10 עטיפות (תקליטים אנגלים) אהובות במיוחד

אני אוהב עטיפות יפות לתקליטים. אני אוהב עטיפות תקליטים מצולמות היטב. שיש בהן אוירה. תחושה של התרגשות. חברי אילן בשור – הצלם החכם – אומר שפעמים רבות צילום נחשב לנפלא בגלל המצולם. לא בגלל הצלם. שאם להקה סתמית היתה עוברת במעבר החציה ההוא באביי רואד, זאת לא היתה נחשבת לעטיפה מיתולוגית. הוא כנראה צודק, אבל אנחנו תמיד יכולים לשפוט לפי התוצאה הסופית וההסטוריה והערך המוסף של הצילום – והעטיפה – היא מה שהיא אומרת עבורינו
 
הנה, לפניכם, כמה מעטיפות התקליטים האהובות עלי במיוחד. כולן של להקות. כולן מאנגליה
 
הראשונה היא, כמובן, זו שנתנה לבלוג הזה את שמו
 

פני סמית', הצלמת, הנציחה את המופע של הקלאש בספטמבר 1979 ב"פלדיום" בניו יורק. הקהל היה צונן ואדיש ללהקה מלונדון. לקראת סוף המופע, הבאסיסט פול סימונון הוריד את הגיטרה מעליו, והחל לרסק אותה אל קרשי הבמה. "הייתי מתוסכל מהקהל שלא הגיב לנו", סיפר 30 שנה מאוחר יותר. "בדרך כלל יש לי מזג טוב, אבל לא יכולתי לסבול את האדישות שלהם. הייתי חייב לעשות משהו, כדי להעיר אותם מהקיפאון". דווקא הצלמת לא אהבה את התמונה וניסתה לשכנע את הלהקה שלא להשתמש בה "כי היא לא בפוקוס ובאיכות טכנית ירודה". הלהקה דחתה את בקשתה וזעמו של פול סימונון הפך עם הטיפוגרפיה הורודה-ירוקה למחווה מרגשת לתקליטו של אלביס פרסלי ("אלביס פרסלי", 1956) ולאחת העטיפות האייקוניות ביותר בתולדות הרוק. הבאס המנופצת, אגב, נתרמה על ידי הקלאש להיכל התהילה בקליבלנד, אוהיו, שם היא מוצגת לראווה

אביי רואד, ביטלס. 1969

 בעיני, זו היתה ונשארה העטיפה היפה ביותר בכל הזמנים לתקליט כלשהו. הרביעיה מליברפול במעבר חציה לונדוני. רינגו בשחור, ג'ון בלבן, פול יחף, ג'ורג' בג'ינס כחול. הרחוב. העצים. השמיים. החיפושית משמאל.  הפנסים. שנים ארוכות למדתי כל פרט ופרט בעטיפה הזו וחלמתי על הרגע שאעבור אני עצמי באותו מעבר חציה ממש. ב-1980 הגשמתי את החלום.

אקו אנד דה באנימן, 1981

 
עוד רביעיה מליברפול, אבל אקו והבנימן החליטו להצטלם לא בעיר, אלא על חוף הים, בגבם למצלמה, מול השחפים והאלבטרוסים, בשעת דמדומים והכל רווי קסם ומלנכוליה ואלגנטיות שהופכים את ההאזנה לתקליט השני שלהם לחוויה מיוחדת במינה כיוון שהצילום והצלילים והמילים משלימים זה את זה
 

פינק פלויד, 1975 WISH YOU WERE HERE

 
 
 
המסתורין, המוזרות, היופי הטהור – האדם הבוער כסמל. אין אדם משכיל בעולם המערבי שאוהב מוזיקה ולא מודע לעטיפה הזו, שכמו התקליט עצמו, היא כולה
הצדעה מלאת תוגה למי שהיה המקים המייסד והמנהיג של פינק פלויד, סיד בארט, עד שהשתבשה עליו דעתו והוא פרש אחרי תקליט וחצי  

אואזיס, 1995 what's the story morning glory

 
הלהקה ממנצ'סטר בלונדון של שנות התשעים. פורטובלו. ליד החנות (וחברת התקליטים) האגדית "ראף טרייד". הרחוב שומם, כי התמונה לתקליט השני של הלהקה צולמה בכוונה ביום ראשון מוקדם בבוקר לפני שמגיעים אפילו הסוחרים הראשונים להקים דוכנים.  שני גברים ברחוב, אחד הולך ואחד בא. עטיפה מופלאה לתקליט נפלא
 

רולינג סטונס, 1971

האבירים הפראים של הרוקנרול, בשנה שבה יצא אלבומם המעולה "אצבעות דביקות", הוציאו גם תקליט אוסף שמרכז שירים משבע השנים הראשונות. אני אוהב  את הירוק  והעשב הצומח פרא ואת המבנה הכפרי ואת הבחורים שנמצאים שם למעלה, על  הקצה. התקליט הזה לא כך כך חשוב, בסך הכל אוסף, אבל העטיפה קסומה ומושכת את הלב
 

THE WHO, 1973

 
קוודרופניה, אופרת הרוק השניה של "המי", יצאה לאור בסך הכל 4 שנים אחרי אופרת הרוק המפורסמת והמצליחה יותר: "טומי" . בעיני, האלבום הזה לא נופל בכלום מ"טומי" ובמובנים מסוימים אף עולה עליו מוזיקלית ורעיונית.  הבנין הלונדוני האופייני, האפרוריות,  הארובות. כמו תמונה מסרט ישן בשחור לבן מתקופת סרטי כיור המטבח הבריטים
 

הקינקס, מאסוול הילביליז. 1971

אחת הלהקות האדירות. לטעמי, ריי דייויס הוא בין כותבי השירים הטובים ביותר אי פעם והקינקס מביאה את הטעם האנגלי הנפלא לכל שיר ואלבום. העטיפה הזו אורזת את התקליט שבו ביצעה הלהקה מחווה מלאת תנופה למקום שבו נולדו וגדלו האחים דייויס, השכונה הקשוחה, פאב מקומי, יום ראשון אחר הצהריים, לפני הכדורגל
שימו לב: רק גברים נמצאים במקום. איזו עטיפה. איזה תקליט
 
 
 
  there are but four small faces, 1968
של להקת
THE SMALL FACES
אנגלי במובן הכי טוב של המלה. קצת מתוק, קצת עצוב. קצת מגוחך. מאוד יפה. גם העטיפה. שלא לדבר על השיר המוביל, איצ'יקו פארק
The small faces נשארו נחלת מעטים, אנגלופילים, חובבי פופסיכדליה קלה. תופין לאלה המוזרים, שמתמוגגים משירי שתי דקות, ואפילו דקה וחצי, שלא איכפת להם שאלבום נגמר לו אחרי חצי שעה ואין לו שום רצון לשנות את העולם או להגדיר את גבולות התרבות מחדש – אלא רק להוציא אותך, ל-30 דקות, לטיול בפארק, בין מעגלים ירוקים של דשא לילדים שמעיפים עפיפונים, תחת שמיים אפורים נמוכים ושמש אנגלית חיוורת של יום ראשון
 
 
העטיפה היפה ביותר לתקליט של סוויד – ולמעשה, אוסף השירים הללו, הנדירים, שלא נכנסו לתקליטים של הלהקה, עומד בגאון כאלבום ענק בזכות עצמו
לצד שני האלבומים הראשונים והמושלמים של הלהקה.  התחלנו למעלה בגיטרת באס מרוסקת ואנחנו מסיימים במטוס מרוסק בלב האפרים הירוקים של אנגליה
מתחת לשמיים האפורים וענני הגשם הכבד שעומד לרדת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אודי ארליך  On 11/08/2011 at 22:51

    נפלא! אין אין אין על עטיפות תקליטים.
    חלק מהדברים שאתה כותב כאילו נאמרו מפי ועל כך רק אומר לך: תודה!

  • אפרת ק.  On 11/08/2011 at 23:04

    כשהייתי בלונדון לפני חודשיים, הסתובבתי עם איש חביב בין חנויות התקליטים שנמצאים על רחוב אחד באיזור הסוהו, והוא סיפר לי שברחוב הזה צולמה התמונה לעטיפת האלבום שהזכרת של אואזיס. מיד לאחר מכן נסעתי לפורטובלו שבנוטינג היל (כן, שוב בשביל תקליטים)

    בכל אופן!! עשית לי חשק אדיר לעשות לעצמי את רשימת 10 עטיפות האלבומים שאהובות עליי במיוחד. כמובן שלשנינו, אני בטוחה, יש הרבה יותר מ-10 עטיפות אלבומים אהובות…ובכל זאת! כמה נחמד לחשוב ולהיזכר.

  • Bezalel  On 11/08/2011 at 23:07

    זיגי סטארדסט? פינק פלויד – אנימלס?

    • בועז כהן  On 11/09/2011 at 6:41

      בפרק הבא על "עטיפות אנגליות שאני הכי אוהב" יהיה מקום לשני אלה

  • מורה נבוכים  On 11/09/2011 at 0:21

    ואף מילה על הדיכוטומיה "תוצרת חוץ / תוצרת הארץ"? -דפוס מופלא ומוקפד שמקפיץ את הדימויים לפרצוף שלך, עם כל מיני קיפולים מעניינים וקרטון עבה שכיף להחזיק ביד, מול איזה משהו מהוה שנראה כמו זירוקס ביום בינוני במיוחד, …והתקליט שכאילו זרקו בתוך שקית ניילון פשוטה…?

  • גיל  On 11/09/2011 at 0:55

    הבעייה שהיום כבר אין עטיפות תקליטים. האינטרנט הרג (או לפחות החליש משמעותית) את כל הקונספט של אלבומים ואיתם גם הלכו לאיבוד העטיפות וחבל.

    • Michal Zehavi  On 11/09/2011 at 9:48

      לא מדוייק. אני מפנה אותך לעטיפות של שני דיסקים מופלאים שיצאו השנה , אלבום סולו לאדי ודר סולן הפרל ג'אם[ שירי יוקללי] גם העטיפה עם דמות מפוסלת חימר מתקתקת על מכונת כתיבה מתחת למים במעמקי האוקיאנוס,גם הספרון המצורף של צילומי איים וצמחיית פרא- הם שירה בפני עצמה, וכן אלבומו החדש של ברי סחרוף " אתה נמצא כאן" שמלווה באימג'ים מתוך תערוכה שהוצגה בגלריה raw art ,דימויים שמשלימים את הקונספט,לפעמים פורמים אותו,מרגשים.

      • Michal Zehavi  On 11/09/2011 at 10:19

        אבל,אם אתה מתכוון לדימוי אחד חזק שנחרט בתודעה כפי שעטיפות ויניל היו מסוגלות ךלעשות בעבר אז אתה כנראה צודק,ואפילו רק אם חושבים על גודל הפריים שיש לו משקל,[אבל זה בכלל כבר קשור ל"גודל המסך" שאנחנו נאלצים להתרגל אליו שרק הולך וקטן עם הזמן…..]
        יחד עם זאת יש מוזיקאים שמנצלים טוב את הפורמט עם ספרון שאמנותית מדייק ומוסיף ערך שלא היה קיים בפורמאט הוינילי

      • יעל ר.  On 11/09/2011 at 14:40

        ובשוק הישראלי, שווה להציץ בעטיפת האלבום החדש של פורטיס (החבר אני), שמעוצבת כספרון יפהפה בעיצוב פילפלד.

      • גיל  On 11/09/2011 at 17:39

        הבעייה היא שמעטים רואים את העטיפות הללו והן לא חוויה תרבותית כמו שהיו בעבר. פעם היו מצפים לאלבום חדש של אמנים ידועים והיום הציפייה הזו קיימת הרבה פחות, אלא יותר מחכים לשירים חדשים. כל הנושא של אלבומי קונספסט הולך ונעלם.

    • מיכל זהבי  On 11/09/2011 at 18:12

      למרות שאני די רומנטיקנית בגישה שלי לעבר אני פחות אוהבת לחשוב עליו במושגים של מה הפסדנו
      הדברים פשוט אחרים; זה נכון שבכל הנוגע לתחושת החפציות העולה מאלבום ויניל בחיבור עם התוכן כרעיון שלם משהו פחת עם הזמן, אבל אני מוכרחה לומר שבזכות האינטרנט הרווחתי ידיעה עמוקה יותר במה שמתרחש היום, אופן ההאזנה שלי למוזיקה השתנה ואלמלא האינטרנט הייתי נשארת עם מה שמוכר לי [ואמנם אהוב] אך מוגבל.
      בגלל הגישה שלי שרואה אלבום כיצירה שלמה אני עדיין מאלה שרוכשים דיסקים. לרוב הבחירות שלי הן לא של אסופת שירים מפוזרת אלא של מוזיקאי שמגיש דיסק עם התחלה אמצע וסוף, והרגשה שחוט עבר ביניהם. עדיין יש כאלה.

  • Vered Navon  On 11/09/2011 at 6:22

    מעניין שבחרת עטיפות עליהן יש צילום אחד, ובדרך כלל לא מטופל בפוטושופ… באמת יש קשר ישיר בין המדיום של צילום ומוזיקת רוק, לשניהם יש המון כוח ומבטאים את רוח התקופה (עידן הויניל :))
    רוצה להוסיף עטיפה שתהיה בעשירייה שלי- "דונדסטן" של רוברט וויאט. יש משהו כל כך מיוחד באיור הזה, נדמה לי שנעשה בידי אשתו.

    • בועז כהן  On 11/09/2011 at 6:46

      אני מאוד אוהב עטיפות שיש עליהן צילום אחד, שמנציח מקום וזמן מסוים.

  • בועז כהן  On 11/09/2011 at 6:45

    1
    זו היתה בחירה מכוונת – עטיפות של להקות אנגליות, ועטיפות מצולמות בלבד.

    2
    אני אכתוב בקרוב על עטיפות אחרות שאני אוהב.

    3
    וגם על עטיפות התקליטים העבריים, כמובן

  • sivi  On 11/09/2011 at 9:14

    אקו והבנימן אחת מהלהקות הגדולות שלטעמי די התפספסו בארץ:-)
    כרגיל נפלא אתה.

  • שי טוחנר  On 11/09/2011 at 9:48

    כתבה נפלאה!!

    לשמחתי או לצערי אני בן הדור שזכה להיות נוכח בתקופה שהאלבומים האלו יצאו.

    תודה שהבאת!

  • אלי  On 11/09/2011 at 10:18

    רשימה קצת מפתיעה.
    ככה מהזיכרון, הרשימה שלי תכלול את:
    1. Led Zeppelin – Physical Graffiti
    2. Led Zeppelin – 3
    3. Rolling Stones – Sticky Fingers (עם הריצ'רץ' האמיתי)
    4. Yes – Tales from topographic ocean (ולמען האמת, כל תקליט של יס היא יצירה גדולה של ג'ימס דין)
    5. Camel – Mirage
    6. Genesis – The lamb lies down on Broadway
    ועוד מאות 🙂

  • אלי  On 11/09/2011 at 10:30

    בועז – פעם בכמה זמן יוצא לך להזכיר לי על שיר/תקליט/להקה ששכחתי עם השנים.
    הפעם – Quadrophenia. תקליט ענק!!

  • אלירז  On 11/09/2011 at 10:39

    תודה על רשימה נפלאה.
    ורק להוסיף שבעטיפה של סוויד הצילום מדגיש באופן נהדר את האירוניה של שם האלבום, כמו שרק אנגלים יודעים כנראה לעשות…

  • חנן  On 11/09/2011 at 11:09

    ואף מילה על הדיכוטומיה הותיקה "תוצרת חוץ / תוצרת הארץ"?
    מצד אחד דפוס משובח וריחני שכיף להחזיק ביד – דימויים באיכות מעולה שקופצים לך לפנים ונותנים לך לשקוע בתוכם, ומצד שני חתיכת קרטון שנראית מבחוץ כמו זירוקס ביום רע במיוחד ומבפנים כמו חתיכת קרטון, (ובתוכה התקליט בשקית ניילון…)

  • seymore butts  On 11/09/2011 at 11:16

    יש לי הרגשה שגם אתה הצטלמת על אותו מעבר חציה היסטורי בלונדון ב-1980, הלא כן ?
    היה מרתק להכיר חלק מהעטיפות שבעוונותיי ראיתי כאן לראשונה והסיפורים שמאחוריהם מרתקים לא פחות.

  • יעל ר.  On 11/09/2011 at 14:42

    מספרים שאחת הסיבות שהקלאש התנגדו בתחילה לצילום הזה היה כי הם רצו צילום שבו נראים כל חברי הלהקה. בכל אופן, הכיתוב המצוין (גם בפונט, גם בצבע וגם בצורת העמדה שלו שמבליטה את התמונה) הוא בעצם הומאז' לכיתוב הזהה על עטיפת אלבום הבכורה של אלביס.

  • רוני ה.  On 11/09/2011 at 19:51

    יפה. זכורות לטוב גם העטיפות של אלטון ג'ון (חלקן מצוירות):
    http://www.google.co.il/search?hl=en&biw=853&bih=440&tbm=isch&sa=1&q=elton+john+records

  • רוני ה.  On 11/09/2011 at 20:01

    ועוד אחת שזכורה לי מאנגליה – הקיור:
    http://kmorosini.tumblr.com/post/4134205480/the-cure-standing-on-a-beach-fiction-records

  • דוד  On 11/10/2011 at 7:31

    איזו רשימה כייפית…
    בגדול אני מוצא שלהקות הפרוג השקיעו הרבה גם בעטיפות- העטיפות של יס שעוצבו על ידי רוג'ר דין הן דוגמא לכך. http://covers.a-go.in/max/yes_-_1971_fragile.jpg
    לגבי העטיפה של THE SMALL FACES היא משום מה מאוד מזכירה לי את העטיפה של CARAVAN- If I Could Do It All Over Again, I'd Do It All Over You
    http://www.flickr.com/photos/bradley_loos/259787256/ לא מזכיר קצת?
    ועוד משהו- אקו בכלל אלופים בעטיפות, ובמיוחד של מים, גם ocean rain משתמש במוטיב המים (והוא בכלל אלבום מצוין) http://www.newdust.com/images/ocean_rain.jpg

  • Michal Zehavi  On 11/11/2011 at 0:18

    בועז אולי יעניין אותך לדעת על התערוכה "פורמטולוגיה" בגלריה בצלאל ביפו 23 ירושלים, עטיפות דיסקים מקוריות ומושקעות , מכוערות יפות ובעיקר מלאות הומור,נדמה לי שהן שייכות ברובן לסצנת האנדרגראונד

  • אנדרי  On 11/12/2011 at 15:42

    ואי יפה מאד

  • Bob  On 11/12/2011 at 20:09

    תמיד בהקשר של עטיפות, אני נזכר ב-In the Court of the Crimson King הכל כך אייקוני.

  • llaliiblue  On 09/05/2012 at 16:45

    איזה פוסט אדיר!
    העטיפה של אקו אנד בנימאן פשוט יפייפיה.

    אבל כשמדובר בעטיפות יש רק עטיפה אחת בשבילי –
    In the Court of the Crimson King – King Crimson. התקליט הזה מונח כמו תמונה בחדר.

Trackbacks

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: