לא עני הוא האיש

כבר כמה שנים שאני מנסה לכתוב את הפוסט הזה, אבל המילים נתקעות ולא יוצא לי לגמור אותו. בחינה עמוקה וארוכה של חיי עד כה מעלה בי תהיות וגם תובנות. רוב חיי הייתי אני. לא היה לי כסף אף פעם. שרדתי. לא התפתחתי כלכלית. ניסיתי, לא הצלחתי במובן הזה. ועם זאת, לא עני אני. אני אדם פשוט. בן מעמד פועלים. בינוני-נמוך. חי לי מיום ליום.

בילדותי ידענו מחסור כלכלי, אבל האהבה היתה גדולה. אמי ואבי ידעו לצקת תוכן ומשמעות לחיים. מעולם לא היה לנו מזגן ולא מכונית. שום דבר מותרות לא נכנס הביתה. אמא שלי ויתרה על מכונת כביסה, אבל לא על פסנתר. לא קנתה בגדים, אבל לא ויתרה על ספרים ותקליטים. תרבות היתה חשובה יותר מכל. "כסף בא וכסף הולך", אמרו הוריי, "אבל השכלה וידע, אמנות ותרבות, יישארו תמיד איתך, שלך ובשבילך".

היו שנים קשות מאוד, כשכל דבר היה נתון לסדר-עדיפויות. על ספרים, סרטים, קונצרטים – ההורים לא ויתרו, אבל בגדים קנו לעתים רחוקות, לכבוד החג. גרנו בדירה של חדר וחצי, 30 מ"ר בלבד, בשכונת ג'סי כהן בחולון.

מכונת כביסה לא היתה, כיבסו ביד.

מיטה זוגית לא קנו, אז ההורים ישנו על ספה נפתחת, בסלון.

אוטו לא היה, אז אבא רכב על אופניים.

כדי לשים את הספרים בסלון הניחו לבנים פשוטות, ועליהן קרשים ישרים מעץ.

בר-מצוה חגגו לי בבית הכנסת. לא באולם. לא אכלנו במסעדות. לא ראיתי בית מלון מבפנים.

ובכל זאת, מעולם לא הרגשתי אומלל. לא הרגשתי מקופח. לא חשתי מתוסכל.  אהבתי את הוריי והם אהבו אותי והספרים והתקליטים היו חברים.

עכשיו זמן המחאה החברתית. המאהלים משקפים את נפשי. במהותי, אני שוכן אוהלים. האנשים הזועקים בהפגנות הענק "העם-דורש-צדק-חברתי" הם הקולות ששואגים בי כמה וכמה שנים. חימה בוערת בי מול אלה שמנסים לזלזל בה ולבטל אותה. במובן מסוים ההתקפות של לקקני-עכוז שונים, של גורמים ימניים, אופורטוניסטים חסרי-מצפון וסתם אנשים אטומים, רק מחזקים אותי.

אני קורא בעקביות את כל הטורים. למרבה המזל, אני לא נופל לשום סטריאוטיפ גנאי שפוליטיקאים ימניים נבלים ומשרתי טייקונים ינסו להדביק לי. אשריי,  אני לא אשכנזי, לא שמאלני, שירתתי בצה"ל שירות מלא ועשיתי מילואים כמה שנים, ההורים שלי יצאו מבתים דתיים-ימניים ובאו משכונות עוני בירושלים ובתל אביב. אני עצמי גדלתי בשכונת ג'סי כהן בחולון. אי אפשר למחוק אותי. אי אפשר להדביק לי שום אות קלון.

כבר חדשיים שאני מנסה לכתוב את הפוסט הזה ותמיד מתרגז מדי או נעצב מדי. כסף הוא ענין רגיש אצלי, מפני שאף פעם (למעט שנתיים בחיי) לא היה לי כסף. גדלתי בדירה של חדר וחצי עם הוריי ואחותי. בגיל 14 במקביל ללימודים, התחלתי לעבוד. רשימה חלקית של ג'ובים: מוכר תמונות שמן, בייביסיטר, מנקה מכוניות בתחנת דלק, מלפף ספוגים לרחצה, שליח במשרד רואי חשבון, שוטף חדרי מדרגות. עד גיל 21 לא ראיתי בית מלון מבפנים, וכשראיתי מלון זה היה מפני שהתקבלתי לעבודה ברום-סרויס ב"רמדה" בתל אביב. הכסף נוצל למטרות טובות. ספרים, תקליטים, סרטים. אף פעם לא באתי בתלונות לאף אחד. אלה היו החיים, והם לא היו רעים. רציתי להשיג משהו, הלכתי לעבוד במשהו, חסכתי את הכסף, ועשיתי את מה שרציתי בסכום שהרווחתי. תמיד עבדתי קשה והרבה. איש לא פתח לי דלת אף פעם.

לעיתונות הגעתי במקרה. בעקשנות התדפקתי על מערכות עיתונים. ב"העיר" הסכימו שאהיה מגיה, אבל פיטרו אותי אחרי חודש. ב"קול תל אביב" הסכימו שאכתוב טורים דעתניים על מחירי הבירה בפאבים שונים בעיר – ואני בכלל לא שותה בירה. את "כותרת ראשית" סגרו שנה אחרי שהתחלתי לעבוד שם. ב"חדשות" הייתי פרילאנסר תפרן. שוטף חדרי מדרגות ביום, מראיין סופרים ומוזיקאים בערב.

אני לא צעיר. אני נשוי ואב לשתי בנות. עבדתי 10 שנים ב"ידיעות אחרונות" ופוטרתי ב-2001. מאז אין לי ביטחון תעסוקתי. אני מגיש תכנית יומית ברדיו ממשלתי (ומקבל 3,850 שקל נטו בחודש). אין לי קביעות בשום מקום. אין לי זכויות. למדתי באוניברסיטה. אני יודע לעשות כמה דברים. אני חושב שאני טיפוס די חרוץ. אבל אף אחד לא מוצא עניין בכישורים שלי כדי לתת לי משכורת הוגנת תמורת כישוריי, זמני ומאמציי. אולי אני מבוגר מדי. אני מנסה להשלים הכנסה בדרכים שונות. הרצאות. תיקלוט. כתיבה בעיתונים. עריכה מקצועית של ספרים. אני עובד ללא הרף, נמצא באוברדרפט תמידי, נלחם כל יום יום על הישרדותי הפרטית והמשפחתית. אני לא יכול להרשות לעצמי להיות חולה. אף אחד לא משלם לי כשאני קודח מחום במיטה. הסיפור שלי הוא סיפור של מעמד שלם שנרמס ונחמס ב-15 השנים האחרונות. בעלי ההון מאיימים על הקיום שלי. אני כמו ג'וק בשבילם. מטרד מגעיל. הם מנסים לדרוך עלי או לרסס אותי. בשביל נוחי דנקנר או אילן בן-דב אני לא בן-אדם. אני צינור להעברת הכסף המעט שיש לי לחשבונות הבנק המפוצצים שלהם.

והמדינה שלי לא עוזרת לי במלחמה על הקיום. המדינה לא מצליחה להגביל את כוחם של הטייקונים. המדינה גם רוקדת ריקוד מושחת עם הטייקונים, מחלקת להם צ'ופרים בדרך אל עוד מערכת בחירות רקובה. כבר שנים שאני לא מצביע למפלגה גדולה. עבורי, אין שום משמעות אם ראש הממשלה הוא ימני או איש מרכז. אף אחד מראשיהן לא עשה ולא יעשה למעני שום דבר טוב. כדי להיחלץ מעתיד שחור אני צריך להתפלל לנס, למפלגת שמאל סוציאליסטית שתתפוס את השלטון. הסיכוי שזה יקרה שווה לסיכוי ש"שופרסל" תוריד מחירים בצורה דרמטית ושהטייקון החייב מיליונים יירד ברמת החיים שלו ויחזיר את חובותיו לציבור.

אני מנסה להיות מחושב. לקנות בשווקים. לחסוך איפה שאפשר. לא לבזבז את מעט הכסף שיש לי. להיות צרכן נבון. לקנות מעט.

וכל זה לא נכתב כדי לעורר רחמים,  חלילה. אני בריא, תודה לאל, מוקף באנשים שאני אוהב, לא משעמם לי אף פעם ואני מאושר בחיק משפחתי ואוהב כמעט כל מה שאני עושה. הייתי מת לגור בתל אביב, אבל אין שום סיכוי שזה יקרה, כנראה, בגלגול הזה. יש לי מחשב נייד זול שמשמש אותי לעבודה, אין לי אייפון (אני משתמש בסוני אריקסון עתיק) ונוהג ביונדאי קטנה ולא אוטומטית.  אין לי הרבה דרישות. באמת שלא. אני לא צריך וילה בכפר שמריהו שעולה 70 מיליון שקל כדי להיות מאושר ולא זקוק למפלצת 4 על 4 כדי להרגיש גבר, אין לי שום חלומות על שיט בקאריביים ואין בי תאווה להימורים או תכשיטים. בסך הכל הייתי שמח להיחלץ מהאוברדרפט, להשיג ג'וב קבוע שיפרנס את משפחתי בכבוד וירגיע קצת את המתח הקיומי התמידי ויאפשר סוג של ביטחון שקט. פשוט. לא יותר. רוצה שתהיה לי אפשרות לקנות ספרים ודיסקים לבנות שלי, ומאוחר יותר – להצליח לממן לשתי הבנות שלי לימודים אקדמים.

ואז אני קורא אנשים, שאמורים להילחם איתי כתף אל כתף בקרב הזה על הישרדותנו הכלכלית, אבל הם מעקמים אפם באנינות אל מול המחאה. הם לא אוהבים את "סגנון המחאה", יש להם בעיה עם "חוסר המיקוד", הם עוינים את דפני ליף, כי היא לא היתה בצבא, הם מרשים לעצמם ביקורת על "אופן הסיקור של המחאה".  מה אפשר לומר עליהם?

את הדברים הפשוטים והבנאלים מכל.

שהשבע לעולם לא יבין את הרעב.

שמי שיש לו עבודה טובה המפרנסת אותו בכבוד לעולם לא ירגיש את חרדתו של המובטל.

שמי שנוהג במכונית ממוזגת לא יוכל לתפוס מה פירוש הדבר לעמוד בתחנת אוטובוס חשופה לשמש, להזיע למוות ולחכות עד בוש לאוטובוס שמאחר.

שהטייקון לא יוכל להבין את האדם הפשוט המבקש בסך הכל לקנות כמה מצרכי-יסוד למשפחתו וחייב לעשות חישובים מחישובים שונים, כי הוא לא יכול להרשות לעצמו.

שחלקים גדולים בחברה הישראלית הם מושחתים ורקובים מבחינה מוסרית.

שכדי שהרעים ינצחו, צריך רק שהטובים ישתקו או יכתבו טורים בגנות המחאה.

אני קורא את כל הפוסט הזה מתחילתו ועד סופו, ותוהה – לפרסם או לא? למחוק? להשאיר?  פתחתי את הלב. חשפתי דברים שמעולם לא חשבתי לחשוף.

כמעט 2 בלילה. תיכף אלחץ על הכפתור והטקסט יתפרסם.  תקראו. תחשבו. תגיבו. מה שבא לכם.

כאן נולדתי. שכונת ג'סי כהן, חולון. קומה שניה, צד ימין

כאן נולדתי. שכונת ג'סי כהן, חולון. קומה שניה, צד ימין למעלה

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • רוני  On 09/13/2011 at 1:08

    אל תפחד. אתה לא לבד.

    • דנה  On 09/13/2011 at 13:33

      בועז, הטור נפלא ונוגע. יחד עם זאת, ברשותך ממש: אני הייתי מאלה ש"לא אהבו את סגנון המחאה" ולחלוטין לא שעו לראשיה. לאורך כל המפגן של המחאה החברתית, לא התחברתי לאירועים, למרות שלכל אורך הדרך התחברתי ועוד איך לסוגיית הבסיס. אני מודל של מעמד ביניים רמוס, בת 35 עם תואר שלישי במדעים ושני ילדים, בקושי גומרת את החודש. נכון, אני פה ושם מרשה לעצמי פינוק ויש א-ביסלה כסף בשביל זה תוך הידוק החגורה, אבל בשביל זה, על כל מוצר בסופר צריך לחשוב, שלא לאמר בסופר-פארם. אז מה הבעייה שלי? שגם בדיעבד, עם שוך הערוץ המרכזי של המחאה, ברור לי שהגרעין שלה היה פוליטי, ולא יכולתי לתמוך בזה. יתרה מזאת, הדרישות הבלתי-ממוקדות, הצעקות המבולגנות, עשו לי רע ולטעמי היו למחאה לרועץ. אי אפשר לצעוק "בזמן המחאה הדלק מתייקר, חוצפה!" כשמחיר הדלק בעולם עולה וכשהמצרים דופקים את הזרמת הגז הטבעי לישראל. אי אפשר לזעוק מרה על יוזמתו ש ביבי לצמצום קצבאות הילדים, שכן היא פועלת לטובתנו – אם מסתכלים על התמונה הדמוגרפית שהיא-היא הבעייה, הלא כן (חרדים מול מגזר יצרני, למי שלא מבין). אי אפשר להתבכיין על יוקר המחייה בגוש דן ומוקדים יקרים נוספים, שכן זה-זה קפיטליזם בדיוק. מחאה חברתית צודקת צריכה לזעוק להקמת גושי התיישבות בפריפריה יחד עם אזורי תעשייה. מחאה חברתית קולעת לא מקימה מאהלים מגוחכים אלא מתלבשת על 120 מחוקקים, לכל הרוחות, ומנערת אותם עד כדי הגשה של הצעות חוק. אחרי זאת ועוד, למרות שאני הכי-בעולם-תומכת בשיפור רווחת הפרט, במעמד הביניים ויותר מכך, מעמד הפועלים – אני רואה עצמי קצת בשני למרות שאובייקטיבית אני בראשון – הרגשתי שהמחאה הזו לא היתה שם בשבילי, אז אני לא הייתי שם בשבילה. מכרים רמזו שאני חזירה קפיטליסטית בשל ההתנגדות שהבעתי – וכשפירקנו את זה מצאתי שאני הרבה יותר סוציאל-דמוקרטית מכל אחד מהם. יאללה בלגאן, יש חופשת סטודנטים? לא, תודה. אבל אם יש מי שהרגיש שהמחאה עשתה בשבילו משהו טוב, מעבר לתחושת ליכוד ורוממות-רוח (שכבודן במקומו מונח) אדרבא. אני יותר מאשמח לראות הוכחות.

      • רות לובין  On 09/13/2011 at 14:50

        דנה, תודה רבה!
        תודה שהבנת. תודה שאמרת.
        אני מעמד נמוך ולא יכולתי להיות חלק מן המחאה.
        פירוט ביום אחר.
        ולבעז, הדברים נפלאים וטוב, טוב שכתבת. ודאי. נשתמע ותודה.רות

      • מוחאת  On 09/13/2011 at 15:34

        דנה, כמה קל להעביר ביקורת במקום לעשות, נכון?
        את מסבירה שלא צריך להקים מאהלים אלא להתלבש על חברי הכנסת, אבל לא נוקפת אצבע לעשות אפילו את מה שאת עצמך חושבת שצריך לעשות. (הרבה מאלה שמוחים, אגב, פונים לא מעט גם לחברי כנסת). קל יותר לתת סטיגמות ("גרעין פוליטי") מלבוא לשטח ולראות בעצמך מה קורה. קל יותר לעצום עיניים מלחפש ולראות הוכחות לשינויים שקורים.
        וזה לא מעניין אף אחד אם בתוך הראש שלך את סוציאל-דמוקרטית, כי זה לא משנה כלום. מה שמשנה הוא אם את קמה כמונו ועושה מעשה למען כולנו, כל מעשה – זאת המחאה הכי דמוקרטית שהיתה בישראל אי פעם, או מתעצלת ולא עושה כלום חוץ מלשבת מתחת למזגן ולקטר על אלה שכן עושים. ואז את אכן חזירה קפיטליסטית, כי לא משנה מה יש לך בראש, למעשה בעצלותך את משרתת נאמנה של השיטה, והמעשה הוא מה שקובע.

      • סיון  On 09/13/2011 at 15:52

        היי דנה,
        ראשית אני רוצה לומר שאני מכבדת את דעותיך, למרות שלצערי נאמרות כלאחר יד ולא לאחר בחינה אמיתית של השיטה הפועלת מאחוריה, וחבל, חבל שלא השכלת להבחין כי במדינות אחרות בעולם למשל המיסוי על הדלק נמוך בהרבה מהמיסוי בארץ, ידעת ש50 אגורות מכל שקל שאת משלמת בתחנת הדלק הולך לקופת המדינה? זה נראה לך הוגן? את אומרת "מחאה חברתית קולעת לא מקימה מאהלים מגוחכים אלא מתלבשת על 120 מחוקקים, לכל הרוחות, ומנערת אותם עד כדי הגשה של הצעות חוק" אז קדימה דנה, תתלבשי עליהם, נו, התלבשת כבר? יש אנשים היום שקמים ועושים, יש שמארגנים את ההפגנות, יש שמגיעים להפגנות, ויש שכותבים טקסטים מעוררי השראה כמו זה שבשמו התכנסנו. אז קומי ותעשי, ואם הדרך שלנו לא מתאימה לך אז תצרי נתיב חדש, אולי אפילו תסחפי אחריך מדינה שלמה, אבל אל תשבי בסלון של החברים או בתור לבנק ותגידי "אני לא מתחברת" כי אם למחאה הזו יהיו תוצאות גם את תשלמי פחות על קוטג' או על שכר דירה. אנחנו נלחמים עבור כל המדינה, אני מבינה שלך לא מתאים להילחם, אבל המעט שאת יכולה לעשות זה לסתום את הפה.

      • דנה  On 09/13/2011 at 16:31

        רות, מאד מעניין לי הפירוט. ותודה!

      • פיף  On 09/13/2011 at 17:11

        תודה על התגובה דנה.
        אם מותר לי לשאול, במה מתבטא היותך הרבה יותר סוציאל-דמוקרטית?
        למען הסר ספק, אני תומכת במחאה ב-100 אחוז, למרות שאני רוצה מימוש מחאה של 200 אחוז (או 1000). למה? כי עדיף מעט מאשר כלום. וכלום זה מה שהיה לפני פרוץ המחאה. אני מסכימה שתוצאות אין, עדיין. כולי פונה אל עבר העתיד תוך יצירתו בהווה. לא אני ולא רוב המוחים הם טיפוסים שמעיזים לנענע את 120 המחוקקים בגופנו. בדיוק בשביל זה צריך לגייס כמה ערסים ואנרכיסטים לצידנו. ולא לבקר ולמרוס את המעט רוח שלראשונה קמה. חכי, אל תהיי סקפטית. במקום לעמוד בצד ולבקר תתרמי את משהו שהכיוון שלו הוא לא סטטי ונואש אלא קדימה למטרה. יוקר הדירות הוא תוצאה של חוסר פיתוח הפריפריה, זה ברור, ואם היית מקשיבה יותר לפעילים היית מבחינה שהם יודעים זאת. יוקר הדלק הוא לא רק תלוי בעליתו בעולם, זה גם מיסוי מופרז. התייקרות החשמל כשהמשכורת הממוצעת בחברה הוא 40 אלף – זה ניצול. כן, יש יותר מידי נושאים למחות! הגרעין של מתחילי המחאה אולי מכיל נטיות פוליטיות, אבל המחאה היא לא שלהם, היא שלי! אני מוחה, לבד. על יוקר המחייה, ולא על שום נושא אחר! הגיעו מיים עד נפש, ומיים עוד עולים ויעלו ותביעו את כולנו. ולכן יש כל כך הרבה תומכים. אני לא שמעתי על מספר כזה של מוכים בשמאל, ואני גם לא הייתי שם. אני בעדי, והממשל נגדי, על כל צידיו הפוליטיים. זו בעיה חמורה מהיסוד. תפקיד האוהלים היה לעורר מודעות ואת זה הם עשו. ולכן הם לגיטימיים. זה ממש לא הסוף, זה רק הסיפתח, ואם את שואלת אותי, זה לא יגמר לעולם. אבל סוף סוף מישהו מדבר על זה. אחרת היו אוכלים אותנו כפי שהם עושים.

      • מיכל  On 09/13/2011 at 20:48

        דנה, אם תבחני ממה מורכב מחיר הדלק, תגלי שהבעיה לא נעוצה בעלויות הדלק או בבעיית אספקת הגז עם מצריים, העלות הגבוהה של הדלק נובעת מהמיסוי הגבוה עליו וזו למעשה אחת הבעיות המרכזיות במדינה, המיסוי שהאזרח הממוצע, דהיינו שכבת הביניים סופגת מכל מקום אפשרי ומכיוון שהשכר שלה מוגבל ונובע ממשכורות קבועות (בניגוד לעשירים), אז בסופו של דבר יוצא שבשכלול כל המיסים, אחנו משלמים אחוז גבוה מאד ובלתי הגיוני שנוגס בנו ומאיים לכלות את "המאגרים" המוגבלים ממילא של שכבת הביניים. אז נכון שעכשיו הועלה הדירוג של ישראל לA+ , כל הכבוד למדינה שלנו, אבל מה זה עוזר אם האזרחים בקושי מצליחים לנהל חיים נוראמלים, ולמה הועלה הדירוג? בין היתר מכיוון ששטייניץ הודיע שלמרות המחאה מסגרת התקציב לא תשתנה. המחאה הזו חשובה מפני שסוף סוף קמנו מהכורסא ואני מקווה שביום הבחירות כולנו נזכור את המחאה ואת תוצאותיה, שנראה לי שאפשר לנחש כבר עכשיו את תוצאותיה

      • מירית  On 09/13/2011 at 21:26

        יפה כתבת, וגם בועז כתב יפה. אני כבר לא בישראל, אבל אם הייתי, אז הייתי עשירון עליון ואני מודה שמעולם לא הייתי פחות מזה (מאז שהשתחררתי מהצבא).
        לא מפריע לי לשלם 50% מההכנסה שלי לרווחתם של אנשים אחרים, כל עוד יוצא לי משהו מזה גם כן (מערכת בריאות נורמלית? מערכת חינוך נורמלית? תחבורה ציבורית נורמלית? ביטוח לאומי שלא מתנהל כמו מאפיה?) אני כבר שנים מתלוננת על מה שקורה במדינה ואף אחד לא רצה לשמוע. עכשיו כשבני דורי רוצים לקנות דירה ולא יכולים פתאום כואב להם. אבל איפה הייתם עד עכשיו? אז בסדר, עכשיו הם זועקים. אבל מה הם זועקים? הם פשוט מדברים שטויות, זה פשוט נורא כמה שהם לא מבינים מה קורה (כנראה שצריך לגור במדינה אחרת בשביל להבין). לבנות עוד דירות? זה מה שיפתור לכם את הבעיה? להעביר עוד כסף מצד לצד? הדבר היחיד שיפתור את הבעיה זה לייצר עוד כסף – לעשות מה שירון זליכה מציע – לטפל בבעיית השורש, ואז הצדק החברתי לא יהיה לקחת מאחד כדי לתת לשני.
        חוץ מזה: רבים מהמוחים הם לא אנשים מפונקים אבל אני מכירה גם כאלה שכן. אני מורה לפילאטיס בהכשרתי (לא עובדת בזה) ורואה מורים לפילאטיס (סתם דוגמא כי זה מה שאני מכירה) – עושים טובה שעובדים כמה שעות ביום, לא מוכנים לעבוד מטר מחוץ לתל אביב, מרוויחים לא רע פר שעה, אבל כמובן שסה"כ לא ממש – וכי למה שיעבדו יום עבודה מלא כמו כולנו? (החוצפה שלהם היא עוד שכשאני מקבלת חופשה מהעבודה העיקרית שלי – כי מכריחים אותי לקחת חצי יום חופש, אז עוד מבקשים ממני לבוא להיות מחליפה כי אין מי שיעבוד). לא בשביל אלה אני מוכנה לשלם מסים גבוהים. ובכל זאת מרגע שעם ישראל יצא לרחובות תמכתי במחאה כי סוף סוף קמו הפריירים הגדולים מכולם ופתחו את הפה, וזה משהו שאני הייתי רוצה שימשיך לקרות.

      • דנה  On 09/14/2011 at 0:04

        והנה שוב קולות מתלהמים. המחאה הזו באמת הוציאה מכולם, גם מהאנשים הכי רגועים שאני מכירה, איזה שד קולני. כנראה שבצדק, שהרי זה בנפשנו לא פחות מענייני בטחון, למשל. אבל כולי התנצלות ומחילה, להתלהמות קולנית אני לא מתחברת. זו לא התנשאות, אלא שאני באמת לא רואה את זה מוביל לשום מקום. ואתייחס לכמה נקודות בתגובות שתקפו את זו שלי:
        "מוחאת"- אני עושה ה-מ-ו-ן. אני אחד האנשים העסוקים ביותר שאני מכירה ואחד הדברים שצורמים לי בטירוף זה שאני לא מוצאת זמן להתנדב בשום עמותה, למשל, או להתערב בפוליטיקה, להבדיל. גם בלי לצאת ולצעוק, אני חיה את המעמד הכלכלי שלי יום-יום. להקים מחאה לא התיימרתי ולא אתיימר. אבל מותר לי לצפות שאנשים שרואים עצמם כשליחי ציבור, בין אם בשכר ובין אם לאו- כמו "מנהיגי המחאה"- יחשבו צעדיהם בתבונה. כאן הייתה סחיפה, והייתה תכונה חברתית, והיה ליכוד חברתי, ועוד דברים חשובים ש(כפי שכתבתי כבר) כבודם במקומו מונח- אבל הם לא יובילו ליותר מרגולציה עונתית קלת-משקל. מי שכן מכתיר עצמו למנהיג, שידע מה הוא עושה ועל מה הוא מדבר.
        את יכולה להניח ש"לא יצאתי לשטח" ושעיניי עצומות, את יכולה לקרוא לי חזירה קפיטליסטית (ועצלנית! וואו. עצלנית, אני, "בעצלותי", זה מרחיק לכת מאדם שלא ראה אותי מימיו) בלי להכיר אותי ואת אורחותיי, אבל הצעקות שלך בהפגנה יהדהדו קצת ויגיעו לאותו מרחק של הקול שלי בקלפי. זה מצער גם אותי.
        סיון: את לא מכבדת את דעותיי- בסגנון שלך אין כל כבוד ואילו היית חושבת או מכבדת מעט יותר היית מבינה שדעותיי שונות משלך ככל הנראה רק לגבי אופן ניהול המחאה ולא עקרונות הבסיס של המחאה. לגבי הדלק- אני אמרתי שהמיסוי על הדלק הוגן? העלייה במחיר הלמה מגמות עולמיות, זה כל מה שאמרתי, וכיוון שממילא יש כ"כ הרבה על מה למחות, העלייה במחיר הדלק בתזמון הזה לא הייתה צריכה להיכלל שם, לטעמי.
        לגבי הרשות המחוקקת שלנו. לא, אני לא "התלבשתי" על הח"כים. לא, אני לא פעילה במישור הזה לצערי. כפי שהגבתי ל"מוחאת", אני מצפה ממי שכן יש לו את האמביציה וכנראה את הזמן לעסוק ב"שינויים חברתיים" שיעשה זאת בתבונה ותוך ניצול כלי הדמוקרטיה הבסיסיים- כן, דמוקרטיה זה יותר מהפגנות וקריאות בפייסבוק. "את מבינה שלי לא מתאים להילחם"?! את לא מבינה כלום. "המעט שאני יכולה לעשות זה לסתום את הפה"?! אמירה נאה ממי שמטיפה להפגנות קולניות כאמצעי ביטוי. דמוקרטיה עאלק. חבל.
        פיף: עבדתי במפעל מזון בשדרות וחייתי עם אנשים שאת אולי לעולם לא תפגשי. נטשתי את התעשייה ההיא כי לא יכולתי לשאת את ניצול מעמד הפועלים, העולים, תושבי קו העימות. כל מסלול ההשכלה שלי והתעסוקה שלי מאז מכוון לאיכות הסביבה ולשיפור העולם. על תפיסת העולם החברתית-כלכלית שלי אפשר לדון ארוכות; לא נראה לי שזה המקום. בואי נגיד שבמדינה בעלת צורכי בטחון מיוחדים כשלנו, אני חשה תסכול עמוק לנוכל ההבנה שסוציאליסטים אמיתיים לא נוכל להיות. אני גם מתעבת את השכבות הפרזיטיות בחברה. מספיק טוב לך? אני יכולה לומר לך שאנשים שאני מכירה שנטלו חלק פעיל מאד במחאה הזו, בהתלהבות עצומה, לא מסוגלים לרדת אפילו לרזולוציות הפשטניות האלה. לא כי הם לא אינטליגנטיים, אלא משום שזה מעולם לא העסיק אותם. אבל וואו, מחאה חברתית! צדק חברתי! נו, באמת.
        "רוב המוחים לא מעיזים לנענע את 120 המחוקקים"- על זה בדיוק אני מדברת. מחאה יעילה הייתה חייבת להגיע אל שולחנם של ח"כים בדמות הצעות חוק יסודיות.
        על החשמל אני מסכימה לחלוטין,כמו על עוד אלף טענות שעלו במחאה.
        מיכל: על הדלק כבר הגבתי, ובשם האלוהים, אני לא אמרתי בשום מקום שעלות הדלק הגבוהה היא מוצדקת, אלא שהעלייה במחיר תאמה מגמה עולמית והסוגיה הזו הייתה לטעמי מיותרת במחאה.
        בכלל, יוצא שמעמד ביניים קלאסי כמוני משלם אחוז מס מטורף על כל היבטי החיים. ברור שזה יותר מראוי לשינוי. יחד עם זאת, אסור לזלזל בשום אופן בחוסן הכלכלי של המדינה. אסור לשכוח שהמדינה הקטנה והמוכה שלנו שרדה משבר כלכלי עולמי טוב יותר ממעצמות גדולות (אהמממ, עבודה של ביבי יחד עם פישר). בי זה נוסך בטחון, ואין מדובר ב"עיוורון פטריוטי" או איזו שטות כזו, אלא בידיעה שמדינה מעורערת כלכלית תהיה אסון עבורי, עבור ילדיי ועבור כל אחר מצועדי "הפגנת המיליון".
        זה נכון שיש משהו חשוב ויפה בכך שהרבה אנשים "קמו מהכורסא" אבל אני באמת מתקשה להאמין שהצעדים שהם עשו מהכורסא הלאה היו הצעדים הנכונים. לא באופן המחאה ולא בתערובת הזעקות שנזעקו. דוגמת קצבאות הילדים היא ממש גול עצמי. מדברים על בעיית הדמוגרפיה אך מתנגדים לקיצוץ הקצבה שמאפשרת למגזרים פרזיטיים לשגשג?

        מירית: כתבת דברים מאד נבונים וחשובים. תודה. ואת יודעת מה? אני גם מסכימה איתך שזה חשוב וטוב ש"הפראיירים פתחו את הפה". ודווקא משום כך הייתי מצפה שאנשים יהיו מסוגלים להבין ולהקשיב כש"פראיירית" נוספת מרגישה שהמחאה מכוונת לא נכון ומוצאת לנכון לבטא את זה (ושוב לא, תודה, על הבקשה שאסתום את הפה). דווקא משום שזה חשוב לי כל כך. אני לא "ישבתי על הכורסא בסלון" אלא ממש לא ישנתי בלילות בחודשים האחרונים. המחאה הזו הביאה להתרוממות רוח בציבור, שזה יפה, אבל זה גם אופיום להמונים, גדול וצועק ומטושטש לחלוטין, ולכן אני חוששת שזה לא יעיל.

      • אורן  On 09/14/2011 at 2:44

        דנה
        במקום לחלק לך עצות, לבקר אותך או לתקוף, אני מבקש להאיר 2 נקודות:

        – אין נוסחה אחת למחאה, אבל בימינו, רק אם המון אדם היה מתפרע ופורץ לכנסת בכוח, האירוע היה הופך לסנסציה תקשורתית. אפילו אם קומץ אנשים היה עושה זאת, או מוחה מול הכנסת, או מקים מאהל ממול בית ראש הממשלה, זה לא היה עובד. איך אני יודע? תשאלי את זקני הפנתרים השחורים ולחלופין, את משפחת שליט. יש סימבוליקה מאוד חזקה,פשוטה וברורה, באזרחים מן השורה, שמקימים מאהל ברחוב הכסף התל אביבי, הקרוי אפילו ע"ש בן לשושלת הבנקאים המפורסמת ביותר, שאף הופך למקום מגוריהם של בעשירים שבעשירי ארצנו.

        – נתת לדוגמא את מחירי הדלק.בוא נבחן שני אספקטים של הדוגמא שנתת.
        הראשון – דלק למכוניות – שיעור המיסוי הריאלי בארץ על דלק (מע"מ, בלו וכיוב') מהווה לא 50%, אלא קרוב יותר ל -80% ממחיר הדלק לצרכן. זה שיעור מטורף, מהגבוהים בעולם המערבי, אבל יותר מכל משמעותו העיקרית היא ששינויים במחירי הדלק בעולם לא משפיעים על המחיר באופן שלא ניתן היה לווסתו עי הורדה של אחוז או שניים במיסוי. אגב, במקומות שבהם יש מיסוי גבוה על דלק, בד"כ משיקולים סביבתיים, רוב הכסף מנותב לפיתוח ושיפור התשתית התחבורתית והתחבורה הציבורית.
        – הזכרת את הגז המצרי שלא מגיע – כשהממשלה תיכננה את תקציב 2011, היא לא ידעה שבמצרים תהיה הפיכה שלטונית. התקבולים שהיא ציפתה לגבות חושבו עפ"י תעריפי המיסוי על גז, שאינם גבוהים במיוחד. היעלמותו הפתאומית של הגז המצרי חייבה את חברת החשמל לחזור לייצור חשמל באמצעות מזוט וסולר, כשהבלו על מזוט הוא 180% (!!!!), ממש לפני תחילת עונת המזגנים. חברת החשמל נדרשה להוצאה נוספת של כ – 3.5 מיליארדי שקלים , יותר מכל עלות השכר של כל עובדיה יחד, שכולם הצטברו בקופת המדינה כעודפי גבייה (שכן לא היו צפויים). מבלי לגעת בתקציב, יכלה הממשלה לבטל לחלוטין את הבלו על מזוט, ולו רק לחודשי הקיץ היוקדים, במקום להציב בפני הציבור שתי ברירות מחדל: מזגן וחשבון שאי אפשר לעמוד בו, או להתבשל במיציך ללא מזגן. היות וגם לשתות מהברז ולהתקלח כבר אי אפשר מבלי להסתכן בקנס כספי, זו אטימות שלטונית, שבדיוק כמו שבועז אמר, רואה את הציבור מהצד הממוזג של הויטרינה. לא מדובר כאן על לוקסוסים – צרכים אנושיים הכי בסיסיים.

        להפוך שולחנות – לא! לשבת בשלווה ובנחישות על צוואר השלטון, ולחזור ולהתאסף בהמונינו בכיכרות, בסדר מופתי וללא אלימות, כמו מהטמה גנדי, עד שנצא להם מכל החורים!

      • צבי  On 09/14/2011 at 9:50

        דנה, חוסר הדיוק ולעיתים חוסר ההבנה הבסיסיים שלך ממש מקוממים. אתייחס לרק כמה נקודות…
        1
        את מדברת שמחירי הדלק עולים בכל העולם? הדלק בישראל הוא כפול במחירו מרוב המדינות המערביות ומחירו גם צמח בישראל בשנים האחרונות יותר מבכל מקום אחר! גם העליות במחירו בארץ הם גדולות בהרבה מעליות מחיר החבית העולמית. את כנראה לא מומחית לאנרגיה אז בבקשה אל תפיצי מידע כוזב בתחום שאינך מבינה בו ולעולם כנראה לא התעמקת בו כולל אפילו השקעה של חמש דקות מחקר בגוגל.
        2
        וכנ"ל לגבי מחירי החשמל, המים והמחירים המוגזמים של מוצרי המזון הבסיסי!
        3
        ואז מפריע לך "חוסר המיקוד של המחאה", על אף שאת טוענת מצד שני שהיא מריחה לך פוליטית.
        יש סתירה בסיסית בדבריך. אם הייתה זו מחאה פוליטית היא כנראה הייתה מעט יותר ממוקדת אך חוסר המיקוד במחאה דווקא מעיד על ההפך הגמור… המחאה הזו היא מחאה עממית וספונטנית וכפועל יוצא, כמו כל מחאה עממית, ספונטנית וטהורה, היא עשירה בקולות ונטולת מיקוד. זה כל היופי שבה וזו העוצמה המיוחדת שלה.
        4
        ולבסוף לא פחות מקומם הוא הלגלוג העלוב שלך על "ההתבכיינות על יוקר המחיה בגוש דן"… נגעת בדיוק בנקודה שרבים מפספסים… המאבק הזה הוא ממש לא על גוש דן… בבאר-שבע יוקר המחיה והדיור עלה באחוזים הרבה יותר מאשר העליות בצפון תל אביב.

        כצפוני מלידה ועד היום, אני יכול להגיד לך שאנחנו הצפונים מסתדרים יופי. מי מאיתנו שעובד קשה, יכול לסדר לעצמו אחלה רמת חיים, על אף זה שאנחנו צריכים להרוויח פי שלוש ממה שההורים שלנו הרוויחו בכדי לשמר לעצמנו את אותה רמת חיים שהם בנו לעצמם לפני שלושים וארבעים שנה.
        אז לי, ולחברי הצפונים אני ממש לא דואג. מי שאני כן דואג לו ובשבילו יצאתי לרחובות זה הפועלים והאנשים הקטנים מבאר שבע, דימונה וקריית שמונה. לעם ישראל האמיתי. עליהם תקום או תיפול המדינה היפה הזו. אלה האנשים שאיתם שרתתי בצבא ובמילואים. אנשים שרק אלוהים יודע איך הם מסיימים את החודש ומסוגלים לקנות לחם, גבינה וביצים לילדים שלהם עם המשכורות העלובות שיש פה ויוקר המחייה הלא הגיוני.
        אני עם משכורת ההייטק המנופחת שלי יכול להסתדר אבל לא עלי מדובר. יש פה דור שלם שנאבק על קיום ונאבק לגמור את החודש. ויש אנשים עיוורים וזחוחים כמוך.

      • יואב  On 09/14/2011 at 10:09

        דנה.
        כל הכבוד על התגובה האמיצה. אני חושב בדיוק כמוך. ואנשים פה זורעים כעס (ואגזים ואומר: שנאה) לאנשים כמונו.
        אנחנו לגמרי בעד המהות של המחאה, אך לא כפי שהיא מתבצעת היום! כפי שאתם מרשים לעצמכם (המוחים) למחות בשל השמאל הסוציאליסטי, לי מותר להגיד שאני לא יכול להסכים עם שיתוף הפוליטיקה בתוך המחאה! ברגע שאשמע אחד ממנהיגיה אומר בגלוי שאין לו שום רצון פוליטי והוא לא משתייך לגוף פוליטי ולא רוצה לעשות הון פוליטי ולהפיל ממשלה, אעזור לו בכל הכח. אבל זזה לא קורה, כי ברור לכולנו, שהמחאה התחילה פוליטי ותסתיים פוליטי, והדעיכה שלה (לצערי) היא לא בכדי, היא בגלל שהיא פוליטית. אתם חייבים להבין, רוב העם לא שמאלני, תכניסו טוב לראש! רוב העם לא שמאלני! אתם רוצים מחאה חזקה וצודקת היא צריכה להיות של כולם, לא רק של החלק הקורא לעצמו נאור, או סוציאליסט או במילים שאף אחד אף פעם לא טרח לבדוק מה המקור שלהם, וגם אם כן זה לא משנה. אני רוצה שגם ה "לא נאורים", והימניים והדתיים והערבים והאתיופים והרוסים וכו וכו יהיו איתנו יחד, יצאו לרחובות ויפגינו מכנה משותף. אבל לצערי מה שאתם עושים כאן זה לקרוע לגזרים את המכנה המשותף, להרחיק אותו מהתודעה של האנשים שאנחנו צריכים לצידנו. די להניף שלטים של מרצ בהפגנות! די להניף שלטים של השמאל החברתי! די להניף תמונות מבזות של ביבי! זה מבזה אתכם ומרחיק את האחדות שבלעדיה אין לנו כח! תהיו נאורים ועזבו לשנייה את הפוליטיקה בצד!

      • doronshamiacom  On 09/14/2011 at 10:40

        אוקיי את סוציאל דמוקרטית, ותומכת במחאה, אבל לא-מתחברת-לקופירייטרים-מהשדרה. ניחא. זה לא הענין. ממה ואיך שכתבת עולה תמונה ל מישהי שיושבת על הגד ומחכה שיעשו בשבילה דברים. קצת מעקמת את האף כי הטיפוסים שעושים הם לא לטעמה, אבל מוכנה לתת להם צ'אנס. זה נורא נדיב מצידך, אבל רוח המחאה שאליה את כן טוענת שאת מתחברת היא לקום ולעשות. בדיוק כך. עיקר עיקרה היה שכל אחד יכול, שכל אחד חייב. את עדיין לטעמי תקועה בשיחות הסלון.

      • דנה  On 09/14/2011 at 10:58

        "צבי",
        "חוסר דיוק וחוסר הבנה"?
        קרא שוב. אין לי ויכוח על חוסר הצדק שבמיסוי על הדלק. תודה. ואני בשום צורה ואופן לא דיברתי על חשמל ומוצרי מזון – המגיבים שלי הזכירו נושאים אלה, לא אני – ואני מסכימה עם כל הטענות בעניין, אז אך בדיוק "קוממתי" אותך כאן, לא ברור לי.
        אין סתירה בעניין המחאה הפוליטית. אני טוענת שהמחאה החלה ונבעה ממקום פוליטי – נגד ממשלת ימין, על אף שהמגמה האנטי-סוציאלית בכלכלה הישראלית היא רבת שנים. דווקא משום שכך החלה המחאה, לדעתי, היא היתה בלתי ממוקדת ותקפה ביותר מדי חזיתות. אני לא רואה כאן את הסתירה.
        אני בכלל לא לגלגתי, בשום אופן, על שום דבר שקשור במחאת יוקר הדיור – מה שאמרתי הוא שזה קפיטליזם לחדד ולהדגיש את יוקר המחייה במוקדים שהביקוש בהם הוא היסטרי. המחאה בהחלט נגעה בפריפריה, אבל הגרעין הקשה לא דן באופן רציני בנושא העצמת הפריפריה. זו הטענה שלי.
        אתה צפוני? אני לא. ממש ממש לא. ושוב התלהמות, ושוב חוסר קשב, ושוב אני "זחוחה ועוורת". אילו הייתי זחוחה ועוורת, תודה רבה, לא הייתי כותבת כאן. אני כותבת כאן כי יש לי הרבה יותר מה לאמר מלהמון אנשים שיצאו וצעקו ססמאות. אולי אפילו אכפת לי יותר מהם. אבל אתה מוזמן להתלהם וגם להציג עצמך כשליח של שכבות נחשלות, אדרבא. אני חושבת שדרך המחאה שלך לוקה, ואני טורחת לנמק את דעתי באופן מיושב גם מול אנשים מתלהמים כמוך. כי אכפת לי, "זחוחה" שכמותי.

      • לירון  On 09/14/2011 at 18:33

        לא צריך לאהוב את "מנהיגי המחאה" כדי לקחת בה חלק. גם אני לא מסכימה עם כל הדרישות שלהם ועם חלק מדרכי הפעולה שלהם. אבל, לא לנצל את המומנטום הזה, את האווירה הציבורית שמי יודע מתי אם בכלל תחזור זה פשוט פספוס ואולי אפילו בכייה לדורות.
        בדיחה ותיקה וידועה טוענת שהיכן שיש שני יהודים יש לפחות שלוש מפלגות. חבל שנתפצל על זוטות ונשאיר את עיצוב החברה לכל מיני אטומים ואינטרסנטים.

      • אילן נחשון  On 10/09/2011 at 9:43

        שלום
        כתבת "כשמחיר הדלק בעולם עולה " לטענת משרד האוצר בגלל עליית הדולר .אז למה המחיר לא ירד כל השנים האחרונות כשהדולר היה ב סביבו ה 3.2? הדולר ירד לשפל חסר תקדים בשנם החרונות אבל לא הייתה הורדת מחירים.אל תפגעי לנו באינטלגנציה.יש עובדו בשטח.
        מדוע המחירים תמיד עולים אבל אף עם לא יורדים ועובדה שהורדנו מחירים של חברות כמו תנובה בכמעט 25 אחוז ..זה רק מראה את החזירות שלהם
        מדוע קצבאות נכות עומדות רק על 2100 ! שקלים? ( כן ,אלפים ומאה שקלים) איך חיים מזה ?!
        מדוע לעצמאים לא מגיע ות זכויות בסיסיות מביטוח לאומי ? דורשים מהם לקחת סיכונים ולארגן משרות אבל כשהם נופלים אין להם (לנו ) רשת ביטחון
        יפה כתב צבי על חוסר המיקוד של המחאה ,זה יצא לאנשים ללא קשר פוליטי אלא מהלב כן זה קיים ..מהלב ללא שום תכנון.

        יואב אנחנו במדינה דמוקרטית כך שדרישתך "די להניף תמונות מבזות של ביבי " היא לא עניינית.ביבי הוא ראש הממשלה ואנשי מחאה קראו לו לשנות איתם ולא להתפטר זה מפיל את הטענה הפוליטית.כולם קוראים לו לשנות כרגע והוא יכול לקנות את עולמו הפוליטי וקדנציה שניה אם יצליח כרגע

        דנה ,כתבת "אילו הייתי זחוחה ועוורת, תודה רבה, לא הייתי כותבת כאן" חבל שאת חושבת שכתיבה ברשת נגד המחאה עוזרת למישהו…

        מירית ,מורים לפילטיס?? על מה את מדברת ? ….זכותם.שירוויחו ויהנו ואם הם יצאו להפגין עם אלה שנמאס להם מהחזירות בארץ (ושוב עובדה: ראי את אחוזי המחירים שהורידו חברות בכדי להבין כמה הרוויחו )

        צילמתי מצפון הארץ ועד המרכז את מאהל האתיופים בפ"ת ושאר גיטאות ועד אצבע הגליל ששם כבר מחלקים דרכונים של מדינת הפריפריה .מי מעז לטעון שהחיים בפריפריה זולים ? הכל יקר ללא פרופורציה למשכורות שמשולמות כאן .
        תנו לי עובדות כמו שציינתי בקשר לדלק ,קצבאות הנכים ,מעמד העצמאים .

      • תמיר  On 10/29/2011 at 13:39

        אמנם קצת מאוחר אבל לאמיתות אין לוח זמנים.

        אני כמוך, דנה, מעמד ביניים משכיל מאד, רמוס מאד וחי מהיד אל הפה תוך כדי מרדף אינסופי אחרי כל גרוש. אין לי בית, יש לי אוטו בשנת הבר-מצווה שלו ו…. זהו.

        פוליטית? בודאי שהמחאה פוליטית.

        בחרנו להעמיד בראש המדינה אנשים שלא רואים אותנו, לא שומעים אותנו ואין בעיניהם גודל מינימאלי לכבשת הרש. בשמן של אמירות שחוקות ושיקריות ובשמם של אילוצים שלא היו ולא נבראו ואחרי שמכרו את כל המדינה לחבריהם הגרגרנים והשבעים – הם תולשים מאיתנו כל פיסת עור ולו הזעירה ביותר.
        "המדינה" היא אזרחיה, לא מנהיגיה. המנהיגים משקרים לנו השכם והערב, פקידוני האוצר מואשמים כל הזמן כשהמדיניות היא העקומה. מה זה אומר עלינו?

        אני לא שמאלני גדול, ממש לא. אני אולי אפילו לא שמאלני בכלל.
        למרות זאת, אני רואה – כמו כולכם,
        את כל העוולות שעושה המדינה – ושתקתי.
        את כל שקרי ביביהו – ושתקתי.

        הנה, הוא חיכה מספיק עם גלעד שליט ושיחרר אותו בספין מסריח בעיתוי המתאים לביבי כאשר באותו מחיר – ואולי אפילו במחיר פחות – ניתן היה לשחרר אותו כבר מזמן.

        האיש וחבורתו הם סוחרי נבלות, פושטי עורות והמחאה היא בהחלט פוליטית.

        מי הם כל אלו שמרוויחים את השמנת שמעל הקוטג'? את ואני? ממש לא. חברים של ביבי. הנה, הטיפש אפילו שמח כשמכרו את "אגן-כימיקלים" לסינים וקרא לזה "הישג". כן, חבוב, מכרת עוד נתח מהמדינה, ציוני טוב שכמוך.

        הרי כדי לדבוק בכסא ולהמשיך להתחכך בעושר הוא עושה את כל המניפולציות המסריחות הללו.
        לא מאהבת ישראל. ואם זו אהבת ישראל שלו – אשמח אם ישנא אותי מעט…

        הליקוי הגדול נמצא בעובדה המביכה, המצערת והכואבת שאין היום דמות ישרה אחת בשדה הפוליטי הישראלי למעט אולי הפרופ' בגין והוא, למרבה הצער, לא יסכים לקחת את שרביט הניהול.

        וזה שמטיחים בדפני ליף האשמות מטופשות שאינן ממין העניין – זה לא פוליטי? מי הוא זה שהלך וחקר את עברה על מנת לפרסם אותו באופן קליט ומאשים? את? אני? כן, בטח….

        שימי לב לאחד המכנים המשותפים לראשי המדינה – השירות בצבא. האם זה הפך אותם מגנרלים (או במקרה של ביבי – לקצין בינוני….. אבל זה לא יפה להגיד, נכון? ומה בכלל הקשר….) – למנהיגי מדינה ולמנהיגים עיסקיים טובים?
        כן, בטח….
        אבל זה ציפוי טוב להתקפות ספין על אחת כמו דפני ליף שהיו לה האומץ והיושרה לקום ולעשות. ממש, אבל ממש לא משנה לי אם היא כן או לא שירתה. לאחר המחאה שהרימה – אני מקוה שייתנו לה להדליק משואה ביום העצמאות כי היא הרימה את נס המרד במלפפונים שקמו – והיכו את הגנן אנושות….

      • יפעת  On 10/31/2011 at 9:49

        דנה. אנשים כמוך לא עשו, לא עושים ולא יקומו ויעשו לעולם משהו שקרוב אפילו למחאה.
        הם ימשיכו להתכופף בעליבות,לבדוק מחירים בסופר פארם, לפנטז על ימים טובים יותר, על אראלה מהפיס שתתקשר אליהם…את אפילו לא מנסה ליזום אלטרנטיבה, האוהלים נראים לך מגוחכים? את יכולה לחשוב על מחאה חברתית רלוונטית שקרתה בשנים האחרונות? האם יזמת אותה? האם השתתפת בה?
        מה שאי אפשר לקחת מדפני ליף וחבריה, תסכימי עם רוח הדברים או לא, זה שהם עשו מה שאנשים כמוך לא יעשו לעולם. הפסיקו לדבר ויצאו לרחוב. ועל זה יש להוריד בפניהם את הכובע, ואף לתמוך בהם. כשתהיי חלק ממחאה כלשהי, תוכלי לדבר על לשנות את הטון, את רוח הדברים, את הדרישות. אבל לעמות מבחוץ, לא לעשות כלום ולהגיד "זה לא נראה לי", זה לירות לעצמך ברגליים.

    • אושרת  On 09/13/2011 at 16:20

      אתה כותב את המילים שלי. את חיי ואת העבר וההווה שלי. רק הגיל מבדיל בנינו. אני בת 29 וכמוך אני שורדת. לי יש אבא נכה במקום ילדים וקטנוע ישן במקום רכב. זה כל ההבדל. לא יודעת מה אומרים. הוצאת לי את המילים מהפה.

    • דנה  On 09/14/2011 at 5:48

      אורן, תודה. הזכרת אתה את משפחת שליט: הפגנות המון לא הביאו את גלעד. גם לא שקט ונימוס. באמת אין נוסחא למחאה.
      אני לא מתווכחת עם שום דבר שכתבת, על הדלק וכו'. מסכימה עם הטענות, אני חלק מהטענות. אתה מוזמן לקרוא שוב את דבריי ותווכח בזה.

    • אפרת  On 09/14/2011 at 8:05

      בכי של הזדהות. מעריכה ואוהבת אותך.

  • Liron Teeni  On 09/13/2011 at 1:12

    וואו

  • שולמית ניר  On 09/13/2011 at 1:14

    בועז.
    דרוש אומץ לב נדיר לכתוב את זה. ככה.
    מזמן אמרתי לך שאתה כזה
    ואמרת שאתה לא יודע אחרת
    אבל בעולם של מעקמי אפים וחסרי חמלה
    זה קול צלול וניפלא.
    הלוואי שהוא ישמע, יתפרסם,ויהיה עוד חלק
    מהנס הגדול הזה שקרה כאן
    ועוד יותר הלוואי
    שישלמו לך בכבוד גדול על האושר היומיומי שאתה מביא
    באוזניים, בלב, בנשמה לכל כך הרבה אנשים.
    בזכות. לגמרי בזכות.
    לילה טוב.

  • rada  On 09/13/2011 at 1:19

    אני רוצה לכתוב פרוזה אבל איך אני אחיה כמו בן אדם?

    אז אני כותב קוד. ומנסה להפוך אותו לשירה.

  • אליען לזובסקי  On 09/13/2011 at 1:19

    אתה לא לבד. ואתה מעורר כבוד והשראה. מצדיעה

  • Liron Teeni  On 09/13/2011 at 1:22

    כל כך הרבה אמת בבת אחת.פוסט נהדר

  • כל כך כל כך מזדהה איתך.
    וגם אני כבר כמה חודשים מנסה לכתוב על המצב הפרטי שלי ולא מצליחה.
    אל תמחק, זה אחד הטורים שהכי מבטאים את מה שהמחאה הזאת מנסה להשיג. אל תמחק.

  • מיכאל רול  On 09/13/2011 at 2:14

    בועז,
    יישר כח על האומץ לתת הצצה לחייך. במשך שנים אתה החבר הרדיופוני שלי, האיש הקטן ברדיו, עם הקול החם, והאהבה הכל כך גדולה למוסיקה. החשיפה חסרת הפשרות כאן היא לא פחות ממטלטלת עבורי, שכן במובנים רבים סיפרת את סיפור חיי. אני רק יכול לייחל, שגם אם יתגשמו כל משאלותיך הכלכליות, תמשיך לגרום אושר לאנשים כפי שאתה עושה היום.
    מיכאל רול

  • גלעד  On 09/13/2011 at 4:45

    פוסט אמיץ וחשוב.

  • ליאורה  On 09/13/2011 at 5:13

    בעז, קראתי ובכיתי. לא מרחמים חלילה, מהזדהות. כתבת נפלא, באומץ, ללא מורא או משוא פנים. את שבנפשך ובנפשנו כתבת. תודה.

  • נעם אשד  On 09/13/2011 at 5:13

    בועז היקר ,
    בחיים יש הרבה מקום לבחירות אישיות. אתה בחרת לעסוק במה שאתה אוהב עם ה"חוצפה" להיות נאמן לאמת שלך ולא לשא חן, בזמן שרבים מאיתנו,רבים מאוד, בחרו בפרנסה שתענה על דרישות החברה הסובבת אותם , לעיתים מתוך מחשבה ש"קודם נסתדר אחרכך נעשה לליבנו" באופן מדהים רובנו לא באמת נצליח להסתדר ואז נגלה שגם אנו מבוגרים מדי לעשות את השנוי.

    הבלתי נתפס הוא שאתה! שלא רק שנשארת נאמן לעצמך אלא גם הצלחת…לגעת ולרגש כל כך הרבה אנשים וקהלים, סוג של סלב, מתוגמל ברמה מעליבה.זוהי כנראה קללת האינטרנט והתקשורת במאה ה-21 – זילות המילה וכותבה. אופטימיסט בלתי נלאה שכמוני יתעקש ויגיד לך שזה לא יכול להיות , שטחנות הצדק טוחנות לאט אבל בטוח,שההכרה המוניטרית בוא תבוא.
    אנשים פרגמטיים ממני ימצאו לך השלמת הכנסה מכובדת שתאפשר לך להמשיך לעשות מה שאתה עושה כל כך טוב ………….

  • איתמר  On 09/13/2011 at 5:51

    בועז יקר….
    לצערי הרב כל מילה שלך נכונה לגבי התנהלות המדינה וכוחם של הטייקונים….
    מלחמת ההישרדות היום יומית פה היא שלך, שלי ושל עוד חצי מדינה…
    בגלל שכר בחרתי במקצוע שאני לא אוהב, חשבתי רבות אם לעסוק במה שאני אוהב באמת ואין בו שכר הולם במדינתנו הקטנה …או במשהו שאני לא אוהב אבל יהיה לי יותר סיכוי לסגור את החודש בשלום…(דיברנו על זה פעם)..
    מקנא בך שאתה עושה את מה שאתה אוהב…והכי טוב שאפשר…

    איתמר.

  • אורית  On 09/13/2011 at 6:04

    פוסט נהדר, חד, מדוייק.
    מעלי ציינו כמה שהפוסט "אמיץ" ואני מבינה את האמירה, אני רק מקווה שהמהפיכה הזאת תגדיר מחדש את גבולות הבושה והאומץ. שהערכים שיתפסו את קדמת הבמה יהיו אלה של הסולידריות של העררבות ההדדית, שידחקו את ההישגיות והתחרותיות המוגזמים שלא. באמת משרתים אותנו. או-אז אני מקווה שנאבד את המבוכה, שלא נתבייש בפוסטים כאלה,שלא נחשב 'אמיצים'.שיתייבשו הפוליטיקאים והטייקונים שמכתיבים קיום כלכלי דחוק בשם התאווה לכסף ולכח.

  • Noa Magger  On 09/13/2011 at 6:27

    כל הכבוד בועז
    אני גאה להכיר אדם שעומד מאחורי המילים של עצמו
    ואיזה מילים. נכונות, אמיצות, מציינות את מה שרובנו לא אומרים.
    העם איתך, ידידי.
    ביחד ננצח את זה.

  • דיגניטי ואומץ אי אפשר להשיג בכסף.
    שאפו לך וככה על הדרך, מאיך שכתבת עליהם, להורים שלך 🙂

  • כרמלה כ. שלומי  On 09/13/2011 at 6:44

    טקסט נוקב ומעולה. אלה המילים הראשונות שאני קוראת מתחילת המחאה שאין בהן קלישאה. בעיני זה מניפסט המחאה הטוב שקראתי. תודה

  • יב  On 09/13/2011 at 6:45

    אמת. מייצג. נוגע ללב

  • Ben  On 09/13/2011 at 6:49

    יופי של פוסט.

  • nataliemessika  On 09/13/2011 at 6:50

    בועז,
    קודם כל – גרמת לי לדמעות בעיניים על הבוקר. מרגישה הזדהות עמוקה עם כל מה שכתבת.
    שנית- כמאזינה אקראית של רדיו 88 FM , בעיקר בנסיעות ארוכות לכל מיני מקומות נידחים בארץ, אני מתמוגגת פשוט באין מילה אחרת, בכל פעם שאני שומעת אותך.
    הבחירות המוסיקאליות, קטעי הקישור, הקול הנעים לאוזן – פשוט תענוג צרוף. הלו, שומעים אותי שם המנהלים? אפשר להעלות את המשכורת לשדר הכי מוצלח שלכם? (ואני יודעת שזו לא היתה הכוונה של הפוסט).

  • רחלי רגב  On 09/13/2011 at 6:52

    קראתי הרבה מאוד מאמרים ופוסטים על המחאה, וניסיתי רבות לשבת ולכתוב את עצמי. מעולם לא הצלחתי לכתוב את מה שאני באמת מרגישה. במאמר שלך סוף סוף מצאת את המילים שאני מרגישה… תודה.

  • Yoav  On 09/13/2011 at 6:56

    מדהים, תודה בועז.

  • רנרט  On 09/13/2011 at 6:58

    אני, אך לא עני ברוח.
    תודה על הפוסט הברור. בניגוד לתחושותינו,אנחנו הרוב.

  • שרון רז  On 09/13/2011 at 6:58

    אנחנו יודעים שמצבינו עגום, ככל שיותר אנשים ייחשפו כך בצורה כנה אמיתית וכואבת אז נבין כמה רבים אנחנו, אם עוד לא הבנו עד עכשיו. אנחנו המונים. חלקנו או רובינו יצאו לרחובות. הזעם, החימה שאתה מדבר עליה, כמה שאני מזדהה. בכלל כמה שאני מזדהה עם הפוסט הזה, האמיץ. עמדתי גם אני להוציא דברים כאלה החוצה, את הכל, כנראה שדי נמנעתי עד עכשיו, מלבד חצאי או רבעי הבלחות. אני יודע את כל הדברים הללו עליך אבל אחרים אולי לא. במדינה מתוקנת היית מרוויח רק על מה שאתה עושה ברדיו פי 2 או 3. כנ"ל בעיתונות. עיתונאי כותב מנוסה ומוכשר כמוך ראוי להרוויח הרבה יותר. השיטה רקובה ואתה צודק גם הפוליטיקה. ההון שלטון, הריכוזיות והטייקונים הן מחלות ממאירות. מצטרף לגמרי לכל מה שכולם כתבו לך כאן מעליי. אתה באמת לא לבד. תודה על החשיפה הזו.

  • גלית  On 09/13/2011 at 6:58

    כמאזינה וקוראת קבועה ואדוקה שלך אני יכולה רק לקוות שתמשיך לעשות את מה שאתה עושה בצורה כלכך מרגשת, כנה ומלאה באהבה, ושלכולנו יהיה עתיד טוב יותר בארץ שלנו.

  • נונה  On 09/13/2011 at 7:05

    השעה שמונה בבוקר, קולך מתנגן ברדיו, מילותיך רוקדות על המסך. אמרו לי פעם שכסף זה מדד לכמה שאתה טוב במה שאתה עושה. אני לא יודעת כבר.
    אם הייתי צריכה לשלם כדי להקשיב לך ולקרוא חומרים שלך הייתי עושה את זה. כי זה אמיתי וזה עושה לי טוב על הנשמה.
    אה כן, לימודים אקדמאיים זה לא ערך בשביל הבנות
    שלך, הן ימצאו את הדרך.  

  • שירלי  On 09/13/2011 at 7:06

    תודה שהחלטת לפרסם, הפוסט נפלא. שום דבר לא מצדיק שתיקה, עם הנושא רגיש יש לצעוק אותו מהגגות! ותודה שאתה ממשיך לעשות מה שאתה עושה, כולנו יוצאים נשכרים.

  • תמי  On 09/13/2011 at 7:14

    תודה.
    אתה יותר עשיר מרוב האנשים סביבנו. ובשביל הבנות שלך, אבא כמוך הוא זכייה בלוטו.
    ועדיין, אין שום סיבה והצדקה לכך שקיומך הכלכלי יהיה רעוע. ככל שיותר אנשים ירגישו נוח לדבר על התנהלותם הכלכלית האמיתית, כך השינוי יהיה טבעי ומתבקש יותר. ובזכות אנשים כמוך אני מאמינה שאנחנו בדרך הנכונה.

    תמי

  • Ray-V  On 09/13/2011 at 7:21

    האומץ להחשף כך, הוא קולם של רבים כל כך.
    לא לכולנו יש מילים בהירות המישירות מבט אל המציאות הישראלית ומזקקות את ערמת הפחדים לרצף רהוט וברור המבטא בשמם של רבים כל כך מצוקות גדולות כל כך לצד אהבה וסולידריות.
    כוחה של הרוח הוא הכח האמיתי.

  • מונה  On 09/13/2011 at 7:27

    בועז,
    את היושרה והאותנטיות שלך לא קונים בשום סניף של שופרסל.
    פוסט חד, מרגש ומצמרר.
    מזדהה עם כל מילה ותודה שלחצת "שלח" בסיומה של הכתיבה.

    מונה

  • ערן  On 09/13/2011 at 7:38

    מצוין

  • עדי בראון  On 09/13/2011 at 7:39

    קראתי. וקראתי עוד פעם. ואז קראתי פעם שלישית. בנשימה עצורה. בדמעות זולגות.

    אתה איש אמיץ מאין כמוהו. אין מילים מספיק טובות שיוכלו לתאר את מה שעשית פה בחשיפה הזו שלך.

    מאחלת לך (ולכולנו) עתיד טוב יותר בארץ הזו.

    עדי בראון

  • נתן ברנד  On 09/13/2011 at 7:46

    אוהב אותך בועז.

  • אורית עריף  On 09/13/2011 at 7:46

    פוסט נפלא, בהיר ומרגש.
    תודה שכתבת ולא מחקת.

  • מאיה  On 09/13/2011 at 7:52

    בועז, תודה על הפוסט ועל האומץ. מזדהה הרבה יותר מדי.

  • מירי  On 09/13/2011 at 7:57

    תודה בועז.

  • D.J MosheL  On 09/13/2011 at 7:57

    כבר אמרתי שאנחנו דומים ועברנו את אותם הדברים
    טוב אז אני אומר לך את זה שוב…
    אתה בטוח שאתה כתבת את זה?
    כי זה ממש נראה לי כמו שאני כתבתי את זה …. 🙂
    שלך
    MosheL

  • candy  On 09/13/2011 at 8:02

    כתוב מקסים ומרגש.
    אני חושבת שזיקקת את התחושות והרגשות של חלק גדול מאוד מהעם הזה שלנו, בצורה מצוינת.
    יישר כוח.

  • בחור ריאלי  On 09/13/2011 at 8:02

    אתה יכול להיות תלמיד ישיבה, תרוויח יותר ממה שאתה מקבל כשכר וגם תוכל לעבוד בשחור במקביל. פעם בשנה יצלצלו אליך מהישיבה ויגידו לך להגיע מהר כי משרד ממשלתי הודיע להם מראש על כך שיש ביקורת. תבוא, תראה תעודת זהות ותחזור אחרי שעתיים לעבודה בשחור שלך.
    אתה גם תקבל הנחות בארנונה, פטור משירות צבאי סדיר ומילואים (אם היית בגיל השירות כמובן), הנחות מפליגות על הרבה מהשירותים הממשלתיים והנחות מיוחדות מהטייקונים כי זה הדיל שהם הגיעו אליו עם הרב שלך שבתמורה ידרוש ממך לרכוש מהטייקון הספציפי.

  • יוסי לוס  On 09/13/2011 at 8:03

    סחתיין!

  • חגי  On 09/13/2011 at 8:04

    בשעות הלילה נכתבים הדברים העמוקים ביותר, הטהורים והאמיתיים. אתה איש אמיץ ואני איתך.

  • yorikco  On 09/13/2011 at 8:05

    בועז. אנחנו בני אותו גיל. שנה פחות שנה יותר. יכולנו להיות חברים, ולפי הפייס היינו גם מתישהו (מכיר את מוריס מ"לולה"…?) ולמה זה חשוב? כי זה חשוב; אנחנו באמת אנשים טובים, ובגיל שהוא, מה לעשות, קצת – איך לאמר? – תחילת הישורת האחרונה, אחרי ההתבססות…עאלק…

    כשקראתי את כל מה שאתה כותב ונחשף לו פה, לא יכולתי שלא להרגיש הרבה זעם: כמוני וכמוך יש רבים, ובמצב הרבה יותר משפיל, יש הרבה.

    על מנת שלילדים שלנו יהיה את הסיכוי לצאת מהמעגל הזה של חוסר המדינה צריכה לתת להם את כל מה שאפשר שלפחות להם יהיה סיכוי. לא להתעשר. לא. להתקיים ללא חרדות.
    ותאמין לי בועז; אני מכיר את חרדת הקיום הזועתית הזאת יום יום. כמו עכבר.

  • שירה צ.  On 09/13/2011 at 8:06

    בועז,
    כתבת מנהמת ליבי. אני בת למעמד הביניים המתאייד, לבורגנות המרוסקת. ההורים שלי צנחו מטה בעשירונים בשנים האחרונות, ואני מנסה להתקיים כעיתונאית ועורכת עצמאית. כל מילה בינגו. טירוף לא לצאת למאבק. תודה!

  • רבקולית  On 09/13/2011 at 8:08

    אמן.

  • ענת דותן אזן  On 09/13/2011 at 8:12

    רוצה להודות לך על כל מאות השעות המענגות של מוזיקה נפלאה, על עומק ורגישות ושמחה ופשטות.
    בימים בהמיים אלה מרגש לגלות כזו צניעות ויושר והלוואי שכולנו נלך בעקבותיך לעתיד טוב יותר.

    ענת דותן אזן

  • תודה על פוסט מצויין, נוגע, אמיתי וחשוב כל כך.
    שיהיה בהצלחה לכולנו !!! אנחנו זקוקים לזה. כל החברה הישראלית.

  • Haver  On 09/13/2011 at 8:15

    יש המון במצב שלך, ואנחנו כועסים, עצבניים ומסתכלים לילדים שלנו בעיניים ומבינים שהגיע הזמן לעשות מעשה. להלחם. עד הסוף.
    הדמעות של העצב הופכות לדמעות של זעם.

  • רנ(ק)  On 09/13/2011 at 8:19

    בועז,
    יישר כח על גילוי הלב.
    בקשר ל"מבקרים" – מלווה אותי משפט שאמר אחד מדרי מאהל רוטשילד: אל תהיו לקוחות של המהפכה. היו אתם המהפכה.

    ובאמת, אני מסיר את הכובע בפניך!

    רנ(ק)

  • Itamar Morad  On 09/13/2011 at 8:20

    המהפיכה כבר התחילה. הדברים האלה צריכים קצת זמן. הצונאמי בוא יבוא. אנחנו ננצח כי אנחנו צודקים. אנחנו ננצח גם בגלל הרוח.

    אנחנו ננצח כי אין שום ספין של יחצ"ן שיכול לעמוד מול האמת הפשוטה שנאמרת בצורה כל כך רהוטה וכנה ע"י אנשים עם עומק.
    יהיה טוב.

    איתמר מורד

  • משה אטיה  On 09/13/2011 at 8:21

    בועז
    בלי להגזים, זה אולי הטור הטוב ביותר שקראתי בעברית. אמת טהורה

    משה אטיה
    deepled@gmail.com

  • ADIEL  On 09/13/2011 at 8:24

    בשל כמותך העולם עדיין מסתובב.

  • רונית  On 09/13/2011 at 8:24

    בועז, שאפו!!
    ריגשת אותי עד דמעות.. באמת.
    אני חושבת שביטאת את רחשי הלב של המוני אנשים. את שלי – בטוח!
    מקווה שהמחאה/מהפכה שלנו תצליח ושנזכה לראות כאן חברה אחרת – טובה הרבה יותר, מכל הבחינות.
    אמו!

  • ls  On 09/13/2011 at 8:25

    בטח לפרסם ולא רק בבלוג אלא בכל מקום שאפשר

  • חנה קים  On 09/13/2011 at 8:28

    תודה, בועז.
    כתבת את מה שרבים חשים. תארת מציאות קיימת.
    וכמוך, גם אני סבורה שרק מחנה פוליטי חדש יכול לתת תשובה לאנשים כה רבים כמוך-כמוני

  • דורון צברי  On 09/13/2011 at 8:31

    טקסט נפלא. אמת מסלע תצעק.
    תודה וסחתין על הכנות והאומץ.

    דורון צברי
    DORONXOX@ZAHAV.NET.IL

  • סנצ'ז  On 09/13/2011 at 8:32

    תודה לך על ששיתפת, הדברים בהחלט יוצאים מן הלב ומגיעים אל הלב.
    מאוד אוהב לשמוע אותך ברדיו, ועכשיו אני בטוח שאוהב עוד יותר.

  • Ramon Eshar  On 09/13/2011 at 8:32

    חיבוק חזק!!!אנחנו לא לבד!תודה לך על הכנות!

  • Ami Kaufman  On 09/13/2011 at 8:35

    הפוסט הכי מרגש שקראתי מאז תחילת המחאה.

    בתור עיתונאי (לשעבר) אין לך מושג כמה אני מזדהה. תודה על המלים.

    עמי קאופמן

  • מירב אנקורי  On 09/13/2011 at 8:37

    ישראל 2011, תמונת מצב

  • קרן  On 09/13/2011 at 8:38

    כל הכבוד!

  • Yossi Rozenman  On 09/13/2011 at 8:39

    תודה על הפוסט הזה!

  • לילך  On 09/13/2011 at 8:42

    השארת אותי בלי מלים תאור מדוייק של המצב המוסרי במדינת ישראל פשוט לקרות ולהתבייש שזה המוסר שאנו חיים בו ובכל זאת לקוות שמעט האנשים שלא נוצרו מפלסטיק יצליחו לחלחל את הנשמה באנשי הפלסטיק הסובבים אותנו

  • חלי יעקובי  On 09/13/2011 at 8:42

    אי אפשר לתאר את זה טוב מדוייק ונכון יותר. כל הכבוד על החשיפה.

  • חמוטל  On 09/13/2011 at 8:45

    וואו! כמה אומץ, כמה כנות. מרגש!!
    יישר כח!

  • tsoof  On 09/13/2011 at 8:47

    אין מילים. מצטרף לכל מי שהגיב מעלי. הטקסט שלך נפלא ועצוב ואמיתי. ואתה באמת כל כך טוב במה שאתה עושה. יש הרי מאות אלפים שחושבים ככה. זה מרגיז ומעצבן ומביך ומתסכל וזה חייב תיקון. חייב תיקון.

    אתה אומר כל בוקר "אני בועז כהן". היום כולנו בועז כהן.

  • Gilad Kilon  On 09/13/2011 at 8:50

    חובה לקרוא. חובה

  • בועז שטייר  On 09/13/2011 at 8:53

    בועז במילים פשוטות סיפרת את סיפורה העצוב של מדינת ישראל וחלק נכבד מאזרחיה בלי שום קשר למוצא ולדעה פוליטית , התובנה הזו שמשהו חייב להשתנות מחלחלת לאט לאט לכל שכבות הציבור ובסוף אנחנו ננצח את השיטה שהורסת כל חלקה טובה במדינה שלמרות כל הקשיים אנחנו כל כך אוהבים . תודה בועז שטייר

  • orka  On 09/13/2011 at 8:54

    תודה. היטבת לבטא את מה שיושב אצלי בלב כבר הרבה מאוד זמן, ומעבר לכך, הצלחת למקד את כל הסיסמאות לכדי אמת אחת.
    שוב, תודה.

  • טקסט חזק, חד, כואב כל כך, כי הוא מתחבר לכאבים של אחרים ואני ביניהם. מזכיר את העצוב ועושה עצוב, אבל עושה גם שמח כי יש בו אופטימיות. אופטימיות על הקול שלנו שמתחיל להישמע עוד ועוד. על כך שאנחנו לא מוחקים, אלא בוחרים לפרסם. על כך שאנחנו סוף סוף אומרים בראש חוצות "עד כאן!"

    מזדהה לחלוטין עם זה: "אז אני קורא אנשים, שאמורים להילחם איתי כתף אל כתף בקרב הזה על הישרדותנו הכלכלית, אבל הם מעקמים אפם באנינות אל מול המחאה. הם לא אוהבים את "סגנון המחאה", יש להם בעיה עם "חוסר המיקוד", הם עוינים את דפני ליף, כי היא לא היתה בצבא, הם מרשים לעצמם ביקורת על "אופן הסיקור של המחאה". מה אפשר לומר עליהם?"

    מה אפשר לומר עליהם? על חלקם אני אומר "מגעילים" ועל חלקם יש לי בעיה להגיד את זה, כי חלקם חברים טובים וקרובים שלי ואני מרגיש שבר, לא פחות. אני מרגיש תקוע במקום שבו מצד אחד אני לא רוצה למחוק חברות קרובה וחשובה במחי יד ומצד שני אני רוצה להוריד לאותו חבר סטירה איומה לפנים שפשוט תפיל אותו לקרקע ותשאיר אותו שם מספיק זמן כדי לחשוב על כך שהוא אפס. שם אני נמצא.

    אני לא חושב שכל בעיותינו ייפתרו מחר, אבל מעולם לא היינו עמוק כל כך בעיצומו של שינוי הולך ומתהווה כמו עכשיו.

    אנחנו לא מכירים, אבל אני מרשה לעצמי לשלוח חיבוק גדול. לשנינו.

    • פיף  On 09/13/2011 at 17:38

      מבינה לליבלך, בעיה. פחות כשמדובר בחברים חדשים, יותר עם הותיקים.
      לדעתי אפשר להוריד פרופיל אולי, בקשר איתם, ולשם יותר דגש על מי שטוב לך בחברתו.
      אין ברירה, הרי אנו ראויים לכך, לא כן?
      הלילה חלמתי על חברה שהיתה לי עד לא מזמן. הקשר נותק, לא אני מתקשרת ולא היא. למרות שיש לי חיבה גדולה אליה (ולא רבנו או משהו כזה), אין לי צורך במצפון החסר שלה. ואני שלמה עם זה. ובכול זאת, הלילה חלמתי עליה. בגדול, חלמתי שהיא בוגרת, ושיש לה מצפון, ושנהייתה נבונה.
      אני מאמינה שהיא יודעת ואפילו מסכימה עם הניתוק. בליבי לא נפרדתי ממנה. אני יודעת רק שכרגע זה לא מתאים.
      היה שלם עם פעולותיך. בהצלחה 🙂

  • יעל  On 09/13/2011 at 8:56

    בועז יקר
    התרגשתי לקרוא את הפוסט שלך
    ורציתי שתדע שיש שכר לעמלך. אולי לא תוכל לקנות אתו במכולת, אבל הוא יקר וחשוב למי שעבודתו יוצאת מתוך הנשמה.
    השכר הוא שאתה מצליח לגעת באנשים, ולהכנס אל לבם. אני מאזינה קבועה של תכנית הבוקר שלך ונהנית מכל רגע, לעתים מתרגשת עד דמעות, מהשירים המופלאים מההגשה הנעימה, הכנה והנוגעת, מהקפי הידע העצומים שלך ומאהבתך המדבקת למוסיקה, לאנשים, ליופי.
    אז נכון שמאבק הקיום הוא קשה מנשוא, אבל כמה טוב שאתה לא נותן לו לרמוס אותך! כמה טוב שאתה ממשיך להתעקש ולעשות את הדברים שאתה אוהב, ליצור ולרגש, כמה טוב שאתה פותח איתנו (מאזינך הנאמנים) כל בוקר בחיוך, בתקווה ובכיף.

  • ענת שיחור  On 09/13/2011 at 8:57

    דרור תודה שפרסמת.

  • אריאלה ברד"ך  On 09/13/2011 at 8:59

    תודה בועז שפרסמת את הפוסט. אתה מביע ברגישות את צעקתם של המונים. ברשותך אני משתפת

  • אסף עצמון  On 09/13/2011 at 8:59

    טוב שכתבת ותודה שכתבת.

  • לירון  On 09/13/2011 at 8:59

    בדיוק כרגע סיימת את המהדורה היומית במילים "תודה שהייתם איתי". תודה שאתה איתנו.

  • זוהר  On 09/13/2011 at 9:00

    עצוב, נפלא, יפה, אמיתי, אמיץ, נהדר, מעורר הזדהות, מרגיז, מביך, מתסכל, נוראי, מעצבן, מעציב.

    אוהבת אותך בועז, ומזדהה עם כל מילה. תודה שפירסמת.

  • יסמין  On 09/13/2011 at 9:01

    טוב שכתבת.

  • ערן  On 09/13/2011 at 9:01

    בחרת לעסוק בעתונות ותקשורת. מקצוע לא מתגמל במיוחד במדינה קטנה שיודעת להעריך את התכונות שהם בדיוק ההפך המוחלט ממי שאתה – עוצמה, חוצפה, יהירות, כסף, כסף ועוד הרבה כסף.

    אני יודע שזה ישמע לך מצחיק אבל חבל לי שאנשים כמוך לא נמצאים בחזית של הנהגת המדינה. תחזיק מעמד טוב טוב כי השינוי כבר בדרך. אולי אנחנו עדיין לא קרובים אליו מספיק אבל אף פעם לא היינו קרובים אליו כל כך 🙂

  • danielzoran  On 09/13/2011 at 9:02

    נהדר!

  • יובל  On 09/13/2011 at 9:03

    אם המשפט בסוף, "שהשבע לעולם לא יבין את הרעב" הוא נכון – אז איך דפני (שבעה מאוד, ברוך השם) מבינה את הרעב? רק מי שמסכים איתם מבין את הרעב?

    זה בדיוק כמו שיגידו שרק השמאלנים מבינים את סבל הפלסטיני הפשוט שאינו משתייך לשום ארגון טרור… גם אני מבין את סבלו, אבל אני רואה את הפתרון בצורה הפוכה מהשמאלן המצוי. אבל משום מה – השמאלנים לקחו בעלות על ההבנה הזו. בדיוק כמו שהסוציאליסטים (או כל מי שכן הצטרף למחאה) לקחו בעלות על ההבנה של סבלם של מעמד הביניים ומטה.
    זה בדיוק אותו דבר.

    אל תתנשאו מעליי. אתם לא יותר רגישים ממני, וגם אם חלקכם כן – זה לא הופך את הפתרון שלכם לנכון יותר.

  • Katia Benovich  On 09/13/2011 at 9:03

    אמת צרופה ונוגעת ללב.

  • עופר גולן  On 09/13/2011 at 9:03

    קראתי ובכיתי. כאב, עצב , שמחה, התרגשות והזדהות משמשים בערבוביה. כאב של הזדהות מוחלטת עם דבריך. עצב על זה שהמצב הוא כזה עבורך, עבורי ועבור כל כך הרבה אנשים פה. התרגשות ושמחה על כך שכתבת ושיתפת. תודה. אתה כותב נפלא.

  • אייל רוב  On 09/13/2011 at 9:04

    אמת צרופה. קשה לי לחשוב על מילים כרגע ביחס לאלו שאתה כתבת. פשוט אמיתי, וכל כך נכון. הצלחת לכמת מצוקה של מעמד שלם ליומיום שלו.
    ריספקט ענק, בן-אדם!

  • ניב  On 09/13/2011 at 9:05

    בועז יקירי,
    מילים שיוצאות מהלב חודרות אל הלב. קראתי ועם כל שורה אהבתי אותך יותר.
    והאמת ? שהיא שם על הדף מה עוד יש להוסיף ?
    חיבוק.

  • Rafi Kahan  On 09/13/2011 at 9:05

    כל הכבוד על הכנות. כתבת את הטור הכי מעניין שיצא לי לקרוא על המצב זה שנים.

  • אסתי סגל  On 09/13/2011 at 9:06

    כל מילה ומילה כאן נקרעה מקרבי המדממים.
    לא גדלתי בג'סי כהן, אלא בנתניה, דימונה ובאר שבע. הורי לא הגיעו מהימין ולא מהמזרח אלא שהם דורות על דורות בארץ. סוג של מייפלאור ישראלי עם מקורות סוציאליסטים (גדוד העבודה, מראשוני המושבות הותיקות, פלמ"ח וכו'). אבל כל השאר מדוייק אחד לאחד.
    ובעיקר משפטי הסיום שנכתבו באיזמל מחודד:

    שהשבע לעולם לא יבין את הרעב.

    שמי שיש לו עבודה טובה המפרנסת אותו בכבוד לעולם לא ירגיש את חרדתו של המובטל.

    שמי שנוהג במכונית ממוזגת לא יוכל לתפוס מה פירוש הדבר לעמוד בתחנת אוטובוס חשופה לשמש, להזיע למוות ולחכות עד בוש לאוטובוס שמאחר.

    שהטייקון לא יוכל להבין את האדם הפשוט המבקש בסך הכל לקנות כמה מצרכי-יסוד למשפחתו וחייב לעשות חישובים מחישובים שונים, כי הוא לא יכול להרשות לעצמו.

    שחלקים גדולים בחברה הישראלית הם מושחתים ורקובים מבחינה מוסרית.

    שכדי שהרעים ינצחו, צריך רק שהטובים ישתקו או יכתבו טורים בגנות המחאה.

    תודה בועז יקר.

  • rafram  On 09/13/2011 at 9:08

    בועז, תודה שפתחת. זה גם ידרבן עוד אנשים לפתוח. טקסט מכונן

  • Orna Nemirovsky  On 09/13/2011 at 9:09

    מרגש!!

  • עומר  On 09/13/2011 at 9:10

    בועז, מצטרף למילים החמות. הכל כתוב בצורה מעולה ואני ורבים מסוגלים להזדהות עם הכתוב.
    אני מעוניין דווקא להתעכב על השלילה של המחאה ושל העומדת בראשה – דפני ליף.

    אני לא מסוגל להבין כיצד עצם העובדה שלא עשתה צבא שוללת ממנה להצביע על בעיה שקיימת ללא קשר לשירותה הצבאי.
    האם אזרח שלא עשה צבא, לא משנה מאיזו סיבה, אסור לו להביע דעתו? ואם הביע דעתו, האם היא אינה נכונה כיוון שלא עשה צבא?

    הרי הבעיה קיימת עם או בלי דפני ליף, 400 אלף איש מול דפני ליף אחת. האמנם ניתן לבטל את הבעיה?

    אם הייתי חייזר המשקיף על כדור הארץ זה היה נראה כך:
    מעמד שלם קורס תחת נטל המסים ויוקר המחייה אבל כל זה בטל ומבוטל כי העומדת בראש המחאה לא עשתה צבא.
    הלוואי וכך היה ניתן לפתור את הכל: להתבונן במינוס בבנק, להתבונן בדירה שלא תהיה שלך, בשכר שלא עולה ולהגיד: ,,נו, אין כל בעיה! הרי דפני ליף לא עשתה צבא!"

    האבסורד הוא שרבים האנשים שכן עשו את הדבר הקדוש והמקודש הנקרא "שירות צבאי" וגילו כי המדינה יורקת עליהם. אני בטוח שיש רבים שה- 3 שנים שהקדישו לטובת הצבא עלו להם כמעט בכל הונם.

    החברה בישראל מסוגלת לחיות בשקט ובשלווה עם רוצחים, אנסים, גנבים, אנשים שלא משלמים מסים, עברייני תנועה ושאר חלאות שמסתובבים בתוכה אך אנשים שלא עשו צבא? זהו! עד כאן! אם זה אי אפשר להתמודד. מצידי שהשכונה שלי תהיה מפוצצת פדופילים, אנסים, רוצחים, שכנים ששומעים מוסיקה בקולי קולות ב- 3 לפנות בוקר, אבל אם אגלה שיש לי שכן משתמט – אני עובר מכאן!

  • גאיה  On 09/13/2011 at 9:10

    כל מילה במקום. תודה.

  • רונה  On 09/13/2011 at 9:11

    בועז, זה כתוב מצוין, כרגיל, והדברים אמיתיים ונכוחים.
    אלא שיש לי כמה דברים לומר לגבי שורת המשפטים המסכמים שהדגשת.
    אני דווקא חושבת שזהו אוסף של קלישאות. גם השבע יכול להיות אדם שהגיע מן המעמדות הנמוכים ושיפר את מצבו במהלך חיים אחד, ואפשר שלא שכח את רעב נעוריו.
    לא כל מי שנוהג במכונית ממוזגת הוא טייקון. האמת, רוב הנהגים נוהגים במכוניות ממוזגות. לחלק מהם קשה לגמור את החודש, ולחלק מהם יוצא גם לעמוד בתחנות אוטובוס.
    זו החשיבה בשחור-לבן, בין היתר, שמפלגת את העם.
    חוץ מזה, אני מזדהה עם מה שכתבת, ומצטרפת למחאה בכל לבי למרות – ואולי בגלל – שאצלי דווקא הכל בסדר. יש לא מעט אנשים במחאה הזו שהצטרפו אליה מסיבות אידיאולוגיות ולאו דווקא ממצוקה אישית.

  • אסתי סגל  On 09/13/2011 at 9:12

    ואגב, אפרופו מעקמי האף, דורון רוזנבלום כתב על כך נפלא בסופ"ש בהארץ:

    http://www.haaretz.co.il/1.1446995

  • מייקל  On 09/13/2011 at 9:13

    תודה בעז על הדברים שכתבת
    אני בן 47 גם כן ונמצא באותה סיטואציה שלך בחיים

  • ליטל  On 09/13/2011 at 9:13

    כל כך נכון!!
    הבעיה היא כפי שכתבת בסיפא של הפוסט, שיש כל כך הרבה אנשים שלא חווים את המצוקה על בשרם ולא מבינים. מקבלי ההחלטות בישראל גם אם חוו קושי כלכלי בעברם, כבר הספיקו לשכוח זאת, רגע לאחר קבלת הכוח והשררה לידיהם.

  • אורית  On 09/13/2011 at 9:13

    אני מאזינה רבות לתכניות שלך (זה אמנם לא קשור לנושא, אבל חייבת מילה בעניין – אני נהנית מכל רגע. הטעם המוזיקלי המשובח, הידענות הגדולה, המילים שמחברות בין השירים תענוג גדול!! תודה!!!).

    תודה שפתחת את הלב ככה. כל מילה נכונה. להיות פרי לאנסר בארצנו זה להיות באופן תמידי בחוסר ביטחון כלכלי. כל הזמן צריך לייצר את ההכנסה הבאה. שכיר לעולם לא יבין את התחושה הזו. את חוסר הביטחון התמידי. את המרדף אחרי הצ'ק.
    עצוב שאיש תרבות כמוך, שמשפיע מרוחו על כל כך הרבה אנשים אחרים, צריך לחוות עול כלכלי כל כך גדול.

    אני מקווה בשבילך שתמצא מקורות הכנסה קבועים, כי הריצה אחרי העבודה הבאה מתישה ולא בכל גיל אפשר לעשות את זה.
    ומקווה בשבילנו שלעולם לא תפסיק לשדר.

  • nachum  On 09/13/2011 at 9:14

    רוב חיי הייתי אני–it is nice mistake or it is not a mistake and it is even nicer

  • אילן  On 09/13/2011 at 9:19

    אני שמח שפירסמת את הפוסט. וגאה לעמוד איתך כתף אל כתף במאבק הזה.

  • perkol  On 09/13/2011 at 9:20

    תודה, בועז, על הטקסט המרגש והחזק, ובהצלחה לכולנו!

  • גילי  On 09/13/2011 at 9:22

    פשוט אין אנשים כמוך..

  • נטע מדמון  On 09/13/2011 at 9:23

    טוב שהחלטת לשלוח בועז ותודה שאתה אומר את מה שרבים מרגישים וחולקים

  • Gali Fialkow  On 09/13/2011 at 9:24

    מזדהה כל כך. כמעט דיברת מגרוני. אמנם יש ניואנסים שונים אבל בשורה התחתונה שנינו שייכים לאותו "עם" שהמוסדות רואים במרכיביו פירורים חסרי ערך. כואב ועצוב.
    ואני מודה לך על הכנות שבכתיבה, וקוראת לך ולכל מי שקרא ומזדהה – להמשיך למחות! לבוא לכל עצרת או פגישה. לשתף בדעות וברעיונות, להתנדב איפה שרק אפשר, ולא לחדול לרגע מלהאמין שאנחנו בפתחו של עידן חדש!

    גלי פיאלקוב

  • Guy Smaly  On 09/13/2011 at 9:25

    מדוייק. נוקב. נוגע.

  • ריקה ליכטמן  On 09/13/2011 at 9:25

    בעז,
    אנחנו מאותו הכפר, מאותו עיסוק, מאותו ה"גלובס".
    אנחנו מכירים את אותם האנשים – קרובים ורחוקים לנו. עיוורים למצוקה, עיוורים לצורך, עיוורים למלחמת ההישרדות היומית.
    כבר שלוש שנים מאז שעזבתי את העיתונות הכתובה, והאימה מחלחלת לחלומותיי בכל לילה. יש חודשים מצוינים, טפו טפו, ויש חודשים של, נו טוב, אין לי האומץ לומר.
    ואני מפרנסת יחידה. חדורית. שני ילדים. לבכור, אגב, קוראים בעז. אין מזונות, אין ביטוח לאומי. רק אני ואני ואני.
    אני קוראת אותך ומרכינה ראש, ומסירה את הכובע, ומתנחמת בילדות שסיפרת עליה, כה דומה לשלי, ובעושר שאינו תלוי בדבר.
    ובעיקר מזדהה.
    מחזקת את ידיך, ומקווה שמישהו יפנים את הצעקה.

  • ערן  On 09/13/2011 at 9:26

    פוסט מרגש ואמיתי ברמה שהצליחה לעלות על הרבה שיאים שנראו במחאה הזו. אבל על משפט אחד אני חולק: "שכדי שהרעים ינצחו, צריך רק שהטובים ישתקו או יכתבו טורים בגנות המחאה." – הרי כולם תומכים בצדק חברתי, המחלוקת היא על הדרך. אם אנחנו רוצים צדק חברתי אמיתי, אנחנו חייבים לצעוד יחד, מעמד הביניים לצד המעמד המוחלש שממנו באת. אנחנו גם חייבים לפעול בשקיפות ובאופן דמוקרטי, וחובה עלינו למתוח ביקורת כשדברים לא מתנהלים כשורה. ביקורת על הדרת המוחלשים או על חוסר יושר היא לא "בגנות המחאה", היא רק לטובתה. לטובתנו.

  • thetrashlegacy  On 09/13/2011 at 9:29

    יפה כתבת, וכ"כ נכון.
    אני לא רואה עתיד כלכלי , וזה מכניס לדיכאון וחרדה, ואז אני שותקת ועושה מה שאומרים לי, אזרחית טובה.

  • יוקה  On 09/13/2011 at 9:31

    לאחר תקופה לא מבוטלת שאני מחוסרת עבודה אני יכולה לומר שהיום, לראשונה, אני מבינה את ערכו האמיתי של שקל. אחד, בודד.
    מה שמביא אותי להזדהות עם כל מילה שכתבת.
    מי ששבע, גם אם חמלה בליבו, לעולם לא באמת יבין את הרעב.
    ואולי הריאליטי המחורבן הבא צריך להיות על כמה טייקונים עם חשבון בנק מרוקן וללא עבודה קבועה מנסים לשרוד רק חודש אחד של חיים ללא ידיעה מאיפה תגיע הארוחה הבאה שלהם.
    כי נראה שלמרבה הצער, אמפתיה יכולה להיות רק במקום של הבנה אמיתית של מצבו של האחר.
    ומי שאין בו אמפתיה מסתכן בחזירות.

  • Asaf Lev  On 09/13/2011 at 9:32

    ריגשת אותי מאוד. אתה שלם עם עצמך ובסופו של יום או בסופם של חיים, זה מה שעושה אדם, אדם גדול. כאיש של מוסיקה, רק שיר אחד עלה לי לראש, הנה חלק ממנו, common people זה כינוי שבח ולא גנאי.

    But she didn't understand,
    she just smiled and held my hand.
    Rent a flat above a shop,
    cut your hair and get a job.
    Smoke some fags and play some pool,
    pretend you never went to school.
    But still you'll never get it right,
    cos when you're laid in bed at night,
    watching roaches climb the wall,
    if you call your Dad he could stop it all.

  • גליה לביא  On 09/13/2011 at 9:33

    מדויק ו…עצוב.

  • Boaz Arad-Erder  On 09/13/2011 at 9:36

    חבל שאתה לא מצליח לזהות את הגורמים לכך שקשה להמריא מבחינה כלכלית בישראל. כולם תומכים ומתרגשים אתך אך בפעולות מנהיגי המחאה מאשרים את מאמרו של חוזה אורטגה איגאסט "כשההמונים רעבים הם שורפים את המאפיות"…

    • דנה  On 09/13/2011 at 13:52

      קולע מאד-מאד. תודה, בועז ארד-ארדר, אני ברשותך אשתמש באמרה זו.

  • שרון אביעד  On 09/13/2011 at 9:36

    תיסכול,עצב עמוק וכעס אדיר מילאו אותי כשקראתי את הבלוג הכל כך מדוייק שלך. המציאות והתחושות משקפות לדעתי חלק גדול מהאנשים במדינה שלנו. כשאדם משכיל,מוכשר וחרוץ מתעסק כל החיים בהשרדות כלכלית בסיסית -משהו רקוב במערכת מהשורש.

  • שרית  On 09/13/2011 at 9:36

    מזדהה מאוד. גם עם התגובות(הדמעות המצוקות הישועות והנחמות) תראה כמה תגובות, זה הכח שלנו שאנחנו לא לבד.
    חשוב לי לומר לך, כמו גם לעצמי שאנחנו באותה סירה והכי טוב זה כאן ועכשיו,שמשהו מתחיל לקרות סוף סוף, והכי נכון להלחם על חיי הרווחה שאפשריים לנו. יישר כחך.
    שרית

  • איל  On 09/13/2011 at 9:38

    תודה.

  • kerer  On 09/13/2011 at 9:39

    תודה, בועז. ריגשת אותי מאד, אמרת במילים צלולות את המחשבות המבולבלות והרגשות הסוערים.

  • עירית  On 09/13/2011 at 9:39

    אמיץ, חסר התייפייפות, ישיר, מקסים. תודה על כל מילה שכתבת פה

  • אלי כהן (@eliravid)  On 09/13/2011 at 9:40

    בועז שלום,
    התרגשתי לגלות מאחורי העולם הרדיופוני העשיר שלך גם את הסיפור הזה. הוא כתוב בצורה מרתקת ועמוקה, והוא צריך להיאמר בקול רם מעל גלי הרשת והאתר. אנחנו הדור שסבל, שצריך להתקומם. התרבות שלנו חייבת לצעוק את זה למרחקים.

    אני מאחל לכולנו בהצלחה במאבק על ישראל צודקת יותר. כולנו נרגיש את זה.
    מאזין קבוע ונלהב

  • Irit Degani (@IritDegani)  On 09/13/2011 at 9:41

    הטקסט הכי אמיץ, כן, נוגע וישיר שקראתי מאז תחילת המחאה. שאפו

  • מרגוליס  On 09/13/2011 at 9:41

    תודה.

  • הילה  On 09/13/2011 at 9:43

    נגעת לי בלב, וביטאת את קול המחאה בצורה הכי מדויקת שאפשר, לפחות דרך העיניים שלי.
    ישר כוח.

  • יוסי סידי  On 09/13/2011 at 9:44

    שלום בועז,אני בהחלט מבין אותך,ורוצה לחזק ולומר לך שגם אנשים שלא מרוויחים 3850 ש"ח לחודש,אלא פי 5 או 6 מזה,גם הם חיים באוברדראפט שהם לא מצליחים לאפס,ובלי לחיות חיי מותרות.
    מתסכל גם לראות חברים שלנו,שבחרו לעזוב ,לוותר ולחיות בגולה,בארצות יקרות כמו אנגליה או ארה"ב,מרוויחים כמונו,משלמים על הכל פחות בהרבה,וחיים קל ונוח בהרבה.לצערי ולתחושתי,לא כל הפתרון נמצא במלחמה נגד טייקונים.אולי אני טועה,אבל יש סיבות אוביקטיביות ,של מדינה שזקוקה להמון כסף ביחס לכמות התושבים שלה.או שאולי רק חינכו אותי לחשוב כך..בכל מקרה חזק ואמץ, הפתרון לא יהיה מיידי ולא ב"שלוף",וצריך אורך רוח וכח,כדי להמשיך בתהליך המבורך שהתחילה דפני ליף וחבריה. בהצלחה לכולנו!!

  • Liora Bokobza  On 09/13/2011 at 9:45

    מרגש מאוד, כתוב יפה ו – נכון כל כך… תודה !

  • גלית ראב"ד  On 09/13/2011 at 9:50

    תודה על המלים שלך. הן מייצגות כל כך הרבה אנשים!

  • דמטר  On 09/13/2011 at 9:54

    המחאה כבר ממוקדת. הנה:
    http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3531278,00.htm

  • דמטר  On 09/13/2011 at 9:55

    תיקון קטן:
    הטובים, בהגדרה, לא כותבים דברים בגנות המחאה.

  • גולדן רן  On 09/13/2011 at 9:57

    בועז מצטער להרוס לך את שרשרת מנגבי הדמעות והליטופים שקיבלת עד עכשיו, אבל אינני מבין על מה אתה מדבר ?

    מה הקשר שלא הצלחת בחיים כפי שרצית וחלמת לבין טייקונים? אני שומע כמה חשוב לך להתבטא ולפנות לתחום התקשורת , כמה ניסית ולא הצלחת ובכל זאת אתה מנסה בכבוד רב להגשים את החלום שלך לכתוב ולעשות את הדברים שאתה רוצה ואוהב, למרות שכנראה אתה לא הכי מוצלח בזה, אחרת היית מצליח לשרוד ולהתקדם בתקשורת.

    אז אתה בחרת לעבוד ברדיו, ולהקים משפחה עם שתי בנות (שיהיו בריאות ומקסימות), אבל כל הבחירות שעשית היו מתוך אינטרס אישי שלך לעסוק במה שאתה חולם.
    אם היית מוותר על החלום לכתוב ולעבוד בתקשורת והיית מתחיל מגיל צעיר לעבוד בעבודה מסודרת ובמקום שלא מקבלים משכורת כפרילנס אז היה לך תנאים סוציאלים והיית מצליח אפילו לחסוך מעט לעתיד.

    מי כאן ועד להאשים את הטייקונים זהו מעשה אווילי, חסר הבנה ומודעות עצמית שלך ושל רוב מעמד הביניים שחינכו אותם שמגיע להם לעשות מה שהם רוצים ואוהבים.
    אז בחיים יש פשרות, ואנשים אחרים בוחרים בחירות אחרות היכן לעבוד. אתה מגשים את עצמך אבל לא מצליח לחיות. יש כאלו שמצליחים לחיות ולא מגשימים את עצמם, אבל חיים טוב. יש בחירות בחיים והבחירות שלך לא קשורות לטייקונים ולא לממשלה ולא לאף אחד אחר. קח אחריות על החיים שלך!

    רן גולדן
    rangolden@walla.com

    • gula  On 09/13/2011 at 12:54

      גולדן היקר
      בעצם אני מבינה ממה שאתה כותב שאיך שלא יהיה על אדם שרוצה לחיות בכבוד , חל איסור להיות בינוני ושאיפותיו חייבות בהכרח לעמוד בתחרות הקיימת בשוק העבודה ,דבר שמי כמוך יודע יכריח אדם לוותר על שאיפותיו ולהתפשר על התעסוקה.
      ע"מ להצליח כדי לשרוד ולהתקדם בעולם התקשורת עלייך להיות בעל תכונות נוספות כמו תחרותיות שאיפה למצויינות וכדומה האם אנשים בעלי נשמה ורצון טוב בלבד לא זכאים לחיות בכבוד? אני ילידת 71 ואני זוכרת שכל ילדותי 2-4 היו שעות מקודשות ,כל החנויות נסגרות לסיאסטה שבת הייתה שבת ולא הרגשת עבד כדי לגמור את החודש
      גולדן יקירי העולם סביבינו השתנה בפראות ב20 שנה האחרונות וההצלחה כמו שאתה מדבר עליה היא פועל יוצא של כמה תכונות שהרוב הגדול אינו מחזיק בהם,הטייקונים הם האנשים שעיצבו תרבות זו לנוחיותם הקפיטליסטית והאדם הפשוט הוא זה שהניח להם לרמוס ערכים אחרים שהיו חלק יפה וחשוב בתרבותינו .אין שום בעיה לחיות שתי העולמות במקביל מי שרוצה להיות מצויין ומצליח ומי שרוצה רק לחיות בכבוד להתפרנס מאומנות ולא להיות עשיר – רק כדי שטרדות היוםיום לא יעיקו – כל זה בס"הכ אומר שההוצאות שלנו הממוצעות,בחודש צריכות להיות מתאימות באופן יחסי למה שאנחנו מרוויחים באופן ממוצע , זו דרישה לגיטימית – הומנית, ובל נשכח שאנחנו אנשים
      לא כולם צריכים להיות זהים והמגוון והעושר התרבותי הוא זה שיכניס את היופי לחיים לא האחדות והקפיטליזם שמטשטש את האינדיווידואליות שלנו שהופך אותנו לחברה אחידה ואפורה אנא ממך אל תתן ללבך להפוך אפור גם כן 

    • Gali Fialkow  On 09/13/2011 at 12:54

      יאללה… אם הוא היה מתחיל לעבוד, כפי שהגדרת זאת, ב"עבודה מסודרת בגיל צעיר" אז ככה: או שהוא לא היה מצליח ללמוד בכלל באונ' (ומרגיש כנראה מוגבל או אפילו מתוסכל בשל כך), או שהוא היה רק מתחיל עם העבודה "המסודרת" בגיל נניח 24.

      ובוא נחשוב במה הוא היה עוסק בלי שום תואר או ידע מקצועי? מממ… נניח שהוא היה (תעזור לי, רן – בטח יש מלא דברים כאלו הא?) נציג שירות של חברה סלולרית כלשהי. ונניח שהיה מתקדם לא רע. כמה זמן הוא היה שורד שם אין לדעת, קשה לומר שיש שם קביעויות משהו וגם לרוב בוחרים להעסיק שם צעירים, אבל בסוף הוא היה מצליח להיות ראש צוות נציגי שירות, והוא היה משתכר (בוא נתפרע, רן…) נניח שכר ממש טוב – 10,000 ש"ח ברוטו. שזה בטח 7,000 נטו. ואשתו, שתחיה, הייתה עובדת אפילו בעבודה דומה במשרה מלאה ומשתכרת כפי שנשים משתכרות במשק 5,500 נטו. וואו!

      עכשיו:
      * שתי הילדות היו מושמות במעון צנוע של נעמת כדי שבועז ואשתו יוכלו לעבוד – 3,400 ש"ח בחודש.
      * החזקת האוטו הממש לא מפואר הייתה עולה כמה? נניח שמשתמשים בו ממש ממש בצמצום – 500 ש"ח בחודש (כולל הביטוחים אבל לא כולל תיקונים לא צפויים).
      * שכר הדירה הצנועה של שלושת החדרים בר"ג היה עולה "רק" 4,000 ש"ח.

      לכמה כבר הגענו? המשכורת של בועז כבר הלכה והוא כבר בדפיציט של 400 ש"ח…

      * קניות חודשיות של אוכל למשפחה של 4 נפשות, בגדים והנעלה לילדים (בהנחה שהמבוגרים מוותרים) וכן הוצאות כמו חוגים ומתנות שהן חובה (ימי הולדת בגן, מתנה לסבתא בחג) לפחות 2,500 ש"ח.

      ומה נשאר?
      * חשבונות: 500 ש"ח טלפוניה, 350 ש"ח חשמל, 400 ש"ח ארנונה, 100 ש"ח ועד בית, 250 קופ"ח לכל המשפחה.

      כמה יוצא? 12,000 ש"ח בחודש.
      וזה בלי שום מקרים חריגים של טיפולי שיניים, בלי חופשה בחו"ל, בלי בילויים בכלל, בלי בייביסיטר או מטפלת, בלי מסעדות. אבל יפה להם היו חוסכים 500 ש"ח בחודש הא רן?

      קל לבקר ולהיות אפילו גס רוח (עיין ערך הכתב המושמן שמבליט "מחמאה" ממך לכותב), כשגרים עד גיל 50 עם האבא, ברווקות נטולת כל מחויבות וחיים בעיקר מול האינטרנט. קל מאוד!

      גלי

      • עין לציון  On 09/13/2011 at 13:28

        ריספקט, גלי. יפה כתבת. 🙂

      • איילת  On 09/14/2011 at 11:33

        וואלה? מתנות בגן ומתנה לסבתא שהן חובה? חחחחחחחחח

      • גולדן רן  On 09/16/2011 at 11:05

        גלי , אני מצטער אבל כנראה שלא הבנת אותי, אני כותב לאורך כל החודשים האחרונים על הצורך לקחת אחריות ולא להטיל אחריות על אחרים.

        כל אחד גם אני בחיי,לוקח אחריות ועושה בחירות על פי הערכים שחשובים לי כמו למשל לגור עם אבא מבוגר ולהיות איתו בתקופה בה הוא זקוק לי ולא לשים אותו בבית אבות, על כן הבחירות שלי הם לפי הערכים של חיי.

        אני מה לעשות מכיר במה שרוב המגיבים כאן לא מכירים במושג 'הכרת הטוב' ובהסתפקות במועט ולהיות שמח בחלקי, אבל זה 'אני' ועוד מאות אלפי יהודים שחיים על פי 'מסילת ישרים' ונקראים עניים.

        את יכולה לראות את התרבות של הצריכה אצל מעמד הביניים שמוכרים את חייהם לכסף והנאות החיים ומצפים לקבל עוד מהמדינה.

        אין בי קינאה לעשירים, אין בי קנאה לטיקוניים, אלא הבנה וכבוד לדרך אותה הם עשו והצליחו להתעשר.

        אני בהחלט לא מכבד אנשים שאין בהם הכרת הטוב,אין בהם יושר פנימי, אין בהם מידה של הסתפקות במועט, אין בהם צניעות ויש להם הרבה צרות עין .

        כפי שאת שמה לב התפישה שלי לא נמדדת במספרים אלא בערכים. ולגבי אותו כותב בעל הפוסט שהוא גס רוח כפי שהבחנת , הרי הוא באמת גם גס רוח וכדרכו הוא עורך את התגובות כאן.

    • בועז כהן  On 09/13/2011 at 19:20

      לרן גולדן: הרי ברור לך שגם אם הייתי בוחר להיות רופא, מקצוע מכובד ונחוץ לכל הדעות,
      עדיין הייתי בתחתית הסולם הכלכלי. וגם אם הייתי מורה עדיין הייתי נאבק לשרוד בכבוד בתוך מדינה שהפקירה את מערכות הבריאות והחינוך שלה.

      • גולדן רן  On 09/16/2011 at 11:09

        אדון גס רוח מר כהן שיודע לבכות וליילל על מר מצבו הכלכלי. אתה לא היית יכול לעולם להיות רופא, אין לך את הנפש והאיכות להיות רופא.

        אתה גם לא היית יכול להיות מורה או איש חינוך כי אתה עסוק ורואה רק את עצמך אינך מסוגל לראות באמת אנשים אחרים, ולא שום דבר פרט לרצון להתפרסם ולהיות עשיר.

        מי שרודף אחרי הכבוד הכבוד בורח ממנו, יש לך עוד הרבה מה ללמוד בחיים.

    • איציק הימן  On 09/13/2011 at 20:13

      אתה מניח שאדם שימכור את נשמתו ואת אושרו תמורת כסף יזכה בתמורה לבטחון כלכלי, וזו טעות נפוצה – ברוב התחומים המקצועיים יש העדפה ברורה למועסקים צעירים, כש"זקן" זה 40 ומעלה, 50 כבר בכלל נחשב עם רגל בקבר, ומצד שני גיל הפנסיה הועלה כך שיתכן בהחלט שאדם בריא וכשיר שעבד תקופה ארוכה יעביר עשור ואף שניים בחיפושי עבודה ועבודות מזדמנות בשכר זעום עד לפנסיה, אפילו אם הוא אקדמאי (ואף להיפך, דווקא השכלה גבוהה עלולה להקשות עליו למצוא עבודה כמאבטח).

      כישרון לבד לא מביא פרנסה, יש מוכשרים בשפע שהם מובטלים או לא מועסקים בתחומם, כי למעסיקים יש הרבה שיקולים ולאו דווקא מחפשים את המוכשרים או המנוסים ביותר, למשל יעדיפו את העובד הזול יותר או זה שאין לו משפחה וכו'.

      ובאותה נשימה אתה מציע לאדם רציונלי להימנע מהבאת ילדים כי לא בטוח שיוכל לקיים אותם ובכלל זו מעמסה כלכלית כבדה. כך אכן פועל העולם המערבי ולכן אנחנו רואים הכחדה מהירה של המעמד המשכיל, זה שעושה את החשבון הקר ומעדיף רכב חדש על פני ילד. אצלנו – דווקא חרדים חסרי השכלה שאינם עובדים מביאים לעולם ומגדלים מספר עצום של ילדים, בעוד מספר הילדים במשפחות המבוססות והמשכילות קטן עד כדי קצב ריבוי שלילי.

      ולכן המחאה היא חברתית, כי באמת אדם פרטי שייקח אחריות על החיים שלו במנותק מהמציאות החברתית יגיע למסקנות התלושות שלך – שלא כדאי להקים משפחה ואז אפשר להיות חופשי ולעשות מה שרוצים, ובאמת אפשר לבחור אם למכור את הנשמה בשביל כמה גרושים או להסתכן בשביל סיפוק והגשמה עצמית.

    • doronshamiacom  On 09/14/2011 at 11:22

      רן צר לי אבל אתה מקשקש. הטיעונים שלך רדודים, ולא מחזיקים מים. יש עוולות פשוטות וברורות שיש לתקן במדינת ישראל. אשמח לפרט לך אם יש לך 24 שעות פנויות. וכן מעמד הבינים נשחק כאן בלי כל קשר לבחירות של בועז. גם אנשי הייטק שחיים בצמצום ובלי ראוותנות, ובעלי משכורות גבוהות לא מצליחים לקנות פה בית אחרי 20 שנה (שלא לדבר מה קורה לרובם בגיל 45-50). אין לי מושג מאיפה שאבת את היהירות והניתוק הזה (האמת יש לי). אבל ההתגוללות שלך על בועז שניסח את זה ממקום אישי אינה ראויה ומחמיצה את העיקר.

      • גולדן רן  On 09/16/2011 at 15:54

        דורון, הטיעונים שלי מאד רדודים ולא מחזיקים מים אולי כי התפישה שלי היא לא כמו התפישה שלך וכמו כל אלו שתומכים במחאה שלמזלי הם מועטים מאד. אחרת היו מביאים עלינו אסון על המדינה.

        אתה מוזמן לקרוא מספר מילים לעניין מהי התפישה היהודית לעוני :

        הביטוי 'לא על הלחם לבדו יחיה האדם' משמש כיום כביטוי לכך שהאדם אינו יכול להתקיים רק על מזון ויש לו גם צרכים נוספים.

        בישראל מתפרסם מדי שנה דו"ח העוני על-ידי המוסד לביטוח לאומי. הדו"ח כולל נתונים על שיעורי העוני בקרב נפשות, ילדים, זקנים, משפחות גדולות וקטנות, עובדים ולא-עובדים וכן מידע על שיעורי העוני באוכלוסייה לפי לאום ולפי יישובים.

        פרסום קבוע של נתוני העוני אמור לסייע בהקטנת העוני והמצוקה, במידה ופועלים ועושים השתדלות ולא רק מפיקים חוברות צבעוניות ואייטמים בחדשות.

        מדידת העוני מתייחסת להכנסה הפנויה של משק הבית, הכולל את כל הנפשות המתגוררות בצוותא תחת קורת גג אחת.

        כך יוצא שהמשפחות העניות ביותר בארץ אלו המשפחות החרדיות והעיר הענייה ביותר בארץ היא העיר החרדית בני ברק.

        נקודת ראות שונה במדידת העוני מציעה מדידת הוצאה הכספית ולא להכנסה.

        תפיסה זו מבוססת על ההנחה, שרמת ההוצאה הכספית ודפוסי הצריכה הם המשקפים בצורה הטובה ביותר את מצבם הכלכלי והם הקובעים למעשה את רמת החיים ואת איכותם.

        התומכים באותה מדידה מסתמכים על מחקרים המצביעים על פערים, לעיתים ניכרים למדי, בין ההכנסות לבין ההוצאות המדווחות על-ידי פרטים ומשפחות.

        מדדים נוספים שמדד העוני מתעלם מהם אלו : תחושה פסיכולוגית של עוני, היעדר השתייכות חברתית ודפוסי התנהגות המשקפים תרבות עוני.

        הנטייה להשתמש במדדים הקיימים נובעת מההכרה, כי זהו הכלי הזמין והנוח ביותר למדידת העוני. שימוש במדדים אחרים, המחייבים מדידת רכיבים נוספים, כמו

        רכוש, שירותים בעין ותנאי חיים, כרוך בקשיים מנהליים ומתודולוגיים שונים.

        כך שלענות על השאלה מיהו 'עני' צריך בהתחלה לשאול מיהו 'אני' – ולבדיקה כזו אין מספיק כסף ואולי אפילו מוטיבציה לממשלה.

        אני חוזר לפרשת השבוע של השבת וינסה להראות שגם התורה והמחשבה הדתית מתלבטת בנושאים אלו אך בדרך אחרת :

        ההבחנה הראשונה שעושה משה בין אכילת הלחם שבארץ ישראל לבין אכילת המן, היא הקביעה כי "לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ד' ".

        המן ירד לישראל יום יום, ובכל יום נצטוו ישראל לסיים את מנתם ולא להותיר דבר למחרת היום, וזאת כדי לשמר, לחדד ולהדגיש את התלות המוחלטת בקב"ה.

        גם העובדה שאין צורך לעמול, לתקן ולהכין את הקרקע להופעת המן, מחדדת את העובדה כי מדובר ב 'מוצא פי השם'.

        בארץ ישראל הלחם בא בדרך אחרת: האדם חורש, זורע, משקה, קוצר, טוחן ואופה וכל הפעולות הללו הכרחיות בכדי לאכול לחם.

        מכאן גם הסכנה שמפניה מתריע משה. במציאות בה האדם שותף באופן כל כך משמעותי בהכנת הלחם, עלול האדם לשכוח כי גם כאן מדובר ב 'מוצא פי השם' ולשגות במחשבה כי 'כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה'.

        העובדה שהתלות איננה יום יומית, ואסמיו של האדם מלאים בתבואה, המחסנים גדושים במזון, ומדפי החנויות צפופים במצרכים, מצמצמת גם היא את חווית התלות אותה חוו בני ישראל במדבר, וממילא התודעה כי מדובר ב 'מוצא פי השם" ובמתנת הקב"ה איננה ברורה מאליה.

        המתח שבין המן לבין הלחם, הוא מתח בין שני דרכי הנהגה, כך ביאר מתח זה ר' אפרים מסדילקוב (דגל מחנה אפרים) :

        "ויאמרו איש אל אחיו מן הוא כי לא ידעו מה הוא. יש לומר בזה בדרך רמז מה שחנני ה' ברחמיו וברוב חסדיו על דרך הפסוק (ירמיה י"ז, ז) 'ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו'

        וזה הוא תוכן דבריו כי יש בוטח ומבטיח ומובטח: בוטח – היינו אותו שהוא בוטח, ומבטיח – היינו הוא שהוא מבטיח, ומובטח – היינו אותו עילה שעל ידי זה הוא בטוח לבא לאותו הדבר.

        בעל 'דגל מחנה אפרים', מבקש לקדם את האמונה לדרגה גבוהה יותר הוא מביא את דיוקו של הבעש"ט על הביטוי 'והיה ד' מבטחו'.

        לכאורה, שואל הבעש"ט, המובטח הוא מושא ההבטחה ולא המבטיח, וכיצד, אם כן, ד' הופך להיות ה 'מובטח'.

        משיב הבעש"ט כי האמונה השלמה היא האמונה שהמובטח מתחלף.

        זאת אומרת שהאמצעים והסיבות שיכולים להביא להגשמת ההבטחה נעלמים, ובמקומם הופך להיות הקב"ה עצמו האמצעי היחיד.

        מדובר על אמונה בהשפעה ישירה ללא כל אמצעים, ומנקודת מבט זו אין שום מגבלה ושום מניעה.

        זוהי ההבחנה שבין המן לבין הלחם.

        בשביל הלחם, אומר בעל 'דגל מחנה אפרים', צריך לעמול, להכשיר את הקרקע וליצור את העילות, בעוד שבשביל המן היה צריך רק להתפלל ולהאמין, והקב"ה עצמו היה 'מבטחם' של ישראל בהיותו מעניק ומשפיע את המן ללא כל אמצעים.

        נראה שלתפיסה זו גם השלכה תודעתית וגם השלכה מעשית בחיי האדם המאמין.

        בעל 'דגל מחנה אפרים' מבקש לבטל לחלוטין את המציאות הטבעית של סובב ומסובב.

        התמונה שאנו רואים לנגד עינינו, שהלחם בא על ידי חרישה, זריעה, קצירה ואפיה, איננה אלא סוג של עיוורון , והיא אשליה שיש להתעלם ממנה.

        'לא נתנה תורה אלא לאוכלי המן' ואנו צריכים להיות בתודעתנו אוכלי מן.

        כשאנו רואים את הלחם על המדף במכולת, עלינו לחוש תודעתית את התחושה של הלחם היורד מן השמים במדבר,

        אולם לתחושה זו ישנה השלכה מעשית, בנכונות לוותר על ה 'כללים', ובהתמסרות הגמורה לתורה ותפילה מתוך בטחון.

        כשאנו רואים לנגד עינינו אדם הפועל להשגת לחמו בעמל ובמשא ומתן, ולעומתו אדם העומד בתפילה כל היום, אנו נוטים לחשוב כי הראשון פועל למען השגת המטרה והשני לא,

        אולם על פי נקודת מבטה של המחשבה הדתית יסודה של קביעה זו בטעות.

        הטעות היא המחשבה, כי ישנו קשר מהותי בין חרישה, זריעה וקצירה לבין לחם.

        את הקשר הזה יש לנתק, ולהופכו למקרי וארעי.

        הזיקה הישירה שבין הלחם לבין האדם עוברת דרך התפילה והתורה ולא דרך המשא ומתן, וממילא לשם צריכות להיות מופנות האנרגיות.

        כך גם ההבדל לעניין מושג ה 'עוני' בחברה הדתית – חרדית ,

        אם אתה מבין את עומק האמירה 'מוצא פי השם' אתה מבין שהמצב הקיומי שלך הוא מצב אשר הקב"ה הביא אותו אליך ואתה צריך לעשות השתדלות במידה ואתה רוצה לצאת מאותו מקום או האפשרות הנוספת היא לקבל את המקום בו אתה נמצא ולהבין שהעראיות והמציאות של 'מן' היא מציאות דתית אמונית עמוקה.

        אלו ואלו הבחירות שיש לאדם לעשות בחייו.

        אני חושב שצריך להבין את העומק והפער בתפיסת ה 'אני' בציבור החרדי על מנת להבין את העוני.

    • Motti Benari  On 09/16/2011 at 10:31

      רז, התפישה שלך מייצגת אידיאולוגיה קפיטליסטית מובהקת שעיקריה:

      * הטוב שורד.
      * אם לא הצלחת כלכלית – משהו בך לא בסדר.
      * אם לא הצלחת כלכלית, זאת בעייה שלך ולא שלי.
      * אם רק לא נתערב בשוק, הכל כבר יסתדר וכל מי שהוא חרוץ ומוכשר ויעיל – יצליח.

      התפישה הזאת הולכת ופושטת רגל. יש הוכחות חד משמעיות לכך שהחברה והנסיבות יוצרות עיוותים שמקשים על אנשים מסוימים להצליח (בגלל רקע, עדה, מין, סביבת מגורים, סוג המקצוע שבו הם מועסקים, או סתם היקלעות לנסיבות מסוימות), ומקלים על אחרים. מוטלת לדעתי, על החברה החובה להתערב כדי לנסות ולתקן את העיוותים האלה.

      יותר מזה – גם אם היית צודק בתפישתך, למה מגיע לאדם הגון, חרוץ, שמתאמץ מאוד, לחיות בפער כל כך גדול מאדם אחר, רק בגלל שאתרע מזלו להיוולד עם פחות כישרון בתחום נדרש? לפני כ 10 שנים הייתה תקופה של כשנתיים שבה הרווחתי 23 אלף ש"ח בחודש. כל הכסף נכנס לקיבוץ שבו אני חי, וקיבלתי תקציב של קצת למעלה מ 4000 ש"ח. זה אגב הספיק יפה לצורך מחיה אצלנו בקיבוץ. לא הרגשתי פרייר. לא הרגשתי שכל אלה שעובדים קשה ומרוויחים הרבה פחות מנצלים אותי. ממש לא. להפך. הרגשתי גאווה על שאני מצליח להביא למערכת יותר כסף. היום אגב, אני מרוויח פחות. ויתרתי על העבודה הזאת במחקר כיוון שהיא גרמה לי לריחוק גדול מדי מהמשפחה, אבל תאמין לי שגם אני חושב שהמשכורת שלי היום כמורה לא מהווה הערכה מספקת ליכולותיי, ותוהה איך ייתכן שאני מרוויח כל כך מעט.

      האם זה בגלל שאני לא מספיק טוב במה שאני עושה? מה לעשות שמהוראה או מעיתונאות לא אני ולא בועז נהיה עשירים. אפילו אם נהיה טובים מאוד, אבל לשיטתך – יכולנו לבחור ייעוד אחר וזאת בעייה שלנו. אני חושב שזאת גם הבעייה שלך. כי כשהמורים של הילדים שלך מרוויחים מעט, החינוך שלהם נפגע, וכשעיתונאים טובים מרוויחים מעט, כל מיני כתבים נטולי יושרה מוצאים את עצמם בעמוד הראשי…

      • גולדן רן  On 09/16/2011 at 15:50

        מוטי ,

        הצעקה הראשונה במקרא שייכת לעשו, המגלה שברכת אביו נגזלה ממנו: "וַיּצְעק ְצעקה גּדלָה וּמָרה" (בראשית כז, לד)

        המשכה של אותה צעקה ראינו אתמול בהפגנת ההמונים בתל אביב ובעוד ערים בארץ.

        כל אדם אשר מרגיש חלש ו 'אחר' בחברה, מגיע לעומק המצוקה כפי שחש מעמד הביניים ואז מתפרצת מפיו הזעקה אל החלל הפנוי.

        התורה מאמינה שאותה זעקה לעולם לא תלך לאיבוד. האמונה בהקשבה אלוהית השומעת זעקת הדל.

        התקווה היא שגם מנהיגי המדינה ישמעו את הזעקה.

        אבל מה שחשוב להבין שאותה זעקה קולקטיבית מייצרת תודעת שחרור של הפרט מצעקת הדל, שהרי לא עליו, על האדם הפרטי, מוטלת האחריות לרווחת הזולת.

        אלו שצועקים היום ברחובות תל אביב, לא צעקו כאשר האזרח העני נזקק לעזרה וזעק את זעקתו, 'כיכר הלחם' הייתה ריקה, ויקי כנפו צעדה לבדה.

        העמידה אל מול מציאות מקולקלת והטלת כובד האחריות על שליחי הציבור , הממשלה וראש הממשלה, זוהי עמידה המנוגדת לרוח התורה ולמחשבה היהודית.

        נכון , מדינת ישראל אימצה תפישת עולם וולגרית של ניאו-ליברליזם, שמשמעה אינדיבידואליזם קיצוני הרואה כל מעורבות של המדינה במרחב הציבורי כבלתי מוסרית כי היא פוגעת בזכויות של פרטים.

        והרי על זה בדיוק מה שלוחמי הצדק והליבראליים לחמו למענו במשך עשרים השנים האחרונות, על זכויות הפרט עליהם נלחמים גם היום.

        מה שנבע מאותה תפישה היא שכל מעורבות כלכלית של המדינה היא בלתי יעילה ופוגעת בזכויות הפרט, כך רואה המדינה וכן הכלכלה את ההתערבות של המדינה במישור הכלכלי.

        אותה זעקה היום ל 'צדק חברתי' ו 'מדיניות רווחה' היא על פי התפישה של אותו מעמד הביניים אשר צועק ודורש אותה , אינה יעילה ואינה מצמצמת עוני.

        במישור הפסיכולוגי מדיניות רווחה מעודדת פרזיטיות.

        עדות לאותה פרזיטיות ניתן למצוא בתנועה הקיבוצית של שנות ה- 50 ו ה- 60 , והרי אותו מעמד ביניים רואה את החרדים ולומדי התורה ואת המתנחלים כפרזיטיים של היום.

        מדינת רווחה דואגת לאדם מן העריסה עד לקבר, ומרגילה את האזרחים להיות תלויים במדינה.

        מה שצריך לעשות זה לנתק את התלות הזאת כך שהאזרחים ילמדו לקחת אחריות על חייהם, להיות יזמים כלכליים ולפרנס את עצמם.

        כמובן גם ללמוד לחיות בצניעות ולא להוציא כסף כאילו אין מחר, לחיות ב 'ביוקר' של החיים.

        חינוך ללקיחת אחריות במובן העיוני והמחשבתי וחינוך ללקיחת אחריות של האדם לגורלו, כרוכים זה בזה.

        האחריות האישית שבאה עם האחריות החברתית היא התשתית המלאה והנכונה למדינה שנאמנה למורשת ישראל.

        רק הטלת האחריות לשינוי על הממשלה ושריה, הקריאה לפטר את הממשלה ולהטיל אשמה במצב הכלכלי – חברתי על ה 'טייקונים' מסיר את האחריות מהאדם

        בואו ניקח אחריות משותפת , האזרחים ילמדו לחיות בצניעות והממשלה תלמד לעזור לאלו שנזקקים באמת.

  • פבלו  On 09/13/2011 at 9:58

    תודה בועז שפרסמת – הטקסט הזה היה מאוד חושב עבורי

  • מרב@  On 09/13/2011 at 9:58

    קראתי, הזדהיתי ואין לי מה להוסיף מלבד "כולנו בועז כהן." תודה שכתבת.

  • רותי  On 09/13/2011 at 9:59

    לבועז – הורי ז"ל, עלו לפני כמעט 100 שנה ארצה, כחלוצים עם כותנתם לעורם. כול משפחתי נתנה יותר משקיבלה – לביטחון, לצבא, להתיישבות, למעגל העבודה והיצירה.
    מעולם לא קיבלתי ממישהו מתנות לחגים, "תלושים", הנחות, זכאויות וכו'. הייתי חברת קיבוץ, סטודנטית שעבדה לפרנסתה ללא תמיכות ומלגות, וגם שרתתי בקבע שנתיים. אף פעם לא הייתי פרזיטית.
    (וכן – יש לי דירה, ירושה), אבל אף פעם לא הייתי במלון בארץ, לא בצימר ולא בנופש. נסעתי לחו"ל לטיולים זולים, או טיולי טרמפים ולא כל שנה. 3 שנים כבר לא הייתי בחופש ואני נוסעת ביונדאי בת 15.
    אין לי פלזמה, לא אייפון ולא אייפד…. המקרר הוא בן 30 ומעולם לא קניתי רהיטים יד ראשונה.
    אני לא בוכה על בחירתי בסגנון חיי, אבל בהחלט כועסת על אי הצדק והאפליה שבין עצמאים לשכירים.
    אבל לידיעתך – זו לא תופעה של 15 השנים האחרונות, ולא הטייקונים או הוריקנים אחרים… הם שגרמו לה.
    אני עצמאית כמעט 30 שנה – שרדתי, אבל לא התבססתי כלכלית – זה הכל קרה בגלל תחיקה סוציאלית קלוקלת שבה עצמאים נחשבו בזמנו לבורגנים. מיסוי לא הוגן שלא התעדכן עם הזמן, מיסוי על היוון חסכונות, ובעיקר עוולות הביטוח הלאומי שלא נותן שום רשת ביטחון למי שמפרישים לו סכומים לא קטנים. אי אפשר לסגור עסק מפסיד כי אין דמי אבטלה וימי חסד, או קורסי הסבה. אין אופציה להשלמת ואבטחת הכנסה, ובבוא היום תגלה שהזכות היחידה שיש לך בגיל "פרישה" – קיצבת זיקנה, תלויה בגובה הכנסותיך. אם תעבור את ה-4700 יקצצו בה. לגימלאים שהיו שכירים, יש בפועל, בפרקטיקה, זכאות מלאה מרגע שהם פורשים, גם אם הם עוד לא ב"גיל הזכאות" המלאה – כי כספי פנסיה אינם נחשבים כהכנסה….! אבל הכנסה ממשלח יד גוזלת מזכויותיך.
    אז חכה – יש לך עוד למה לחכות – בזיקנתך, הייאוש יהיה גדול יותר.

    • רונית  On 09/13/2011 at 11:54

      מסכימה עם רותי. אחרי עובד קבלן חסר כל זכויות, הכי גרוע במדינה שלנו להיות עצמאי. ופוסט יפה מאד, אלא שמול הבקשה שלך לא להכליל אותך בשום הכללה, לא נראה שיש לך בעיה להכליל את הטייקונים, אותם אתה מתאר כמקשה אחת שמונעת על ידי רוע וחוסר רגישות. אין לי ספק שלא כולם כך, למרות שלא היה מזיק להם ללמוד את מה שכתבת בסוף.

  • אבו אלמוג  On 09/13/2011 at 10:06

    פוסט מעולה. טוב שפירסמת, מזדהה עם כל מילה. התכנית שלך ברדיו היא אחת הסיבות הטובות לשמוע את 88FM. אם הדרך שלי לעבודה גולשת אחרי 8 בבוקר אני אומר תודה למזלי הטוב. אל תרים ידיים. המאבק שלך הוא לא רק שלך הוא של כולנו. תודה על הכל.

  • איל ג  On 09/13/2011 at 10:06

    פוסט חזק שמעורר הזדהות,
    כל הכבוד על החשיפה זה לא קל, מרגש.

  • כנרת  On 09/13/2011 at 10:07

    כתבת מקסים ומרגש. מקווה שכמה יותר אנשים יקראו אותך. חזק ואמץ!

  • עדי אלון  On 09/13/2011 at 10:11

    בועז היקר
    התרגשתי והזדהיתי גם אני. אמנם גדלתי בכפר שמריהו בבית קטן עם גינה גדולה, אבל ההורים עבדו קשה כדי לחיות ברווחה הכלכלית שמאפשרת להם לעזור לי היום. החלום שלי הוא להשתחרר מכספו-אמא וכספו-אבא אבל גם אני במקצוע הכתיבה המתסכל והלא מתגמל בעליל, ולמרבה המבוכה גם בגיל 41 נתמכת. אין לי אלא לקוות שיום אחד, לצד המטען התרבותי, נוכל כולנו להעניק לדור הבא עתיד כלכלי יציב. נשיקות

  • איתי  On 09/13/2011 at 10:11

    תודה אחי היקר- אנחנו בסירה (בספינה) הזו יחד, הטוב חייב לנצח

  • ליאת  On 09/13/2011 at 10:14

    הגעתי לפוסט במקרה מקישור בפייסבוק לכותרת שסקרנה אותי. מדהימה הכתיבה שלך. ריגשה אותי עד דמעות של ממש.
    אסור לוותר למחאה החברתית, היא חשובה יותר מכל דבר אחר.
    מקווה ומאמינה שבקלפי ישמע קולה!!!

  • Hadara  On 09/13/2011 at 10:18

    בועז, ידיד נפש! שימחת אותי כל כך, עם הפוסט היפהפה הזה שלך. כמו שכתבתי לך, על הקיר, אנחנו מאותו הכפר כמעט ממש! נגעת בנקודות קשות-מרגשות. מתגעגעת אליך. צריך לעשות כבר דרינק (זול וטוב) יחד. נשיקות.

    רק במסקנות אני נפרדת ממך 🙂 אבל זה כל היופי.

  • איילת  On 09/13/2011 at 10:18

    יש כמה אנשים שהייתי שמחה לשלוח להם את הטקסט הזה באופן אישי, אולי הם יוציאו את הראש מהישבן של עצמם או של הטייקון שהם צמודים אליו, וילמדו סוף סוף דבר או שניים על האנשים סביבם.

    וזו מדינה מעוותת, ואין לי מה להוסיף ולהגיד מעבר למה שממילא אני אומרת לך כל הזמן, וחוץ מלהמשיך ולהיות שותפה למאבק שלך ושלנו.

  • heftsiba the flutediva  On 09/13/2011 at 10:19

    כמשפט אחד! הרעדת את אמות הסיפים… צמרמורת…

  • poochys  On 09/13/2011 at 10:21

    בועז
    ריגשת אותי, עד דמעות, מאחלת לך לא להיות עני ולהמשיך לעשות את היופי שאתה עושה- ברווחה – לך ולמשפחתך.

  • smadar orlans  On 09/13/2011 at 10:25

    תודה לך, Respect!!!

  • טוב שלחצת על הכפתור.
    מדויק פתוח רהוט
    תודה

  • קרן  On 09/13/2011 at 10:28

    מרגש ואמיץ!!!!
    עם כל התחושות הקשות שיש לי מלחיות כאן, עם כל הפסימיות, העצב והחרדה – מנחם אותי לשמוע קולות כמו שלך!!! תודה, הלוואי שהדברים ישתפרו ואם לא – יש לך את אהבת המשפחה ואת הפנימיות העשירה שלך וזה כל כך הרבה…

  • SARIT MEIRI  On 09/13/2011 at 10:28

    פוסט מצויין! כל מילה בסלע!

  • עדינה ניפו  On 09/13/2011 at 10:28

    תודה בועז על פוסט אנושי שנוגע בכולנו. מילים שמזיכרות לנו את הלב, את לב הדברים.

  • בתיה  On 09/13/2011 at 10:28

    וואו, בועז. איזה פוסט מטלטל. איזו עוצמה. נדמה לי שכתבת את המחשבות שלי, סליחה, את החיים שלי ואת הפחדים שלי. זו הסיבה שיכולתי לקבל ביקורת על המחאה, הפחד. הפחד שזה יעלם, שלא ישנו דבר למעט השיח הציבורי. השיח הזה חשוב, אבל הוא לא משנה את חשבון הבנק שלי. אני מניחה שהמילים האלו שלך יהדהדו בראש שלי עוד הרבה זמן.

  • א.ב.  On 09/13/2011 at 10:29

    להשאיר. במסדרת זהב.
    אתה זה אני, אנחנו, הוא, היא. רבים שכל אחד מהם הוא שונה, אבל צועקת בנו אותה הרגשה.
    הצלחת לבטא אותה בצורה מזוקקת, נכונה ומרגשת.

  • AsiG  On 09/13/2011 at 10:32

    כשאנשים מדברים מהלב אין צביעות, אין ציניות, אין שלילי. אנשים שמדברים מהלב לא נועדו ולא חונכו לעבור את דרך החתחתים של הפוליטיקה עד יהיו בעמדה בה יוכלו אשכרה להשפיע. הלוואי והמחאה הזו תהפוך למהפכה ואנשים טובי לב כמוך ישפיעו על המציאות דרך התרבות בישראל. אם יש למחאה מטרה אחת מבחינתי, זו המטרה.
    תהיה בריא ותמשיך עם המוסיקה מהלב,
    אסף.

  • נעה זני  On 09/13/2011 at 10:32

    כל מילה במקום
    אני לא גדלתי בדירת חדר וחצי ,היה לי פסנתר ולהורי מכונית. הכל עשו במו ידיהם לא ירושות ולא מפעלים עמדו לרשותם.
    ואנחנו במצב דומה : כל המשכורת הולכת על משכנתא לבית צנוע במושבה מתפתחת, חינוך , ואוכל.
    לא קונים ,לא נוסעים לטיולים ,ועכשיו כשהילד ביקש מנוי להצגות מוזלות במתנ"ס אני צריכה להגיד לו 'לא' או לבקש עזרה מההורים. וזו נבלה וזו התעמרות הרעים באזרחים הפשוטים הטובים ,
    תודה על הטקסט החשוף .

  • אורן בר  On 09/13/2011 at 10:33

    אתה איש אמיץ שלא מפחד מכלום.
    שומר על ערכים מהותיים ואנושיים החשובים ביותר לנפש האדם.
    אני אתך לגמרי ובעיניים עצומות מזדהה עם כל מלה שכתבת.
    מרגש לקרוא אותך ולשמוע אותך כל בוקר ברדיו.
    עכשיו אני יותר מבין אותך ואת בחירותיך המוזיקליות (האין זה פלא, בעקבות פוסט אחד כך להבין נפש של אדם ולהזדהות עם דרכיו)

    חזק ואמץ
    אורן

  • David Alejandro  On 09/13/2011 at 10:33

    בועז יקר,

    הייתי שמח אם היית גם כותב מה לדעתך צריך לקרות. מה החזון שלך? שהמדינה תעלה מיסים (או "תשנה את סדר העדיפויות") ככה שתוכל לזכות בעוד כסף, כמו אחרון החרדים שלהם אתה בז?

    ידידי, אתה בחרת להיות איש רוח. כנראה שאתה לא טוב במיוחד במה שאתה עושה, אחרת היית מרוויח יותר (סליחה על הבוטות, אגב, אבל מישהו צריך להגיד את זה). בחרת לעסוק במה שאתה עוסק. בחרת להביא 2 צאצאים לעולם. בחרת לגור איפה שאתה גר.

    ידידה טובה שלי עשתה את אותו המסלול. באיזשהו שלב היא הבינה לאן הרוח נושבת, עשתה אחורה פנה, ועכשיו היא – שומו שמיים – רואת חשבון. היא כבר לא כותבת ספרים, היא כותבת מספרים, אבל וואללה, היא מסוגלת לגמור את החודש. היא לקחה אחריות על עצמה: אתה רוצה לגלגל את האחריות שלך על ביבי. לא הגיע הזמן להתבגר?

    לא, המדינה לא מושלמת. יש פה ריכוזיות ושחיתות. אבל זה לא קפיטליזם שנכשל – זה פוליטיקאים ואנשי עסקים שמרמים ועוברים על החוק. אותם צריך לעצור. אבל הסוציאליזם, בועז, איננו הפיתרון. יחסית למדינות אחרות, המצב אצלנו לא כל כך נורא. נורא קל להתבכיין ולספר סיפורים מרגשים: הרבה יותר קשה למצוא מדינה אחרת שעושה עבודה יותר טובה, שיש בה ביטוח לאומי וביטוח בריאות כמו אצלנו, ולהגיד "אני רוצה כזה". תמצא לי אותה ונדבר. תמצא לי מודל יותר טוב משלנו, ונדבר. תגיד לי איפה האחריות האישית שלך למצבך, ונדבר. נגמרו לי הממחטות מרוב הסיפורים האישיים קורעי הלב של אנשים שאף פעם לא חשבו קדימה.

    • בן  On 09/13/2011 at 15:26

      לא רוצה להיות רואה חשבון (בן של רואה חשבון). אבל הנה פתרון- סין.

    • קרן  On 09/13/2011 at 15:44

      מדינה צריכה אנשי תרבות כמו בועז. נראה שאינך מבין זאת, כי כל מה שאתה רואה הוא כסף.

      מדינה בלי תרבות, שלא משלמת היטב לאיש תרבות – בדיוק כך היא נראית. ריקה, חלולה, עבשה ואפורה.

      מדינה אחרת ש"עושה עבודה יותר טובה"? גרמניה, סקנדינביה, צרפת. שאין בהן פערים כה מושחתים בין עניים ועשירים.

    • משה  On 09/15/2011 at 0:12

      דיוויד,
      טעות, טעות ושוב פעם – טעות.
      "יש פה ריכוזיות ושחיתות. אבל זה לא קפיטליזם שנכשל"? תגיד, איפה היית בחודשיים האחרונים? לא קראת מאמרים? לא נחשפת להררי החומר שהתפרסמו חדשות לבקרים? הקפיטליזם בגירסתו התאצ'ריסטית, נאו-ליברלית (עיין ערך ב. נתניהו) נכשלה ובגדול, הכל העולם. כן גם בארה"ב.

      "יחסית למדינות אחרות, המצב אצלנו לא כל כך נורא" ו"קשה למצוא מדינה אחרת שעושה עבודה יותר טובה, שיש בה ביטוח לאומי וביטוח בריאות כמו אצלנו"? מה? אוזנייך שומעות מה שידיך מקלידות. ישראל היא המדינה הענייה ביותר מבין מדינות המערב. מקום ראשון מהסוף על-פי כל פרמטר שתבחר. מדינה שבמשך עשורים מפריטה את עצמה לדעת בדרך הקלוקלת ביותר שאפשר (ראה ערך ועדת בכר). מדינה שמזניחה את השירותים לאזרח (למשל, שיעור ההוצאה הממשלתית על הבריאות ירד מאז 1995 מ-75% ל-62%, בעוד שהממוצע ב-OECD הוא של 72%).

      וכן הלאה וכן הלאה.

      בנאדם, תתעורר.

  • רפי לבל  On 09/13/2011 at 10:34

    בועז
    לאמת אין מחיר
    מדהים!

  • ענת  On 09/13/2011 at 10:34

    בועז, דבריך ריגשו אותי מאד ונגעו. שמחה שהוצאת ופירסמת וחלקת איתנו. זה הזמן הנכון. כולנו באותו סיפור פחות או יותר בשכונה ובכפר, גם אני ומשפחתי כל משפחה בוריאציה שלה. כואב לומר את הדברים האלו וחשוב חשוב לומר אותם, לדרוש שינוי לצדק חברתי בדיוק בדיוק כמו שכתבת. כי אנחנו יכולים, חרוצים, עובדים. מגיעות לנו משכורות מכבדות ובטחון תעסוקתי כשרונך, היותך איש הגון, ישר, תורם לחברה, בכל מובן. למה אנחנו כאילו בעונש? הגיע הזמן להפוך את סדרי החברה שלנו. ואנחנו יכולים כולנו לשנות את הפוליטיקה המשחיתה והרומסת. תמשיך לומר דבריך, וכולנו נאמר את קולנו בקול רם וגם בקלפיות. עלה והצלח ושתהיה לך שנה פוריה ומשגשגת.

  • שמקו  On 09/13/2011 at 10:35

    נוגע ללב. אמין. ישיר. כנה. צודק ונכון

  • Reuven Bardach  On 09/13/2011 at 10:35

    תודה לך בועז.
    על הכנות, האומץ, התבונה, ההיגיון, המאבק, המוזיקה, המילים וכל דבר שאתה עושה

  • ציפי גלעד  On 09/13/2011 at 10:38

    בועז – תודה! מרגש, מצמרר, מעורר הזדהות מיידית! ולא בכדי… יעבור הלאה כי כולם חייבים לקרוא את זה. שוב תודה.

  • אביאל  On 09/13/2011 at 10:41

    לונדון לייקינג. אם אתם כן מזדמנים ללונדון יש לנו פה חדר גדול מספיק ל4 לכמה ימים

  • מרב  On 09/13/2011 at 10:42

    בועז,
    תודה על הפוסט הזה. ביטאת את רחשי ליבנו.
    האושר שאתה גורם לי בכל בוקר, הוא הוא העושר האמיתי. אין ערך מדיד למה שנותנת המוסיקה לנשמה, ויש כמה אנשים שנמצאים בעולם כדי להיות מתווכים של האושר הזה. תודה.

  • מאיה  On 09/13/2011 at 10:43

    כואב לקרוא על הבוקר… אבל ללא ספק מעורר השראה להמשך היום. תענוג.

  • אורן  On 09/13/2011 at 10:47

    אני חושב שהשאיפה ל"צדק חברתי" נכונה אבל הדרך לא ברורה ואנשים ואנשים נכנסים ליותר מידי פינות לא רלוונטיות. עזבו את הטייקונים – האם אלה שמספקים מקומות עבודה לרוב העם. אני לא חושב שאיזה טייקון צריך למממן את הציבור וממילא הם תורמים הרבה. האצבע צריכה להיות מופנית כלפי הממשלה! למה משלמים פה כל כך הרבה מס הכנסה, משרתים במילואים, משלמים ביטוח לאומי, משלמים מיסי עירייה, משלמים מע"מ ומקבלים קדחת? למה לא יתנו לצעירים קרדיט – פטור ממס הכנסה בין גיל 25 ל – 35 כדי שנוכל לחסוך קצת? למה לא יכירו בהוצאות מטפלת, גן ילדים, קייטנות וכד' כהוצאה מוכרת? וכאלה הצעות יש עוד אבל אם רק שתי האחרונות תאומצנה יהייה הרבה יותר נורמלי לחיות פה.

  • גליה  On 09/13/2011 at 10:48

    הטקסט הכי אוטנטי, אינטיליגנטי ונוגע שקראתי מאז תחילת המחאה הזו. להמשיך לכתוב. הרבה. אתה מוכשר מאוד.

  • אייל  On 09/13/2011 at 10:49

    מזדהה כמעט עם כל מה שכותב אבל חייב להדגיש לך ולכל יתר המגיבים את מה שגם אני מרגיש:
    כמו שאמרת, שלוש המפלגות הגדולות רקובות ומושחתות מן היסוד.
    הבעיה של הכלכלה והגורם לכל המצב הוא הטייקונים ששותים את המשכורות שלנו אל חשבון הבנק המנופח שלהם באמצעות אשכולות החברות שלהם ומרוקנות את הקופה הציבורית ישר לכיס שלהם.
    העניין הוא שכל המחאה הזו, שאני הייתי אחד התומכים הכי נלהבים שלה, כבר מזמן איבדה את הכיוון הנכון והפכה לדעתי ממחאה שנועדה לחולל שינוי – למעין "מחאה לשם מחאה".

    הייתי בהפגנה הגדולה וכל מה ששמעתי זה "ביבי ככה…" ו-"ביבי ככה" ולא לשם כך הגעתי.
    הגעתי להפגין נגד השיטה כולה ולא נגד ראש ממשלה כזה או אחר. נגד כל הממשלות שכיהנו כאן ב – 30 השנה האחרונות ולאו דווקא נגד הנוכחית.
    הרגשתי שאני נמצא במקום שמוצף אנשי שמאל שאימצו את הגישה הפוסט-ציונית ולא ממש מעוניינים בשינוי שאני רוצה, אלא רק רוצים להאשים בן אדם אחד במטרה להדיחו.
    וזה קומם אותי וגרם לי ללכת הביתה ולעזוב את הכל. פשוט התייאשתי והבנתי שהכל בלוף.
    הרגשתי שהמצוקה שלי הפכה למעין כלי ניגוח בידי גופי שמאל שמעוניינים לשמר את המצוקה שלי כדי להמשיך ולנגח את הממשלה.
    וזה מעצבן אותי ועוד הרבה מאוד אנשים והיינו רוצים שהמחאה תחזור להיות מחאה אותנטית ושלצורך המחאה לא יאלצו אותי להזדהות עם הקרן החדשה או תנועת "חדש" שלתפיסתי מסכנות את עצם קיומי הבסיסי עוד יותר ממה שהטייקונים מסכנים אותי.
    אני מרגיש שפשוט הרסו לי את המחאה.

    • בועז כהן  On 09/13/2011 at 11:18

      המחאה לא איבדה את הכיוון, אייל.
      היא רק החלה לעלות על המסלול. אפילו עוד לא המריאה ממש. זו דעתי.

      המחאה, מבחינתי, היא פוליטית אך לא מפלגתית. לא מעניין אותי ביבי נתניהו ולא מפריעים לי אנשים שתומכים או מתנגדים לנתניהו, כי הדבר הוא בלתי רלוונטי
      ממש כמו השאלה אם דפני ליף שירתה או לא שירתה בצה"ל, ולמה.

      הדבר היחיד שמעניין אותי הוא שיפור מצבם של החלשים, ניצולי השואה, הנכים, האמהות החד-הוריות ועוד. זה, כמו גם צמצום השחיתות ומלחמה חסרת-פשרות בחזירים קפיטליסטים שמאיימים על קיומי הפיזי.

    • רונה  On 09/13/2011 at 23:52

      בול בלבן של העין

    • משה  On 09/15/2011 at 0:24

      אייל,

      גם אתה נפלת קורבן לתרמית "הקרן החדשה" כאוייב הציבור מס' 1?

      איך הקרן החדשה לישראל מסכנת את "עצם קיומך"? בכך שהיא פועלת לצימצום פערים בחברה? תמיכה באירגוני זכויות? מימון עמותות חברתיות?

      ביקרת פעם באתר האינטרנט של החברה.תעבור על רשימת המענקים והפעילוית של הקרן ואז תחליט. אל תאמין למה שאירגונים מסוימים מפמפמים בתקשורת במשך שנה שלמה!

      חלק מהמחאה הזו בא לידי ביטוי בכך שאנשים "עשו בית ספר", בחנו מחדש עמדות ישנות וסירבו לקבל אמיתות מומצאות מראש ובחנו אותן בביקורתיות. כנראה שעליך התהליך הזה דילג. חבל. בשבילך.

  • משה דוידסון  On 09/13/2011 at 10:49

    מעשיר , מחכים, נוגע ופוגע !!!

  • יורם  On 09/13/2011 at 10:51

    לך תסביר ,בועז, שלקנות ולהקשיב בבית לתקליט של הראמונז או הקלאש לדוגמא, גורם לילד או נער להרגיש הרבה יותר עשיר מילדי העשירים בשכונה. זו היתה ההרגשה שלי בתור נער "לא מבוסס כלכלית " בלשון המעטה. הצלחת להעביר את ההרגשה הזו במה שכתבת.

  • Dubi Sandmann  On 09/13/2011 at 10:53

    בועז,
    מזמן לא התרגשתי כל כך למקרא פוסט כל שהוא.
    אני אשכנזי, שמאלני, שירתתי ולחמתי, גם להורי לא היתה מכונית ויותר פעמים בילדותי שמעתי אין מאשר קבל. אבל כמו הוריך, גם הורי לא התפשרו על חינוך, ערכים, תרבות ועזרה לזולת. וגם על מדינה ליהודים (שניהם ניצולי שואה) כערך עליון, למרות שמאלניותנו.
    יש לי מכונית ממוזגת, אבל אני בהחלט יודע ומרגיש מה זה לחכות לאוטובוס, כי מה שהוטמע בי בילדותי לא יימחק לעולם, וטוב שכך.
    ואני מסכים עם כל מילה שכתבת על המבקרים ו"אניני הטעם" למיניהם, החל משרון גל וכלה בטוקבקיסטים הכי עילגים. זה לא שהשבע לעולם לא יחוש את הרעב, אלא שהאטום, הדוגמטי, הנצלן והאופורטוניסט לעולם לא יזדהה עם מישהו אחר, אלא רק יקנא באלה שהוא תופס כגבוהים ממנו במדרג, ולכן הוא מתחנף אליהם ומנסה לרצותם בתוקפנות וגסות, ולא מבין שעל עצמו הוא יורק.
    אנא המשך לכתוב ולפרסם, כתיבה כזו נחוצה לנו כאוויר לנשימה.

  • מלי  On 09/13/2011 at 10:54

    כל הכבוד!!!!!

  • wanda offry  On 09/13/2011 at 10:58

    בועז היקר כאילו הוצאת את המילים מפי…אני לגמרי מזדהה איתך וכל מה שכתבת כאילו אני כתבתי…יש לך אחות תאומה מבלי שיהיו לנו אותם הורים ואני בטוחה שיש עוד רבים שמרגישים כך..
    שנים סתמנו פיות כי ידענו שאין אוזן ואין לב לזה שצריך לשמוע. אנחנו חברה שעוברת "פוסט טראומה" לאחר שנים של דיכוי והתעללות נפשית, רגשית וכלכלית. עשרות שנים שהמדינה מתנכלת לנו האזרחים ואנחנו סופגים ושותקים. עושקת אותנו על ימין ועל שמאל מבלי שיהיה לנו את היכולת להתגונן בפני תקיפותיה. אנחנו חייבים להתרומם ולשים לזה קץ, סוף פסוק כדי שנוכל להמשיך הלאה ולהבריא

  • amitai  On 09/13/2011 at 10:59

    כ"כ נכונים דבריך…יישר כח

  • נטעלי  On 09/13/2011 at 11:00

    איך להתחיל?…תכף יבואו לי המילים. (נשימה ארוכה).
    קראתי חלק מהתגובות (יש כ"כ הרבה והן נפלאות), אמרו שם הרבה דברים שעברו לי בראש ובלב – כן, העושר האמיתי הוא בתרבות. ההורים שלך חכמים ונפלאים, חבל שאין יותר אנשים כאלה שיודעים להקנות ערכים ותכנים ממשיים לחיים במקום רדיפה אחרי חומר ושטחיות, הרבה דברים היו נראים אחרת לו אחרים היו כמותם וזה היה מתבטא בחינוך, ביחסים בין אדם לחברו ובין בני זוג, בנהיגה על הכביש…כשאני מדמיינת את עצמי כהורה אני רוצה להיות כמותם.

    "כסף בא וכסף הולך" זה גם משפט של אמא שלי הנפלאה והמיוחדת, שתמיד נתנה ולא חישבנה, שעובדת בעבודה קשה ולא מתגמלת ביחס להשקעה ולמאמץ הפיזי והנפשי שכרוך בה (אחות במחלקה פנימית בבי"ח). אי שם בשנות ה-20 שלי סיפרתי לה שאני יוצאת עם "עשיר" (וזה היה הדבר הכי טוב שהיה לי להגיד עליו) היא שתקה ארוכות ואמרה בקול מאוכזב "לא כך גידלתי אותך" וכמובן שאותו קשר לא החזיק מעמד כי הוא שיעמם אותי והיה אידיוט אגוצנטרי.

    רובנו לא זקוקים למותרות מוגזמות אלא לשלווה המיוחלת הזו, הידיעה שיום המחר אינו מטריד אותך. זה כל מה שצריך. באמת. יש מי שאדיש למחאה כי הוא רווי אכזבות וחוסר אמון באפשרות לשינוי (אבא שלי). ויש מי שמתנגד למחאה הזו הוא אגואיסט כי הוא רואה רק את עצמו – וזה מחזיר אותי לחשיבות של התרבות בחיינו. כי אני באמת מאמינה שמי שאוהב לקרוא ואוהב מוזיקה וצורך תרבות שיש בה משמעות ותוכן לא יכול להיות עיוור לעוולות ולאי צדק. הוא כזה שהתרגל לשים את עצמו בנעליו של אחר, של דמות בדיונית ולאחר מכן – גם בחיים. אני גאה בך שכתבת את הפוסט הזה ויותר מכך – שפרסמת אותו.
    לא פשוט להודות בדברים כאלה בחברה שמזהה הצלחה בחיים עם הצלחה חומרית. אבל כמות התגובות שקיבלת פה והאופן שבו אנשים מבטאים את אהבתם ואת הערכתם כלפיך על כל הטוב שאתה נותן לעולם עם המוזיקה, הכתיבה ובכלל מי שאתה, מעידים עד כמה אתה הצלחת לגעת בכל אחד פה, לעשות את הבקרים, הימים והחיים שלנו ליפים יותר, חכמים ומלאי אהבה ליופי ולהנאה.
    כשקיבלתי בקשה לתשלום אגרת הטלויזיה הדבר היחידי שניחם אותי היה שחלק ממנה גם מממן את הרדיו, שאתה חלק ממנו. הייתי מעדיפה להעביר את מלוא הסכום של האגרה אליך ישירות.
    וחיבוק 🙂

  • לימור  On 09/13/2011 at 11:01

    פשוט נכון. תודה.

  • שחר  On 09/13/2011 at 11:01

    תודה.
    אתה לא לבד.

  • אורית  On 09/13/2011 at 11:02

    בועז יקר.
    המילים שלך כל כך מרגשות מכיוון שהן נוגעות כל כך בעצב פתוח.
    כל אחד מאיתנו, כל מי שעוד מחובר ללב שלו, מבין שזה קול עדין ודק, ולא יכול להישאר אדיש.
    אני כולי תקווה שנצטרף ונתאחד כולנו כאיש אחד בלב אחד. כי די, אי אפשר להמשיך ככה, וכבר אין לנו ברירה גם אם אנו מעדיפים לטאטא את זה…

    התחברתי מאוד למשפט שלך-
    "כדי שהרעים ינצחו, צריך רק שהטובים ישתקו או יכתבו טורים בגנות המחאה"
    כל שנותר לנו הוא להתנער מהאדישות, להבין משמעות של סולידריות, ערבות הדדית.
    ושאם אני לא אעשה את חלקי למען החברה- החברה לא תתקיים!!

    שנצליח ביחד.

  • עידית  On 09/13/2011 at 11:03

    תודה, בועז. היית פה לרבים. ניסחת את המכאוב והדאגות והמצוקה של המון אנשים.
    ותודה גם על התכנית שלך ב88FM.

  • שלי קידר  On 09/13/2011 at 11:03

    כולנו מתעשרים רוחנית מפועלך בועז, וזאת האמת.
    אני נהנית מהעבודה שלי, אבל חולמת לעשות את מה שאתה עושה…
    לכתוב, לנגן, להופיע…
    תודה שלא מחקת.

  • Maya Lahat Kerman  On 09/13/2011 at 11:06

    משכונת שפרינצק בחיפה ועד ג'סי כהן בחולון, יש כלכך הרבה אנשים שיודעים בדיוק למה בועז כהן מתכוון, ומתיישרים מאחורי כל מלה. סחתן על האומץ, אחד הטקטסטים האלה שמצדיקים קיום ושותפות ברשת חברתית. תודה, בועז.

  • עופר  On 09/13/2011 at 11:07

    תודה על הפוסט, בועז. מילים כדרבנות שאני מזדהה כמעט עם כולן. (לא אהבתי את ההשתלחות המיותרת בימין הפוליטי. זה לא שייך ולא תורם למסר שלך, שהבעת באופן מושלם ברור ונוקב).
    המשך להיאבק במילותיך הנוקבות ואף במעשים. את תמיכתי קיבלת.

  • חני!  On 09/13/2011 at 11:09

    לצערי זו המציאות של רוב רובנו.. גם אלו שיש להם מכונית ממוזגת או גרים בת"א ובכל זאת מנסים להרים את הראש ולהחזיק אותו מעל קו המים הקפיטליסטים…
    זה לא מתבכיין. זו האמת. והאמת כואבת.
    הלואי שיהיה כאן שינוי…
    אני זאת שכל בוקר עולה לאוטובוס עם עגלה ובה תינוק בן חמישה חודשים וזועקת (לפעמים בקול ובעיקר בלב) כאשר הנהג הנפוח דורש ממנה לשלם מחיר מלא עבור התינוק בעגלה…. ולא מוותרת! ולא מוכנה לשלם גם במחיר של קיפול העגלה, וזר שמחזיק את התינוק שלי…. מרגישה לעיתים כה מושפלת… אך גאה!!!!

  • David Alejandro  On 09/13/2011 at 11:09

    בעז, מצער אותי לראות שתגובתי ממתינה לאישור. איפה הפלורליזם? איפה חופש הדיבור? אם כל מה שאתה רוצה לשמוע זה אנשים שמסכימים איתך, למה אתה מעמיד פנים כאילו שאתה מעוניין בדיון?

    • רותי  On 09/13/2011 at 11:22

      לדוד
      גם תגובתי שלי עדיין לא אושרה למרות שקדמה בשעתיים לשלך.
      יש כנראה סיבות שונות מזו שנראית לך כמובנת מאליה… לא כדאי לבזבז "רגשות קיפוח" על לא דבר….

    • קרן  On 09/13/2011 at 15:46

      אם לא שמת לב, זהו הבלוג הפרטי של בועז. זכותו לפרסם תגובות מסויימות ולא לפרסם אחרות. בבלוג הפרטי שלך נהג כראות עיניך, כאן אתה אורח. כמוני.

  • ערן  On 09/13/2011 at 11:09

    נכון, המצב בארץ לא מזהיר.
    אני נמצא די באותו המקום שלך. אבל בניגוד אליך (ולשאר יושבי האוהלים) יש לי גם מושג בכלכלה.

    תבין- אני נגד המחאה, לא כי אני נגד המטרות של רמת חיים נורמלית! אני נגד המחאה כי הדרישות שלה יובילו אותנו בדיוק בכיוון ההפוך!
    אותו רצון שלך להעלות מיסוי על טייקונים, העלאת מס חברות וכל שאר מרעין בישין ברשימת הדרישות רק יגדילו את הנטל על מעמד הביניים!
    הפתרון הוא הפוך לחלוטין- הפרטה. מאסיבית, בכל תחום במשק (כן, גם חינוך, ואפילו חלקים מצה"ל!)
    אנא, לפני שאתה ורבים אחרים ממשיכים לכרות את הבור לכולנו ולצאת בהאשמות נגד "הימנים האופורטוניסטים" וה"טייקונים ששותים את דמך", פתח ספר בסיס לכלכלה (ממליץ בחום על מבוא לכלכלה של סואל, אך יש עוד ספרים רבים). אחרי שתבין על מה אתה מדבר, כתוב טור ענייני!

    • בועז כהן  On 09/13/2011 at 11:26

      ערן

      עד כה, ההפרטה המיטה אסון בכל תחום במדינת ישראל. החינוך גרוע יותר משהיה לפני 30 שנה. הבריאות במצב קטסטרופלי.

      אני בטוח שכל שרי ופקידי האוצר מבינים בכלכלה הרבה יותר ממני.
      לא ראיתי שהבנתם המפליגה ושליטתם ב"מבוא לכלכלה" של סואל הביאה אותנו למקום טוב.

    • bneishem  On 09/13/2011 at 15:21

      הגיע להזמין לקרוא עוד ספרים, חוץ מספרי יסוד:

      http://www.haaretz.co.il/misc/1.1068764

  • דורון  On 09/13/2011 at 11:11

    אתה בר מזל. רובנו עובדים בעבודה שאנחנו לא אוהבים והמשכורת היא אותה משכורת.

  • תמי  On 09/13/2011 at 11:11

    החברה הישראלית זקוקה לצניעות מהסוג שלך.יש לי קריירה, יש לי קביעות אבל השחיקה אוכלת אותי מבפנים…המחאה הנוכחית היא ניצוץ של תקווה שאולי המצב ישתנה, ימים יגידו…

  • לימור דניאלי שוסטר  On 09/13/2011 at 11:16

    לפרסם, לפרסם, בטח לפרסם, זה נכון, זה אמיתי , זה נוגע וראוי לתפוצה רחבה! תודה רבה על שהחלטת לפרסם.

  • אור שחר  On 09/13/2011 at 11:16

    נהדר ומרגש.
    חוסר האכפתיות הזו כלפינו מבקשת גם לדחוק אותנו החוצה מן התרבות והיצירתיות
    לעבר אותו מרדף בלתי פוסק אחר ההישרדות. חלק מן התפיסה של אותה כלכלת שוק
    היא כי לתרבות, לספרות, למדעי הרוח, אין ערך מעשי. לכן הממשלה אינה צריכה להיות
    אחראית לקידום התרבות, לכן מוסיקאים, אנשי רדיו, אנשי תקשורת ואנשי תרבות בישראל
    מחזרים על הפתחים כמו קבצנים במקום לעמוד בראש החנית.

    אבל אנחנו כאן, ונמשיך להיות כאן גם אם הם לא ירצו אותנו. באותה הזדמנות
    רציתי להודות לך על תכנית הבוקר המצויינת ולבקש יותר טום וויטס ורדיוהד החדש.
    וגם על הפוסט הזה.

  • shahar  On 09/13/2011 at 11:17

    תודה על מילותיך הכנות. אני בטוח שהן השראה לעוד אנשים.

  • נדב מ.  On 09/13/2011 at 11:19

    שני דברים.
    תודה על לחיצת הכפתור. מזוקק.
    איך הייתי שמח להכיר את ההורים שלך.

  • קוואמי  On 09/13/2011 at 11:27

    חתיכת טקסט אמיץ ומרגש. תודה בועז. והיום ב18:00 אנחנו עולים להפגין מול הכנסת, כדי להכריז עליה כעל מבנה נטוש- נטוש מערכים. מאד נשמח אם תרצה להצטרף אלינו :
    http://www.facebook.com/event.php?eid=250124431686391

  • Talia Nijhuis Meizan  On 09/13/2011 at 11:29

    תודה על השיתוף הככ חשוב הזה.תבורך. ואמן ומעשה הכתיבה האמיץ שלך יניב לתזוזה שהיא.

  • עמית  On 09/13/2011 at 11:30

    המילים חנוקות בגרון פשוט. מה שאתה מתאר זו התחושה שלי. אתה לא לבד בועז.

  • אירית גבעול  On 09/13/2011 at 11:30

    בועז,
    צריך להכניס את המכתב שלך לתכנית הלימודים של כל בתיה"ס!הוא צריך להיות מודפס באותיות קידוש לבנה בכניסה לכל מוסד ציבורי!
    המכתב הזה הוא מופת לנו…
    …גם בדרך בה גידלו אותך הוריך
    …גם בדרך ניהולך את חייך בעולם שטוף חומרניות
    …גם בדוגמא שאתה משמש לילדיך,
    …וגם על המסר הנבון שבסופו!
    אני גאה לחיות במדינה שבה אתה אזרח!

    אירית גבעול
    rit_g0@walla.com

  • ריבה אלקלעי  On 09/13/2011 at 11:30

    בועז, תודה על השיתוף שמאפשר הזדהות לחתך אוכלוסיה כל כך רחב.
    לזכותך יאמר, נצחון הרוח על החומר!! נכון לא די בזאת כדי להתהלך על האדמה הזו בעידן בו אנו חיים. אך באם ניתנת הבחירה, הרוח עדיפה. יישר כח!!

  • תמיר, באר שבע  On 09/13/2011 at 11:31

    בועז היקר –
    אני קד לך עמוקות מתוך כבוד מלא למילותיך הפשוטות והקורעות.
    כתפי מתחככת בכתפך על אותה מדרגה, ולכן אני ודע שהכל אמת.

    אני מודה לך.

  • גל  On 09/13/2011 at 11:31

    טור אמיץ, כואב וחשוף. כל הכבוד על הכנות בועז, זה לא מובן מאליו להיחשף בצורה כזו.

  • ענת טל קימה  On 09/13/2011 at 11:31

    בועז אהוב, אם כל האנשים היו נותנים מעשר מההכנסות שלהם- הפוסט הזה לא היה נכתב. היו מחלקים את הכסף הזה לכל אלו שנדרשת להם השלמת הכנסה עד לרמה שעוברת מהישרדות לביטחון ואז כולנו היינו רגועים ושלווים ויצירתיים הרבה יותר ואפילו מגיעים לשפע המיוחל רק כדי שנוכל להגדיל את המעשרות שלנו.
    אני עצמי, בת 52 גרושה ואם לשלושה ילדים, נאלצת החודש לעזוב את דירתי השכורה ולעבור לאמא שלי בפרובינציה רק כדי לעבור ממוד של הישרדות למוד של ביטחון, כדי להצליל את התודעה העייפה והעכורה שלי שעסקה כל החודש באיך לגמור את החודש- תרמתי מעשר אפילו מהכסף שאמא שלי נתנה לי בטובה הגדול כדי שאוכל לגמור את החודש.
    הפוסט הזה שכתבת חשוב מאוד, מעורר חשיבה והשראה.
    ועוד דבר, אם זה הבן אדם שאתה היום על אף היותך מוטרד ממצבך הכלכלי אז אני מחכה לראות את הבנאדם שתהיה כשבאמת יהיה צדק חברתי וערבות הדדית אמיתית בארץ ישראל.

  • kobi  On 09/13/2011 at 11:33

    אכן דברים נבונים ונכונים. אך אומר בשם אומרו- העגלה נוסעת אין אחור. אני צורח מהפכה בכל דפי המחאה ברשת. אנשים רוצים רק בומבלה ושירת הפרחים. הייתה הזדמנות פז בזה הקיץ לתת מכת מחץ לכל העוולה החברתית. בני האדם העדיפו אייל גולן על כיכר תחריר. הישראלים ברובם עדיין רוצים לחולל סביב עגל הזהב.

  • חיים  On 09/13/2011 at 11:34

    מדינה שמחבקת את טייקוניה ושכחה לגמרי את אזרחיה.
    שלא נדבר על הצעירים שטובים רק למלחמות.
    עצתי לצעירים שיכולים – לכו חפשו מקומכם מעבר לים.
    אבד החלום הציוני והפך להיות חלם.

  • אודי  On 09/13/2011 at 11:39

    וואו! פגעת בול. זה לא עושה את זה יותר קל, אבל אתה לא לבד. אני איתך. אבל ממש.

  • איל אלקויטי  On 09/13/2011 at 11:39

    איש יקר יקר. ריגשת אותי מאוד. אשריך ואשרי משפחתך. בשום צורה אינך לבד. כולנו יושבים ב-2 בלילה ובוערים אל מול הבלוג. בוערים. ייאוש אדיר.

    איל אלקויטי

  • רון  On 09/13/2011 at 11:40

    אוהב ומחבק אותך מכל הלב!!!

  • רג'י  On 09/13/2011 at 11:40

    אתה מקור להשראה! אשרייך שכתבת, אשרייך שפרסמת, ובעיקר אשרייך שזוהי ראייתך את העולם…

  • דגנית  On 09/13/2011 at 11:41

    אתה פה לרבים. תודה לך בועז.

  • Oren Cohen  On 09/13/2011 at 11:44

    עצוב ומוכר בועז. מוכר עד כאב. אבל הסר דאגה מלבך. אף טייקון לא ידרוך עליך או ירסס אותך. להפך. הם ישמרו אותך (ואותנו, בני אותו מעמד ילידי שפרינצק,התקווה,שכונה ג' באר שבע) במצבך הנוכחי, כדי שיוכלו למצוץ את לשד עצמותיך. ויאכילו אותך מעט, שלא תמות להם כמו הסוס מהבדיחה . הם רוצים אותך חי ומפרכס ומניב את השקלים המעטים האלה, שהופכים אותם למיליארדרים

  • יעל בכור  On 09/13/2011 at 11:46

    טוב שלחצת על הכפתור ופרסמת. מעציבה אותי המחשבה שטקסטים רבים, אמיתיים וכואבים כמו הטקסט הזה אבדו ונמחקו מתוך פחד או עצב או בושה. הסיפור שלך אישי וכולו שלך, אבל הוא צועק באנושיות שלו את הצעקה של כולנו.
    המדינה הפנתה אלינו את העורף מזמן, ורק עכשיו אנחנו מרשים לעצמנו לצעוק שנעשה לנו עוול, ושאנחנו לא ניתן למדינה הזאת ללכת לעזאזל חברתי-כלכלי בזמן שאנחנו עסוקים מדי בלשמור את הראש מעל המים לרווחת המורווחים ממילא.
    הטקסט הזה מכניס בעיטה בשיניים של כל מי שמנסה לצייר את המוחים כקורבנות מטעם עצמם, ומגיע להם.
    תודה רבה בועז, על הכנות שבכל מילה ועל האומץ ללחוץ על הכפתור.

  • Micky  On 09/13/2011 at 11:48

    בועז יקר – צריך רק לקרוא את התגובות המדהימות והמרגשות לפוסט העוד יותר מרגש ונוגע כדי להבין כמה הצלחת לעשות בדיוק את זה – לגעת. אני תמיד נהנית מהבלוג שלך ולפעמים לומדת ממנו לא מעט אבל הפעם זה היה מאוד מאוד שונה. בדר"כ אין לי בעיה להתבטא ולכתוב מה שאני מרגישה אלא שהפעם גם הפוסט וגם התגובות הותירו אותי חסרת מילים. אז חיבוק ענק איש, תודה!

  • ronny  On 09/13/2011 at 11:48

    אנשים מיוחדים, לעיתים קרובות חווים מצבים מיוחדים ועליהם להחליט החלטות מיוחדות. בועז, תוסיף לאחד שיודע גם אחד שאמיץ. מאוד. מרגש. עשיר במה שחשוב באמת.

  • ישי  On 09/13/2011 at 11:48

    פוסט בהחלט נוקב, אולם בסופו של יום הסטטוס של כל אחד מאיתנו נגזר בראש ובראשונה מהיעדים האישיים שהצבנו או לא הצבנו לעצמנו לפני חמש, עשר או עשרים שנים ומרמת המחוייבות שהיתה לנו להשגה של אותם יעדים.
    אני באופן אישי חושב שעל כל אחד מאיתנו מוטלת החובה המוסרית הנעלה לדאוג קודם כל לעצמו, שכן מי שלא מסוגל לדאוג לעצמו חזקה עליו שלא יוכל לדאוג לאחרים, וחלק מהחובה הזו באה לידי ביטוי ב-4 שאלות שאדם צריך לשאול את עצמו:
    1. מה היעדים המרכזיים שאני רוצה להשיג במהלך 5 השנים הקרובות
    2. למה אני רוצה להשיג את היעדים האלה
    3. מה אני מוכן לעשות ולהקריב על מנת להשיג את היעדים האלה

    והשאלה הכי חשובה, שצריכה להישאל כמה פעמים ביום על מנת באמת להצליח:
    4. מה אני הולך לעשות *ברגע זה* על מנת להתקדם צעד אחד קדימה בדרך להגשמת היעדים שלי

  • נגה כהן בוטבול  On 09/13/2011 at 11:53

    בועז יקר שאתה!!!
    אני כה שמחה,בשבילך ועבורנו ה"שותקים",שהשלמת את כתיבת הדברים סופסופ!
    אתה לא לבד זה בטוח..אבל זו נחמת "טיפשים"…
    מחיקה וריסוק מעמד הביניים היא המגמה השלטונית.
    טייקונים בשימת קצוץ על כל מי שאנו כמותם.
    ממשלה,לא משנה מי בראשה,מתעלמת לחלוטין.
    וכי נורא שלא ממש ישנו מנהיג פוטנציאלי ראוי…נכון לעכשיו..
    קל הרבה יותר לבקר ולעמוד מהצד..אבל גם כאן חל שינוי ראה מקרה ה-קוטג' כמשל.
    ישנה התעוררות ציבורית וייתכן שנצליח להגיע לאחדות.

    ומעבר לכל זה,כבוד להוריך על העבודה המצויינת שעשו…איתך ועם אחיך!!!!
    ואת זה תיקח איתך לכל מקום!
    בועז—->אנחנו בתהליך המייגע והנכון לקראת שינוי. מילה!!!!
    יום הכי נפלא שיהיה!!
    מרגישה אותך ואיתך,נגה

  • Aviad Lipkin  On 09/13/2011 at 11:56

    בועז היקר,
    היו ועדיין יש לי השגות על הדרך שלך ב-88. לא אהבתי את המעבר שלך לבוקר ואיתו המעבר למוסיקת מיינסטרים שתתחנף לכמה שיותר אנשים. חרה לי במיוחד לשמוע אותך משמיע בריטני ספירס בשבוע שעבר…אבל במסגרת נסיעותיי הרבות אני שומע אותך לעיתים ואם אני במצב רוח הנכון אני גם מצליח להנות.

    עם זאת, אני עדיין מעריך אותך כאיש מוסיקה ותרבות משכמו ומעלה וצר לי מאוד לשמוע שאדם כמוך שראוי להתפרנס בכבוד ואף יותר מזה, לא יכול לעשות זאת במדינתנו המעוותת. מי שמנסה להגשים את חלומו ולעסוק בתחום שהוא אוהב נדון במקום הזה לחיי דחק. בגלל זה רובנו הגדול וגם אני, מוותר על חלומותיו ועובד במשרה שתספק אותו כלכלית אבל לא תגשים את ייעודו. הלוואי והיה לי את הכח והאומץ שיש לך לעשות זאת ולעבוד במה שאני אוהב.

    בקשר למחאה, אני איתך לגמרי. הייתי בהפגנות, צעקתי עד שלא נותר בי קול, ניתקתי קשר עם אנשים ששלטון הליכוד סינוור את עיניהם עד שלא יכלו לראות כמה המחאה צודקת, ואני מתכוון להמשיך ולקחת חלק ולא לשתוק יותר עד שהקפיטליזם החזירי שהשתלט לנו על החיים יזוז הצידה לטובת צדק ורווחה לכל.
    תודה שפרסמת את הפוסט הזה.

  • דני  On 09/13/2011 at 11:58

    טקסט מצוין. תודה

  • ליאו  On 09/13/2011 at 12:00

    תודה לך.

  • הדס  On 09/13/2011 at 12:03

    תודה שכתבת, היה שווה לחכות

  • sinaigez  On 09/13/2011 at 12:03

    אני לא הולך להיות מקורי , כל הכבוד!

  • Itamar Bar  On 09/13/2011 at 12:06

    מרגש, מפחיד, מעציב, מכעיס, חזק, אמיץ, מסעיר, רהוט. חתיכת פוסט כתבת. מזל שפרסמת

  • Oded Fried-Gaon  On 09/13/2011 at 12:07

    תודה, תודה, ועוד תודה.
    מילותך חונקות מרוב רגש תמים וחושף. מצדיעה על האומץ להביע את עצמך ועולמך, כי בסופו של דבר האמת משפיעה הכי הרבה, הכי עמוק, הכי נכון – והכי רצוי, גם אם זה עד כאב.
    אני מקווה שיהיה שינויי… איך לא? מה שנכון, אתה שינית אותי, ליותר מודע, ואפילו יותר אופטימי, אם רק כי מצאתי חבר שחושב לא רק על עצמו. אני מאחל לך בועז ולכולנו השרדות שמובילה ומקדמת איכשהו להגשמת חלום ולא רק לקניית ככר של לחם.

  • יוני  On 09/13/2011 at 12:09

    בועז היקר,

    המצב שאני עומד בו עכשיו לא כל כך נעים. אבל זו לא הפעם הראשונה בחודשיים האחרונים שאומרים עלי דברים כמו "שהשבע לעולם לא יבין את הרעב" וגם "שמי שיש לו עבודה טובה המפרנסת אותו בכבוד לעולם לא ירגיש את חרדתו של המובטל". טייקון למזלי עוד לא קראו לי. אני חושב שהגיע הזמן להאיר כמה נקודות שלא בדיוק מתיישרות עם הבון-טון הנוכחי.

    מצד אחד ניכר על דבריך שהם אכן מבטאים אמת פנימית שאתה (ומסתבר מהתגובות שעוד הרבה אנשים) באמת ובתמים מאמין בה – שאתה מתקשה להתקיים כלכלית ואין לך יציבות תעסוקתית. ומצד שני ניצבת העובדה הפשוטה שכל חייך הבוגרים (ואני לא מדבר על עבודות מזדמנות בשנות ה-20 שלך) עסקת רק בדברים שאתה אוהב (מוזיקה, עיתונות, כתיבה על מוזיקה, שידור מוזיקה ברדיו), עיסוקים שהם חלום של הרבה מאד אנשים, ובעיקר עיסוקים שהם החלום שלך.

    הייתי כל כך נהנה להתחיל כל בוקר עם תוכנית אישית של שעתיים ב88FM. הייתי קורא לה "אמריקנה על הבוקר". אני באמת מאד מאד אוהב מוזיקה. אבל אני קם בבוקר, נוסע לאיזה ארגון שרוצה שנתחיל לנסוע במכוניות חשמליות כדי שליורשים של האחים עופר יהיה קצת יותר על מה לריב, וכותב שם תוכניות קטנות במחשב שסופרות כמה בטריות החליפו בתחנת ההחלפה בקרית עקרון אתמול בצהריים.
    למחרת אני בבנק ישראל וכותב כמה שורות קוד כדי שאם סגן עוזר ראש חטיבה משה זוכמיר נשאר אתמול שעתיים נוספות, אז יראו את זה כמו שצריך בתלוש השכר שלו.
    כמו שאתה ודאי מבין הסיפוק המקצועי שלי מהעבודה נושק לרצפה מלמטה ובכל זאת אני מאושר. מאושר שאני יכול יחד עם אשתי לפרנס בכבוד את המשפחה שלי ולקנות לילדים שלי גם בגדים וגם את הסרטים הנפלאים של פיקסר. את המוזיקה שאני אוהב אני שומע בדרך (הארוכה) לעבודה.

    גם אני לא יכול להרשות לעצמי לגור בתל אביב (אני גר בבית שמש) אבל בניגוד אליך זה ממש לא מצער אותי. אני מבין שהיום, עם ארבעה ילדים ומשכנתא, אני לא צריך לצאת כל ערב להופעה בבר הקרוב למקום מגורי, ואם אני בכל זאת רוצה אני אסע 45 דקות לכל כיוון ולא יקרה לי שום דבר.

    אני בחרתי בעבודה שלא מדברת אלי בכלל ברמה הנפשית אבל מאפשרת לי לחיות בכבוד ולהמשיך לצרוך את התרבות שאני אוהב. בטחון תעסוקתי גם לי אין (אני עצמאי) אבל אגלה לך סוד – לאף אחד אין. לא למנהל באנרון או בלהמן ברד'רס, לא לחקלאי בגוש קטיף, לא לקבלן בשומרון שנמצא בהקפאה כבר 3 שנים וגם לא לשדרן מוזיקה ברדיו. זה העולם של היום וכדאי להתרגל אליו. אתה בחרת אחרת ואני מכבד את הבחירה שלך. האם אתה מכבד את שלי?

    אני מצטער אם כל זה נשמע כהתקפה. זה ממש לא. זה בקושי הגנה.

    יוני

    • בועז כהן  On 09/13/2011 at 12:15

      יוני,
      זה לא נשמע כמו התקפה ואין לי שום בעיה עם הבחירות שלך.
      בניגוד לממשלת ישראל, למנהלי "תנובה", בעלי "שופרסל" ו"מגה" ואלה שסוחטים אותי על כל צעד ושעל במערכת החינוך, במערכת הבריאות, בנק ובמשרדי הממשלה השונים – אתה, יוני, לא מנצל אותי ולא פוגע בי בשום אופן.

    • Shahar Bar  On 09/13/2011 at 12:39

      …ולפעמים יוני – אדם לא בוחר בעבודה. העבודה בוחרת בו. לפעמים לאדם אין בחירה.

      • יוני  On 09/13/2011 at 13:22

        אתה תאלץ להסביר לי את המשפט הזה, ואם אפשר גם להדגים. אלא אם כן אתה לא מדבר על בועז אלא על עובדת הקבלן שעובדת כמנקה. במקרה הזה אני מסכים אתך אך מה שהמדינה יכולה לעשות היא השוואת ההזדמנות על ידי מתן עדיפות לפריפריה ואת זה למיטב שיפוטי המדינה (ובאופן ספציפי יותר הממשלה הזו) עושה גם עושה (ואל תשכח שאני תושב בית שמש).

      • די  On 09/13/2011 at 19:52

        "אדם לא בוחר בעבודה. העבודה בוחרת בו"-
        אני יכולה להסביר לך את המשפט הזה.
        יש אנשים שיש להם – אישיות מיוחדת, נסיבות חיים מיוחדות, משהו שקשה לי להגדיר – ויש להם יכולת די נדירה להשפיע על המון אנשים ולעשות להם טוב, להפוך המון אנשים למאושרים (גם אם זה לחצי שעה בבוקר), לתת להמון אנשים טעם כלשהו לחיים.
        זה יכול להיות ע"י כתיבה, בימוי, משחק, שידור רדיו או טלויזיה.
        אם כל האנשים האלו, כמו בועז כהן, היו מוותרים על הייעוד הזה ובוחרים עבודה אחרת, העולם היה מקום די מבאס. ולי היה יותר קשר לקום לעבודה המסודרת שלי כל בוקר.
        וקשה לי להאמין שמי שעובד כל יום משרה מלאה יכול במקביל גם ליצור באופן קבוע וציבורי.
        ככה שאם אתה מישהו כמו בועז, אין ברירה – אנחנו חייבים שהוא יבחר לשדר מוזיקה ברדיו.

    • Gali Fialkow  On 09/13/2011 at 13:30

      אני רק רוצה לומר שאם כולם יוותרו על עיסוק במוזיקה, תרבות, עיתונות וכו' רק כי אלו נחשבים ל"כיף" ולא מביאים פרנסה ראויה לרוב העוסקים בהם נישאר מאוד מאוד צחיחים תרבותית בישראל. לא ככה? לא נראה לך, יוני, שהחיוניות של העבודות הללו היא לפחות כמו החיוניות של עבודותיך, אם לא "טיפה" יותר???

  • בועז יקר
    שנים של היכרות בינינו ככה חולפים אחד על יד השני לא ממש נוגעים לא ממש מבינים והנה ברגע אחד הפכת להיות לי לאח .
    אהבה גדולה ממני אליך
    שלך אורי וידיסלבסקי

  • גיל  On 09/13/2011 at 12:13

    בועז שלום.
    הפוסט שלך עצוב ומרגש, מעלה דמעות בעיניי.
    למען הגילוי הנאות, מצבי הכלכלי טוב יותר ממה שאתה מתאר (לא עשיר, גם אני בסה"כ שורד) כאן ויחד עם זאת אני נלחם ביחד איתך.
    מבחינתי, גם אם בסופו של דבר מצבי לא ישתפר בגרוש, אבל אנשים כמוך יזכו לבטחון עבור משפחתם, ניצחנו ובגדול.
    קשה לי לדמיין מצב בו לו אוכל לקנות לילדי דיסקים או ספרים ואני מאחל לך שתמיד תוכל.
    עצם העובדה שהתרבות חשובה לך ושאתה מנחיל אותה לבנותיך, מרגשת ומעוררת השראה בעיני.
    אם קצת אמונה ורצון טוב, נצליח!
    שיהיה לך ולכולנו רק טוב.

  • רפי אביטל  On 09/13/2011 at 12:14

    תוך כדי קריאה. התגנבה מחשבה "זדונית" כי האיש מפריז בתיאור המצב וכי אינו דובר אמת. פשוט מדמיין…..
    אך לא כן! האיש "מזוקק" במרי שיחו. איש נדיר במחוזותינו. הולך עם האמת הצרופה שלו עד "קצה הגבול". רוחו לא נופלת חרף ה"רוח" הנגדית שלא משנה כיוון… איפה יש עוד אנשים כמו האיש הזה ?…

    בועז כהן עשה לי "חריש" עמוק בנשמה. אדם בעל שאר רוח. וכל מילה שאוסיף, רק אגרע.

    רפי אביטל
    raful45@zahav.net.il

  • תמר  On 09/13/2011 at 12:14

    הפוסט הזה אמיתי, מהלב, כנה.
    יותר מהכל פוסטים כאלה גורמים לקוראים להבין שהם לא לבד, מזכירים לנו על מה אנחנו בעצם נלחמים. כולנו מרגישים פה כמו ג'וקים בשנים האחרונות, אין אל מי לדבר, אף אחד לא שומע. קטנים קטנים, לא חשובים, אז למה ללכת להצביע באמת? ולמי להצביע?
    לפחות עכשיו עושים חרם צרכנים נגד תנובה – זו התחלה של פעולה שאולי תיתן פירות במיידי.. כי המצב שלנו דורש פעולה מיידית – לא רק תכנונים לשנים הבאות.

  • רון כץ  On 09/13/2011 at 12:14

    בועז, קראתי את דבריך. הרבה מהם מייצגים גם אותי. אני שמח מאד שכתבת את הדברים ורציתי להציע לך לבוא ולהצטרף אלינו בקבוצת הפייסבוק "הגיעו מים עד נפש".
    http://www.facebook.com/?ref=home#!/groups/188113161221079/
    אני חושב שתמצא בה עניין.
    נקווה שיהיה טוב.
    רון

  • עינת ניב  On 09/13/2011 at 12:21

    בועז, הצלחת לרגש. ולהעציב. מאוד.

    עינת ניב
    einatmn@walla.co.il

  • יהושע  On 09/13/2011 at 12:21

    בסוף השבע יבין את הרעב.
    זה יבוא בטוב או שזה יבוא ביסורים – בסוף יבין.
    חזק ואמץ!

  • מיה  On 09/13/2011 at 12:22

    מרגש ונכון.

  • sharonlanda  On 09/13/2011 at 12:22

    גם אני לא הצלחתי לכתוב על הנושא מאז שהתחילה המחאה. יצאתי לרחוב עם מצלמה וצילמתי במקום מילים. http://sharonlanda.wordpress.com/2011/07/25/%D7%94%D7%9E%D7%95%D7%96%D7%95%D7%AA-%D7%A9%D7%95%D7%AA%D7%A7%D7%95%D7%AA/

    באנגליה קר ואפור והדכדוך והלבד הוא מצב קיומי. עדיף לחלום כאן ביחד וגם לעשות. כמו שעשית עכשיו בפוסט הפשוט והישר הזה.

    שרון
    .

  • מתי ג'י Matt Gee  On 09/13/2011 at 12:24

    בועז, אני לא חושב שיש צורך באומץ מיוחד בכדי לומר את מה שכתבת כאן.מספיק שאתה מאמין במה שאתה אומר, ומספיק שתדע ששום דבר ממה שכתבת לא יוכל להתפרש כעבירה על החוק. כששני כללים אלה מתקיימים, רק השמיים הם הגבול כשמדובר בכתיבה.

  • מרינה גרוסלרנר  On 09/13/2011 at 12:24

    בועז היקר,

    אני לא מכירה אותך, אבל הטור שלך מייצג אותי וכל כך הרבה אנשים שאני מכירה ואוהבת שזה שובר את לבי.

    אף פעם לא חשבתי על עצמי בתור מסכנה, אבל מבחינה כלכלית אני קולטת שאיכשהו, בלי ששמתי לב, אני כבר לא באמת מעמד בינוני יותר. מה שנקרא בישראל מעמד בינוני, קרוב יותר לעוני. מה שיותר מפחיד מההווה, זה המחשבה על העתיד, חוסר הבטחון התמידי, המחשבה שאם חלילה אני אהיה חולה, אפילו לכמה חודשים, אם חלילה כמה חודשים לא תהיה לי עבודה. כל כך הרבה חברים שלי נמצאים באותו מצב. לא מסכנים. אנשים משכילים, אוהבים, אמיצים. אנשים שלוחמים יום יום בעובדה שכל חייהם ניצבים מדי יום על כרעי תרנגולת, כדי שיהיה להם את הכוח והאומץ להמשיך לחיות, לאהוב, ליצור, לקרוא, ללכת לתערוכות ולסרטים, לכתוב, לגדל את ילדיהם, לכתוב שירים ולא לאבד את האנושיות.
    אני בת למשפחת מהגרים. אני זוכרת היטב את המאמצים שנדרשו מצד הורי כדי לבנות לעצמם חיים בארץ חדשה, את חוסר הבטחון של ההגירה, של ההגעה למקום זר ולא ידוע. אני בטוחה שהורי בחיים לא חשבו שאחרי כל המאמצים האלו ילדיהם יעמדו בדיוק באותו מקום, כאילו לא אזרחים ותיקים בארץ הזאת, אלא מהגרים חדשים, חסרי קביעות וחסרי שורשים.

    תודה לך על הפוסט.
    מרינה גרוסלרנר

  • רון כץ  On 09/13/2011 at 12:32

    בעז, משום מה התגובה שכתבתי קודם לא נמצאת כאן.
    אם כך, אני שב ומזמין אותך להצטרף אלינו בקבוצת "הגיעו מים עד נפש" בפייסבוק.
    http://www.facebook.com/?ref=home#!/groups/188113161221079/
    אני מאמין שתמצא שם אנשים רבים המרגישים כמוך ומבינים אותך היטב.
    אני על כל פנים, מבין אותך מצויין. גם אני מגיע מאותם מקומות בדיוק.

  • יוני  On 09/13/2011 at 12:33

    בועז, טקסט מעולה.
    אני לא מסכים עם חלק ממה שכתבת, הפיתרון לדעתי הוא לא מדינת רווחה, אבל זה לזמן אחר.
    תודה שחלקת איתנו את אשר על ליבך. אני שמח לעמוד עם אנשים כמוך כתף אל כתף במאבק.

  • Oren Siegel  On 09/13/2011 at 12:35

    יפה מאוד כתבת (וגם הגבת ליוני).

    אכן אני מקווה שהמחירים יירדו (שלל המסים, ב"שופרסלים", דלק), אך יותר מדאיג ההתדרדרות של המדינה בנוגע להערכת התרבות.
    אנשים כמוך שעובדים בתחנת רדיו מוערכת אמורים לתת לאלו שבנו שעובדים בחינם ברדיו איזושהי תקווה.
    כעת גם היא אבדה.

    -אורן

  • chaya  On 09/13/2011 at 12:38

    בפוסט זה תיארת במדוייק את רחשי ליבם של רבים. כל הכבוד!

  • עדו בן יעקב - הבן של רפי מפיק המחול  On 09/13/2011 at 12:38

    תתעודד! מעט מאוד אנשים יכולים להגיד שיש להם טעם במוזיקה כמוך ושאנשים רבים אחרים מכוונים את זמנם בשביל לשמוע אותך ומעט מאוד אנשים יכולים להגיד שחייהם מלאים כל כך.

  • יובל  On 09/13/2011 at 12:40

    אמיץ, רגיש, מעורר הזדהות.
    אין ספק שמי שגרס כי צרת רבים וגו' ידע על מה הוא מדבר. אפשר לפחות להתנחם בזה ובמעט התקווה שמשהו באמת יישתנה בעקבות המחאה הנוכחית.
    קול צלול וכואב.
    וחוץ מזה פשוט בלתי נסבל הסכום המעליב שמשלמים לך ב 88 עבור תכנית הרדיו הטובה ביותר המשודרת כיום ברדיו הישראלי.

  • יש לך את הפריבילגיה הנדירה, שאין לרבים, לעסוק רק במוסיקה. ומהופעה פעם בחודש, כידוע, הרי אי אפשר להתקיים ולפרנס משפחה.

    לכן, אני חוששת שהזדהותך עם כאבו (האמיתי והנוגע ללב) של בועז כהן היא מן הפה והחוצה בלבד. אין ביניכם שום זהות במצב הכלכלי-משפחתי ומכאן שאינך יכולה להזדהות עמו באמת.

    ולבועז: טקסט נוקב, חשוף ומרגש. אל תתייאש.
    מעריצה את כנותך האינסופית.

  • Shifra Haefrati  On 09/13/2011 at 12:52

    בועז היקר, שלום,
    כתבת על חיים מאושרים ומספקים ועל משפחה אוהבת ועבודה קשה. היה עצוב לקרוא מה שכתבת, רק בגלל דבר אחד – הסכום. הסכום החודשי. קראתי כמה תגובות מגוחכות על כך שאולי אתה לא טוב בה שאתה עושה – אבל אתה בועז כהן עם התוכנית המוסיקלית הכי יפה וטובה ברדיו – הרי תמיד כשיש שיר שאני אוהבת ברדיו, כזה שאני לא מכירה ומסקרן אותי מיד, תמיד זה בא מהתוכנית שלך. תמיד. אז איך אפשר לכתוב משפטים כמו "כנראה שאתה לא טוב במיוחד במה שאתה עושה". אין תוכנית כמו שלך. הנקודה המתסכלת היא שעל מה שאתה עושה לא מוכנים לשלם כסף שמאפשר הישרדות ראויה.
    אני מכירה את הביטוי כסף בא וכסף הולך וגם אני גדלתי עם התעקשות על ספרים ומוסיקה וסרטים והידיעה שאלה הדברים החשובים בחיים ושכסף הוא רק כסף – אמצעי להשגת דברים ולא מטרה. כמה מצער שבעיני אנשים שרואים רק שורה תחתונה של רווחים בבנק אין חשיבות לכישרון הזה לזהות את היופי שבמוסיקה ולדעת לאן לכוון את העין והאוזן והלב. אני מתארת לעצמי שאם היית לומד עריכת דין או משהו והיית מצליח המשכורת הייתה יותר יפה, אבל לנו לא הייתה התוכנית שלך ברדיו.

    אני חושבת שמה שקרה במדינה שלנו בעשורים האחרונים מראה איך המדינה כולה הפסיקה לחשוב על העתיד והתרבות והלמידה וההתפתחות. השתלטו עליה אנשים שרוצים לגזול מה שאפשר ולהסתלק ברגע שלא יישאר מה לגזול או ממי. המדינה, שהוקמה כאן כדי לתת בית לעם חסר בית, מעבר לזה שעושה לעם אחר מה שניסתה למנוע מעצמה, הפכה להיות מכירת חיסול של חלקי חילוף ישנים, אופורטוניזם רגעי שמחזיק עד שנגמר כל הבשר מהעצמות. אנשים פה רוצים כסף גדול ומהר, ובשביל זה אין צורך לשלם שכר ראוי לעובדים, או לשמור על זכויותיהם, או לאפשר להם לצאת ממעגל העוני ולהתפתח. אפשר לשרוד הרבה יותר טוב אם מפסיקים לשלם תוספת לילה או מורידים את השכר, מפטרים כל תשעה חודשים ומונעים בכל מחיר התבססות. פעם עובד אוניברסיטה גם אם היה מנקה, ילדיו היו יכולים ללמוד חינם במוסד בו עבד. היום דבר כזה לא יעלה על הדעת – זה ביזבוז – והינה היופי שבהפרטה – חברה קבלנית, כמובן זו עם ההצעה הזולה ביותר, לקחה על עצמה להביא עובדי ניקיון למסדרונות האוניברסיטה, ועובדיה לא יקבלו את הזכות לעבוד באופן קבוע או לקבל את האפשרות שילדיהם או הם ילמדו חינם. עניין זה נחסך מהמעסיקים ולא מגולם בהוצאות ובטח לא מפחית מההכנסות שהפכו להיות הדבר החשוב ביותר. אני לא יודעת למה הנקודה הזו מציקה לי כל כך אבל היא באיזה שהוא מקום נשארה בראשי נקודת קיצון – כזו שמציינת כמו כוכב מנצנץ את אבדן הדרך והערכים במדינה שמכרה את העתיד הכללי לטובת הרווח הפרטי הרגעי. מה חשוב אם ילדי הפועלים הפשוטים יוכלו אי פעם ללמוד, להשכיל ולהתפתח? אין לנו מדינה להקים ואין לנו צורך בהשכלה כללית להפך. השכלה מאיימת – המשכילים עוד עלולים לדרוש יותר שכר בגלל שהם משכילים ואז מה יהיה על הרווח בבנק?

    לסיכום תגובתי הארוכה במיוחד, אהבתי את מה שכתבת מכל כך הרבה סיבות, והדברים שלך העציבו אותי כל כך, כי הכל מתחבר – העבודה הקשה והמאמץ לשרוד היופי והמוזיקה, איך כל זה מתקיים בתוך מדינה שאבדה את הערכים שלה? גם אני מקווה כמו רבים מהמגיבים, שכעת הדברים ישתנו. בשביל זה צריך מפלגת שמאל חזקה, כזו שרואה את כולם כחלק ממפעל אחד, שצריך לגדול ולהתפתח ולצמוח בכוחות משותפים. והלוואי שזה יקרה.

  • gigu&tamara  On 09/13/2011 at 12:53

    מהפה של כל הדור הזה- כולנו בסיטואציה הזו- דור שכבר לא קיבל קביעות, עובד לפי שעות, יחד עם שירת הלל למקצועיותו ורציניותו. אפשרות לחסוך לעת זיקנה – פשוט אינה אופציה כי קשה להשיג עבודה. עוסקים בהשרדות. גיל 45-55 ו Over qualified והסיכוי למצוא עבודה הולך וקטן.
    אני לא רוצה לחשוב מה יהיה עם הדור הזה בזיקנתו,

  • נעמה רודריגז  On 09/13/2011 at 12:55

    כל הכבוד בועז, מי יתן ותוכל להתפרנס כמו שאתה מוכשר.

  • שרון  On 09/13/2011 at 12:55

    איזה מזל שפרסמת

  • אורן  On 09/13/2011 at 12:56

    בועז
    שירתנו באותה יחידה המתגאה בהיותה – ונחשבת ל – מקפצה מובטחת לחיים. מסתבר שגם כאן, הדטרמיניזם הסוציו-אקונומי קובע.
    אני הבנתי את זה בגיל 30 בערך ומה אומר לך – בלונדון הייאוש אכן יותר נוח….
    קראתי, דמעתי והזדהיתי – לא מרחמים, חלילה, אלא מהזכות (Zakut) והאמת שניכר בהן שיצאו ממך בייסורים ותוך התחבטות קשה ומחילה על כבודך.
    וכשהדברים יוצאים מהלב, בענווה ומתוך כאב אמיתי שצורב בנשמה, הם נכנסים ללבבות אחרים וגורמים לאחרים לחשוב.
    כמו שאומר סקיני ב"בית התה של ירח אוגוסט": הכאב גורם לאנשים לחשוב, החשיבה גורמת לאנשים להחכים והחוכמה הופכת את החיים לנסבלים".

    אורן יפה

  • gula  On 09/13/2011 at 12:57

    חזק ואמץ כל הכבוד על הכנות ובהצלחה בהמשך!!!

  • alon antin  On 09/13/2011 at 12:57

    תודה לך, שהצלחת להוציא כל כל הרבה אמת, יופי ותקווה מכל כך הרבה אנשים, מרגש עד דמעות.

    בקבלה ישנו סיפור על כך שהעולם נברא כאשר הנשמות רצו להיפרד מאלוהים, ועכשיו אנחנו כאן כדי לאסוף את הניצוצות של הנשמות המקוריות ולהחזיר אותן למקורן http://laitman.co.il/%D7%9E%D7%97%D7%A4%D7%A9%D7%99%D7%9D-%D7%A0%D7%99%D7%A6%D7%95%D7%A6%D7%95%D7%AA-%D7%96%D7%94%D7%91/

    אני חושב שאספת הרבה מאד ניצוצות בפוסט הזה.

  • ארנון  On 09/13/2011 at 12:57

    אבל בועז,
    אם לונדון קולינג אז
    wtf אתה עושה פה ?

    • בועז כהן  On 09/13/2011 at 13:02

      מה אני עושה פה?

      אני אוהב את הארץ הזאת. נולדתי בה. אני קשור לנופים שלה. לשפה העברית. למוסיקה הישראלית. לרדיו בעברית.

      זו המולדת שלי ואני רוצה לחיות בה בכבוד ורוצה שהיא תכבד את זכותי לחיות בה. לא יותר מזה.

  • אבי מלר  On 09/13/2011 at 12:57

    תודה איש יקר ומוכשר שניסחת את כל מה שכולנו – אלו הנמצאים במקום הזה – רוצים לזעוק מעל כל גבעה רמה ותחת כל עץ רענן, לא יודעים בדיוק כיצד, ועכשיו יש לנו טקסט להגיש לכל מי שרק רוצה ומוכן להקשיב.

    גרמת לי לגאווה, שמחה, וכבוד גדול להימנות על חוג קוראיך וידידיך
    אבי מלר

  • אילנה  On 09/13/2011 at 12:58

    פשוט תודה…

  • דורון  On 09/13/2011 at 12:58

    המקום שבו האלירזים והנופרים והג'קים והאיתן אורבכים מרוויחים יותר מבועז כהן, הוא רוח הרפאים של מקום שפעם קראתי לו "בית".

  • נועם  On 09/13/2011 at 13:04

    כל החיים שלנו מפלגות באות והולכות,מנהיגים באים ומתחלפים והמקור לבעיות שלנו תמיד היה ותמיד נשאר הממשלה. לא הגיע הזמן להבין שממשלה זה לא הדרך לפתור את הבעיות שלנו אלה הממשלה זה בסיס הבעיה שלנו? נראה שהסוציאליסטים כביכול הבינו את זה אבל הטענה שלהם היא שממשלת ביבי הימנית היא הבעיה וממשלה שמאלנית מוסרית היא הפתרון. הם לא רוצים לקחת את הכח מהממשלה ולתת אותו לעם. הם רוצים לקחת את הכח ממשלת ביבי ולתת אותו ועוד הרבה יותר כח לממשלת ציפי/שלי ושות'. ובכל זאת אנשים כמו בועז רוצים ממשלה מוסרית שתעזור להם. ממשלה שתמשיך לקחת ממנו ומכולנו את הכסף רק שתשתמש בו למטרות נעלות. ואני אומר: ממשלה תעזבי אותי ואת הכיס שלי בשקט, אני יכול להסתדר יפה מאד בלעדייך.
    מכתיבי הנרטיבים של המחאה הם קולקטיביסטים שרוצים ממשלה שעוד יותר תהדק את האחיזה שלה בכיס בצוואר ברכוש ובחיים שלנו. נותנים לזה שמות שונים. קוראים לזה דיור ציבורי,רפואה חינם,חינוך חינם בסופו של דבר כל אלה מתורגמים למיסי ממשלה שאנחנו משלמים.
    האלטרנטיבה מושתקת,נדחקת הצידה ועומדת מול קיר אטום והרמטי שלא מאפשר לה ביטוי. אף אחד לא מדבר על הפתרון הקפיטליסטי וכדי לוודא הריגה עוד עושים דימוניזציה של השיטה המוסרית ביותר בהיסטוריה של המין האנושי. השיטה היחידה שהעלתה את האינדבידואל לראש הפרמידה ואיפשרה לצמיחה כלכלית שהעולם לא ראה ולא יראה לעולם אם הנרטיבים החסרי ראציונל של הקולקטיביסטים ימשיכו להכתיב את הטון.

    • Shifra Haefrati  On 09/13/2011 at 14:07

      אבל האם לא בנרטיב הזה אנחנו חיים בשנים האחרונות? האם לא הנרטיב הקפיטליסטי הכתיב את הורדת השכר, את עליית המחירים, את האופורטוניזם ואת הפקעת הזכויות מעובדי הקבלן ומהעובדים בכלל? האם העובדה שהופרטו ענפים בטווח הרחב שבין שיקום לתחקירנות (סתם, מבחר עבודות שעבדתי בהן בשנים האחרונות) לא הן שגרמו לכך שהשכר שלי ירד, ושפתאום אין תוספת שכר על עבודת לילה, ושלכל עבודה שאני מגיעה אליה מקדים אותי קבלן שגוזר קופון משכרי ובו זמנית מקבל תמיכה מהמדינה על עצם העובדה שהוא מואיל בטובו להעסיק אותי? אתה באמת חושב שאם הקפיטליזם היה מושלם והוא לא היה מקבל תמיכה מהמדינה על העסקתי שכרי היה עולה איכשהו? האינדיבידואליות והייחודיות שבעבודתי המעולה הייתה נבדקת לגופה ושכרי היה עולה בהתאם? לאן? ל22 ש"ח לשעה? 23? השמיים הם הגבול! – לא.
      הנטיה הקפיטליסטית לאידיבידואליות מכוונת מראש לרווחיות. מה עם המקומות שבהם הרווחיות יכולה להמדד רק בעוד שנים ארוכות? או בכלל לא? כאן הקפיטליזם ניסה – ונכשל.
      שיקום שכבות חלשות באוכלוסיה, חשיבה לטווח ארוך, טיפוח אנשים מוכשרים בתחומם גם כשאין לכשרונם דרך להשפיע ישירות על השורה התחתונה בחישוב הרווחים המימדיים – דאגה לילדי עובד הניקיון ולעתידם; אלה נקודות החולשה של הקפיטליזם, שבגללן אין לו מקום במדינה מתפתחת שהוקמה למען תושביה כמו ישראל.

    • alon antin  On 09/13/2011 at 14:10

      הפוליטיקה והמפלגות הן בעיה בעיקר בגללנו, כי אנחנו לא היינו מספיק מעורבים ולא היה לנו מספיק כלים, מעכשיו זה יכול להשתנות בזכותינו, אני יודע שזה משתנה בזה הרגע –
      לעשות מעשה עכשיו : להתפקד לאחת מהמפלגות http://www.mitpakdim.co.il/
      להכיר את כלי הבקרה:אתר כנסת פתוחה ואחרים http://oknesset.org
      לחפש דרכים להגדלת מעורבות הציבור : זו הדיעה שלי – http://hamahapechahahagula.blogspot.com/

      בהצלחה לכולנו.

  • ערן  On 09/13/2011 at 13:05

    במקרה לפני שקראתי את הבלוג שלך ראיתי את הראיון עם רני רהב במסגרת סרטי המהפכה של -yes. ואז חשבתי לעצמי שרני רהב – שמן, עילג, מלקק ישבנם של הטייקונים, גס רוח – הוא בעצם הישראלי החדש. הישראליות שלך, למרבה הצער, תבונית רגישה מלאת סולידריות וחמלה – הפכה למיותרת בישראל של השנים האחרונות.

    אין במדינה הזאת הוגנות. אין סולידריות. אין אופק. אבל יש הרבה רישעות. הרבה זדון. הרבה אטימות. הרבה רני רהב. הם קוראים את הפוסט שלך ומתפקעים מצחוק.

  • Aviv Gros-Allon  On 09/13/2011 at 13:06

    בועז, איזה כיף היה לי לגלות שיש לך עוד הרבה מה לאמר בנוסף לתכנית המצוינת שלך ברדיו. כל התקופה הזאת קיויתי למוצא פי אנשי רדיו 88 שאני מעריכה … והנה סוף סוף. סחטיין ויישר כח !

  • איילת  On 09/13/2011 at 13:08

    פוסט יפה, מרגש, וכואב.
    התכנית שלך, בועז, היא התכנית האהובה עלי ברדיו, גם בזכות בחירת השירים וגם בזכות ההגשה שלך, ומצער אותי לשמוע שהגמול שאתה מקבל הוא מועט כל כך.
    חבל שלא תמיד אפשר להתפרנס ממה שאוהבים (יוני צודק, זה העולם), וכל הכבוד לך שאתה ממשיך לדבוק באהבתך בכל זאת, ומחנך את הבנות בדרך זו.
    בתקווה לעתיד טוב יותר.
    איילת
    SacksteinA@gmail.com

  • Yosi Lev  On 09/13/2011 at 13:08

    בהחלט נגעת לליבי.
    אתה בהחלט לא לבד עכשיו ומסתבר שלא הית לבד גם לפני המחאה.
    אני מסתובב עם הרגשת המועקה הזאת של היוקר הבלתי נתפס עוד מ-2008 ואומר לאשתי "אני לא יודע מה לעשות – הכל עולה והשכר לא עולה – מה עושים" מדד המחירים לצרכן מראה באורח פלא שאין עליות רציניות – הכל כמובן בשליטת הלמ"ס, אין תוספת יוקר לשכירים במשק כבר שנים (בגלל שהמדד לא מצדיק זאת) והמונופולים והקרטלים הורגים אותנו עם מחירי פיצוץ בכל התחומים – סלולר, כבלים, אינטרנט, גני ילדים יקרים הכל יקר – עד שזה הגיע לשלב שהאוכל היקר שבר את גב הפראיירים. לא עוד. נחרים את תנובה בסבלנות לאט לאט. יש לנו כל הזמן שבעולם עד שיבינו שלא הכל סחיר. לא בכל מחיר. צריך לחשוב איך עושים זאת בתקשורת ובעוד תחומים.

  • מרי  On 09/13/2011 at 13:09

    מלך !

  • עמנואל  On 09/13/2011 at 13:09

    יש לך טעות אחת.

    המצב של חוסר ביטחון תעסוקתי הוא לא מחדל של הממשלה. זו מדיניות ואפילו אידאולוגיה כלכלית מכוונת של הממשלה! תחת הכותרת המכובסת של "הגמשת שוק העבודה".

    קודם כל של נתניהו שמאמין בזה באופן כמעט דתי (ולשנות את זה אצלו זה כמו שהוא התבטא – "המרת דת"), אבל גם של שרי האוצר מ"קדימה", ובעיקר של רוב הכלכלנים, כולל פקידי האוצר, ודובריהם כמו שטרסלר ושות'.

    והכי טוב ניסח את זה הממונה על השכר לשעבר (ומקורבו של נתניהו, ועכשיו יו"ר רכבת ישראל) אורי יוגב, כשנשאל מה הישגו הגדול ביותר בתפקידו באוצר ענה שיש הישג אחד שהוא לדעתו בבחינת מהפכה היסטורית, שמדינת ישראל תמשיך ותקטוף את פירותיה לאורך שנים. "הצלחנו לנצל את תקופת המיתון כדי לשנות את כללי המשחק", הוא אומר, "ולקדם את המהפכה הדרמטית מכולן – שבירת העבודה המאורגנת בישראל".
    http://www.haaretz.co.il/misc/1.963644

    זהו. זו האידאולוגיה. ככה הם רוצים אותנו. לא מאורגנים, בלי ביטחון תעסוקתי, מפוחדים כמו עכברים. זה נכון לעיתונאים בתל אביב, וזה נכון למנקות באוניברסיטה בבאר שבע.

    • רוקי  On 09/13/2011 at 13:33

      אבל עמנואל! הוא היה בסיירת מטכ"ל!!!1

    • איתי קנדר  On 09/13/2011 at 15:22

      מסכים. חיוני ביותר להפסיק ולשייך תמימות לאדונים שלנו. אילן לוין, הממונה על השכר, אומר בריש גלי שהוא היה שמח לבטל את זכות השביתה. הדברים פרוסים על השולחן.

  • לוי-דותן יעקב  On 09/13/2011 at 13:10

    המילים המרגשות שלך כאילו יצאו מפי או מפיות של הסובבים אותי.
    אשרייך שאתה יכול לראות את כל הטוב שיש לך ובך ומסביבך. איש עשיר אתה.
    את זה טייקונים וממשלות לא יקחו לך לעולם!
    בחיבוק חם. יעקב

  • ישראל פיקר  On 09/13/2011 at 13:12

    בועז היקר
    אתה כל כך מזכיר לי את ילדותי,נעוריי,בחרותי…
    תודה על הפוסט שמבטא מה אני חושב ומרגיש למרות שאני אשכנזי,שמאלני,,,.
    חבל שאי אפשר לתרגם לכסף את האושר שאתה מביא לשומעיך על יום בין 08.00-10.00.
    היית טייקון.

  • רוקי  On 09/13/2011 at 13:13

    מדינה אוכלת יושביה. מה יש לאמר עוד?
    נסיים בסוף כמו מדינות ערב, שבהן חונטה שולטת בהמון עבדים.

  • חן  On 09/13/2011 at 13:16

    וזוהי, רבותיי, ההגדרה המזוקקת של "שמח בחלקו". מילים חזקות! איתך במאבקך הצודק!

  • נתי אוחיון  On 09/13/2011 at 13:19

    כבר מבחירות השירים שלך, ידעתי שאני מסמפט אותך.
    עכשיו אני יודע למה.

  • זהבית  On 09/13/2011 at 13:23

    בעיקר מעורר השראה בעיניי. מזדהה מאד ומוצאת הרבה מאד נקודות חיבור אלא שאתה זכית להורים שחשפו אותך לתרבות ולהעשרה שהיא חשובה יותר מכל דבר אחר…
    אני לוקחת עמי את התזכורת החשובה הזו לביתי ולילדיי…
    אכן לא עני הינך, בועז יקר… אולי בין העשירים ביותר…

  • abumidian  On 09/13/2011 at 13:26

    בועז היקר!
    אתה תראה, שאנחנו עוד ננצח. בעצם כבר ניצחנו! כי את הרוח הזו שלך, שלי, של כל-כך כל-כך הרבה בני-אדם, את הרוח הזו הם לא יינצחו לעולם. או כמו שכתבתי במקום אחר: אתם יכולים לקנות אנשי פרסום, עורכי דין, שופטים, עיתונאים – אבל אתם לא יכולים לקנות את האמת! האמת היא שלנו! אנחנו יודעים אותה, תמיד ידענו, ועכשיו אנחנו גם חולקים אותה בינינו. בלי להתבייש!
    תודה רבה לך, בועז, איש אמיץ וישר!!

  • מינכן  On 09/13/2011 at 13:28

    יישר כוח.

  • סמדר  On 09/13/2011 at 13:30

    תודה לדן יה שחשפה בפני את הפוסט שלך.
    הוריך צדקו, כשאמרו "השכלה וידע, אמנות ותרבות, יישארו תמיד איתך, שלך ובשבילך".
    הוריך גם הצליחו בעבודתם, ולראיה את שד.
    תודה על ששתפת.
    הלוואי ויהיה לזה פרסום ענק.
    אני ממשיכה להפיץ

  • אורה גור אש  On 09/13/2011 at 13:31

    ברור שהיית צריך לפרסם! וכמות התגובות מוכיחות, כמה חשוב היה לפרסם.
    בסה"כ, בגדול אני מסכימה עם הדברים שהעלית, ………tell me about it
    (ודבריו של יוני מעלי, עוררו בי מחשבה נוספת. יש כאלה שחיים באוהל דל
    והם לא מרגישים שנדפקו להם החיים. חשוב מאד מה הדרישות / הציפיות
    שלך מעצמך / מהחיים, גם אני רואה את מה שקורה כאן ומתבאסת נורא)
    וחשוב מאד להפיץ הלאה את הפוסט הזה.

    • יוני  On 09/13/2011 at 14:03

      אוהל דל? כי אני לא עובד בתחביב שלי? לפחות אני לא רודף אחרי הזנב של עצמי ויש לי זמן ושקט נפשי להתעסק גם במה שמעניין אותי באמת בזמני הפנוי. תודה בכל מקרה על השיפוטיות.

  • צביה  On 09/13/2011 at 13:36

    בועז,
    הרקע האישי שלנו דומה. הזדהיתי עם חלק ממה שכתבת. עם חלק אחר הזדהיתי פחות (אתה יודע – יש אנשים שחושבים שהמחאה הזו היא ניסיון ציני של טייקונים אחרים מהשולטים, להשתלט על דעת הקהל ומצאו רקע נכון ואכזרי שמצליח. זה לא אומר שהאנשים שמאמינים כך הם בהכרח "שבעים שלא מבינים את הרעב" או "לקקני-עכוז שונים, של גורמים ימניים, אופורטוניסטים חסרי-מצפון וסתם אנשים אטומים").
    בטחון תעסוקתי הוא משהו שחסר להרבה אנשים במדינה הזו וגם להרבה אנשים במדינות אחרות, בין אם הם מרוויחים שכר עבודה גבוה או נמוך. בין אם הם שכירים או פרילנסרים או עצמאים.
    הקושי שלי הוא עם ההכללה שכל מי שחושב שהמחאה הזו היא עוד משהו חוץ מאשר המשיח שיציל את כולנו מרעב ומחוסר – הוא בהכרח רע טהור בעצמו.
    המסקנה שלי קצת שונה משלך והיא כוללת יותר לקיחת אחריות על עצמנו ועל הבחירות שלנו. מי שבחר ללמוד תקשורת או ספרות או מדעי המדינה ולא רפואת שיניים, לא יכול להתלונן שכושר ההשתכרות שלו נמוך יותר.
    ולא ניתן לוותר לזוגות הצעירים על משכנתא של 25 שנה ולתת להם את האפשרות לקנות כבר היום או מחר דירת 4 חדרים באמצע תל אביב או גבעתיים. המשכנתא שלי כבר זקנה ושולמה משך שנים ארוכות. זה שאני רואה את סופה לא הופך אותי לחזירון. ולא הופך אותי לשבע שלא יודע איך מרגיש הרעב. גם אנחנו חיינו שנים יחד ממנת ארוחת צהרים מסובסדת במנזה באוניברסיטה. רק שזה היה לפני 20 שנה ולא אתמול. זה לא הופך אותנו לבסיס הקושי הכלכלי של החברה הישראלית.
    גם לא ניתן לומר שזוגות צעירים עם ילד או שניים זכאים לרווחה כלכלית מעצם זה שהם משפחה צעירה. אנחנו התחתנו לפני 20 שנה בגיל 20. היום הממוצע עלה מאד וגיל הנישואין בערך 30 – כלומר – 10 שנים נוספות של חיסכון (למשכנתא למשל) או של בזבוז או של השקעות אחרות – אי אפשר להשית על המדינה או על החברה (ולצורך העניין – עלי) את מחיר הבחירות האלה של אנשים. אין לי ביקורת על הבחירות האלה כשלעצמן – אלא שכל אחד אחראי לבחירותיו.
    ואני לא אסכים שיגדירו בקלות "חזירונים" ו"שבעים" את מי שעבדו 20 שנה והצליחו לצאת מהקושי הזה.
    אין לי בטחון תעסוקתי. יש לי בטחון בעצמי.

  • ofergold  On 09/13/2011 at 13:37

    אמיתי וכל כך כן!
    אני כל כך מבין על מה אתה מדבר…
    הבעיה שכל כך הרבה רקבון יש מסביב ויוהרה, ואטימות…
    לצערי הרב המון מרגישים כמוך..מעט מידי מדברים ועושים…
    אני מחזק אותך…ניחנת בלב רגיש ויכולת ביטוי נפלאה ואמיתית…
    הלוואי שהמציאות הזאת תשתנה כל עוד אנו חיים בארץ הזאת.

  • רועי  On 09/13/2011 at 13:37

    אז למה יורדות לי עכשיו דמעות?

  • איריס קובליו  On 09/13/2011 at 13:38

    טוב עשית שפרסמת. נגעת.

  • אייל גרוס  On 09/13/2011 at 13:45

    תודה שחלקת!

  • נתי  On 09/13/2011 at 13:46

    אני מסכים אם מה שאתה אומר ורוצה לשאול אותך משהו.
    אל תתקפו אותי – אני רק רוצה להבין את דעתו של הכותב:

    סבא שלי ז"ל, היה סנדלר. הוא היה קונה עור משובח מחו"ל ומכין נעליים מדהימות.
    כיום, יש מכונות שמכינות נעליים לא פחות מדהימות, 5000 זוגות בשבוע, בעלות זעומה.
    אם סבא שלי היה רוצה להמשיך בעבודת היד המספקת שבה הוא עבד, הוא היה צריך להתפשר על שכר שלא היה מספיק לו לאוכל.
    העולם משתנה כל הזמן.
    מקצועות שפעם היו מקור רווח נהדר – היום הם מקור רווח לא סדיר – אם סבא שלי היה כל כך טוב שאנשים מכל העולם היו מזמינים אצלו נעליים הוא היה יכול להיות עשיר. אבל אם הוא היה רק סנדלר מצוין – הילדים שלו היו נשארים רעבים.

    להיות כתב היום – זה (כנראה – לפי התיאור שלך) לא מקור רווח סדיר. אני לא חושב שזה באשמת המדינה או הטייקונים אלא שינוי שקורה בעולם שתלוי בגורמים שהם גדולים הרבה יותר מהמדינה שלנו. (התפתחות המדיה וכו'…)

    האם זה נכון לומר שאתה מתקשה לסגור את החודש בגלל המצב במדינה ולא בגלל בחירות מודעות שאתה לקחת – שמצד אחד נותנות לך להגשים את עצמך ולעסוק במה שאתה אוהב ומצד שני מתגמלות בשכר שקשה להתמודד איתו?

    אני רק רוצה לשמוע את דעתך – אני בחרתי בכיוון שלרוב נותן יציבות כלכלית טובה, אבל אני לא מפסיק לחשוב על היום שבוא אני אוכל להיות מתופף או מעצב משחקי מחשב.
    אני מקנה בך מצד אחד ולא מקנה בכלל מצד שני. אני נשוי ויש לי ילדה – אם לא היו לי אלו, כנראה שהייתי קצת יותר הרפתקן.

  • evelyne  On 09/13/2011 at 13:46

    עני???.מלך אתה!!!!!כל הכבוד לך! כתבת יפה מאוד ועוד יותר יפה שפרסמת!! חזק ואמץ!! כולנו באותה סירה…בהצלחה שנה טובה

  • יהודה  On 09/13/2011 at 13:47

    הבעת יפה את מעמד הביניים. שהיצירתיות שלך תגלוש גם לפתרונות יצירתיים, לעידוד ולתקווה שתבוא יש מאין. כה לחי ישר כח!

  • ori  On 09/13/2011 at 13:55

    אתה מרגש, אמיתי ונוגע. מזדהה עם כל מילה שלך ושאפו ענק על האומץ לחשוף ולשתף

  • גיא  On 09/13/2011 at 14:00

    מה אפשר להגיד זה כל כך פשוט בדיוק כמו שאמרת: הטייקונים חולבים את מעט הכסף שיש לנו אליהם. והברירה היא שלנו. אם נפסיק לקנות – לא יהיה להם כסף לקחת מאתנו והם יבינו שהם בצרה. הכח שלהם הוא הכסף והקשרים, אבל אנחנו אלה שקונים בסוף ובלעדינו לא יהיה להם לא כסף ולא קשרים.
    תאמינו לי שאפשר לפגוע בהם בהמון דרכים. למשל לא קונים בחנויות הנוחות של תחנות הדלק עד שמחיר הליטר לא יורד ל 5 ש"ח. הלחץ שבעלי התחנות יפעילו על הפוליטיאים יהיה כל כך אדיר שהמחיר יירד אם ירצו ולא ירצו.

    רק תאמינו ותנסו את זה

    וחוץ מזה אתה איש אמיץ מאוד כל הכבוד

  • yoash  On 09/13/2011 at 14:01

    חביבי אני איתך בכל מילה. בגלל זה אמרתי ואומר שוב: העם צריך להפסיק לדרוש. העם צריך להתחיל לקחת. ויפה שעה אחת קודם אם לא שתיים.

  • טל  On 09/13/2011 at 14:05

    בועז היקר, קראתי את הפוסט עכשיו בפעם השנייה, וכמו בפעם הראשונה דמעות מילאו את עיניי והתרגשות רבה אחזה בי.
    כתבת יפה, נכון, אמיתי ומרגש.
    כולי תקווה שהמחאה הצודקת הזאת תניב איזשהו פרי, שנוכל לחיות פה קצת יותר בכבוד ובשקט.
    אי אפשר שימשיכו לדרוך על החלשים והנזקקים.

    ובהזדמנות זו גם אודה לך על המוסיקה הנפלאה שמלווה אותי בוקר בוקר.

  • עולמות תוכן  On 09/13/2011 at 14:05

    בעולם מושלם החברה היתה מתגמלת את מי שעושה טוב לחבריה. תודה על השעתיים המופלאות שאתה מעניק לי (לנו) מידי בוקר.

  • ארז  On 09/13/2011 at 14:07

    אני שומע אותך מידי בוקר בדרכי לעבודה – מחיפה למרכז – ונהנה מכל רגע. מעתה לצלילים שאתה משמיע ודבריך יהיו משמעות אחרת ועמוקה יותר. נגעת בכולנו.

  • shiri  On 09/13/2011 at 14:08

    בא לי לבכות מכמה מרגשים ואמיתיים, חשופים עד העצם הדברים שכתבת.
    כמה נדירה היא הצניעות, ההסתפקות במועט.
    מחזה מרעיש במחוזותינו.
    אתה לא לבד, אתה חלק ממאות אלפים שמרגישים כמוך והלואי ותיכנס בינה וטוהר ושינוי יקרה. mind over matter.

  • דרול  On 09/13/2011 at 14:13

    כל כך קשה לחיות בלי אלוהים.
    האמת שגם עם אלוהים , לא הכי פשוט, אבל זה שיפור משמעותי.

  • עידן  On 09/13/2011 at 14:16

    בועז, אני חושב שכולם אולי רק רובם מזדהים מאד עם מה שאתה כותב.אני שני עשורים מתחתיך ומרגיש כאילו אתה מספר את הסיפור חיים שלי
    תודה על הפוסט הכן
    אחלה תוכנית ברדיו הממשלתי אני מאזין אדוק

  • sari tayar  On 09/13/2011 at 14:27

    בועז היקר,
    כמה הבהרת פה בפשטות כתיבתך ונגעת בדיוק במקומות הנכונים, שאפו לאומץ ולפתיחות
    יישר כוח.

  • מרב רסיסטל  On 09/13/2011 at 14:28

    תודה לך . אני מקווה שיגיע לאזניים הנכונות.
    נגע לי עמוק בלב. ואני מזדהה לחלוטין

  • יונתן  On 09/13/2011 at 14:33

    תודה בועז.
    גם על הפוסט וגם על כל תכנית שהגשת אי פעם ב-88.
    בשביל מה שאתה עושה אתה צריך לקבל הרבה יותר.
    אותי הפכת ליותר יצרני בהרבה ימים קשים בדרכי לעבודה.

    שולח המון אהבה,
    יונתן

  • יעל  On 09/13/2011 at 14:36

    חזק, כנה ואמיתי.
    מתחבר לי למשהו שכתבתי כשהמחאה התחילה…
    אתה ממש צודק, לא מכירה אותך אבל מזדהה איתך מאוד.
    יעל

    http://saloona.co.il/besory/?p=11

  • Efrat Shaposhnik  On 09/13/2011 at 14:38

    כבר חצי שעה שאני מנסה למצוא מילים כדי לכתוב לך תגובה יפה, מזדהה, מכבדת. במיוחד כי אני רוצה להגיד לך שהפוסט הזה כל כך יפה ומרגש וכנה ושעצוב לי כי אני יודעת בדיוק על מה אתה מדבר, אבל אני לא מצליחה לכתוב משהו שיתאים, אז אנא קבל את המילים הקטנות שלי ושיתוף בנאלי בפייסבוק, כמחמאה גדולה עבורך.

  • לירן אלעל  On 09/13/2011 at 14:40

    גם אני עובד קשה ושורד. קשה מאד מאד. וסיימתי בגרות ותואר ראשון
    http://m.youtube.com/index?desktop_uri=/&gl=US#/watch?v=qUxYatIuO38

  • rachel  On 09/13/2011 at 14:46

    כל הכבוד, יש עוד תקוה עם אנשים כמוך וגאוה. אך כמוך מסתתרים ברקע ולא באים לידי ביטוי וחבל אני אזכור שימך ומקוה כי תציע עצמך לבחירות קולי שלך.

  • הגר מדר  On 09/13/2011 at 14:48

    תודה על הכנות , בועז. קראתי גם את כל התגובות של קוראים רבים שכמוני מצויים היום בחשיבה חדשה על חיינו.

    אני חושבת שבועז לא ניסה להתבכיין על הבחירה שלו בחיים וגם לא על השלכותיה, וגם לא ניסה להתיימר להבין למה המצב הוא כה חמור מבחינה כלכלית ופוליטית – אבל הוא הבהיר במילותיו הבהירות את מה שרבים מאיתנו חשים, שבעשורים האחרונים במדינה חל מעבר ערכי לכיוונים שכיום כולנו משלמים את מחירם.

    הייתי באירוע של אלף שולחנות עגולים, ועלה חזק מצד משתתפים שונים הצורך בהחזרה של ערכים של הדדיות, אכפתיות, שוויוניות דרך חינוך ודרך יכולת להיות מעורב ומשפיע במה שקורה לנו. כיום אנחנו נמצאים כל אחד בבועתו האישית, נלחמים על הצורך לשרוד ולהתקדם, ואין לנו מרחב להבין, לחלום והיות חלק מריקמה אנושית בטבע. בינתיים הדברים היקרים ההלו הולכים לאיבוד – חלקות הטבע הולכות לאיבוד לטובת פרוייקטים כלכליים אישיים של בעלי הון, אנשים מתעשרים על חשבונם של אוכלוסיות עניות ובינוניות שנזרקות יותר ויותר נמוך, והניכור בינינו גובר, כך שליבנו הופך לגס וקהה כלפי הזולת, חסר הישע ובני אדם שנעשה להם עוול.

    העם לא רוצה לעבור משיטת שלטון קיצונית ואטומה לשיטת שלטון נצלנית אחרת גם אם המצע שלה הפוך. אבל אנחנו בהחלט רוצים שהדרך תהיה מוסרית, שקופה ומחוברת וקשובה לרצון העם. העם רוצה שינוי, וגם אם בגמלוניות כרגע ובחוסר הבנה, זה העניין. ומי שמחטיא את זה, לוקח חלק בסתימת הפיות של העם ובהמשך הניצול שלו.

    • בועז כהן  On 09/14/2011 at 15:57

      את צודקת, הגר. גם לדעתי רוב האנשים השותפים למחאה הזו פשוט מבקשים דרך חדשה, מוסרית וקשובה.

  • איתי קנדר  On 09/13/2011 at 14:53

    אני מעריך אותך מאוד, כהן. כתבתי בעצמי פוסט כזה. לא פירסמתי אותו. זה כואב מדי להודות קבל עם ועדה כמה קשים נעשו החיים האלו. מצד שני, נמאס מהעמדת הפנים, נמאס מקשר השתיקה — די, די, די כבר, תנו לנו חיים ולא מוות, רווחה ולא מרוץ עכברים עקר, תנו יום ששווה לחיות.

    אני מובטל. יש לי שני מקצועות. יש לי תואר אקדמי. ואין לי כסף. וקשה לי לישון בלילה. ואני לא יכול לחכות עד הבחירות אפילו, כי אני צריך שינוי החודש או שאטוס לגרמניה.

  • shlomiyosef  On 09/13/2011 at 14:55

    גדול!!! גם אני מכרתי תמונות שמן, היה בחור בשכונה (פרדס כץ)
    שהיה לוקח מספר נערים באוטו הגדול האמריקאי שלו
    ומפזר אותנו בכל מיני מקומות כגון אשדוד באר שבע
    היינו מסתובבים ומתדפקים על דלתות – לאחר כשלוש שעות היה חוזר
    ומחזיר אותנו לשכונה.

    אוהב לשמוע אותך אומר
    "כאן בועז כהן"
    ואז להאזין למוסיקה נהדרת

    יישר כוח

  • Sharon  On 09/13/2011 at 15:01

    טוב שפרסמת, זה פוסט חשוב.

  • liat  On 09/13/2011 at 15:20

    טור מרגש וכואב! נוגע לכל אחד ואחת מבני המעמד הבינוני… כ"כ הזדהתי! אתה לא לבד

  • ליאור מנצ'ר  On 09/13/2011 at 15:21

    תודה שהחלטת לפרסם, דיברת ישירות מליבי

  • Irit Delgoshen Foerster  On 09/13/2011 at 15:35

    כמה שקפקאי, ככה נכון

  • -  On 09/13/2011 at 15:35

    אני חייב לומר שביותר מידי קטעים במאמר הזה הרגשתי שאתה מדבר עלי .
    מצאתי את עצמי מבין דברים שאני עושה היום שנובעים מנקודת ההתחלה שלי שהיא דומה מאד לשלך , המצב המשפחתי היה די אחר אך המהות זהה כמעט לחלוטין.
    כשקראתי את המילים שלך הרגשתי את השמש בראש כשאני ממתין לאוטובוס והבנתי למה אני לא מרשה לעצמי להיות חולה עד כדי כך שאני הולך לעבוד עם חום וכאבים רק כדי לא להפסיק יום .
    הבנתי למה כשאני מסתכל למטה אני רואה בור כלכלי שאני מפחד ליפול אליו ויש בי את התחושה שחייבים לקום לעבוד , חייבים כי אין אפשרות אחרת .
    אני צעיר בכ 20 שנים ממך ואני מקווה שעד ליום שבו אוכל לומר שאני בן 47 ויש לי 2 ילדות התחושות שלי ישתנו .
    מוריד בפנייך את הכובע על החשיפה – אני יכול לתאר לעצמי איך זה מרגיש
    תודה

  • אורי זר אביב  On 09/13/2011 at 15:37

    אם הייתי צריך לבחור בין חיים כמו שלך, לבין חיים של טייקון עסקים,
    לא הייתי מתבלבל לרגע והולך על חיי העשיר שבעיניי הוא אתה.

  • Tom  On 09/13/2011 at 15:39

    תסלחו לי אם אני לא מצטרף לחיבוקים פה.

    יש הרבה מן הצדק במחאה אבל גם הרבה בכיינות קולקטיבית, אני רוצה להרגיש חלק ממנה אבל הקלישאות חסרות התוכן מקשות עליי: "רוצים מדינית רווחה" – באיזה סרט אתם חיים? אנחנו במלחמה! רוצים רווחה סעו לסקנדינביה ותפסיקו לקטר בחוסר בגרות. "לאנשים פה יש לב!" אומרת מנהיגת המחאה שלך. נכון וגם ריאות, כבד ולבלב…מה זה הפופוליזם הזול הזה?!?! אינני מוחה על חופשת לידה של שלוש שנים בגרמניה, פינלנד או הולנד, אף לא על זה ששם יש חוק חינוך חינם מגיל צעיר, או שהם מרוויחים פי 3 מאיתנו. הבעיה היא שאותו מוצר מקטלוג של איקאה עולה פה פי שלוש ואם מצרפים את כל הדברים ביחד אז זה כבר יותר מידיי.
    אשמח ללכת עם המוחים (אע"פ שנכחתי בחמאה האחרונה) אבל לא עם ההסתדרות (הטייקון הכי גדול, תאמין לי בועז, היית הולך להיות מנופאי באשדוד, עובד 5 שעות ביום בממוצע ועושה 60K בחודש קל) אשמח ללכת אחרי מחאה שאומרת: "זו הדרך" קשה לי ללכת אחרי מחאה שאומרת: "זו לא הדרך" פה זה מתחיל ופה זה נגמר. האמת כואבת, אני יודע, תהיו חזקים…יישר כח!!!

  • ישראל  On 09/13/2011 at 15:55

    תודה בועז. מאד מרגש.

  • ronit  On 09/13/2011 at 15:58

    בועז יקר
    החשיפה שלך מאוד מרגשת
    והדברים שכתבת נכונים וכואבים.
    אתה כל כך לא לבד!!
    חיבוק

  • פילו  On 09/13/2011 at 16:04

    אחד הטקסטים החזקים של הזמן האחרון ובכלל.

  • אמירה  On 09/13/2011 at 16:05

    ענק!!!! וטוב שלחצת על הכפתור הנכון.
    כל מילה בסלע והלואי שיגיע לאוזניים הנכונות, וקשה שלא להיות פסימיים לצערי..

  • נעמי  On 09/13/2011 at 16:09

    בועז אני מעריצה שלך- גדלתי על התכניות שלך ואתה לימדת אותי כל מה שאני יודעת על מוסיקה!

    התכנית שלך מדהימה ובשבוע שעבר, כשדיברת על בתך והביטלס הייתה לי צמרמורת- פתאום קלטתי שאתה בנאדם בשר ודם חי ונושם מאחורי התכנית הזו והיום שלחו לי את הפוסט הזה ונעשה לי ממש עצוב.

    הלוואי והיו מקבלים תשלום על מידת הטוב והידע שאתה מקנה לזולת!

  • Moran Danin  On 09/13/2011 at 16:21

    תודה על השיתוף,
    שיתופיות היא הבסיס למהפכה אנחנו יחד ולחוד ננוע קדימה וניצור כאן את מדינת ישראל המטפחת את יושביה עם עזרת השלטון או בלעדיו… כי פשוט הגיע הזמן שמישהו כאן ייקח אחריות ויעשה.

  • ליאת  On 09/13/2011 at 16:32

    ובכל זאת… מה הצעד הבא?

  • צביקה גוטליב  On 09/13/2011 at 16:32

    חזק.. נראה לי תמיד טוב ברמה האישית להוציא ולא להחזיק בבטן. ומקצועית? לך תדע מה יוליד הטקסט הזה.. מאחל לך (ולכל מי שמתקשה) חיים טובים, ברווחה ראויה ובטח שלא לדאוג לפרנסת משפחתך. זו צריכה להיות זכות בסיסית של אדם להתפרנס בכבוד.
    במיוחד עיתונאים, שעבודתם חשובה מאין כמותה, לדווח על הנוכלים שלוקחים את כספנו ועושים עלינו ספינים, אבל לרוב כושלים בדיווח, כי ברגע שהם מבינים איך נראה ספין – הם הולכים לעבוד בשביל משכורת אמיתית כספיניונרים. כך גם אנשי תרבות, שמעשירים אותנו רוחנית, אבל בארץ נאלצים לבדר טייקונים בחתונות ילדיהם כדי להרויח את לחמם.

    ההישג הגדול של המחאה הוא המודעות של מאות אלפי אנשים שהם לא היחידים שמתמודדים עם אותן הבעיות, ושיחד אפשר להשפיע. ולא חשוב מי המנהיגים וכמה הנהיגו, וכמה הירתמות ואינט ונוני היא שעשתה את המחאה. המחאה השיגה את הדבר הגדול הזה. גם הטקסט הזה.
    ישר כח!

  • מירב  On 09/13/2011 at 16:35

    בעז,
    הכנות שלך נגעה ללבי ואני מסכימה עם כל מילה
    כבר מזמן אנחנו מעריצים קבועים של התכניות שלך ב88
    אוהבים את המוסיקה שאתה בוחר בקפידה ובאהבה, את המילים הרגישות שאתה אומר, בשבילנו אתה קול שפוי בתוך כל הרעש. משרה אוירה מיוחדת ביום עבודה בנגרייה. רציתי לומר לך שעם כל האיכויות שלך מגיע לך להתפרנס טוב ולחיות ברווחה, ואני מאחלת לך שזה יקרה לך בקרוב
    צריך באמת להאמין וזה יגיע.
    אני מכירה מקרוב את המאבק, גם אני חוויתי שנים מאוד קשות, עם סיוטים מהטלפון שמגיע מהבנק.
    בשיא הקושי- כשכבר לא יכולנו לבקש עזרה מההורים שתמכו מספיק, והבנק עמד לעקל את רכושנו הצנוע, החלטנו שאין ברירה, חייבים להצליח. נלחמנו כדי להרים את העסק, שעד אז רק צבר חובות.
    בעבודה קשה ואמונה עשינו זאת.
    היום יש לנו יותר אמונה ביכלתנו, וגם מוניטין, אנחנו מתפרנסים ומעסיקים שני עובדים, אך עדיין אנחנו עובדים הרבה מעבר למה שאנחנו מרוויחים. ומרגישים שהמדינה עושקת אותנו ושהמצב חייב להשתנות.
    בעיני המחאה הזו היא הדבר המקסים ביותר שקרה כאן מאז הקמת המדינה, מהפכה של תודעה.
    אני מקווה בכל ליבי שהגל הזה ימשיך, יתעצם ויבשיל לשנוי משמעותי בכל הרבדים.

  • Ohad Hadad  On 09/13/2011 at 16:48

    התרגשתי

  • בשם ישראל טוויטו  On 09/13/2011 at 16:59

    בועז כהן היקר…יש לי רק שתי מילים לומר לך \ם: ישראל טוויטו. לכתוב פוסטים נוגעים ללב מעוררי קונצזוס זה מאד יפה…באמת. איפה היית ולמה לא כתבת ..? איפה היתה דפני ליף וכל ילדי הפרחים שהסמל האמיתי, האיש שזעק: ל ח ם כולה אני רוצה לחם!! איפה הייתם אז. אני הייתי שם!! לא עיתונאי מוזיקה מכובד ולא תאי סטונדנטים חדורי צדק היו שם ,לא ברי סחרוף ולא שלמה ארצי היו שם…אף לא אחד. בועז היקר :מחאה מתחילה מלמטה עיוני מלמטה,לא מהאמצע האולי צודק אבל שבע..מחאה אמיתית מתחילה מכיכר הלחם של ישראל טוויטו ולא מ"עוני" דה לוקס.בכבוד.

  • יואב  On 09/13/2011 at 17:00

    תודה בועז. אני חושב שלקרוא את מה שכתבת זה אחד הדברים הכי משמעותיים שקרו לי מאז שהתחילה המחאה.

  • שרון  On 09/13/2011 at 17:01

    כל הכבוד בועז על הפוסט האמיץ והכן. ביזיון למדינה שאיש אשכולות כמוך שנותן את נשמתו לעבודה ובעל כישורים שלא יסולאו בפז לא זוכה להתקיים כאן בכבוד. ערוב של ציניות, תאוות בצע, דת ותאוות כוח הולידו התנהלות ורמיסת החלש.

  • rona  On 09/13/2011 at 17:06

    כבר כמה ימים שאני רוצה לכתוב את הציטוט של היינריך היינה.
    מצאתי לנכון לחלוק אותה איתך בועז, להודות לך ולהגיד לך שאתה גיבור ישראל

    "בין שהמהפכה עולה יפה ובין שאינה עולה יפה,
    בין כך ובין כך קורבנותיה הם בעלי נשמה יתרה
    "

  • roniza  On 09/13/2011 at 17:17

    בועז,
    אנחנו לא מכירים אבל הסיפור שלך מוכר.
    אתה צודק, אבל! תמיד יש אבל.
    כשאני קורא את מה שאתה כותב נוצר אצלי הרושם שאתה בנאדם עצמאי וחופשי שלא כל כך אוהב מסגרות ושלא אוהב שיגידו לו מה לעשות. משכורת זה לקבל כסף ולעשות מה שאומרים לך ואתה לא הטיפוס. זה אומר שאתה צריך לדאוג לעצמך כי אף אחד לא מחלק מתנות למי שלא עושה מה שאומרים לו מה לעשות.
    אז למה שלא תשים שלוש כמה מודעות גוגל 200X200 בבלוג שלך ותסביר לחברים שלך (בטלפון, לא בפוסט) שכל פעם שהם קוראים משהו מעניין שילחצו ויתנו לך שקל.
    זה כבר יסדר לך עוד קצת מרווח נשימה ישר מהכיס של הטייקונים.
    בהצלחה

  • ymarder  On 09/13/2011 at 17:26

    נרשמתי במיוחד כדי להגיד שהפוסט הזה הוא פשוט….מצוין, הייתי מתאר אותו אחרת אבל אני פשוט לא מצליח להמשיך ולתאר את מה שאני חושב עליו..
    מצוין

  • gonduras  On 09/13/2011 at 17:26

    סיפור שלי שונה לא בהרבה. אני חזרתי למוסקבה אחרי 20 שנה בארץ בשביל לעבוד כאן ולעזור להורים בפתח תקווה. צבא, לימודים, אלף עבודות, כישרונות לא מבוקשים בשוק באופן שיאפשר לי להקים בית. תשארו בדרישות כלליות, כן זה טוב פשוט להגיד ששקר זה רע ושניצול זה גרוע. אל חהפכו למפלגה. הגיע זמן לשנות יסודות. גם פה במוסקבה קורים דברים. גם בעולם. אני מאחל לכם ולעצמי ליהות חכמים במלחמה הזאת. דוסווידניה.

  • שמעון  On 09/13/2011 at 18:07

    "אני רק שאלה"
    תשווה את מצבך למצב הוריך – יותר טוב?
    תשווה ל95% מאוכלוסית העולם – יותר טוב?
    הרבה יותר טוב, נכון?
    אז למה הקיטורים? כי אתה רוצה עוד יותר??
    כי אתה משווה את עצמך לעשירי הארץ??

    במצב של "צדק חברתי" (סוציאליזם):
    חיכינו 10 שנים לקו טלפון (משותף) – כי עובדי התקשורת לא הזיזו "ביצה"
    כולנו נסענו האוטובוס – כי רכב זה לבורגנים
    אנשים ללא פרוטקציה מתו בגלל הרפואה המפגרת
    גרנו במה שהיום ניקרא שכונות עוני – כי זה היה הסטנדרט
    רוצים לחזור לשם??

    צריך בסך הכל לפתור שתי בעיות שהן עיקר הנטל הכלכלי האישי –
    1. עלות קרקע לא רציונלית – בעיה בעיקר בגופי התכנון ומנהל מקרקעי ישראל –
    –>להזכירך – גופי ממשלה לא מופרטים שדואגים לבטחון העובדים שלהם!!
    2. לספק חינוך חינם מגיל 1 – מאד מעיק על הצעירים הלא מבוססים.

    ואחר כך ביתר התחלואות (מונופולים וכו')
    אגב טייקונים:
    תחלקו את כל מה שיש להם בין כולנו – לא יפתור את המינוס!!!
    ללא טיקונים מחפשי גז – גם תקוה לעתיד ורוד יותר (כלכלי) לא היה לנו
    ללא טיקונים עושקי צים – גם זו היתה פושטת רגל כמו הרבה מפעלים ממשלתיים והסתדרותיים אחרים
    –> הם לא מל"ו צדיקים וצריך יותר להשגיח על מעשיהם – אבל הם לא המקור לצרות שלנו!!

    וכל אחד שיחיה לפי סדר העדיפות שלו –
    לא צריך מוצרי צריכה בלא בקרה וצורך:
    טלפון סללולרי לכל זב חוטם
    בגדים חדשים ואופנתיים
    וכו'

    דבר אחד ניתן ללמוד מהדתיים שאוהבים כל כך להשמיץ:
    לחיות במגבלות תקציב !!!

    • בועז כהן  On 09/13/2011 at 18:48

      אם הבנת את הטקסט שלי כ"קיטורים" – אז (לצערי) לא הבנת.

      חושב שהסברתי, די בפשטות, מה מצבנו ולאן הגענו.

  • אורח  On 09/13/2011 at 18:19

    יש רק פתרון אחד בועז, להוציא דרכון זר ולעבור למדינה אחרת, עם עדיפות לאירופה.

    • בועז כהן  On 09/13/2011 at 18:46

      אני לא רוצה לחיות באירופה.

      אני רוצה לחיות במולדת שבה נולדתי וגדלתי. אני חושב שזכותי להצליח ולהתקיים כאן, בשפת אמי.

    • איתי קנדר  On 09/13/2011 at 20:20

      אנחנו בונים את האלטרנטיבה להגירה.

  • רועי מ  On 09/13/2011 at 18:28

    באמת כתיבה יפה ומצויינת שמספרת את סיפורם של רבים.
    צרת רבים לא מנחמת אף אחדץ

  • תהל  On 09/13/2011 at 18:44

    מדויק מאוד רזי; אני חושבת שעניין השפה מהותי מאוד למחאה ושהקישור לא נעשה מספיק אם בכלל. תודה בועז על הפוסט החשוב הזה

  • ענת  On 09/13/2011 at 18:51

    ריגשת אותי בפוסט הכל כך נוגע ללב שלך.
    תודה שלא מחקת.
    בתקופה האחרונה אני עסוקה בהתבוננות על חיי ועל החיים שסביבי, הגעתי לכמה תובנות ואשמח לחלוק אותן כאן.
    התרבות וההשכלה היו נכס צאן ברזל בדור הקודם, על ברכי התרבות גדלנו וממעין ההשכלה שתינו.
    אני מכירה עד מאד בחשיבות ערכים אלו, אבל לאור הקשיים הכלכליים בהם אנו נתקלים, כשאני רואה סביבי אנשים משכילים ותרבותיים ש"לא גומרים את החודש" ונאלצים לחיות בצמצום, אני חושבת שמשהו פה חסר.
    אף אחד לא לימד אותנו איך מתנהלים עם כסף! "אל תכניסי את המטבע לפה, כסף זה דבר מלוכלך" – משפט ששמעתי מגיל 0 סביבי, ולא רק ברמה הפיזית. "לא משנה כמה תרויחי, העיקר שתהיי מאושרת", "כסף זה לא הכל בחיים" מכירים את המשפטים האלו?
    איפה זה מעוגן במציאות? באוברדראפט שמדיר שינה מעיני רבים כל כך? בטלפון הזועם ממנהל הבנק? בגירושים של החברים הרבים שראיתי שנסובו על רקע כלכלי קשה? בשתי המשרות של חלק מהאנשים שזוכים לראות את ילדיהם ערים רק בסופי שבוע?
    אפשר להאשים את הטייקונים, את הקפיטליזם, את התרבות המערבית, את אמריקה, את ביבי את יוקר המחיה, ואת…… ואת…… אבל לחפש את האשמה בכל מי שסביבנו זו בחירה בגישה הקורבנית.
    על פניו, נראה שלא לכל אחד מאיתנו ניתנה ההזדמנות לבחור את גורלו, אבל ראינו פרופסורים מוכשרים שיצאו משכונות מצוקה, פושעים שמאכלסים את בתי הסוהר על פשעים זולים ונתעבים שגדלו ברמת השרון, חשפניות שהתחנכו בבני ברק, סטארט-אפיסטים גאונים שלא סיימו 12 שנות לימוד כמו גם טייקוני הון שלא יודעים לאיית את שמם בלי שגיאות, כל זה מלמד אותנו שלמרות נתוני הפתיחה שלנו, יש לנו את זכות הבחירה.
    הבחירה לייצר את מציאות חיינו ולהוביל אותם לכיוון המתאים לנו.
    הקפיטליזם, כמו שאנחנו מכירים אותו, פושט את הרגל.
    ישנו מעמד כלכלי חדש שמתעורר, אנשים שבוחרים את חייהם בכל רגע ורגע ולא חושבים שכסף הוא בהכרח מילה גסה.
    אנשים שיודעים שבאמצעות הכסף, ניתן להביא רווחה לי, למשפחתי, לחברי ולעולם כולו.
    אני בחרתי ללכת בדרך הזו.
    היא קלה, היא אפשרית, היא נגישה לרובנו.

  • יעל/אוזי  On 09/13/2011 at 18:57

    בועז.
    אני חושבת שהדבר הכי חשוב בחיים זה הבריאות. ולצערי אנשים בריאים לא מעריכים את זה.
    אני בתור בנאדם לא הכי בריא יודעת טוב מאוד להעריך. כי כשאתה חולה קשה לתפקד, קשה לעבוד, וקשה להקים משפחה – כמוני. אבל אני עם כל הסבל שבדבר אני עומדת על רגלי ועובדת ולא מתלוננת ולו לדקה. כי היום אפילו שמערכת החיסון שלי לא מי יודע מה אני מרגישה בריאה.
    ובעזרת השם כולי תקווה להקים גם משפחה. נולדנו במדינה משגעת, אבל לצערי בעשורים האחרונים המדינה רק הולכת ונהפכת להיות בלתי ניסבלת. עם כל הכבוד למחאה ויש לי כבוד, אני כתבתי גם על זה סטטוס בפייס , שאני חושבת שקודם כל כולם בלי יוצא מן הכלל צריכים להיות בני אדם אחד לשני. כי בלי זה אין אחדות ואין כלום. וביום שאנשים יתחילו להיות בני אדם, החיים יראו אחרת בארצנו. אם מנכ"ל אסם מוכן להוריד מהמשכורת שלו ולתת לעובדים שלו , אז כל הכבוד לו והלוואי שחברות אחרות ילמדו ממנו. זה נקרא בשבילי בן אדם. דנקנר, ובן דב, הם לא בני אדם. ורק היום קראתי שבן דב הולך לפטר איזה 150 עובדים , במקום שיוריד מהמשכורת שלו הוא מחליט לפטר. וגם בקשת מפטרים המון. קודם הם חושבים על עצמם ואחר כך על העובדים. זה לא אנושיות זה חלאות אדם. אני קצת מכירה אותך בועז ואני חושבת שאתה בנאדם כישרוני ברמות שהרבה היו רוצים טיפה ממה שהראש שלך מכיל בתוכו. ועצוב לשמוע את הפוסט שלך, כי אני חושבת שעשית את הכל וזה רק המדינה שלא נותנת לך את מה שמגיע לך. אין לי הרבה לנחם אותך, כי זאת המציאות. וחייבים לשנות את המציאות. להתחיל להיות בני אדם ואז לעזור אחד לשני ואז כולם בסוף יחייכו וישמחו בחלקם.והכי חשוב גם לפרגן.
    אני מאחלת לך את כל הטוב שבעולם.
    יעל

  • לירן  On 09/13/2011 at 18:57

    מרגש, חשוב, אמיתי.תודה

  • noam tirosh  On 09/13/2011 at 19:09

    תודה בועז. הטקסט הזה עוד יהיה רגע מכונן במהפכה שמתרגשת עלינו. בלי אנשים כמוך, שעוסקים ברוח ולא בחומר, החברה האנושית תהיה אוסף אקלקטי של אנשים דהויים. בסופו של יום השליחות שלך גם תתוגמל ברמה הכלכלית והביטחון ישוב לחיינו.
    אמן.

  • לירון  On 09/13/2011 at 19:20

    פשוט , תודה

  • vdg  On 09/13/2011 at 19:22

    תודה אתה פשוט כנה כן ירבו כמוך העולם שלנו יהיה הרבה יותר אם יהיו קצת יותר אנשים כמוך

  • vdg  On 09/13/2011 at 19:24

    תודה כנה אמיתי ואמיץ

  • מיכאל  On 09/13/2011 at 19:33

    פוסט מרגש, אני ממש מזדהה עם מה שכתבת, במיוחד הכעס שמעוררים אותם אנשים שתוקפים את המחאה החברתית בגלל דברים טפלים וזניחים כמו השירות הצבאי של דפני,כשכל כך הרבה יוצאי צבא תומכים בה,ובמקרה אני עכשיו בעיצומו של שירות מילואים ויש אצלנו בגדוד תמימות דעים בעד המחאה ובגדול גם בעד דפני.

    אני שמח שהחלטת לפרסם למרות שברור שצריך אומץ בשביל לפרסם כזה פוסט אבל יש לו חשיבות עצומה,הוא נותן לי כוח להמשיך להאמין ולהאבק ואני מודה לך על כך וכמובן שאפיץ אותו:)

  • משה לביא  On 09/13/2011 at 19:35

    בועז, תודה על פוסט כן, אמיץ ומרגש. לא בשבילך עשית, אלא בשביל הציבור עשית.

  • יעל  On 09/13/2011 at 19:39

    כ"כ הרבה הגיבו לך – שאני לא יודעת אם תגיע עד לתגובה שלי ותקרא אותה, אבל בכל זאת… התרגשתי עד מאד. דווקא בעידן של כ"כ הרבה פוסטים בנושא, שלך הרגיש לי אחר. חי, אמיתי, נועז, חזק ונוגע. מאד.

  • מיה  On 09/13/2011 at 19:50

    היר היר

  • ניר  On 09/13/2011 at 19:50

    בועז, גדלתי גם אני בסיטואציה די דומה.
    הייתה לנו בבית מכונת כביסה, אבל לא הרבה יותר מזה. גם פסנתר היה.
    גדלתי לא רחוק ממך, בשיכון ותיקים בחולון,להורים ממעמד לא גבוה, רק אבא עבד, אבל דאגו להשכלה שלנו, על חשבון כל דבר אחר. את שכר הלימוד באוניברסיטה ההורים ממנו.
    בחו"ל הייתי פעם ראשונה בגיל 27, ובמלון הייתי פעם ראשונה בירח דבש, בן 30.
    לא התעשרתי, אבל מצבי לא רע, אני שכיר, אבל יש לי בית מרווח ( או קי – לי ולבנק בשותף) ואפילו שתי מכוניות ליסינג עומדות בחניה.
    אובר דראפט זה משהו שלא יהיה לי לעולם, אני לא חי מעל הרמה שאני יכול להרשות לעצמי.
    מצד שני, ב 3 השנים האחרונות נסענו כל השנה לחו"ל לשבוע, כל המשפחה. כנראה שמצבנו לא רע.
    מה עשיתי שונה ממך? אינני יודע.
    אגב, אני זוכר אותך, אח שלי למד איתך ביסודי, אם אני לא טועה.

  • בני  On 09/13/2011 at 19:54

    בועז
    אתה עושה לי את הבוקר כבר שנתיים ולאחרונה גם את יום שישי, שמחתי לגלות דרך הפיסבוק שיש לך גם בלוג.
    אני לא מזדהה עם המחאה אבל מזדהה אתך לפחות עם חלק. אני נוסע באוטו ישן ושומע פעמיים תמוז ביום שלישי בבוקר (תודות לך) בדרך לעבודה המאוד מעניינת ולא הכי מתגמלת שלי ובטוח שאני האיש הכי מאושר בעולם.
    אני לא חושב שמישהו קם בבוקר וחושב איך לדפוק אותי גם אם קוראים לו אילן בן דוב או יובל שטייניץ או אפילו ביבי.
    מבחינה כלכלית להערכתי אתה שווה הרבה יותר יאאללה תתפסו יוזמה אתה והחברים שלך מ88 ותתנו אלטרנטיבה תרבותית בארץ הזאת שתתגמל גם אותכם, מאגזין רדיו מקומי what ever.
    אני אתכם.

  • ehudg  On 09/13/2011 at 19:55

    שלום בועז. הכתיבה יפה כפי שכבר נאמר, אני רוצה להגיב על חלק מהדברים שכתבת.
    הבעת זלזול מאוד עמוק ב"ימניים" שמתנגדים למחאה. אני אחד מהימניים האלו ואני רוצה להסביר בדיוק מהי אותה התנגדות וממה היא נובעת.
    אני מסכים עם כך שהמצב מתקרב לגבול הבלתי אפשרי. קופסת מטרנה ומגש ביצים עולים 100 ש"ח, סכום מטורף לכל הדעות. כן, צריך שינוי, צריך עידכון, רעננות.

    אבל הדרך שמתווים דפני ליף וחבריה איננה הדרך הנכונה! אתה מוזמן לקרוא קצת כאן על קבוצה נוספת מהמאהל שמשום מה לא זוכה לשום פרסום.

    http://hanhaga.org/

    גם אנחנו אנשי הימין הדתי הצטרפנו למחאה הזו, במאהל הציוני חברתי ברוטשילד. אנרכיסטים ניסו לשרוף את אחד האוהלים שלנו, ידעת על זה? מדוע זה לא קיבל פרסום נרחב, המעשה הזה? מדוע נראה שהמחאה מתמקדת ב"להעיף את ביבי" ולא בהצעות קונקרטיות לתיקון המצב?
    מדוע, למען ה', כל תשומת הלב התקשורתית נתונה לצד אחד בלבד מאוד שמאלני במחאה הזו, והעיתונאי היחידי שהעז לשאול את ליף על עברה הצבאי הוקע לעמוד הקלון, על ידי אלו שכועסים בד"כ על החרדים שאינם משרתים בצבא?
    המחאה צודקת, הדרך, כרגיל, מעוותת. והדרכים האחרות שהוצעו פשוט לא ידועות לציבור כי התקשורת שאחראית על פרסומן מועלת בתפקידה.

    • בועז כהן  On 09/13/2011 at 20:27

      אהוד,
      לא הבעתי זלזול. הבעתי כאב עמוק. כואב לי שאנשים אינם נרתמים לשינוי הערכי שאני שואף אליו. כואב לי שאנשים עוסקים בפרטים בלתי-רלוונטים כמו שירותה הצבאי של דפני ליף או מי-מממן-את-המחאה, במקום לעסוק במצב עצמו.
      גם אתה עצמך, אהוד, מודה שהמצב "מתקרב לגבול הבלתי אפשרי" (מלותיך שלך). גם אתה יודע ש"צריך שינוי, צריך עידכון, רעננות".
      אתה ואני נמצאים מאותו צד של המתרס. שנינו יודעים שחייב לבוא שינוי. מוכרח לבוא שינוי. שאי הצדק והעוול וסדר העדיפויות הקלוקל אינו יכול להימשך.

  • mori  On 09/13/2011 at 19:56

    בועז כהן. אתה איש יקר ואהוב. בכל בוקר בדרך לעבודה אני פוגשת ברגעי אושר אמיתי.
    לצערי האמת.. שזאת הפעם הראשונה שאני נתקלת בכתבך כנראה קצת אטומה אך לא ידעתי שהבלוג לונדון קולינג קיים.. וכל כך הרבה שנים.
    ובהמשך למה שכבר נכתב אוהבת את הפוסט המצויין הזה.

  • galitg  On 09/13/2011 at 20:15

    כמובן שמזדהה, השיטה לא עובדת בשבילנו, ולדעתי היא גם לא עובדת בשביל הטייקונים, שיש להם הרבה, נכון, לא יודעת כמה הם יכולים ליהנות זה.
    צריך למצוא שיטה חדשה. משהו לא קפיטליסטי מערבי, ולא סוציאליסטי מזרחי.
    יש רעיון?

  • Shlomi Avniel  On 09/13/2011 at 20:18

    נמאס לי!

  • אורי  On 09/13/2011 at 20:32

    בוא נתמצת את הפוסט שלך: כל החיים עבדת בעבודות הכי נחותות, חסכת לתקליטים אבל לא ללימודים גבוהים, לא למדת שום דבר שיכול לתת לך פרנסה קצת יותר טובה מהרמה הכי נחותה, ועכשיו אתה מייחל לממשלה סוציאליסטית שתיקח מאלה שכן השקיעו ותעביר את זה אליך.

    • בועז כהן  On 09/13/2011 at 20:51

      לא, אורי.
      קראת, אך לא הבנת.
      בוא אתמצת לך את זה בעצמי: עבדתי בעבודות שונות, אבל גם בעיתונים גדולים. חסכתי ללימודים גבוהים ולמדתי באוניברסיטה גם כן. פרנסה טובה? גם אם הייתי לומד רפואה או הוראה לא היתה לי "פרנסה טובה".
      כמו שאתה יודע, אורי, מצבם של עובדים סוציאלים, עורכי-דין בשירות המדינה ורופאים בשירות הציבורי הוא מתחת לכל ביקורת.
      וכן, אני מייחל לממשלה סוציאליסטית שתגביל את כוחם של הטייקונים ותצמצם את האפשרות של מונופולים לרמוס את מעמד הביניים.

    • א.  On 09/13/2011 at 21:44

      אורי, אתה גאון. באמת, צריך להיות גאון כדי לקחת את הטקסט המפורט הזה ולעוות אותו כמו שאתה עשית. אתה מתבזבז, שתדע לך. דוסטויבסקי מחכה שתפרשן לו את החטא. את העונש כבר פיצחת.

    • א'  On 09/13/2011 at 22:49

      אורי: הטיעון שלך מקולקל כי אתה יוצא מנקודת הנחה שרק מקצועות שנחשבים עתירי כסף הם כאלה שראוי לעסוק בהם. כאילו שצריך רק מהנדסים, הייטקיסטים ורואי חשבון (אלו בערך המקצועות היחידים בארץ שאפשר להרוויח בהם). אבל גם ההייטקיסט המרובע ביותר צריך לצרוך תרבות מדי פעם – לקרוא ספר, ללכת לסרט, לשמוע רדיו בדרך למשרד. יש הצדקה לקיומם של שדרני רדיו ואני לא מאמינה שאני צריכה לכתוב את זה ושזה לא ברור מאליו. כל מי שקורא לכל העיתונאים והשדרנים העניים "לכו תלמדו מקצוע רווחי" לא קולט את זה.

    • אורי  On 09/14/2011 at 7:02

      השכר הממוצע (ממוצע!) במשק הוא 8,000 ש"ח לאדם.
      אם ידידנו מרוויח 3,000 ש"ח אז הוא עושה משהו מאוד שגוי ואין סיבה שנממן אותו, למעט עזרה מקצועית שהמדינה מספקת בדמות קורסי הכשרה למובטלים.
      לא יכול להיות שאתה עובד במשרה מלאה (כמה זמן בשעות בחודש לוקח להגיש תוכנית ברדיו?) ומרוויח סכום כזה. אם זה זה עבור משרה מלאה, תתפטר! כמעט כל עבודה אחרת תכניס לך יותר.
      ואם זו לא משרה מלאה, מה אתה עושה בשאר הזמן?
      בימינו עם האינטרנט יש לא מעט דברים שאפשר לעשות מהבית…
      האם הוריך לימדו אותך לחסוך? אני שואל ברצינות, לא בציניות. כי אם אתה תקוע באזור גיל 50 בלי שחסכת פרוטה לשעות קשות, אז שוב זה אומר שמשהו מקולקל – ולא במדינה.

      לסיכום, אני באמת חושב שצריך לעזור לך לצאת מהבוץ. אולי המדינה צריכה לממן יועצים אישיים (כמו מה שמו שהיה בטלוויזיה שעובר ממשפחה למשפחה), שתהיה לכל אדם זכות לקבל יעוץ אינטנסיבי של מספר שבועות על חשבון המדינה. כולם יצאו מכך מורווחים. אבל הדבר הראשון שעליך לעשות הוא לראות שהבעיה היא בהחלטות שאתה עשית במהלך החיים, ולא לזרוק את האשמה על המדינה. כי מה שאתה מתאר זו לא מחאת מעמד הביניים, אלא אדם עני עם מנטליות של אדם עני שלא יודע איך לצאת מזה.

      • אאאאא  On 09/14/2011 at 12:34

        השכר החציוני במשק הוא 5,850 ש"ח לאדם- כלומר חצי מהשכירים מרוויחים פחות מכך.

        (אתה זוכר את ההבדל בין ממוצע לבין חציון, נכון?)

  • מיקה  On 09/13/2011 at 20:40

    התרגשתי עמוקות.
    תודה.
    העם איתך.

  • ראובן  On 09/13/2011 at 20:52

    אני מחבק אותך

  • מיכל זהבי  On 09/13/2011 at 20:56

    בועז יקר,
    אתה חלק מהחיים שלי כבר הרבה שנים. כל בוקר לאחר הג'וגינג אני נכנסת לסטודיו שלי ומתחילה את היום עם תוכנית הבוקר שלך. את החינוך הטוב שקיבלת מהוריך מרגישים בכל יום, ואתה רק יכול להיות גאה בעצמך על מי שאתה, על כל הידע האינסופי והאהבה האדירה למוזיקה שאתה מעביר מדי יום לאלפי אנשים בארץ. זה לא מובן מאליו וזו זכות גדולה.

    אני חשה הזדהות גדולה עם מה שכתבת; אני אמנית ומגדלת שתי בנות, גם אני נאבקת על קיומי. המחאה הזו תפסה אותי קצת לא מוכנה, לא מוכנה להודות שקשה. כי הרי כל כך התרגלנו. אם יש משהו חשוב שקורה זה קודם במודעות, בהכרה שהופכת לצלולה. כי הרי עובדים עלינו, יש שיטה – אבל הנה כל כך הרבה אנשים כבר לא מקבלים אותה כמובנת מאליה. מהנקודה הזאת, של המודעות, מתחיל להיווצר הסיכוי לשינוי.

  • ערן  On 09/13/2011 at 21:05

    מדהים! תודה.

  • irit  On 09/13/2011 at 21:21

    כמה טוב שלא מחקת….
    פוסט מצויין, נוגע, ומראה עד כמה החיים נוגסים בכולנו באותה מידה….לא. לא בכולנו. הפוליטיקאים והטייקונים לא נכללים כאן.

    כמו רבים אחרים, בועז, גם אני נהנית עד מאד מהתכנית שאתה מגיש, בחן ורגישות וידע.

    תודה.

  • רונן  On 09/13/2011 at 21:22

    בועז,אני שמח שלחצת send, הפוסט שלך ריגש אותי מאוד וחשתי הזדהות עם כל מילה.
    נראה כאילו המחאה פתחה לכולנו את הלב ונתנה לנו לדבר על המצב הלא פשוט של השרדות והתמודדות תמידיים שאינם מאפשרים מצב של חיים שקטים ובטוחים.
    לא קל לחיות בארץ שבה דירה ברמת-גן עולה כמו דירה בפריז. כוס קפה בתל-אביב עולה כמו שלושה אספרסו באיטליה, ומכונית עולה פי שניים מאשר בארה"ב. במיוחד לא כאשר השכר הממוצע במשק הישראלי נמוך בהרבה מזה של הצרפתי,האיטלקי והאמריקאי.
    את העיוות הזה הממשלה שלנו היתה אמורה לתקן, ואם היא לא תעשה את זה נעשה את זה אנחנו,
    אבל הפעם ברצינות.

  • Leon Feldman  On 09/13/2011 at 21:23

    אתה איש נדיר ונפלא, מאוד מזדהה עם חלקים גדולים בפוסט הזה, תודה על המילים.

  • עמי לוי  On 09/13/2011 at 21:25

    זה מדהים איך חלק מהאנשים שהגיבו פה (וכנראה גם חלק מהציבור בישראל) חושב שהמצב הנוכחי ממש סבבה, או לחילופין: שהאפשרות השניה היא רק סוציאליזם טוטאלי, כאילו אין כלום באמצע.

    אנשים אשכרה לא מודעים לגזל ולעושק שמבצעים טייקונים מידי יום ביומו על הקופה הציבורית? הרי יש דוגמאות אין ספור, החל משוק הרכב, דרך בבנקאות, ביטוח פנסיוני, מחיר מוצרי יסוד (כן, קוטג')ועו"ד ועו"ד.

    בידודה של ישראל מבחינה טריטוריאלית רק מגביר את המונופול של כל מיני גופים ומאפשר את המחירים הפשוט המטורפים, והגזל.

    דיברו פה על הפרטה – כל מה שהופרט או יצא מפיקוח במדינה הזאת הפך למשחטת כספים אחת גדולה. למשל, מישהו בכלל יודע כמה כספים הוצאו מקופות הפנסיה שלנו, במסווה של דמי ניהול מוגדלים, מאז שיצאו מפיקוח (עקב יישום דו"ח ועדת בכר)? זה טירוף מה שהולך שם. אתם יודעים כמה רכבים 4על4 חדשים נקנו בשנה החולפת למנהלי השקעות מכסף שנגזל מהפנסיה של כולנו?

    אני לא חושב שלמדינה הזאת יש סיכוי מול הקאפיטליזם החזירי אלא חזרה אחורה לשורשינו הסוציאליסטיים.

  • עדי  On 09/13/2011 at 21:25

    לא יכולתה לספר את זה יפה יותר…

  • viki  On 09/13/2011 at 21:35

    הפוסט שלך ליוה אותי כל היום בראש. כ"כ עצוב, כ"כ כואב ומאוד מטריד ועל אף זאת אני חושבת שאתה אדם עשיר מאוד.
    אני חושבת כי מצבם של אנשים העוסקים בתרבות ואומנות תמיד היה לא טוב בישראל (מלבד בודדים שכן זכו לחיות חיי רווחה) . דיברת על הטייקונים אולם אני חושבת כי המדינה מתנהגת כטייקון הגדול מכולם!!! בשם הקפיטליזם מפריטה עצמה לדעת ומתפרקת מנכסיה. הטייקונים לקחו מה שהוגש להם על מגש של כסף וזה טבע האדם לקחת מה שניתן.. מצב החינוך בכי רע והמושג ביטחון תעסוקתי חלף מזמן מעולמנו.
    בדיוק היום בבוקר בדרך לעבודה כשאני מאזינה לך אני חושבת לעצמי שאתה אנציקלופדיה מהלכת בעולם המוסיקה וזה פשוט דבר מדהים בימינו..ניתן גם לראות ע"פ תגובות המאזינים.
    אני מאמינה שיום אחד כל "הסבל" הזה שעברת ושעוד תעבור ישתלם ושתדע ימים יפים. בסופו של דבר האנשים שמצליחים הם האנשים המאמינים בדרכם והולכים בה. כמוך.

  • דוד  On 09/13/2011 at 22:04

    בועז יקירי
    תמיד שאלתי את עצמי, בגלל שאני כ"כ אוהב ומעריך אותך, איך אגיב אם תכתוב טור פוליטי שבו נאמר "ירגיז" אותי. עניתי לעצמי שאין לי בעיה אם דיעות פוליטיות שונות משלי ושאפשר לנהל וויכוח ענייני וערכי, כל עוד לא עוברים לפסים אישיים.
    והנה… עברת פסים אישיים
    אז בועז, כל מי שלא מסכים אם המחאה הוא "במובן מסוים ההתקפות של לקקני-עכוז שונים, של גורמים ימניים, אופורטוניסטים חסרי-מצפון וסתם אנשים אטומים, רק מחזקים אותי. "?!
    כלומר אני אומר לראות את עצמי משתקף בעיני רוחך כ"לקקן עכוז" או "גורם ימני" או, תודה רבה "סתם איש אטום"…
    מכיוון שדיברת בפרוטרוט על עצמך והצגת את הפרופיל שלך, הרשה לי להציג את שלי- גם אני לא גומר את החודש, גם אני גרוש שמשלם מזונות גבוהים ומרגיש שהמערכת מזיינת אותו…
    גם אני אוהב לשמוע מוסיקה ולקרוא ספרים וחושב שתרבות זה מה שמבדיל בינינו לבין רהיט או אמבה
    ואני לא לקקן עכוזים, אני כנראה כן גורם ימני, לפחות עבור כל מי שמצביע חד"ש (אחח האקדח המעשן….), אני חושב שאני לא איש אטום, לפחות לא יותר אטום מכאלה שהשתתפו בהפגנת המליון שאני מכיר
    אז מה בועז? אז מה?? זה בנפשך, נכון?! אתה בוער… so am i…
    אבל אני לעולם לא אהפוך אותך לאיזו שבלונה שתעשה לי חיים קלים בהתמודדות עם אמונות אחרות משלי.
    בשבילי אתה בועז, ואתה עדיין הגדול מכולם

    • בועז כהן  On 09/13/2011 at 22:23

      דוד, אם אתה לא הון ולא שלטון, אז אתה המחאה.
      נראה לי דווקא שאנחנו נמצאים יחד באותו צד של המתרס.

      • דוד  On 09/15/2011 at 14:51

        בועז היקר, אני בצד שלך, תמיד אהיה

        אני לא בצד של המחאה מכיוון שנושבת ממנה רוח של התלהמות וחוסר סובלנות הגורמים לי בחילה, וכן, המנהיגים שלה אחראים במידה רבה לאיך שהיא נראית ולחוסר הסובלנות המובנה שלה. אתה רק צריך לקרוא את חלק מהתגובות של האנשים כאן התומכים במחאה- חלקם מעידים על כך שהם לא מדברים עם חברים משכבר, שכן אינם תומכים במחאה. אחד אחר מתבטא כיצד הוא רוצה להכות את חברו שלא תומך. מחריד. הבט כיצד התקשורת מתייצבת כאיש אחד לצד המחאה, שזה מילא, ומשתיקה בגסות קולות אחרים. גם אם זו היתה מחאה שכל תכניה היו מקובלים עלי הייתי בורח ממנה כמו מאש שכן במקום שבו אנו צודקים לא יצמחו פרחים באביב

      • בועז כהן  On 09/15/2011 at 15:04

        דוד

        1
        אני בצד של המחאה, כי אין לי ברירה. לא השאירו לי ברירה. אני – ומאות אלפים כמוני – לא מצליחים להתקיים בכבוד.
        אני מבקש סליחה על כך שאני "בצד של המחאה", אבל אני ומשפחתי ורבים מחבריי פשוט לא יכולים לשרוד את השחיתות הכלכלית והמוסרית. אנחנו לא יכולים להתקיים בתוך מערכת שמצד אחד משמרת את משכורות הרעב ומצד שני מאפשרת לטייקונים להתפרע. אנחנו לא יכולים לשרוד את המחירים המפלצתיים של האוכל, הביגוד, מכשירי הכתיבה, הספרים, הביגוד, התרופות. הדלק.

        2
        התקשורת מתייצבת כאיש אחד לצד המחאה? אני רואה בדיוק את ההיפך. רוב רובם של הפרסומים הם באופן מוחץ נגד המחאה!כבר שלושה חודשים שאני קורא את קלמן ליבסקינד וארא"ל סגל, את בן-דרור ימיני ואת דרור אידר, ואת מיכל גולדן ושי גולדן ואת חנוך דאום – ורבים אחרים – וכולם, כל אחד מסיבותיו שלו, תוקפים באופן נחרץ ונמרץ את המחאה.

      • דוד  On 09/16/2011 at 13:00

        בועז
        אני לא מצליח להסביר את עצמי לצערי, כך יוצא שכשאני מדבר על עגבניות, או לפחות כשנדמה לי שאני מדבר על עגבניות, אתה עונה לי בתפוזים.
        אני לא רוצה לדבר על תפוזים- לא רוצה לדבר על השאלה האם המחאה מוצדקת אם לאו, כי בעיני זו הבעיה הקטנה.
        הבעיה שלי היא חוסר הסובלנות שמשתקף מהמחאה ושמשתקף כמעט בכל נושא; פוליטי, חברתי, כלכלי.
        הבעיה שלי היא שכולם שייכים לאיזו קבוצה- "חרדים" (מוצצי דם), "מתנחלים", (משיחיים) "שמאלנים" (הזויים ובוגדים) "רוסים" (בעייתיים כי הם נוטים להיות ימניים), "ערבים" (גיס חמישי, אוכלוסיה מקופחת) והיום יש את ה"טייקונים" (גנבים, גונבים לנו את האוויר, רשעים, ארורים), ושכחתי קולקטיב לא פחות חשוב "פוליטיקאים" (מושחתים כולם ימ"ש)
        אין אנשים בארץ הזו, כולנו חלק מ"קולקטיב" וכשמישהו לא מסכים איתנו זה בגלל שהוא חלק מאיזשהו קולקטיב.
        אף אחד כבר לא טורח להתמודד עם דעות אחרות ושונות- הכל נזרק למגירה עם התווית הנכונה, אם אני נגד המחאה, ממילא אני לקקן עכוזים, אדם אטום או סתם גורם ימני. איך אתה בדיוק חושב לרתום אותי ואחרים למטרה שאתה חושב שהיא חשובה אם אתה מזהה בנו את הבעיה?

      • בועז כהן  On 09/16/2011 at 14:23

        אני מנסה להבין איך בן-אדם יכול להיות "נגד המחאה". אם הוא מסכים שיש עיוות, שחיתות, ניצול מחפיר והתעללות במגזרים חלשים.
        אני בהחלט יכול להבין אנשים שמתנגדים למחאה, מפני שלדעתם המצב במדינה נפלא, הפער הכלכלי-חברתי הוא נורמלי ומעולם לא היה מצבנו טוב יותר.

        אני גם יכול להבין אנשים מהליכוד, שחוששים שהמחאה תגרום לסילוקם מהשלטון (ויותר מכך: ממנעמי השלטון) ולכן הם מתנגדים למחאה.

        אני גם יכול להבין את הטייקונים שמתנגדים למחאה, מפני שהמחאה אכן מאיימת על המשך הגזל והעושק שהם מבצעים באזרחי המדינה, באמצעות רשתות השיווק והחברות שהם מחזיקים.

        אבל אדם שחושב שיש אי-צדק ויש אכזריות טורפנית כלפי החלשים, כיצד אדם כזה יכול להיות נגד המחאה?

      • דוד  On 09/16/2011 at 17:48

        שאגיב?
        רק אם תבטיח לי שתמשיך להיות חבר שלי, כי עד עכשיו אני לא נתקל בהרבה סובלנות בכל מה שקשור למהפכה הזו- הזעם הוא קטליזטור מעולה אבל באיזשהו שלב הוא הופך להיות נמר שאינך יודע איך לרדת ממנו

      • דוד  On 09/17/2011 at 14:11

        אני רוצה להתחיל ממה שהתפספס לי בכל התגובות שלי- אין לי מילים לתאר לך את הזעם שאני חש כלפי מה שאתה מתאר. זה מחרפן ברמות, שאלו רמות השכר אליהם אתה מגיע. אני לא מבין כיצד יונית לוי ויעקוב איילון וכל שאר ה"טלנטים" שתרומתם לברה מסתכמת בזה שהם קוראים מהטלפרמוטר או איך שקוראים לדבר הזה שהם קוראים ממנו, מרוויחים עשרות אלפי שקלים בחודש, וזה עוד במקרה הרע, ואתה שגורם לכל כך הרבה טוב לאנשים, משביח את חייהם ושיגרת יומם, נאלץ לכתת רגליך כדי to make ends meet… הלוואי ויכולתי לתרום בענין, אני אומר את זה במלוא הרצינות. אם תגיד לי לבוא ולהפגין בנושא הזה, שקשור בעקיפין למצב האמנות בארץ והתמיכה הממשלתית לתרבות ואמנות, אני לא שואל בכלל שאלות, אני שם… וזה חוץ מהעובדה שאני מפריד את הווידוי האישי שלך, שהוא מופת של כתיבה ורגישות מעצם הענין, ואני מרשה לעצמי לענות רק בגלל שהזמנת תגובות בסוף דבריך…

        ומה עם האפשרות ההזויה שאני חושב שאכן ישנה שחיתות וישנו עוול, וישנו ניצול אבל אני עדיין נגד המחאה?
        מדוע אני נגד? נתחיל מהסיבה הטריוויאלית- כי אני "חייב" להיות בעד אחרת או שאני טייקון או בא כוחו, או גורם ימני או סתם אהבל. אני לא אוהב שאומרים לי מה לחשוב! לא יעזור כלום, לא השתכנעתי בצדקת המחאה ובמקום לנסות לשכנע אותי בצורה ענינית הופכים אותי לאיזה ווירדו, אותי ועוד רבים אחרים.
        אתה טוען שהעיתונות נגד המחאה. כשבגוש קטיף הפגינו נגד הגירוש אז גם שם פירסמו את שעות ההגעה ודרכי ההגעה?! איך אפשר לטעון ברצינות שהתקשורת לא ממלאת תפקיד פעיל בשכנוע ובגיוס?! הבאת לי חמישה פובליציסטים שהם פחות או יותר הרשימה הסופית של אלו שהתנגדו למחאה, אגב לרוב הם לא התנגדו לעצם המחאה אלא לאותו ענין שאני מתנגד אליו- חוסר הסובלנות כלפי כל המפקפקים "בצדקת הדרך". זו לא בעיה למצוא עבור כל אחד מהרשימה שהבאת עשרה אחרים שתומכים בקולניות במחאה. קל להיות הצדיק והטוב, זה שנלחם נגד החלשים ולהפנות אצבע מאשימה אל "האחרים" האטומים. אתה שם לב שבתשובות שלך אלי אתה לא מתייחס לענין שאני מעלה- לחוסר הסובלנות שיש במחאה הזו אלא אתה מפנה אלי אצבע "נו אתה נגד הניצול והאכזריות…?!"
        סיבה נוספת היא שאני לא מאמין בשחור ולבן ואני חושב שבין המצב שבו "הכל סבבה ואין בעיות" לבין המצב אותו אתה רואה נגד עיניך "הכל זה עוול וניצול מחפיר" יש המון שלבי ביניים. אני בעד לשאוף למצב הראשון שבאמת הכל יהיה סבבה בסוף אבל לפי מה שאני רואה המחאה הזו עלולה לדרדר אותנו למצב שבאמת הכל יהיה עוול וניצול- ולא בגלל שיקחו כסף מהעשירים ימ"ש טפו טפו טפו אלא בגלל שיש לי חשש גדול שמתוך רצון לצנן את הזעם, ינקטו בפעולות שבעתיד נשלם עליהם. יש ל תחושה שאתה די מזלזל ב"כלכלה" ועבורך הכל מסתכם בשוויון כלכלי ובכך שאין עוני וניצול, ולמרות שאני איתך אני חושב שבשביל שכן נוכל להגיע למצב הזה צריך ללכלך את הידיים וכן לדבר ברחל בתך הקטנה ובכל הכלכלה המזורגגת הזו.
        סיבה נוספת היא שאני לא מאמין למנהיגי המחאה- אני יודע שכולם אומרים ששטויות העיקר המחאה, אבל לא חסרים דוגמאות בהיסטוריה שרעיונות טובים הלכו אחרי מנהיגים רעים והביאו בעקבותם יותר נזק ממה שהיה קודם (לדוגמא- הסכם אוסלו). אני לא יכול להאמין למנהיגים שהם פעילי שמאל קיצוניים, אני לא מדבר על פעילים חברתיים- למשל עם דוב חנין היתה לי פחות בעיה, או עם תמר גודזנסקי בכלל הייתי הולך בעינים עצומות. אם הגברת סתיו שפיר אומרת בראיון לגרדיאן שהיא חוששת שביבי יתחיל מלחמה כדי למסמס את המחאה, זה אומר הכל. והיא לא הייתה היחידה שאמרה את זה. וזה כן פאקן משנה אם דפני ליף שירתה בצבא. לא בגלל הענין הבטחוני אלא בגלל הענין החברתי השוויוני. לא ייתכן שכולם ישרתו, או יעשו שירות לאומי, והיא תסרב ולא תישא בנטל. ככל הידוע לי היא לא המירה את השירות הצבאי שלה בשירות לאומי, שזה מה שהייתי מצפה ממנה. אתה לא מצפה ממנהיג שיהיה אישיות בעלת שיעור קומה? אדם שלא דבק בו רבב? אני בטוח שלך זה מאוד משנה, אני משוכנע שזה חשוב גם לך.
        סיבה נוספת- אני לא מבין מה הם רוצים. כלכלה סוציאליסטית? פירוק ההתנחלויות? שחרור גלעד שליט? שהממשלה תדאג לי שאצליח לסגור את החודש, גם אם אני גר במרכז תל-אביב ושולח את הילדים שלי לגנים שעולים 4000 שקל לחודש? למה לעזאזל אני לא גומר את החודש. אני יודע אני יודע… גם כאלה שגרים בפריפריה לא גומרים את החודש וגם הרופאים וגם וגם. כל אחד בא עם שק טענות ואני מסכים שבתוך הבליל הצעקני אתה שומע טענות נכונות מאוד- ריכוזיות, עושק בידי טייקונים, חוסר תחרותיות, תספורת חובות של טייקונים, חינוך מחורבן, הכל נכון… אבל הקולות הנכונים האלה נבלעים בהתלהמות ובטענות לא רלוונטיות. אני חושב שהמחאה הזו סובלת מחוסר מיקוד וזה לא משתפר אלא רק מחמיר.
        לסיכום אני בעד שינוי, ואפילו מהפכה בדברים מסומים, אני רק מבקש שיעשו את זה בפחות התלהמות ובפחות תחושת צדק אינסופי.
        האם הצלחתי להבהיר את עצמי?

    • רותי  On 09/16/2011 at 5:55

      אין ספק דוד, שעלית על אחד הקטעים היחידים בהם נפל בועז בפח ההכללות ואי הסובלנות למי שחושב אחרת. בצד הפוסט הקולע והמרגש שלו, חשוב להפגין גם סובלנות (לא רק סבלנות). דיאלוג והיכולת לגשר על פערים (לא רק כלכליים…) חשוב לא פחות מהעלאת רמת החיים. מדובר באיכות חיים, מדובר בחיזוק פנימי שלנו, מדובר במה שאדם הוא לרעהו, וגם ל"יריבו".
      אני למטה מבועז בהירארכיה הכלכלית ובכ"ז המחאה הזו לא ייצגה אותי. היא עלתה על דברי והביאה לתזוזה חיובית – אבל שמה כותרת שייצגה את אלו "שלא גומרים את החודש" ולא ייצגה את אלו שלא "מתחילים" אותו. היא הפכה סמלים פלקטיים למנהיגים, והתאפיינה במידה רבה באנטגוניזם עקרוני ובקוצר רוח (לעתים אגרסיבי) לכל מי ש'צבעו' (לא צבע עורו…) קצת שונה.

  • ארקדי  On 09/13/2011 at 22:05

    300 אלף בתל אביב! 450 אלף בכל רחבי הארץ! הנה, הגענו לרגע שבו מעמד הביניים החנוק יצא למחות. על הבמה עולים הנואמים, דורשים עוד סוציאליזם, עוד מעורבות ממשלתית, עוד תקציבי רווחה, והקהל מריע, מבלי להבין שהוא זה שהולך לממן את כל הדרישות הללו מכספו. "טיפש", הם אמרו לי, כשניסיתי לשכנע אותם שלא ללכת להפגנה. "זו ההזדמנות שלנו להראות לממשלה שנגמרה לנו הסבלנות, ואנחנו לא מוכנים להמשיך בצורה הזו". אין פלא שזה המצב. הטלוויזיה והעיתונים מלאים בסיסמאות שהופכות את המאבק הזה לכמעט רומנטי – "הציבור אומר די", "לוקחים את העניינים לידיים", "מחזירים את המדינה לעם", ממש כאילו אהובת ליבנו, מדינת הרווחה, נלקחה מאיתנו, ואנחנו הולכים כדי להחזיר אותה אלינו.

    התקשורת מנצלת כל רגע פנוי כדי לשווק את המחאה, ולסנן באופן כמעט הרמטי כל מי שמעז לחלוק על דבר מה. כל מי שרק מרמז לכך שהמחאה הזו אינה תורה מסיני, מתקבל בבוז ומסווג כ"אויב הציבור". אין פלא שהציבור הולך כעדר עיוור, ללא מעצורים, ולא טורח לעצור לרגע כדי לעבור על העובדות. ממשיך מבלי להבין, שהמחאה הזו תרע עוד יותר את מצבו הכלכלי של מעמד הביניים.

    פרט לטיעון הכלכלי של "העשירים ישלמו", קיים גם הטיעון המוסרי: מדוע יש להעניש את העשירים על שלמדו, התמידו, הצטיינו, וכיום מקבלים שכר יפה על השקעתם? במה חטאו? האם השיגו את הונם במרמה? מדוע יש לקחת מהם עוד? איזו מוטיבציה תהיה לצעירים ללמוד, להשקיע, ולהגדיל את פרודוקטיביות שלהם, אם הם יודעים שממילא המדינה תיקח את כל כספם?

    מנהיגי המחאה ימשיכו לדרוש מ"הנבלות העשירים האלה" להמשיך ולממן אותם עוד ועוד. זו בדיוק היא החזירות והצביעות של המאבק הזה: כשהמוחים דורשים שמשלם המסים יממן את המוצרים והשירותים אותם הם צפויים לצרוך, אבל בשום פנים ואופן לא יממן שירותים ציבוריים אחרים שאינם רלוונטיים עבורם.

    חזירות היא הרצון שמשלם המסים יממן את ההוצאות האישיות של המוחים, כי בעיניהם, השירות הניתן במגזר הפרטי יקר מדי. אין כאן לא קסמים וגם לא שפנים מתחת לשרוול, כך שמי שיצטרך לממן את הדרישות הללו הוא ציבור משלם המסים, שעודנו היה ויהיה למעשה מעמד הביניים.

    ומה אז? או שהמדינה תיאלץ להכריז על פשיטת רגל כללית, שתביא התפרצות של אבטלה, ממש כמו בכלכלה המשגשגת של יוון, או שהממשלה תדפיס כסף כדי להחזיר את החובות שלה, מה שיביא היפר-אינפלציה שבה מעמד הביניים ש"בקושי גומר את החודש" יהפוך למעמד העניים שאין לו כסף לקנות אוכל.

    לשם בדיוק מובילים אותנו המוחים הללו, ואין זה מקרה שמיד אחרי הכרזתו של פרופ' טכטנברג על הצורך לשמור על תקציב מאוזן, קראה לו הגברת ליף להתפטר. אני סבור הדרישה לשוויון היא חוסר צדק משווע. מדוע שאדם שהשקיע בבית הספר, למד, הצטיין, והתמיד במקצוע שלו צריך לחיות באותה רמת חיים כמו חברו שהזניח את הלימודים, והעדיף ללכת לבלות? צדק הוא כשאדם מתוגמל על עבודתו והשקעתו ולהינות מפירות הצלחתו. שוויון צריך להיות רק בעיני החוק.

    • אפרת  On 09/14/2011 at 15:40

      ארקדי,
      אני הלכתי לבית הספר, אחר כך ללימודים אקדמיים. השקעתי, למדתי, עבדתי כדי לממן ו"קרעתי את התחת", תוך שאני מגדלת שני ילדים. היום הילדים שלי גדולים והמקצוע שלי כבר לא נדרש במשק, אז אני פרילנסרית שלא זכאית אפילו לדמי מחלה. בעלי (שגם הוא למד, השקיע, הזיע) עבר את גיל 40, לקח לו שנה וחצי למצוא עבודה אחרי שפוטר מעבודה קודמת והוחלף בבחור צעיר יותר.
      שנינו צריכים להסתכל לשני בני עשרה בעיניים ולהגיד להם שלמרות שממש הצטיינו בלימודים האקדמים – אין, אין כסף. אין כסף לתשלומי הורים בבית הספר, אין כסף לממן שיעורי עזר במתמטיקה, אין כסף אפילו בשביל לחסוך לימים שהם ירצו ללכת לאוניברסיטה. אין כסף לשלם את חשבון הטלפון בקביעות, ובטח ובטח שאין כסף למכשירים סלולריים. אין כסף לזוג נעליים נוסף בעונה ואין כסף לבגד חגיגי לחגים.
      אנחנו משלמים הון עתק לרשויות המיסים, לבעל הדירה, לעירייה שכל מה שהיא חייבת לנו זה פינוי זבל, אנחנו משלמים הון עתק לבנק כדי שאיזו פקידה (שלא למדה והשקיעה) תוכל להגיד לנו שאנחנו לא יכולים לגעת בכסף שלנו כי לבנק "אין בטחונות".
      אנחנו לא גומרים את החודש כבר שנים. הוצאנו את הטלוויזיה מהבית, כדי לחסוך את מאות השקלים שמשלמים לחברות הכבלים ולרשות השידור, כי כל שקל שנחסך יכול להיות מחר לחם לארוחת עשר.
      תתעורר ארקדי ותעיר את שאר החברים שלך. מעמד הביניים, שאני ובעלי בתוכו, כבר הפך למעמד העוני ברובו, אז אנחנו מוחים – כי זה מה שנשאר ואתה, אשריך שאתה מרגיש שאין לך צורך לצעוק או לזעוק, אני מאחלת לך שתמיד יהיה לך טוב, אבל בינתיים, אל תנסה למנוע ממני ומשכמותי את אותם חיים שאתה מרשה לעצמך.
      תודה.
      אני.

      • דנה ג  On 09/16/2011 at 3:12

        מילים כדרבנות אפרת יקרה.

  • יהודי  On 09/13/2011 at 22:08

    התרגשתי מדבריך.

  • Adi Eliav  On 09/13/2011 at 22:14

    חובה לקרוא

  • מעוז מוסל  On 09/13/2011 at 22:16

    בועז,
    גילוי הלב שלך מרשים, מרגש ומעורר מחשבה. אתה באמת נשמע כמו בנאדם צנוע שיודע להודות גם על הטוב שבחייו.

    ובכל זאת, יש "אבל". וה"אבל" הזה גורם – לפחות לי – להסכים עם התהליך של המחאה אבל לא בהכרח עם הרבה מהנאמר בה.

    למשל – האם כשהמדינה תגביל את כוח הטייקונים זה יפתור את בעית המשכורת הנמוכה שלך או את העובדה שבתנאי העבודה שלך אין לך זכאות לימי מחלה? קל לדבר על הטייקונים, אבל הכסף שיתפנה למדינה או בחשבון העו"ש שלך לא מספיק משמעותי כל עוד לא משנים משמעותית את סדרי עדיפויות. ולא מדברים על שינוי סדרי עדיפויות כי זה "מערב פוליטיקה", אבל מה לעשות – זו הדרך היחידה לחולל שינוי.
    או למשל השימוש במושג "מדינת רווחה": אם לכולם היו חשוב שתהיה מדינת רווחה, אז בהפגנות של העובדים הסוציאלים לפני אי אילו חודשים היה מגיע ציבור רחב כמו שהגיע להפגנות קיץ 2011. כי שם דובר באמת על הרעבים. אלא שהציבור הזה הוא לא באמת סוציאליסטי, והיה מוכן במקרים רבים להסתפק בקפיטליזם בדמותו הנוכחית לו רק היה מאיר להם יותר פנים.
    בעיסוקך, אם היית מקבל הצעה מפתה להצטרף לערוץ 2, ערוץ 10 או ידיעות אחרונות, שבה יתווסף 0 לימין גובה המשכורת שלך (אולי זה יקרה עכשיו, אחרי הפוסט המתוקשר הזה). ללא התלבטות היית מסכים והופך את אותם טייקונים למעסיקיך – האם גם אז היית נחרץ אל מול הקפיטליזם הדורסני? לא בטוח.
    אלו רק שתי דוגמאות, ויש אחרות, שגורמות לאותן הסתייגויות שאותן קשה לך לקבל.

    • בועז כהן  On 09/13/2011 at 22:35

      מעוז מוסל:
      סתם למען הרקורד, לפני כשנה קיבלתי הצעה מפתה מגורם נתעב במיוחד בעיני, בתקשורת הישראלית – וסירבתי.

      • מעוז מוסל  On 09/14/2011 at 6:23

        אוקיי, מקבל. אם כך אתה מהמיעוט בעל הערכים, וזה מרשים.

  • גיורא ישראל  On 09/13/2011 at 22:20

    ריגשת אותי, כפעיל אקטיבי במחאה, לפעמים אני מוצא גם את עצמי מתבלבל מבליל המסרים וניסיונות הפלגנים וחסרי עמוד השדרה למיניהם, ולא חסר כאלה בינינו, המחאה הזאת לא עולה בקנה אחד עם הרבה מאוד אינטרסים.
    כמו שאנחנו לומדים יום יום, לבצע שינוי בר קיימא מצריך הרבה אורך רוח והמון צדקת הדרך.
    כמוך כמוני, אין לי שום תלונות וחי חיים מלאים וטובים, אני מחזיק בעבודה טובה ועוד אין לי ילדים לפרנס אז ניכר שמזלי שפר עליי ; ), המילים שלך מחדדות לי שוב את המשמעות האדירה של מה שכולנו עושים, ואת המאבק שלנו לעתיד טוב וצודק יותר לנו ולדורות שיבואו.

    תודה לך!

    גיורא

  • יורם י. , חיפה  On 09/13/2011 at 22:22

    בועז שלום, גם אני אוהב את לונדון. גם אני מעמד ביניים. גם אני מסכים איתך שצריך לחול שינוי בסדר החברתי ובחלוקת המשאבים. ובגלל זה , בדיוק בגלל זה, כואב לי שגופים ציניים, אנטי ציוניים (הקרן החדשה, שמאל לאומי) דחפו מחאה מממניעים שונים לחלוטין מהמניעים הטהורים שלך. כואב לי שפרצופה של המחאה הוא הפרצוף המכוער של סרבנית שירות שחושבת שחיילי צה"ל פושעי מלחמה , של אנרכיסטית צבועה כמו סתיו שפיר ועוד פעילי שמאל "מדיני" מובהקים. כמוך, אני אוהב את המדינה . שלא כמוך, אני חושב שתימרנו כאן בציניות אכזרית אנשים טובים ויקרים.

    • בועז כהן  On 09/13/2011 at 22:30

      יורם,
      המטרה, במקרה הזה, מקדשת את האמצעים. המטרה היא להחזיר את השפיות לחברה הישראלית ולצמצם את הפערים הבלתי נתפסים בחברה.
      ולכן, לא איכפת לי אם "הקרן החדשה" או "ישראל ביתנו" יביאו את השינוי, אבל שינוי חייב לקרות. בבריאות, בחינוך, ביחס לנכים. בתנאי העבודה של הרופאים, העובדים הסוציאלים, המורים, ועוד.
      כרגע, אנחנו משלמים יותר מדי על הרבה יותר מדי דברים בגלל ריכוזיות, מונופולים, קרטלים, בעלויות צולבות.
      שינוי חייב לקרות.

    • אורח  On 09/13/2011 at 23:06

      יורם יקר
      אתה המתומרן להאמין בשקר מתועב. בהשמצה פושעת של אנשים לא אנוכיים, שקמו ועשו מעשה לטובתי ולטובתך, את אותו מעשה,שלי וגם לך אין זמן, כוחות, כסף או אומץ לעשות.
      בועז כותב לאנשים כמוך ועל אנשים כמוך וחבל שאתה מזדהה אבל לא מבין כלום.
      אני מאחל לך ולי שנהנה מפירות מאבקם במהרה בימינו ונאמר אמן.
      פתאום קראתי אותך עוד פעם ועלתה לי הג'אננה.
      השמאל הלאומי הוא אנטי ציוני? יש לך מושג מי הם ומה הדעות שלהם? אם כן, אז
      בעיני אנשים כמוך גם בן גוריון והרצל היו אנטי ציוניים . בן גוריון ויתר על רובה של ארץ ישראל והרצל הסכים אפילו להתפשר על אוגנדה. אבל בלעדיהם לא היתה לך מדינה.
      מה שדפני ליף "המשתמטת" עשתה בשביל המדינה בחודשיים, ליברמן וחבר מרעיו המסיתים, לא עשו כל חייהם. ציונות זה פשוט משהו אחר. האנשים שהקימו את המדינה הזאת דיברו בדיוק על אותם דברים. תקרא את מגילת העצמאות ותבין.

      • יורם י. , חיפה  On 09/14/2011 at 13:18

        שים לב לכתיבתך המתלהמת והמתנשאת. "אתה לא מבין" , "תקרא ותבין".. לך תתלה פוסטר של דפני על הקיר שלך ואז לא "תעלה לך הג'אננה"….לא ראוי להתיחסות מעבר לזה.

    • הדס  On 09/13/2011 at 23:54

      א. ליף אינה משתמטת, יש לה סיבה רפואית לא לשרת. הסיבה שלה הרבה יותר מכובדת בעיני מכל הנערות הדתיות שלא נאה להן, והחוק מעודד את ההשתמטות שלהן.

      ב. מותר להיות שמאלני/ת (כן, כן).

      ג. למרות שמותר להיות שמאלני/ת, אין שום סיבה שמפלגת הליכוד לא תוכל להקטין את הריכוזיות במשק, להשקיע יותר בחינוך, לצאת גדולה ולהמשיך להיות מפלגת השלטון לעוד כמה קדנציות. אם כחלון עושה את זה, למה לא כל המפלגה?

    • rhashmo2  On 09/14/2011 at 4:05

      יורם, התבלבלת, הסרבנים הם הציוניים, אתה ושכמוך הם הפוסט-ציוניים המובילים לחורבנה של המדינה וחיסול הציונות. השמאל הלאומי הוא הסיכוי אולי האחרון להמשך קיומה של ישראל.
      הבעייה שלך היא שאתה רוצה לאכול מהעוגה ושתישאר שלמה. אין סרט כזה. או צבא ענק, או צדק חברתי. או התנחלויות או צדק חברתי. או כיבוש, או צדק חברתי. או שיוויון זכויות לערביי ישראל או צדק חברתי. או, או. תבחר.

      • יורם י. , חיפה  On 09/14/2011 at 13:20

        הטיעונים שלך די פאתטים :
        כשמדינות ערב יתקיפו אותך , את מי תשלח להילחם ? את "הצדק החברתי" ?
        מה הקשר בין שוויון זכויות לערבים למחאה הזו.

        נסחפת..

  • בועז,
    אני גם רוצה לחבק אותך, אבל אני חושב שהמחאה הזו לא קשורה למצבך ולמצב (שאני יותר ממשער) שאופייני לכל מי שעוסק במוסיקה בארץ ו/או בעיתונות מוסיקה ו/או באומנות בארץ.
    המחאה הזו מכוונת למעמד הביניים (הייתי אומר אפילו השבע) שלא גומר את החודש. אם היתה לך את המשכורת הממוצעת של מעמד הביניים, לפי דרך החיים שבה אתה חי, היית הרבה יותר ממסודר. רק אתמול הודיעו כי השכר הממוצע במשק הוא מעל 9000 ש"ח, ומעמד הביניים מרוויח הרבה יותר.
    אני חושב שצריך לחוקק בארץ חוקים אשר פוטרים ממיסים אנשים שעוסקים במוסיקה ובאומנות, וזה צריך לכלול גם שחקנים. אני חושב שצריך חוק מוסיקה בארץ וגם חוק לסופרים בארץ בדיוק כמו שיש חוק הקולנוע !
    ואני חושב שצריך לחשוב על צמצום ערוצי המידע בארץ. נראה לי שיש פה הזניה של התחום. כמה עיתונים יומיים צריך ? כמה אתרי אינטרנט לחדשות צריך ? כמה תחנות רדיו צריך ? לא פלא שבסופו של דבר איש מוכשר ואמיץ כמוך מתקשה לקבל שכר ראוי – כשיש כל-כך הרבה ערוצים, אז אף אחד מהם לא יכול להצדיק את קיומו ולכן הוא לא מסוגל לתת משכורות ראויות.

    רק בשביל ההבהרה: גם אני חושב שיוקר המחיה מוגזם, במיוחד במרכז.

    • אורח  On 09/13/2011 at 23:14

      אייל
      השכר הממוצע הוא לא השכר החציוני, ורוב רובו של מעמד הביניים מרוויח הרבה הרבה פחות מ9000 ש"ח . מעבר לזה כל מה שכתבת מתחבר נפלא למחאה. אתה חלק ממנה. רק עוד לא הבנת. לך תתעניין ותבין שרוב מעמד הבייניים חי כמו בועז וכמוני .

  • lilev  On 09/13/2011 at 22:32

    תודה. אמרת (גם) אותי.

  • א'  On 09/13/2011 at 22:42

    אני קוראת את הטור הזה ומזילה דמעה בהזדהות. אני אולי אשכנזייה שלא עשתה צבא (שירות לאומי, תירגעו), אבל כבת למשפחה חד-הורית תמיד ידענו שאין כסף. פשוט אין: לא לחופשה, לא לחוגים, לא לטיול שנתי ולא לטלוויזיה בכבלים. לא היה אוטו וכל החיים נסענו בתחבורה ציבורית, עמדנו בשמש הקופחת בתחנות כמו שכתבת ונשרפנו. אימי הרוויחה שכר עלוב שבעלובים כמורה במערכת החינוך בישראל (לה לפחות הייתה קביעות, היום כבר מעסיקים יותר ויותר מורים דרך חברות קבלן ועמותות כדי לא לתת ביטחון תעסוקתי – תחפשו בגוגל "יובל החינוך") ונאלצה להשלים הכנסה באמצעות העלמת מס, שיעורים פרטיים לא מדווחים.

    גם אני עבדתי. בגיל 16 התקבלתי לכיתת מצטיינים, שבה כל התלמידים האחרים גרו בשכונות העשירות של העיר. תארו לעצמכם את התחושה כשהם באו לאכול בבורגראנץ' השכונתי וראו אותי עומדת מעל הצ'יפסר. את הפנים שלהם לא ראיתי בהפגנות.

    מאז אני עדיין עובדת כל הזמן, בשירות לקוחות ובתמיכה טכנית ובכתיבה עיתונאית, תמיד במשרות מלאות, ואני עכשיו סטודנטית באוניברסיטה ועובדת עדיין, אבל אני לא רואה איך יוצאים מהאוברדראפטים. שכר לימוד, שכר דירה, חופשי חודשי, קניות בסופר וחולצה חדשה פעם בחצי שנה עולים יותר מהמשכורת שלי. אבא שלי עלה לארץ כעולה חדש ממדינת רווחה אמיתית, שבה מקבלים קצבה בתור סטודנט ושכר המינימום שם הוא פי 3 מישראל. לפני חצי שנה הלכתי והוצאתי דרכון זר. יש לי בשביל מה להישאר בישראל? למדתי כמו כותב שורות אלו מקצוע שאינו הנדסה או מחשבים, אז נגזר עליי לגווע? האם למי שלא בהייטק אין זכות קיום בישראל? מה עושה מי שאבא שלו לא עלה לישראל מאירופה או אוסטרליה ואין לו לאן ללכת?

    ביום שאני מסיימת את התואר אני קונה כרטיס בכיוון אחד. נשארו לי 3 סמסטרים, אני סופרת את הימים.

  • ושכחתי להגיד
    שאני מאד מסכים שמי שעשיר בתרבות וברוח הוא העשיר באמת

  • Scientist, Israel  On 09/13/2011 at 23:00

    בועז,

    אני מבין ומזדהה עם המצוקה שלך, אבל אני לא מבין מה אתה רוצה. בחרת במסלול קרירה איום: בלי בטחון תעסוקתי, בלי תגמול הולם – וכזה שהיה כך גם כשבחרת בו. בן דוד שלי, שבחר בחיים של תלמיד ישיבה (ובינתיים עזב אותם) חי בעוני מחפיר – בקושי מסוגל להאכיל את 7 ילדיו – אבל הוא בחר בזה. למעשה, כקצין לשעבר בצנחנים הוא החליט כל יום ויום להמשיך לחיות בעוני. ואכן, כשהוא החליט לעזוב את הישיבה, הוא יצא די מהר מחיי העוני.

    אני בגיל שלך בערך. למדתי מקצוע מדעי שענין אותי, ואני עובד היום כחוקר באונ'. אשתי, בת של שני פועלי יצור שחיו על שכר מינימום וחצי, היא מרצה במכללה. אנחנו נוסעים במכונית מיושנת, מחזיקים בדירה זולה יחסית, נוסעים לחול רק במבצעים מטורפים או כשהעבודה מממנת, אבל מסוגלים לממן לילדים שלנו חוגים ושעורי נגינה ובית ספר מיוחד (תוכנית מצויינים). שנינו עובדים מגיל 21 ללא הפסקה – כבר למעלה מ-20 שנה. לא תמיד אהבנו מה שאנחנו עושים, אבל תמיד הרגשנו חובה לייצר הכנסה. קיבלנו קצת עזרה מההורים (משהו כמו 50 אלף דולר), וקיבלתי פעם פיצויים על תאונת דרכים (משהו כמו 10000 דולר). אנחנו חיים טוב, חוסכים, ושקטים למדי לגבי יכולתם להעמיד את שלושת ילדינו על הרגליים.

    האם לדעתך תפקיד המדינה לדאוג לרווחתך הכלכלית? הרי בסופו של דבר, אין לך מזל מקצועי: הימרת על עיתונים שנסגרו; לא הצלחת להתברג לרשימת הטלנטים שמרוויחים טוב (ואני אפילו לא רומז שזה מעיד משהו על כשרונך). מעל להכל, בחרת במקצוע מנוול: מעטים מתפרנסים טוב, הרוב מתפרנסים רע. כשחברים שלי לגלגו על הבורגניות והמרובעות שלי (התחתני בגיל 24), שמעתי אותם. היום חלקם נאנקים תחת עול החיים, בעוד אני נכנס לאותה ישורת מפורסמת. כשהם טיילו בדרום אמריקה, אני כבר גרתי עם אשתי בחדר עם שותפים, והתחלתי לחסוך לדירה. כשהם חזרו והתחילו תואר ראשון, אני כבר התחלתי תואר שני.

    ברור לך, ולכל הקוראים, שכדי שהמדינה תוכל לדאוג לך, ולדאוג לאישתו של חבר שלי שהתגרשה ממנו כי הוא לא עשה אותה מאושרת, ולדאוג לשכנה שלי שהחליטה שהיא חייבת ילדים אבל לא יכולה לחיות עם בן זוג – אני צריך לשלם. אתה יודע מה, אני לא בטוח למה אתה חושב שזה בסדר. למה שאני אדאג לך במקום לילדים שלי? למה אני, שהתפשרתי, שוויתרתי, שבחרתי לכתוב קוד ולא שירה, צריך לממן את מי שלא הסכים להתפשר? הרי הסיבה שעשיתי את כל זה היתה להגיע לבטחון כלכלי, ולהיות מסוגל לתת אותו לילדים שלי. אם אכן תשלח המדינה את ידה לכיסי ותרושש אותי כדי לעזור לך, אלמד את הילדים שלי: את תחשבו על העתיד. עשו מה שמענין אותכם, ומישהו אחר ישלם את זה. קחו סיכונים, כי אתם יכולים רק להרוויח ולא להפסיד.

    נשמע למישהו צודק? חברתי?

    • בועז כהן  On 09/13/2011 at 23:23

      זה מאוד פשוט, מה שאני רוצה. צדק חברתי אני רוצה.
      צדק חברתי פירושו חלוקה אחרת של ההון בתוך החברה. לא הון נוסף. חלוקה יותר הוגנת של ההון הקיים.

      כמו שהגבתי כאן במקום אחר לאדם אחר: גם אם הייתי רופא, או מורה, או עובד סוציאלי, הייתי נאנק תחת עול מטורף של מסים בלתי הגיונים ומחירים מטורפים של מזון, ביגוד, ספרי לימוד, וכו'.

      300-400 אלף איש שיצאו לרחובות למחות עשו זאת בשל מצוקה קשה ואמיתית. אני מבקש ממך לראות אותם, את כל האנשים האלה. הם לא מעטים והם לא סובלים מ"חוסר מזל", אלא מהתעמרות
      ממושכת ואף מכוונת של מוסדות המדינה, פקידיה ושריה.

    • איילת  On 09/14/2011 at 0:09

      למר "חוקר אוניברסיטה" היקר;

      אני לא מצליחה להבין אותך ואת כל המגיבים לפניך שבאו לבועז בטענות שהוא בחר במקצוע לא מספיק תקין/ יציב/ בטוח/ אפור/ כלכלי.
      מה לא בסדר בלבחור מסלול של עיתונאי, של מוסיקאי, של איש תרבות? באמת צריך להסביר לך את זה, מר חוקר אוניברסיטה? אתה באמת לא מבין מה מקומם של לימודי רוח, פילוסופיה, ספרות, היסטוריה ואמנות בחיים? החמצת את השיעור הזה – דווקא את השיעור הזה – כשנרשמת ללימודי התואר שלך?
      אתה באמת חושב שרק מקצועות שיש בהם "בטחון תעסוקתי" הם מקצועות ראויים?

      ועל איזה ביטחון תעסוקתי לעזאזל אתה מדבר, מר 'חוקר מהאוניברסיטה'?
      שמעת על בריחת המוחות?
      שמעת על תקציבי המחקר העלובים באוניברסיטאות בארץ?
      שמעת על העובדה שמדינת ישראל מאבדת אנשי אקדמיה בקצב הולך וגובר כל שנה כי אין להם משרות ראויות בארץ, כי בכל מקום אחר בעולם מכבדים את ההישגים הלימודיים שלהם יותר מבמדינה שבה יושב "העם הנבחר", "עם הסגולה", "עם הספר"? על מה לעזאזל אתה מדבר, מר חוקר?

      מעבר לרמזים הדוחים ששירבבת באשר לבחירות של בועז ("הימרת על עיתונים שנסגרו!" – באמת? גם עופר נמרודי הימר על עיתון שכמעט נסגר, קראת על זה אולי?…)
      ומעבר להערה המחפירה שלך על זה שבועז 'לא הצליח להיכנס לרשימת הטאלנטים' (סליחה, אבל לא כולם חולמים להיות "טאלנט", יש אנשים, מר-חוקר-אקדמאי-קדוש-יותר-מהאפיפיור, שהשאיפה שלהם היא תרבות ולא תרבות-פפראצי) – מעבר לכל אלה, אני מתקשה להאמין לגבבה של דבריך.

      לך תבדוק מה קורה אצלכם באקדמיה. לך ושב מול אנשים שלמדו מקצוע אקדמי ועשו בו דוקטורט ופוסט דוקטורט ועכשיו מחפשים איפה להתפרנס כי במדינה הזו לא מעריכים תואר שני ושלישי ולא נותנים לאנשים שעברו את גיל 45 את הזכות להתפרנס בכבוד, וגם אם כן מקבלים אותם- אז אין מספיק מקומות ואין מספיק תקנים והמשכורות מביכות ולא מצדיקות את המאמץ שהשקיעו, ואת הרצון שלהם לתרום מהידע שלהם למימסד.

      לך תמצא רופא (מקצוע נחשק, לא?) שמבסוט מהשכר שלו, משעות העבודה המטורפות שלו, או שחושב שהמדינה הזו מעריכה את המקצוע הנחוץ בו הוא בחר.
      בקיצור, בתור חוקר, התחקיר שלך שטחי ומצער מאוד, לוקה בחסר ובעיקר רצוף ב"אני ויתרתי! תוותר גם אתה!"… אף אחד לא צריך לוותר, מר חוקר אוניברסיטאי! לכולם צריך להיות מקום, ועבודה, ומקור פרנסה וכבוד ופנסיה ויכולת לתת גם לדור הבא.

      ממליצה לך (בחום) לקרוא איך מתייחסים לאנשי אקדמיה, אמנות, רפואה ומדע במקומות כמו שבדיה, גרמניה, הולנד, קנדה. רמז מקדים: אף אחד לא בא אליהם בטענות שהם בחרו קריירה איומה, ושאולי הם לא כשרוניים מספיק, ואולי הם מצפים לקצת יותר מידי ממדינה שלא מפסיקה לדרוש ולדרוש.

      והכי חשוב: אף אחד, במדינות האלה, לא מטיל ספק בצורך באנשי אקדמיה או אנשי תרבות.
      מדינה בלי אנשי תרבות, בלי אנשי רוח ואקדמיה, בלי עמוד שידרה רוחני (ולא בהכרח דתי) – היא מדינה שאין לה סיבה להתקיים. היא מדינה שאנשיה אך ורק שורדים. מעבירים ת'זמן עד שימותו. מקסים, לא?

      התגובה שכתבת מביכה, ולוקה בכ"כ הרבה עיוורון, שזה פשוט מדאיג.

    • yael  On 09/14/2011 at 8:31

      חוקר אוניברסיטה יקר
      לפי הפוסט שלך אני מבינה שאתה מתקרב לגיל שישים. ובכן אדוני הנכבד, האם ילדייך יכולים לרכוש דירה צנועה כפי שעשית אתה מעמלך ומעט עזרה מהוריך? האם הם יוכלו לחיות בצנעה ועדיין לחסוך כפי שעשית אתה.
      זו בדיוק הנקודה שאינך מבין, שחיקת המעמד הבינוני מאז כהונת פרנקל כנגיד הינה מואצת ביותר, כל מי שהיה מעמד בינוני הפך לנושק המעמד העני, דבר לא השתנה מלבד האפשרות שלנו לכבד את עצמנו, כפי שאתה באופן ברור מכבד את עצמך.
      הסתכל סביבך ונסה לדמיין את ילדייך עושים את כל שאתה עשית בחייך, עם האמצעים העומדים לרשותם היום, האומנם חושב אתה שזה אפשרי?

  • לילי  On 09/13/2011 at 23:07

    תודה על הפוסט הזה. ככה בדיוק אני מרגישה.
    אני בת 30 במצוקה כלכלית נוראית שנוצרה מהחיים הכי פשוטים שאדם יכול להרשות לעצמו.
    אף פעם לא הצלחתי לחסוך כסף בשביל ללמוד, אפילו לא בשביל ללמוד נהיגה, בכל עבודה שהגעתי אליה תמיד הייתי העובדת המצטיינת, אבל כנראה שזה לא מספיק.
    אין לי תקווה בארץ, חוץ ממהפכה.
    יש ימים שאפשר להאמין שיהיה טוב ויש ימים שאני מקבלת הודעה שלעולם לא אוכל עוד להשתמש בחשבון בנק כי כל הכסף שלי יעוקל, ואז כבר קצת קשה יותר לנשום.
    אני חושבת שזה מטורף שאדם צריך להגיע לשקול האם להמשיך לחיות רק בגלל כסף,
    כשברור שהעולם, הטבע, מספק לנו כל מה שאנחנו צריכים, והיינו מקבלים את הכל אילולא היו כמה שחמדו לעצמם כמויות שהם לעולם לא יוכלו לנצל.
    כמוך, אני מרגישה קצת מטופשת כשאני חולקת את המידע הזה. אני לא מבקשת רחמים. רק מודעות, ושלא יזלזלו בצרכים הבסיסיים שלי, ושל כל אדם בעולם.

  • חליל גמל  On 09/13/2011 at 23:48

    אוי בועז בועז , כמה שרצתי שתחזור לרגע אחד להיות בועז שלפני שנתיים בועז של השילוב של האור והאפלה , האלטרנטיבי , האיש שמביא את האחר את הצד האמיץ השונה בועז של 88 שלפני יותר משנתיים ולא של היום , ושוב יש רשימה מרגשת ( באמת ) , אבל מעבר לאמפטיה -כלום . אני חלק פעיל בהפגנות , וכמו שכוכבי שמש כתב- חלאס ההפגנות והאומנים, הביחד !!! הגיע הזמן להתלכלך – פוליטיקה !!!!! , רצתי לשמוע יותר מעבר לסיפור חיים ( אני קצת ציני , כי בועז ממך אני דורש יותר ) באמת פתרון על כול הנקודות שהמחאה הזאת זועקת , מעל לפני הים איפה שהכחול והקצף והיופי ומתחת לפני המים איפה שהבוץ ומלחמת הקיום . לאן הולך התקציב , החינוך , זכויות הפרט וכמו שמאיר אריאל כתב " בסוף כל משפט שאתם אומרים בעברית
    יושב ערבי עם נרגילה " .
    ואם יורשה לי אז עוד קצת מאיר – קצת יותר בוטה
    " היה ערב יפה בעולם
    כל העיניים אמרו אה או אה
    יצאנו צלילה שלי ואני
    אל איצקי ודורה.
    …….מצאנו, ישבנו, שתינו, אכלנו, סחבנו, משכנו,
    שטפנו… כמו ששם צחקנו
    לא בכינו שנים…..
    המים נוזלים המים אוזלים
    המים יורדים!"

  • אופיר  On 09/13/2011 at 23:49

    חייבים לתמוך במחאה!
    זוהי ריצת מרתון, יהיו בה קשיים עליות ומורדות אבל אל לנו להפסיק אף לא לרגע לנסות ולשנות! עד שדברים ישתנו יעבור זמן רב, העיקר שנעשה את הצעד הראשון ולקו הסיום נגיע רק כאשר נהיה מסופקים..
    הרבה שינויים זעירים מביאים להישגים גדולים ומזהירים 

  • שי פולקה  On 09/13/2011 at 23:51

    וואו ריגשת אותי ואיפשהו עמדו לי דמעות בעיניים וכאב לי בבטן מאוד .
    בועז אני גדלתי בבית שלא היה חסר לי כלום אבל אבא לא היה מליונר האא אבא שלי הוא עצמאי (לא איש עסקים !!!!) פשוט אחד שלא סמך על המדינה שתסדר לו את חשבון הבנק !!!!אופרוטוניסט חרוץ שניצל כל מצב שהיה לו כדי להשיג כסף למשפחה שלו חלק מהפעמים הוא הרויח וחלק מהפעמים הוא הפסיד היו ם אחרי שיצא לפנסיה ועסק שלו כבר לא קיים אנחנו נתקלים בהמון קשיים ומבינים לחלוטין מה עובר על כל אחד פה שמרויח פחות מ7000 שח בחודש(בטח נשמע לך מצחיק אבל כן גם זה לא מספיק פה גם את הסכום הזה הם חותכים לך ), אני אישית התחלתי לעבוד כדי לפרנס את עצמי בגיל 16 כשוטף כלים למרות שהיה כסף, בבית דאגו לחנך אותי שכסף לא גדל על העצים !!! ועבדתי קשה מאז ועד היום כמוך חלק מהזמן הצלחתי להרויח מספיק וחלק לא ,אבל תמיד דאגתי לרצות את עצמי בדברים שהם לאו דווקא מותרות אלה דברים שהיו לי חשובים וחשובים לי עד היום כמו מוסיקה ספרים ומערכת שמע טובה אלו החומרים שאני אוהב להשקיע בהם כסף אבל אני באמת מההתחלה מהרגע הראשון שיצאתי לעבוד הרגשתי שאני לא מקבל החזר כספי שווה ערך למה שאני נותן מגופי ונשמתי גם כשהייתי בן 17 והייתי טבח במסעדה ובאמת הרווחתי יפה לילד בן 17 וגם שהייתי בעל עסק בארהב אף פעם לא הרגשתי שאני מרויח משהו שהוא שווה ערך למה שאני נותן!!! ועם השנים שום דבר לא השתנה או שכן השתנה כי נהיה יותר גרוע והמצב רק התדרדר ואני מאוד מפוחד לגבי העתיד שלי איפשהו אני מרגיש בר מזל שבתי גדלה וחיה בשוויץ עם אמא שלה אבל אני חושש שהמצב הזה גם יגיע לשם עם הזמן גם שם מעמד הביניים כבר כמעט לא קיים ההבדל היחיד שהאחוזים שהם לא מעמד עליון הם דיי נמוכים שם יחסית לישראל.
    באמת שאני לא יודע מה אפשר לעשות במצב כזה וגם אני נרגז מאנשים צרי מוחין שמנסים להוריד את המחאה הזאת בגלל סיבות ממש מטופשות ולא רלוונטיות וחלקם הם חברים שלי שמעמדם הכלכלי עוד ירוד משלי אבסורד אבל עובדה בשטח!
    לא יודע מה מניע אותם אולי הם פשוט פרימיטיביים שעדיין מתעסקים בענייני עדות בזמן שאנחנו מתעסקים בלנסות להחזיק את הראש מעל למים.

  • אורן  On 09/13/2011 at 23:55

    3,850 שקל נטו בחודש על הגשת תוכנית ברדיו ? פשוט ניצול מחפיר. בועז, אתה המייצג האולטימטיבי של מעמד הפועלים. די לעבדות !!!

    • rhashmo2  On 09/14/2011 at 3:57

      זה לא הגיע ולא צפוי להגיע לשוויץ. מרמים את כולנו עם כל הנתונים. יש מעמד ביניים בעולם המערבי ומצבו פי כמה וכמה יותר טוב ממצבו של הישראלי. אולי לא ביוון אבל בטח שבשוייץ ובעוד הרבה מקומות אחרים, כולל מקום מגוריי – ארה"ב. תעזוב את העיתונות ואת הנתונים המסולפים. מנסיון אישי, פעמיים, במדינה מאוד לא סוציאלית, מעמד הביניים חיי ונושם – חיי טוב. גם בישראל זה אפשרי, אם ישתנו סדרי העדיפויות מהקצה אל הקצה.

  • שרון  On 09/14/2011 at 1:25

    אני מצטרף לרוב התגובות, אבל כגבר ממין זכר צץ בי הצד הפרקטי, ולכן אני שואל:

    1. איך ייתכן שרדיו ממלכתי משלם שכר כה זעום? אף אם זו לתוכנית אחת, זה בלתי נתפס. תקציב רשות השידור הוא מאות מליונים לא ייתכן שעל פרשני כדורגל יבזבזו
    עשרים מליון ש"ח בשנה בזמן שלשדרני רדיו מקצועיים משלמים פחות משכר מינימום ! בושה וחרפה למדינת ישראל!

    2. נקודה וכיוון למחשבה: נסה לעבור לפריפריה (גליל עליון או נגב), ותלמד מוסיקה במשרה מלאה. השכר ההתחלתי שלך נטו יהיה בסביבות ה-7000 ש"ח,
    (כן, גם בערד ובבאר שבע הורים משקיעים את כספם בחינוך ילדיהם ובמוסיקה וכו), הכנסה מכובדת לסיים איתה את החודש בכבוד.

    אדם אחראי לגורלו, ועם כל הכאב, ועם כל הרומנטיות בלעסוק נטו במקצוע האהוב עליך, בסופו של יום אתה צריך להביא לבנותיך לחם הביתה ולדאוג לעתידן עד כמה שאפשר.

    אתה נכס צאן ברזל, אך מדינתנו צעירה היא וטעויות רבות עדיין נעשות.
    התרבות כאן צעירה ומנגנוני השימור שלה לא קיימים עדיין.

  • אנונימי  On 09/14/2011 at 1:36

    לקחת לי המילים מהפה.
    אני חוזר בשאלה שנודה על ידי המשפחה וחברים ואין לי מי שייתמוך לא כלכלית ולא נפשית.
    אני נלחם בשיניים כדי לשרוד בזמן שאני רוכש לי השכלה בסיסית.
    מדבר בשמם של יוצאים רבים בשאלה שמצבם גרוע אף יותר.

  • rhashmo2  On 09/14/2011 at 3:50

    בועז, כל כך ברור. כל כך פשוט. יש רבים שמצבם טוב קצת יותר, כאלו שהיה להם קצת יותר מזל, אבל עדין לא גומרים את החודש.

    לי היה הרבה יותר מזל. הרבה הרבה יותר. אינני עשיר אבל יש לי הכול, כי יש לי עבודה טובה בארה"ב. אני שכיר. איש מעמד ביניים. מרויח כמו מנכ"ל חברה גדולה בישראל, עם יוקר מחיה נמוך מבתל אביב.

    פשוט החלטתי לעזוב את ישראל. החזירות לא הייתה הסיבה היחידה. תוסיף לה את האלימות כלפי שכנינו, את מתנחלינו, את ביבי וברק, את צה"ל שמחסל חצי מתקציבינו.

    לצערי אני תומך במחאה מבחוץ אך לא מאמין בתוצאות. הדמוגרפיה נגדינו, האנשים הרגילים שרק רוצים לחיות חיים תרבותיים צנועים ושקטים. אם 25% מתלמידי כיתות א' הם חרדים איזה סיכוי יש לנו??

    אני ברחתי מהמולדת שלי. ישראל היא הבית שלי, פה אני זר. אבל עדיין אני מעדיף לגור בבית זר מאשר בביתי המושחת עד יסוד, העסוק כל היום במלחמות מיותרות, וזה המעדיף את אזרחיו הפרזיטים או האלימים, על אלו היצרניים, החיוביים, ההגיוניים.

    היה ועדיין יש לי המון מזל, רק מזל. מקווה שיגיע גם אליך.

  • מיטל  On 09/14/2011 at 4:45

    מדהים, מזדהים עם כל מילה.. ישר כח!!

  • avha  On 09/14/2011 at 4:46

    תודה שחלקת.

    מזדהה, כמובן. הנקודה שמטרידה אותי יותר מכל היא שלא נוכל, על אף כל החישובים והצימצומים, לתמוך בילדינו כפי שהורינו תמכו, ככל יכולתם, בנו.

    ואמנם לא הצלחתי לקרוא את כל התגובות, בכל זאת, שתי נקודות.
    האחת, המחאה היא של מעמד הביניים הקורס (וההולך ופוחת), וכל מי שציפה (כולל המארגנים) שיסחוף את השכבות החלשות לא היה מציאותי. אין שום סיבה לאכזבה בנושא זה, ואין זה אומר שאותן שכבות לא מצפות להרוויח גם הן ממנה (ובצדק!)
    השניה, המחאה הייתה ספונטנית. מכאן עוצמתה, ומכאן גם חולשותיה. בסופו של דבר, כוחה גבר על נקודות התורפה שלה.

    אני מאמינה שהיא לא הייתה לשוא.

  • sigalam  On 09/14/2011 at 6:51

    אני מרגישה שהטור הזה הוא אני והוא כל כך הרבה אנשים שחיים מסביבי. נגעת במקום הפגיע הזה שממנו אני באה מהבית האהוב והמגונן שבו גדלתי לעומת החיים התובעניים שיש לי היום כך שלא משנה איזה משכורת או כמה אתאמץ אין מצב שארגיש רגועה בקשר לקיום שלי. זה פשוט נהיה בלתי אפשרי. בועז אני שמחה על האוטנטיות ושמחה על הבלוג הזה ומאוד אוהבת את העשייה שלך ברדיו. יישר כוח!

  • איתן  On 09/14/2011 at 7:15

    לבועז היקר שלום
    זאת הרצאה של 141 דקות כל מילה בסלע

    לכל מה שאתה מתאר יש הסבר והינה הכישור :

    (אני דיסלקט מצטער מראש על שגיאות הכתיב:-)

    מצחיק /טרגי לצערי או שלא לצערי לא יכולתי ליסבול יותר את כל מה שאתה מתאר ובגיל 33 קצה נפשי ועשיתי מעשה. עזבתי את ישראל.
    מאז שהישתחררתי מצה"ל בכל שנה מצבי הדרדר ולא הבנתי למה אני לא מצליח לחיות בצורה "נורמלית " אם אפשר לקרוא לזה כך. ולמה אני מיתכוון? למה שתארתה לחיות בצניעות אבל בלי לחץ.
    כאשר הגעתי לארה"ב לאט לאט נוחכתי לגלות שהחיים לא חייבים להיות כל כך קשים כמו שחשביתי עד אותו רגע כבן למישפחה במעמד הבינוני וכבוגר בשוק העבודה הישראלי.

    ב"נשמה שלי " אני מאוד ציוני . אבל המציאות לימדה אותי שאני לא אוכל להתחרות עם השחיטות בישראל.

    אשמח לקרוא את תגובתך
    איתן

  • דילן  On 09/14/2011 at 7:27

    פוסט מרגש.

  • אוננות אינטלקטואלית  On 09/14/2011 at 7:30

    מרגש ונוגע ללב. תיארת במדויק מה שהרבה אנשים במדינה מסרבים להבין.

  • עדינה  On 09/14/2011 at 7:36

    בועז יקר,
    אני מאזינה כבר המון שנים ל -FM88 בכלל ולך בפרט.
    אני מוכנה להישבע ששמעתי פעם שסיפרת משהו על ילדות בסביון. ומאז היתה תקועה לי מחשבה שהיית מן ילד שמנת.
    וזה הסתדר טוב עם ההגשה הרגועה והמחוייכת שלך, כאילו אין בעיות בעולם. גם חשבתי שיש לך רגישות גבוהה כדי להזדהות עם בעיות של אחרים מבלי ממש להכיר אותן.. עכשיו זה נשמע מצחיק, אבל כבר זמן לא מועט שזה בועז כהן בשבילי.

    למותר לציין שנדהמתי כשקראתי את הפוסט הזה.
    בכל אופן, המסקנה היא שהעושר באמת אינו קשור לכסף, כי בזמן שאני שומעת אותך, באמת אין צרות בעולם ושום דבר לא חשוב יותר ממוסיקה.
    תודה על השיתוף ועל השעות הרבות שהנעמת את יומי.

  • קרן כ"ץ  On 09/14/2011 at 7:39

    קראתי את דבריך עם דמעות בעיניים. אני מזדהה עם כל מילה. זה טרגי. לא פחות. המחאה הזו צריכה להתפוצץ בכל קרן רחוב. זו מטפורה, כמובן..

    קרן

  • שירלי  On 09/14/2011 at 7:39

    קראתי בהתרגשות ובהזדהות אין קץ. תודה שמצאת את המילים…

  • ירדן  On 09/14/2011 at 7:48

    בועז תודה אתה לא לבד ,לפעמים נראה לי שאנו נאיבים והמהפכה צריכה לעבור פאזה ,
    סטייל המיצרים למרות שאני נגד אלימות אבל כאילו שזה מתבקש שכאוס יעלם ע"י כאוס ,אם לא יעשו שינוי מהותי בשלטון יש סיכוי שזה יקרה כדאי להם להבין שגפרור אחד יצית את סבלונתם וכאבם של העם…..

  • Peggy Asseraf  On 09/14/2011 at 7:55

    ובמילים פשוטות, התרגשתי.כ"כ מזדהה…

  • אודי  On 09/14/2011 at 7:59

    בועז, לא הכרתי אותך לפני הפוסט הזה, אבל מעכשיו אתה בפייבוריטס שלי!

  • shiri  On 09/14/2011 at 8:14

    עלית על הנקודה: בכל ימי השנה הטייקונים דופקים אותנו, ואף אחד לא שואל אם אנחנו "מתחברים" לזה. וכשיש כבר מחאה כל כך גדולה, האנשים הרמוסים מרשים לעצמם להגיד "אני לא מתחבר למחאה", כאילו באמת יש להם אלטרנטיבות למחוא במדינה הזאת. הם מרגישים פתאום בעמדת כוח (לא מוצדקת) והופכים להיות בררנים: "אני לא אוהב את איך שדפני מסדרת את השיער", "למה היא גדלה בכפר שמרייהו", וכל מיני זוטות.

    זה בדיוק מה שהטייקונים בונים עליו – התחושה המדומה של כוח שיש לציבור, שבסוף בוחר לא להשתמש בו ויוצר וואקום שבו הטייקונים צומחים. בגלל הבורות של אנשים בקשר לדמוקרטיה, כאילו בחוסר הבחירה שלהם הם אומרים משהו, בחוסר תמיכתם הם אקטיבים. שטויות במיץ. הטייקונים חיים על אדישות הציבור והפרטתו. בזה שאנחנו "לא מתחברים למחאה" אנחנו מופרטים. אם כל אחד היה חבר מפלגה, תאמינו לי שהיו דופקים אותנו פחות, כי בסוף כן מקשיבים לך, מסתבר שכן יש כוח למעמד הביניים. מסתבר שהמכירות של תנובה כן נופלות ב-20% כתוצאה מחרם, מסתבר שהממשלה כן מפחדת מאנשים שיוצאים לרחובות. האיש הקטן הוא לא כל כך קטן. רק שיפסיק להיות פלצן ובררן, כמו שהיינו עד עכשיו.

  • אתי  On 09/14/2011 at 8:27

    הרשימה שלך מטלטלת כי הבעת יותר מכל אחד אחר את התחושות.
    לא ביקשת בית ענק או מכונית מפוארת אלא את החיים הפשוטים והקיום בכבוד כלכלי ראוי.
    וזו הזעקה שמתחוללת עכשיו.

    השינוי יגיע כשיותר ויותר אנשים יבינו שהחומר הוא לא התוכן בחיים. כשתדעך תרבות הקניונים, כשלא ירוצו לקנות את מה שרואים בטלוויזיה, כשלא יראו כל כך הרבה טלוויזיה, כשיבינו שלא צריך לנסוע לחו"ל כל שנה – אפשר לטייל בארץ, כשהשאיפה לחיי חומר תיראה פתאום ריקנית וחסרת תוחלת, כשיבינו שזו בועה לא מציאותית ושהמהפכה הזו היא תחילתה של ההבנה.

    אנשים כמוך תורמים לחיי יותר מכל טייקון שמתעשר על כספיי עבודתי הקשה, שגוזל ממני בחסות המדינה שלי שאני נאמנה לה לחלוטין וחושב שתרומות למוסדות ציבוריים ושלט שזה הוא התורם, כשבעצם זו אני שתרמתי ממיסים אסטרונומיים, יגרמו לי להאמין שהוא עושה רק דברים טובים למדינה. לי זה לא עושה טוב.

    מגיע לאנשים שכמוך יותר! אנשים כמוך שמעניקים תוכן לנפש.
    ואתה יחיד ומיוחד באמת.

  • ברק  On 09/14/2011 at 8:28

    דמעות

  • Davie  On 09/14/2011 at 8:32

    במילה אחת. פנטסטי. מעביר את זה הלאה.

  • אילנה  On 09/14/2011 at 8:36

    כן ונכון על כל מילה! מעורר הערכה לאומץ הלב.ובכלל מוגש וכתוב באותו אופן שחודר אל הלב, ממש כשם שאתה מגיש את המסיקה המיוחדת שאתה מגיש בתכניות שלך.

  • איילת  On 09/14/2011 at 8:58

    תודה.

  • עמיחי  On 09/14/2011 at 9:10

    פוסט מעולה!

  • Etta David  On 09/14/2011 at 9:21

    מקסים מקסים מקסים

  • Yasmin Ben Zikri  On 09/14/2011 at 9:36

    ממליצה בחום לקרוא !!!

  • נתי  On 09/14/2011 at 9:39

    מה יש לומר.
    זו האמת
    ומנהיגי ישראל
    הם מנהיגי השקר.

  • מוסה ג'י  On 09/14/2011 at 9:53

    בועז ידידי.
    ראשית – כתבת יפה ובאומץ.
    אני חושב ששורות הסיום שלך לא הגונות ועליהן אני חולק: עולה מכך שיש איסור מוחלט לבקר את המחאה או ראשיה וזה בדיוק סוג סתימת הפיות שמקשה עלי באופן אישי להצטרף אליה בפה מלא ובלב שלם. אני מאלה שיש להם בעיה קשה עם דפני ליף וסתיו שפיר ומתקשה להתמודד עם העובדה שהן מסומנות בחזית המאבק, למשל.
    והאמירות ש"השבע לעולם לא יבין את הרעב" הן מסוכנות בעיני (למען הרקורד, הביוגרפיה שלי לא שונה הרבה משלך – כך שיש לי "הכשר" להביע דעתי גם לפי הקריטריונים שקבעת). זה בדיוק אותו סוג של טיעון שמפנים נגד דפני – שבגלל שהיא מכפר שמריהו היא לא יכולה להוביל את המחאה. גם לאנשים עשירים מותר שתהיה דעה, וגם למי שמתנגד למחאה מותר להביע את דעתו. ולדעה הזו צריך להתייחס לגופו של ענין, ולא לפתור אותה בכך שהוא "כנראה ימני/עשיר/טייקון וכיו"ב". פיסקת הסיום שלך היא אותו סוג של סתימת פיות שבימים כתיקונם אתה מתנגד לה. הימני משתיק את השמאלן בגלל מי שהוא, והשמאלני את הימני באותו רציונאל ממש, ואיש אינו מתייחס לגופה של טענה במקום לגופו של הטוען

    • בועז כהן  On 09/14/2011 at 10:35

      לא, מוסה ידידי.
      אני לא יכול לסתום את פיו של הטייקון ומשרתיו. הוא לא רואה אותי ממטר. אני חסר-ערך עבורו.

      אבל הטייקון יכול לחנוק אותי. ואותך. הוא יכול לשדוד אותי. וגם אותך. הטייקון יכול ופקידי האוצר יכולים ומשרדי הממשלה יכולים להתעלל בך, לנהוג בך בחוסר-הגינות ובאכזריות.

      אבל אתה לא יכול לעשות את ההיפך. וגם אני לא יכול.

      ועכשיו קרא שוב את פסקת הסיום שלי.

      • מוסה ג'י  On 09/14/2011 at 11:54

        חזרתי וקראתי את פיסקת הסיום וגם את אלה שקדמו לה. בהנאה (ככל שהמילה הזו הולמת טקסט קשה שכזה) ובהתרגשות. אני עדיין מחזיק בעמדתי- ואני כלל לא מדבר על הטייקונים ומשרתיהם: יש אנשים, כמוני, שיש להם ביקורת על ניהול המחאה הזו. יש ביניהם אנשים שבעים ויש ביניהם אנשים ימנים ויש גם אנשים שאין להם. אני חושב שבטקסט שלך – מבלי משים – אתה מדיר אותם ושולל מהם את זכות הדיבור. כן, כמו שיש לי ביקורת על המשכורת השערוריתית שאתה מקבל ברדיו ציבורי (הייי בשוק מהמספר), גם יש לי ביקורת על אופן הסיקור של המחאה (כמו שיש לי ביקורת על התקשורת בארץ בהרבה דברים אחרים). אני חושב שהוא רדוד, מתלהם חד צדדי וצעקני. אני חושב שדפני ליף עשתה דבר גדול ונפלא, אבל יש לי הרבה קושי איתה. זה לא בגלל שאני שבע ולא בגלל שיש לי מכונית ממוזגת או שאני מצביע ביבי (אגב אני לא מצביע ביבי, ולמעשה מצביע די כמוך לפי מה שכתבת). ממה שכתבת עולה שאם יש לי ביקורת כזו, ור"ל גם אשמיע אותה,חזקה עלי שאני מעבדין הנרצעים של הטייקון או מחסידיו של ביבי. לא להם אתה סותם את הפה – אלא לי.
        בשולי הדברים: אני גם חושב שעלינו להישמר מדמוניזצית יתר של פקידי האוצר ומשרדי הממשלה (וגם הטייקונים). חשוב לזכור שבמדינת הרווחה שאליה מכוונים פה רבים, חלק גדול מהסמכויות שזלגו למשרד הפרטי ישובו לידיהם של אותם פקידים

  • אורי  On 09/14/2011 at 10:04

    בועז
    אני מצטרף לכותבים שחיזקו אותך בכתיבת הפוסט
    זה פשוט ביזיון שאיש מוכשר, מקצועי וידען כמוך מרוויח שכר מינימום
    על עבודה שמסבה כל-כך הרבה אושר והנאה לכל-כך הרבה אנשים

  • ינקול גולדווסר  On 09/14/2011 at 10:06

    מעולם לא ראיתי שורה כה ארוכה של תגובות כה מפורטות ומפרגנות. לא הצלחתי לקרוא את כולן, אבל את הטור המזוכך והמזכך שלך קראתי בעיניים מצועפות. טוב שיש עוד אנשים כמוך. הלוואי שהיתה לי אפשרות לספק לך משרה קבועה שתכבד את יושרך האישי והתרבותי.
    יישר כוח.
    ינקול גולדווסר

  • שלומית  On 09/14/2011 at 10:33

    בועז, אתה עשיר.

    ותודה.

  • סורין  On 09/14/2011 at 11:13

    הלב דומע כאשר מסתכלים מעבר למילים, כאשר נותנים למצב רוחך לחדור מבעד המילים אל תוך התודעה של הקורא. אכן עתיד שחור, אכן יש סיבות לא מעטות להיות מיואש. דווקא אז השורה האחרונה תופסת פתאום עוצמה שמאפילה על כל הפוסט כולו:
    "שכדי שהרעים ינצחו, צריך רק שהטובים ישתקו או יכתבו טורים בגנות המחאה."
    אחרי משפט כזה, האם לא ברור מה יש לעשות? רק לשים לב לא לסטות מהמטרה, לא לתת לאינטרסים זרים לנתב את המחאה למקום שהוא דרך ללא מוצא.
    הייתי בת"א בהפגנה הגדולה של 250,000 איש ובכפר יהשוע בהפגה של ה- 400,000. את העוצמות שהיו שם אי אפשר לתאר. אני אופטימי!

  • צפריר  On 09/14/2011 at 11:22

    ברוך בואך לכיתת יציבה.
    לנושא עצמו: דברים כהוויתם. תודה לשם מילים בפי אילמים.

  • Roy Cymbalista  On 09/14/2011 at 12:09

    חזק

  • גל  On 09/14/2011 at 12:34

    אני איתך ואני דווקא אשכנזיה שגדלה בכיכר המדינה (ואוהבת סושי).. אבל לא גדלתי במשפחה עשירה אלא במשפחה עובדת קשה שהתגלגלה למקום הזה במקרה לפני שנים רבות, כל חיי נגעלתי מהעושר המנקר עיניים ומנכר נפשות ועברתי ליפו שהיתה אז מוכת גורל ונסעתי באוטובוסים.. בינתיים היאפים הגיעו גם ליפו
    המצוקה שאתה מדבר עליה היא נחלת שכבות רחבות יותר משנדמה.. אני עם מקצוע חופשי ומאד מוערכת בתחום שלי אבל בעשר שנים האחרונות אני עובדת יותר ויותר שעות בשביל פחות ופחות הכנסה פנויה ונשחקת, לגמרי נשחקת
    גם על ילדים ויתרתי מהבנה שלא אוכל לממן גידול סביר ושאשתעבד לחלוטין
    בריאות זה באמת חשוב, כפי שציינת, בועז, לפני יותר מעשור הייתי על סף מוות.. ככה קרה, אם לא היו לי חסכונות של שנים – שלי ושל הורי – לא הייתי שורדת
    וכל זה לא יכול להיות כך.. חייבים שינוי

  • sima  On 09/14/2011 at 12:35

    מרגש אמיתי ונוגע בכל אחד מאיתנו – לא רואים אותנו ממטר וזה מעציב ומכעיס אבל היופי בכל זה שלפחות מעמד הביניים מתחיל להבין שכולנו באותה סירה שכולנו חיים פה ביחד וקשורים אחד בשני

  • stochner  On 09/14/2011 at 12:41

    בועז, מלים כדרבנות , נכונות לגמרי.

    מזכיר לי קצת את סיפור החיים שלי.

    אמנם, לא הייתי מגדיר את עצמי ממש במצוקה כלכלית באף שלב בחיי, תמיד היינו והייתי עם הראש מעל המים, לפעמים בקושי.

    ברוב השנים בילדותי חיינו ממש בצימצום , אבל בזכות ניהול משק בית הגיוני על ידי הורי לא הגענו אף פעם לידי מחסור ממשי בכלום,

    אכן, התחלתי לעבוד לפרנסתי בגיל 13 ועד היום אני עובד ברציפות בשני מקצועות, מחשבים ומוזיקה, חי ברמה סבירה , אבל – תלוי לגמרי בעבודתי. לא יכול לאפשר לעצמי להפסיק לעבוד למרות שאני למעלה מגיל 60… למותר לציין כי בשנים בהם חייתי ועבדתי בחו"ל חייתי ברמת חיים הרבה יותר גבוהה, כמו שהייתי מצפה מעצמי בארץ באותו סוג של עבודה.

    והכל, תולדה של ההסתאבות שחלה במדינה הזאת, שלא נותנת לאנשים שעובדים, או מעוניינים לעבוד, קצת רווחה ובטחון כלכלי לכל החיים.

    המחאה – צודקת.

    שי

  • ענבל  On 09/14/2011 at 13:31

    תודה לך בועז יקר על הפוסט ועל שבחרת לפרסם באומץ. אני גם מודה לך מדי בוקר על כל בחירה ובחירה שאתה עושה כשאני מקשיבה לתוכנית שלך, אתה מעשיר ומנעים את יומי והתרגשתי לקרוא את מה שכתבת. מסכימה ומזדהה איתך וחושבת שאחד הדברים החזקים שקרו בעקבות המחאה הוא שאנשים התחילו לדבר על ה"סוד" הגדול- כמה הם מרויחים וכמה לא פשוט להם לחיות. אני גם מזדהה עם התחושות שאתה מביע לגבי אהבת החיים וההסתפקות במועט. בכך עוצמתינו, לאהוב את החיים, לדבר על הקשיים הנטועים בתוך המבנה החברתי ולקוות ביחד שיהיה כאן יותר טוב, ממש כמו שדפני ליף מתעקשת לעשות שוב ושוב מול כל המקטרגים. מאחלת שנצליח כולנו לחיות כאן בכבוד, לשמוע מוזיקה, לצרוך תרבות ולהשכיל וכמובן שנהיה בריאים. שנה טובה ומאושרת לך ולבנות משפחתך (:

  • karina  On 09/14/2011 at 13:43

    בועז אני כל כך אוהבת את התוכנית שלך. כייף לשמוע את הידע והטעם המוסיקלי שלך. לא קל לקרוא את הדברים, שכן, אני נמצאת באותו מצב כמוך ויודעת על כל החברים שלי שנמצאים בדיוק באותה מצוקה.
    אין ספק שקשה כאן ואין ספק שמי שלא נמצא במצבינו, לא יכול להבין את המצוקה שעולה מידי חודש בחשבון הבנק.
    מדהים איך קולך ברדיו, מידי בוקר נשמע כזה אופטימי, נעים ומחבק, כאשר אתה סובל כאן בדיוק כמו כולנו. מקווה שתמצא את הנחלה ובשביל שנינו (וכולנו) שיגיע השינוי שאנו כה מייחלים לו.
    רק אהבה!

  • elirazs  On 09/14/2011 at 14:24

    תודה, בועז.
    פוסט חזק, אמיץ, מרגש ויפה. ויותר מהכל – נכון.

  • איריס  On 09/14/2011 at 14:35

    בועז, שיתפת אותנו בעולם שלך, ובעצם נתת מילים לרגשות של אנשים אחרים, לרגשות שלי, גם אם הרקע שלנו לא זהה, תפיסת העולם דומה מאוד. וכשמדובר באיש שעושה לנו את הרגעים הכי יפים ברדיו, ולפעמים ביום ובחיים (בתקופות מסויימות, שאין מספיק טוב אחר), זו ממש מתנה.

  • זוהר  On 09/14/2011 at 14:46

    לאחר קריאת הפוסטים במיוחד בהתחלה נגד דנה, מתעוררת אצלי מחאה מקומית קטנה: מדוע להשתמש בסגנון בוטה כל כך? השימוש בכינויים המשפילים שחזרו בתגובות לדברי דנה כמו זחוחה ועיוורת, עצלנית, סיתמי את הפה ועוד הם תופעה ישראלית מקוממת לא פחות מכל הנושאים המקוממים שהוזכרו כאן ואולי אף יותר. שכן עלינו לזכור שאחרי הכל, כל המחאה סובבת סביב חלוקת כסף היינו סביב החומר כשאורח דיבור מסוג זה מצביע על בעיה יסודית יותר שמצוייה ברוח. למרבה האירוניה אחת מססמאות המחאה הייתה 'ואהבת לרעך כמוך'.
    ולדנה – כמו שהבנת גם לי קצת צרם סגנון שהתלווה למחאה שהציג אנשים מסויימים כאויבי עם וכמעט כפושעי מלחמה…פוליטיקה? אולי מוחים רבים היו בעלי דעות שמאלניות ואולי זה נפלט פה ושם ע"י אנשים שקפצו על המציאה, אולם מי שהקשיב לרוב המוחים, למנהיגים ולדיונים שהיו באוהלים הבין שהמחאה הזאת לא עסקה בפוליטיקה (בטח יהיו שיגידו שאני נאיבי – אנא פרטו במקום) למרות זאת יש לזכור שהמחאה כולה היתה נקיה מאלימות לאורך כל הזמן וזו היתה פשוט תופעה נדירה בעולמינו שלא זכתה למספיק שבחים והלל. ללא כל ספק מגיע לה!!!
    כמו כן הטענות שהועלו במחאה, אך טיבעי שלא תהיינה ממוקדות שהרי מפי מי הן נאמרו? המוני העם אינם מומחים לכלכלה ולא מתיימרים להיות. הם זעקו את כאבם כאזרחים פשוטים. הפתרונות אמורים להגיע מאת המומחים, אלה שמניעים את הגלגלים ויודעים בדיוק מה יש לשנות בכיוונון של המכונה המורכבת הזאת. מיותר היה לדרוש מהם פתרונות וטעות עשו המוחים שנסחפו לכך.
    בנוסף, בתור אחד שמנסה לקדם העברת חוק מסויים בכנסת, ידוע לי שקשה עד בלתי אפשרי להתקדם, במיוחד במה שנוגע לסטטוס קוואים למינהם, ללא דרישה חזקה של הציבור. רעש ציבורי גורם לאנשים שלמעלה להתעשת ולפעול. כמו כן ח"כים שעד היום ניסו לקדם את השינוי ולא הצליחו קיבלו עכשיו רוח גבית ציבורית עצומה לקריאותיהם החוזרות ונישנות. בכך המחאה ביצעה עבודה של 1000 לוביסטים וקיצרה תהליכי חקיקה בשנים רבות אם לא בעשורים. המחאה נתנה לכנסת ולממשלה אור ירוק לשחיטת פרות קדושות ואחרי מה שעשינו פה, אין סיכוי שהם לא יעשו זאת וימרחו אותנו שוב. הם מבינים טוב מאוד שלא עוד.

  • מיה  On 09/14/2011 at 14:50

    בועז הפוסט שלך = המחשבות של רובינו.
    אניעובדת בתעשייה ואני לא מתביישת
    לומר שאני מרוויחה אפילו יפה,
    וגם אני לא מצליחה לסגור את החודש.
    אין לי רכב ואני ממש לא מבלה
    יותר מידיי..ולומר את האמת,
    פעם ראשונה שאני שוקלת לעזוב ת'מדינה.
    בכאב לב גדול אני מוכנה לעזוב,
    לעזוב את הכל,להפרד מהמשפחה.
    לומר את האמת התייאשתי עוד לפני
    שמשהו החל,איבדתי אמונה ולא במדינה,
    במנהלים שלה. ארץ אוכלת יושבייה כתבו
    זאת לפני.מי יתן ואולי כשתבוא
    המכה היא תהיה בראש התייקונים
    ואולי אז נחזור להיות מדינת
    רווחה לא רק לדתיים ימנים או שמאלנים
    רווחה כוללת לכל תושביה !!!
    עד אז שנחזיק כולנו מעמד כולנו.
    צדק חברתי נשאף ויהיה. אסור לוותר,
    הברזל עדיין חם. ביחד ורק ביחד צריך
    להכות! ועוד משהוא אישי,נכון שבמדינתינו
    יש הרבה אנשים שלא עשו צבא,
    בואו לא נשכח ולא נשפוט – כל אחד
    והתיק שלו,בשורה התחתונה לא הייתם
    מתחלפים עם אף אחד ואם לרגע אנחנו
    כנים דפני ליף עשתה מה שאף אחד לא
    הצליח. היא הוציאה אותנו החוצה,יחד
    לזעוק את הצעקה – דיי!
    צאו מתחת של עצמכם ודעו לפרגן.
    אני באופן אישי מעריכה מוקירה ומודה
    לילדה הקטנה שהצליחה בשם כולנו.

  • ניקה  On 09/14/2011 at 15:20

    בועז שלום,
    המילים שלך מכמירות לב, וכך גם שרשרת התגובות הארוכה .
    עולם התעסוקה השתנה. מסיבות רבות, חלקן קשורות לאוטומטיזציה שעוברות מרבית המערכות שאפשרו את העסקתו של מה שכונה מעמד הביניים. חלקן קשורות לגלובליזציה והעברת משרות למדינות בהן עובדים יכולים להשתכר מעט ועדיין לשרוד. גם הטייקונים, כאן ומעבר לים אחראים להאצה בפערים בין המעמד הבינוני והנמוך לבין המעמד הסופר גבוה. השאלה היא אל מי מופנית הרשימה שלך. השאלה היא מה ניתן לעשות? בארצות הברית המצב איננו טוב יותר. בניגוד למה שנאמר בכותרות העתונים, התהליך שעובר מעמד הביניים בישראל עוברים מעמדות ביניים גם במדינות אחרות. מה שאתה באופן פרטני יכול לעשות זה להתמקצע. זה לעשות קורסים מקצועיים ממוקדים שיאפשרו לך התקבלות בשוק התעסוקה. המציאות היום היא התמקצעות. המציאות היא שהרבה מאוד גופים שאתה מזכיר כאן, כמו עיתונות כמעסיק המוני, לא יהיו בעוד כמה שנים. גם תעשיית המוסיקה עברה זעזוע גדול לפני יותר מעשור (וכולם שמחו כשזה קרה, זה נראה להם נכון ולגיטימי למוטט את היסוד העסקי שלה). גם תעשיית עריכת הדין עתידה לעבור אותו. הדבר הנכון הוא לחפש מה השוק צריך, ולנסות, עם כל מגבלות הגיל, להשתחל לנישה. עבודות הרוטינה המשרדיות למיניהן, עתידות להצטמצמם- אפשר להחליף אותן במכונות.
    אתה בשנות הארבעים, זה עדיין אפשרי. אנשים בגילאי שישים פלוס נמצאים במצב קשה יותר. זה חשוב שהמדינה תהיה מעורבת ותעזור לאותם אנשים, זה חשוב לאפין במדוייק את מצבך ומצבם של אנשי המעמד הבינוני, אבל מכאן צריך להסיק את המסקנות המדוייקות. אין פתרונות קסם, לא בגלל רשעותו של שר זה או אחר, אלא בגלל המבנה של הכלכלה המודרנית. אנשים נוסטלגיים, החיים מכים בהם פעם אחר פעם.

    • stochner  On 09/14/2011 at 15:36

      אכן אנשים בגיל שישים פלוס שהיו אמורים כבר להיות במצב יציב ואפילו לפקרש בשקט, לא יכולים לעשות את זה. יש לי חבר שרואה החשבון שלו אמר לו שבהתאם למצבו הכספי הוא יצטרך לעבוד עשר שנים נוספות אחרי שהוא ימות… לא מצחיק .

  • אביטל  On 09/14/2011 at 15:40

    זה מקסים ועצוב

  • seymore butts  On 09/14/2011 at 16:34

    בועז היקר,

    קודם כל אני מסיר את הכובע על הפוסט האמיץ, המרגש, המרתק והחושפני. מרגישים היטב עד כמה קשה היה לך ללחוץ על כפתור ה"פרסם".

    אני מניח שכל מי שקרא אותו למד עליך כמות עצומה של דברים ביחס למעט שידענו קודם – שאתה בן אדם רגיש ואינטליגנטי, בעל יכולת כתיבה משובחת וידע רב ואהבה גדולה למוסיקה. יש לא מעט אנשים ואני ביניהם ש"רוקר טוב", עושה להם את הבוקר ומעשירה את עולמם.

    אשתדל להימנע מליפול למלכודת הויכוח על המחאה החברתית, אבל אני חייב להגיד שלדעתי אתה חוטא קצת בהכללות. אין דבר מושלם וכל דבר צריך להיות נתון לביקורת, כולל התנהלות תנועת המחאה והדרישות שלה. אתה מכליל גם בהתייחסות הגורפת שלך לטייקונים, עשית מעין אינדוקציה מהמקרה של ה"תספורת" של אילן בן דב, שאני מסכים שהוא חמור ודורש סנקציות נגדו, והפכת את כל ה"טייקונים" לציבור מושחת ומאוס. מה זה טייקון בכלל? כל מי שיש לו כסף מעל לסכום מסוים ?

    צר לי על שכשרונך ויכולותיך לא זוכים להערכה הראויה בקרב מעסיקיך. אני מניח שהמנהלים שלך ב"קול ישראל" לא יכולים לעשות מה שהם רוצים לגבי תנאי השכר שלך. לדעתי יכולת ואתה עדיין יכול עם הכישרון שלך לשפר את מצבך הכלכלי בצורה משמעותית, לא מסתדר לי מה שאני יודע עליך עם מצב כלכלי של מלחמה באוברדראפט כמו שתיארת כאן. הבוקר כששמעתי איך תיארת את הנסיעה בקו 56 עם כל האנשים שקוראים ספרים ואתה ביניהם, וזה אחרי שכבר קראתי את הפוסט אתמול, עלתה לי מחשבה – אולי בעצם קוסם לך להישאר בסטטוס הנוכחי ולא לשאוף ליותר ? אנקדוטה כזו הרי לא היינו שומעים לו היית נוסע ברכב פרטי.

    אני מקווה שתיקח את הדברים ברוח טובה כי זו הכוונה, אם בכלל תגיע לקריאת התגובה – דבר שאני מסופק לגביו עם אוקיינוס התגובות שהפוסט הזה טובע בו.

  • טובה  On 09/14/2011 at 17:34

    בעז, אני מניחה שאתה מכיר אותי, טובה גרטנר, יש לי הופעה בעוד שבוע בקפה ביאליק, ואני חשה שהחיים בחוץ הרבה יותר מענינים מההופעה שלי, אם לא המחאה, לא היית כותב ומספר על עצמך, פתאום יש לי את המתנה להכיר אותך, דבריך ניכנסים ללב,
    וזה עוד סיבה למה אני מתלבטת איך לחבר את ההופעה לעוצמות בחוץ,
    מה דעתך להקריא חלק מהמכתב, בהופעה?
    זה היופי, זה השינוי , כמה תגובות קיבלת… בגלל אנשים כמוך העולם נהיה יותר מענין מקודם.
    מה שיפה בכתבה, מה שהיה היה, אך העתיד הוא סודי, מאחלת לך לגלות את המשך הסיפור שלך.
    להתראות טובה

  • אנארכיסטית עם נרגילה וסושי  On 09/14/2011 at 18:30

    אני אוהבת אותך. עד כדי כך המילים שלך עזרו עם מה שתקוע בגרון. תודה

  • ירון אמיתי  On 09/14/2011 at 19:41

    בועז אהבתי את מה שכתבת, מזדהה עם הרבה דברים.
    יוקר המחיה הוא בלתי נסבל ולא צודק.
    כעצמאי עושקים אותי בכל דרך אם זה מס הכנסה ביטוח לאומי ושוטף פלוס 30, ועוד ועוד
    אי אפשר ככה שיקחו כל הזמן בלי לתת חזרה, בלי להתחשב. אדם לאדם זאב ואין רחמים…

  • Michal Hennell  On 09/14/2011 at 21:45

    קראתי בגרון חנוק. בצער, בידיעה ששום דבר כנראה לא ישתנה.
    שנמשיך להיאבק, כל אחד את מאבקו הפרטי.
    עד כלות…
    אתמול הסברתי לבן שלי שהוא לא יכול לקבל מיץ חמוציות (לך תבין…) כי זה יקר.
    אנחנו מצרפים אגורה לאגורה. כבר שבועות ארוכים שלא בדקתי אפילו מה מצב חשבון הבנק מרוב פחד.
    אז תודה שכתבת. תודה שאתה שם בבקרים. קרן אור מוסיקלית נפלאה.
    תודה.

  • מיטל  On 09/14/2011 at 22:19

    מקסים ומרגש, חומר למחשבה!

  • ליאת אטלס  On 09/14/2011 at 22:20

    אוףףףף!
    אז איך יוצרים סופטוב?

  • Vered Navon  On 09/14/2011 at 22:34

    בועז, אתה אחד האנשים הכי עשירים, בזכות זה שאתה מעשיר את עולמי כל בוקר 🙂
    מרגישה שותפות גורל, והזדהות גדולה עם מה שכתבת. אולי בגלל שאנחנו פחות או יותר בני אותו גיל, ומשום שגדלנו באותו מקום, גם אני בבית של פועלים, וסבא וסבתא שחיו בדלות רבה בג'סי כהן, אבל החום והאהבה שהיו שם חסרים לי מאוד היום. can't buy me love- אכן כסף לא קונה הכל. אבל צריך שיהיה מספיק, לפחות כדי שלא נצטרך לחשוב על כסף 🙂
    תודה על השיתוף, ועל החשיפה, ועל הניסוח היפה כל כך. אתה לא לבד, וכמה טוב שסוף סוף הצלחת לכתוב את הפוסט הזה.

  • Peretz Bretschneider  On 09/14/2011 at 22:46

    כול הכבוד בועז, נוגע ללב. אהבתי לקרוא על העדפות של ההורים כי תרבות לפני הכול, הצטערתי לשמוע שאתה לא אוהב בירה, כי בכול דיאטה שאני עושה אני אומר שבירה זה תרבות ובתרבות לא חוסכים :). מקווה שגל המחאה יניב משהו אל אף שצדק חברתי הוא משפט יפה שכול אחד מפרש אותו אחרת….

  • Noya Alon  On 09/14/2011 at 22:47

    תודה על האמת הבהירה

  • לימור  On 09/14/2011 at 22:48

    בועז , עבורי הייתה והינך אדם של שפע – שפע של רוח , שפע של תרבות, שפע של נתינה , שפע של רגישות לזולת , שפע של אהבת חינם , והשפע הגדול והנפלא של המוסיקה שדרכו הכרתי אותך . היה לי ברור שתנצל את "הבמה " שלך באיזה שלב תביע ותזדהה עם המצוקה של כולנו וכך עשתה ואף מעבר חשפת עצמך בכזו תעוזה , בכנות מרגשת הוצאת ממני ומעוד רבים את הכאב האנושי וההזדהות של חוסר הצדק החברתי הקיים. שליישומו
    אסור לחדול ולהיאבק ולחלץ עצמנו את מהחרדות הקיומיות הבסיסיות שלנו.
    ולזכור בעצם – " המצוקה של כולנו " כן, כולנו אי אפשר לבודד את המתרחש את "המחאה" בין מעמדות ומי שנוהג כך טועה וכולנו כרוכים האחד באחר כולנו נפסע על אותו "גשר" צר
    'ערבות הדדית' היא מילת המפתח – שיוון ! גם "הטייקון" בעל הון יכול מחר להיות לאביון ככה זה "מעגליות" בחיים .

    בועז ראה כמה תגובות אנושיות מרגשות התאפשרו הודות לבמה הזו – זה מחזק ונותן תקווה .
    אני זוכרת שברגעם קשים וזה כעט ( עד שיהיה מצב של שינוי עד לפיתרון ) רגע קשה –
    זה מה שאתה מנגן ואני יודעת כמה אתה אוהב אותם אז נגן אותם ממני תודה איש יקר.
    אלג'יר – האדמה תפתח

  • תמסח  On 09/14/2011 at 23:03

    רק תוספת קטנה,
    אין דבר כזה מחאה לא פוליטית. המחאה הזאת פוליטית בגלל שכל המעשים שהובילו למצב המחורבן הזה היו מעשים פוליטיים, שנעשו על ידי אנשים פוליטיים ממפלגות פוליטיות. השינוי של המצב יכול להיות רק פוליטי, מאוד פוליטי וכן, שמאלני. שמאלני במובן הכי שורשי שאפשר, במובן של יותר שיוויון, במובן לפיו המדינה קיימת למען האזרחים ולא ההיפך. שמאל חברתי, כזה שלצערי הוזנח מאוד בשנים האחרונות (20-30).

  • יעל  On 09/15/2011 at 1:06

    אם אתה רוצה לעשות כסף טוב מהבית, תתחיל להשקיע בבלוג שלך, תכתוב הרבה, אתה כותב נהדר ומרגש ואנשים ייכנסן, יקראו ולאט לאט תוכל לעשות מזה כסף (על אפיליאייט מרקטינג שמעת?) או שתקים אתר שבו תיצוק המון תוכן על משהו שאתה מבין בו ועם הגולשים יבוא הכסף. אתה מאוד מרגש וכותב באמת נהדר.

  • מיכל כהן  On 09/15/2011 at 3:27

    אני אספר לך סיפור. אני פעילה חברתית כבר הרבה שנים, משנת 2005 הבנתי שהעוני בישראל מקורו בשיטה , ההבנה העמוקה לא נתנה לי מנוח מאז, פתחתי בלוג ו90 אחוז ממה שכתבתי היה בנושא צדק חברתי, העוולות שנעשות לנו ע"י הממשלות והאוליגרכים, ובאיזשהו שלב גם פתחתי אתר משלי שמתעסק בנושא זה, התרדמת החברתית בנושא זה היו אחד הדברים שהכי הטרידו אותי. וככה כמו בשיר על זלמן שושי הייתי כותבת וכותבת ושולחת לעיתונים ולכל חברי הכנסת ואז יום כשבועיים לפניי שפרצה מחאת האוהלים הוחלט לעשות הפגנה גדולה גדולה שתדרוש צדק חברתי ותישא שלט ברור נגד הטייקונים וכמובן שהתלהבתי וכמו שאני נוהגת תמיד, התחלתי לפרסם את ההפגנה באינטרנט וכמאזינת 88 ותיקה, כאחת שאוהבת את המוצע לה מבחינה מוסיקלית ב88 ומקפידה לשלם אגרה פירסמתי גם בדפי הפייסבוק של 88 ומה אני אגיד לך, מחקו אותי, התעקשתי. ופירסמתי שוב…הפעם הקפדתי לקשר ביין מהות התחנה המתיימרת לשדר את המוסיקה הכי טובה ברדיו וכתבתי ציטוטים של יוצרים הנהוגים להישמע בתחנה כמו פאוור טו דה פיפל וביחד צירפתי את ההזמנה להפגנה, כדי שיהיה קשר בין ההפגנה לבין תחנת הרדיו ושוב, מחקו אותי והפעם גם חסמו אותי לכתיבה… כמשלמת אגרת טלויזיה אני לא יכולה לכתוב באתר ששייך לממסד ומבאס, למה אני מה זה רוצה להשתתף בתחרויות ובחידונים של 88 ולזכות באיזה כרטיס חינם להופעה…ומה הכי קטע? כל פעם שאתם מדברים שמה על המחאה (לאחר שצברה פופולריות) אני מרגישה שאנשי 88 צבועים, או אולי פחדנים?

    • בועז כהן  On 09/15/2011 at 12:50

      מיכל
      אני לא יודע מי חסם אותך, איפה כתבת ומה פרסמת. אינני אחראי לדפי הפייסבוק של 88FM.

      וקצת מוזר לי שבתגובה לפוסט הזה את כותבת שאת מרגישה שאנשי 88 צבועים או פחדנים.

      • מיכל כהן  On 09/15/2011 at 16:47

        מעבר לכך הפוסט שלך מרגש וחשוב. אבל, אנחנו נמדדים במעשים ובאומץ ליבנו לומר את דעתינו גם במקומות שיש להם שליטה על פרנסתינו. או כל סוג של שליטה עליינו … if you know what i meaN, שנאמר : שמאמין- לא מפחד. לומר את מה שכולם אומרים בזמן שכולם אומרים, זה טוב, אבל לסתום פה של אדם שאמר את מה שלא אמרו כולם בזמן שאמר… מבאס.. כבר כמה שנים סותמים לי את הפה בכל מיני מקומות שכתבתי בהם את דעתי בעניין, אבל התבאסתי הכי הרבה שסתמו לי את הפה ב88, אתה יודע למה? בגלל המוסיקה…

      • בועז כהן  On 09/15/2011 at 22:24

        אין לי מושג על מה את מדברת, מיכל

      • Aviad Lipkin  On 09/15/2011 at 22:58

        אנחנו מדברים פה הרבה וגם אתה הזכרת את הניסיון לסתימת פיות מצד אנשים שלא מעוניינים במחאה הזאת. רובם הגדול של האנשים האלה פשוט מפחד מהתוצאות שעלולות להיות למחאה הזאת. התגובה לפחד הזה היא פשוט לעשות דה-לגיטימציה למחאה בכל הזדמנות.
        נכון, אין קשר ישיר לסתימת הפיות ש-88 מנהלת מאז תחילת כהונתו של יובל גנור כמנהל התחנה. אבל סתימת פיות ולא חשוב מאיזה סוג וכלפי מי היא מכוונת היא דבר מכוער ואנטי דמוקרטי מאין כמוהו. וחשוב שתדע שהתחנה שבה אתה עובד נוקטת בשיטות כאלה. גם אני נתקלתי בזה אחרי שניסיתי לבקר בצורה מכובדת ולא משתלחת את הפופוליזם שהתחנה לקתה בו. בהתחלה "רק" מחקו את התגובות שלי ואחר כך פשוט חסמו. בדפים של תכניות אני נתקל לא אחת ב"צבא" של אנשים מכוערים שעושים עליהום מטורף כלפי כל מי שמעז להגיד משהו שיש בו נימה של ביקורת. ביקורת נגד התנהלות של תחנת רדיו כמוה כביקורת נגד מדיניות של ממשלה. זה כלי חשוב מאין כמוהו במשטר ובחברה דמוקרטיות וברגע שמישהו מנסה להשתיק ביקורת כלפי גוף מסוים זה יכול ליצור כדור שלג מסוכן. אסור בשום אופן לתת לזה יד!

      • בועז כהן  On 09/15/2011 at 23:03

        איך אפשר לסתום פיות, אינני מבין.

        אם יש לך דף בפייסבוק אתה יכול לכתוב בו מה שמתחשק לך

      • מיכל כהן  On 09/16/2011 at 1:26

        אני אגיד לך על מה אני מדברת ומה זה קשור… שוב…
        את ההודעה שלי בענין ההפגנה כתבתי בכל דפי הפייסבוק של 88 , הודעה אחת בכל תכנית, בכל מקום בו פרסמתי מחקו את הודעתי חוץ מהדף של גליה גלעדי ושל טל השילוני מארחת ששם לא פרסמתי…ולכן הסקתי כי המחיקה נעשתה ע"י עורכי התכניות. ההודעה נכתבה ונמחקה על ידכם מספר ימים לפני שפרצה מחאת האוהלים.. לאחר שפרצה מחאת האוהלים ולאחר שצברה פופולריות החלו עורכי התוכניות ב88 להתבטא בענין המחאה ובזכותה בשידור, לכן אני חושבת שאתם צבועים ופחדנים. אומץ לב נמדד כשאתה אומר דברים לא כשכולם אומרים ואם כבר מישהו אומר את הדברים לא כשכולם אומרים אותם , אומץ לב נמדד בכך שאתה נותן לו מקום במקומותייך.
        עכשיו אתה מבין?

      • בועז כהן  On 09/16/2011 at 7:21

        אני לא חסמתי אף אחד ולכן רק על עצמי לספר ידעתי. מעולם לא ראיתי הודעה שלך בדף הפייסבוק של התכנית ולכן אין לי גם מושג איזו הודעה זו היתה.

        יש אפשרות לברר דברים כאלה בצורה מסודרת מול הנהלת ומזכירות התחנה.
        03-6944777
        88fm@iba.org.il

      • מיכל כהן  On 09/16/2011 at 8:35

        להפנות אותי להנהלת התחנה זה פשוט וקל וסוג של התחמקות מהידיעה על מה עושים במקומותייך, השאלה הנשאלת היא, עכשיו שנזדמנה לך הידיעה שחוסמים פיות במקומותייך, האם אתה תעלה את הענין למנהלים שלך ותגיד להם שלא יפה שהם סותמים פיות של אנשים ואולי תבקש מהם יפה להסיר את החסימה ואז ישרור השלום ביננו (-: לא שהייתה מלחמה ביננו חס וחלילה, אבל במקומותייך הכריזו מלחמה על מי שאומר את דעתו שאינה תואמת למנהלי מקומותייך.. ולא יפה לעשות ככה שמדובר בתחנה ציבורית, אם הדבר היה קורה (וקרה) בערוץ פרטי אז לא הייתי מלינה על כך…

      • Vered Navon  On 09/16/2011 at 13:34

        מיכל, אני לא מכירה אותך, אבל לפי מה שכתבת כאן- את טרחנית ברמות שלא יתוארו וגם תוקפנית מאוד. מה קשור הפוסט היפה הזה למשהו שקרה לך באיזה דף נידח בפייסבוק? ענה לך בועז שהוא לא יודע על מה מדובר, ובטוב ליבו גם הוסיף מספר טלפון של מזכירות התחנה. למה את ממשיכה לחפור? אולי תנוחי קצת?

      • מיכל כהן  On 09/16/2011 at 19:02

        היי ורד.

        שתהיה לך שבת שלום,

        מיכל.
        (-:

  • שי רימון  On 09/15/2011 at 7:18

    בועז, מרגש, מדהים וכל כך מעורר הזדהות.
    ואני, ילד אשכנזי מגבעתיים של שנות ה 60-70, גדלתי בדיוק כמוך.
    דירת שני חדרים קטנה והורים, על ספה נפתחת בסלון, מוקף בהרבה ספרים,
    תקליטים ותרבות.
    ואני שמח על כל זה, שמח שאני מגדל 3 ילדים בלי ג'יפים בחניה ובלי וילה
    בקצה גני תקווה (אנחנו מאותו הכפר), אבל עם תרבות, ספרים, דיסקים ומוזיאון (מדי פעם).
    אוהב כל מילה.

  • מירה  On 09/15/2011 at 7:33

    המחאה, מוצאיה אנשים מהארון, מילים כדורבנות מהמגירות, המחאה, מאפשרת להשמיע את הקול, שהיה חנוק, מבוייש, מהסס, מכונס, מגמגם עצמו החוצה בשיחות מכולת וקיטורים בין חברים..על המצב, "המחאה", היא כמן שם 'קוד'- כזה שפותח הרבה יותר, משיחות על יוקר מחיה, למור את החודש, ואילו את הזכות הבסיסית לצריכת תרבות והשכלה, המחאה מאפשרת להתבונן על סידרי העולם שהתעוותו, שנגזלו, שהתכופפו, ושאנחנו, אלו, שבצד המכופף, נבין, שמשהו בתודעה שלנו, הסכים לזה, אבל לא עוד, אנחנו מתעוררים!, והתעוררות זה תהליך, אחד מתעורר, ובכך מעיר גם את האחר… בדיוק כפי שהרדמנו זה את זה…

    גם מי שממאן להתעוררף כמו אלו המתקשים לקום בבוקר, בסופו של בוקר, יקומו!

    המחאה תצליח, אם נבין שמהותה, לא רק לסגור אוברדרפט, אלא לשנות סדרי עולם! העשירים מתעשרים על גבינו כל יום משום שאנחנו ברשת שלהם, תרתי משמע, אנחנו אם נרצה או לא מחוברים!

    אותה הבנה, תאפשר, אם נבין זאת, גם לשנות סדרים! משום שרשת תודעתית, יציבה, חזקה, פעילה, תשתית את עצמה ותכפיף את עצמה גם על דנקנר, בן דב, וחבריהם! אלו אותם חוקים קיומיים! הרשת החברתית, הצודקת, על שלל פרשנויותיה, תרשת גם אותם! ולכן יקרה דבר!

    אם רק נבין זאת, זה הרבה יותר מלצאת לרחובות, זה לצאת מגדרינו על כל המשתמע!

  • noam-lester  On 09/15/2011 at 7:36

    כל מילה. תודה.

  • נתי  On 09/15/2011 at 9:28

    הי בועז,
    קראתי את כל התגובות, וגם את זו של רן גולדן. חיפשתי בגוגל כדי להבין מי הוא אותו עילוי המרשה לעצמו לכתוב מילים כה גדושות בשחץ ורהב.
    ובכן, מר גולדן, לאחר בדיקה שערכתי במרחבי הסייבר התגלתה העובדה המביכה משהו כי קשה מאוד להבין מה עשית בחייך.
    כפי הנראה הגעת "לאן שהגעת", קרי סוג של תכנית ריאליטי, בזכותו של אחיך, ולמעשה נראה כי אתה דוגמא מצוינת לתת התרבות שהפכה שולטת במדינה.
    מן הסתם אתה חש מאוים מאנשים דוגמת בועז כהן שמציעים לעולם תרבות אמיתית, אנשים משכילים, אמנים, שיש להם מה לומר ואינם נרקומני ציבור חלולים שכל מטרתם היא להיות מפורסמים.
    אז הנה, קיבלת עוד התייחסות רן, אתה יכול להמשיך לחשוב שאתה איש תקשורת חשוב או משהו כזה.

  • yael  On 09/15/2011 at 10:16

    בועז אתה בעצם אומר בצורה הכי אמיתית שיכולה משהו שרבים מאיתנו מסכימים ומזדהים,
    נהניתי והתרגשתי לקרוא אותך מה שגם שאני מאזינה קבועה שלך כל בוקר.
    הלוואי ויבוא לנו ימים טובים יותר..
    תודה
    יעל

  • ralph  On 09/15/2011 at 11:02

    צריך לזכור שרוב הטייקונים התחילו מאפס.. הם העזו והצליחו. יש הרבה שנכשלו ואף אחד לא שמע אליהם. בהקשר הזה-http://matbea2.wordpress.com/

    • בועז כהן  On 09/15/2011 at 12:47

      לא איכפת לי אם הטייקון התחיל מאפס או שקיבל בירושה הון גדול.

      הדבר היחיד שאיכפת לי הוא שתהיה לטייקון איזושהי אמת-מידה מוסרית. שלא יפטר 200 איש ביד אחת ובאותו זמן ביד השניה יבנה וילה ב-70 מיליון שקל
      כשבאותו זמן עושים "תספורת" לחובותיו לציבור

  • בת אדם  On 09/15/2011 at 11:27

    תודעת האדם הרעב
    לא יכולתי להישאר אדישה לפוסט שלך

    כשהייתי ילדה ההורים שלי רצו לשפר את מצבם הכלכלי ולכן החליטו שאבי ילמד בחו"ל. במשך שנים הוא היה שם ואנחנו היינו כאן. אמא היתה מפרנסת יחידה. אבא היה חסר מאוד ברמה הרגשית והחומרית. חיינו במצוקה כלכלית יומיומית. פחדתי לא פעם שינתקו לנו את החשמל, כי ידעתי שאמא שלי מתקשה לשלם את החשבונות. אילו היו החיים אז, וידעתי כי הכל נעשה מתוך דאגה לנו, לעתיד טוב יותר. הכל כמובן הוסתר מהעולם שבחוץ. הורי שידרו תמיד 'עסקים כרגיל'.
    גם ממני לא חסכו אהבה. תמיד ידעתי שהוריי סומכים עלי ואוהבים אותי . גם ברגעים הקשים ביותר, הם לא מנעו ממני ומאחי הקטן חוגים, חברים וחיים נורמאליים ככל האפשר. אבל כשחסר אז חסר וגם אם ינסו למנוע ממך מלהיות שותף למצוקה, ילד רואה ומבין הכל . זה כלל מספר אחד. ואני הבנתי וגם נורא פחדתי. חסר לי בטחון קיומי, ממשי, חסרה לי וודאות שהכל ימשיך כאן גם מחר, שהמיטה שלי לא תילקח ממני, שיהיה לי מקום לישון. חסר לי בטחון במה שישנו, כי גם מה שישנו יכול היה להיעלם בכל רגע מבחינתי, כמו שאבא נעלם.
    גדלתי. עברו 20 שנה מאז. במסלול החיים שלי לא היה שום מקום לטעויות. כמי שחוותה מחסור לא יכולתי להרשות לעצמי לקחת סיכונים מיותרים. וכך הילכתי בין הטיפות מצד אחד ניסיתי להגשים את חלומותיי ומצד שני הלכתי 'על בטוח'. למדתי אמנות, ואז זפזפתי למנהל עסקים. פרסמתי ספר שירה, זכיתי, ואז הלכתי לעבוד במשרה בטוחה ככל האפשר, כדי שלא יקרה לי משהו. כדי שלא אפול. הצטיינתי בכל דבר שלקחתי על עצמי, בחרתי בחיים בטוחים ואפורים על פני חיים מלאי דאגות אך מרגשים. וויתרתי על הכתיבה שהיתה כמעט הדבר היחידי שבשבילו נשמתי. ידעתי שאתקשה לחיות כך, מהיד לפה, לא אחרי הילדות שחוויתי. אבל נשארתי קרובה לעולמות הרוח שאהבתי וכשאנשים מסביבי שאלו אותי למה אני לא הולכת 'לעשות כסף', ומעדיפה להרוויח הרבה פחות ממה שאני מסוגלת לו, התקשיתי להסביר להם שאני חייבת להישאר קרוב לחלומות שלי. לא יכולתי להתרחק עוד יותר ממה שכבר הרחקתי.
    תודעת האדם הרעב אינה מאפשרת לו לטעות, אתה תמיד תלך על בטוח, כי ברגע שהיית פעם אחת רעב אתה ער לסיכון ולסיכוי שזה יכול לקרות לך שוב. גם אם תהיה עשיר כקורח, תודעת הרעב היא משהו שנטוע בך ולא יאפשר לך להיות שאנן לעולם. רעב הוא מצב תודעתי.
    מי שמסתכל עלי במקום עבודתי, כולל העובדים איתי והמנהלים שלי לא יוכל להבין מאיפה באתי. למדתי להסוות זאת היטב. החזות שלי היא ללא רבב. אני נראית "פלצנית להפליא", צפונבונית, מסודרת, מדוקדקת לפרטים. אף אחד לא יוכל לדמיין אותי כילדה קטנה בשיכון, חולקת חדר פצפון עם אחי הקטן ממני ב-7 שנים, סוחבת שקיות מסבתא שלי כדי שיהיה לנו מה לאכול. אני אדם אחר בעיניהם, חזקה, קשוחה, בטוחה בעצמי, כזו שהכל הלך לה בקלות, בלי להתאמץ בחיים. כמה הם טועים.
    הרבה שנים חשבתי מה היה אילו הייתי גדלה אחרת, מה היה אילו נחסכו ממני החוויות הקשות הללו והייתי גדלה ללא מחסור. כל החרדות והמתחים שהיו נחסכים ממני. כל כאבי הלב שהייתי משאירה מאחור אילו רק הייתי מתהלכת עם יותר בטחון קיומי בעולם הזה. אני יודעת שאם הייתי גדלה בסביבה בטוחה יותר, ללא דאגות ומתחים, הייתי אדם שלו יותר היום, חרדות הנטישה היו ממני והלאה, הייתי כבר אשת משפחה כנראה. למעשה זו שאלה שרודפת אותי כל החיים. איזה בת אדם הייתי גדלה להיות אילו גדלתי בתחושת שובע. כמה אחרת הייתי? האם הייתי רוצה להיות אותה בת אדם? האם אני אוהבת אותה, את האני השבעה?
    בדיונים האלה עם עצמי אני תמיד מגיעה לאותה מסקנה. לא הייתי יכולה להיות אחרת. בזכות השנים האלה, אני מי שאני. לכן אני רוצה לדבר כאן בשבחו של הרעב. לא כבחירה חופשית, הוא אף פעם איננו כזה, אלא כברירת מחדל שצומחים ממנה.
    אני רוצה לכתוב כאן על היתרונות של האדם הרעב, על-פני חבריו השבעים. על היכולות המופלאות שיוכל לפתח בניגוד אליהם. יש משהו שאני הבנתי בדיעבד, כשהתבגרתי. אני רואה את העולם אחרת. אני רגישה לפרטים שאדם שבע לא יראה. אני מודעת לתחושות שאחרים לא יחוו, אני קוראת את מפת הסביבה שלי, בצורה מורכבת הרבה יותר. אני רגישה לסבלם של אחרים, אני מזהה אנשים רעבים ומסוגלת להזדהות עם כאבם, על אף שאינני רעבה כעת. אני חשה בעוצמות אחרות. העולם שבו אני חיה, מלא בפרטים, במורכבויות, בניואנסים, עולם 'עשיר'. פיתחתי כישורי הישרדות ברמה הרוחנית והמנטאלית, אני מעריכה ממדים מסוימים של הקיום שלי בצורה שונה. פיתחתי תודעה אחרת והיא מאפשרת לי לחוות עולם שלם יותר. לזה אין ערך חומרי, על הרעב שלי 'פיצה' עושר אחר.
    תודעת האדם הרעב מאפשרת לו לחיות בעולם עשיר יותר, אם רק יבחר בכך.
    לפני כמה חודשים יצאתי עם איזה בחור, הוא נפרד ממני, בין היתר, כי לדבריו אני 'מורכבת מדי'.
    לא הייתי מוותרת על המורכבות העצומה הזו שאני רואה וחווה, מדי יום, בעד שום הון בעולם. אני ראיתי, אני רואה ותמיד אראה ברמה שונה ממנו. שבע לא יבין זאת.

  • גדי  On 09/15/2011 at 12:46

    נכון!

  • דוד גלבוע  On 09/15/2011 at 13:48

    בועז צודק משום שהוא מבטא באמת תחושותיו להן שותפים מאות אלפים. לפני ששים שנה הוקמה כאן מדינה שמייסדיה היו חוזרים לקבריהם לו היו קמים לתחייה. לידיעתכם מפא"י גרשה משורותיה פעיל מרכזי שבנה קוטג דו מפלסי כאשר שטיפת מוח מתמשכת הביאה לכך שיש המגינים על אילי הון שבנו עצמם ביושר אך זהמו האוירה בהתנהגות פסולה. סטף ורטהיימר עשיר מתשובה ומדנקנר ומעולם לא התבטא והתנהג כמותם והסיבה לכך שהם שמנו והתבאסו על חשבון מאות אלפי חוסכים בברכת ממשלות מושחתות אותן בחר הציבור פעם אחר פעם בשל טמטום פוליטי. שלא תהיה לכם טעות. הבעייה היא בהקצאת משאבי המדינה וכל המפלגות הגדולות שבויות בידי החרדים, המתנחלים ואלי הון כאשר גם ציבורי עובדים בנמלים, במקורות, בחברת חשמל ועוד מטפסים על עגלת ה"תן לי" ללא כל בושה מיבורית.לכן יש פחות לחינוך, לבריאות ולרווחה. שר האוצר כבר סיכם שלא יקצץ כדי לפתור בעיות שהמחאה העלתה ואיש אינו מצייץ מחשש שיואשם בפוליטיזציה. תזכרו שאין כיום מפלגה אחת בכנסת שסדר יומה תואם את תביעותיכם והברירה שפניכם היא להגר ממדינה בה שולט וישלוט קפיטליזם חזירי תיאוקרטיה גוברת ופאשיזם בולשביקי או להוריד הילוך ולחכות למטר הטילים שירד עלינו ללא כל הגנה על העורף ולזכות בתהילת עולם.
    העובדה שאתם מתגאים בבלבול ואי הכרת הכלכלה והפוליטיקה ומצפים לפעולה מצד ממשלה שסממניה מוכרים לכם היטב גורמת לנו כהורים וסבים תחושת כשלון חינוכי מפואר שאין כפרה עליו.

  • taliya  On 09/15/2011 at 14:31

    בועז
    אני עוד מעט בת 30. רק עכשיו קניתי לראשונה מכונית, פולו 2001. אני לא הולכת ל- ספר וקוסמטיקאיות למנהן(עושה הכל לבד), לא לומדת יותר, לא רואה טלויזיה(ז"א בלי מנוי לכבלים). לא חופשת בבתי מלון(אוהל בטבע זה סבבה). לא משלמת שכ"ד כי לא הייתה ברירה וחזרתי לגור אצל אבא. אה כן ואני עוזרת בזמן וכסף לאמא שלי שיש לה תאומים בני 3. ואני עובדת כל יום מאז שאני בת 16… עד לא מזמן כמעט השלמתי עם העובדה שמעולם לא אוכל לרכוש בית ולסיים תואר ראשון. עכשיו עוד איכשהו יש לי תקווה.
    אני מאמינה שעם הכנסה של עד 15 אלף שקלים(סה"כ לזוג)-משפחה לא יכולה להתקיים ובטח שלא לחסוך. לחסוך לבית, ללימודים של הילדים, למען בריאות.
    בשביל משכורת של מקסימום 7 אלף ש"ח הייתי צריכה לעשות משמרות של 10 שעות ביום עד חצות- אחת בלילה – כמובן שכך לא ניתן להקים משפחה??!!!
    אז במה עוד אוכל לחסוך?? למכור את האוטו בחזרה? להפסיק לאכול??
    כולם מזדהים אתך בועז אבל בידי מי הפתרון? זה ממש מתסכל.

  • בועז שילה  On 09/15/2011 at 14:46

    בועז – המילים שלך הן קול גם בשבילי

    בועז שילה

  • יערה  On 09/15/2011 at 15:35

    תודה.

    ריגשת.

    משתפת

  • Emilya  On 09/15/2011 at 15:44

    בין אם מימין ובין אם משמאל, בים אם חושבים כמוך או אחרת
    כל הכבוד בועז, על היכולת להיחשף ועל הרצון לעורר שאלות!

  • Emilya  On 09/15/2011 at 15:45

    בין אם מימין ובין אם משמאל,
    בין אם מסכימים איתך ובין אם לא,
    כל הכבוד בועז על האומץ להיחשף
    ועל הרצון לשנות

  • ליאת  On 09/15/2011 at 20:31

    וואו בועז לא מספיק שאתה מרגש אותי כל יום בדרך לעבודה, עכשיו בכלל הגזמת. הסיפור שלך אמיתי מרגש ונוגע ללב.
    כמי שגם גדלה בבית שלא היה בו יותר ממה שצריך (מכונית ומכונת כביסה דווקא כן היו), אני לא יכולה להגיד שאני חיה היום במצב של לשרוד, אבל זה למען האמת בגלל שוויתרתי על החלום האמיתי שלי, והלכתי ללמוד מקצוע שייתן לי גם סיפוק כלשהו אבל קודם כל ביטחון כלכלי. כי ידעתי שמההורים אני לא אקבל אותו וגם הם הכניסו לי כל חיי לראש את זה שצריך קודם כל להתפרנס.
    אני לא מתחרטת על הבחירה שעשיתי אבל אני רואה בעצמי גם כן קורבן של השיטה הזאת. כי אם הייתי הולכת על החלום שלי הייתי ככל הנראה במקום של לשרוד כלכלית, ומזה היה לי מספיק בבית, ואצלינו בבית אף אחד לא חשב שתרבות מעשירה יותר מכסף, למרות שבאתי מבית שאוהב תרבות.
    ואין לי ספק שרוב האנשים עושים את הבחירות שלהם מהמקום הזה- וכולנו יוצאים מופסדים מכך. מפסידים אנשים מוכשרים, יצירתיים ומבריקים במה שהם עושים, שלא מפחדים ללכת עם החלום שלהם ולהעשיר את עולמם ואת עולמינו, בגלל שיקולים של "ממה אתפרנס".
    אני לא חושבת שהמדינה צריכה לסבסד אמנים או דברים בסגנון הזה, אני פשוט חושבת שתנאי המחיה הבסיסיים פה צריכים להיות אנושיים יותר, כדי שגם אם אתה לא משתכר המון, תוכל לחיות בכבוד, בלי להיות כל הזמן עם החרב מעל הראש, בלי להרגיש שאתה שורד. פשוט לחיות. כמו שכולנו רוצים. אני מאמינה שכל כך הרבה אנשים התעוררו בעקבות המחאה הזאת, שאף אחד כבר לא ירדם יותר בשמירה, ונלחם על מה שמגיע לנו עד שנקבל.
    תודה על השיתוף!

  • Yael Netser  On 09/15/2011 at 20:43

    בועז, תודה על הטור, כתוב מרגש וכל כך נכון. מזדהה עם כל מילה למעט השימוש המיותר לדעתי בימין ושמאל. מכיוון שבארץ הימין והשמאל לא קשורים לעניינים חברתיים וכלכליים (ולכן גם אני כמוך לא מצביעה לאף אחת מהגדולות כבר כמה זמן), הייתי מעדיפה שתשאיר את זה בצד.
    אבל באמת, תודה על הטור. מכעיס כל כך לשמוע שוב ושוב את הזלזול וצרות העין מאנשים אטומים ומנותקים, שאגב, לא בהכרח שבעים – פשוט התרגלו ללכת עם העדר ולא מצליחים לפקוח עיניים ולראות איפה הם חיים.
    ומכיוון שאני גם מאד מעריכה את טעמך המוזיקלי והייתי מקשיבה לתכניתך לא מעט כשהתאפשר – אפשר לתאר את זה בצורה די טובה לפי פינק פלויד – הם לא בהכרח החזירים אלא גם הכבשים. וזה מה שמאד עצוב בכל הסיפור, ומה שבסוף עוד ימסמס את המחאה הזאת לאבדון.

  • גיא  On 09/15/2011 at 21:20

    בועז,

    אני כ"כ שמח שב2 בלילה לחצת על האנטר ולא על האסקייפ. תודה שחלקת את התובנות האלו. יש לי הערכה עצומה והזדהות מלאה עם התכן שביקשת להעביר ולדרך הצנועה שבה עשית זאת.

    תודה.

  • יעל שכנאי  On 09/15/2011 at 22:53

    מה אפשר להגיד כבר שלא נאמר?
    בועז, אלוף האלופים.
    אם היה מישהו שהיה צריך לכתוב פוסט כזה, זה רק אתה. לא אף אחד אחר. הכתיבה שלך, הבהירות, השפה, הפשטות האינטיליגנטית. זה כל הקסם.
    חזק ואמץ, איש. אני מעריכה אותך.

  • עדי בן יעקב  On 09/15/2011 at 22:55

    כל כך הרבה תגובות ואני לא יודע אם תקרא את זה אולם בכל אופן אגיב.

    להגיד לך שריגשת? זה יה בנאלי אם מסתכלים על שובל התגובות שהטקסט הזה הביא. אבל ריגשת עד כדי דמעות. גם בכנות המקסימה של הסיפור וגם בהכרה הברורה שאתה קורבן של טרור כלכלי שהופעל נגדך אישית למרות שמי שעולל לך את מה שעולל לא ממש הכיר אותך. ולמרות הסיפור האישי, אתה מייצג דור שלם.

    אני חושב שבהרבה מובנים אני אנטי -תזה לחייך אני רוצה להאמין שאני מבין אותך בצורה הרבה יותר עמוקה ממה שאתה מתאר ולא רק אני. אבל בהחלט ישנם אלמנטים שאני כנראה לא אכול להבין. מה שכן אני משתדל כבר שנים לנסות שנות ולשפיע שהטרור הזה יפסק.

    ואני לא יודע מה יקרה בסוף עם המחאה הזאת. היה לנו קיץ של תקווה ואת זה איש לא יקח. אבל בטוח שישארו טקסים מכוננים מהקיץ הזה.הנאום של דפני ליף בוודאי אבל אני מעריך שהפוסט הזה ישאר כאחד הטקסים המכוננים של הקיץ הזה ואני מקווה שכבר השנה יהו מורים שילמדו את הטקסט הזה כי אין הסבר טוב ברור וישיר מאשר הטקסט הזה בכדי להסביר על מה מדובר כאן ולמה.

    תודה מקרב לב.

    עדי

  • שי  On 09/16/2011 at 6:09

    בועז היקר, אתה אומר שאתה לא רוצה הרבה יותר מדברים בסיסיים וזה ראוי להערכה כי זה מעיד על נפש אמיתית של אדם, שבמהותו כשמספקים לו את כל הדברים הבסיסיים שהוא צריך על מנת לחיות הוא מאושר ולא זקוק ליותר מזה. בניגוד לאמונה הרווחת שאם תציע לכל אדם באופן תיאורטי את כל מה שהוא רוצה הוא יחמוד דברים שהוא לא באמת צריך, האמת היא שהמון אנשים הם כמוך והם לא מחפשים וילה בכפר שמריהו.

    אבל, לאנשים מגיע יותר ואנשים מתחילים לדרוש יותר. לא רק בישראל, אלא בכל מקום בעולם. לאנשים מגיעה דירה משלהם שהיא יפה ומטופחת, אוכל בשפע ללא קשר למקום עבודה כזה או אחר, וגישה לחינוך ברמה הגבוהה ביותר. נכון, בישראל יש מקרה קיצוני של אי שוויון כלכלי, אבל מה שאני רוצה לומר לך זה שהשינוי שקורה עכשיו בעולם הוא שישנן פחות ופחות עבודות מאחר והטכנולוגיה מתקדמת. האם אנחנו זקוקים לעבודות במקרה כזה?

    אני מצרף לינק לקריאה בנושא: http://www.cnn.com/2011/OPINION/09/07/rushkoff.jobs.obsolete/index.html. בנוסף, אני ממליץ לך לראות את הסרט של תנועת צייטגייסט בשם Addendum שמסביר מהו החולי האמיתי של המערכת הכלכלית: http://www.youtube.com/watch?v=EewGMBOB4Gg. שהרי, גם אם מדינת ישראל תפתור את כל הבעיות הכלכליות המיידיות ותוסיף באופן תיאורטי 20-30 מיליארד שקל לתקציבה, עתידה של המערכת עצמה עודנו מלא בבעיות ומדובר ברק עניין של זמן עד שהיא תתרסק. הקולות שקוראים לשינוי באירופה (וגם בישראל אגב) קוראים לשינוי השיטה. אולי לא קוראים לילד בשמו כי זה מפחיד, אבל הדרישה היא לבטל את מוסד הכסף כי היום זה אפשרי.

    הרעיונות בתחילה קשים לעיכול ומעלים המון שאלות, וגם אנטגוניזם, אבל ככל שבוחנים אותם עמוק יותר ושואלים יותר שאלות מגלים שזה כל כך אפשרי – שכולנו יכולים לחיות ללא המדיום הזה ברווחה שמעולם לא דמיינו כמותה, פשוט כי האמצעים כבר כאן והטכנולוגיה מאפשרת.

    העתיד יפה, אנחנו רק צריכים לרצות אותו, והרבה מאיתנו רוצים אותו. אני מחזק את ידיך, עכשיו אנחנו מבינים עד כמה הסירה גדולה, וכמה היא חוצה גבולות. כולי תקוה שהמצב הזה ישתנה בשנים הקרובות, בכל העולם.

  • ענת  On 09/16/2011 at 16:46

    שלום בועז
    תודה לך על כתיבתך האמיצה והמרגשת. אני מסכימה עם כל מילה שאמרת והרגשתי כל כאב.
    גם אני,כמוך, מאוד נרגשת מההתרחשויות האחרונות בארץ, מהמחאה, מההפגנות, מההתעוררות. לכל אחד מאיתנו יש תפקיד במחאה הזו. וכל אחד מאיתנו יכול למצוא את הדרך שלו לתרום – אם זה לצאת להפגנה, אם זה להקים אוהל, אם זה להחרים מוצרים מחברות מסויימות ואם זה לכתוב.
    אחת ההתארגנויות שקמו עוד לפני המחאה, אך התחזקו בעקבותיה, היא הקריאה להתפקדות למפלגות. אני מסכימה איתך ששלוש המפלגות הגדולות מושחתות מוסרית ואף אחד מראשיהן לא לא יעשה שום דבר למענך או למעני. אבל כדי להחלץ מזה לא צריך להמתין או להתפלל. צריך לקחת חזרה את הכח לידיים, להוציא אותו מידי עסקנים פוליטיים ולגרום לחברי הכנסה לפעול לטובת הרוב. זה לא יקרה אם לא נתפקד ונתחיל גם אנחנו לשלוט בכיסאות שלהם. רק אז הם יקשיבו. זה לא הדבר היחיד שצריך להשתנות, אבל זה דבר פשוט, שכל אחד יכול לעשות. זה יותר מהיר ולא פחות חשוב מלכתוב פוסט. בחירות יכולות לשנות את המפה הפוליטית, התפקדות תשנה את את הפנים של הפוליטיקה. חברי כנסת שלא אמורים להיות במקום שבו הם נמצאים, יפנו את מקומם לאחרים או אפילו חדשים. וחברי כנסת שמעוניינים לשנות, אך ידיהם כבולות ע"י בעלי עניין ולוביסטים למיניהם, ישוחררו מהמחוייבות לעסקנים ויפעלו מתוך מחוייבות לרוב העם.
    הייתי שמחה לשמוע את דעתך על הנושא בעקבות הפוסט שכתבת.
    תוכל לקבל עוד מידע באתר http://www.mitpakdim.co.il/
    (חשוב לי לציין כי אנחנו קוראים להתפקדות לכל מפלגה המקיימת פריימריז)

  • ענת  On 09/16/2011 at 16:48

    שלום בועז
    תודה לך על כתיבתך האמיצה והמרגשת. אני מסכימה עם כל מילה שאמרת והרגשתי כל כאב.
    גם אני,כמוך, מאוד נרגשת מההתרחשויות האחרונות בארץ, מהמחאה, מההפגנות, מההתעוררות. לכל אחד מאיתנו יש תפקיד במחאה הזו. וכל אחד מאיתנו יכול למצוא את הדרך שלו לתרום ולהזיז דברים – אם זה לצאת להפגנה, אם זה להקים אוהל, אם זה להחרים מוצרים מחברות מסויימות ואם זה לכתוב.
    אחת ההתארגנויות שקמו עוד לפני המחאה, אך התחזקו בעקבותיה, היא הקריאה להתפקדות למפלגות. אני מסכימה איתך ששלוש המפלגות הגדולות מושחתות מוסרית ואף אחד מראשיהן לא לא יעשה שום דבר למענך או למעני. אבל כדי להחלץ מזה לא צריך להמתין או להתפלל. צריך לקחת חזרה את הכח לידיים, להוציא אותו מידי עסקנים פוליטיים ולגרום לחברי הכנסה לפעול לטובת הרוב. זה לא יקרה אם לא נתפקד ונתחיל גם אנחנו לשלוט בכיסאות שלהם. רק אז הם יקשיבו. זה לא הדבר היחיד שצריך להשתנות, אבל זה דבר פשוט, שכל אחד יכול לעשות. זה יותר מהיר ולא פחות חשוב מלכתוב פוסט. בחירות יכולות לשנות את המפה הפוליטית, התפקדות תשנה את את הפנים של הפוליטיקה. חברי כנסת שלא אמורים להיות במקום שבו הם נמצאים, יפנו את מקומם לאחרים או אפילו חדשים. וחברי כנסת שמעוניינים לשנות, אך ידיהם כבולות ע"י בעלי עניין ולוביסטים למיניהם, ישוחררו מהמחוייבות לעסקנים ויפעלו מתוך מחוייבות לרוב העם.
    הייתי שמחה לשמוע את דעתך על הנושא בעקבות הפוסט שכתבת.

  • Dhyan  On 09/16/2011 at 18:50

    בועז, תגובות יש פה לרוב.
    שמח להכיר עוד פן שלך אחרי כלכך הרבה צדדים שחשפת במשך השנים בזכרונות שהעלית ובסיפורים על אחרים ועל מוזיקה וספרים וחיים.

    דברים חשופים עשויים לצמוח אל עבר השמש…

  • דניאל קלטי  On 09/16/2011 at 20:16

    מגיב – בתקווה (המופרכת על-פניה?) שתגובתי תזכה להתפרסם – ולא להיות מושלכת לפח, רק כי לא התאימה, לתבניות המתוכנתות, הנוחות והנעימות, של כל שאר תושבי המדינה הזאת, בין אם אנשי-ביבי המה, או דרי-האוהלים.

    לשיטתך, קיימות רק שתי אופציות: יכול האדם, להיות או עויין לחלוטין, לכל מאבק ועניין חברתי שהוא – או שהוא תומך, לחלוטין, בכל לבו ומאודו, במחאת-האוהלים ומשתחווה, השכם והערב, לתמונתה של דפני ליף.

    זוהי עמדה מופרכת!!

    אני, דניאל קלטי, יוצר ואיש-רוח, רווק, יליד-הארץ (ממוצא מעורב, פולני-גרמני-ספרדי-כורדי-עיראקי-סורי, אם נקודות גזעניות שכאלה, מעניינות מאן-דהוא), בן 36, עוסק בכתיבה ובעריכה, בעיצוב גראפי ובתרגום, בקופירייטינג ועוד ועוד, אני בעל ניסיון רב ואני יודע, שאני טוב.

    ואין לי גרוש.

    אני ותיק-מאבקים, מזה למעלה מעשרים שנה, אני פעיל למען זכויות-אדם, זכויות-בעלי-חיים, השלום, שוויון, צדק לכל, סוציאליזם, זכויות-עובדים, זכויות-להט"ב, לגליזציית-גראס ומה-לא. אני כבר פרופסור לדוכנים ובמרוצת השנים, השתתפתי ביותר הפגנות, משמרות-מחאה ועוד, מפי שאוכל למנות, או לזכור. נטלתי חלק במאבק-הסטודנטים הראשון (1998) השני (העלוב, ב-2005) והשלישי (הגדול, ב-2007). במשך שנים קראתי, למחאה חברתית, לחרמות-צרכנים, להקמה מסיבית, של אוהלים…

    לכאורה, היה עליי לקחת חלק, במחאת-האוהלים הנוכחית, מן הרגע, בו החלה ולגור, בתוך אוהל ברוטשילד, מאז ועד עתה.

    ועדיין, אני מאד מאד מסוייג, בנגע אליה.

    בתחילה, ביולי (הסטוריה רחוקה, לפני חדשיים), נרתעתי ממנה, היות ויזמיה, סירבו למקד עצמם, סירבו לומר, בתכל'ס, מה הדרישות, מה הרצונות… גם כל הקטע הזה, של "שירתתי בצבא – אז מגיעות לי, זכויות-אדם בסיסיות במולדתי"… נו, ומה עם מי, שסירב לשרת, בצבא-הכיבוש – או שהשתדל להימנע מכך והצליח – או שרצה, אך עקב סיבות שונות, לא התאים… מה, לכל אלה = לי ולחבריי – אין מגיעות, זכויות-אדם?

    לאנשי-שמאל, לחרדים, לערבים – אין זכויות, רק לפשיסטים תומכי-הכיבוש – או לרכיכות כנועות של המשטר – יש?

    זה קודם-כל. גם כל הססמאות – של "מחאה א-פוליטית" (מה זה, בדיוק?), "לא ימין ולא שמאל" (הא?) ועוד כיוצא באלה – מעלות ענן, של ריח מאד-מאד מסריח ומפוקפק, מעל לכל מצבור-אוהלים בישראל. אולם, הדבר החמור מכל, כמובן, הוא דרישתן החמורה, של פעילות כנופיית "מצעד העגלות" הארורות, עליה כתבתי כאן:
    http://www.articles.co.il/article/120208

    מאמרים נוספים, אגב, שפרסמתי בנגע למחאה – או בהקשר כלשהו אליה – הם:
    http://www.articles.co.il/article/117954
    http://www.articles.co.il/article/117902
    http://www.articles.co.il/article/122784
    http://www.articles.co.il/article/118145
    http://www.articles.co.il/article/120500
    http://www.articles.co.il/article/120424
    http://www.articles.co.il/article/120425
    http://www.articles.co.il/article/120469
    http://www.articles.co.il/article/119690
    http://www.articles.co.il/article/15968
    http://www.articles.co.il/article/20241
    http://www.articles.co.il/article/80431

    יכולתי להמשיך, אך נראה לי, שדי בזה.

    בתקווה (המופרכת?), שתטרח להתייחס לדבריי ולקרוא את מאמריי, במקום פשוט למחוק את תגובתי, כי לא הסתדרה נחמד, עם תמונת-העולם, שציירת כאן,

    דניאל קלטי, רחובות.

    • אילן נחשון  On 10/09/2011 at 9:49

      נו פורסמת למה אתה מגיע עם כזה חשש…"הפוסל במומו פוסל " ? או כפי שהפסיכולוגים אומרים "השלכה " ?
      למה להשתמש מילים כמו "רכיכות כנועות של המשטר " "לפשיסטים תומכי-הכיבוש" ."פעילות כנופיית "מצעד העגלות" הארורות ?!
      אנחנו כאן לסולידריות ולא להשלכת רפש
      קצת נימוס בסיסי לא יזיק

  • Shayne Sherman  On 09/17/2011 at 0:20

    I truly enjoy studying on this internet site, it holds fantastic articles.

  • Danny Gal  On 09/17/2011 at 11:46

    בועז, כשאתה משדר מוזיקה אני שוכח מהכל והלב שלי נפתח. תודה ענקית על מי שאתה. דני גל (מארגן אירוע 1000 השולחנות)

  • kafka  On 09/17/2011 at 16:52

    וואו, נפל לי השכל.
    תבורך, כמוך גם אני עצוב ומיואש. לדעתי אפשר בכבוד להכריז על המדינה (הממשלה, הרשויות) ככישלון חרוץ.
    לארוז ולנסוע רחוק זה הפיתרון שלי…

  • sagi  On 09/17/2011 at 17:49

    אני מסכים עם כל מה שאתה מציין מלבד זה שכואב לי שאתה דבק בדבר שאתה לא מצליח להתפרנס ממנו בכבוד.
    אני היום בן 25 ועובד בעסק משפחתי של יבוא צעצועים. כמובן שהמשכורת שלי גבוהה מעט מהממוצע במשק כי יש לי את הפריבילגיה הזו. אני עובד קשה מאוד (גם פיזית) בשביל זה ומשלם המון מיסים.

    עוד שנה אסיים תואר בכלכלה. תהיה לי אפשרות לעבוד בעבודות שונות כמו בנקאי או כלכלן של חברה מסוימת, אבל אין מצב שאוותר על חצי משכורת ואשתכר 5000 שקל לחודש כי אי אפשר לחיות ממשכורת כזו!! בכלל, אם הייתה לי אפשרות הייתי הולך להיות זמר כי זו אחת מהמתנות שקיבלתי בירושה. אבל אני אדם הגיוני ואני מוותר על ערכים בשביל שאוכל לחיות בצורה נורמלית! אז אם הערכים הם הכל בשבילך, אתה צריך להסכים לוותר על משכורת גבוהה. אם לא – לך לעבוד קשה מבלי להתבייש במה שאתה עושה. לפעמים צריך לוותר על ערכים בשביל לחיות קצת יותר טוב!ושוב, אני חושב בדיוק כמוך. המדינה חולבת לנו את החיים. אנחנו עבדים של המדינה במקום שהיא תשרת אותנו. אסור לפחד, צריך לשנות כאן המון דברים! מבחינתי שדפני ליף תתמודד לראשות הממשלה. כל עוד היא תעשה שינוי משמעותי זה שווה הכל!

  • יוסי מפ"ת  On 09/17/2011 at 18:56

    למה לתהות – לפרסם או לא? למחוק? להשאיר? הרי אף אחד לא יכול לשלוט על המחשבות או הרגשות. לא טייקון, לא שר ולא אף אחד משועי עולם. 0:1 לטובתך. לטובתנו.

  • שאול  On 09/17/2011 at 21:38

    בועז, יש פה בעיה אמיתית.
    הבעיה היא שאנחנו פשוט לא מזיזים להם. וזה לא משנה אם אתה צודק או מי שהגיב ואמר שאתה טועה הוא הצודק, אנחנו פשוט לא מזיזים להם.
    מצבם יותר טוב ממצבו של דיקטטור. דיקטטור עושה, כביכול, מה שבא לו, אבל יום אחד, גם אם היום אחד ייקח שנים, יקומו נגדו ויפילו אותו.
    הם, לא כביכול, עושים מה שבא להם, והשלטון שלהם לעולם לא יהיה בסכנה. כי זו דמוקרטיה. ובבחירות שתהיינה בעוד שנה וחצי, ישכחו מהאוהלים ומהמחאה ומהעם דורש צדק חברתי.
    כי אי אפשר לשמר זיכרון לטווח כל-כך ארוך עם אינסוף אירועים ש"יאפילו" על דפני ליף.
    ספטמבר השחור, אינתיפאדה אולי, טורקיה, ירדן, מצרים וכו'.
    אם היו עושים את המחאה 4-6 חודשים לפני הבחירות, אולי, רק אולי, זה היה מזיז מנדט או שניים.
    אני פסימי ? או מציאותי ? לא יודע. ימים יגידו.

    שאול

  • hamasrefa  On 09/18/2011 at 3:08

    לפרסם ? בוודאי !!!
    טוב שהבאת …
    ואלו הנקודות החשובות בעיני , אלו שהדגשת :

    שהשבע לעולם לא יבין את הרעב.

    שמי שיש לו עבודה טובה המפרנסת אותו בכבוד לעולם לא ירגיש את חרדתו של המובטל.

    שמי שנוהג במכונית ממוזגת לא יוכל לתפוס מה פירוש הדבר לעמוד בתחנת אוטובוס חשופה לשמש, להזיע למוות ולחכות עד בוש לאוטובוס שמאחר.

    שהטייקון לא יוכל להבין את האדם הפשוט המבקש בסך הכל לקנות כמה מצרכי-יסוד למשפחתו וחייב לעשות חישובים מחישובים שונים, כי הוא לא יכול להרשות לעצמו.

    שחלקים גדולים בחברה הישראלית הם מושחתים ורקובים מבחינה מוסרית.

    שכדי שהרעים ינצחו, צריך רק שהטובים ישתקו או יכתבו טורים בגנות המחאה.

    • Vered Navon  On 09/18/2011 at 20:35

      hamasfera, כל מילה.
      וחשוב להזכיר שיש גם כאלה שלא שכחו מאיפה באו הם, הוריהם וסביהם, וכשסוף סוף הצליחו לקנות דירה במקום טוב, להתפרנס בכבוד ולנסוע במכונית ממוזגת, הם בכל זאת מרגישים אמפטיה אל החלש ולא לועגים לו או שולחים אותו להסתדר בעצמו.
      יוסי בנאי אמר פעם: "כל עוד אני מסוגל להזיל דמעות, אני אופטימי". גם אני לא אהבתי את התגובות הציניות של רן גולדן. עני הוא האיש.

  • yigalfischer  On 09/18/2011 at 13:51

    בועז
    נגיד שנטעתי אצלך היום אוהל וירטואלי

  • שרון  On 09/18/2011 at 17:52

    העובדה שהפוסט הזה מעורר תגובות רבות כ"כ מצביעה על עומקו וכנותו.
    קראתי בצמא ובהזדהות. מעצם יציאתן של המילים מהלב והכנות של אדם שבוחר במילה הכתובה והמדוברת, בעיסוק בנושאי תרבות ומוסיקה, שלא נכנע לעולם הקפיטליסטי ולעיסוקים מכניסים ונשאר נאמן לאמנותיו . מהתסכול של הקושי להיות נאמן לעצמך ולשלם אולי בשל כך מחיר הישרדות כלכלית.

    אין פה קשר להיותך שדר והדיון על 88 FM או למנהלי הפורומים ומקומם שמישהו בכלל טורח לקשר אותך לשיח הזה.

    מקנאה בך.

    שרון
    sharon@bigcenters.co.il

  • דפנה שמיר  On 09/18/2011 at 20:27

    בועז, ממש אהבתי!
    כיף לשמוע על אנשים שבאמת חשוב להם לא רק הדברים החומריים אלא באמת התרבות, המוזיקה, הדברים שמטפחים את האישיות והנשמה. והמשפט של ההורים שלך ממש נכון לדעתי !
    תמשיך ככה ואנחנו תומכים בך תמיד!
    דפנה
    dafushii@gmail.com

    ד"א- התוכנית שלך ב88 ממש טובה ותמיד כיף לשמוע
    וגם מאמא שלי (שרינה): אני ממש אוהבת את התוכנית ואוהבת לשמוע אותך. אני לומדת הרבה ממנה על המוזיקאים ועל ההסטוריה וזה ממש מעניין!
    תודה

  • עומר  On 09/18/2011 at 23:14

    בועז,

    אלג'יר כבר תפוסים אז הנה משהו קצת יותר צ'יזי ואופטימי ששמעתי עכשיו בתכנית רדיו של אחד מעמיתיך מעבר לים:

    i want to see the bright light 2night

    ריצ'רד ולינדה תומפסון

  • Sivana Na  On 09/19/2011 at 17:01

    אתה מרגש אותי כל בוקר מחדש כשאני פותחת את 88FM ומקשיבה לבחירות הנהדרות שלך.
    לפעמים, לפני יום קשה- המוסיקה נותנת לי הרגשה שיש עוד דברים טובים בעולם, ויש סיבה לחייך.
    אני יכולה רק להיות כנה איתך, בחזרה לכנות שלך, ולהגיד- אני עם דמעות בעיניים. לא מרחמים.
    אלא כי כל מה שכתבת, כאילו נלקח מהמגירה הפרטית שלי ואומר את המילים שלי.
    אני מודה לך כל כך על הכנות המדהימה שלך. נתת לי הרגשה שלמרות שיש כל כך הרבה אנשים רעים וציניים מסביב שמנסים להשתיק את הצעקה שלי, שדי, נמאס לי ,
    עדיין יש בשביל מה, ועם מי, להלחם.
    תודה.

  • דודי רגב  On 09/19/2011 at 20:14

    בועז היקר
    מאמרך ריתק אותי וכל מילה שם בסלע חקוקה
    אני חייב לומר שריגשת אותי מאוד
    אני די מזדהה איתך

    שמח אני שיצא להכיר אדם כמוך.

  • נתי  On 09/19/2011 at 20:22

    תודה.
    תודה על הפוסט הזה, הוא מרגש וכן. זה הסיפור שלי. זה הסיפור שלנו.
    המחאה הזאת תיפול או תקום בהתאם לרמת הציניות והקטנוניות שנתייחס אליה.

  • julia  On 09/19/2011 at 22:51

    קראתי שוב ושוב את מה שכתבת. "כסף בא וכסף הולך" זה גם המוטו שלי ואותו קיבלתי מהוריי בדיוק כמוך. ריגשת אותי בכתיבתך והזדהתי איתה. אני הגעתי לארץ כצעירה בגיל ההתבגרות, שלושה חודשים לפמי מלחמת כיפור, וזו גם הייתה תקופה לא פשוטה גם מכל הבחינות ובנוסף התמודדתי עם מנטליות חדשה ולא מוכרת ולימודים,ושפה חדשה ולא מוכרת. למעשה גם הוריי וגם אני התחלנו ממש מאפס. אבי ז"ל היה נכה ממלחמת העולם השנייה – היה במחנה ריכוז- וכשלוש שנים מאש שעחינו לא עבד כי בגלל הנכות, אמא עבדה במרכז והייתה באה הביתה ביום שישי אחה"צ וחוזרת למרכז במוצ"ש ואני למדתי, אז גרנו בב"ש.
    זה היה לתקופה של כשלוש שנים. כסף -היתה עזרה מהסוכנות והמשכורת המאד קטנה של אמא שלי, סבתי- אמא של אמא הייתה איתנו ואבי לא עבד. תקופה סופר סופר קשה. למדתי ובכיתי, בכיתי ולמדתי. כך השלמתי בגרות בשנתי הראשונה בארץ התקבלתי ללימודים באוניברסיטת ב"ש
    מה שנתן לי כוח זו הייתה אהבתי למוסיקה וגם בתחום הזה הייתי צריכה ללמוד ולהשלים פערים עצומים כי ברומניה היינו מנותקים מהעולם בתחום הזה. אני כותבת את כל זה כי אני מבינה אותך היטב ואני מסכימה איתך שרק מי שהרגיש קשיים מהסוג הזה יכול להבין ולהזדהות. כתיבתך באה מהלב, מהרגש ובהחלט לא ממקום של בקשת רחמים. אתה איש ישיר ומאד עשיר בערכים ובנפש שלך ובעיני אלו ערכים שלא נמדדים בכסף, חוצמזה אתה יודע עד כמה אני מעריכה אותך. מאד אוהבת את היושר ואת האמיתיות שלך.
    ריגשת ונגעת. יוליה

  • מיכל גזית  On 09/19/2011 at 22:59

    כמה פעמים כבר אמרו לך היום שאתה מעולה??? מילים שיוצאות מהלב, ונכנסות אל הלב, אתה פשוט נפלא.

    ולמה להתנצל ולהגיד – אני לא רוצה הרבה אני רק צריך בשביל….תרצה הרבה, כי מגיע לך הרבה. כי אתה מוכשר ביותר.

    מקצוע בעייתי בחרנו לנו, אנחנו אנשי המילים, אבל תראה מה המילים שלך עושות לאנשים, כמה הן נכנסות פנימה, ועושות מהפכה. מה שעושה לכל כך הרבה אנשים משהו בלב, ראוי שיתוגמל גם בכסף, ואתה עושה, דרך כל הכלים המצויינים שלך

    תודה שאתה.

  • תמר  On 09/20/2011 at 11:16

    בועז, כל מילה נוספת מיותרת!
    כל הכבוד

  • סיגלית  On 09/20/2011 at 15:43

    הי בועז,

    כרגיל, הפוסט שלך מרגש ונוגע..
    מדהימה אותי כל פעם מחדש הכנות והפתיחות שלך, "הכל בחוץ" – YOU HEART ON YOUR SLEEVE…
    מזדהה לגמרי.

    תודה,

    סיגלית

  • גיל פז  On 09/22/2011 at 17:51

    אהלן בועז,

    בשעה האחרונה קראתי את הטור שלך והרבה מהתגובות בעקבותיו והדבר הכי מדוייק שיש לי להגיד, אחרי ששלחתי את הקישור לחבריי, זה וואו אחד ארוך ומתפעם….

    ולהקדיש לכולנו את שבעת הדקות הנפלאות והאישיות כל כך האלו-

    הגרסה הנשית והשחורה לטור המיוחד כל כך שלך

    גיל

  • tali r.m  On 09/22/2011 at 23:05

    בועז היקר

    משפחתך מיוחדת, ההתלבטות לגבי פירסום הפוסט מובנת לי ועדיין התגובות מדברות בעד עצמן ובעדך שאתה פשוט אומר את האמת שלך ובגלל זה גם אני מאוד מתחברת למילים. המילים יש בהן עוצמה וכח.

    במשפחה שלך התוכן, התרבות, השיחות, האהבה לאמנות הם העיקר.אתה בא ממשפחה מלאת עושר פנימי ורוחני ויש לכם גם הרבה רגעים של אושר וזכרונות קסומים עולים מהבית בו גדלת וממנו צמחת. בבית שגדלתי בו תמיד הורי ע"ה עודדו לחשיבה חופשית וביטוי עצמי וגם למחאה, אבא שלי תמיד הלך להפגנות של ה-1 במאי.

    שנהיה אנחנו מעניקים לילדים שלנו את החופש לבחירה אישית, להרגיש ביטחון להביע את דעתם גם אם היא לא נוחה לאחרים ובעיקר לחשיבה חופשית ולזכות להרגיש שמחים ממה שיש ולשאוף להגשמה עצמית

    באהבה והמון הערכה
    טלי

  • dikla  On 09/28/2011 at 5:19

    אני עוברת את זה ממש עכשיו עצוב לגלות שהון ושלטון הולכים ביחד לא ידעתי עד כמה אין צדק חברתי ושאפשר לקנות אנשים בכסף אפילו במטרה לפגוע באחר , אלוהים ישמור האם יש בתי משפט ? משטרה הוגנת ללא עשבים שוטים ? כל כלב יגיע יומו , ואהבת לרעך כמוך

  • יואב  On 10/08/2011 at 21:12

    בועז אתה ענק. אני מאזין לתוכנית שלך כמעט מדי יום ברדיו.
    אפילו עכשיו אני שומע שיר מקסים ביוטיוב ששמעתי פעם ראשונה בתכנית שלך (spain – untitled).

    גיליתי במקרה שיש לך בלוג אחרי שקראתי ראיון איתך בטיימאאוט על הפוסט הזה.
    אני כל כך מזדהה עם החינוך של ההורים שלך וזה שאתה מנסה להעניק לבנותיך.

    יואב
    yoavoron4@gmail.com

  • קוראת קבועה  On 10/29/2011 at 13:01

    באיחור אני קוראת את הפוסט הזה. כל כך מוכר לי.
    גם אני חיה על הסף, מבוגרת ממך בכמה שנים, השכלה אקדמאית (תואר שני) ומקצוע, ובקושי שורדת כלכלית. כבר לא שואלת למה ואיך זה. בלי מכונית, בלי טלויזיה, למזלי, יש לי דירה קטנה משלי (תודות לכספי ירושה), וכל חודש שנכנסת איזו עבודה הוא מבורך. מזמן כבר הפסקתי לנסות להבין את המציאות החברתית הזו, עד שבא הקיץ האחרון והוכיח לי שאיני היחידה שבקושי שורדת כאן.
    תודה לך. מקוראה ותיקה.

  • אריק גלסנר  On 10/29/2011 at 19:06

    באיחור אופנתי – אהבתי והזדהיתי.

  • brightchessi  On 11/05/2011 at 17:50

    בועז ריגשת אותי מאוד, בתור מישהי שגדלה בבית שלרב לא היה חסר לה דבר, לאחרונה התחלתי למצוא עצמי בתוך מערבולת העולם החומרי בה החברה שלנו שרויה בו, רגשות אשם המציפים אותי על מה שיש לי , לעומת המזל שאחרים נולדו איתו… בקיץ הזה קרה דבר נפלא… השינוי אמנם לא יקרה בין לילה, אבל התודעה שלנו השתנתה, כי אותם אלא שמחזיקים ברשותם 4 מכוניות, לא באמת זקוקים להם, ויש ל" וותר" על מעט מהחומר הרב שיש לנו כדי שהאחר יוכל לחיות בכבוד ושקט… כל הכבוד לך והמון בהצלחה בהמשך הדרך..מי ייתן ותדע ימים של ביטחון תעסוקתי ותקיף את בנותייך באותם תקליטים, ספרים – תרבות שתישאר איתן, להם ובשבילן וגם כמובן השכלה אקדמית וכל שאר מוצרי הבסיס ובכלל לחיי חברה חדשה טובה יותר 🙂

  • איילת  On 11/15/2011 at 17:07

    ואולי יש כאן עוד בעיה, והיא- שאם אין לך כיום פלאזמה, שתי מכוניות בחניה ורק בגדים ממותגים- אתה עני או לפחות מהמעמד הנמוך. בדיוק דיברתי עם סבתא שלי לא מזמן והיא נזכרה בימים שבהם היה צריך לבחור בין לחם לסוכר כי פשוט אין. גם אותי מרגיזים הטייקונים ושיטת הבחירות המושחתת, כמובן, וצריך להיאבק, אבל בואו נירגע רגע וננשום עמוק. יש לכם אוכל לאכול? גג מעל הראש? בגד ללבוש? אתם יכולים להבטיח לילדים שלכם שלא ימותו ברחוב מרעב או מקור? אתם כבר הרבה יותר עשירים מרוב האנשים שחיים במדינות העולם השלישי, אז אפשר להפסיק לקטר קצת כי פשוט נמאס לי לשמוע את ההתבכיינות הזאת. ואני מדברת בתור אחת שאין לה אף אחד משלושת הדברים שציינתי למעלה- ועדיין מחשיבה עצמי כאישה עשירה ומאושרת.

    • Vered Navon  On 11/16/2011 at 15:08

      איילת, בתקופה שבה סבתא שלך היתה צריכה לבחור, לאף אחד לא היה, ראש הממשלה גר בצריף בנגב, ואנשים היו גאים בכך שהם ממעמד הפועלים. הרבה יותר אנשים היו אז גאים במדינה שלהם. התסכול היום נובע לא משום שאין פלזמה ושתי מכוניות (על זה בדיוק בועז כתב וגם הכותרת שנתן "לא עני הוא האיש" מדברת בפני עצמה). התסכול נובע מחוסר השוויון והצדק, מכך שאנשים משתכרים הרבה פחות ממה שמגיע להם, מנוצלים בידי אחרים והחברה נגועה בשחיתות ואובדן ערכים. איבדנו את צדקת דרכנו. וכן- במדינת ישראל, כלומר בשליטת מדינת ישראל- הרבה מאוד ילדים רעבים ללחם וסובלים מקור, הם חלק מהעולם השלישי אשר נמצא ממש כאן בתחומי המדינה חסרת הגבולות המוכרים ומוכרזים, והמחאה מתעלמת מהם לגמרי כי הם אינם יהודים. כל עוד להם לא יהיה- גם את ואני לא נהיה מאושרות באמת.

  • סטודנט שורד מהמעמד הנמוך.  On 12/14/2011 at 19:06