השיר הכי חשוב שנכתב בעברית

 

יש שירים יפים, שירים מרגשים, אבל יש מעט מאוד שירי רוק בעברית שאפשר להגדיר אותם כ"שירים חשובים". מ-מ-ש חשובים. כל החבר'ה הוא שיר חשוב. המרירות הצינית המפוכחת והארסית שלו מנטרלת את הזעם האפשרי ומשאירה תמונת מצב חדה, ברורה וקרה לגמרי. דווקא הקור החריף הזה מהמם את התודעה כששומעים את "כל החבר'ה". יש מספר שירים שנכתבו ובוצעו בידי נשים ועוסקים באונס. ברוב המקרים (אצל טורי איימוס, למשל, או אצל קאט פאואר) הם טעונים בזעם נורא (ומובן בהחלט) או ברצון לנקמה או בנקמה ממשית.

יהלי סובול, סולן ומנהיג להקת מוניקה סקס, כתב דווקא בחוסר סנטימנטליות כשהוא חותך לגזרים את הפושעים ("הם מהסוג שהולך לקרבי, הם מהסוג שמרים את הדגל בטקסים בבית ספר ובתנועה") ואת הרופאים ("מקשיבים אם משהו זז בבטן, אבל לא מקשיבים ללבך") ובסופו של דבר גם את השופט ("השופט הקל את העונש, כי לא צעקת ולא היית בתולה") ובסופו של דבר את מערכת המשפט האטומה והאכזרית כולה ("החוק היבש לא נרטב אף פעם, אפילו לא מדמעה של ילדה").

דומה שלא נכתב מעולם שיר רוק עברי שלוקח סוגיה משפטית כנקודת משען. שירי בתי משפט הם בדרך כלל מבודחים כמו ב"אדוני השופט" ("אדוני השופט, אדוני השופט, זאת האמת ורק האמת, אז למה אתה לי בית סוהר נותן? אינני אשם, אינני אשם") ומרוצים מעצמם ואפילו שמוליק קראוס, שהוציא אלבום שלם בשנת 1977 בשם "מדינת ישראל נגד קראוז שמואל", בחר בטון מסטולי, קליל ולא מחייב.

וכך, "כל החבר'ה", שנכלל ב-1995 באלבום הבכורה של להקת מוניקה סקס, הפך לשיר חריג בתוך כל הרוקנרול העברי הלא מתחייב, רוב הזמן:

כל החבר'ה עברו בתוכך כאילו שאת רכוש ציבורי אבל הם לא מהסוג שהולך לכלא הם מהסוג שהולך לקרבי

הם מהסוג שמרים את הדגל בטקסים בבית ספר ובתנועה

הם למדו בצופים איך לקשור את החבל והרבה יותר קל לקשור בחורה

כל החבר'ה חוזרים כל לילה לביקור בתוכך

הרופאים מקשיבים אם משהו זז בבטן אבל הם לא מקשיבים לליבך

כי אין תרופה לאבן בנפש לזה אי אפשר לעשות הפלה

הרופאים מרוצים הניתוח הצליח ומעכשיו את לא חולה

כל החבר'ה הביעו צער שכל הסיפור הסתבך וחרטה וכל החרא

אז למה הם לא מפסיקים לחייך ?

כי השופט הקל את העונש כי לא צעקת ולא היית בתולה

החוק היבש לא נרטב אף פעם אפילו לא מדמעה של ילדה"

 

וככה אומר יהלי סובול, סולן ומנהיג להקת מוניקה סקס, על נסיבות הכתיבה של השיר: "כל החבר'ה היה הסינגל הראשון של מוניקה סקס מתוך אלבום הבכורה שלנו, "פצעים ונשיקות", ולכן בהתחלה הוא הושמע המון. ההד התקשורתי היה גדול. המרכז לנפגעות תקיפה מינית יצרו קשר איתנו, השתתפנו בקליפ שלהן, גבי גזית הזמין אותנו להופיע בטלוויזיה בתכנית האירוח שלו. אחרי זמן מה השיר נדחק אחורה על ידי שיר אחר מהאלבום, 'מכה אפורה', ומאז הוא לא מושמע יותר מדי".

האם זה, לדעתך, בגלל הנושא הטעון? הרדיו אולי מחפש טקסטים יותר כייפים?

"יכול מאוד להיות. אנחנו בתקופה שבה מחפשים אסקפיזם, ו'כל החבר'ה' הוא בדיוק ההיפך משיר אסקפיסטי".

איך החלטת לכתוב את זה?

"קניתי עיתון, קראתי את הסיפור שהרגיז אותי וזיעזע אותי. השיר נכתב מהר מאוד. לא עבדתי עליו זמן ארוך. הוא היה תגובה ספונטנית. צריך לזכור שלפני 15 שנה החברה הישראלית לא היתה כל כך אלימה כפי שהיא עכשיו וזה היה בהחלט מקרה חריג, של חבר'ה חזקים שניצלו בחורה חלשה".

היית מאוד צעיר.

"הייתי בן 21 ואני מודע לכך שכתבתי שיר שקשה להתעלם ממנו, הוא היה יוצא דופן מבחינת הנושא שלו והתוכן. זה לא היה נשמע כמו עוד להקה צעירה. מאותו רגע שהשיר יצא, לקחו אותנו ברצינות".

בוא ננסה לבדוק, בעצם, מדוע הוא היה ונשאר שיר כל-כך שונה.

"באופן כללי, החברה הישראלית מפוחדת, ובצדק – לחיים כאן יש אלמנטים מפחידים. אז מה שקורה לעדר מפוחד זה שהוא נוטה להתכנס לכיוון המרכז. כל הכבשים מתחרות מי תעמוד הכי באמצע, ומי תהיה זו שפועה במרכז העדר. יש שתי תגובות אפשריות לפחד. אחת זו קונפורמיזם והשניה אסקפיזם. או שאתה לא מרגיז אף אחד, או שאתה שר על דברים שלא קשורים".

שנים ארוכות סירבת לבצע את כל החבר'ה בהופעות. מדוע?

"היו תקופות ארוכות שלא התחשק לי לעשות אותו. בזמן האחרון אני נהנה לשיר שורות שעשויות להרגיז מישהו, לטלטל אותו, אז חזרתי אליו. המיינסטרים נהיה פה כל כך חנפני, שאני רוצה דווקא לשיר את זה".

 

יהלי סובול. צילום: אבי נתן

החוק היבש לא נרטב אף פעם, אפילו לא מדמעה של ילדה.