בצלו של יער עצי הערבה

קסום ועגום. The Winter Consort

איש לא דיבר על מוזיקת עולם לפני שנת 1967. השילובים שבין ג'אז לפולק ומוזיקה קלאסית היו נדירים. היום "וורלד מיוזיק" הפך לכמעט ביטוי-גנאי. בעולם של מסחר ותעשייה, כשהכל הפך זמין, וכל אחד יכול בקלות לסמפל שבטים במזרח גאבון ודובים בצפון קנדה ולערבב עם מה שמתחשק לו, מהי בעצם "מוזיקת עולם"? הרי הכל נרקח עתה באופן מיידי, סטרילי, מוקלט היטב וחסר כל משמעות ונשמה.  כיום מדובר במושג מאוד כולל ומבולבל, שמערבב זיבורית ואיכות, עוצמה אותנטית וקיטש גם יחד. אין דרך אמיתית להתמודד עם זה, אלא להמשיך ולהיות נאמן למה שאתה אוהב באמת במוזיקה. לחפש את את המקום החשוף, שבו מונחת האמת.

אבל על קו התפר של שנות השישים ושנות השבעים משהו קרה. הג'אז חיבר את אמריקה ואפריקה. הרוק שידך את המזרח למערב. ג'ורג' הריסון הביא את הסיטאר לביטלס – ולמערב בכלל – ובחוף המערבי  של ארה"ב היה זה פול ווינטר, מוזיקאי ונשפן בן 27, שאסף סביבו חבורת נגנים מחוננים והקים הרכב גדול בשם  WINTER CONSORT  ויחד הם הוציאו ארבעה תקליטים יפים בין 1968 ל-1972, והרביעי שבהם – "איקרוס" – הוא אחד התקליטים המרגשים של התקופה ההיא ואחד האלבומים האהובים עלי.

איקרוס. העטיפה האנגלית

והם עושים מוזיקה, חברי ווינטר קונסורט. התיאור הכי יפה למוזיקה שהם עושים, נמצא בקטע הפותח את סידהרתא של הרמן הסה:

"בצלו של הבית,

על גדת הנהר,

אצל הסירות,

 בצלו של יער עצי הערבה,

בצלה של התאנה".

זו מוזיקה שיש בה צל. היא מקררת את דעתך ביום חם. זו מוזיקה שיש בה טעם של תאנים. מוזיקה שמערסלת את הוויתך, כמו סירות על הנהר. יש בה נצנוצים המזכירים את הקרניים הנשברות במים המבהיקים. יש בה את מתיקות הפרי ואת הלאות המתוקה של האדם עצום העיניים בשעת הצהריים. יש בה משהו הודי (כלי ההקשה והסיטאר) ויש בה משהו קלאסי רחוק שמזכיר ספריה שקטה, אפלולית וקרירה ומלאת קסמים (הגיטרה והפסנתר של רלף טאונר) ויש בה את צווחת הציפור הטורפת, הצוללת למטה שלופת ציפורניים ונחושת מקור (כלי הנשיפה של פול ווינטר ופול מק'קנדלס) ויש בה את המקצב של הלב, הצליל הנמוך, האדמתי (הבאס של גלן מור) ויש בה את הגעגוע והעצב (הצ'לו של דייויד דארלינג).

לא במקרה האלבום קרוי איקרוס. הילד הנמהר, הפזיז, של דדאלוס מהמיתולוגיה היוונית, שלא שמע לאזהרת אביו, בעת הימלטם ממלך כרתים, עטויים כנפיים שאוחו בדונג, הגביה עוף ברהב נעורים, והשמש שהמיסה את הדונג, הביאה לצלילתו, כציפור שבורת כנף, אל הים התיכון, אל מותו.  שמש היא האלמנט הויזואלי החזק על עטיפת האלבום של Winter Consort – האלבום שאחריו פרשו 4 מהחברים, והקימו בעצמם רביעיה אדירה ונדירה בשם OREGON. מי שראה את הופעותיהם בישראל לא ישכח.

חבורת החורף של פול הצליחה לגעת במשהו גדול. הם נגעו בסודו של היקום. במשהו שאינך יודע שאתה יודע. זה ברור כבר בפריטת הגיטרה הראשונה, זו שפותחת את האלבום, וניכר גם בצ'לו העגמומי שמקדים את הקטע המלנכולי של דייויד דרלינג, העליצות הבוהקת, האנרגטית שתופסת מקום, ולפתע השיר הלילי, המכשף, של רלף טאונר: שתיקת הנר.

האהבה הניבה פירות ליריים מופלאים. את שירת הכמיהה וההיפעמות  ואת עצבותו של מי שטבע בתוך ההוויה הטוטאלית של האהבה, נמס כמו דונג אל תוך אובדנו, מתוך הכרה שמה שלא הושג, לעולם כבר לא יושג. כך ננעל לו האלבום  הקסום, הרדום הזה, במינואט ווקאלי, שב וחוזר על עצמו, על אותה פראזה, כמו נחש האוחז את זנבו בפיו, הולך וחוזר ובא במעגל. מינואט, השמש שוקעת, מינואט, השמש שוקעת. אהההההה….אהההההה…פול ווינטר שר, וחבורת החורף שלו מלווה אותו במעין תהלוכת כלים מנגנים, ההולכת בעקבות היום השוקע, בתקווה ללילה שיביא משהו טוב שיקרה, אם אפשר במקרה.

ווינטר קונסורט. איקרוס. 1972. העטיפה האמריקאית

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אודי ארליך  On 11/09/2011 at 14:51

    מדויק. מושלם. נקודה.

  • אילון  On 11/09/2011 at 18:14

    בועז, עכשיו את חייב להשמיע אותם מחר..

    אילון

  • דוד  On 11/10/2011 at 7:36

    שמע, בזכותך אני מכיר את פועלם של דרלינג וטאונר, ואני כבר יודע לאן אני מתכוון להגיע ביום שישי בבוקר…:)
    חוץ מזה, שוב ושוב ושוב… פוסט מצוין ואין ספק שאתה מכיר את המילה הכתובה מכל הבטיה.
    אתה חייב לאגד את המחשבות שלך בספר, לדעתי פורמט של סיפורים, הגיגים קצרים בנושאים שונים יכול להיות מצוין ולהצליח

  • חנן כהן  On 11/10/2011 at 9:40

    הקטע הראשון של איקרוס היה אות של איזו תוכנית רדיו או הופיע בסרט או בסדרת טלוויזיה או משהו כזה. זוכר?

  • נעם אשד  On 11/14/2011 at 2:45

    שמעתי על פול וינטר מאוחר יחסית , רק כשהוציא את התקליט המפורסם יחסית עם הקלטות קולות השירה של הליוויתנים.הקשבתי קצת מסביב והתקליט היחיד שלו שמצא את דרכן אלי הוא אכן איקרוס , מעולה. אם התיאור "זו מוזיקה שיש בה צל. היא מקררת את דעתך ביום חם. זו מוזיקה שיש בה טעם של תאנים. מוזיקה שמערסלת את הוויתך, כמו סירות על הנהר. יש בה נצנוצים המזכירים את הקרניים הנשברות במים המבהיקים. יש בה את מתיקות הפרי ואת הלאות המתוקה של האדם עצום העיניים בשעת הצהריים." הוא מקורי שלך אזי כפתור ה DONATE נמצא כאן בזכות יותר ממלאה , יפה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: