כמו מסרגה שננעצת בלב

נשים נותנות השראה. נשים מרעידות את הלב ויוצקות את הקסם, את התשוקה לכתוב. היופי הנשי מכניע את הסופר הכותב. מאיר שלו הישראלי מתאר את "היהודיה הצהובה" שיופיה הוציא את היישוב העברי מדעתו. מולינה הספרדי אמר: "אני חייב להתאהב בנשים שאני כותב". בראוטיגן האמריקאי הודה: "אלמלא הנשים בחיי, אלה שאהבו אותי ואלה שעזבו אותי, לא הייתי כותב מילה". רמיז הודה שהיופי הנשי ננעץ במתבונן בו "כמסרגה שננעצת בלב".

הנה חמישה ספרים וחמש דמויות נשים מופלאות שנבראו בידי חמישה סופרים גברים בחמש ארצות: ארה"ב, ספרד, יוון, שוויץ, ישראל

ההפלה – ריצ'ארד בראוטיגן / זמורה ביתן, 1981

בסגנון כתיבה מהפכני מאוד לזמנו, סוף שנות השישים של המאה ה-20, תיאר בראוטיגן את חייו כספרן בספריה הציבורית בסן פרנסיסקו, קליפורניה, מגרש חלומות שבו הוא יכול להעביר את ימיו בין ספרים.

יום אחד מגיעה למקום בחורה אוקראינית בשם וידה, בת 20, עם "פנים בוטיצ'ליות ורגלי נערת פלייבוי". לוידה יש עיניים נוגות ורכות, שיער ארוך ושחור "שהיה תלוי סביב כתפיה כמו ברק עטלף ושדיים גדולים במיוחד", ובאופן כללי, כותב בראוטיגן, "וידה היתה בחורה שמפיצה מבוכה ארוטית" בכל מקום שאליו היא באה.

היא, כמובן, רואה את הדברים מהצד השני. "לעולם לא תדע מה פירושו של דבר להיות במצב שלי", היא מסבירה לו. "אני לא יכולה ללכת לשום מקום בלי לעורר שריקות, חירחורים ונהימות, גסויות צורמות או מעודנות וכל גבר שאני פוגשת רוצה מיד ללכת איתי למיטה. יש לי את הגוף הלא נכון". (עמוד 40).

בראוטיגן נולד בוושינגטון בשנת 1935. הוא סבל מאלימות קשה כילד, עזב את הבית ויצא לנדודים, אושפז ונאסר פעמים אחדות, חי חיי הוללות ונוודות, עד שהשתקע בסן פרנסיסקו באמצע שנות השישים והפך לחברו הטוב של צ'רלס בוקובסקי. "שתי אהבות גדולות יש לי", אמר פעם. "ספרים ונשים".  בראוטיגן התאבד ביריה בגיל ארבעים ותשע.

 

 המורה זהובת העיניים – סטראטיס מיריביליס / עם עובד, 1990

 קצין המילואים לאונידאס חוזר מהמלחמה ונפגש עם ספפו, אלמנתו של חברו הטוב, שמת לידו בבית החולים הצבאי. על רקע האי לסבוס פורחת פרשת אהבה, על רקע נופים שהם "הארוטיים ביותר בעולם".

וכך הוא מתאר אותה: "לא נשארו, אלא רושם של גוף תמיר ומחוטב, והרגשה חזקה של שתי עיניים גדולות וקודרות, הוא זכר גם פה גדול במקצת, שפתיים צבועות בקפידה באודם עז. .. גוף הדומה ללפיד, גברת מטופחת צעירה דקת-גזרה ורבת רושם שגרמה לאוזניו להסמיק ככלניות…הוא עישן סיגריה אחר סיגריה"

(עמ' 75)

 

ירח מלא – אנטוניו מוניוס מולינה / עם עובד, 1998

 מפקח משטרה מלנכולי ובודד מחפש רוצח, שאנס והרג ילדה. הרומן הגאוני של גדול הסופרים בעולם כיום משדך בין דוסטוייבסקי לבין צ'נדלר, ואחת הדמויות בו היא סוסנה, מורתה של הילד בעיר שבצפון ספרד, אשה נועזת ושלווה, מפוכחת, החלטית, תקיפה ועסיסית, עם טעם מעולה במוזיקה היא דמות נשית מושלמת. מולינה, הסופר, הודה שהוא חייב להתאהב בדמויות הנשיות בספרים שלו, כדי שיוכל לתאר אותן היטב.

 

יופי עלי אדמות – שארל פרדינאנד ראמיז / עם עובד, 1966

הסופר השוויצרי  הגדול מתאר באופן פיוטי ומיסטי את חיי הכפר הקטן במחוז הרון, כשז'ולייט בת ה-19 בת אחיו של האופה, מגיעה מקובה אחרי מותם של הוריה, ובשקט מוחלט מוציאה מדעתם את כל יושבי הכפר, הרועים, הדייגים, האיכרים ובעלי המלאכה. הרהור מופלא ומופרע על כוחו הבלתי מוגבל של היופי הנשי.  "מעל לכוסות מלאות למחצה, בתוך העשן, היו צוחקים, ולפתע פתאום לא היו צוחקים עוד. היו נעשים ביישנים כשהיתה הנערה מרימה את ראשה. היו מתחילים לומר משהו, והיו משתתקים מיד. אין מעיזים להסתכל בפניה היפהפיים, משום שנדמה להם שמסרגה ארוכה חודרת לתוך לבם" (עמ' 25).

 

 מאיר שלו, עשו / עם עובד, 1990

דמותה של "היהודיה הצהובה" שמגיעה מהנכר אל הגליל ומשם לירושלים, והיא שונה וחריגה, וגדולת גוף ובהירת שיער וילדותית ובו בזמן גם שופעת נשיות ומיניות, היא אחת הדמויות הנשיות האטרקטיביות ביותר שצצו בספרות העברית החדשה.  פראותה המרוסנת לפרקים, אך תמיד קיימת ונוכחת כמעין תנור פולט חום גם כשהוא כבוי, לא נמחית מהזיכרון גם שנים רבות אחרי הקריאה בספרו (הטוב ביותר, עדיין) של שלו.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • siv30  On 06/14/2011 at 14:13

    נפלא! המלצות משובחות אני אשיג לי עותק מהספר של בראוטיגן.

  • אורה גור אש  On 06/14/2011 at 18:45

    גם אני חושבת שהכתיבה משתבחת כאשר היא נכתבת בדם הלב,
    וזה אומר, כשהכותב הוא מאוהב, ולא סתם מאוהב
    אלא ח ו ל ה א ה ב ה ממש !

    ו"עשו" של שלו אכן המצוין ממה שקראתי עד כה.

  • דוד  On 06/15/2011 at 1:47

    תודה רבה בועז, נפלא כרגיל
    תמיד חשבתי שיש משהו בכתיבה הלטינית שמבטא את הענין הזה, של התשוקה, והאהבה החייתית לאשה, טוב יותר מכל המקומות האחרים. אני חושב למשל על "אהבה בימי כולרה", או לחילופין הסרטים של פדרו אלמודבר שבאמת יודעים לאהוב נשים…:)
    לענין אחר, לאחרונה אני מאזין לפודקאסט של בועז- "פרוגרסיב וחיות אחרות".
    נפלא. רוצו להאזין ואם אפשר תורידו את כל הפרקים לאייפון המדונדש שלכם:
    http://www.icast.co.il/default.aspx?p=Podcast&id=331594

  • שחרור יונים  On 06/17/2011 at 14:33

    יופי של פוסט על נשים ויופי.
    מעניין לדעת -אם היית בוחר סרט שסוגד לנשים עוצרות נשימה מעניין מה היית בוחר ?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: