שעתה האפלה של הנפש

המושג "Dark Night of the Soul" הוטבע בסוף המאה ה-16 על ידי San Juan de la Cruz  (סאן חואן דה לה קרוז)  והפך למושג המתאר התבודדות, הסתגרות רוחנית.  סאן חואן היה מגדולי המשוררים והמיסטיקנים של ספרד, והפליג בספרו בעקבות החסד שהוא משאת חיי האדם. מן הלילה של הקיום החומרי הנואש יוצאת הנשמה למסע אל האלוהים, אל הנצחי. על אף המכשולים הרבים, המסע מסתיים בניצחון של הנשמה, בניצחון האור על החושך ועל הבערות.

 

מרק לינקוס

מרק לינקוס ידע הרבה לילות חשוכים של הנפש. העגמומיות היתה שלהבת נר רועדת לרגליו. היא לא הספיקה כדי להחזיקו בחיים. מרק "ספרקלהורס" לינקוס התאבד במרס שעבר, כשהוא יורה ישירות בלבו, בסמטה קטנה בעיר, מחוץ לביתו של חבר שלו, בטנסי. בן 47 היה במותו. ולפעמים, צריך שהעולם יזכיר לך את זמניות הכל, כדי להיזכר מה באמת חשוב בחיים האלה. בריאות, אהבה, שלווה, אהבה, אמנות, אהבה, מוזיקה

 

משמאל לימין: דנג'רמאוס, לינקוס, לינץ'

הפרוייקט הזה כל כולו "מלון אורחים". דנג'רמאוס (המפיק והיוצר בריאן ברטון) וספרקלהורס (מרק לינקוס) כתבו, הלחינו, עיבדו והפיקו את כולו ובכל רצועה מתארח כאן מישהו אחר. בין השמות, פרנק בלאק מהפיקסיז, וויין קוין מפליימינג ליפס, גראף ריס מסופר פרי אנימלס הוולשית, סקוט ספיליין מנוטרל מילק הוטל,  ג'וליאן קזנבלנקס מהסטרוקס, ג'ייסון ליטל מגראנדדי, ועוד. שני קטעים מבין 13 השירים מוגשים בקולו של הבמאי והיוצר דייויד לינץ', שהיה שותף לקונספט האמנותי הזה.

 

איגי פופג'יימס מרסר

האורחים, גברים ונשים, מארצות שונות, מביאים שלל צבעים וריחות לתוך הפרויקט, אבל ידיהם של שני היוצרים-המפיקים הן אלה שאחראיות לאסתטיקה האלקטרונית הענוגה והמהורהרת שאופפת את האלבום הזה. בתוך גבולות המעטפת (שמשקפת את הלכי נפשו של מרק לינקוס) מביאים הזמרים האורחים את גישתם, טעמם ואופיים העצמאי. לעתים זהו פולק-רוק רך ולפעמים פסיכדליה מסתורית, אך הקול משתנה והרוח נותרת אותה רוח כהה.

"Insane Lullaby" מציג את ג'יימס מרסר מ"דה שיינס" והמוזרות מעולם לא נשמעה יפה יותר, "Pain" עם איגי פופ בחזית, מחזיר אותנו אל קולנוע דן של תחילת שנות השמונים, "Daddy’s Gone" עם נינה פרסון השבדית (סולנית הקרדיגנס) הוא סוג של המנון ו" The Man Who Played God"  ששרה סוזן וגה נשמע מעולה גם מחוץ לאלבום הזה (וגה ביצעה אותו בהופעה בישראל).

 

נינה פרסוןסוזן וגה

הבמאי דיוויד לינץ', שהיה מיוזמי הפרויקט, תכנן לצרף לאלבום ספר צילומים גדול עם עבודות שלו מ-35 השנים האחרונות. "רצינו שיהיה פסקול שילווה את האדם שמדפדף בספר", הסביר לינץ'. "חיפשנו דרך חדשה להאזין לשירים חדשים, ודרך חדשה להתבונן בספר אמנות. עם מוזיקה מאוד מסויימת ברקע". 

 הפרויקט אמור היה לצאת ב-2009, אבל חברת התקליטים אי.אם.איי דרשה להיות שותפה בזכויות היוצרים, לינקוס וברטון סירבו, וכך נמנעה השלמתו של האלבום בשל סכסוך של החברה עם היוצרים. לינץ', דנג'רמאוס וספארקלהורס החליטו להילחם בחברה בדרכם. הם הפיצו את ספר התמונות וצירפו לו דיסק ריק לצריבה, כשהם מעודדים את הקונים להוריד את המוזיקה חינם מהאינטרנט. רבים אכן עשו זאת.  בסופו של חשבון, אי.אם.איי הבינה שבקרב הזה לא יהיו מנצחים, ואנחנו לא בשנת 1985, ונכנעה. ימים ספורים לפני התאבדותו של ספארקלהורס הגיעו דנג'ר מאוס וחברת התקליטים להסכם על הוצאתו והפצתו הרשמית של האלבום בקיץ שעבר.

 

רק שעכשיו לינקוס כבר מת ורק רוחו נושבת על פני תחושת הלילה המוזר, היפה והעצוב של האלבום הזה.

משמאל לימין: לינץ', דנג'רמאוס, לינקוס

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • חפציבה  On 05/21/2011 at 13:07

    כרגיל אצלך בועז, המוסיקה , הרוח ופילוסופיות חיים נשזרים גם בפוסט הזה לכדי שלימות אומנותית אחת
    ותובנת הפתיחה מהמאה ה-16 כנראה נצחית היא לתאר את מסע נפש האדם:"מן הלילה של הקיום החומרי הנואש יוצאת הנשמה למסע אל האלוהים, אל הנצחי. על אף המכשולים הרבים, המסע מסתיים בניצחון של הנשמה, בניצחון האור על החושך ועל הבערות"…
    וחבל על אלו שסיפרת שוויתרו בשלב "הלילה הנואש והמכשולים" ולא נתנו לעצמם צ'אנס להגיע את הניצחון שבסוף המסע..

  • מיה  On 05/21/2011 at 13:15

    אחד הדיסקים האהובים עלי בעולם. ושוב, כתבת נפלא, כהרגלך

  • sivi  On 05/21/2011 at 14:10

    תודה בעז כרגיל פוסט מלא השראה מענג לעין ללב ולנפש

  • הגברת מן הצפון  On 05/21/2011 at 16:55

    לפעמים מתוך שעתה האפלה של הנשמה מנצנץ סוס זוהר דוהר ברוך אל מותו המוקדם בגיל שאנחנו..
    ועדיין קשה להאמין שהוא מת מארק לינקוס אולי כי כבר איני חושבת עליו בכל יום, למרבה המזל, מתחילה להתרחק מהאפילה הגמורה.

    מקווה שתבוא גם אתה בקרוב בחזרה אל האור.

  • יונת  On 05/21/2011 at 17:16

    וואו… הרבה מטען צריך בשביל לגמור את זה בירייה, ועוד בלב. סיפור נוראי.
    עכשיו אני אוהבת את האלבום הזה אפילו יותר.
    הפסיכודלייה שלו פתאום מתבהרת… במעט.
    ותודה על כל המידע הזה שכתבת בצורה כל כך סוחפת ומעניינת.
    הלכתי לשמוע את האלבום 🙂

  • avha  On 05/25/2011 at 4:09

    קראתי תוך כדי האזנה. תודה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: