זהו הסיפור על הוריקן

"יריית אקדח נשמעה בבר באישון לילה / פטי ולנטיין פסעה פנימה וראתה את הברמן שרוע בבריכה של דם / 'אוי, אלוהים', היא צעקה, 'הם הרגו את כולם!' / שלוש גופות היו מוטלות שם ופטי ראתה אותן / והיה גם איש ששמו בלו, שהסתובב שם במסתוריות / 'לא עשיתי את זה', הוא אמר ופשט את ידיו. 'אני רק שדדתי את הקופה… ראיתי אותם בורחים. אחד מאיתנו חייב לקרוא למשטרה' "אז פטי התקשרה, והמשטרה אכן הגיעה / עם האורות האדומים המהבהבים אל תוך הלילה החם של ניו ג'רזי / באותו זמן, בחלק אחר של העיר / רובין קרטר והחברים שלו הסתובבו להם במכונית / המועמד לתואר אלוף העולם באיגרוף במשקל בינוני / לא ידע איזה חרא הולך לנחות עליו /כשהשוטר קרא לו לעצור בצד הכביש…".

 במלים אלה תיאר בוב דילן את סיפורו העגום של רובין קרטר, המכונה "הוריקן", מתאגרף מצוין שהורשע ברצח המתואר למעלה, וישב בכלא במשך 20 שנה, אחרי שלושה משפטים שבסופם שוחרר. בוב דילן שביום שלישי ימלאו לו 70 שנה היה אז בן 34 בלבד, ב-1975, כשכתב את השיר – פואמת מחאה ארוכה ומרובת בתים, שיר חריג מאוד בקטלוג של הגאון היהודי, להיט שנמשך שמונה דקות כמעין סיפור הומרוס מודרני. דילן, למעשה, אחראי להתעניינות העצומה והפתאומית באסיר השחור, המתאגרף לשעבר, שכבר ריצה שמונה שנות מאסר ונשכח מן התודעה הציבורית. שיר אחד, ארוך ומצליח, להיט שצעד במצעד הפזמונים, הצליח להניע את כנפי טחנות הצדק ולהפעיל מחדש את המערכת.

עטיפת האלבום "DESIRE" של דילן

כלוחם למען צדק ושוויון, התגייס דילן למען רובין "הוריקן" קרטר, והיה אחד הלוחמים הראשונים לשחרורו מהכלא, השיר נכלל באלבום DESIRE שיצא בשנת1976 (ושובץ אפילו כשיר הפותח), ובעקבות הסערה הציבורית שעורר השיר הצטרפו למאבקו של דילן גם סלבריטאים רבים, כמו ג'ין פונדה. סיפורו של קרטר תורגם לסרט "הוריקן", בכיכובו של דנזל וושינגטון, שאף זכה בגלובוס הזהב על תפקידו. כשעלה וושינגטון לבמה כדי לקבל את הפרס, התנגן ברקע שירו הוותיק של דילן.

דנזל וושינגטון בסרט "הוריקן". זכה בגלובוס הזהב על תפקידו

מי היה קרטר, בעצם? הוא נולד ב-6 במאי 1937 בן אמצעי בין שבעה ילדים, לזוג שקט עם נישואים יציבים. הוא היה היחיד מילדי הזוג קרטר שהסתבך עם החוק. הוא נשפט לתקופות מאסר קצרות בשל תקיפות ומעשי שוד של אזרחים, ברח מהצבא אחרי 21 חודשי שירות פעיל בצבא האמריקאי (רוב הזמן על אדמת גרמניה) והפך למתאגרף מצליח בתחילת שנות ה-60. סגנונו המתפרץ והאגרסיבי בזירה זיכה אותו בכינוי "ההוריקן". ובין 1961 ל-1966 ניהל קריירה מצליחה כמתאגרף במשקל בינוני. הוא ניצח ב-27 קרבות מתוך 40 פעמים שבהן התמודד, עד שהקריירה נקטעה לילה אחד.

הרצח אירע ביום 17 ביוני, 1966, בערך בשעה 2:30 בבוקר, נכנסו שני גברים שחורים אל לאפייט גריל בר גריל בפטרסון, ניו ג'רזי, והחלו לירות. המוזג, ג'ים אוליבר והלקוח הוותיק פרד בוב נהרגו במקום. אישה נוספת נפצעה קשה ונפטרה חודש מאוחר יותר. לקוח נוסף שרד את ההתקפה, למרות שחטף כדור בראש. המשטרה הגיעה לזירת האירוע דקות ספורות אחרי הירי. עדי ראיה מסרו עדות על שני בחורים שחורים שביצעו את הרצח, ונמלטו במכונית לבנה. תיאור המכונית הוביל את החוקרים אל רובין קרטר, שבבעלותו היתה מכונית כזו בדיוק. המשטרה הגיעה אל קרטר במהירות שיא. 30 דקות אחרי המקרה. עם זאת, החוקרים לא היו מצוידים כנדרש כדי לבצע בדיקות, ולכן לא היו כמעט ראיות פיזיות; המשטרה לא לקחה טביעות אצבעות בזירת הפשע ולא נטלה דגימות מבגדיהם של החשודים כדי למצוא ראיות לשימוש בנשק חם. עם זאת במכונית של קרטר נמצאו כדור של אקדח 32 מ"מ ועוד כדור 12 מ"מ של תת-מקלע, בדיוק מהסוג שנמצאו בזירת הרצח. קרטר וחברו, ג'ון ארטיס, נלקחו למסדר זיהוי. עדי הראיה היו חלוקים בדעתם לגבי השניים. החוקרים הכניסו אותם לבדיקת פוליגרף, שממצאיו לא היו חד-משמעיים. "לאחר ניתוח זהיר של פוליגרף הרשומה של נושא זה", כתב המומחה ג'ון מק'גווייר, "דעתי היא כי היה ניסיון הונאה מצד הנחקר רובין קרטר, שהיה רלוונטי לכל השאלות. מסקנתי היא כי החשוד היה מעורב בפשע זה".

סניגורו של קרטר טען כי אין אפשרות להסתמך על פוליגרף ולכן יש לשחרר את המתאגרף. קרטר שוחרר בערבות עד למועד המשפט. המשפט התבסס ברובו על עדויות אישיות. המושבעים משתכנעים מעדותם של שני עדי הראיה המרכזיים, בלו וברדלי (וגם גברת אחת בשם פטי ולנטיין) שלכאורה זיהו את קרטר וארטיס כרוצחים. ההגנה לא הצליחה להסביר את כדורי האקדח שמצאה המשטרה במכוניתו של קרטר והעילה לרצח נקבעה כנקמה בבעלים של לאפייט גריל בר, בשל סכסוך אישי שהוביל לרציחתו של אדם אחר. ב-1967 נמצאו קרטר וארטיס אשמים ונגזרו עליהם עונשים זהים: מאסר עולם משולש. ב-1974 הוציא קרטר לאור ספר אוטוביוגרפי בשם "The Sixteenth Round", ושלח עותק ממנו לאמן האהוב עליו, בוב דילן.

דילן אמר שקרא את הספר בלילה אחד "עם הרבה סיגריות וקפה". הטרובדור היהודי הזדהה עם האסיר השחור שחיבר את הספר ובא לבקר את קרטר בכלא. דילן שוכנע בחפותו של קרטר והתיישב לכתוב את המסמך המולחן שלו.

http://clips.team-andro.com/watch/250ce57a6a970c9991a5/hurricane-bob-dylan

השיר "Hurricane" בוצע לראשונה ב-10 בספטמבר 1975 בתוכנית "The World Of John Hammond" (אתם יכולים לצפות בביצוע הזה כאן) וחודש אחר-כך הוקלט בצורה מסודרת באולפן ויצא לרדיו כסינגל. דילן יוצא לסיבוב הופעות בשם The Rolling Thunder Revue- ובמהלך כל הופעה והופעה הוא מבצע את השיר כולו. הוא לא הסתפק בכך, וביקש לארגן הופעה מיוחדת (כמו חברו, ג'וני קאש, שהופיע פעמים רבות בפני אסירים) בבית הכלא שבו ריצה רובין קרטר את עונשו. השיר פותח את האלבום "Desire" שיוצא לחנויות ב-5 בינואר 1976. דילן גם ערך שני מופעי צדקה לכבודו של הוריקן, וביקר אותו שוב ושוב בכלא. כשהוא נישא על גלי ההתעניינות התקשורתית והסקרנות הציבורית, נתמך על ידי המתאגרף מוחמד עלי ושני כתבים חרוצים של ה"ניו יורק טיימס", יוצא רובין קרטר לסיבוב ערעור נוסף. בית המשפט העליון של ניו ג'רזי, מקבל את ההחלטה המפתיעה לשחרר בערבות את רובין קרטר וג'ון ארטיס ולהכריז על משפט חוזר. זה קורה במרס 76', חדשיים אחרי שיוצא האלבום המצליח של דילן. שני עדי הראיה, בלו וברדלי, חוזרים בהם מעדותם הראשונה, עשר שנים קודם לכן. אמנם קרטר וארטיס נראו מסתובבים באזור בליל הרצח, אבל בלו וברדלי מוסרים שהם אינם משוכנעים "מעל לכל ספק" שהם אלה שבאמת ביצעו את הירי. השופט מתעלם מהעדים שחזרו בהם, טוען ש"אין יסוד סביר ומשכנע לפניית הפרסה הזו", וחבר המושבעים מוצא את השניים אשמים גם במשפט השני. בדצמבר 1976 במשפט החוזר, מורשעים קרטר וארטיס שנית ושבים לכלא לריצוי מאסר עולם. לאחר ההרשעה החוזרת, מפסיק דילן לבצע את "הוריקן" בהופעות החיות.

דילן מבצע את "הוריקן" לראשונה, בתכנית של ג'ון המונד. ספטמבר 1975

ג'ון ארטיס זכה לחנינה ב-1981. בשנת 1985, קרטר מערער שוב ובמשפט מחליטים השופטים לזכותו. השופט קובע כי ההרשעה השנייה הייתה מבוססת על גזענות ובורות. במשפט השלישי מתגלה כי היו עסקאות מפוקפקות בין התביעה לבין העדים, ברדלי ובלו, וכי אין ולא הייתה ודאות בנוגע לכך שקרטר וארטיס אכן היו שני הגברים שהסתובבו חמושים ב-17 ביוני 1966. עדות מצולמת מוכיחה שמיס פטי ולנטיין לא הייתה יכולה בשום פנים ואופן לזהות את השניים מהמקום שבו עמדה. בשמונה בנובמבר 1985 יוצא רובין קרטר מהכלא. הוא עוזב את ארה"ב, מסיים לימודי משפטים וכיום הוא עורך דין המתגורר ועובד בקנדה.

המקרה של רובין "הוריקן" קרטר מעניין במיוחד, מכיוון שהוא מרכז בתוכו שלל מרכיבים דרמטיים. מתח בין-גזעי (והאשמות של מערכת המשפט בגזענות, בשל כך), שחיתויות בתוך המשטרה, עסקאות חבילה של התביעה עם עדים בלתי מהימנים, ראיות חלקיות, זמר-יוצר שמתגייס לקדם נושא שהוא מאמין בו, ומתאגרף שעולה לשלושה סיבובים בזירה של החיים, מופל ארצה בשני הסיבובים הראשונים, אבל בסופו של דבר מנצח – גם אם הדבר קורה אחרי 20 שנות מאסר. "השאלה המעניינת כיום", כתב איש הניו יורק טיימס, סלוין ראב, "האם ייתכן שהמשטרה שחררה את הרוצחים האמיתיים, ברשלנות, ולכן התעקשה להפליל שני שחורים אחרים?" כנראה שלעולם לא נדע את התשובה, 43 שנים אחרי הרצח המפורסם והטרגי, ברור שקרטר לא היה איש תם וישר, אבל למרות שהיה ברשותו נשק, ולמרות שבעברו היו הרשעות על שוד ותקיפה (שבעטיין אף ישב בכלא תקופות קצרות) כנראה שלא היה מעורב ביריות בגריל בר, בלילה הנורא ההוא בפטרסון, ניו ג'רזי.

דילן, אגב, לא חזר לשיר את "הוריקן" בהופעותיו למרות הפצרות הקהל. הוא לא ביצע את השיר אף לא פעם אחת מאז, למעט ההופעה המצוינת בהיכל התרבות בתל אביב בקיץ 1993, כשהגיע לכאן למופע שהוגדר כ"מופע הפיוס עם הקהל הישראלי" – לאחר הופעתו הראשונה והמאכזבת בפארק הירקון ב-1987. המנהלת האישית שלו, שישבה בניו יורק, סירבה להאמין למשמע אזניה, כשהגיעה לאזניה השמועה. "דילן לא שר את 'הוריקן', אין שמץ של סיכוי שהוא עשה את זה", אמרה. אבל עם עובדות מוצקות, כמו שיודע כל פרקליט מהימן, קשה מאוד להתווכח. אפשר רק לפרשן אותן. בסופו של דבר היה זה שיר, השיר הפולקי של דילן, שהעלה למודעות את הסוגיה המשפטית שהובילה את רובין קרטר לכלא. אלמלא "הוריקן", השיר שהפך ללהיט ענק, ספק אם היו מתגייסים כל כך הרבה אנשים כדי להפעיל לחץ על המערכת ומן הסתם הדברים לא היו מגיעים לכדי גיוס עדים וחשיפת גילויים חדשים, שאמנם לא הספיקו ב-1976 לזיכויו של קרטר, אבל הובילו בסופו של דבר למשפט שלישי ולשחרורו.

אגב, העובדה שקרטר לא זוכה במשפטו השני (ב-1976) היא זו שכנראה גרמה לדילן לחמוק מעיסוק בפרשה בספרו האוטוביוגרפי "כרוניקות" (מודן הוצאה לאור, 2007) וגם גרמה לו לחדול מלבצע את השיר "הוריקן" בהופעותיו, מנהג שהוא מתעקש לדבוק בו עד היום, למעט אותה הופעה מיתולוגית בהיכל התרבות בתל אביב.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ברק פיק  On 05/21/2011 at 18:24

    כלומר לאחר ההפסד במשפט השני, דילן חדל האמין בחפותו של קרטר?

  • Dhyan  On 05/21/2011 at 22:28

    מתוודה שלמרות שתמיד אהבתי את השיר לא טרחתי לבדוק על מה באמת מדובר.
    תודה

  • o j simpson  On 05/22/2011 at 8:36

    העדים כן ראו, לא ראו, אבל אותה מכונית, בה נמצאו כדור של אקדח 32 מ"מ ועוד כדור 12 מ"מ של תת-מקלע, בדיוק מהסוג שנמצאו בזירת הרצח – הכל מקרי? סביר להניח שהוא כן הרוצח

    • Tamar  On 06/21/2012 at 8:47

      לזה קוראים ראיות נסיבתיות והן לא מספקות כדי להפליל ברצח.

  • בעז  On 05/22/2011 at 8:51

    כיף לשמוע את הסיפור שלא ידעתי מאחורי השיר שהכרתי.

    תודה!

    בעז

  • אניקו המתוקה  On 05/22/2011 at 16:21

    הכרתי את הסיפור והשיר בכל פעם מחדש סוחף. יש בו עוצמה רבה . מאסטר פיס של דילן. תודה על הפוסט בועז.

  • viki  On 05/27/2011 at 16:14

    סיפור מעניין!!!
    בעיניי DESIRE הינו אחד הטובים ביותר של דילן.
    ותודה על יום השידורים המענג ב-88FM עם שירי דילן.

  • דניאל כ''ץ  On 05/28/2011 at 21:54

    אני מת על השיר הזה והאלבום כולו.
    דילן וזק לוי כתבו מאסטרפיס.
    אני מת לא פחות על אלבומו שיצא שנה קודם "אהבה על מסילת הברזל".
    בבואנו אל האמת = אם קרטר אשם או לא אשם. האמת – רק השם יתברך יודע. מה שבטוח יצא שיר שלא מהעולם הזה.

    עבורי דילן זה ההוריקן האמיתי. כמו שקדי מרק.
    לפעמים החיים והצדק זה רק תירוץ..

    דניאל כ"ץ
    Adakatz@walla.com

  • viki  On 05/29/2011 at 21:15

    לבועז,
    לאור הנושא המעניין וכתיבתך המיוחדת והשוטפת אולי תכתוב עוד על דילן??
    אני עדיין מתלבטת אם ללכת להופעה בארץ (ההתלבטות הינה בגלל מקום הארוע שלטעמי מאוד גרוע),אולי זה יעזור לי להחליט..

    תודה

  • עידן וילנצ'יק  On 06/05/2011 at 0:07

    אני כמעט משוכנע שההופעה של דילן בהמשך החודש תהיה מפח נפש.אני מקווה שלא אבל חושש שזה יהיה מאכזב ומביך בגלל שדילן נשמע היום כמו מסור והוא מתעקש על חומרים חדשים ולא מאוד מוכרים.נראה לי שפול סיימון יהיה הרבה יותר מרגש.

  • ריי  On 07/13/2011 at 2:41

    ההופעה של דילן היתה מעולה! הסתכלתי ולא האמנתי ש 20 מטר ממני
    עומד הבנאדם הזה ושר לי שירים.. לא האמנתי, לא האמנתי, לא האמנתי..
    היה מדהים! בעיקר בזכות 3 סיבות:
    1. הספיק לי להאזין לאלבומו האחרון מ 2009 כדי לדעת איך הקול שלו נשמע
    2. (אי לכך) הגעתי עם אפס ציפיות
    3. ראו שהוא נתן את הכל

    מצטער שלא הייתי בהופעה של דילן בחיפה (וגם בזו של ניק קייב שהופיע שם)ב 93',
    וגם בניל יאנג בבריכת הסולטן
    (אבל את ניל יאנג ראיתי ב 2008 והיתה הופעה מטורפת ומרגשת,
    ואת ניק קייב ראיתי גם כן, אבל עם גריינדרמן ולא עם הזרעים הרעים –
    והם נתנו הופעה מסמרת שיער)

  • רוני  On 11/09/2011 at 16:25

    יש הרבה דיונים ברשת לגבי שאלת חפותו האמיתית של רובין קרטר שהתעוררו במיוחד לאחר צאת הסרט בשנות ה 90 . אגב גם הסרט זכה לביקורת קשה בעיקר עקב חוסר אותנטיות . תשובת היוצרים הייתה שמראש לא התכוונו להיצמד לסיפור העובדות המדויק אלא להצביע על הבעיתיות שמצויה במערכת המשפט האמריקאית ובעיקר הגזענות במשטרה . דבר נוסף שמציג הסרט ולא צוין בפוסט ( המצוין אגב של בועז ) הוא התערבותם של חבורת צעירים קנדיים חדורי אמונה להוכחת חפותו של רובין קרטר . בסופו של דבר אגב רובין נישא לאחת מהן . בסרט אגב חלקם בפרשה זוכה להבלטה ואכן לדעתי הם אלו שבסופו של דבר הביאו לזיכויו בזכות הקמפיין האדיר שיזמו לעריכת משפט (צדק) חוזר . הכל מצוי בביוגרפיות של רובין . בכל מקרה כל הכבוד לדילן על האמונה והניצוץ הראשוני בהעלאת הנושא לדיון ציבורי והמוסריות החברתית שגילה .

  • שרון  On 05/12/2012 at 9:05

    כתבה מעניינת ומרגשת מאוד, תודה 🙂

  • motior  On 02/03/2013 at 10:04

    זה שיר מצוין ולמרות שהכרתי את הסיפור באופן כללי נהניתי ללמוד פרטים חדשים.
    אגב (א) – " כדור של אקדח 32 מ"מ ועוד כדור 12 מ"מ"? 32 מ"מ זה לא קוטר לכדור אקדח… אולי 0.32 אינץ'?
    אגב (ב) משינה גנבו את השיר בהומור – או שאולי כתבו לו מחווה – עם "גברת שרה השכנה"

  • ישראל  On 05/12/2014 at 20:25

    לפני כשבועיים קרטר נפטר.

  • תום  On 01/15/2015 at 9:36

    ומשינה בלי בושה גנבו את הלחן והטקסט ל"גברת שרה השכנה".

  • ido  On 02/25/2016 at 19:37

    לא יפה

  • דורון שחר  On 03/17/2016 at 8:44

    בועז אוהב את הבלוג שלך מאוד.דורון שחר ..הספר שלך מרגש !!

Trackbacks

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: