 6:19

    הנאה גדולה לפתוח כך את היום.
    תודה בועז.

  • אמיר  On 12/06/2011 at 6:22

    "מות הזקן" של א.ב יהושע כבר יצא מחדש, בכרך "כל הסיפורים" שהוצאת הקיבוץ המאוחד הוציאה בשנות התשעים (1993). בקובץ הסיפורים הזה מופיעה כל עבודתו המוקדמת של יהושע, שלחלקה הוא מתייחס במישרין בספרו האחרון (והחלש) "חסד ספרדי".

    • בועז כהן  On 12/06/2011 at 6:37

      לא מדויק, אמיר.

      חמישה מהסיפורים שהיו ב"מות הזקן" שובצו בשני קבצי סיפורים ואסופות של אברהם ב. יהושע
      בהמשך.

      הספר כפי שהיה מעולם לא ראה אור שוב כפי שהוא, עם כל הסיפורים שבו.

  • נעם אשד  On 12/06/2011 at 6:45

    לקחת את הדבר הכי אופטימי בישראל ולתת לו נופך עגמומי ?
    תמיד חשבתי שהBEACH BOYS אמורים היו להיות הרבה יותר פופולרים בישראל , ים בחורות וגלשנים הם דבר שלישראלים כל כך קל להתחבר אליו. כנראה שהם היו צריכים גם שיר על מטקות….

    ובחיבור אינטואטיבי , לכריס ריאה יש שיר אחד שגורם לי לפרץ נוסטלגיה לא ברור …
    …כזה של סוף הקייץ.

  • ציפי  On 12/06/2011 at 7:00

    טוב, נעם אשד אמר את זה טוב ממני.
    בפוסט הזה יש משהו שלא מחובר למהות של "חוף". יש כאן הכול חוץ מחום, זיעה, חול ומים.
    קצת כמו לעמוד ולהסתכל על הים מתוך אקווריום זכוכית, לא אמיתי. לבוש מדי. ארופאי.
    בלי קשר, נהנית כתמיד לקרוא אותך ואת עולמך.

  • איריס  On 12/06/2011 at 9:35

    למרות חוסר חיבתי למד"ב, הסרט "On the Beach" שבמקרה נתקלתי בו בטלוויזיה לפני כמה שנים, היה אחר. מעבר לנושא האפוקליפטי השזור בספרי וסרטי מד"ב מאז הופיעו, הסרט הזה (ואולי הספר לפניו?) הציע לי חוף מבטחים מהפחד הקיומי שהאנושות חוזרת לעסוק בו. על החוף מציע לנו אהבה גדולה של גבר לאישה, של אישה לגבר. זה מה שנשאר לנו בסוף, זה מה שחשוב, זה הדבר היחיד שהוא אלמותי, שמנצח כל מלחמה, שואה גרעינית, את היותינו בני תמותה.

  • Einat Ben-Ezra  On 12/06/2011 at 12:50

    בועז, רשימה נפלאה. תודה.
    אסופת הסיפורים המצרית היא באמת ספר נדיר? אז לא לתת אותו לאף אחד?

    • בועז כהן  On 12/07/2011 at 22:02

      ספר נדיר. אל תתני לאף אחד. מקסימום תמכרי, ב-150 שקל, אם לא בא לך עליו

  • מיכל זהבי  On 12/07/2011 at 21:53

    בועז
    כמי שנולדה בעיר על חוף ים, הים אצלי בנקבוביות – וזה הרבה לפני שהוא מושא לחומרי תרבות כמו ספרים או מוזיקה. לבית הספר הלכתי דרך הים וחזרתי דרך הים, בנעליים שלי היו חולות.

    אך אם בתרבות עסקינן ;יש את איים בזרם של המינגווי הנפלא, והנובלה שלו הזקן והים. ויש את בשבחי האיטיות של סטן נדולני שמתאר את סיפור חייו של ספן אנגלי מיוחד במינו מגלה ארצות, ספר מופת שקראתי כמה פעמים ועוד אשוב ואקרא בו. מסע דניאל של יצחק אורפז צרוב שמש ים

    סימני ים באלבום האחרון של פי-ג'יי הארווי let england shake. ובאלבום האחרון של אדי ודר ukellely songs, הוא לא שר בו כמעט על הים אבל משום מה יש תחושה שהוא נוכח, אולי גם כי יודעים כמה ודר אוהב ים וגלישת גלים. יש את בחיפה מול הים של מיכה שטרית והסרט התיעודי surfwise הצילום המפורסם של בן גוריון עושה עמידת ראש בחוף ים תל אביב ועוד ועוד ועוד

  • תמיר  On 12/09/2011 at 0:27

    את "על החוף" סיימתי לקרוא לראשונה בנסיעה באוטובוס מבאר שבע לתל אביב בשנת 76. כל כך הייתי שקוע בספר ומשסיימתי, בדיוק עצר האוטובוס במרכזית הישנה. הרמתי את העיניים ולעולם לא אשכח את התדהמה שאחזה בי כשראיתי שהכל מלא אנשים סביבי, אנשים חיים…. אחד הספרים הטובים שקראתי מימי, וקראתי כמה.
    "מסע דניאל" של אורפז הוא נגיעה ראשונה של סופר – אולי מבלי דעת, בנושא הלם הקרב. ספר חשוב, עדין ויפה וראוי לקרוא אותו ביראת הכבוד הנדרשת מנגיעה בנשמה, שהיא מהותו של הספר המצויין הזה.
    בועז – אני כל כך נהנה מהבלוג שלך, הוא מעיר בי כל פעם עננים של זכרונות יפים וטובים…
    תודה, סופ"ש נפלא.

  • baot-in-a-bottle  On 12/12/2011 at 8:00

    קראתי ונהניתי…חיברת כמה דברים שאני אוהבת ובעיקר את הים..ועכשיו עשית לי חשק לחפש את המוזיקה של גלאס. וכשאגמור את המורקמי החדש – שזה הראשון שלו שאני קוראת – אלך לראות מה עשה עם קפקא…תודה!

  • אור גור אש  On 12/17/2011 at 14:55

    ולי, יש רק זכרונות נעימים כשאני נתקלת במשפט הרגיל
    הזה שהיה שגור בפי כפריקית של בילוי על החוף,
    "אז ניפגש על החוף"?
    ורוב הספרים שהזכרת כאן, לא קראתי, את רובם אין להשיג.
    וכמו שאמרת, אין גבול לחוסר הטעם בעיצובי עטיפות הספרים
    אצלנו כאן בארץ.
    פוסט מענג.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: