"הייתי ילד עצוב". ראיון עם אדווין קולינס

EDWIN

אדווין קולינס נולד ב-23 באוגוסט 1959 באדינבורו, סקוטלנד. ב-1968 עברה המשפחה לחיות בגלזגו. במרס 1976, קולינס בן ה-16 וחצי הקים את להקת אורנג' ג'וס. אדווין קולינס וג'יימס קירק בגיטרות, דייויד מק'ליימונט בבאס וסטיבן דאלי בתופים וכלי הקשה. ב-1979 החליטו על השם אורנג' ג'וס ללהקה. ב-1980 יצא הסינגל הראשון שלהם, שזיכה אותם מיד בחוזה הקלטות. בשנת 1982 הם הוציאו שני תקליטים. בפברואר 82' ראה אור האלבום "You Can't Hide Your Love Forever" ובנובמבר 82' התקליט השני: "Rip It Up". שניים מהחברים נטשו, אבל קולינס אסף 10 שירים חדשים שכתב והלחין והקליט בהרכב החדש את התקליט השלישי שיצא בנובמבר 1984 ונקרא: "The Orange Juice " – זה היה האלבום האחרון ואחריו הלהקה התפרקה. בין המעריצים הגדולים של הלהקה נמנים חברי ג'יזס אנד דה מארי צ'יין, ג'יימס, בל אנד סבסטיאן ופרנץ פרדיננד, מוגוואי ואצטק קמרה.

הלהקה נחשבת למי שייסדה את "הסצינה של גלזגו", אבל ההצלחה האמנותית לא הביאה רווחה כלכלית, כל החברים פרשו ממנה וקולינס נותר לבדו, בסופו של דבר, ופירק את החבילה ב-1984, אחרי שלושה תקליטים. כאמן עצמאי הוציא קולינס את Gorgeous George ב-1994. באלבום הזה נכלל גם הלהיט הענק A Girl Like You.

נפגשנו בבית קפה בתיאטרון שוליים באדינבורו ב-2 באוגוסט 1994. קולינס היה ימים אחדים לפני יום הולדתו ה-35. עגמומי. רציני. מופנם. אינטיליגנטי. הנה חלק מהשיחה שלנו אז.

 

אדווין, מה המוטו שלך בחיים?

נופלים וצוחקים. נופלים שוב וצוחקים עוד יותר. זו הדרך לשרוד, לא?

מוסקבה. יש לך שיר כזה באוסף. מה אומרת לך "מוסקבה"?

 מה יש לי להגיד על מוסקבה? זו עיר רחוקה… אני עוצם עיניים ונזכר בשנת 1980. האולימפיאדה מתקיימת בה. השלטון קומוניסטי. יש תור ארוך לכרוב ואין לחם. ויש מחנות מעצר. וקוסמונאוטים… ברז'נייב, סולז'ניצין…בשבילי מוסקבה זה הקרמלין והמשחקים האולימפיים במוסקבה. הטלויזיה פתוחה כל היום. אני יושב בבית של ההורים, עם חולצת "אדידס", ומאוהב לגמרי במתעמלות.

איך היית בתור ילד מתבגר?

איזה ילד הייתי? ילד עצוב. ימי ראשון מעוררים בי תוגה עמוקה עד היום, אבל גם השראה. תמיד בימי ראשון בבוקר יש איזה שקט כזה בחוץ, ואז אני הולך ולוקח את הגיטרה.

 מי זאת לואיז?
לואיז, לואיז…עם החצאית הקצרה, האפורה, והחולצה הלבנה, המגוהצת, וסמל בית הספר…

 

אתה נוסטלגי מאוד…
השיר הכי טוב שכתבתי לדעתי, הוא "המנון לחופשה מבית הספר". הו, החופשה המיוחלת. אתה יושב ומחכה ומחכה שתיגמר השנה, ואז היא נגמרת, ואתה הולך הביתה עם התעודה ו…מה עכשיו? … מה נעשה עכשיו? נרוץ בין הגנים הציבוריים של העיר? נחפש חברים? נלך למרק ודייויד, לשמוע אותם מנגנים?

מרק ודייויד?

דייויד ומרק נופלר. יש אחד כזה,  גיטריסט מעולה. אולי שמעת עליו. הוא היה גדול ממני ב-10 שנים והיה שכן שלנו. הוא ואח שלו, דייויד, היו מנגנים כל היום.

מה הכי מפחיד אותך?
יום מותי. מתי הוא מחכה לי? לפעמים אני ילד עצוב, שחושב על התאבדויות. זה לא יקרה באמת, אבל אני חושב על זה, בימים שבהם הגשם שוטף את הרחובות. אני יכול לשבת שעות ולהסתכל על גשם שיורד. זה חלק מהענין הזה של "להיות סקוטי".

 

מה הכי חשוב לך? ממה איכפת לך במיוחד?
לא איכפת לי. אני חי בשאננות אדישה, טבולה בגיטרות סמיכות.

 

collins edwyn

 

 

ORANGE JUICE גלזגו, 1979

ORANGE JUICE
גלזגו, 1979

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שרון רז  On 11/16/2011 at 1:01

    תודה שוב בועז על כתיבה יפה וראיון קצר אך מאוד מעניין.

    אורנג' ג'וס בהחלט היו משהו מיוחד, כמו כמה להקות אחרות מיוחדות בגלזגו אחר כך, והתקליט שהזכרת של אדווין קולינס מומלץ מאוד, ורק כדאי לדעת למי שלא מכיר, שהוא מכיל מלנכוליה כבדה להבדיל מהלהיט שהתפרסם.

    http://sharonraz.wordpress.com/

  • נטעלי  On 11/16/2011 at 14:40

    בועז, אתה קורא מחשבות – כשהשמעת הבוקר את השיר ההוא והוספת את השורה הקצרה, הסתומה והמסקרנת כ"כ, שהוא אחד האנשים הכי עצובים ומוזרים שהכרת (?), רשמתי לעצמי בראש שמתי שהוא אני צריכה לבקש ממך להרחיב על כך…והנה כתבת פוסט קצר וממצה – כל שורה בתשובות הקצרות שלו מדגימה היטב את טענתך. תודה!

השאר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: