חילול הקודש

ג'טרו טול. הנה 10 אלבומים שכדאי להכיר ו(כמעט) חובה להחזיק בבית

This was

1968

אנחנו הלהקה הכי מכוערת בעולם, אמר איאן אנדרסון בן ה-20, עם צאת האלבום הראשון של הלהקה החדשה ג'טרו טול, שנקראה על שם חקלאי מהמאה ה-17. הלהקה הציגה נגנים מזוקנים ומדובללי שיער ארוך, שנראים מבוגרים בהרבה מגילם, וכל העטיפה כמו נלקחה מספר ישן ממאה אחרת, כשגם המוזיקה משלבת ישן מאוד עם חדש. באלבום הבכורה המעולה הזה הופעלה לראשונה נוסחת הניצחון של הלהקה: שירים שהם מארג מרתק בין העממי למודרני, מצד אחד טקסטים וצלילים שאובים מן התרבות הקלטית ומוזיקת-העם של אירלנד, וויילס וצפון-מערב אירופה, ומצד שני בלוז חם ולבן, עתיר דיסטורשן. ההתנגשות בין הישן ("היה היה", שמו של האלבום) לבין החדש (הגיטרה החשמלית והבאס המובילים את שירי האלבום), בין העלומים הכרונולוגים (חברי הלהקה היו בני 19-20 בסך הכל) לבין המסורת העתיקה (בארוק, שירי רועים) הפכו בידי אנדרסון וחבריו לתקליט בכורה מוצלח.

האלבום השני. סטנד אפ

Stand Up

1969

האלבום השני והמושלם. יצירת מופת. 37 דקות בלבד נמשך התקליט הזה, אבל הוא נמתח מבלוז-רוק, דרך יוהאן סבסטיאן באך ("בוריי") מוזיקה ערבית(!) ב"איש שמן" ופולק עממי אקוסטי ("להביט אל תוך השמש") ורוקנרול. השיר we used to know – שימש כהשראה  לכתיבת 'מלון קליפורניה', והמחמירים טוענים כי בכלל מדובר בגניבה מוזיקלית מובהקת. אנדרסון, אגב, סירב לתבוע את הנשרים מקליפורניה בטענה: "אני גנבתי מבאך, והם גנבו ממני. זה בסדר. ככה זה במוזיקה"

אקוולנג. 1971

Aqualung  1971

אחרי תקופת הרית'ם-אנד-בלוז עם הג'אז החלילי עברה הלהקה לרוק שנע בין החשמלי-מטאלי (הגיטריסט הנפלא מרטין בר) לבין פולק-אקוסטי (איאן אנדרסון מפליא לנגן גם בגיטרה אקוסטית, ולא רק בחליל). האלבום רווי ביקורת חברתית דרך סיפורו של "אקוולנג", זקן עני ואומלל, המסמל את כל הדלפונים, פליטי החברה, שחייהם מרים וקשים. אנדרסון בועט בחינוך ובדת הנוצרית (""GOD) במיליונרים החדשים ובמערכת הבריאות. שני שירים עוסקים ברכבת. הראשון "נשיפת הקטר" (מהקטעים הגדולים ביותר שהקליטה הלהקה) והשיר ששמו הוא סוג של כרטיס רכבות בבריטניה,  "Cheap Day Return" המתאר נסיעה של אנדרסון ברכבת כדי לבקר את אביו הסובל והחולה. "אקוולנג" הוא אחד משני האלבומים הנמכרים ביותר של ג'טרו טול, וממרחק של כמעט 40 שנה אפשר להבין מדוע התקבע מעמדו כאחד מציוני הדרך של הרוק הקלאסי. יש בו, פשוט, הכל. מילים טובות, לחנים מצוינים ושילובים מעניינים בין ז'אנרים – ומעל לכל, החליל. החליל.

האלבום הנמכר ביותר. 1972

Thick as a Brick

אלבום שהוא שיר אירוני אחד (וארוך מאוד) שנמתח לאורך 45 דקות. תצוגת היכולת של הלהקה היא בשיאה, כאן. השידוך המוצלח בין פולק, מוזיקה קלאסית, נגיעות ג'אז וכמובן רוק הולבש על טקסט שלכאורה נכתב בידי ילד בן שמונה בשם ג'ראלד בוסטוק. הברק של איאן אנדרסון בא לידי ביטוי פה גם בדרך שבה הוא נכנס לראשו של ילד (הטקסט הוא תיאור עולמו של המתבגר האנגלי, בסביבה שלא מבינה אותו) ובנוי כמו סיפור. התרגום המילולי לשם האלבום הוא "עבה כמו לבנה", אבל המשמעות היא "טיפש, אטום וסתום".  כנראה שרק אנגלים שגדלו באנגליה של סוף שנות השישים ותחילת שנות השבעים הבינו באמת את מהותו של התקליט הזה, שהיה אירוני, סרקסטי והומוריסטי ונכתב (לפי איאן אנדרסון) בהשראת חבורת מונטי פייטון, שפעלה בבבריטניה באותן שנים.

אנדרסון היה בן 25 אז. היצירה נבנתה באופן מורכב עם פרקים ופרקי משנה מתפתחים, שנסגרים בסופו של דבר באותו אופן שבו החל האלבום המפורסם ביותר של הלהקה, אחד מהתקליטים הגדולים ביותר של שנות השבעים ואחד מאלבומי הקונספט הגדולים בכל הזמנים.

הפייטן מקונן. האלבום האישי ביותר של הלהקה

Minstrel In The Gallery

1975

האלבום החריג ביותר בדיסקוגרפיה, בעיקר מפני שהוא אלבום אישי מאוד. אנדרסון לא נטה מעולם לכתוב על מצבי רוחו, חייו הפרטיים ורגשותיו או אהבותיו. הרבה יותר עניין אותו להביע דעות, לספר סיפורי-אגדה ולשרטט טיפוסים שונים בחברה. "הפייטן בגלריה", לעומת זאת, הוא אלבום קינה על מות האהבה, כשלון נישואיו. אם לרוב המוזיקה של הלהקה היא עולצת או לפחות מלגלגת-אירונית, הפייטן שר כאן בעצבות על גירושיו, ומביא את הלהקה לשיאים של עגמומיות ורגשנות נפלאים. שני שירים "רקוויאם" ו"ברווז לבן אחד" מרעידים את הלב. מצד אחד, חליל הצד הכסוף, מצד שני ניצוצות החשמל שבוערים בין מיתריו של מרטין בר. דיויד פאלמר (שמאוחר יותר שינה את מינו והפך לליידי די פאלמר) חתום כאן על העיבודים התזמורתיים, שמוסיפים עושר וגוונים קלאסים לשירים. עם זאת, יש פה גם את הקטע Black Satin Dancer, כשג'טרו טול מחקה את "דיפ פרפל", או אולי דווקא מצדיעה לה במעין מחווה מעניינת. עוד תמצאו כאן את " "Baker street muse"  סוויטה גאונית המורכבת מחמישה חלקים שונים ונמשכת 16 דקות. אחד האלבומים המגוונים והמוצלחים ביותר של ג'טרו טול.

Songs From The Wood 1977

Heavy Horses 1978

Stormwatch 1979

 

סוסים כבדים. 1978

אני רואה את שלושת האלבומים הללו כטרילוגיה. שלושת האלבומים שהוקלטו תוך שנתיים נשמעים כחטיבה אחת, הם הוקלטו בהרכב המגובש והמעולה ביותר של הלהקה ב-42 שנות קיומה וזהו שיאה של ג'טרו טול כלהקה מבצעת הבונה סביב רעיון אחד מקבץ מנומק של שירים. "שירים מן היער" דן בקשר בין האדם לאדמה, לבין אלוהיו, האהבה לטבע והמשיכה לחיים בסגנון הישן, הכפרי, החקלאי הקדום. "סוסים כבדים" עוסק בקשר שבין האדם לבעלי החיים ובין היתר מוזכרים שם עכבר, עש, כלבים חתולים וסוסים.

 סטומווטש  מטפל באיכות הסביבה ובדרך שבה האדם הורס את היערות, מרעיל את האדמה, מזהם את הים ובאופן כללי משמיד את העולם שבו חי. נושא שחוזר ב"שירים מן היער" הוא  הסקס בשדות ובטבע. באמונה הקלטית התקשר הסקס להצלחת גידולי השדה, האנרגיה המינית נתפסה כתנאי הכרחי להצלחת גידולי התירס והדגנים.

האחד במאי, יום הזריעה, מוזכר בשיר Cup of wonder.  בשיר Hunting girl  אנדרסון מתאר נערה אריסטוקרטית המפתה בחור מהמעמד הנמוך וסערות מיניות בטבע מוזכרות גם  בשיר ולווט גרין.

ב"סוסים כבדים" יש מלודיות כובשות, גיטרות אקוסטיות מעוררות פליאה, מנדולינות ופסנתרים ועבודת באס-תופים מושלמת וכמובן את שיר הנושא, שהוא משיאי ג'טרו טול לדורותיה, וגם את " No Lullaby" –  יצירה יפהפיה. ב"סטורמווטש" נסגר המעגל. תמו שנות השבעים. אלבום 12 ב-12 שנות פעילות. חלק מהחברים עזבו וגם הבאסיסט, גלן גלסקוק נפטר שבועיים אחרי ההקלטות בגיל 28. נגמרה תקופה.

Nothing Is Easy: Live at the Isle of Wight 1970

Live at Madison Square Garden 1978

 ולקינוח, שני מופעים חיים, שניהם מנציחים את הלהקה בשנות השבעים, ולמרות שרק שמונה שנים מפרידות בין המופעים באי ווייט שבאנגליה לבין המדיסון סקוור גרדן באמריקה, מדובר בשני מופעים שונים בתכלית, המשקפים את פניה המורכבות של ג'טרו טול.  באי ווייט זו להקת בלוז-רוק  צעירה, עם שני אלבומים ברקורד, מפוצצת באנרגיה, והם חושפים לראשונה חומרים מהאלבומים שעוד יבואו – ולכן יש להופעה הזו משמעות מיוחדת, במבט היסטורי. קלייב באנקר, המתופף הרצחני, משתולל היטב ב- Dharma for One ג'ון אוון מנגן באלגנטיות על הפסנתר ואיאן אנדרסון מוביל את חבורתו בשירה, גיטרה אקוסטית וכמובן עם הסמל המסחרי שלו – נגינת החסידה. עומד על רגל אחת, מנגן על החליל כמו שמרטין בר מנגן על הגיטרה החשמלית. יורק, יורה, הולם.

במדיסון סקוור גרדן זו כבר הלהקה בשיאה, אחרי כמה וכמה אלבומי מופת, שפורשת כטווס גאה את זנבה הססגוני. טעימות מ-thick as a brick  "סוסים כבדים" ו"אקוולנג" וכמובן מ"זקן מדי לרוקנרול, צעיר מכדי למות". המופע הזה שודר, בזמנו, בבי.בי.סי אבל יצא לאור על די.וי.די ודיסק אחרי שנים רבות.

 

ראיון שלי עם איאן אנדרסון בשנת 2004

http://sports.nrg.co.il/online/5/ART/770/144.html

אבינועם לסרי מנתח את "שירים מהיער". מרתק

http://mitkadem.homestead.com/files/artists/jethrotull/jethro-tull-songs-wood.html

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • צחי  On 07/31/2010 at 15:03

    שכחת משום מה את האלבום שמכולם הוא האהוב עלי ביותר – a passion play.
    יצירה אחת ארוכה, כמיטב הרוק הפרוגרסיבי, עם מספיק רעיונות מוסיקליים לחיים שלמים. בארץ לא כל כך הכירו אותו. מעניין כיצד זה קרה.

  • איתן רותם  On 07/31/2010 at 20:44

    בועז, יישר כח!
    סקירה יוצאת מן הכלל.
    סייפא מתבקשת היא אלבום הקאמבק המופלא (והמטאלי – עוד כוון מוסיקלי שהלהקה נגעה בו) Crest of a Kvave מ-1987. השילוב בין החשמלית המטאלית של מרטין באר והחליל העדכני של איאן אנדרסון מעפיל לשיאים חדשים, כאשר שיא-השיאים הוא השיר "בודפסט". באותה שנה זכה האלבום במפתיע אף לתואר אלבום המטאל של השנה על חשבון לקהת מטאליקה, שנחשבה כמועמדת הבטוחה לזכיה.

  • Asaf Cohen  On 08/01/2010 at 8:02

    תודה, אחת הלהקות האהובות עלי ביותר.

    "סוסים כבדים", להבנתי, הוא בעיקר קינה על תחלואי העירוניות, או שמא חיי הפרברים? העכבר המדובר הוא הcommuter שרץ על הגלגל, ומשטרת העכברים לא ישנה אף פעם… והכמיהה "להעיר את העיר הגוססת בקריאת פרש חי."

    אחד הדברים שלמדתי לאהוב בג'תרו טול ככל שהקשבתי יותר למילים, הוא הניגוד בין המנגינות הקלטיות הסוחפות למילים הסרקסטיות והמפוכחות. כמעט כל שיר שלהם הוא לא מה שאפשר לדמיין כשמסתכלים על השם ואיור העטיפה. דוגמא מצוינת לזה היא התקליט "חרב רחבה והמפלצת" (אם כבר מעברתים שמות…), שנראה ונשמע בהתחלה כמו קפיצה של איאן א' על גל הרוק-פנטזיה, ורק כשמתעמקים במילים מבינים שהוא לועג לכל הטרנד הזה. הוא אפילו אומר באחד השירים משהו כמו "לא משנה המילים, העיקר שהמוזיקה סוחפת".

    וכן, Thick as a Brick ומונטי פייתון. עכשיו כשאתה אומר את זה, זה נשמע חיבור מתבקש.

  • דפנה לוי  On 08/01/2010 at 11:10

    ראיתי אותם ביולי שעבר, בטאורמינה, סיציליה באמפי תיאטרון המופלא שם, כשברקע הר הגעש אתנה מעשן לו בחביבות ומוסיף אפקטים ויזואליים לחליל הקסם של איאן אנדרסון. היה נחמד נורא, ולא יותר. יכול להיות שהם לא זקנים מדי לרוקנרול, אבל אני כן?

  • Small Town Romance  On 08/02/2010 at 4:01

    האלבום השלישי של ג'טרו טאל – Benefit מזקק את כל האלמנטים שהם הם הלהקה הזו, בצורה הטובה ביותר לטעמי.
    הכנה לאקוואלנג ופרידה מ this was.

  • גד  On 08/02/2010 at 8:55

    כמעט…
    אני בעלים גאה של 8 מתוך העשירייה המכובדת הזאת – 5 מהם בתקליטים
    אחלה רשימה.
    תודה

  • עידית פארן  On 08/02/2010 at 12:37

    אני זוכרת
    עטיפה של תקליט שלהם שפחדתי ממנה..(Aqualung)
    (מעניין למה) גם כשכבר לא הייתי ממש ילדה קטנה.
    והופעה קסומה מאוד מזמן (86 כנראה)
    ואני לא מאמינה שיש גיל לרוקנרול.

    (והפוסט הזה יעבור בפורוורד לילד שנח מהצבא לשבוע)

  • איילת  On 08/08/2010 at 10:36

    מרתק.

  • מתי ג'י Matt Gee  On 01/08/2011 at 17:37

    אם הבנתי נכון (מקריאת הירחון הבריטי Record Collector), הסיבה ששמו של האלבום This Was הוא כזה, זה כי לאנדרסון היה ברור שאחרי אותו אלבום, מיק אבראמס יפוטר מהלהקה. דהיינו, "זה מה שהיה". הכוונה שממשיכים הלאה.
    ואכן, באלבום הבא, הלהקה נשמעה כבר אחרת לגמרי.

  • סטנד אפ  On 07/14/2011 at 11:14

    אלבום מצוין בעיקר בגלל הרב-גוניות שלו והחוסר יומרניות. אני כל כך מסכים בעניין העתקה, כאילו מה? זה לא ברור שאי אפשר לעשות משהו לגמרי מקורי? אני לא מאמין בזה, הרי אם משהו הוא לגמרי מקורי אז לפיכך גם לחלוטין זר ומנוכר ולא שזה לא טוב אבל רק מספר מצומצם יתחבר

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: