קברים וגיבורים

 

בזכות ג'ים מוריסון החלה הקריירה העיתונאית שלי, ולמעשה בזכות בית הקברות הצרפתי שהוא נטמן בו. בגלל "פר לאשז", אפשר לומר, הפכתי להיות עיתונאי. וזה קרה לגמרי במקרה. ביוני 1988 פניתי לשבועון "כותרת ראשית" וביקשתי לכתוב להם. ביקשו ממני לשלוח משהו כדי לראות איך אני כותב. לגמרי במקרה טסתי לחו"ל שבוע אחר-כך והחלטתי לשלוח משהו בפאקס, מצרפת. זו היתה רשימה על פולחני ההערצה שנערכים על קברו של ג'ים מוריסון, סולן להקת "הדלתות".  כשחזרתי לארץ גיליתי שפירסמו את זה, ועוד תחת הכותרת "גלויה מצרפת" ועם הקרדיט המרגש "בועז כהן, פאריז".

אז מה אתה כותב לנו לשבוע הבא? שאל עורך המשנה אבנר אברהמי. ואז הוסיף: אני רואה שאתה מבין במוזיקה, אז אולי תכתוב מדור על תקליטים חדשים?

הייתי כחולם. קניתי לי כרטיס כניסה לשבועון הנחשק ובלי שהתכוונתי ובלי שחשבתי על זה בכלל, קודם, זכיתי לג'וב כמבקר מוזיקה.


Cimetière du Père Lachaise  הוא כנראה בית הקברות המפורסם והמתוייר ביותר בעולם. פר לאשז, שהוקם בשנת 1805 ובשטחו המטופח והירוק קבורים אנשים רבים שהשפיעו על התרבות המודרנית. בסוף המאה ה-19 התחולל בבית הקברות הזה קרב עז בין הקומונארים שהתקוממו נגד הסכם הכניעה המשפיל עם פרוסיה, לבין כוחות הממשלה. המורדים ששרדו את הקרב הועמדו לאורך חומת בית הקברות ונורו למוות. הם נקברו במקום שבו נפלו, בקבר אחים.

 תמיד נפעמתי מיופיו המרהיב של המקום. העצים השונים והמגוונים שנשתלו מסביב ובתוך בית הקברות משווים לו אוירה של מחוז כפרי, מנותק מהזמן והמקום, עתיק משהו. הליכה בין משעולי ושבילי הקברים היא תמיד הליכה שקטה בתוך טבע ירוק משובץ בפרחים צבעוניים ושקט נוסך רוגע בכל פינה.

במהלך הביקורים הרבים שלי בעיר הלכתי לפר לאשז כמה וכמה פעמים, ובעיקר בגלל הקבר הפופולרי של ג'ים מוריסון, כוכב הרוק והמשורר, שלא היה גיבור נעוריי המוזיקלים אבל המיתולוגיה סביבו – פרובוקטור, רגיש ובוטה, איש צעיר עם קול ענק, שמת בגיל 27 בפאריז בשנת 1971 – המיתולוגיה הזו ריתקה אותי.  מוריסון, "מלך הלטאה" – כפי שכינו אותו – ממשיך לרתק אלפי אנשים בשנה, גם 35 שנים אחרי מותו. ביולי (חודש מותו) ובדצמבר (חודש הולדתו) יש טקסים מוזיקלים מיוחדים על משטח השיש של קברו. אל הקבר שלו קל להגיע, כי מתישהו בשנות השמונים מישהו רשם בגדול על אחד הקירות: "שדרות מוריסון", וכך – מרחוק – אפשר לדעת היכן קבור המלך כשמעל הקבר נמצא פסל של מוריסון עם העתק מדוייק של פלג גופו העליון ורעמת שערו.

שלוש פעמים הייתי שם בתאריכי הלידה והמוות של מוריסון. נערות צרפתיות בנות 17 וגרופיות וותיקות בנות 50 הזילו שם דמעות, פליטי סיקסטיז ארוכי שיער עם מכנסיים מתרחבים עומדים כתף אל כתף עם ראפרים שנולדו הרבה אחרי שמוריסון מת. טייפ ענק הפיץ צלילים מוריסונים לכל עבר. ריח של גראס, יין  ובושם באוויר. בחורף הרוחות שנושבות בפרוזדורי העצים מאיימות להקפיא את נפשך, אבל זה תמיד מרגש לראות את האזכרות הללו, בקיץ ובחורף.

קברו של מוריסון הוא האתר שהושחת הכי הרבה פעמים בכתובות גרפיטי, שעוות נרות ושאריות אוכל ואשפה מסביבו. ביוני 1997 נוקה, צוחצח ושופץ קברו ומאז מוצבת משמרת בית הקברות ליד הקבר למניעת ונדליזם ולשמירת כבוד המת.

 

קברה של אדית פיאף

מאוחר יותר גיליתי שבעצם פר לאשז הוא לא רק מקום הפולחן למעריצי "הדלתות", אלא מקום שמאפשר סיור מעניין בין נקודות ציון של התרבות המערבית. קבורים שם המלחין הפולני פרדריק שופן, הסופר והמחזאי הצרפתי מולייר, המשורר גיום אפולינר, הסופר והמחזאי אוסקר וויילד  (ראו צילום למטה) ומחבר "אבא גוריו" הונורה דה בלזאק. הנה הקבר של מרסל פרוסט הגדול, אני חושב ומזכיר לעצמי תמונות מ"בעקבות הזמן האבוד", והנה הקבר של גרטרוד סטיין – הסופרת הלסבית ואשת החברה הידועה של תחילת המאה ה-20. בשביל השלישי נמצאים הקברים של הציירים: דויד, דלקרואה, פיסארו, סרה וגם אמדיאו מודיליאני היהודי, שמת צעיר ועני. ואחרי הציירים, מקום השחקנים האלילים: שרה ברנאר, סימון סיניורה וגם איב מונטאן, השרמנטי שבזמרים-השחקנים שידעה צרפת במאה ה-20; גם האשה-שהיא-ציפור-שיר, הזמרת אדית פיאף ולידה הרקדנית האגדית עם הצעיפים הקטלניים איזדורה דנקן.

 

הקבר של אוסקר ווילד

פר לאשז נתן לי תמיד את האפשרות להרהר על החיים, המוות ומה שביניהם, מה חשוב ומה נשאר, בסופו של דבר. כל המתים כאן הרי חיים בזכרון הקולקטיבי של כל איש תרבות, מכיוון שהשאירו משהו חשוב אחריהם. הם אינם, אבל ישנם. בזכות יצירותיהם. חייהם, לפעמים הקצרים מדי (שופן, ג'ים מוריסון, אוסקר ווילד) היו לעתים משפיעים ומכריעים לגבי, כמו לגבי רוב המבקרים כאן.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • נטעלי  On 08/12/2011 at 9:22

    בועז, היה מעניין לקרוא איך התחילה הקריירה העיתונאית שלך 🙂 זה שוב מוכיח שכשעושים דברים מאהבה עצומה וסקרנות שאינה יודעת שובע, איכשהו מגיעים גם לעבוד בהם.
    והיה מעניין מאוד לקרוא על פולחן ג'ים מוריסון שמתקיים בו. זה ידוע שהקבר שלו הוא הכי מקושקש ומתוייר שם, למרות שאני בטוחה שהייתי שמחה לבקר גם בקברים של שופן וויילד. אם אני לא טועה – גם הסופרים מרגריט דיראס וחוליו קורטאסר קבורים שם וקברו של קורטאסר מעוצב בצורה מעניינת.

    בתי קברות הם מקומות מרתקים בעיני – כ"כ הרבה סיפורים מסתתרים בהם. בפר לשז טרם ביקרתי, אבל ביקרתי בחלק היהודי של בית הקברות בעיר הולדתם של סבי וסבתי שבו שניהם קבורים (וגם אמה של סבתי), הרבה מצבות גילו סיפורים על אופי הקהילה ועל הטרגדיות שפקדו את האנשים שם (כך למשל בצד קברו של אדם מסויים הופיעה רשימת שמות של קרוביו שנספו בשואה – אח"כ חיפשתי עליהם מידע ברשת כדי לגלות פרטים נוספים עליהם).

    אני זוכרת את המצבות הנוטות של בית הקברות היהודי בפראג ואת שתי המצבות היהודיות הסמליות שהובאו לבית הקברות בברלין – זה ש"גולח" לגמרי והיום הוא פארק. או פארק נוסף קטן, שמצוי ממש בלב שכונת מגורים בברלין – גם הוא בית קברות שנמחק לגמרי וכל מה שנותר בו הוא אבן קטנה שמציינת (גם היא סמלית) את קברו של מנדלסון.

    לפני כחודש סיירתי בבית הקברות של ויימאר בגרמניה – גם הוא בית קברות יפה, עם מצבות בעיצובים שונים, חלקם ממש יפים ומקוריים. כך למשל צילמתי מצבה שהיתה מעין גוש אבן קטן, גס, טבעי, שכל מה שהיה כתוב עליה היה שמו של האיש, שנות חייו ומפתח סול, מינימלי ומקסים. לאחר חיפוש באינטרנט מצאתי שהוא היה פרופ' למוזיקה ומלחין די ידוע (הוקדש לו ערך ב"ויקיפדיה" אם זו אינדיקציה למשהו). ככל שהצפנתי בטיול בבית הקברות הגדול הזה (כאשר כל הזמן סקרתי את השנים שבהם חיו האנשים האלה ושאלתי את עצמי בני כמה הם היו בזמן המלחמה ותהיתי מה הם עשו בה), כך גיליתי חלקים אחרים ומעניינים – חלק אחד שבו נקברו חללי ההפצצות של בעלות הברית על העיר בפברואר 1945, חלק אחר שהוקדש ללוחמים הקומוניסטים (עם אנדרטאות אופייניות), וממש ממש בסוף, בקצהו של בית הקברות, במעלה הגבעה, כמעט נסתר מעין (חברים גרמנים שהיו איתי בסיור הזה הביעו שאט נפש כלפי הכיתוב): חלק שהוקדש ל"טרגדיה של העם הגרמני שברח וגורש מהחלקים המזרחיים בסוף המלחמה". אין לי מושג האם היה חלק יהודי לבית הקברות הזה וזה מטריד לכשלעצמו.
    מלבד זאת, נתקלתי במרכז העיר, לא הרחק מביתו של ליסט, בבית קברות גדול מאוד שבו קבורים חיילי הצבא האדום שנפלו בקרבות על העיר ב-1945. השער של בית הקברות מעוטר בשמש גדולה ובפטיש ומגל – כשרואים את גודלו של בית הקברות הזה ואת גילאיהם של הנופלים מבינים כמה חיים צעירים קופחו במלחמות. ותמיד יש משהו עצוב בפשטות המצבות הצבאיות.

    ולסיום – מי שרוצה לסייר בפר לשז וירטואלית, יש להם אתר מקסים שמציג מפה של בית הקברות וכאשר עומדים על צלב מסויים מופיע שם האדם הקבור בו. לחיצה על הצלב מובילה לתצלום הקבר: http://www.pere-lachaise.com/perelachaise.php?lang=en

  • נהייהעמומה  On 08/12/2011 at 10:07

    מעניין לגלות כיצד התחילה הקריירה העיתונאית שלך, 'כה תרבה'
    (-:
    מעולם לא הייתי בפריז, זה די דוחה, בהתחשב בזה שאני בלונדון פעמיים בשנה.
    בכל אופן, זה יהיה אתר שאדאג לא לפספס כשאגיע לשם.
    תודה על ההמלצה.

    נ.ב.
    עשית לי עצוב, כי אני מנסה לבדוק 'מה אני אשאיר אחרי…'

  • noam  On 08/12/2011 at 12:15

    בתי קברות הם מקומות מאוד מלנכוליים. נקודה. הם נפלאים בעיקר משום שזה המקום שבו ציר הזמן נקטע והופף לאופקי. באיזו הקשר נוסף תוכל לפגוש במוריסון, מודליאני ומונטאן ?
    פר לשז הוא יחודי בגלל ריכוז האמנויות שבו.

    בית הקברות הקטן שברחוב טרומפלדור בתל אביב פעל ברציפות בסך בכל 30 שנה ובכל זאת הסיור בסמטאותיו מרתק הן אמנותית (נחום גוטמן, ראובן, ביאליק, טשרניחובסקי, יואל אנגל
    ויוסף ברנר ועוד) והן הסטורית. זהו בודאי המקום שמכיל יותר מכל מקום אישים שעל שמם נקראו רחובותיה של עירנו: דיזנגוף, נורדאו, גוטמן, ביאליק, שרת, פרץ-חיות , פנקס , אחד העם, שינקין, רוקח , שלוש , חיסין,ארלוזורוב , דב הוז וגולומב, לבנון, נמיר, טשרניחובסקי, ש.בן ציון, ברנר (רשימה חלקית).

  • נועה  On 08/12/2011 at 14:53

    עם כמה שאני אוהבת אותך ברדיו, אין ספק שזה בזבוז חמור שאתה לא עוסק בכתיבה קצת יותר. מצד שני, אולי בבלוג, בו אתה חפשי בבחירת הנושאים ולא נבלע בין כותרות ענק באדום ושחור, זה המקום הנכון עבורך להתבטא ועבורנו ליהנות מכתיבתך בצורה הטובה ביותר.
    קטע מופלא.

  • אורה גור אש  On 08/12/2011 at 15:16

    המקום הזה הוא גן העדן בהתגלמותו…
    והצרפתים, הרי הם מלכי מלכים בעיצוב
    וטוב טעם ושימור מבנים ואתרים, ובהחלט
    מהווים דוגמה ומופת בעניין הזה.
    ממש שווה ביקור, גם אני ממליצה.

  • avha  On 08/13/2011 at 11:30

    נהדר לשוטט איתך בפר לאשז כל פעם מחדש. מקום מדהים.
    לפני מספר שנים הפך, לצערי, גם למקום ביקור אישי.

  • יוסי מפ"ת  On 08/13/2011 at 19:35

    לא מצליח להבין את פולחני הקברים האלה, גדולים ככל שהיו אותם גיבורי תרבות ואנשי רוח.

    ושמח לקרוא שה"לגמרי במקרה" הפן אותך ל"מן המניין"…

  • איתמר  On 09/08/2011 at 11:43

    כיף לקרוא בועז…

  • lirontimor  On 07/04/2015 at 9:47

    פשוט תענוג לקרוא בועז. תודה שאתה כותב

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: