שירות הדואר מאת צ'רלס בוקובסקי

 

 

 

 

 

 

"…ואז ישנתי, כלומר, ישנתי קצת. ואז הרגשתי שמלטפים אותי. הרמתי את המבט והיא הסתכלה לי ישר בעיניים כמו מטורפת.  היא היתה עירומה והשדיים שלה התנפנפו לי מול העיניים. השיער שלה דיגדג לי בנחיריים…הרמתי אותה, סובבתי אותה על הגב ודחפתי לה אותו"

(שירות הדואר, צ'רלס בוקובסקי, עמ' 84)

 

צ'רלס בוקובסקי היה גבר. יש שתאמרנה "גבר טיפוסי" והרדיקליות יוסיפו "חזיר שוביניסט גברי". הכתיבה שלו גברית. היא נולדה מוויסקי, מסעות וזיונים פרועים, חיים על הקצה, חיים בפרברים. לא פלא שבגרמניה וצרפת העריצו אותו בזמן שבארה"ב התעלמו ממנו.

 

 בוקובסקי נולד בגרמניה לאמא גרמניה ואבא פולני שהיגרו לארה"ב והפך לאחד מגדולי היוצרים האמריקאים בכל הזמנים. אחד המשוררים והסופרים החשובים של המאה ה-20. הוא מת מלוקמיה ב-1994 אחרי חיים רוויי אלכוהול, עבודות ונשים מזדמנות, כתיבה בוטה, ישירה ומוחצת – כתיבת ג'אז, כשג'אז היה עדיין חתרני, ולא אוננות מוזיאונית, מניירה מעונבת של בוגרי בתי ספר מנופחים מחשיבות עצמית. בוקובסקי כתב כמו שמיילס דייויס ניגן. בפראות וחושניות, באנרגיה מינית שלוחת רסן כמו הנגינה של צ'רלי פרקר. סרט אחד נעשה עליו עוד בחייו, והיה זה סרט שנעשה לפי ספרו "סיפור של שיגעון פשוט" (בימוי: מרקו פררי, 1981).  

 

בוקובסקי חי רוב חייו בלוס אנג'לס. אביו היה  מובטל ומתוסכל והתעלל בצ'רלס הקטן מילולית ופיזית. הוא עזב את הבית בגיל 16, למד אמנות וספרות  בקולג' ובגיל 24, התפרסם לראשונה סיפור קצר שלו, וסיפור קצר נוסף פורסם שנתיים מאוחר יותר. הסיפורים לא משכו תשומת לב והוא חדל לכתוב והחל להסתובב ברחבי ארצות הברית, כשהוא עובד בעבודות מזדמנות ולן באכסניות זולות. אשתו הראשונה, ברברה פריי, טענה בפניו שוב ושוב שלעולם לא יהיה משורר או סופר חשוב כי הוא וולגרי מדי וכתיבתו בינונית.

 

בשנות ה-50  עבד כדוור בשירות הדואר של ארצות הברית בלוס אנג'לס, עבד כפקיד בדואר במשך יותר מעשור. ב-1969 חל אירוע מפתיע בחייו, כשקיבל מלגה חודשית לכל החיים מג'ון מרטין, מי שהיה הבעלים של ההוצאה לאור 'אנקור שחור'. בוקובסקי התפטר מהדואר והשתקע בכתיבה בלבד. "היו לי שתי אפשרויות – להמשיך לעבוד בדואר ולהשתגע … או להיות כותב ולגווע ברעב. העדפתי לגווע".

 

פחות מחודש לאחר שעזב את עבודתו בדואר,  סיים את הרומן הראשון שלו 'שירות הדואר', שיצא בעברית בדיוק לפני עשר שנים (זמורה ביתן, 1999, תירגום: יונתן פרידמן). בוקובסקי לא עושה חשבון. לא מייפייף את המציאות. לא מערפל בכתיבת-תחרה עתירת רומנטיקה מזוייפת את היצר הבוער. "ואז משהו העיר אותי. זו היתה ויי. היא העמידה לי אותו והתישבה מעלי. "קדימה, מותק, קדימה!", אמרתי לה. מדי פעם כופפתי את הגב. היא הסתכלה אלי מלמעלה בעיניים קטנות וחמדניות. נאנסתי בידי מכשפה גדולה וצהובה" (עמ' 122). אני אהבתי את "שירות הדואר", אבל אין ספר של בוקובסקי שלא אהבתי. הוא כותב ישירות לתוכי. אני מבין אותו באופן אינטואיטיבי, ראשוני, עמוק.

 

 

 

 


צ'רלס בוקובסקי וידידה. 1974

 

 

  

בספרה המצויין "דיכוי הארוטיקה – צנזורה וצנזורה עצמית בספרות העברית 1930-1980" (ההוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב). מכסחת ד"ר ניצה בן-ארי, את תיאורי המין בספרות המקורית.  מעטים מאוד וספורים מאוד (עוזי וייל. יעקב בוצ'ן. גדי טאוב)  יודעים לכתוב סקס מוצלח בעברית, כזה שנמלט מקלישאות איומות וגם מעפעופי עפעפיים מתחסדים. בוקובסקי פתח את הדלת לרבים שבאו בעקבותיו בגרמניה, אנגליה ואיטליה. לא מפתיע שדווקא במולדתו הוא זכה להכרה והערכה הרבה אחרי שסגדו לו באירופה. ארה"ב תמיד היתה חסודה, צדקנית ומוסרנית יותר.  אצל בוקובסקי הגאולה (הזמנית) היא דרך הביבים. מה שמתחת לתחתונים. הוא לא מכבס את המציאות ואת המלים שמתארות את התאווה הוא לא מעביר דרך שום פריזמה מזוייפת. בוקובסקי תיאר את זה טוב במיוחד בשירו "שנינו הכרנו אותו":

…הוֹרַדְתִי אֶת
מִכְנָסַי, יָשַׁבְתִי, חָשַׁבְתִי

 שֶׁלִדְפּוֹק לֹא קָשׁוּר בִּכְלָל  לְלִהְיוֹת "אוֹהֲבִים"

 

וְלִדְפּוֹק לְעִתִים רְחוֹקוֹת
קָשׁוּר לְסִפְרוּת

 

 וְסִפְרוּת בִּכְלָל
לֹא קְשׁוּרָה לִדְפִיקוֹת חוּץ
מִלִכְתוֹב עֲלֵיהֶן כְּשֶׁאֵין מַשֶׁהוּ
יוֹתֵר חָשׁוּב בָּאֹפֶק, וְרֹב הַסִּפְרוּת
מַמָשׁ דְפוּקָה.

  

(תרגום: מואיז בן הראש)

  

 

 

 

 

קראתי עשרה ספרים של בוקובסקי. אני קורא לעתים קרובות את השירים שלו. בכל פעם אני מגלה דרכם משהו חדש, רובד נוסף. בעולם הנוכחי, שמצחין מרוב פוליטיקלי קורקט ונימוס מופלג ועכבות מיניות, הכתיבה של בוקובסקי מרעננת במיוחד. וכמו במקרה של הנרי מילר, שאמר "כל רגע שבו אנחנו מוותרים על מימוש הריגוש – הוא עוד רגע קטן של מוות בעודנו בחיים", גם בוקובסקי חתום על משפט שאני מאמץ בשתי ידיי:

"אם אתם מבזבזים את כל חייכם בלנסות, אז כל מה שאתם עושים זה לנסות. אל תנסו. פשוט תעשו".

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יעלה  On 12/03/2009 at 22:46

    רק תוהה לגבי הסיפא: על איזה עולם תקשורת אתה מדבר, כלומר, ההוא עם העכבות המיניות. אי אפשר לפתוח אתר של הוטמייל בלי לקבל סקס לפרצוף הרי.
    ראית את הבאנר של תחזית מזג האויר הגשום באתר של "הארץ"? מאוד פוליטיקלי קורקט זה לא…

  • שרון ג  On 12/04/2009 at 9:12

    בין מיניות לבין אהבה, זה צ'רלס בוקובסקי. לקרוא אותו, זה אגרוף בפנים לכל מי שמאמין בקשר בין ספרות, אהבה, סקס וכל השאר. עונג כל כך עצוב ונואש. ולמרות הכל, אצלו הזיון הוא פיוט, הפיוט הוא סקס, המילה היא הדבר הכי חודרני שיכול להיות.

    אין מילים. בשביל זה צריך לגעת.

  • ינון  On 12/04/2009 at 10:34

    מעולה. אני מת על הספר, והשיר שציטטת נפלא.

    תודה

  • Kika Stayerman  On 12/04/2009 at 12:27

    Tough in the morning. Yet written so well and percise.
    Intensity.

    Thank you.

  • אלינור ברגר  On 12/04/2009 at 12:33

    קראתי את שירות הדואר מזמן מזמן, באנגלית. הוא באמת נורא נורא בוטה. הוא לא סופר גדול בעיני אבל הוא נוגע בנקודות רגישות. והוא מעניין.

  • הר הקסמים  On 12/04/2009 at 12:49

    הכי טוב שלו, או אולי בגלל התרגום.
    אני חושבת שחלק מהספרים האחרים שלו נפגעו קשות בגלל תרגום חובבני.

  • אחת  On 12/04/2009 at 21:17

    כן, גם לי לא ברור כל כך על אילו עכבות מיניות מדובר. פוליטקלי קורקט – בסדר, בעיה ידועה בעולמנו, אבל עכבות?

  • אחת  On 12/04/2009 at 21:23

    נימוס מופלג?
    בועז, אני מעריצה אדוקה – ברדיו וכאן בבלוג. אבל כאישה הרשה לי לספר לך שנימוס מופלג זה ממש לא בעיה שאני נתקלת בה, לא במגזינים, לא בטלוויזיה, לא באינטרנט, ולא ביום-יום…

  • אנה  On 12/07/2009 at 1:41

    דווקא "שירות הדואר"? יש לו כמה ספרים הרבה הרבה יותר "מוצלחים.
    כמובן, "עד שהאצבעות יתחילו לדמם", וגם "נשים", וגם "לחם עם שיפון". טקסטים מבריקים, הומי רגש ונטולי טכניקה.

  • אורה גור אש  On 12/10/2009 at 21:13

    משפט מנצח שלך, השמור לי בזיכרון,
    מאז "לונדון…..".
    אתה אוהב לקרוא את בוקובסקי, מילר, בוצ'ן, ווייל, (גם אני)
    כי הם הולכים עד הסוף
    והאימרות שהבאת, של בוקובסקי וגם של מילר
    פשוט ענקיות!
    לתלות אותן על הקיר!

  • צ'יקו  On 12/11/2009 at 15:26

    בחירה מנצחת

  • מואיז  On 12/16/2009 at 19:55

    הספר הזה הרחיק אותי מבוקוסקי לעשר שנים, הגעתי אל שירות דואר בדיוק אחרי הנרי מילר ונראה לי שהוא יותר מזכיר את כתיבתו של מילר, זה היה ב 82. רק אחרי שרבים טרחו לומר לי שאני כותב כמו בוקבסקי הגעתי לשירתו בשנות התשעים. אז חבל. לדעתי הרומאנים של בוקוסקי הם הצד החלש שלו, קודם כל השירים, אחר כך הסיפורים ורק בסוף הרומאנים (כן כן, עדיין יותר טוב מרוב הדברים שנכתבו במאה העשרים), ומתוך הרומאנים אני חושב ששיפון עם שינקן הוא הרגיש והטוב ביותר. אבל בסופו של דבר הוא ממכר, וגם את שירות דואר קראתי ואהבתי. אבל לא נראה לי נכון להתחיל בו.

  • avha  On 12/19/2009 at 15:38

    איזה תמונה (עם הידידה).

    כל איזכור של צ'ארלס בוקובסקי גורם לי אי נוחות, משום שמעולם לא קראתי אותו בפרוזה. לא מסתדרת עם התרגומים. ולא, לא קראתי את התרגום של מואיז בן הראש עליו המלצת מזמן. קראתי מספר סיפורים קצרים בלבד, עלעלתי ביתר וגם באחד הרומנים,התייאשתי, ואת ארבעת הספרים שרכשתי פעם נתתי לידיד מאושר.
    השירים. כן.
    אבל בעיקר אוהבת להאזין לו עצמו, ואולי קוראי הבלוג יהנו גם כן.
    אחד האהובים עלי הוא: The Best Love Poem I Can Write At The Moment

    Poems and Insults
    חלק ראשון
    http://www.mediafire.com/?zgwgdiwagzt
    חלק שני
    http://www.mediafire.com/?mqoly2ncmmz

    ואי אפשר להתכחש גם לזה:

  • avha  On 12/19/2009 at 15:41

    מרוב קישורים, שכחתי להביע את התלהבותי הקשה מזה:
    "כתיבת ג'אז, כשג'אז היה עדיין חתרני, ולא אוננות מוזיאונית, מניירה מעונבת של בוגרי בתי ספר מנופחים מחשיבות עצמית. בוקובסקי כתב כמו שמיילס דייויס ניגן"

    אחלה פוסט בועס.

  • avha  On 12/19/2009 at 15:41

    בועז.
    זהו עפתי מפה

  • איש  On 03/04/2010 at 16:46

    נהנתי מכל רגע.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: