7 לילות קובע

 

כתבת השער של 7 לילות היום היא כתבת-קינה. שלושה כותבים מוכשרים מאוד שוטחים את טענותיהם כלפי המוזיקה הישראלית שנוצרה בעשור הזה. לדברי הטריומוויראט גולן-נוריאל-תאני האלבומים העבריים שיצאו בין 2000 ל-2009 מלאים במוזיקה שבלונית, לא מאתגרת, חסרת-העזה.

 

האמנם? "הייקו בלוז" של דויד פרץ אינו מקורי? "עיר" הוירטואוזי של שלומי שבן נטול השראה? "עזרה בדרך" של נועם רותם איננו אותנטי? ומה עם רות דולורס-וייס שהופכת את הבטן, דניאלה ספקטור המסעירה, יצירת הקונספט של רונה קינן או פורטיסחרוף של "על המשמרת"? ומה עם פרוייקט הגומיה שתירגמו והקליטו אסופת שירי בוב דילן, או "מוזיקה מהמרתף" האינטימי והמוצלח של דרור שוסטק והאנשים, או שני האלבומים הנפלאים של פרוייקט אחד-חלקי-אחד, שהלחינו את שירת ערן בר-גיל, אלבומו המעולה של ישראל ברייט "אוצר סמוי" או אופרת הרוק של קבוצת גוטל בוטל "מופע החיים של מוטי פנאן"? וזה רק על קצה המזלג. שלא לדבר על כך שבעשור הזה יצא אחד האלבומים הטובים ביותר שנעשו אי פעם בישראל. "מנועים קדימה" של אלג'יר

 

ואני מוסיף ואומר: אם במקום לבזבז שני עמודים טובים, במוסף התרבות הנפוץ בישראל, על תלונות וטענות היו מקדישים מקום ל"20 אלבומים שיצאו בעשור הזה וכדאי לכם מאוד להכיר" – התרבות הישראלית היתה יוצאת נשכרת. מאוי-אוי-אוי אף אחד לא מרויח כלום. מהמלצות חמות על דברים טובים ואיכותיים הרבה אנשים יכולים להתעשר.

 

לצערי, גולן-נוריאל-תאני מתעלמים לחלוטין משפע גדול של אלבומים עבריים טובים ואפילו מצויינים שיצאו בעשר השנים האחרונות. אלבומים שלא נעשו במטרה להתחנף למישהו ולא דהרו על טרנד זה או אחר.

 

ואני חוזר ואומר: חברים, אל תגידו לי מה לא טוב, ספרו לי מה כן טוב. גם בשנות התשעים ובשנות השמונים המוזיקה, ברובה, לא היתה משהו. באופן עקבי, מאז שאני זוכר את עצמי, יוצאים יותר אלבומים רעים ומשעממים מאלבומים טובים. הרעיון הוא להתרכז במה שכן מוצלח. 

במקום לילל כמה הכל דפוק, תדפקו כפולה על המוזיקה הטובה שנוצרת בישראל ואף אחד לא מכיר אותה, ספרו לאנשים על הדברים הטובים שאתם מכירים – כל היצירה שב"7 לילות" לא מתייחסים אליה ובגלגלצ לא משמיעים אותה ובערוץ 2 לא חושפים אותה. תחשבו על זה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 
 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

* הכותב השתתף בהקלטות "דנה ראתה עב"מ" ו"פינוקיו" של פונץ'

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • עידן  On 12/11/2009 at 19:39

    ע"ע הדיון אצל דרור: http://www.notes.co.il/burstein/63261.asp

    בלי ספק, המספידים בעיקר מעידים על צרות אופקיהם. באמת איך אפשר להשוות עשור עם יצירות נחותות של אלג'יר, בלחסן, דולורס-וייס, נקמת הטרקטור ועמיר לב, למוסיקה הלא-שבלונית והמאתגרת של יגאל בשן, דודו זכאי ושוקולד מנטה מסטיק?

    נשאלת רק השאלה מתי כבר תיכתב הכתבה על "העשור הגרוע של עיתונאי התרבות."

  • whisper  On 12/11/2009 at 19:56

    יפה כתבת בועז.
    במיוחד בערב חג האורים. יש כל כך הרבה יופי וכשרון פה, אין ספק שלהתעלם מעזרה בדרך של נועם רותם זה סוג של – בואו נעמוד עם הגב אל העולם ונגיד שהוא לא קיים.
    וטוב שיש אנשים כמוך, שיודעים להתמקד ב-יש ולהעצים אותו. זה הסוד האושר. ונדמה לי שאתה כבר מזמן גילית אותו.
    ובאיזשהו אופן לימדת גם אותי
    חג אורים שמח
    ומלא אהבה
    לכולם 🙂

  • עידו שחם  On 12/11/2009 at 20:20

    לא קראתי את הכתבה, אבל אולי אפשר להסכים איתם בכך שהעשור הזה היה חרא במיינסטרים. ברור שמתחת לפני השטח היתה המון מוזיקה טובה. ובכל זאת, האם היתה איזשהי יצירה ממש, אבל ממש סוחפת? כזאת שידברו עליה בעוד 20 שנה ויגידו שהיא היתה כל כך חשובה, פורצת דרך, ומשפיעה על המוזיקה הישראלית? אני לא בטוח כרגע. מן הסתם ימים יגידו.

    מה שכן, אני מאוד מסכים איתך שחשוב שתהיה כתבה בסגנון שאתה מציע. אגב, אם יש מישהו שיכול להרים את הכפפה הזאת מהרצפה, לפנות לאחד העיתונים המתחרים, ולעשות כתבה שכזו, אין מועמד יותר טוב ממך 🙂

  • אמיר א. אהרוני  On 12/11/2009 at 20:33

    עשיתי פאדיחה.

    כתבתי בראש השנה סיכום משלי לעשור במוזיקה העברית. התבכיינתי קצת על מה שהיה רע, אבל כתבתי בעיקר על מה שהיה טוב. ופספסתי שם את רות דולורס וייס. אין לי מושג איך. פאדיחה.

    ובאופן כללי יותר – המוזיקה העברית של שנות ה־90 מרגשת אותי יותר. אני לא יודע אם זה קשור לזה שהיא באופן מוחלט הייתה יותר טובה או לזה שאז הייתי בן־עשרה ובני־עשרה נוטים להתרגש יותר ממוזיקה. אולי הבעיה היא שאין הרבה בני־עשרה שיכולים לכתוב סיכום עשור רציני, כי סביר להניח שהם פשוט לא הספיקו לשמוע מספיק מוזיקה שתיתן להם הסתכלות רחבה ונקודות התייחסות. אי אפשר לכתוב בישראל על מוזיקה באופן רציני בלי להכיר את חנוך, קראוס, כספי, דילן, יאנג, ג'וני מיטשל, ביטלז, פינק פלויד, כוורת, סוניק יות', פיקסיז, ג'וי דיוויז'ן ועוד כמה שמות חשובים, ובן־עשרה ממוצע אולי מכיר חלק מהם, אבל כנראה לא את כולם. אחרי עשר שנים הם כבר מכירים אותם, אבל המוזיקה החדשה כבר לא מרגשת. מהבחינה הזאת אולי מעניין יותר לקרוא את סיכום העשור הקודם.

    הנ"ל נכון לְגַבַּי ואולי אני מכליל יותר מדי 🙂

    (ולא שכחתי שהבטחתי לשפר את האתר של פונץ'. יטופל בקרוב.)

  • רוני ה.  On 12/11/2009 at 20:50

    בהסתייגות שלדור הזקן הנוער תמיד נראה גרוע, גם אני חושב שהמוזיקה הישראלית סוגרת עשור לא טוב.

    היו בעשור הקודם הרבה אומנים שאהבתי, כגון: איפה הילד, זקני צפת, לאה שבת, אהוד בנאי, רונית שחר, ארקדי דוכין, טיפקס, ואלה סתם כמה שמות מהזיכרון ויש עוד רבים. אני חושב שהעשור הנוכחי לא ניפק מחליפים באותה הרמה, למעט אולי שלומי שבן. זה לא אומר שאין התחלות, אבל לרוב האומנים שציינת אין לדעתי את הבשלות הנפשית שהיתה לדור הקודם.

    תשים לב גם לתופעה שמאפיינת לדעתי חלק מהתוכן של השירים החדשים, והיא של מסרים קשים ולא מעובדים של כשלון. כגון:
    א) דוד פרץ והשיר "ניסיתי ונכשלתי"
    ב) דניאלה ספקטור ו"הכוכב שלי מת"
    ג) יוצרים שמשום מה שרים באנגלית.

    אני חושב שהשירים האלה מייצגים מסרים לא בריאים (לא רק מוזיקלית) באופן שלא שמענו כמוהו בדורות קודמים.

  • יעל אוסטרליה  On 12/11/2009 at 21:33

    יש גם את זיו רובינשטיין
    אוהבת את שיריו
    ומי צריך את ידיעות בכלל
    יש את מעריב ויש שם מישהו שכותב על מוסיקה בשם
    בועז כהן והוא יכול בהחלט לעשות את העבודה בצורה הכי עניינית וטובה
    לירון תאני עם כל הכבוד לו לא רמה
    ובאמת חבל שלא שמים את 20 האלבומים שהיו אנשים לפחות היו יכולים לדעת ולהחליט אם הם טובים בעיניהם
    חג חנוכה שמח

  • גק"ע  On 12/11/2009 at 21:38

    את מיוז ברייקס של ג'י ויוז
    אחד האלבומים הכי טובים שנעשו בעשור הזה בכלל
    לא רק בישראל
    בכלל

  • באנדר  On 12/11/2009 at 21:38

    של הכותב ותו לא.
    רוב האנשים מקשיבים באמת למוזיקה בשנות העשרה, ומקסימום קצת אחרי. אז מתגבש הטעם, ואז יש רגעים אמיתיים של גילוי.
    אחר כך יש מזדקנים, הטעם כבר יותר מקובע, ואי אפשר לשחזר באמת אהבה ראשונה.

    כל מי שאומר העשור האחרון היה גרוע הוא מעל גיל 30, או ארבעים. אפשר להמר בבטחון שאם המבקרים האלו ישארו בתחום עוד עשר שנים, הם יקבעו שגם העשור הבא היה גרוע.
    מי שלעומת זאת, לא חשוב באיזה גיל, חושב שהיתה מוזיקה טובה, יהנה גם בעשור הבא.

  • בעז  On 12/11/2009 at 21:48

    מוכרים בחוגים מצומצמים, ואינם בזרם המרכזי של המוזיקה הישראלית. זה ההבדל מול עשורים קודמים שהיה גם מינסטרים נפוץ ואיכותי

  • יעל אוסטרליה  On 12/11/2009 at 22:08

    סליחה אבל אתה ממש לא יודע/ת על מה אתה מדבר/ת
    כשאת/ה אומר/ת לגבי השירים של דוד ודניאלה שהם לא מסרים בריאים
    שטויות במיץ
    אני במקרה שמעתי את דניאלה מספרת על השיר ואני
    לא רואה שום מסר לא בריא שם
    להיפך הסיפור מאחורי השיר מאוד מעניין
    חבל שאת/ה חושב כך

  • רותם  On 12/11/2009 at 22:20

    כוונתם היתה שהמיינסטרים עבש, לפי הרשימה שלך הם די צודקים, לא?

    מה אלבומי המיינסטרים שאהבת?

  • אסתי  On 12/11/2009 at 22:40

    כמו בספרות וכמו בתיאטרון וכמו באמנות הפלסטית, ככה גם במוזיקה – המיינסטרים מאוד בנאלי ועבש, השוליים מצויינים.

    חבל רק שבנושא עיתונות אפרופו התגובה של עידן, אין שוליים ועל הברקות או ברק אפשר לקרוא רק בכתבות על מסעדות וסוויטות פאר בסלונים אוויריים.

  • מ.  On 12/11/2009 at 22:42

    זה שרוב האמנים שהוא ציין מוכרים בחוגים מצומצמים (מה שלא ה-כי נכון), ולא במיינסטרים (הגדרה כבר יותר טובה), זה לא הבעיה של המוזיקה הישראלית העכשוויות, אלא של מפיצי התרבות להמונים בארץ.

  • בתיה  On 12/11/2009 at 23:13

    בדיוק הסיכום שהיה חסר לי. שמחה שהכנסת את "האחר", משום מה נוטים להתעלם מהאלבום הזה. ואני אתקן, אתרים פופלרים נוטים להתעלם מהאלבום הזה. אגב, אני בדיוק מקשיבה לדנאילה ספקטור, עונג צרוף האלבום הזה. תקנו אותו..

  • שרון רז  On 12/12/2009 at 0:38

    באופן כללי ועקרוני אני מסכים איתך בועז, אבל ייתכן והם מתכוונים יותר באמת למיינסטרים, שהוא רובו גרוע עד בינוני מינוס, בעשור הזה באופן מיוחד
    אני מציע שתעשה אתה את כתבת 20 הדברים הטובים בעשור הזה, אפילו אם הם יחסית שוליים או אלטרנטיבה

    חוץ מזה יש לי תוספות, רבות, מצויינות, למרות שרובן נחשבות שוליים לא מוכרים ולא מוכרים:
    אביתר בנאי עומד על נייר, ענת דמון, נועה בביוף, יאיר יונה, ג'יי ווק סנייל, יובל שפריר, זגונדר, צארלי מגירה ונערת ההפקר, עמית ארז עם שניים וחצי אלבומים, לבנון, הראשון, פיטס, שני קדר, מורפלקסיס, נדב אזולאי, קטמין, יהודה לדג'לי, החשמליות, אפרת בן צור, קרני פוסטל, שייגעצ, קוב, גבע אלון ויש עוד… לצערי רובם יחסית לא מוכרים לציבור הרחב

  • אתי  On 12/12/2009 at 0:46

    הייתי מכניסה את הרשימה המעולה הזו שלך למדור שלהם בתגובות הקוראים בשבוע הבא.וגם שולחת את שלושתם לראות כמה הופעות טובות של אמנים מוכשרים באמת שלא חסרים כאן.
    כל כך קל לבקר וכל כך קשה לפרגן – ככה זה וחבל.

    תודה שהזכרת את ישראל ברייט – אני מכורה לאלבום הזה כבר שנים.

  • בב  On 12/12/2009 at 7:22

    המיינסטרים אכן היה באמת שבלוני.
    השוליים סובלים מהייפ טרחני.
    כל מה שטוב בשוליים, הוא טוב לאנשים פרטיים
    למשל אתה, ואז אתה כותב על זה.
    ככה זה בעידן האינטרנט והבלוגים.

    השוליים נהנים מתסמונת פרגון ואמפתיה לחלשים.
    אבל באמת שלא יצא משם כלום.
    אולי … עזרה בדרך.

  • אלינור ברגר  On 12/12/2009 at 8:56

    בדיוק כמו הכתבה של אילן לוקץ' בערוץ 2 על זה שהנוער רואה יותר מדי טלויזיה ולא קורא ספרים ומתעניין בסלבריטיז. קודם ערוץ 2 משמיד את התרבות, ואחר כך שולח כתב לעשות כתבה על זה שהתרבות הרוסה.

    אותו דבר כאן. אם ידיעות אחרונות היה מסקר באופן עקבי ואוהד את המוסיקה הישראלית הטובה באמת, אז לא היינו מגיעים למצב שצריך עכשיו לעשות כתבות על כמה שהעשור הזה היה גרוע.
    המנגנונים הגדולים הם אלה שיכולים לעשות שינוי, אבל הם לא רוצים לעשות אותו, כי הם פוחדים שלא יהיה להם מספיק רייטינג.

  • בועז כהן  On 12/12/2009 at 9:17

    1
    המיינסטרים הוא מה שגלגלצ + ערוץ 2 + ידיעות אחרונות מחליטים שהוא מיינסטרים. המיינסטרים הוא תמיד, ברובו, שבלוני אבל פעם לכלי התקשורת הגדולים היתה תחושת מחוייבות לאיכות ולמשמעות, והם היו משתמשים בכוחם לדחוף קדימה גם אמנים מיוחדים וטובים.

    2
    השוליים "סובלים מהייפ טרחני"?
    בדיוק להיפך.
    השוליים סובלים מהתעלמות של כלי התקשורת הגדולים, שביכולתם לחשוף את הדברים הטובים. נדמה לי שהוכחתי זאת ברשימתי.

    3
    אין דבר כזה "שוליים". זו בסך הכל הגדרה של אלבום או אמן שלא זכה להתייחסות תקשורתית נאותה, שתעביר אותו לתודעת הקהל הרחב.

    4
    אתה כותב ש"השוליים נהנים מתסמונת פירגון ואמפתיה לחלשים". איזו אמפתיה?
    של גלגלצ? של ידיעות אחרונות? של ערוץ המוזיקה? למי יש אמפתיה, בדיוק, ואיפה אתה רואה את הפירגון?

    5
    כל הרשימה הזו נכתבה בדיוק מפני שאין פירגון ואין אמפתיה לדברים הטובים באמת, המיוחדים, האמיצים שקורים בסצינת המוזיקה הישראלית. פירגון ואמפתיה זה להקדיש שער ושני עמודים לחשיפת הדברים הטובים לקהל הרחב.

    בוא אספר לך מה זה פירגון.
    פירגון ואמפתיה זה לבוא להופעות של אמנים שאתה מאמין בהם, לשלם כרטיס, לקנות את הדיסקים שלהם, לכתוב על ההופעות האלה ועל האמנים האלה, לשדר את החומרים שלהם ברדיו, אם יש לך תכנית רדיו, לספר עליהן לחברים, אם יש לך חברים.
    לעשות מעשה אקטיבי כלשהו למען הטוב הזה, במקום לבכות שהכל כל-כך רע. זה פירגון וזוהי אמפתיה.

  • יוסי  On 12/12/2009 at 11:59

    תגובתך ותגובת הגולשים נכונה מאוד.

    חבל שקשה לכתוב על ההתרגשות האושר ואף חידוד הטעם המוסיקלי שחלק מהאלבומים בתקופה גרמו לנו. אלג'יר, למשל, זעזעה את אמות הסיפים.

    עוד אמנים שטילטלו אותי שלא מצויינים כאן: דקלה המעולה, שחיברה בין המוסיקה הערבית מהרדיו הישן שהוא זיכרון ילדות ללחנים עכשוויים, גבריאל בלחסן – שאין, פשוט אין אמנים כמוהו.ועוד טובים ונחמדים..

    חג שמח

  • כחול  On 12/12/2009 at 12:43

    ה"מוסיקה" שנעשית כאן משעממת, מתבכיינת, דכאונית ומ י ו ת ר ת !! כמעט כל ה"יוצרים" שהזכרת חיים בסרט האישי הפרטי והלא מעניין על הסבל והכאב שלהם. מה כ"כ מדהים בדולורוס-וייס? היא הופכת את הבטן, מבחילה דווקא לשמע הקול המעוות והנוראי שלה, רונה קינן שנהנית דווקא מקונצנזוס אבל ה"מוסיקה" שלה חד גונית ומשמימה כמדבר. מה לעשות שאנחנו חיים בכפר גלובלי וחשופים למוסיקה וליוצרים מוכשרים מכל העולם שרק מדגישים את קטנות ה"יצירה" כאן.
    יש כאן יוצרים מוכשרים שניתן לספור אותם על אצבעות כף יד אחת. חבל אבל זהו המצב. אולי בעשור הבא נזכה סוף סוף למוסיקאים אמיתיים חדשים.

  • בב  On 12/12/2009 at 12:57

    אין בין תגובתי ולתשובתך ולא כלום למה שאני או אתה חושבים ת'כלס בשורה תחתונה, על המוזיקה.
    פירגון? גם אני הולך להופעות ומשלם כרטיס.
    קונה דיסקים ומשלם. מכאן ועד למחשבה האינפנטילית שאני תורם למדע, או למוזיקה, או לעולם ירוק יותר המרחק,אם הוא בכלל פרמטר, עצום.

    מאז ומעולם היו מוזיקאים חרא, שכן או לא פירגנו להם.

    הגישה של "בואו נא נתאחדה יחדיו למען מטרה מקודשת" מתאימה לילדי אינדי או בלוגרים קובעי דעת קהל מטעם עצמם.
    אתה לא איזה עלם בן 23 . אני מתפלא עליך.

    האינדי סובל חמורות מהייפ טרחני מטעם עצמו על עצמו.
    מי מדבר על ערוץ 2 או חובבי מיינסטרים אחרים. הם בכלל לא משתינים בכיוון. למה לדרוש את זה מהם. הם יעשו הייפ ? פפפפףףף

    יש ועוד איך "שוליים".
    אני לא רוצה להגיד לך שאם אתה חושב ככה, אז אתה לא מבין בתחום. כי אתה לא באמת חושב ככה.
    אל תהיה פתאום פורץ דרך מחשבתי.
    יש שוליים. נקודה.
    מאז ומעולם היה, ואני מהמר שלעולם יהיה.

    אם אתה משתמש במילה מיינסטרים, חובה עליך להשתמש במילה שוליים.
    יש והם מגדירים זה את זה.

    השוליים, החלכאים והנדכאים מקבלים חימום, תמיכה ופירגון ממך למשל.
    אין לגורמים אחרים עם אינטרס שום עניין באיזור הזה, מה גם שלדעתי הפרטית, מדובר בכישלון מוזיקאלי אומנותי. לפחות כאן בסצינה בישראל.
    אבל בעניין הזה , זו רק דעתי.

    ובוא אספר לך משהו, כשאני אוהב משהו, זמר, שיר, אפילו שורה משיר, אני מספר לחברים שלי.
    לא מטעמי קידום פירגון ואמפתיה
    .
    אבוי לי אם הייתי מספר לחברים על זה, ולא מהאספקט האומנותי הטהור. וזה עוד לפני שאני רוצה לשתף אותם וכולי.

    פעם, כמו שכתבת, היתה יכולת למי שיכול לדחוף מה שאיכותי אל המיינסטרים.
    היום זה לא קורה.
    היום כל אחד יכול לדחוף את עצמו, ממש לדחוף את התחת שלו לאף שלך, זה מה שכולם עושים היום. לכן התמונה נראית מרוחה, מפוזרת ומבולגנת.
    העובדה שאתה שדרן, ובלוגר ומחבב מתוך האלפים האלה מישהו מסויים, גורמת לעוד שורה ברשת של הנה משהו מעולה שאתם מפסידים וכו'.
    מכאן ועד לכמה זה נכון, כמה מזה יתממש, המרחק עצום.
    מי שקובע הוא אותם אלפים כמוני וכמוך, משוקללים, מייניוסטרמים שמביאים לתוצאות בשטח.
    המציאות מוכיחה שאין טעויות כמעט אף פעם.

    תמיכה ופירגון שלך למשל, לא מבטיחה תוצאה. לא בגללך.
    היום גם קוטנר כבר לא מזיז לאף אחד.

  • איתמר  On 12/12/2009 at 13:39

    לא עושים לי את זה, בלשון המעטה, אבל אני מסכים עם דבריך.
    זו לא חוכמה לכתוש סתם כך את מה שבנאלי וצפוי שיגיד כל אוהב מוזיקה תל אביבי אליטיסט.
    עושים כאן דברים טובים, הרבה פעמים כנגד כל הסיכויים, ועל כך צריך להעריך מוזיקאים כמו ערן צור, רונה קינן, ברי סחרוף, אהוד בנאי, פורטיס, שלומי שבן, ורד קלפטר ועוד, שכן מתעקשים ולא מוותרים, להגיע אל קהל רחב בלי להתפשר לרגע

  • ציון  On 12/12/2009 at 15:26

    יש ים של אנשים מוכשרים בארץ!
    יש מוסיקה איכותית בארץ

  • איתי  On 12/12/2009 at 16:42

    בועז צודק בגישה. שווה לפרגן למוזיקה טובה ולהאיר את הפינות הנידחות שהרבה לא מכירים.
    מצד שני קראתי את המאמר, חלק מהכותבים, והם מציינים מציאות ידועה ולא טובה. העשור האחרון (ולא שאני מבין מה החשיבות למדוד עשורים), במצטבר, לא מתקרב ברמת הענין לעשורים לפניו. לפחות לא משנות השמונים, לפני כן לא היתי בענינים כ"כ. אולי זה צירוף מקרים לשמו ואולי באמת יש הרבה גורמים שהביאו לדלות כזו. מצטער- גם אני לא יכול למצוא את הגרוש מתחת לפנס רק ברונה קינן, אביתר ואביב גדג'. עמיר בניון לטעמי טוב, לא יותר (מצטער!) וגם המשולש של פורטיס הוא לא שיאי העבודה שלו (עם מינימל ועם ברי). יש הרבה שמות של אמני אינדי מענינים שהזכירו פה לםפני אבל הרבה שנים לא צמח יוצר גדול כמו יהודה פוליקר או מתי כספי או אהוד בנאי (בשעתם). באופן כללי זה עשור צחיח מאוד שנשלט ע"י נינטים למיניהן. סליחה.

  • קונכי  On 12/12/2009 at 16:45

    וכדאי להזכיר גם את הבנות נחמה הנפלאות,
    יש מה לשמוע פה. צריך רק להקשיב.

  • נעם  On 12/12/2009 at 17:48

    ככה לא יצאתי לכתוב מה שכתבו אחרים , ויש לי פרספקטיבה די מאוזנת.
    אם לשים דברים בפרופורציה ,
    מדובר בידיעות אחרונות , העיתון שהכתיר את מחכים למשיח כשיר הטוב בכל הזמנים על בסיס רלוונטיות של המלל!!!!!
    .
    שנית – אכן מדובר במיינסטרים שמה לעשות , אין בו אמנים חדשים מרגשים כמו שהיו בעבר איינטיין וחנוך , פוליקר , פורטיס וסחרוף או אפילו משינה.

    אני אוהב כתיבתך ואת הנושאים שאתה כותב עליהם , אבל לצערי צודק ב.ב
    השוליים מגדירים את המיינסטרים ולהיפך. ישנם הרבה דברים שנכתבו לשוליים בכוונה , הרי שטוקהאוזן לא באמת ציפה למכור וגם המיקס המוזר שהוציא גיל לוז לא אמור למכור , הרעיון שאם הזמו החדשנות שבושליים גולשת ומשפיעה על המיינסטריים.
    תרצה תקרא לזה אוונט-גארד

    החשיבות הגדולה של הדיון כאן הוא הדיון עצמו !
    כולנו אנשים שאוהבים וצורכים מוזיקה.
    חפים (כנראה) משיקולים מסחריים , וכותבים כאן רק כי אכפת לנו , אולי גם אנחנו שוליים אבל עם זמן יש לקוות נשפיע גם אנו על המיינסטרים ( ולראיה ראו את מה שפעם קראו לה המוסיקה המזרחית)

    ולסיום – אינני מבין בז'אנר , אבל להקת המטאל THE FADING להקה ישראלית לחלוטין שהתמודדה וניצחה בפסטיבל המטאל הבינלאומי בגרמניה , מול עשרות אלפי צופים.
    הלהקה יוצאת לסיבוב הופעות באירופה ( עם עוד שתי להקות ) לסיבוב סגור עם למעלה מ – 50 הופעות
    ב חודשיים.
    מעטים אמני המיינסטרים המקומיים שרואים כל כך הרבה קהל.

    כבוד

  • בועז כהן  On 12/12/2009 at 19:18

    יש מוזיקה משעממת וגרועה במיינסטרים
    כמו שיש מוזיקה משעממת וגרועה בשוליים.

    לדעתי – והסברתי זאת בפוסט הזה – חשוב יותר להצביע על הדברים הטובים, להדגיש אותם, לחזק אותם, ואפילו ליצור סביבם באזזז (אם הכותב מאמין שאכן מדובר במשהו טוב שראוי להכיר).

    אין שום טעם ואין תכלית בקטילה חוזרת (וצפויה מראש) של הדברים הבינוניים והרעים.

    מאותה סיבה בדיוק צחקתי ונהניתי מהראיון של רענן שקד עם משה פרץ ב"7 ימים", אבל העמדה של שקד אינה מועילה ליוצרים הישראלים הטובים.

    לשנות את הגישה. צריך פשוט לשנות את הגישה.

    לא להגיד "זה לא יעזור" ו"אפילו קוטנר לא מזיז היום לאף אחד" – אלא לכתוב, להשמיע, להמליץ ולספר בכל דרך אפשרית על ספר טוב, סרט טוב, סדרת טלוויזיה, אלבום נפלא, הופעה.

    זו הדרך היחידה שאני מאמין בה.

  • אקירה  On 12/12/2009 at 20:12

    רביב גולן חי מקטילות קבועות של מוסיקה ישראלית…אם זה לא אביב גפן

  • יעל  On 12/12/2009 at 20:21

    המטרה בכתבה היתה ליצור כותרת שידברו עליה. זה עבד. הסיכום עצמו לא היה רציני – הוא הכיל שלושה מאמרי דיעה שאמרו פחות או יותר את אותו הדבר, אבל לא התייחס ממש לעשור עצמו: אלבומים טובים, תופעות מוזיקליות וכו'.

    היתה לא מעט מוזיקה טובה בעשור הזה, רק שהיא לא קיבלה נפח בתקשורת. וגם לא בכתבה הנ"ל…

  • גיא  On 12/12/2009 at 21:03

    צודק במאה אחוז
    אבל תמיד הכי נוח זה להתרפק על העבר בנוסטלגיה ולהתלונן על ההווה

  • אורי בר  On 12/12/2009 at 22:13

    זה מעניין שדווקא אדם בגילך מצליח להישאר רלוונטי ומעודכן
    בעוד שבחור צעיר כמו רביב גולן מקונן על זה ש"פעם היה יותר טוב"…

  • הלל כהן  On 12/13/2009 at 2:21

    הבילויים

  • איל  On 12/13/2009 at 8:50

    בהחלט מסכים עם בועז כהן. מדויק ונכון. העשור הזה יצר מוזיקה מצוינת, כמו גם כמובן בינונית ולא משמעותית.
    עשור בו יצאו אלבומים נפלאים כמו "מנועים קדימה","תפילה ליחיד", "האחר" אדומי השפתות",האלבומים של דיקלה, יסמין לוי, וגם אסף אבידן למרות ששר אנגלית, ו"על משמרת" ועוד..הוא עשור מצוין, ולקראת סופו הוא עשיר במיוחד בשינוייים ובהתפתחויות משמעותיות.

  • עירית  On 12/13/2009 at 9:09

    היתה הרבה מוזיקה טובה בעשור הזה, רק שהיא לא קיבלה ביטוי בתקשורת הממוסדת והמאובנת (שידיעות אחרונות הוא חלק ממנה).
    סיקור מסודר של מוזיקה ישראלית טובה אפשר לקבל באתרי אינטרנט
    (עונג שבת
    http://haoneg.com/
    אינדי
    http://www.indie.co.il/
    קיוב
    http://www.qube.co.il/ency_band.asp?e=2587&cat=32
    ).

    וכהרגלם, בידיעות אחרונות, יורים (באמנים) ואחר כך בוכים. גם בכתבה הבכיינית הזו לא הוזכרו עשרות אמנים ישראלים נהדרים

  • יוסי מפ"ת  On 12/14/2009 at 20:49

    לא נראה לי שהכותרת קולעת כ"כ לכתבה. אולי עדיף משהו אחר. אחרת יוצא שאתה קובע ש7 לילות קובע.
    בכל אופן גם אתה וגם שאר המגיבים יודעים שלאורך העשור היו לא מעט אלבומים טובים והיו גם כאלה מצוינים. הטענה העיקרית זה למסה הקריטית של התוצר המוזיקלי בעשור החולף. אם על כל 10 אלבומים שלוש נקודות היה יוצא אלבום אחד ראוי אז ניחא אבל בינינו זה לא המצב.
    אני חייב לציין שהשנתיים האחרונות קצת מטעות כי היבול לפחות לפי דעתי היה טוב יותר מאשר בשנים הראשונות (ארבע חמש לספירת האלפיים).
    ווואלה,בטוח אחרי שהם יקראו את הרשימה הזאת אז 7 לילות יקחו את הרעיון ויש לצפות שבשבוע הבא תהיה רשימה: 10 האלבומים הטובים שלא הכרתם!

  • איציק גונן  On 12/15/2009 at 10:49

    "הרשימות האלו מסגירות בד"כ את גילושל הכותב ותו לא. רוב האנשים מקשיבים באמת למוזיקה בשנות העשרה, ומקסימום קצת אחרי. אז מתגבש הטעם, ואז יש רגעים אמיתיים של גילוי.
    אחר כך יש מזדקנים, הטעם כבר יותר מקובע, ואי אפשר לשחזר באמת אהבה ראשונה.

    כל מי שאומר העשור האחרון היה גרוע הוא מעל גיל 30, או ארבעים. אפשר להמר בבטחון שאם המבקרים האלו ישארו בתחום עוד עשר שנים, הם יקבעו שגם העשור הבא היה גרוע.
    מי שלעומת זאת, לא חשוב באיזה גיל, חושב שהיתה מוזיקה טובה, יהנה גם בעשור הבא".

    כל מילה בסלע!

  • אריק פ.  On 12/16/2009 at 22:07

    לא יודע איך אפשר לקרוא לעשור בו אביב גדג' מוציא שתי יצירות מופת שטרם נשמעו בארץ עשור גרוע.

  • גלית חתן  On 12/17/2009 at 22:39

    היה שווה עשור שלם בשביל לקבל את עלמה זוהר

    וכמובן שזה רק הקצה

    נכון שארצי-פוליקר-ריטה לא הצליחו לרגש

    עברי לידר הוא היורש מבחינתי, ודווקא עשה דבר או שניים בעשור הזה

    בקיצור נראה לי שכתבת הקיטורים היתה רק בשביל הרייטינג. מתוך הגישה המיושנת שלהגיד דברים טובים זה לא מוכר ולא מעניין.
    האפשרות שכתיבה מעניינת – בלי כל התחכום המתחכם שמחבבים בידיעות – זה מה שמעניין, על הקונספט הזה לא עלו שם

  • רועי פוברצ'יק  On 12/21/2009 at 0:22

    ידיעות אחרונות מכסים בעיקר מיינסטרים, לטוב ולרע.
    למיינסטרים זה היה עשור מייגע למדי. הוא בערך התקבע על שלושה תבניות חוזרות.
    בגלל שהעיתון ידיעות עצמו לא נותן לרוב כיסוי לדברים מעניינים שקורים ביום יום מתחת לאף שלו אז כשהוא מסכם עשור אין לו על משהו חיובי לדבר.

    בנוסף, זה סגנון ביקורת, הרבה יותר קל לקטול ולהיות ציני. לפרגן זה קשה. חוץ מזה לפרגן לא מביא רייטינג.

    יצאו המון דברים טובים בארץ, אבל הם לא ניתנו לקהל הפאסיבי.

  • בועז כהן  On 12/21/2009 at 10:48

    זה לא נכון. המשפט הזה, לפרגן לא מביא רייטינג, טעון הוכחה.

    אף אחד, מעולם, לא הצליח להוכיח שפירגון לא מביא רייטינג.

    לפי מה שקורה בעיתונות המודפסת אני חושב שדווקא להיפך. הירידה המתמדת בקריאת העיתונים קשורה בין היתר לגישה חסרת הפירגון

  • שרון הר פז  On 12/21/2009 at 11:11

    יש סיבה מדוע הנ"ל לא הוזכרה על ידך? האם משום שהיא שרה בעיקר באנגלית? לדעתי, זו אחת היוצרות החשובות והמשמעויות שקמו לנו בכל הזמנים.
    http://www.notes.co.il/sharonharpaz/archive.asp?m=5&y=2009
    שילוב מדהים של יצירה מופלאה וקול ערִב ביותר.

  • דוד  On 01/04/2010 at 5:23

    כתבה רדודה של חבורה אנטיפתית וחכמה בעיני עצמה. לרשימה המעולה שלך חייבים להוסיף את עמיר לב באלבום ההופעה בברבי וגם, למרות המיינסטרימיות, את עידן רייכל. וגם אבישי כהן הוציא לאחרונה אלבום מעולה ורגיש

  • בועז כהן  On 01/04/2010 at 8:37

    שרון הר פז: לא ציינתי את *כל* הדברים הטובים שיצאו בישראל בעשור האחרון. נתתי כמה טעימות-דוגמאות. אני מאוד אוהב ומעריך את הדרה לוין ארדי.

    דוד: הכתבה ב-7לילות – אם אפשר לקרוא לה ככה (זה היה יותר אוסף של 3 טורים, ולא "כתבה") – אכן היתה רדודה, אבל הכותבים (יהודה נוריאל, לירון תאני, רביב גולן) הם אנשים שאוהבים ומבינים מוזיקה. זה מה שמוזר ומקומם בכל זה.

  • שמיר  On 01/12/2010 at 13:43

    אתה לא יכול לבחור אלבומי עשור שמתוכם אחוז גדול (ארבעה אלבומים) קשורים לעשייה המוזיקאלית שלך. תוסיף גילוי נאות כמו למשל: "הנ"ל הוא לוקח חלק בלהקת פונץ', חבר אישי של כל יוצאיה ובכלל זה של אביב גדג'- אחיו של חבר הלהקה לשעבר, שלום גד. כמו כן, לכותב פוסט זה ישנה אג'נדה ברורה והוא בוחר להתעלם בשל כך מדברים מסוימים".

  • בועז  On 01/12/2010 at 22:51

    הגילוי הנאות והמפורש כתוב במפורש. כנראה שמרוב להיטות לכתוב תגובה החמצת אותו. שים לב לסוף הפוסט, שם כתוב במפורש שלקחתי חלק בהקלטות שני האלבומים של פונץ'.

    מעבר לכך, אלה לא – כפי שחשבת בטעות – האלבומים הגדולים של העשור.

    אלה רק דוגמאות לאלבומים מצוינים שראו אור בעשור האחרון, ו"7 לילות" בחרו להתעלם מהם.

  • שמיר  On 01/13/2010 at 17:18

    בועז, אני לא יודע אם לא הוספת את זה בדיעבד רק אחרי שהגבתי כאן ובכל מקרה גם לאחר "גילוי נאות" זה עדיין לא ברור מה היה חלקך באלבומים אלה. האם קיימת בעיה לכתוב בפירוש שאתה חבר בלהקת פונץ' וחבר טוב של כל יוצאיה ונספחיהם? מבחינתי רוב האלבומים פה הם מטעמי ואגב בעוונותיי גם אני מת על שלום גד ואוכל מאכלים ממטבחו, אבל לטעמי בזה שאתה מבצע בחירות כאלה שמשהו כמו חמישית מהם קשורים אליך יש טעם לפגם. זה בערך כמו שגדי טאוב כתב מאמר נגד ביקורת שכתבו על סרט על איזה סופר (עוז או גרוסמן?) וזה היה אמנם לאחר גילוי נאות שסיפר שהוא ערך את הסרט או משהו דומה לכך. גם אם "אם אין אני לי מי לי". ואגב, ברגע שאתה כותב בהתרסה נגד מאמר כלשהו של 7 לילות (שכמובן וכידוע משקף אך ורק את דעת הכותבים וחלילה את האמת או האמת המלאה) ובמיוחד מפרסם קצת יותר מעשרים תמונות של אלבומים- גם אם אתה לא כותב את זה שמדובר בבחירת האלבומים הטובים של העשור, זה משתמע לפחות מהסאבטקסט. ותאמין לי שאם אני הבנתי את זה ככה, ואני לא איש מדון וכו', זה די נגיש וברור לרוב ההדיוטים שאני מכיר.

  • בועז  On 01/14/2010 at 0:35

    1
    יש כאן 20 אלבומים, מתוך 50 אלבומים שיכולתי לכתוב עליהם, אלבומים שיצאו בעשור האחרון, והם מפריכים את התזה של 7 לילות – שלפיה היה זה עשור גרוע. זה הכל. לא דירוג. לא מצעד פזמונים. לא תחרות כדורגל. איזכור של אלבומים שהם מצוינים, בעיני, ויצאו בעשור האחרון.

    2
    כתבתי גילוי נאות

    3
    חבל שאתה לא סומך על שיקול דעתי ועל האינטגריטי שלי. אנשים לא מקבלים ממני צל"ש על יצירתם רק מפני שהם חברים שלי. ולהיפך. יש אנשים שאני לא סובל, אבל האלבומים שלהם נפלאים.

    4
    ומעבר לכך בלוג הוא לא עיתון. הוא לא אמור להיות "אובייקטיבי". זוהי גינת הטקסטים הפרטית שלי. וטוב שכך.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: