שייתקע לכם הבורקס בגרון

 
יוסי לא היה אוהב את זה. רוב רובם של מספידיו שבו וחזרו והזכירו וציינו עוד ועוד ועוד סרטי בורקס, שעם כל ההנאה שהם מסבים לנו, הם לעולם לא יהיו בעלי-ערך ממשי.  שילוח, שהיה איש צנוע ומיוחד במינו,  לא היה אוהב את העובדה שכמעט בכל ההספדים שנכתבו עליו, חזרו והזכירו את הרס"ר הפרסי או את הדביל עם המשקפיים מ"אלכס חולה אהבה", ולא ציינו את התפקידים האמיתיים שבזכותם הוא ראוי לתהילה, זה שגילם בהצגה "הילד חולם" של חנוך לוין,  הפושע המתוחכם וטוב הלב ב"השוטר אזולאי" של אפרים קישון, איש המחתרת ב"הבית ברחוב שלוש" של משה מזרחי וגדול תפקידיו, לטעמי,  המשורר המתכוון להתאבד, שאול הכהן, ביצירת המופת של אסי דיין "חגיגה לעיניים" שנוצר ב-1975, סרט קסום, פיוטי, אבוד ונשכח, למרבה העוגמה, למרות היותו אחד מהסרטים הישראלים הטובים ביותר שנוצרו כאן.
 
יוסי שילוח היה חבר המשפחה משנות השבעים והתיידד עם הוריי בשוק הפשפשים ביפו מתישהו. "אבא שלך ואני מאותה תפוצה, ולפעמים זה מספיק", אמר לי פעם. באייטיז היו לנו שיחות. הייתי בן 21 והוא בן 43, הוא פעיל נמרץ בתנועות שונות למען המזרחיים, עם אג'נדה פוליטית מוגדרת וחריפה, ואני סתם תוהה וטועה בסמטאות החיים.

לפחות על דבר אחד אני חייב לו, כשישבתי ומיררתי בבכי בחצר ביתו ביפו העתיקה, על כשלונות חוזרים ונשנים להתקבל למקומות עבודה נחשקים. גלי צה"ל לא קיבלו אותי, גם בעיתון "במחנה" סירבו לקבלני ואחרי השירות בצבא, בעקשנות רבה התדפקתי וניגפתי מול עורכים מתנשאים ומנוכרים במערכות עיתונים שונים. "זה לא יילך בקלות", שילוח אמר ושלף טישיו אחרי טישיו, לנגב את דמעותיי, "אתה לא משלהם, וזה כואב. אני יודע. אני ממש יודע איך אתה מרגיש". ואני, שאף פעם לא חשבתי על השד העדתי ועל קיפוח כזה או אחר, נאלצתי לגלות מציאות אחרת.
 
למרות שהיה חילוני היתה לו אמפתיה וסימפטיה לש"ס בראשיתה ולכל מי, שבכלל, ביקש לשבור את "ההגמוניה האשכנזית". לא היינו בקשר בשנים האחרונות, אבל אני מניח שהיו לו דברים מעניינים להגיד על השינוי הדרמטי ביחסי הכוחות אשכנזים-מזרחים בתוך החברה הישראלית, אולי אפילו היה קובע שיצרנו מפלצת ולא ל(תת) תרבות המזרחית הזו ייחלנו. הוא תמיד אהב יותר את הברירה הטבעית, נניח, מהפופ השמאלצי שנעטף בסלסולים.
 
שילוח תמיד היה אחר, הוא היה מזרחי אבל לא דתי וגם לא מסורתי, מזרחי אבל לא ימני, אלא ההיפך הגמור, מזרחי אבל כזה שאוהב את חנוך לוין (ואף שיחק במחזותיו) ומזרחי שהבין שכדי לשרוד הוא צריך לגלם רס"ר פרסי אדיוט – ויוסף שילוח לא היה פרסי. ייתכן אפילו שלא ידע אף מילה בשפה הפרסית.
 
שילוח גם היה פוליטיקאי ששנא פוליטיקה, הוא האמין בשינוי שמחלחל לאט, ולא במהפכות בזק, שאוהב את האידאולוגיה אבל מתעב את העסקנות. הוא כעס על זאב רווח, חברו, כשזה הלך לגלם את סלאח שבתי במחזמר  (שהיה נקלה , בעיניו) בתיאטרון הבימה, אבל גם הבין את הצורך להתפרנס, והוא עצמו עשה זאת שוב ושוב. החברה הישראלית אהבה לאהוב את שילוח בתפקידי דמויות נלעגות, וכך זה כנראה עד עכשיו, אחרי מותו.
 
כל ההספדים וההתרפקויות בתקשורת הישראלית השבוע הזכירו את הרס"ר הפרסי והדביל הממושקף מ"אלכס חולה אהבה" והזכירו שוב ושוב את סרטי הבורקס הפולחניים, ולא את ההצגות של חנוך לוין, שיוסי שילוח שיחק בהן, ולא את הסרט הפנטסטי (תרתי משמע)  של אסי דיין "חגיגה לעיניים" וגם לא את סרטי משה מזרחי (הישראלי היחיד שלקח את פרס האוסקר) ואיש לא הזכיר את הצגת היחיד החזקה,  "המסע", שהעלה בתיאטרון בית לסין, הצגה שהתבססה על "גברים בשמש" של עסאן כנאפני.
 
"הם לא ייתנו לך כלום, אתה תצטרך לעבוד קשה, ולקחת" הוא אמר לי שוב ושוב, לא מתוך רצון לנחם, אלא מתוך תפיסת עולם של לוחם תמידי, שהבין שכדי לפרנס אישה ושלוש בנות אי אפשר לדבוק באמנות, והיה קל יותר לשכנע מפיקים ובמאים ביכולת החיקוי של מבטא פרסי, מאשר לשכנע אותם שהספר האהוב על שילוח הוא "פרדוקס השחקן" של דני דידרו –  וגם את האמריקאים קשה היה לשכנע שהוא שחקן אופי דגול, וכך גם בהפקות ההוליוודיות שילוח זכה לתפקיד "הערבי", "המזרחי", "האחר", "המאיים" "הזר". זר ממש כפי שחי ופעל בינינו כל 69 שנותיו כשכל הפרסים והכיבודים (שהגיעו מאוחר, מאוחר מדי) לא מונעים מההספדים מלהישמע כמו התרפקות יבבנית על ישראל של פעם, שאף פעם לא קיבלה את יוסף שילוח באמת כראוי לו. שחקן ענק. לא יותר. לא פחות. יהי זכרו ברוך.

(פורסם ב"תרבות מעריב", 7 בינואר 2011)

==========

על סרטי הבורקס: "זה מאוס ומתועב. אבל למה אנשים בכל זאת רואים את זה? כי זה הכי פופולרי שיש. במצב הקיומי של פיסת האדמה האומללה הזאת, מה אנשים כבר ילכו לראות? אנשים רוצים לצחוק, להתפרק. אין להם כוח להתעסק בהשקפות עולם ובפילוסופיה. אז הם מצאו את הנישה הזאת של ה'ספיחסים' וה'אלכסים‭."'‬

על עצמו והסרטים ששיחק בהם: "אני לא אוהב לראות את עצמי בקולנוע. יש כמה סצנות שאני אוהב, מ'חגיגה לעיניים‭,'‬ מ'כיכר החלומות‭,'‬ מ'לילסדה' ו'הבית ברחוב שלוש', אבל תמיד יוצא שאומרים לי, 'יו, בדיוק ראיתי אותך בכך וכך‭.'‬ אבל אותי זה לא מעניין".

"יש אנשים שאני פוגש שמודים לי על שגרמתי להם לצחוק ברגעים עצובים בחיים שלהם. איזו זכות יש לי לבוא ולהגיד שמה שעשיתי נכון או לא אם גרמתי אושר לאנשים בחייהם?

על התקשורת: "אנשים מתעניינים במה שאתה מעניין אותם. אמצעי התקשורת ככלל והערוצים המסחריים בפרט שיטחו לאנשים את המוח. הם קולטים בדיוק את מה שמלעיטים אותם ואז, בדיעבד, בטלוויזיה מצדיקים את העובדה הזאת שזה מה שאנשים רוצים"

מתוך ראיון שנתן יוסף שילוח ליוני סמאש, מעריב, 2006

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מתי ג'י  On 01/07/2011 at 14:21

    הדמות הכי אהובה עלי של יוסף שילוח, זה כשהוא דיבב את "אריק" ברחוב סומסום בשנות ה 80.

    כיום מישהו אחר מדבב את הדמות, וזה סתם, אבל ממש סתם.

  • יעל/אוסטרליה  On 01/07/2011 at 15:53

    אני חושבת שיוסף שילוח היה לא פחות משייקה אופיר. שחקן דגול
    שחקן עם נשמה. וגם בנאדם מצחיק. חבל שרק שהוא הלך אז אנשים פתאום נזכרים כמה טוב הוא היה. בהחלט היה לך מזל לפגוש אותו ולקבל ממנו תובנות לחיים. הלוואי על כולנו.
    וגלי צה"ל הפסידו אותך לא אתה אותם.
    כתבת יפה כתמיד וטוב שחזרת לכתוב.

  • אורה גור אש  On 01/07/2011 at 16:38

    יוסי שילוח מנוחתו עדן, איש עם נשמה יתרה ואישיות מקסימה
    ולב חם עם המון אהבה, וכשרון משחק ענק, שלא נוצל כראוי.
    אחד מתפקידיו הגדולים והאהובים עלי 'הבית ברח' שלוש',
    ולא אבוש לומר ולא אכחיש, שהוא קרע אותי מצחוק ב'ספיחס',
    שלדעתי הוא שיחק את דמות הרס'ר, הכי טוב שרק אפשר,
    ושרק הוא ידע לעשות. ואיך אפשר שלא להזכיר את השתתפותו
    ביום הולדת 50 של אבא אורי-שיבד"ל, שבו התחבק ורקד
    עם כולם… נורא חבל לי עליו. יהי זכרו ברוך.

  • שחקן גדול. באמת חבל שנדבק לו רק הרס"ר הפרסי. למרות שזו דמות מצויינת, כל-כך טובה שגם האפילה על הקריירה שלו, וגם רידדה את כל היחס לאחת מעדות המזרח (שמקרה אני מכיר מקרוב). אני זוכר בברור דמות שהוא עשה במסגרת תוכנית בטלויזיה הלימודית, כמלך באיזו אגדה. יהי זכרו ברוך.

  • Yehuda bello  On 01/07/2011 at 17:55

    שלום לך, בועז

    עזרת לי לתפוש מי היה יוסף שילוח. כשקראתי את דבריך הבנתי.
    אף פעם לא יכולתי לסבול את הדמויות המטומטמות שגילם בסרטים הדביליים ההם.
    הייתי פעיל בתנועת שח"ר. האיש מעולם לא התלוצץ עימנו. הוא היה רציני להחריד.
    הוא בכלל לא היה מצחיק במציאות. הוא היה חדור אמונה ברעיונות הנאצלים שלו.
    עתה הבנתי שלא היתה לו ברירה. הוא נאלץ לגלם את הדמויות הדביליות, כי לא נתנו לו הזדמנות בתפקידים אחרים.

    תודה.

    פעם לא ידעתי בדיוק היכן אתה משדר.
    כעת אני מאזין לך בבוקר בדרך לכל מיני מקומות.
    לתומי חשבתי שכבר לא משדרים מוסיקה כזאת יותר ברדיו. ופתאום אתה הופעת.

  • נעם אשד  On 01/07/2011 at 18:26

    אני אמנם מבין את הפן האישי, אבל גם יוסי גרבר מוכר בציבור בעיקר בגלל "הצריף של תמרי" (הנגר)…

    רוב האמנים שואפים לקבל הכרה. חלקם מקהל המבקרים וחלקם מהקהל הרחב. אדם רגיל מעוניין לרוב להשאיר חותם, משהו שיישאר לאחר
    שיסתלק לו מעולמנו.

    הדמויות ה"נלעגות" של יוסף שילוח יישארו עימנו זמן רב לאחר שלא יישארו עותקים מ"חגיגה לעיניים". דמותו של סלבדור מ"חגיגה בסנוקר" שימשה כמודל חיקוי לכל עבריין זוטר או בכיר בסוף שנות ה- 70 וראשית ה-80. משל היה מרלון ברנדו שלנו.

    הכל כמובן עניין של השקפה.

  • bddaba  On 01/07/2011 at 18:57

    אני עם יעל. גלי צה"ל הפסידו אותך. וגם טוב שחזרת לכתוב בבלוג.
    עצוב ומרגש לקרוא על שילוח. טוב שעניין ההגמוניה האשכנזית והקיפוח המזרחי לא תפס אותך. וכתבת מעניין ורמזת נכון לגבי השינוי הדרמטי בחברה הישראלית.

  • צור  On 01/07/2011 at 22:00

    אני מתענג עליך ברדיו.

    והספיישל על ג'ון לנון לא מפסיק לשמוע..

  • אתי  On 01/07/2011 at 23:00

    "לא יהיו בעלי ערך ממשי" זה כמובן אישי לגמרי.
    אני גדלתי בבית עממי ומזרחי, ששמע מוסיקה מזרחית וראה סרטים מצחיקים ורדודים. לא שמעתי על חנוך לוין ועל תרבות אשכנזית והסרטים שהכי נצפו בביתי היו "משפחת צנעני" ו"חגיגה בסנוקר", שוב ושוב בהנאה גדולה. בעיניי, בתור ילדה, יוסף שילוח היה שחקן דגול ומוכשר ובטח שלא דביל.
    זו לא התרפקות יבבנית על ישראל של פעם, זו עובדה ושילוח הוא חלק מילדותי השמחה. היום הסרטים האלה כל כך רחוקים ממני ולמרות שהכרתי רק את הצד הזה שבו, הייתי עצובה על מותו לא פחות.

  • איילת  On 01/07/2011 at 23:16

    התרבות הישראלית יורה לעצמה ברגל, יום אחרי יום.
    מצד אחד מבכים שחקן ענק שמת, מצד שני מקפידים להזכיר דווקא את התפקידים הפחות איכותיים שלו, אלה שמעדיף היה לא להיזכר דווקא בזכותם.
    זה אקט שחוזר על עצמו, ומעניין למה. כדי להתנחמד? כדי להתחנף למכנה המשותף למטה-מן-הממוצע? כדי להקפיד גם אחרי מותו של אדם להזכיר לו שאף אחד אינו מעלינו? לא ברור לי. זה חלק מתהליך הרס עצמי שעובר עלינו כבר הרבה מאוד שנים, וזה חלק מההשטחה של התרבות. כאילו מפחדים עורכי העיתונים לכתוב "חנוך לוין" או "שייקספיר", כדי שלא לאבד את הקורא האחרון שעוד טורח לקחת את העיתון איתו לשירותים.

    וכתבת מאוד מאוד יפה, וכיף שחזרת לכתוב פה.

  • יהודה  On 01/08/2011 at 7:17

    זה נחמד שאתה מנסה להביא זווית אחרת.
    אבל אתה טועה.

    יש סיבה למה זוכרים את (בשבילי) יוסף, כמו שזוכרים. וזה לזכותו כמובן.

  • אמיר  On 01/08/2011 at 7:30

    גם אני מעדיף לזכור אותו מתוך "לילסדה" ולא מתוך "אלכס חולה אהבה"

  • מרב, מזרחית.  On 01/08/2011 at 19:36

    עצוב ונפלא, נכון ונהדר. למה? למה כלום לא השתנה מאזשלא קיבלו אותך לגלי צה"ל? למה הגזענות – כמו נפיחה- ממשיכה להיות מוכחשת? איך אפשר להתמודד עם משהו מאנשים מכחישים את קיומו? קראו את רשימתה של שירה אוחיון ב "העוקץ" או בבלוג שלה. הדברים שלך, בועז, ושלה – מתכתבים היטב אחד עם השני.

  • avha  On 01/09/2011 at 3:47

    טלויזיה, זה להמונים, ולא נראה לי שההמונים ראו את "המסע" או כל דבר אחר שהזכרת. בקיצור, אין על מה להתפלא.

  • שמרית  On 01/09/2011 at 9:15

    בועז, כל הכבוד, כל הכבוד, כל הכבוד!

    מאמר לעניין!

  • ziv2  On 01/11/2011 at 16:00

    יוסף שילוח היה שחקן משכמו ומלאה וייחסר לתרבות הישראלית וגם לתיאטרון
    יהי זיכרו ברוך!
    ותהא נשמתו צרורה בצרור החיים!

  • תרבות ישראלית  On 09/07/2011 at 11:08

    שלום לכולם.
    רציתי לומר שמסכימה עם חלק מהנאמר.. נכון שהתרבות ישראלית היא לא דוגמה למופת לשאר התרבויות.. ונכון ישנם בה אנשים קשים ועצבניים… הסיבה לכך היא שמדינת ישראל היא אוסף של תרבויות שונות אשר לא כולן יכולות להסתדר אחת עם השניה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: