כהן על תיל

ציפור על תיל, סרט תיעודי נדיר שעוקב אחרי מסע הופעות שערך לאונרד כהן בישראל ובאירופה בשנת 1972 זכה לכינוי "הסרט האבוד" – מכיוון שהוקרן פעמים ספורות ומשנת 1974 נעלם, עד שנמצא, במקרה ב-2009, שוחזר ונערך להקרנה עם פס-קול משופר.

בביתו שבצפון לונדון, פלמר מוזג לי וויסקי ומתרגש מהעניין העצום שיש בישראל בלאונרד כהן בכלל, ובסרט שעשה עליו לפני שנים כה רבות. "אני יכול להבין את הסקרנות", הוא אומר. "יש לכהן הרבה מאוד מעריצים בישראל והסרט, בסופו של דבר, עוסק בחלק מההיסטוריה של מדינת ישראל, בתקופה מסויימת, בתחילת שנות השבעים".

איך נולד הסרט הזה, בכלל?

"פנה אלי מרטי מרצ'ט, שהיה המנהל של כהן עד 1988. הוא התקשר ואמר לי, טוני, שמע, אני חייב אותך. לאונרד כנראה לא יופיע יותר, וזה הסיבוב האחרון שלו. אני רוצה שתתעד את זה. ככה זה התחיל".

איפה פגשת את לאונרד כהן בפעם הראשונה?

"זה היה במשרד של מרצ'ט, באוקטובר 1971, בניו יורק. לאונרד נראה מותש ומיואש. התקליט הראשון שלו נמכר מצוין, אבל השניים שאחריו לא הצליחו כמו הראשון, והוא פחד שהקהל לא מוצא בו עניין".

 

מה הוא אמר על ההופעות?

"הוא אמר ש, אל"ף, הוא שונא להופיע, זה מעייף אותו מאוד, ו-בי"ת, הוא סובל מזה שהוא חייב לחזור על אותם שירים ערב אחרי ערב, כי כשהוא שר את אותם שירים שוב ושוב, אז כל המשמעות שלהם בעיניו הופכת לחסרת-משמעות. הוא אמר לי במפורש שהוא מתכוון להפסיק להופיע אחרי ההופעות בתל אביב וירושלים".

למה?

"אם לצטט אותו, אז הוא אמר בדיוק ככה: יש לי קול מוגבל ולא טוב ואני פרפורמר עלוב למדי. אין סיבה שהקהל ישלם בשביל לראות ולשמוע אותי. אני לא חושב שיש קהל בחוץ שמחכה לי".

והוא טעה.

"ההיסטוריה הוכיחה שכן. במקרה הזה הוא טעה מאוד".

סתיו 1971. אתם בניו יורק, ומה קורה אחרי הפגישה המשולשת?

"מרצ'ט לקח אותי לצד ואמר: אני מממן את כל הסרט הזה מכיסי. אני לא רוצה שלאונרד יהיה מוטרד מההוצאות. אני רוצה שתלך על זה. יש לי תחושה שאתה מתעד היסטוריה. תעשה את הסרט הזה. וככה יצאתי לדרך".

לאונרד שיתף פעולה?

באופן מלא ובצורה מעוררת כבוד והערצה. הוא נתן לי אפשרות להפריע לו בכל מקום, לתעד אותו בכל צורה. הוא לא הגביל אותי ואת צוות הצילום בשום דרך.  סיכמתי שאתלווה אליו ל-20 הקונצרטים המתוכננים.

מה למדת על האיש?

"ראשית, שהוא גאון. שהוא איש של מילים ואיש שיש בעיניו משמעות עמוקה לכל טקסט. מכיוון שהמילים הן המפתח להבנת האדם, ביקשתי ממנו להקריא, בפני המצלמה, חלק מהטקסטים שלו. אלה כמה מהקטעים החזקים ביותר, לטעמי, של לאונרד כהן, כשהוא מקריא משיריו. הוא באמת משורר שבמקרה שר את שיריו באופן מבריק. אבל הוא קודם כל אחד המשוררים והכותבים הגדולים של זמננו".

 

מה היו הקשיים העיקריים בהפקה?

קודם כל, התקציב. היו לרשותינו בסך הכל 35 אלף דולר וצוות של ארבעה אנשים בלבד. חוץ מזה, מצד אחד, היינו חייבים להידחף עם כל הציוד העצום לכל פינה שלאונרד היה בה. כל התאורה וכל המצלמות. היום, עם הציוד הדיגיטלי המשוכלל, זה היה פשוט יותר לעשיה, היינו יכולים להיות בלתי מורגשים ובלתי נראים, אבל מצד שני – היום אף אחד לא היה נותן לנו להתקרב בצורה כה חזקה ואינטימית לאמן בסדר גודל שכזה".

הפכתם לחברים, אתה ולאונרד?

"חברים זו מילה מאוד מחייבת, ולמדתי ממנו על הזהירות שיש לנהוג במילים. אנחנו לא חברים, אבל אנחנו מאוד מחבבים זה את זה ויש בינינו הערכה הדדית גדולה. הוא כתב לי פואמה מיוחדת, רק בשבילי, כדי להביע את תחושותיו. זה נגע מאוד ללבי".

 

באיזשהו מקום קראתי שההקלטות המקוריות של השירים בסרט הלכו לאיבוד.

"אלה שטויות גמורות. הבי.בי.סי רכש אותן, עוד לפני שגמרנו את הסרט. מרצ'ט החזיר 3/4 מההשקעה שלו בסרט במכה אחת מהמכירה של הסלילים לרשת הטלוויזיה האנגלית".

הסרט שאתה ערכת וסיימת הוקרן פעם אחת, אבל אז קרה משהו.

"כן. המפיק לקח את הסרט, הרס את המבנה המקורי שלו, הוסיף צילומים אחרים, מבויימים, ושלח את הסרט – על חשבונו של לאונרד כהן, הפעם –  לעריכה מחודשת.  התוצאה הוקרנה ב-5 ביולי 1974 בתיאטרון ריינבו בצפון לונדון. כולם חשבו שמדובר בזוועה. שמעתי שלאונרד כהן אישר את הסרט בשיניים חשוקות. אחרי שראיתי את הגרסה ההיא, יכולתי להבין מדוע. יכולתי לבקש, אגב, להסיר את שמי מהקרדיטים. זה לא היה כבר הסרט שלי".

 מתוך הסרט "ציפור על תיל", 1972

פלמר לא שמר לעצמו עותק מהסרט המקורי. התוצאה שמרצ'ט הוציא מתחת לידיו היתה מתחת לכל ביקורת. להקרנה בצפון לונדון, ב-1974, פלמר אפילו לא הוזמן. "רצו לדחוק את רגליי מהיצירה", הוא אומר. ועם הזמן הסרט פשוט נעלם. "אף אחד לא ידע איפה הוא, לא מצאו עותק בשום מקום, מרצ'ט מת ב-1988, וזהו זה. 'ציפור על תיל" הוגדר כסרט אבוד, ובחלק מהביוגרפיות שכתבו על לאונרד כהן הסרט אפילו לא הוזכר. עד כדי כך".

אבל בשנה שעברה, קרה נס. "294 גלגלים עם העותקים המקוריים נמצאו בתוך קופסאות פח מחלידות באיזשהו אולפן נטוש בהוליווד, דווקא. המנהל של פרנק זאפה שלח את החומר אלי. זה המקום להודות לסטיב מרצ'ט, הבן של המפיק המקורי, שנתן לי את האפשרות לחזור ולעבוד על החומר. בהתחלה חשבתי שלא נוכל להציל את זה, אבל הטכנולוגיה המודרנית, הדיגיטלית, היא מופלאה. בין הקופסאות היה גם פס הקול המקורי, במלואו, והמון צילומים בשחור-לבן וקטעים מההופעה בתל אביב. ההשקעה בשיחזור הסרט המקורי ובשיפור הסאונד עלתה יותר מכל ההפקה של הסרט בשנות השבעים – אבל התוצאה משקפת בדיוק את מה שרציתי אז. זה הסרט שביקשתי לעשות".

חלק חשוב מהסרט מציג את ההופעות בישראל, שאחת מהן הפכה למיתולוגיה, מכיוון שחברו לה כל מרכיבי הישראליות הידועים: תכנון לקוי, רשלנות, חוסר חשיבה, אטימות, כוחנות וחוסר רגישות.  "כל מה שקרה שם לא היה צריך לקרות, אם היו חושבים קצת, לפני כן", מודה פלמר.

 

השנה 1972, ואתם מגיעים לישראל, אבל משהו משתבש.

"ההופעות בתל אביב ובירושלים נקבעו כאחרונות בסיבוב האחרון בחייו של כהן. כך, לפחות, הוא חשב והצהיר. אז זה היה שיאו של המסע, בעצם".

 

ומה קרה בתל אביב?

"שתי ההופעות האחרונות בסיבוב היו בתל אביב ובירושלים. בתל אביב נקבעה הופעה ב'היכל הספורט'. הפרקט היה חדש וההנהלה אסרה על הקהל לדרוך עליו. אז לאונרד כהן היה על הבמה, והקהל ישב על הכסאות, ובינו לבין הקהל נמתח מגרש כדורסל. זה היה מוזר. לא הגיוני. אחרי כמה שירים הוא ביקש מכולם להוריד נעליים ולהתקרב אליהם. הוא הסביר שצריך לנהוג בזהירות. הקהל עשה את זה בהתלהבות, אבל אנשי הביטחון הישראלים קיבלו הוראה חד-משמעית לאסור ירידה למשטח".

ומה קרה?

"הקהל הוריד נעליים וניסה להתקרב לאמן, אנשי הביטחון התחילו להפעיל כוח, אנשים כעסו, זה הפך למפגן של אלימות. הרביצו שם מכות לאנשים. לאונרד כהן התחנן שיפסיקו, אבל השומרים לא הסכימו לוותר. היה שם מאבק. ההופעה התפוצצה. ולאונרד יצא משם בטראומה גדולה ונסע למלון. הוא חשב לבטל את המופע למחרת, בירושלים, הוא היה משוכנע שהמקרה יגרום לכך שאף אחד לא יבוא לראות אותו".

אבל בירושלים היה טוב יותר.

"כן. להפתעתו, ובניגוד לכל הציפיות. הקהל היה חם ואוהב והמקום היה מלא. עטפו אותו באהבה. לאונרד הצהיר מפורשות שזו ההופעה האחרונה בחייו, אז בשבילי זו היתה התרגשות חזקה במיוחד. חשבתי שנפלה לידי הזכות להנציח את הרגעים האחרונים של אמן ענק מול הקהל שלו".

המפיק, שמואל צמח, שהביא את לאונרד כהן טוען שבתל אביב נעשתה פרובוקציה מכוונת מצד לאונרד כהן, שידע שברגע שהקהל יירד אל המשטח תתעורר מהומה, והוא חיפש את  זה, ולגבי ההופעה בירושלים, צמח נזכר שכהן טען באזניו ש"זו ההופעה הכי גרועה שלי מאז הבר-מצוה" ושבאופן כללי הוא היה די שפוף ועגום בהופעותיו בישראל.

מה לאונרד כהן חשב על הסרט שלך, בסופו של דבר?

"הוא היה מודאג מזה שהוא נראה יותר מדי תשוש, לפעמים אפילו אבוד. הוא היה בטוח שהצופים בסרט יחשבו שהוא גרוע על הבמה, מה שכמובן – לדעתי –  היה רחוק מאוד מהמציאות. הוא היה גדול. גם כאמן מול קהל, וגם כזמר-מבצע. הוא חשב שאין לו קול, ואני טענתי שאין אף אחד בעולם ששר ככה. הזמן הוכיח שצדקתי".

מתוך המופע בירושלים, 1972

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • גלעד  On 11/28/2010 at 0:48

    תודה בועז על הבאת הדברים האלו לפרסום באינטרנט.

    לפני שבועיים ראיתי את לאונרד כהן בהופעה מושלמת בסידני. הסאונד, התאורה ומסכי הענק היו רק תפאורה למוסיקה ולמילים שלו. מלווה על ידי להקה מופלאה, הייתה לי ההרגשה שזאת הפעם האחרונה שבה הוא יופיע בפינה הזאת של העולם.

  • אורי  On 11/28/2010 at 6:56

    סיפור מדהים. אנסה לתפוס את הסרט.

  • אורה גור אש  On 11/28/2010 at 19:03

    וגם נחמץ הלב לראות את מראה פניו הכה צעירים בצילום…
    לפני כל הופעה שלו מכריזים 'זו תהיה ההופעה האחרונה'
    אבל הוא ממשיך להופיע. שלא ייגמר לו…
    וכמו תמיד, פוסט מושקע ומהנה.

  • ערן רייס  On 11/28/2010 at 19:54

    תודה. לא ידעתי. מעניין מאוד. הסרט יצא בדיוידי כבר באוגוסט, כך שיש לשער שכבר יש מאיפה להוריד אותו, אם רוצים…

  • יעל/אוסטרליה  On 11/28/2010 at 20:15

    כהן תמיד נראה לי אגוז קשה לפיצוח
    בנאדם סגור כזה
    רק כשהוא שר אפשר אולי לראות קצת משהו מתוכו ממנו.
    כהן הוא עילוי
    וזה לעולם לא נגמר.
    תודה שהבאת בועז 🙂

  • Jeronimo  On 11/29/2010 at 13:44

    הייתי בהקרנה החגיגית של הסרט בסינמטק ביום שישי האחרון.
    הבמאי היה שם ונשא נאום קצר על קורות הסרט. אחר כך הוא גם חתם על עותקי DVD של הסרט. קניתי אחד.
    זה סרט תעודה טוב ומעניין.

  • סער ליבן  On 11/29/2010 at 18:19

    איזה פוסט מעולה.
    תודה!

  • אלין  On 12/01/2010 at 11:17

    איפה ניתן להשיג עותק של ה DVD? באוזן השלישית אין

  • יוסי פיקרק  On 12/04/2010 at 14:00

    קשה להאמין שהוא באמת חשב להפסיק להופיע, ועוד בגיל צעיר כל כך. למזלנו זה לא קרה.

  • Dhyan  On 12/04/2010 at 21:12

    בועז
    תודה על שאתה מעלה מהנשיה את הסרט הזה.
    האם אפשר למצוא אותו היום באמאזון?

    אני מכיר רבים ו(לא כלכך) טובים שלא יכולים לשמוע את לאונרד שר את השירים שלו. בעיני אף אחד לא יכול לבטא את מה שהוא כתב טוב יותר ממנו. מספיק לשמוע אותו פותח ב"זה ארבע בבוקר\סוף דצמבר" כדי להבין את זה. או כל שיר אחר שלו.
    ענק.

  • viki  On 12/05/2010 at 14:32

    אני כ"כ אוהבת את האומן הזה..הוא מלווה אותי שנים וכל פעם מחדש מופתעת ונדהמת מפשטות המילים שחודרת עמוק עמוק.
    אין יום בחיי שאני לא מאזינה לשיריו.
    למרות ששיריו חודשו במשך השנים בידי לא מעט, לטעמי הוא מבצע הכי טוב את שיריו. לאונרד עשה חסד גדול עם מעריציו בכל העולם כשיצא לסיבוב הופעות בשנים האחרונות וכל חומר ישן שיוצא לאור זו מתנה . אני מקווה שימשיך להוציא עוד אלבומים.

    תודה על הפוסט המעשיר.

  • avha  On 12/07/2010 at 6:19

    מעולה!
    השתלשלות העניינים מדהימה.

    מתי ערכת את הראיון הזה?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: