פעימת-לב אירית

ואן מוריסון הוא אהבה מאוחרת שלי. התאהבתי בו בגיל 30 ומאז אני מסור ומכור לו. בשנת 1993 נסעתי לראות הופעה שלו ברויאל אלברט הול בלונדון. גיליתי אמן כריזמטי מאוד.  לפני שאתם ממשיכים, עצרו רגע. תסתכלו איך הוא מבצע את warm love בינואר 1974 בתכנית טלויזיה.  בן 29. עם פאות לחיים והמון שיער על הראש וקול עמוק. יש ברשת עוד ביצוע, בהופעה חיה, ביצוע מאוחר יותר אבל לא פחות מקסים.

המלודיות של ואן מוריסון כובשות את הלב. יש בהן שילוב נינוח וטבעי בין רגשנות לבין תיחכום. אולי משום כך המון שירים שלו מככבים בסרטי קולנוע וסדרות טלוויזיה.

 

"הארה". 1990. התקליט שגרם לי להתאהב בו. להתמכר לו.  האלבום ששינה את יחסי לואן מוריסון.  נפלתי. נשביתי בקסם. עד אז הייתי אדיש לריקוד ירח ששודר רבות ברדיו הישראלי והקטע שלו בסרט "הואלס האחרון" של סקורסזה – כשהוא מבצע את "קרוואן" עם "THE BAND" נראה לי אז מגוחך, עם הז'אקט המנצנץ והזיעה הניגרת מהמצח. הייתי צעיר וטיפש ולא הבנתי מהי נשמה גדולה באמת.

ואז, אחרי ההארהכשבמשך חודש שלם לא שמעתי כלום חוץ מהתקליט הזה – הלכתי אחורה, כמו שאני נוהג לעשות בהתאהבויות מהסוג הזה, והתחלתי ללמוד ביסודיות, מההתחלה. בשדה התעופה של אדינבורו קניתי קסטה של אסטרל וויקס. שמעתי אותה כל הדרך ללונדון. ואז שמעתי אותה עוד כמה פעמים במהלך הטיסה של בריטיש אירווייס לפלורידה. כשיצאתי משדה התעופה של מיאמי ידעתי שאני  מכור. לקול הזה, לשירים הארוכים, לפולק-ג'אז-בלוז-סול הזה. "הטקסטים הנהדרים נסבו על ילדותו, אהבותיו, על הדברים להם הוא עורג ועל הסקס לו הוא משתוקק", כתב אילן רצאבי על התקליט בשרת העיוור.

עם הקלידן של CAMEL, פיטר בארדנס, ואן  מוריסון מקליט ב-1978 את התקליט הזה. אחד השירים הכי יפים בהסטוריה של שירי הכמיהה נמצא פה. צד ב', שיר שלישי. "רעב לאהבתך". אני גם אוהב את העטיפה. טי שירט שחורה, מכנסיים לבנים. הרבה שערות על הידיים.

"אל תוך המוזיקה". יוצא לחנויות ביום הולדתו ה-34 של ואן מוריסון, ב-31 באוגוסט 1979, והוא בעיני אחד התקליטים המושלמים של שנות השבעים.

רויאל אלברט הול

ואז, אחרי הגירושים, נסעתי ללונדון כדי לראות אותו מופיע. עם תזמורת, לפעמים ניגן בגיטרה, לפעמים הרים סקסופון, לפעמים הלך אל הפסנתר. בחליפה שלא הסתירה כרס גדולה. עם קרחת בוהקת. אבל גם עם שארם מחשמל שגרם לי לרעוד בכסא, בשורה החמישית, ברויאל אלברט הול. אירי לבן, נמוך ושמן עם קרחת ומשקפיים ונשמה שחורה ופרפורמנס מטורף. שעתיים של הופעה גרמו לי לנדודי שינה. רק בבוקר הצלחתי להירדם מרוב התרגשות. וכשקמתי, נסעתי ברכבת התחתית לטוטנהאם קורט רואד וקניתי בוירג'ין מגאסטור חמישה דיסקים שלו במכה אחת.

 

חמישה אלבומים של ואן מוריסון שצריך להחזיק בבית:
אסטרל וויקס  (1968). התקליט השני. יצירת מופת.


התקליט השלישי His Band and the Street Choir מ-1970


Saint Dominic's Preview משנת 1972ששיר הנושא שלו מתאר את תקופתו כמנקה חלונות ראווה


Into the Music
האלבום הזה יצא בשנת 1979 תקליט האולפן ה-11 שיצא בדיוק ביום הולדתו ה-34

Poetic Champions Compose – ואן מוריסון בן 42 והשנה היא 1987. שירה, מוזיקה אינסטרומנטלית, נופים איריים.

על הקלטת האלבום אסטרל וויקס

http://www.nrg.co.il/online/47/ART1/858/596.html

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אלפקה  On 02/23/2007 at 16:10

    חבל שהודעת בשנייה האחרונה…
    יהיה שידור חוזר?

  • אביבה משמרי  On 02/23/2007 at 23:32

    תודה על הקישור לביקורת המצוינת של אילן רצאבי הידען.
    משום מה היא חמקה ממני באתר עד עכשיו.

    (מאוחר, לישון!)

  • בועז כהן  On 02/23/2007 at 23:34

    אבל בשל אהבתי העזה לואן מוריסון, אני מרבה לשדר שירים שלו ב"אחרי השקיעה".

  • זולי  On 02/23/2007 at 23:50

    היו לי כמה תקופות ואן מוריסון בחיים, ועדיין מדי פעם אין כמו להתפנק על הקול המדהים והנשמה היתרה של האיש, שהוא גם משורר לא קטן.

    אני הייתי מוסיף לרשימה את "מונדאנס" ההכרחי וחייב לציין שגם כמה מאלבומיו מסוף הניינטיז, אחרי זה הפסקתי לעקוב, בהחלט שווים עוגיה לכל מי שחושב, כמוני, שכוחו של מוריסון בבלוזיותו.

    כשהוא עושה דברים אחרים, הוא לפעמים קצת מפקשש (כמו באייריש הארטביט, שאף פעם לא הבנתי מה כולם מחזיקים ממנו). גם מה ששמעתי מאלבום הקאנטרי שלו לא מגרד את האיכויות שואן מוריסון מסוגל אליהן.

    והייתי רוצה גם להזהיר מאוספים למיניהם. מוריסון הוא ממש לא האמן שכדאי להכיר דרך להיטים, או איך שלא תקראו לזה.

  • ז'נה  On 02/24/2007 at 2:42

    הקשבתי. אהבתי. נהנתי

  • אודי שרבני  On 02/24/2007 at 4:11

    ואן דה מאן

    אני מאוד אוהב את "טו לונג אין אקסייל" משנת תשעים ומשהו. יש שם בין הרצועה 14 ל15 (אני חושב) חיבור עריכה מדהים בין פייד אאוט ויציאה לסקסופון

  • shin  On 02/24/2007 at 11:08

    ואן מוריסון הוא באמת אחד הענקים. כמו ניל יאנג או בוב דילן או ליאונרד כהן. הוא רץ
    למרחקים ארוכים. הוא יכול לרוץ אתך כל החיים.

    בועז- המלצות מדויקות. חמשיה נהדרת. גם אני
    הייתי מוסיף את moondance המופתי והוא גם
    אחלה תקליט להכיר את התופעה ולהידלק עליו.

  • אתי  On 02/24/2007 at 22:05

    חלק מהקסם שלו זו החזות שלו – תמיד אני אומרת שבמבט ראשון, הוא נראה כמו חייט נרגן או משהו דומה – בטח לא זמר טיפוסי.

    עוד תקליט חובה שלו לדעתי : Bang Masters
    עם הקטע המופלא T.B Sheets

  • אלינור ברגר  On 02/25/2007 at 16:50

    שני תקליטים שלו – שלא הזכרת – דווקא הם הכי אהובים עלי שלו. Veedon Fleece משנות השבעים וההופעה החיה
    Live at the Grand Opera House Belfast
    משנות השמונים

    חוץ מזה, כהרגלך, איזה יופי כתבת!

  • מואיז בן הראש  On 02/25/2007 at 16:53

    VEEDON FLEECE

    התקליט יצא ב 1974 ואחרי זה הוא לא הוציא אף תקליט במשך שלוש שנים. בשיא הצלחתו הוא לגמרי פרש מהכל, כי נמאס לו (כפי שהוא סיפר בראיונות).

    VEEDON FLEECE הוא תקליט ג'אזי וקשה לעיכול ורק המבינים האמיתיים ממש מעריכים אותו. הוא דורש האזנה מאוד מרוכזת כמה עשרות פעמים עד שנכנסים אליו.

    אבל זה התקליט שתמיד מוציא אותי מהדיכאון.

    וכדאי להתחיל ב-"Streets Of Arklow".

    כל השאר נכון.

  • פתי-בר  On 02/25/2007 at 17:14

    גם אני נפתחתי לואן-מוריסון באיחור. מבחינתי הוא צלע במשולש שכולל גם את אלביס קוסטלו וברוס ספרינגסטין, של זמרים-יוצרים שמשעממים אותך למוות עד שאתה מכריח את עצמך להיכנס אליהם. וכמה שיותר יבשושי וחסר השראה, כך יותר נפלא.

  • אבינועם  On 02/26/2007 at 10:43

    דווקא הכותרת Irish Heartbeat .. כשיצא התקליט הזה שלו עם הצ'יפטיינס הוא פתח לי את הדרך למוזיקה האירית (אבל נגררה עמוק למוסיקה מסורתית או עתיקה דווקא)

    ואן מוריסון הוא מאלה שכל שיר שהוא ישיר ישמע כאילו הוא חיבר אותו.

    אפילו את יונתן הקטן הוא יקח עם השירה הזעקנית שלו.

    בקיצור בועז, גדול.

  • טל  On 01/10/2009 at 20:48

    רק עכשיו, 33 וחצי, שאני מגלה אותו.
    כך גם הגעתי לכאן (:
    המוזיקה והטקסטים שלו פורטים עלי בקלות שמזמן לא חויתי.

  • viki  On 08/18/2009 at 22:11

    זה התקליט הראשון של ואן מוריסון שנחשפתי אליו. באוגוסט 95 ,בטיול במזרח שהתחיל בסרילנקה.
    ימים ולילות שמעתי תקליט זה .
    בהמשך המסע שמעתי אותו בווקמן בנסיעות ארוכות ברכבות ואוטובוסים לאורכה ולרוחבה של הודו..
    עד היום יש לי את הקלטת הזו.
    כעת, אני בטוחה שארכוש בהזדמנות הראשונה מהחמישייה המומלצת שלך.
    בועז, תודה רבה על הפוסט המעניין והמעשיר.

  • avha  On 06/28/2011 at 8:46

    ואן מוריסון שייך לתקופה אחרת, ובעצם תמיד היה יותר "בצד של החתן" בבית:), אבל הוא מעולם לא התקשה לשכנע אותי ביופי הרומנטי של מוריסון, וגם אתה לא:)

  • ורד נבון  On 10/05/2012 at 6:26

    היה לי מזל שהתוודעתי אליו בגיל 24. הוא בא יחד עם Rock Buttom של רוברט וויאט, ושניהם נכנסו עמוק לנשמה ונשארו לכל החיים, ליוו אותי ברגעי שמחה, הושיטו יד ברגעים הכי קשים. יש לי שלושה מהאלבומים שציינת – אחד בתקליט, שני בדיסק והשלישי דיגיטלי במחשב. הקסם באמת נמצא בין הרגשנות לתחכום, הנופים האיריים והקול ה"שחור" הניו אורליאנסי. לשמוע אותו בהופעה זו בטח חוויה שאי אפשר לתאר במילים.

  • איתי  On 10/07/2012 at 12:50

    אתה ואני בועז רק נשמע את המילה ואן מוריסון נתחיל לחפש עליו משהו חדש, לרשימה שלך הייתי מוסיף את ההופעה בסן פרנססיקו שם הוא אירח את ג'ון לי הוקר ה' ירחם על נשמתו,שם גם החיבור החזק עם הג'אז והבלוז וכמובן החיבור עם הקהל אני מת כבר להקשיב לחדש שלו שיצא לפני שבוע בעולם הגדול אני מת שvan the man יגיע להופעה כאן מגיע לנו ולו לא?

  • זהר לוי  On 03/20/2013 at 10:31

    יוצר ענק!!!
    תענוג לקרוא ולשמןע את בועז כהן.
    למדתי ממנו רבות על מוסיקה ואהבה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: