הייתי מלכה יפה מאוד

 

מרגריטה מוראן פלורנדו מפיליפינים. מיס תבל לשנת 1973

 

 

 

הייתי בן 10 והשנה היתה 1974. אמא שלי החליטה שבפורים הזה לא אהיה עוד קאובוי, אינדיאני, ליצן או ברוס לי. היא החליטה על תחפושת מהפכנית באמת.

חודשים אחדים לפני חג הפורים זכתה צעירה מהפיליפינים, מרגריטה מוראן פלורנדו, בתואר מיס תבל. האירוע זכה לסיקור נרחב בכל העולם והפיליפינית היפהפיה כיכבה על שערי מגזינים רבים, מכיוון שלראשונה לקחה את התואר (והכסף, והפרסום) מישהי שלא ענתה על הסטנדרטים המקובלים בתחרויות יופי עולמיות. לא בלונדינית, לא מערבית. צעירה אוריינטלית ונמוכה מאסיה.

 

אמי, אשה יוצאת דופן ומבריקה -החליטה שאתחפש למרגריטה מוראן, מלכת היופי של הפיליפינים ומיס תבל. היה לי שיער ארוך, שחור וחלק ועיניים רכות ואסייתיות והייתי בדיוק בגובה של מרגריטה מוראן. אודה, שהרעיון נשמע לי מעט מוזר, אבל אמא שלי לא היתה מהאנשים שמסרבים להם בקלות והיא גם ניחנה ביכולת רטורית ובכושר שכנוע יוצאי דופן.

 

אין צילום מחג הפורים הזה, וחבל. הייתי מלכה יפה מאוד, עם שיער ארוך וחלק ומתנפנף, שמלת תכלת בוהקת צמודה שחשפה כתף עירומה וסרט קשור באלכסון שעליו היה רשום "מיס תבל 1973".

 

הידסתי כאווז שוטה – או נכון יותר: כאווזה – כל הדרך לבית הספר, נלחם בנעלי העקב, חנוט בגרביוני ניילון.

 

בנוסף לכל זה, אותו חג פורים היה חם. הסבל היה לא קטן. הזעתי בתוך הגרביונים והשמלה ההדוקה, התגרדתי, נפלתי פעמיים מהעקבים הגבוהים. השפתיים היו דביקות מהליפסטיק. המסקרה נזלה מעיני, האיפור נמרח. התחפושת היתה סנסציה גדולה בכל בית הספר. רק התנגדותו העזה של סגן המנהל ("זה לא חינוכי! בן שמתחפש לאישה??! הוא עוד יהיה הומוסקסואליסט!") מנעה ממני את פרס התחפושת המוצלחת בתחרות בית הספר.

 

בצהריים, הורדתי את העקבים וחזרתי יחף, בתחפושת הכי הזויה שנראתה בחולון של שנות השבעים. שושנה, מהצרכניה ברחוב אפעל, יצאה החוצה, נעמדה מולי והתפקעה מצחוק. השכנים שלי לא זיהו אותי. אמא שלי שאלה, "נו, איך היה?", ואמרתי לה: "נורא. זה נורא להיות אישה. גם מלכת יופי זה קשה להיות".

כן, אמא שלי אמרה. זה לא קל להיות אישה יפה.

 

כך, ביום אחד, הפנמתי את התחושה. את מה שפעם יעשו עליו כתבות ב"בלייזר" ו"לאשה": איך מרגישה אשה ומדוע גברים לעולם לא יהיו מוכנים לעבור את הסבל הזה. בזמן שבטבע הזכרים הם יפים יותר – לטווס זנב לתפארת, לאריה רעמה מפוארת  –  בני האדם הפכו את היוצרות והפילו את תיק היופי על הנקבות.

 

זו היתה הפעם האחרונה שהתחפשתי.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אליענה  On 02/27/2010 at 11:47

    בועז יקר מאד, אמא שלך כנראה הייתה אישה מדהימה ופורצת דרך.
    וגם אתה מדהים. לקום בבוקר ולגלות שכתבת זה חג בפני עצמו.

  • המעריצה הסמויה מהעין  On 02/27/2010 at 11:52

    אמא שלך, היא היתה מיוחדת והקדימה את זמנה.
    ולכן גם אתה מיוחד.
    זה עובר בתורשה.

  • גילמן  On 02/27/2010 at 12:12

    "הזעתי בתוך הגרביונים והשמלה ההדוקה, התגרדתי, נפלתי פעמיים מהעקבים הגבוהים. השפתיים היו דביקות מהליפסטיק. המסקרה נזלה מעיני, האיפור נמרח."
    הצלחת לתאר את זה באופן כל כך קולע, שימלה, עקבים, גרביונים, שפתון ומסקרה חיצוניים לקיום האנושי.

    כלומר האביזרים בהם דורשים מנשים לסמן את נשיותן, יכולים להתפס על ידי אדם באשר הוא אדם ואישה באשר היא אישה כלא נוחים ולא נכונים ולא נחוצים.

  • פמיניסטית  On 02/27/2010 at 12:25

    מה שגברים דורשים מנשים זה לא רק ללכת על עקבים לא הגיוניים ולשים ליפסטיק. הם גם דורשים את הסרת שיער המפשעה
    http://sf.tapuz.co.il/shirshur-362-65628123.htm

    אולי צריך להשפיע על גברים להוריד פעם שיערות מהביצים בשעווה, כדי שיבינו במה זה כרוך ומה הם דורשים מהנשים!

  • יונית בראון  On 02/27/2010 at 12:27

    כשאני קוראת את זה (כמו גם פוסטים אחרים שלך על אמא שלך) כל כך ברור לי איך יצאת גבר כזה מיוחד שמבין נשים..הכל בזכות אמא שלך

  • יעל אוסטרליה  On 02/27/2010 at 12:56

    אם היתה תמונה שלך זה היה יכול להמחיש את הכל
    בכל מקרה חוויתה חוויה
    ONE IN A LIFE TIME
    פורים שמייח בועז 🙂

  • הגרה  On 02/27/2010 at 13:18

    אני התחפשתי שנה שעברה לגבר ניו יורקי משנות ה-50,
    וחברה שלי התחפשה לבת זוגתי
    אני חייבת להגיד שזו היתה תחושה מוזרה,
    מצד אחד לא הצטרכתי לעשות כלום, פשוט לעמוד בעוד חברתי כירכרה סביבי כדי לנסות למשוך את תשומת ליבי בכל מיני מחוות סקסיות
    אבל זה היה גם כזה משעמם להיות גבר
    קודם כל מבחינת ההופעה, מכנסיים, עניבה, כובע, סו-טו
    והתדמית הקולית האדישה שצריך להיות בה
    (בעוד בלב מתים למשהו שיקרה)
    די שמחתי לחזור להיות אישה..

  • רומית  On 02/27/2010 at 18:57

    אמא שלך נשמעת אישה מדהימה. אכן לא תמיד פשוט להיות אישה. אבל כיף – במיוחד כשמבינים (או מבינות..) שלא חייבים עקבים, גרבוני ניילון וליפסטיק כדי להיות אחת.

  • עדנה ו.  On 02/27/2010 at 20:16

    שבפורים 76 הייתי בת 12 ואמא שלי החליטה שאני צריכה להתחפש לגולם מפראג, לא שידעתי מה זה, אבל, היא כל-כך התלהבה שלא הייתי מסוגלת לדכא לה את ההתלהבות ונתתי לה לשלוח את אבא שלי לקנות את כל חבילות צמר הגפן בסופרמרקט – לכרוך לי סביב הגוף – ועל זה להלביש לי גרבי ניילון, כך שאוכל לצאת החוצה וללכת כל הדרך בגשם, לתת למים להיספג בי, ככה שאגיע לכיתה – בדיוק הושיבו אותי ליד הילד שהייתי מאוהבת בו, בגלל שהיה יתום וגם מפני שהיו לו עיניי שקד כאלה והוא היה גבוה כזמר…בקיצור, אני מנסה לשבת, נוטפת כולי, והוא שואל אותי – למה התחפשת? למזרון? …אתה מבין?

  • ח ל י  On 02/27/2010 at 20:26

    איך אין לך צילום? איך דווקא בשנה ההיא, האחרונה?

    חבל. מצד שני מוכיח שזכרונות נשמרים אצלנו לא פחות טוב מבצילומים…..

    נ.ב. הלוואי והייתי מצליחה להחליט פעם אחת עבור הבת שלי למה היא תתחפש….:)

    חג שמח 🙂

  • טובה  On 02/27/2010 at 23:22

    מלמד שכמעט כל הבנים מכיתה ד' וצפונה מתחפשים לבנות (חוץ מאלה שמתחפשים לראפרים, כמובן…)

  • שרון רז  On 02/28/2010 at 9:54

    בהחלט אישה/אמא לא שגרתית ועם ראש אחר וגם אומץ
    מה שכן, באמת נשמעת/נקראת לא חווייה מי יודע מה בשבילך…
    כה חבל שאין צילום, זה רק מוכיח כמה צילומים הם חשובים, תיעוד

  • אילן  On 02/28/2010 at 12:18

    נהניתי לקרוא.

  • נורית  On 02/28/2010 at 21:25

    אין כמו להרגיש שטותניק לפחות פעם בשנה
    ואין כמו לסחוט חיוכים וצחקוקים מכל עובר ושב

    מומלץ בחום

  • איציק גונן  On 02/28/2010 at 22:59

    יפה!
    אכן אחלה אמא היתה לך, ויפה גם שזרמת אתה כי זה באמת (לפחות אז) היה חריג.

  • אידית  On 03/05/2010 at 10:22

    ובענייני אמהות, מצרפת שיר מרגש מאוד בעיני של יוצרת מיוחדת.

  • D!  On 03/05/2010 at 11:51

    פורים ללמדנו
    על הא ועל דא
    על רשע וטוב לו…

    פורים שמח בועז..
    חשבתי שאולי תהיה מעוניין לשמוע…

    תמחק אותי אם זה לא המקום..

  • סנדי ש  On 03/08/2010 at 11:36

    אז איך זה שאתה אומר "אישה במכנסים היא כמו חתול במגפים" ובורח מנשים שלובשות לא שימלה ומאוהב בנשים שיש להן רק שמלות בארון?

    אולי שם התחיל כל הקטע האובססיבי שלך עם שמלות/חצאיות? אה?

  • אישה שנראית טוב  On 03/08/2010 at 12:28

    בהקשר לתגובות הפנימיסטיות…
    אני אישה פמניסטית שדוגלת בשוויון זכויות. ואני גם אוהבת להיות יפה – עם גרבונים ושמלות וליפסטיק ומסקרה.
    וכן כן, גם עם עקבים. לעולם לא אצעד בלי.
    anything he can do-i can do better. ועוד עם עקבים.

    לא כי זה מה שהגברים אוהבים. אלא כי זה מה שאני אוהבת.
    אני אוהבת להסתכל על עצמי במראה – ולהיות מבסוטה ממה שאני רואה.
    אין בזה כל רע ובטח שאין בזה משהו שהוא לא בעד זכויות האישה או לחילופין שפוגע בשיוויון הזכויות.
    תפסיקו לנפנף באמירות פמיניסטיות. זכותם של אנשים להראות טוב!

  • אורה גור אש  On 04/18/2011 at 12:09

    זה מדהים איך ילד מוכן להשתחרר מסטיגמות
    כמו – להתחפש למיס יוניברס. גדול !
    אמא אולי, אין דומה לדמיון והיצירתיות והליברליות
    שהיו לה. (אנחה…)

  • llaliiblue  On 08/07/2012 at 12:24

    רק אני נעצבתי נורא לקרוא את הפוסט הזה? בעברי, אין לי מושג איך זה קרה, אבל הוריי חשבו שיהיה נחמד לחפש אותי לאדם חרדי. נראה לי שיש מקרים שבהם כדאי להישאר סטנדרטים- הבנות מתחפשות לאיזו מלכה (יופי, לילה, אסתר) והבנים לפאנקיסטים. זהו, כל דבר באמצע נידון למפח נפש.
    אני אוהבת להיות אישה, עם העקבים, השמלה (על הגרביונים משתדלת לוותר בכל הזדמנות אפשרית, לא למדתי איך להתנהג איתם), המסקרה. ורק הליפסטיק נשאר בתיק וכמעט אף פעם לא צובע את השפתיים.

Trackbacks

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: