סרטים אמריקאים. ארה"ב. 1971

עשיתי ניסוי קטן. בחרתי שנה מקרית, 1971 וניסיתי לבדוק איזה סרטים של במאים אמריקאים צולמו בארצות הברית ב-1971.

התוצאות מדברות בעד עצמן ומעידות על מצב הקולנוע האמריקאי בשני העשורים האחרונים

כי גם אחרי שהשארתי בחוץ את סטנלי קובריק ואת סם פקינפה (שעשו סרטים באנגליה באותה שנה, ולכן "התפוז המכני" ו"כלבי הקש" לא נמצאים ברשימה), וגם אחרי שנאלצתי לוותר על "הקלפן והיצאנית" של רוברט אלטמן (שלא ראיתי)      נשארתי עדיין עם רשימה מדהימה של סרטים מכוננים שנוצרו בשנה הזו בגבולות ארצות הברית בלבד

הרולד ומוד – האל אשבי

השירים של קט סטיבנס. לא עמוק ולא מתוחכם, אבל מלא אהבת אדם ותנופה של שחרור ורעננות. סיפור המסע המוזר והמצחיק של הזקנה הפריקית חובבת ההלוויות והנער המסובך שמביים ביצירתיות 15 התאבדויות שלו. מסוג הסרטים שהיו להיטים גדולים בשנות השבעים (וגם בהקרנות חצות בשנות השמונים).

רות גורדון, באד קורט. על האופנוע. "הרולד ומוד", 1971

מיני ומוסקוביץ' – ג'ון קסאווטס

עוד זיווג מוזר. ג'ינה רולנדס המהממת היא מיני, עובדת מוזיאון, שנפרדת מהחבר הנשוי שלה ופוגשת טיפוס משעשע ומוחצן עם שפם אדיר (סימור קאסל).  נסיונו של קסאווטס לבדוק את ז'אנר הקומדיה הרומנטית שנה אחרי "בעלים" המופתי

הקשר הצרפתי – וויליאם פרידקין

דויל, בלש במשטרת ניו יורק, רודף יחד עם השותף שלו אחרי כנופיית סמים ומנסה לשבור את טבעת החנק שהם יוצרים על העיר. ג'ין הקמן זכה באוסקר על תפקידו בסרט, שזכה להצלחה אדירה בעולם ולסרט ההמשך שהיה לא פחות מוצלח

הארי המזוהם – דון סיגל
הארי קאלהאן, שוטר קשוח גבוה ושתקן מסן פרנסיסקו, יוצא בעקבות רוצח פסיכופט ששוחרר מחוסר ראיות. קאלהאן יוצא למסע נקם וציד ובדרך שובר את כל הכללים והחוקים. סרט מדהים, שיצר אלפי חיקויים והמון המשכים, אבל זה המקור של סיגל. המערבון מגיע לעיר הגדולה, וזהו מערבון אורבני עם שאלות על טוהר הנשק, גבולות הכוח של המשטרה וההבדל שבין המחסל עם הרשיון לבין זה שפועל מהצד השני של החוק

גו אהד, מייק מיי דיי!

מיסטי – קלינט איסטווד

בשנה שבה עיצב את דמותו הבלתי נשכחת של הארי קאלהאן בסרט של דון סיגל (שמופיע ב"מיסטי" בתפקיד קטן של מוזג בבאר…) – איסטווד גם יצר בעצמו את סרטו הראשון כבמאי-שחקן, ונתן לעצמו את התפקיד הלא מאצ'ואיסטי של שדרן הרדיו הלילי, שמעריצה מטורפת מפתחת כלפיו אובססיה. בהשפעת "מיסטי" נוצרו סרטים רבים (ביניהם גם הסרט האיום "חיזור גורלי"). ב"מיסטי" יש גם קטע ארוך שהוא בעצם וידיאו-קליפ מרהיב, סצינה מנותקת מהקשרו הכללי של הסרט, אבל נצרבת חזק בתודעה. איסטווד גאון.

נערת הטלפון והבלש אלן ג'יי פאקולה
סרטו המעולה של הבמאי אלן ג’יי פאקולה. בלש ושמו קלוט (דונאלד סאתרלנד) וזונת צמרת (ג’יין פונדה הנאה). מותחן עוכר שלווה.

הצגת הקולנוע האחרונה – פיטר בוגדנוביץ'
התבגרות, תמימות, מיניות, אהבה, בית קולנוע, סרט בשחור לבן, ג'ף ברידג'ס הצעיר, בריכת שחיה וסיביל שפרד בת 21 בעירום פרונטלי בפעם הראשונה והאחרונה, ועיירה קטנה בדרום טקסס ואלן בורנסטיין בתפקיד מופלא. פיוט קולנועי.

סיביל שפרד

ידע הבשרים – מיק ניקולס

יצירה משובחת (ולטעמי: הטובה ביותר של מיק ניקולס) על גברים, נשים, שמרנות ופתיחות, הדחקה ומימוש. מעשה בשני חברים – ג'ק ניקולסון הוא הרווק ההולל הנותן בראש, ארט גרפונקל הוא המתאהב היציב. זה מקנא בזה, וזה מקנא בזה. בתפקיד הנשים הנהדרות, קנדיס ברגן (האשה שניקולסון זיין, ואחר-כך גרפונקל איתה התחתן) ואן מרגרט הבלתי נשכחת.

אן מרגרט

נקודת היעלמות – ריצ'רד סרפיאן
Vanishing Point הוא סרט מסע סבנטיזי מוטרף. אחד מתערב עם חבר שלו שיצליח להגיע מדנבר לסן פרנסיסקו ב-15 שעות. הוא יוצא למסע עם כמות מסחרית של סמים ואלכוהול ובליווי של שדרן-רדיו עיוור סרט-מכוניות הזוי, מפגשים משונים ודמויות ביזאריות

איש האומגה – בוריס סגל
סרט נשכח למרות שהכוכב הראשי שלו היה כוכב-ענק פעם (צ`רלטון הסטון). לוס אנג`לס אחרי מלחמה כימית, עיר רפאים שכל תושביה מוטנטים החיים בלילה. הסטון בוזז חנויות ביום וצופה ב"וודסטוק" בנוסטלגיה – אבל בלילה הוא צריך להימלט מפני המוטנטים, בחיפוש אחר בני-אדם אחרים ששרדו. הסרט השפיע עמוקות על לוק בסון שעשה את "המאבק האחרון" 12 שנים אחר כך.

בננות – וודי אלן

מה לא עושים בשביל לזיין? וודי אלן עם האג'נדה הזאת עשה את הסרט המצחיק למדי שלו, על חננה שמצטרף למורדים מקומיים באיזו ארץ נידחת, עד שהוא מתמנה לנשיא המדינה, והכל בשביל להכניס למיטה איזו שיקסע נאה.

Two-lane Blacktop ("אהבה על גלגלים") – הלמן מונטי
שני צעירים (דניס ווילסון מהביץ' בויז וג`יימס טיילור) חוצים את אמריקה ומתחברים בנהגים מזדמנים, קאלט. מסע. עלומים. סרט עצמאי, מקורי, דקדנטי. סרט ענק עם סיום בלתי נשכח.  "סרטו של מונטי הלמן מ-1971 הוא אחד הסרטים הנועזים והחשובים ביותר שהופקו באותה תקופה של שינוי בתולדות הקולנוע האמריקאי. בסגנונו הייחודי מתאר הלמן בסרט מרוץ בין שני מכוניות, שמצטבר לאמירה על חידלונה ונואשותה של החברה והתרבות האמריקאיות באותה תקופה" (אורי קליין, הארץ)

ג'יימס טיילור ב"אהבה על גלגלים"

שאפט – גורדון פארקס ג'וניור
ה"בלאקספלויטיישן" המחאתי של שנות השבעים התחיל כאן. שאפט הבלש השחור, המוזיקה (השחורה) של אייזיק הייס.

Sweet Sweetback's Baadass Song
סרט פולחן שחור של מרוין ואן פיבלס, שכתב, ביים, הפיק ערך והלחין את המוזיקה וגם שיחק.

ניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות ב"לונדון קולינג". להרשמה לחצו כאן.
עוד רשימות שלי על קולנוע תמצאו פה. רק צריך ללחוץ
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • סטיבי  On 05/19/2007 at 11:25

    בשידור חוזר בערוצי הסרטים של יס את "באדאס", שהוא סרט כמו-תיעודי שעשה השחקן-במאי מריו ואן פיבלס על סרטו של אביו, על כל קשיי ההפקה וכד' (וגם ממש לא מסתיר את הקשיים באישיותו של מלווין…).
    די מפתיע לגלות שהסרט של מלווין עדיין נראה חזק ובוטה גם היום, שנים רבות אחרי, כשכביכול כבר 'ראינו הכל בקולנוע'. ובהתחשב בעלילתו ודרך ההעברה של הרעיונות והמחשבות של הבמאי אל הבד, זה באמת נס שמישהו חשב וגם העיז לעשות את הסרט הזה (גם בלי להתייחס לענייני תקציב).

    נ.ב. למה לקמץ ב-S? יש חמישה 🙂

  • Jack-In-Box  On 05/19/2007 at 12:52

    דבר ראשון אחלה רשימה! אבדוק את הסרטים שאני לא מכיר. תודה
    דבר שני, ממליץ לך לראות את הדוקומנטרי (אם עוד לא ראית) שנקרא A Decade Under The Influence שהוא על הקולנוע האמריקאי של שנות השבעים (בשלושה חלקים).

  • דוד שליט  On 05/19/2007 at 13:32

    "הקשר הצרפתי" של וויליאם פרידקין ו"מיני ומוסקוביץ'" של ג'ון קסבטס.

  • יעל ישראל  On 05/19/2007 at 17:56

    ..

  • רונית  On 05/19/2007 at 18:13

    ומקווה שלפחות חלק מאלו אמצא בספריה מתחת לבית.
    ובתור ביטוי לנשים פה, הייתי מצפה למילה על קלינט הצעיר. הו גוד.

  • עופר  On 05/19/2007 at 21:49

    נסה לראות את הקלפן והיצאנית
    סרט עצוב ויפה נורא.

  • עידן וילנצ'יק  On 05/20/2007 at 11:16

    נו, היו כמה סרטים אמריקאיים גדולים מאז 1971: הסנדק 1 ו2, קן הקוקייה, נהג מונית, כל אנשי הנשיא,רשת שידור, אנני הול, מלחמת הכוכבים, צייד הצבאים, מנהטן, השור הזועם, אי.טי, החברים של אלכס וגם מאז 1987 צצו קוונטין טרנטינו, פול תומס אנדרסון והיו גם שתיקת הכבשים, בלתי נסלח, חומות של תקווה,פארגו,אמריקן ביוטי, מיסטיק ריבר. הקביעה היא שרירותית ולא עומדת במבחן המציאות,אפשר להתייחס אליה כסובייקטיבית ואז היא נכונה עבור הכותב בלבד. אני אישית חושב שהקולנוע האירופאי הפך עם השנים ליותר פלצני ומרוצה מעצמו באופן כללי.

  • עידן וילנצ'יק  On 05/20/2007 at 11:42

    שכחתי את נאשוויל, השחקן ותמונות קצרות, אפרופו אלטמן.

  • בועז כהן  On 05/20/2007 at 13:30

    כמעט כל הסרטים שציינת (הסנדק 1 ו2, קן הקוקייה, נהג מונית, כל אנשי הנשיא,רשת שידור, אנני הול, מלחמת הכוכבים, צייד הצבאים, מנהטן) – הם משנות השבעים.

    אבל מאז 1987 יש ירידה דרסטית ועקבית ברמת הסרטים בעולם בכלל, ורמת הסרטים האמריקאים בפרט.

  • עופר  On 05/20/2007 at 20:27

    אם קולנוע אמריקני משנות השבעים מעניין אותך, אתה חייב לקרוא (אם עוד לא קראת) את Easy Riders, Raging Bulls של Peter Biskind. הכותרת כבר נותנת לך מושג על מה זה…

  • עידן וילנצ'יק  On 05/21/2007 at 11:03

    בועז, לא ברור למה דווקא 1987 מצויינת אצלך כשנת המפנה, אולי בגלל שחלפו עשרים שנה. באותה מידה זו היתה יכולה להיות 1985 או 1988, אבל מי אני שאתווכח.

  • בועז כהן  On 05/21/2007 at 11:14

    נכון. אתה צודק. 1987 זו סתם שנה, כמו 1971. באותה מידה זו היתה יכולה להיות 1985 או 1988

    אני לא מדבר על שנה ספציפית.

    אני מדבר על תהליך כללי ועקבי של התדרדרות.

  • מיכאל  On 05/21/2007 at 11:19

    סדרת סרטי "הארי המזוהם" אהובה עלי במיוחד, דרך אגב, גם הפסקול מצויין.
    מבחינתי איסטווד הוא הגבר האחרון לפני עידן הפוליטיקלי קורקט, יותר מלוטש מסטיב מקווין והרבה יותר אינטיליגנט מצ'ארלטון "אני אוהב לירות באנשים" הסטון.
    תודה על הסקירה בועז.

  • אסף ברטוב  On 05/09/2008 at 18:16

    ובכל זאת, מה דעתך על "כלבי קש"?

  • בועז  On 05/09/2008 at 20:01

    משל חריף על האלימות הטבועה באופי האנושי, קלאסיקה. מעניין ששני סרטים של במאים אמריקאיים (סטנלי קובריק, סם פקינפה) צולמו באנגליה, באותה שנה (1971), ושניהם עוסקים בשורשי האלימות, ובעובדת היותה מעגלית. אלימות מולידה אלימות שמולידה אלימות.

    הגירסה המלאה של "כלבי הקש" טורדת-מנוחה ומהממת.

  • Misha  On 04/03/2011 at 14:41

    תודה רבה על הסרטים!

  • ארז מנור  On 04/08/2011 at 23:29

    אחלה סקירה כל פעם שאני רואה וודי אלן אני מת מצחוק הבנאדם הכי מצחיק שהילך על הכדור הזה לדעתי ועדיין

  • MosheL  On 04/09/2011 at 19:43

    טעם משובח יש לך בסרטים כמו במוסיקה

    ודי דומה לטעמי שלי…
    מושל
    moshel1@progrock.co.il

  • יוסי  On 05/13/2011 at 14:54

    פוסט מצוין!

  • misha30792  On 05/16/2011 at 10:27

    לייק לפוסט!

  • גיל  On 05/16/2011 at 17:04

    בועז, אתה צודק לגמרי. כשמסתכלים על סרטים אמריקאיים מהעשור האחרון רואים שרובם נוסחתיים. הטקסטים הדוקים, הצילום יפה אבל הם חסרי כל ערך מוסף משמעותי. הבעייה לדעתי עמוקה יותר כי הקולנוע כחווייה כבר לא קיים יותר. אנשים עדיין הולכים לקולנוע אבל כל סרט נשאר רק שבועות ספורים בלבד ומייד אחרי זה יוצא על הדי.וי.די. פעם סרטים היו מוקרנים במשך שבועות ארוכים, לפעמים עשרות, מאפשרים לנו לחזור אליהם שוב ושוב ולעכל אותם. אולי יותר מהכל, סרטים מעטים מדי גורמים לנו לחשוב.

  • ניר  On 05/16/2011 at 21:27

    \מה שקרה הוא פשוט מעבר מקולנוע לטלוויזיה. סרטים נעשים היום בשביל לספק בידור קל, לשטוף את העיניים באנג'לינה ג'ולי או באפקטים של מייקל ביי. ברעיונות מורכבים מתעסקים בטלוויזיה, שיכולה לתת להם יותר משעתיים.

    "הסמויה" או "סופרנוס" או "מד מן" עומדים בקלות בתחרות עם כל סרט ברשימה, או בכלל.

  • זאביק  On 08/12/2014 at 6:40

    רשימה מעניינת (אם כי אני בטוח ש-1972 היתה הרבה יותר טובה)

    הידרדרות התרבות ב-20 השנים האחרונות באה לידי ביטוי לדעתי בכל התחומים. גם בקולנוע, גם במוזיקה, ובכלל באופן כללי בבני אדם שהופכים יותר דפוקים משנה לשנה.

    לפני כמה ימים חשבתי על זה שאנחנו הפרמיטיבים האמיתיים לא שבטי האמזונס שחיים בשלום עם הטבע ולא חסר להם דבר

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: