בינתיים, בתחנת הרכבת התחתית…עם רצון לעוף
עם טעם של קפה אלכוהול סיגריות וקרח בפה
נזכר בילדות
משחקים עם אחותי בחדר הישן
הקטן
ברחוב סנט אנטואן
פתחו את שוק הפרחים
שמעתי מנגינה עצובה
פסנתר של שופן
מאחד החלונות המקושתים
ילדה מנגנת תרגילים למתחילים
פורטת על לב פצוע באצבעות כושלות
מתגעגע לבתים מסוידים בלבן
לארטיק מישמש נוטף לאורך הטיילת
חופש ועיר שיש בה מעט אנשים
שמש חורף שמלטפת את הפנים
פני הילד המחייכות שלי
מוזיקאי, עורך ומשדר ברדיו 88fm, כותב על צלילים וצללים, חוויות והזיות. חי בגני תקוה, חולם על אנגליה.
תגובות
יפה
אהבתי את הילדה ושוק הפרחים
והבית. שמש חורף זה מצרך נדיר..
משחקים עם אחותי בחדר השינה – זה כבר יכול להקרא באופן קצת מוזר..
"בחדר הישן"
אוף אתה.
אתה כותב פה 2 תיאורים מזמנים שונים בחייך
אחד זה הילדות שלך
והשני לא מובן לי באיזה שלב בחייך
התאורים פה הם עילאיים
רגישים מאוד
מה שכן אני יכולה להגיד זה
שאתה רק משתבח כמו יין טוב 🙂
אוחחח…רח' סנט אנטואן, שוק הפרחים, ניחוח הקפה וסיגריות ג'טן
מנגינת פסנתר של שופן ושדרת העצים בצילום,
אוחחח… ממש שירה.
מה צריך עוד?
להיות תלוי בין העיר הלבנה לעיר באפור,
בין עבר להווה,,
הרגשה מוכרת
נורא יפה.
איזה יופי, בועז.
החמימות שמשתלטת על הגוף כשקוראים כל דבר שאתה כותב…