אוהבים (את שנות ה)שבעים

זה היה עשור של שפע. כמעט לא משנה מאיזה כיוון מסתכלים עליהן, שנות השבעים היו מפץ של השראה. מפגן עוצמה. תצוגת יכולת כוללת. הדיון הוא לא האם היו בעשור הזה יותר שירים טובים מאשר, למשל, בשנות השישים או בשנות השמונים. אני מאמין שבכל עשור אפשר למצוא מספר גדול של שירים נפלאים.

אבל הסבנטיז היו….משהו אחר מכיוון שהגיוון היה עצום וגם מפני שמה שנתפס נלעג בזמן אמת לעתים הובן מאוחר יותר בהקשר הנכון.

הדיסקו, למשל.

או הפופ הטווסי של רוד סטיוארט, הדו-מיניות של לו ריד, החזה השעיר החשוף של פרדי מרקורי, והשפם – הו, השפם!  –  האפרו המטורף של לינזי בקינגהאם מ"פליטווד מק" או ג'ף לין מ"אי.אל.או", והזקן – הו, הזקן! – בכלל, כל כך הרבה שערות היו לאנשים על הגוף ועל הפנים ועל הראש, בשנות השבעים. על כוכבות הפורנו של הסבנטיז אני לא אדבר כאן.

 

וכך, כל אוסף שכולל שירים מאותו עשור, הוא אוסף מרשים.

לא היה עשור שבו פעלו, במקביל זה לזה, כל ארבעת חברי הביטלס, בקריירות סולו עצמאיות כמו גם שני חברי סיימון וגרפונקל, לחוד וגם ביחד.

העשור הזה התנהל בכמה ערוצים במקביל ובכל ז'אנר זכה בהשגים. רוק מתקדם ופופ אמצע הדרך, זמרות עם קול חרוך וגיטרה חשמלית ביד, לסביות וסטרייטיות, הומואים והטרוסקסואלים, מטאל בראשית דרכו ופאנק בשיאו, הסאונד של הפרברים וילדי המהפכה ("סטרנגלרז", "פוליס") שחיברו ז'אנרים, הביאו לקדמת הבמה את הרגאיי, את המוזיקה השחורה מהקריביים ומאפריקה, מהולה ברוקנרול, וגם דיסטורשן מתוק ורוק אצטדיונים בראשיתו והמון המון זמרות. לא היה עידן כזה. לא היה. איזשהו כוכב בעל שדות מגנטיים חצה את מסלול כדור הארץ לדקה וחצי, שבחיי כדור הארץ נמשכה 10 שנים בדיוק, וכך נולדו שנות השבעים.  אין הסבר אחר.

 

לצד הרכבים ואמנים שעשו דברים מאתגרים היו גם סתם שירי אהבה רכים ונוגעים ללב ומושלמים, כאלה שתמיד יהיה לכם כייף לפתוח בקבוק יין בשבילם. זהו פסקול (מסויים) מתקופה בלתי נתפסת בעושרה התרבותי והצלילי, המלודי והטקסטואלי. קלאסיקות ששרדו את מבחן הזמן.

ג'ון לנון ("בחור קנאי") לצד מייק ברנט. אין דרך לתאר זאת טוב יותר. זמרות כמו לינדה רונדסטט (You're No Good) לצד קייט בוש ("הגבר עם הילד בעיניו"), מיני ריפרטון ("אוהבת אותך"), ריטה קולידג' המלנכולית והיפה, דיאנה רוס עם שיר הנושא מהסרט "מהגוני", קריסטל גייל האלילה ואת הבנות של להקת "אבבא". אי אפשר בלי "אבבא".

בגזרת היוצרים האישיים, לעתים זה חוצה את קו המשווה של הקיטש (קני רוג'רס) ולפעמים זה בדיוק במינון הנכון (אלטון ג'ון), לעתים זו דרישת שלום גאונית מסקוטלנד ("שנת החתול", אל סטיוארט, "רחוב בייקר", ג'רי ראפרטי) ולפעמים אמן ענק בטרם המיר את דתו (קט סטיבנס).

ולפעמים, דווקא הצמדתם הלא טבעית של 10 סי סי ("I'm not in love" ) להרכב האוסטרלי "אייר ספליי"  (Lost in love – משנת 1979) נותנים לנו כלים להבין קצת את השלל הרב שהניב העשור הזה, שלל שאף אוסף לעולם לא יצליח למצות ולהכיל ולהקיף, אלא מקסימום לתת טעימה כזו או אחרת ממנו.

מחיטוט בשפע הבלתי נגמר של שנות השבעים עולה המון אהבה. האהבה, והאהבה להרמוניות קוליות בשנות השבעים. שפע של שירים עם מלודיה מובהקת, עם טקסט שאומר משהו, עם צליל מקורי, סולו כלשהו, עיבוד מיתרים וזמר שיודע לשיר, ולא רק ללחוש או למלמל.   וליופי הזה יש ערך משלו. עצמאי. ברור. מובהק. זורח.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • גיל  On 12/04/2010 at 21:41

    גם אני חושב ששנות ה70 היו הגדולות ביותר ולא רק במוסיקה אלא גם בקולנוע עם סרטים כמו צייד הצבאים והסנדק. אגב, גם אצלנו נראה שאלו היו שנות שיא עם כוורת והשנים הטובות של אריק איינשטיין.

  • עידית פארן  On 12/04/2010 at 21:59

    "כיף-לפתוח-בקבוק-יין-בשבילם"

    בועז, אתה נורא עדין….

  • רוני  On 12/05/2010 at 7:00

    אתה יודע, בועז, גיליתי את סוד קסמך. אתה כותב באהבה.
    להתווכח איתך? איך אפשר להתווכח על אהבה?

  • עופר הירשפלד  On 12/05/2010 at 7:21

    בעקבות הבלוג שלך.

    הכלתי ובדקתי את כל אלפי השירים של לי על המחשב.

    לחצתי על מיון לפני שנת הוצאה (כן אני מהנודניקים שכל פרט בשיר מופיע לו).

    ויש יתרון קל לשנות ה-70

  • צחי  On 12/05/2010 at 8:31

    צודק.
    אין לי ספק ששנות ה-70 היו מופלאות. ולא רק בגלל שזו התקופה שבה התעצב הטעם המוזיקלי שלי – אין ספק שזה משפיע. אני מניח שאנו בני אותו דור, וכך קרה גם לך. אני שמעתי את כל השירים האלה בשעות הערב והלילה, עם רדיו-טרנזיסטור שהוסתר מתחת לכרית. אבל האוסף הזה אינו שונה מכל אוסף 70's אחר, אין בו יחוד או מכנה משותף. יש לי אוספים משכנעים יותר שהרכבתי לבד…

  • חגי  On 12/05/2010 at 8:57

    גם לדעתי,שנות ה-70 היו ה-עשור! הן מבחינת המוזיקה,על שלל סגנונותיה,האופנה המטורללת והצבעונית,הקולנוע,הבחורות עם השיער הגולש והארוך(ובלי חזיות,מאמא!),וגם האפרו…אצלי בתקליטייה,שנות ה-70 שולטות.רצית רוק מתקדם-קיבלת ג'נסיס,קאמל,סטרובס,מייק אולדפילד…ביקשת קאנטרי-רוק:אלמן בראדרס,לינארד סקינארד,איגלס…קאנונים-סטונס,ניל יאנג,לד זפלין…סינגר-סונגרייטרס:גילברט אוסליבן,קט סטיוונס…פופ גאוני של אבבא והבי-ג'יז.ויכולתי להמשיך…
    ואז הגיעו שנות ה-80 וכמו חור שחור, בלע את הכל והשאיר אותי עם סינטיסייזרים מטופשים,מכונות תופים,כריות בכתפיים,תספורות מולט,דפש מוד,ברייקדנס,סרטים של מנחם גולן,להקות יומרניות ו"בכייניות" סטייל הסמיתס,הקיור ודומיהן…הלואי ויכולתי לחזור לאותו עשור.

  • chellig  On 12/05/2010 at 13:43

    נכון, וגם האהבה שרוני הזכירה 🙂

  • idan  On 12/05/2010 at 19:36

    מיש שהיה בן עשרה (כמוני) בשנות השבעים לנצח יחשוב שזהו העשור הגדול ביותר (מוסיקלית לפחות) תמיד אוהב לקרוא אותך בועז

  • מתי ג'י  On 12/06/2010 at 0:51

    בדרך כלל, האוספים שאנו מרכיבים בבית, הם הם הטובים יותר.
    באוספי הלהיטים שבחנויות נדיר למצוא הפתעות.

  • גד  On 12/06/2010 at 16:26

    העשור הכי טוב היה כשהיית בתיכון.

    גם במקרה שלי זה היה ב(סוף) שנות השבעים.

    גד
    gad.haker@yahoo.com

  • avha  On 12/07/2010 at 6:22

    שכחתי לגמרי מסופרטרמפ 🙂

  • אורה גור אש  On 12/10/2010 at 12:01

    הסקירה הנ"ל היא כמובן על קצה המזלג,
    ומי אם לא אני, מחוברת למוסיקה של שנות ה-70.
    עוד רבים וטובים שלא הוזכרו כאן.

  • עידן וילנצ'יק  On 12/17/2010 at 16:44

    All Out of Love של אייר סופליי יצא ב1980 אז טכנית הוא לא מתאים לאוסף.

  • בועז כהן  On 12/18/2010 at 3:12

    השיר Lost in Love יצא בשנת 1979.

  • עידן וילנצ'יק  On 12/18/2010 at 21:03

    לפי הוויקיפדיה, Lost in Love יצא בינואר 1980 אז מן הסתם הוקלט בשנות השבעים אבל היה להיט באביב של שנת 1980.

  • עידן וילנצ'יק  On 12/18/2010 at 21:12

    אם לדייק,השיר Lost in Love יצא כסינגל באוסטרליה ב 1979 אבל מיקס אחר של השיר יצא ב1980 והיה ללהיט עולמי.גירסה ארוכה יותר של השיר הופיעה ב 1979 באלבום Life Support.

  • מומלצי הבלוגוספירה  On 01/06/2011 at 14:36

    מצטרפת לגמרי. שנות השיבעים הרימו את מעטה השמרנות המוזיקלית למעלה מעל לראשם של יוצרי מוזיקת הביניים שנשרכה לה מהסיקסטיז. הייתי אומרת אכן ששנות השיבעים הביאו בנו תעוזה. כמקשיבים.

    מומלץ אצלי במוזיקה
    http://hamimlatsim.blogspot.com/2011/01/131-61.html

    אסתי כ.

  • קובי ימיני  On 03/29/2011 at 10:08

    נראה לי שהאהבה האובססיבית שלכם לשנות השבעים לא קשורה למוסיקה אלא בעיקר לזכרונות הילדות שלכם או של ההורים שלכם.

    כיליד 1971 יש לי פינה בלב למוסיקה של שנות השמונים והשירים שם מזכירים לי את נעורי אבל להגיד שזה העשור הכי טוב זה קצת היסחפות.

    בשנות השישים והשבעים יצאו הרבה פחות דיסקים מאשר העשורים אחר כך וכל אלבום הייתה השפעה גדולה יותר אבל ללא ספק מבחינתי עכשיו יוצרים מוסיקה הרבה יותר טובה ומעניינת ביחס לעשורים הקודמים, בקלות הייתי רושם 10 אלבומים מופלאים מכל שנה מ 1964 ועד היום שבלעדיהם חיי לא היו אותו הדבר.

השאר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: