אין שום סיבה לחגוג

אחד במאי 2011. בשבוע הבא תציין ישראל 63 שנות קיום. מדינה שבה סולידריות וסוציאליזם נחשבות למילים מגונות. אין בישראל אמונה בחינוך שוויוני וטוב לכל או מחשבה עצמאית וליברלית. ישראל 2011 היא מדינה אכזרית שריסקה במגף קשה את מעמד הביניים ומעמד הפועלים. מנהיגיה בחמש עשרה השנים האחרונות אינם דומים למנהיגי העבר. הם אינם ישרים, אינם צנועים, אינם נוקפים אצבע למען החלשים והאומללים – ולא משנה אם אלה ניצולי שואה זקנים, מפוני גוש קטיף שאיבדו את בתיהם בהתנתקות, חולים או סתם עובדי-יום המשקיעים את כל מה שיש בהם במקום עבודה, שיבעט בהם לרחוב, בהזדמנות הראשונה.

1 במאי 2011 חג הפועלים, אבל לפועלים בישראל אין שום סיבה לחגוג. הסוציאליזם האמיתי, הטוב, במובן המקורי, הישן והטוב, איננו עוד.  1 במאי, החג הסוציאליסטי ההוא, מסמל את מה שהיינו ואיננו עוד. היינו מדינה עם סולידריות ופשטות, אבל עכשיו אין עוד "ואהבת לרעך כמוך" ו"כל ישראל חברים זה לזה". יש בעלי הון וממון – ויש את כל השאר. אין סולידריות, אין חמלה ואין חסד. אין רחמים על הזקן והעני הוא שקוף. בגלל גזענות רודפים את ילדי העובדים הזרים. הרי אם הם היו יהודים – למשטר לא היתה בעיה איתם, ולא היו רודפים אחריהם, ומנתקים אותם ממשפחתם. לא היו שולחים אותם בחזרה לארצות שבהם צפוי להם מוות, בניגוד ל"אמנת הפליטים" שמדינת ישראל חתומה עליה ובניגוד לעיקרון ה-non-refoulement – ואם הם היו עשירים מאוד בכלל כולם היו נשכבים לפניהם כשטיח לניגוב רגליים.

מדינת ישראל 2011 רומסת את מי שאין לו כוח, את מי שאין לו ממון רב וקשר ישיר לפוליטיקאים. מדברים על צמיחה – כשהצמיחה היחידה מורגשת בחשבונות הבנק של עשירי ישראל, 2% מהאוכלוסיה, ואצל כל היתר יש רק הידוק חגורה, צימצום וכאב-לב, התפשרות על כל צעד ושעל ומאבק סיזיפי בתקרת האשראי, באוברדרפט, במוסר התשלומים הירוד של המעסיקים ערלי הלב שמטפחים את השוטף + 30 או  +60 + כמה חודשים. והרי לפני שמגבילים את המשיכה מחשבון הבנק, צריך להגביל את היכולת של בעלי הממון להחזיק בכסף שהרווחנו בזיעת אפנו עוד ועוד ימים, מבלי שניתן יהיה לתבוע אותם על הלנת-שכר.

 

בישראל 2011 אין בטחון למי שאין לו ממון. הכסף הוא האלוהים היחיד והוא מכריע בכל זירה אפשרית: אקולוגית (המלחמה של כרישי הנדל"ן להרס החופים של מדינת ישראל והטבע בכלל כדי לבנות עוד ועוד), בריאותית (תרופות חיוניות אינן נמצאות בסל הבריאות), אנושית (הכסף שנגזל מניצולי השואה, הכסף שלא משולם לעובדי הרשויות המקומיות, הכסף שהביטוח הלאומי לא מעביר לנזקקיו, ועוד) והמוסרית (ישראל הפקידה את העובדים הזרים בידי סוכנים תאבי-בצע, שמקבלים סכום עתק על כל עובד זר חדש שמגיע לישראל, והם סוחרי-אדם לכל דבר).

מה תעשו בגיל 50, במדינה שעוברת להפרטה מלאה של ה-כ-ל וזונחת כל סולידריות אנושית וחברתית? מי יהיה המעביד שיזרוק אתכם לרחוב, מבלי להניד עפעף? ומה תעשה המדינה כשתבואו להתחנן על נפשכם? (תעצום עיניים, ותתעלם כמובן).

ישראל זקוקה למהפכה. מהפכה אמיתית. כזו שתשנה באמת את סדרי העדיפויות. עמיר פרץ הנלעג רץ אל משרד הבטחון דקה וחצי אחרי הבחירות, כשהוא שוכח בדרך את כל ההבטחות בנוגע ל"בחירות חברתיות". אף אחד לא דאג למעמד הפועלים בישראל עד כה. ש"ס, מפלגה גזענית, לא רואה את הציבור העני בישראל. אהוד ברק קשקש על "הזקנה במסדרון בבית החולים" אבל בעצמו עשה לביתו יפה מאוד – כשהעם הופך לעני יותר ויותר, אריק שרון פעל למען ההתנתקות, מבלי להבין שזו לא הבעיה פה, אלא העוני, הבערות, המצוקה הכלכלית, ההתמוטטות של מערכת הבריאות ומערכת ההשכלה הגבוהה. וגם לא עמיר פרץ המאכזב.

יותר מכל ישראל זקוקה לראש ממשלה  שיהיה אדם צנוע, איש ישר כסרגל – אחד שלא רואה את העולם מבעד למשקפי בעלי ההון והממון,  איש צנוע והגון – מבלי שום קשר לדעותיו בנוגע לשלום עם סוריה או פינוי השטחים.

הסכנה הגדולה לעתיד המדינה והחברה כאן בכלל לא נמצאת מהצד השני של הגבול. הסכנה היא בכך שהמדינה חולה במחלה אוטו-אימונולוגית.  היא תוקפת את עצמה.  תחשבו על זה. יש לכם 1 במאי שלם לחשוב על זה.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שרון רז  On 05/01/2011 at 12:35

    כל מילה מדוייקת. מזדהה עם כל הפוסט העצוב הזה. נדרשת באמת מהפכה בסדרי העדיפויות של המדינה. דחוף.

  • בעז  On 05/01/2011 at 13:23

    והדבר היחיד שחסר ב post העצוב והכל-כך נכון הזה, שהפכנו לציבור שיוצא כל בוקר למלחמה.
    מלחמה על הכביש, על הזכויות, על ההישרדות, על הפרנסה.
    כולנו חסרי סבלנות, דורסים בועטים ואגרסיביים ורק לפעמים לכמה דקות, מציץ האני הטוב הסובלני שמתחת לכולנו, אותו אחד שמתחבא, נעלם ונשחק ביום יום.

  • אסתי  On 05/01/2011 at 14:05

    שמעתי את התוכנית שלך הבוקר וחשבתי בדיוק על הדברים האלו.
    אבל, כדאי לציין שאחת הבעיות שעליהן נוהגים כאן להרחיב היא דווקא בעיית השמאל שהפריט את עצמו. מאתמול אני מתכננת פוסט על זה.
    כשנגמור את חגיגות יום השואה, אני מבטיחה להעלות אותו.

  • avha  On 05/01/2011 at 15:58

    כל מילה בסלע!

  • דוד  On 05/01/2011 at 16:29

    מצטער שאני מוצא את עצמי כל הזמן חולק עליך. בכל מקרה זה נעשה באהבה גדולה ובהערכה ענקית אליך. ובכל זאת… 'אל תאמר כי ימים עברו היו טובים יותר מימים אלה כי לא בחכמה אמרת זאת'. לא זוכר מי אמר את זה, אבל איך שלא יהיה זה נאמר בחכמה.
    האמן לי, אל תאמין למי שאומרים לך שפעם היה יותר טוב, שהמנהיגים היו פחות מושחתים וכן הלאה וכן הלאה. אנחנו היום די דומים למה שהיינו פעם, בהבדל יסודי אחד- הכל יותר גלוי ויותר חשוף, וכן בהיבט נוסף- היום הרבה יותר בטוח, למרות הכל, להיות יהודי ובכלל בנאדם.
    לא צריך "מהפכות" ולא צריך לקטר על המצב, כל אחד צריך להשתפר מהמקום המסוים שלו, להוסיף את האור האישי שלו.
    ואם התחלתי בציטוט אסיים בציטוט של הראי"ה קוק (אפשר מבחינתי לדלג על המשפט עם ה"כפירה"):

    "הצדיקים הטהורים – אינם קובלים על הרשעה אלא מוסיפים צדק

    אינם קובלים על הכפירה אלא מוסיפים אמונה

    אינם קובלים על הבערות אלא מוסיפים חכמה"

    • בועז כהן  On 05/01/2011 at 16:57

      באמת? בן גוריון היה מושחת כמו אולמרט?

      יצחק שמיר היה עשיר כמו אריק שרון?

      מנחם בגין היה בעל הון וחובב מנעמים כמו ביבי נתניהו?

      אתה לא רציני.

      • Corinna Hasofferett קורינה  On 05/01/2011 at 17:22

        לא בועז, לא בהשוואה פרטנית מדובר. בשלטון כל יכול רומס את השונה – גם אם שמותיו משתנים מדור לדור, בעושק החלש, ביהירות.
        שורשיהם כאן מדור לדור.
        לא מנהיג שונה נחוץ כאן אלא שכל אדם יתעשת וידע להנהיג את חייו כך שלאף מנהיג לא יהיה הכוח לרמוס.

    • דוד  On 05/02/2011 at 14:31

      רזי היקר
      קצת יהיה קשה לי לבקש ממישהו שכנראה קרא את "חמורו של משיח" לתת לראי"ה קוק הזדמנות נוספת… אבל אנסה בכל זאת להעלות מספר טיעונים.
      1. צריך לשפוט את הרב קוק בקונטקסט התרבותי וההסטורי בו הוא כתב. קצת קשה לנו להבין היום, בעולם הבטוח שלנו שלא סובל מרדיפות, מה הרגישו היהודים שכן חיו בתקופות פחות נעימות. זה הקונטקסט ההיסטורי.
      2. הרב קוק לא היה גזען, ממש לא. אני מחפש דרך להסביר את הנקודה הזו שברורה לי כשמש וזה לא פשוט כי צריך לקרוא את כל הכתבים שלו, או לפחות את חלקם הגדול כדי להבין את זה. כן, הוא השתמש בטרמינולוגיה קשה, כמו עם הטרמינולוגיה שלו על חמורו של משיח. אני חושב שהוא אכן ראה בעם ישראל עם עם סגולות מיוחדות אבל במובן המחייב, לא במובן המעדיף. זה שיש לנו סגולות "גבוהות" מחייב אותנו להיות יותר מוסריים. אני לא רוצה עכשיו להכנס לענין הזה כי זה מורכב וזה למעלה מכוחותיו של טוקבק.
      3. גם אם נסכים שהמשפט הזה מקומם, עדיין צריך לזכור גם את הדברים הטובים שהוא כתב, והם רבים. כמו כל הוגה הוא כתב הרבה ולפעמים הוא כתב דברים סותרים ולפעמים הוא כתב דברים מקוממים. יש הרבה דוגמאות בהיסטוריה להוגים או כתבים כאלה, ולא רק אצלנו ששם הרדיפות מידי הגויים גרמו לתגובות נגד. ניטשה גם כתב הרבה דברים מקוממים, גם וולטר. לאו-טסה חשב שצריך לזרוק את כל המוסר לפח, מרטין לותר היה איש נוראי- אנטישמי ועם בעיות קשות עם המין הנשי. אוגוסטינוס גם היה אנטישמי, פאולוס… נו, הרעיון מובן אני חושב. אם נחליט שאנחנו מחרימים הוגים או פילוסופיות שלמות בגלל שיש אצלם כתמים שחורים, נצטרך להחרים כנראה את כל היצירה האנושית המופלאה. הרב קוק מהבחינה הזו דווקא נמצא במצב טוב יחסית.
      טוב זה יצא ארוך חוששני אבל אני מקווה שהצלחתי לשנות את דעתך אפילו קצת

  • seymore butts  On 05/01/2011 at 17:26

    בועז, גם אני שמעתי את תכניתך הבוקר כמו אסתי, וכמו דוד ביום אני חולק על חלק מדבריך. נכון שהמצב על הפנים ויש הרבה שחיתות שלטונית, אבל יש להבדיל בין שחיתות שלטונית ואדישות לנושאי רווחה לבין אורח חיים צנוע. המשפט שהגבת "יצחק שמיר היה עשיר כמו אריק שרון?" אפילו מקומם. האם זה פשע להיות עשיר ולאהוב לעשן סיגרים, בהנחה שהסיגרים ממומנים מכיסך? צריך לשפוט את מנהיגינו לפי ההישגים שלהם בשטח ולא לפי אורח החיים האישי שלהם, כל זמן כמובן שאורח חיים זה אינו נגוע בשחיתות של ממש.

    אני לא חושב שעד לפני 15 שנה היה פה גן עדן. להזכירך כמה "הישגים" של ראשי ממשלה קודמים:

    גולדה מאיר אולי התלבשה בצניעות (ע"ע "נעלי גולדה") ולא הייתה מושחתת אבל כשלה כישלון חמור במחדל מלחמת יום הכיפורים, שהיה עמוק הרבה יותר משאלת גיוס או אי גיוס המילואים. התוצאה: כמעט 3000 הרוגים ושבר עמוק שלא נרפאנו ממנו עד היום.

    בתקופתו של דוד בן גוריון היית חייב "פנקס אדום" (גם זה מתקשר ל-1 במאי) כדי להשיג עבודה. מי שהיה תומך חירות מוצהר היה יכול לשכוח מעבודה בסקטור הציבורי. ובענייני רווחה – עד היום עולים ממוצא מזרחי זוכרים את טראומת הדי. די. טי, השלכתם למעברות ואדישות הפוליטיקאים של אז לגורלם.

    ומנחם בגין המהולל – שהתפרסם באורח החיים הצנוע שלו – מה זה עזר בדיוק להרוגי מלחמת לבנון הכושלת אליה יצא מתוך חוסר הבנה מוחלט של התמונה המורכבת בלבנון ומתוך יומרה להמליך ללבנונים ראש ממשלה מטעמנו. אותו בגין שחתם על הסכם שלום עם מצרים תוך ויתור על 100 אחוז משטחי סיני ומסירתם למצרים בתוך שלוש שנים בלבד, בניגוד לכל עמדותיו כפי שהציג אותם עד היבחרו – הסכם שברור כיום שתוחלת חייו כתוחלת חייהם של סאדאת ומובארק בשלטון.

    אז נכון, חשוב שראש הממשלה יהיה אדם ישר וקשוב לסבלות העם, ורצוי שיהיה צנוע. אבל האם זה מספיק ?

  • רני  On 05/01/2011 at 18:17

    הישבן של סיימור.
    גולדה מאיר לא גנבה והייתה אחראית למפלה. אולמרט גנב והוה אחראי לכשלון צבאי מחפיר בלבנון.
    סיפור הפנקס האדום זה שקר דמגוגי. פנקס אדום זה חבר הסתדרות לא !!! חבר מפא"י. ציפורי החירותניק התקדם בצה"ל. משה שהמי חבר ביתר היה מהנדס צפון בן עמי ראש עריית נתניה העסיק יוצאי ביתר, יצחק שמיר עבד בשירותי הבטחון ומאות ציונים כללים שרתו בממשלה ובעיריות. אכן כמו בכל שלטון אנשי אופוזיציה נדפקו. כך זה בכל מקום בכל זמן . במעברות עברו אשכנזים כיוצאי ארצות האיסלם. כולם חוטאו בדי די טי. הפוליטיקאים לא היו אדישים לגורלם. המעברות חוסלו תחת שלטון השמאל. היה חינוך טוב מהיום, היה ביטוח רפואי. הוקמה מדינה בתנאים קשים ביותר והרבה סבלו. הנסיון לבנות כאן מפלצת גזענית רודפת יוצאי ארצות המזרח הנו שקרי. גם עירקים שהגרו לאנגליה ולא לישראל סבלו, שינו לבושם מנהגיהם בישולם והמוזיקה ששמעו. הגיע הזמן להיות פוסט גם בנושא זה. היה גזענות הייתה אפלייה היו בעיות אבל זו לא הייתה שיטה וזה לא היה יותר גרוע מארץ הגירה אחרת.
    הביקורת על בגין בגלל היותו בעת ובעונה אחת רודף שלום מוגזם ופתי מחרחר מלחמה שלא הבין במה מדובר משונה. האם הכותב חושב שצריך וניתן היה להחזיק בסיני ולוותר על חוזה שלום?

  • sivi  On 05/01/2011 at 19:35

    כל מילה בסלע

  • ziv  On 05/01/2011 at 19:39

    כואב כמה שזה נכון….

  • avivamishmari  On 05/01/2011 at 20:00

    תודה, בועז, על התזכורת העצובה. כואב, אבל אולי ידרבן ליתר מודעות ומשם לפעולה של ממש. אולי.

  • נעם אשד  On 05/02/2011 at 5:30

    בועז ידידי ,
    ברור לי שמילותיך יוצאות ישר מהלב, וכשהתוצאה הסופית עגומה קל לצבוע הכל בשחור , אבל ישנם גוונים אפורים וגם קצת רקע לבן.
    משעה שהקומוניזם פשט את הרגל (ועל כן גם ה 1 במאי)החזירות הקפיטליסטית פשטה בכל מקום.
    השחיתות והשחיטות בכל מקום. אינני מכיר את הראי קוק , אבל הציטוט הספציפי של דוד במקומו, זה לא חוכמה לצעוק אין מנהיג ראוי,
    צריך להתחיל לפעול למען הנהגה ראויה, לחפש את האתונות ולהשקיע בהם.מדינת ישראל היא בבואה של ארצות המערב עם תיבול ים תיכוני, איננו עם סגולה באמת. המהפיכה החברתית של העולם היא הרשת , והתקשורת. לצד הדברים הנפלאים שבה נמצא גם החינוך הירוד , הגס וההמוני. בעולם שבו לידי גאגא היא האומנית הפופלרית ביותר, על תצפה לקבל מנהיג טוב מנתניהו

  • הצועד בנעליו  On 05/02/2011 at 10:44

    לפני 15 שנה קרה אולי דבר טוב אחד – נבחרי העם/ השלטון התחילו לתת לנו את הז** בלי הרדמה. יעבור זמן עד שנדע להעריך אותם. (אין צורך לומר ציניות). ה'ימים הטובים ההם' בזמן אמת הם לא תמיד נראו טוב כל כך, עובדה שהססמה 'יהיה טוב' רווחה בשנות ה70 אז כנראה שלא היה טוב כל כך(טוב, עכשיו גם את זה לא אומרים יותר) או שלא ידענו כמה טוב.
    מה שהיה פעם, זה שחיינו תחת הגנה מסויימת, היתה צביעות מוסכמת כזאת לפיה אנחנו חיים במדינה סוציאליסטית (גירסת המערך) או במדינת העם הכי רחמן בעולם (גרסת מנחם 'לב יהודי חם' בגין) ולפעמים הצביעות חייבה גם את השלטון. מרגע שהשלטון חרט על דגלו את האמת הברוטלית (כלומר הוא אינו מרגיש עוד מחוייב להרגיע אותנו) כמובן שקל לו יותר גם לעשות דברים בלי למצמץ ולהסמיק, ולפחות ביבי וכנופיית השלטון הנוכחית מראים לנו מול מה אנחנו עומדים. אבל הקפיטליזם החזירי כמדיניות ואידיאולוגיה חסרת מעצורים התחיל להיות מיושם עוד משנות ה80, – תכנית החירום הכלכלית, ימי שמעון פרס וחברים שהימין פשוט התווה בשבילם את הדרך ליישם את מה שמאד רצו אבל לא ידעו איך.

  • נהייהעמומה  On 05/03/2011 at 20:04

    אני לא בטוחה שפעם היה יותר טוב, אני חושבת שהיה יותר קל למצוא אנשים שמוכנים לפעול למען העקרונות שלהם ולא למען איזה גמול אישי.

    אבל בגדול, הייתי שמחה אם היו לנו מנהיגים שלא הייתי מתביישת בהם.

  • noa  On 05/15/2011 at 20:53

    בוודאי שפעם היה טוב יותר. פעם לא היינו חברה מופרטת, שמקדשת את האינדווידואל בשם כל הקדושים. היו לנו 4 סוגי שלגונים לבחור מהם במקרר במכולת, קנינו נעליים פעם בשנה. טלווזיה איכותית שודרה בעיקר בשעות הבוקר,כשהיינו "חולים" כדי לראות ד'ר הפבייק. ואחה'צ בין 17:30-18:15 היו תכניות ילדים. שאר הזמן שיחקנו בחוץ,עם החברים. אמא שלנו יכלה לעבוד רק עד אחת וחצי, להתפרנס בכבוד יחסי ולהיות איתנו בבית אחה'צ. נכון-לא נסענו לחו'ל, לא קנינו אדידס ולא היו לנו מחשבים ואייפודים. אבל הימים עברו לא פחות טוב, ויותר חשוב מכך, היו עוד די הרבה אנשים מסביבנו שחיו ככה.היתה פחות תחרות. אולר קבלו בבר מצווה.
    היום מפחיד כאן. וזה לא רק בגלל הפוליטיקאים. בכל פעם שאני עולה על העכביש יש לפחות 5 רוצחים ישראלים,או יותר נכון,מפגעי התאבדות ושכמעט הורגים אותי יחד איתם,בגלל חוסר סבלנות וחוסר ערך.
    אין ערך לחיים.
    החיים בכל העולם הפכו מטורפים יותר,תזזיתיים יותר, פחות ערכיים רוחנית.
    אבל ישראל קמה כמדינת חזון, היה חזון. היתה שאיפה לבנות כאן חברה בריאה.מתוקנת. ונראה שהנסיון הציוני נכשל ובגדול.
    ומה הלאה?
    לאן אנחנו הולכים מכאן?

  • tipid1  On 02/27/2012 at 22:53

    כל מילה נכונה

  • seymore butts  On 02/28/2012 at 11:51

    בועז – חשבת לנסות להשפיע מבפנים ?
    הכתיבה שלך אינטליגנטית ומעניינת ולא מתחנפת כמו זו של יאיר לפיד, וקשה לי להאמין שיתפסו אותך על גילויי בורות כמו שלו (עיין ערך שיוך הפסל ג'אקומטי שחי ויצר במאה העשרים לתקופת הרנסאנס).

    גם אם שמך לא מככב במדורי הרכילות ופניך לא מופיעות על קירות חדרי הסלון בארץ מדי ליל שבת יש ציבור עצום שמכיר אותך מכוח המשבצת הרדיופונית שלך.

    לדעתי יכולת להיות שר תרבות ראוי.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: