הענק הסקוטי

בתמונה: אנגוס מק'אסקיל, סקוטי. 237 ס"מ. בועז כהן,יהודי, 180 ס"מ. ספטמבר 1992

 

 

הוויסקי עם טעם חביות העץ. העוגיות הרכות. העצים הצומחים מתוך הנהרות. השמיים הנמוכים. לרגע לא היה לי ספק שהגעתי לגן עדן. האי סקיי, במערב סקוטלנד, נראה לי כאחד המקומות הנפלאים עלי אדמות, אם לא הנפלא שבהם. השלווה, האגמים הנפרשים אל האופק והאור המנצנץ של השמיים הנשבר בהם, העצים המיתמרים ונישאים מתוך מקווי מים, השדות הירוקים. השבוע באי סקיי היה ונשאר אחד מהדברים הבלתי נשכחים בחיי.  הגעתי במעבורת, מקייל לוקאלש, עם מכונית צמודה. הנהיגה הנעימה, האיטית, מתחת לשמיים המטפטפים עד לעיר הבירה פורטרי, בית התה הקסום בלב הערבה הירוקה, נידח ונשכח. הכל זכור לי כרסיסי חלום. הגענו לצפון האי, לעיירה דנווייגן  – ואז…

ואז, מתוך אחד השלטים, הלם בי השם הזה: אנגוס מק'אסקיל! 

עצרתי את הרובר 2000 וירדתי להתבונן מקרוב. החץ הורה ימינה והשם לא הותיר מקום לספק: אנגוס מק'אסקיל.  לא שמעתי את השם הזה שנים רבות מאוד, אבל זכרתי אותו היטב. נכנסתי לרכב וסטיתי מהכביש אל שביל צדדי, בעקבות השלט המוביל לביתו של הענק הסקוטי המיתולוגי.

אנגוס מק'אסקיל היה מגיבורי הספר "מפלאי האדם" של י. רונאי (הוצאת א. זלקוביץ, 1967) שקראתי הלוך ושוב, קדימה אחורה, כל שנות ילדותי. הספר עסק באנשים חריגים בהיסטוריה. עם שיער ארוך עד הרצפה וציפורניים שלא נגזזו, אנשים שזכרו מספרים בעלי 80 ספרות שהוקראו להם פעם אחת ואנשים שהתנבאו בחלומם והדברים אכן קרו, מהפנטים ומהופנטים,  גמדים וענקים. אנגוס מק'אסקיל היה ענק. כנראה האיש הגדול והחזק ביותר בהסטוריה האנושית שגם יש הוכחות ממשיות לקיומו.

אנגוס מק'אסקיל גדל שם. בכפר נידח באי סקיי. הוא נולד ב-1825 להורים חסונים שהביאו לעולם בסך הכל 13 צאצאים. הנער אנגוס אכל היטב והתפתח יפה. בגיל 13 היה גובהו 180 ס"מ ובגיל 19 כבר היה 230 ס"מ. משקל גופו היה 200 קילו בסך הכל – הכל שרירים ועצמות.

אנגוס היה רחב כתפיים ובעל כוח יוצא דופן. כאחד הסוסים בעגלת אביו מת, הוא רתם את עצמו לעגלה והוכיח שגם גברים צעירים יכולים למשוך. בפאב המקומי הוא הרים מעל לראשו חבית בירה, עם 700 ליטר משקה, ושתה ישר מהברז.

אנשים השתעשעו מהכוח העצום שלו. היו כאלה שגם ניסו לאתגר אותו, כמו אותו מתאגרף מקצועי שביקש להילחם בו. מק'אסקיל לכד את כפות ידיו של המתאגרף, ולחץ. המתאגרף צרח, והתעלף מכאב.

הקרקסן צ'רלס ברנאם החתים אותו על חוזה הופעות באירופה, כשבשיאו של המופע היה יוצא "תום הזעיר" – גבר קטן קומה לבוש בבגדי צבא – ועולה לריקוד על כף ידו האדירה והעצומה של מק'אסקיל.  אבל הכסף הגדול הגיע מהתערבויות שונות והימורים על גבולות הכוח של הענק הסקוטי.  מק'אסקיל עמד בכל אתגר. הניף סוסים באויר, שבר לבנים עם הידיים, עקר עצים וגבר בזירת חבלים בקרב של אחד נגד עשרה גברים חסונים במיוחד, שאותם הוא השליך בקלילות אל מחוץ לזירה.

אחת ההתערבויות הביאה לקץ הקריירה שלו כאדם החזק בתבל. אדם התערב על 1000 דולר – סכום עצום, באותם ימים – שמק'אסקיל לא יצליח להרים עוגן של אניה. הענק הסקוטי צחק. משקלו של העוגן היה טון אחד ו-100 קילוגרם. מק'אסקיל כבר הרים, קודם לכן, משקולות של טונה.

אבל העוגן, כולו קצוות חדים, היה קשה לאיזון ולהנפה. אנגוס אימץ את שריריו האדירים, הרים את העוגן עד למעלה מראשו, אבל כשהחל להרויד את המשא הכבד, אחת מזרועות העוגן פגעה בכתפו, הוא איבד את שיווי המשקל, נפל על הארץ וכמעט נמחץ למוות. כתפו הימנית נשברה. שרירי זרועותיו נקרעו. הוא ניצל בנס ממוות, אך נאלץ לפרוש מתחרויות והופעות. את שנותיו האחרונות חי בצנעה, בחווה של אביו. הוא מת מדוכא ועייף בגיל 38, בשנת 1863.  מאה שנה לפני שנולדתי.

בבית הוריו עדיין ניצבת מיטת הענקים שכולה עץ עבה, השולחן שאליו נהג לשבת לאכול ובגדיו שאותם לבש בימיו האחרונים. הבית פשוט ובתוכו הציבו בובת שעווה בגודלו האמיתי של הענק הסקוטי שחי פה, כדי להמחיש לבאים עד כמה עצום היה האיש שהיה וציורים שנעשו בימי חייו והנציחו את מימדיו של הענק מדנווייגן, 236 ס"מ של פלדה אנושית, שגם היא קרסה בגלל רגע של שטות מיותרת.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

השאר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: