תמונות צפוניות

נורת'רן פיקצ'ר לייבררי. "אלסקה". 1993

באוקטובר 1993 יצא בלייבל "ויניל ג'אפאן" האלבום "אלסקה" של נורת'רן פיקצ'ר לייבררי, להקה שנולדה מתוך  להקה אחרת – "עכברי השדה".  התפריט שלהם מציע דרים-פופ, טריפ אלקטו-רוקי, כמו נסיעה במרחבים הירוקים, הציוריים, על גבול סקוטלנד אנגליה. אלבום נהדר, "אלסקה". אלבום ספרותי ממש. יש בו איכויות פואטיות נדירות אבל גם מעטפת מוזיקלית ששווה את השקיעה בתוכו ואת ההשקעה בו.

נורת'רן פיקצ'ר ליבררי.משמאל: אן-מארי דייויס, רוברט ראטן, מארק דובסון והבת שלו, הולי—————————————————————————————————————————————-

התקליט הזה, "אלסקה", מתחיל במקהלה ששרה ללא ליווי, א-קפלה.  אחת הפתיחות הנהדרות שאני  מכיר לאלבום כלשהו. יש בה משהו כה רגוע, נינוח ורך, שהתודעה מצפה לקבל את כל מה שבא בהמשך.   כמו שכתב הסופר סומרסט מוהם: "כל אושר מתחיל בארוחת בוקר שלווה".

משם זה נמשך ל-Into the Ether עם גיטרה אקוסטית שכמו מגיחה מתוך ערפל האופף שדה כלשהו, לא ברור מה קורה שם במרחק, במרחב הפתוח, הקלידים מצטרפים וגם הכלים האחרים, למעין נסיעה בכרכרה בשביל מבלי לראות מה עומד להגיע.

והנסיעה נמשכת. הקטע השלישי – Catholic East Colours – כבר נשען על באס דרמטי, דומיננטי, באס פיוטי, לירי, מתנגן, מנגן, שמן, וברקע הרוחות וגיטרה מזדמנת וסימפולים ענוגים-מוזרים המתארים נופי-צליל מופשטים ויפים, שקופים ומוארים ברכות תכלכלה.  הקטע ארוך ומתמשך, כמו דרך מתפתלת, ואז בא הפסנתר – בין THE WHO ל-CURE הפסנתר הזה, פסנתר בארים יפה ופשוט, שרוכב בשלמות על התיפוף הנמרץ והיצירתי.

האלבום הזה של נורת'רן פיקצ'ר לייבררי הוא כולו מסע, אל העיירות השקטות והכפרים הציוריים והמנומנמים, אלבום נסיעה בכבישים צרים בין שדות ושדרות עצים, בהליכה בגשם הדק, תוך דילוג על פני גשרי אבן קטנים מעל נחלים ותעלות, שבהם שטים ברווזים וברבורים, מסע אל שטחי האחו הירוק הנמתח ונמשך אל רצף גבעות מכוסות עשב ועלים, אל כפרים שבהם בתי תה קטנים בצד הדרך, והבתים עצמם מגודרים בגדרות אבן נמוכות וישנות.האזנה לתקליט תמיד עוררה בי תמונות פנימיות של אנגליה, שירים שהם געגוע לערי היריד, לסחרחרת מסתובבת על החוף, לסוסים המוזהבים העולים ויורדים לצלילי תיבת הנגינה, לריח הדגים עם הצ'יפס, לנערות בחצאית הפרחוניות והגולפים הלבנים, שלחייהן סמוקות מקור ושערן ארוך ורך ופזור, לעיירות שאין בהן קתרדלות ענק והמון אדם, אלא רק כנסיות צנועות, שטחים של טבע לא מעובד ולא מעוצב, עם אבני-דרך גדולות ואפורות ומעבר לכל גבעה צפוי להתגלות בית אחוזה, שבו יושבים בני הבית אל החלון הענק, כדי להשקיף החוצה, עם כוסות תה שקופות ביד.

לאלבום הזה קוראים "אלסקה", אבל זו "אלסקה" כמשל, ממש כמו שאלסקה בסדרה "חשיפה לצפון" היתה מחוז הנמצא מחוץ לחיים היומיומיים, הרגילים, מעין מקום סמוי בנפש, שכל כולו כמיהה ויופי, מעבר-להרי-החושך, "אלסקה" שבלב. מקום רחוק ונידח ומבודד, שבו צריך לנוע כדי לחפש – ולמצוא – את אשר אתה מבקש. נורת'רן פיקצ'ר לייבררי יצרו בו זמנית, בתחילת שנות התשעים, את אחד התקליטים הכי אנגליים והכי רכים-חלומיים שאני מכיר.  תקליט שהוא גל געגוע בלתי פוסק.  ההאזנה לו מזכירה לי (שוב) את סומרסט מוהם, שכתב בספרו "גשם" את המשפט המכונן הבא:
האהבה והאמנות בלבד הופכות את הקיום לנסבל.

עטיפת האלבום, כפי שיצא בדיסק. 2007

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שרון רז  On 11/10/2011 at 6:11

    אתה המלצת והיכרת לי אישית את הדיסק הזה, בועז יקר, לפני כמה וכמה שנים, ואכן הדיסק הזה הוא יצירת מופת קטנה חורפית אנגלית וענוגה. מצטרף כיום להמלצה. וכתבת יפהפה, בצורה כזו שהלב מקבל קווץ' מהגעגועים לאי הבריטי. אגב, אני מעדיף בהרבה את העטיפה המקורית העליונה.

  • עדנה זכריה  On 11/10/2011 at 6:36

    בועז, כשאני קוראת את הכתבות שלך זה מרגיש לי כמו קטע שלקוח מספר. ממש. והוא מעניין מרתק , מרגש אך בעיקר מחדש ונותן לי הצצה לעולם מוזיקה שלא תמיד מוכר לי. אין לי ספק שאזמין את הדיסק אלסקה. נקרא טוב בטוחה שגם נשמע.

  • יפית  On 11/10/2011 at 9:26

    מקסים , תודה שגילית לי אותם . מצטרפת לדברי שרון . מקווה שתגלה לנו עוד פנינים כאלו.

  • לילך  On 11/10/2011 at 9:34

    לא מכירה, אבל אשמח להכיר לקראת החורף..
    אבל התזכורת על חשיפה לצפון, היתה כ"כ מענגת. איזה סדרה נעימה ומצויינת.
    תמיד אהבתי רדיו, שדרני/ות רדיו תמיד נתנו לי השראה והאשירו (גם ב-ע'..) את עולמי המוסיקלי.
    כריס סטיבנס (הלא הוא ג'ון קורבט.. ) היה אחד משדרני הרדיו המצויינים בטלויזיה..

  • אודי ארליך  On 11/10/2011 at 10:55

    אם יש טלפתיה, בעולם אז היא זו.
    מזה יומיים אני מקשיב להם.
    תודה על השיתוף:)

  • arin  On 11/10/2011 at 11:59

  • איילת  On 11/10/2011 at 18:17

    איזה יופי של כתיבה. שכנעת אותי!

  • שי טוחנר  On 11/14/2011 at 15:15

    כתבת יופי, כרגיל!!

  • נהייהעמומה  On 09/12/2012 at 16:35

    איך אהבתי את chris in the morning
    את כל הסידרה הזו, אסקפיזם טהור ומושלם דקה לפני שהטכנולוגיה הפכה לנו את העולם, לאו דווקא רע, אבל שונה מאוד

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: