הדבלינאים 2009: טעמה של החמצה

 

הספר, למי שרוצה לשמוע, ולא לקרוא

 

 

הפוסט הזה עוסק בסיפור אחד ("מקרה מצער") מתוך הקובץ דבלינאים והקשר שלו ליצירה שקדמה לו ("הגברת עם הכלבלב" מאת צ'כוב) ויצירה קולנועית אירית שנולדה הרבה אחריו (הסרט "פעם אחת").

 

הפוסט הוא חלק מפרוייקט שיזם איתמר זוהר וכולל טקסט של איתמר (על הסרט המתים), פוסט של דפנה (על דבלין) וגם מאמר של אסתי סגל על התרגום והספר, אחד מחשובי הספרים בכל הזמנים, שיוצא בימים אלו מחדש.

 

"לעתים קרובות הלך אל ביתה הקטן שבעיבורה של דאבלין; לעתים קרובות בילו את ערביהם לבדם…פעמים רבות הניחה לאפלולית לרדת עליהם ולא הדליקה את המנורה. החדר האפלולי השומר-סוד, בידודם והמוזיקה שעדיין הידהדה באזניהם איחדו אותם"

מתוך הסיפור "מקרה מצער" מתוך הקובץ דבלינאים מאת ג'יימס ג'ויס

תרגום: אברהם יבין

 

 

פעמיים ראיתי את הסרט ONCE ("פעם אחת"), הסרט האירי הצנוע והנוגע ללב. פעם אחת, לפני הנסיעה האחרונה לדאבלין, ופעם שניה מיד כשחזרתי ארצה.

ב"פעם אחת" מצאתי הד לשני סיפורים קצרים חשובים בתולדות הספרות. "הגברת עם הכלבלב" של אנטון צ'כוב הרוסי ו"מקרה מצער" של ג'יימס ג'ויס האירי – שני סיפורים קצרים, קטנים, אנושיים על החמצה. מסוג הטקסטים שגורמים לנו לעצור נשימה. להרגיש את הלב מתכווץ מצער. מעל שני הסיפורים גם יחד מרחפת השאלה:

כמה פעמים בחיים פוגשים את האדם הנכון?

והתשובה, לפעמים, היא: פעם אחת.

ONCE

 

אבל….יש כאן שאלה נוספת. ומה קורה כשכבר פגשת את האדם הנכון. מה אתה עושה עם זה?

וזו ה-שאלה, לדעתי. זו השאלה הגדולה.

 

ב"מקרה מצער" אנחנו פוגשים את מר ג'יימס דאפי שגר בשכונת צ'פליזוד, דאבלין. רווק רווי אכזבות מנשים, חובב גדול של מוזיקה בכלל ושל מוצרט בפרט, עובד בבנק ומסתפק במועט. המפגש שלו עם גברת אמילי סיניקו, הנשואה לרב-חובל העובד על קו אירלנד-הולנד, מסעיר את חייו.

 

ממש כמו הבחורה ב-ONCE – גם הגברת סיניקו היא מוזיקאית, אישה נשואה ואמא לבת. אהבת האמנות בכלל, והמוזיקה בפרט, היא שיוצרת אינטימיות טעונה וחזקה עם מר דאפי.

 

באחד הערבים הוא כותב ביומנו:

"האהבה בין גבר לגבר היא בלתי-אפשרית, משום שהיחסים מיניים אסורים, והידידות בין גבר לאישה היא בלתי-אפשרית, משום שהיחסים המיניים הכרחיים"

 

ההחמצה היא חלק מהסיפור. גם הכאב.

 

 

 

הסיפור של "פעם אחת", בקיצור נמרץ: חברה שלו זרקה אותו. "הבחור" חזר לדאבלין וגר עם אבא שלו. הוא גם עובד אצל אביו, בחנות לתיקוני שואבי אבק. אז בימים הוא מתקן שואבי אבק אצל אבא ואחרי הצהריים הוא הולך לנגן במדרחוב המפורסם של דאבלין. ואז יום אחד, לפתע פתאום, נערה צעירה פונה אליו. ככה זה מתחיל ויותר מזה לא אספר – ורק אומר שלכל אורכו ובעיקר בסופו מהדהד סיפורו המופתי והמלנכולי של צ'כוב – הגברת עם הכלבלב.

 

גם בסרט "פעם אחת" מדובר ביחסי גבר שגילו קרוב ל-40 עם אישה נשואה בת 20. גם הבחורה ב"פעם אחת" כמו אנה ב"הגברת עם הכלבלב" היא בלונדינית לא גבוהה, מזרח אירופית ומאופקת, ו"הבחור" הוא כמו גורוב של צ'כוב: שותק; מיוסר ורגיש, אדם שיש "דבר מה מלבב בחיצוניותו; באופיו ובדמותו". 

"פעם אחת", כמו "הגברת עם הכלבלב", עוסק בעוצמת האהבה ובעוצמת התיסכול בשל אי מימושה המלא והמוחלט. בסרט האירי – כמו בסיפור הרוסי – הנסיבות האובייקטיביות חזקות מן האהבה הגדולה.

 

 

 

 

שני כוכבי הסרט "פעם אחת" הם מוזיקאים שנפגשו ב-2006 והוציאו אלבום משותף – גלן הנסארד היה בן 38. מרקטה אירגלובה בת 19. הוא אירי, היא צ'כית. המפגש ביניהם, ברמה המוזיקלית, הוא באמת מפגש של פעם בחיים.

 

 

 

האלבום המשותף הראשון

 

 

 

האלבום החדש

 

.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

העדינות המזרח אירופית שלה משתלבת ברגישות האירית שלו. העובדה שהוא נולד בשנת 1970 והיא נולדה בשנת 1988 אינה רלוונטית לעלילת הסרט וגם לא למוזיקה שהם יוצרים יחד. החיבור ביניהם מושלם. השירים של ONCE הם מהיפים ביותר שתשמעו בשנה הקרובה. מהיפים ששמעתי בשנים האחרונות.

 

הקשיבו לדוגמא  ל- FALLING SLOWLY השיר הפותח את האלבום, שגם זכה באוסקר בקטגוריית השיר הטוב ביותר

 

"פעם אחת" הוא סרטו הראשון של ג'ון קארני, לשעבר באסיסט להקת THE FRAMES של כוכב הסרט גלן הנסארד.  בסרט "זיכרון של דג זהב" שובץ שיר אדיר של הלהקה lay me down  – ועכשיו אולי ייזכרו בו. אולי אנשים מחוץ לאירלנד יגלו עניין מחודש בלהקה המצויינת הזאת, דה פריימז

 

ההצלחה של "פעם אחת" מפתיעה. כי המוזיקה מרגשת, אך אינה רגשנית. כי העלילה מינימליסטית והדמויות פשוטות ואין שום אירוע דרמטי. כי שני השחקנים הראשיים הם אלמונים והבימוי צנוע. גלן הנסארד ומרקטה אירגלובה מופיעים הרבה (מה איתנו?) בשנתיים האחרונות. בין היתר אפשר לשמוע הקלטות שלהם יחד ברדיו הצ'כי, בתחנת טלויזיה בצפון אירלנד ובניו יורק.

 

ב"פעם אחת" יש מקום חשוב לאווירה של דבלין, לרחובות, לצעירים הלא מגולחים ולמהגרים שהגיעו לאירלנד במהלך שנות התשעים, לשינוי שעבר על הארץ הזאת – שהפכה למעצמה כלכלית אירופית.

אבל אפשר לראות גם את "פעם אחת" כתשקיף מצב נפשי של צעירים במקומות שונים בעולם. מוסד המשפחה השתנה ועדיין משתנה חיי הרגש אינם כשהיו, התקשורת בין גברים ונשים היא שונה. חברי עידן אלתרמן מאוד אהב אותו. חפשו גם את הסרט וגם את פס הקול.

ובאופן לא מפתיע, אפשר לשמוע את "פעם אחת" כפסקול לסיפורי "דבלינאים" של ג'ויס. יש בו את הרוח האירית, שמשלבת את עומק הצעקה עם כוחה של הלחישה. כמו "מקרה מצער" הוא גאוני בפשטותו, זורם אל סופו הבלתי נמנע, וכובש את הלב באופן מוחלט.

 

 

קריאה נוספת:
אני מרגישה את הפה שלו, אוי אלוהים
מקרה מצער, ג'יימס ג'ויס, מתוך הקובץ דבלינאים
הגברת עם הכלבלב, אנטון צ'כוב, מתוך כל הסיפורים
ניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות בלונדון קולינג. להרשמה לחצו כאן
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • טובה  On 02/21/2008 at 20:03

    באמת יפה. תודה!!!

  • אנכי  On 02/21/2008 at 20:52

    הקול שלו מזכיר לי לפעמים באופן מוזר את קט סטיבנס

  • גק"ק  On 02/22/2008 at 9:11

    ללא ספק אחד הסרטים היפים שראיתי בשנים האחרונות. סצינת ההקלטות של האלבום היא אחת היפות ביותר שראיתי על מוסיקה בכלל.

    והשירים – דובדבנים אחד אחד.

  • איילת הכהן  On 02/22/2008 at 18:10

    שבסרטים שצפיתי בהם בשנים האחרונות ולא די בצפיה אחת כדי לספוג ולהנות עד תום. בשבוע שבו מתקיים טקס האוסקר , נהדר לגלות שוב שקולנוע איכותי ומרגש אינו בהכרח זה שנעשה בהוליווד בתקציב עתיר $$ – הוא יכול להעשות גם בתקציב מזערי עם מצלמת די וי אחת.

    רוצו לראות.

  • רוני  On 02/22/2008 at 19:23

    סרט קסום
    הדמויות כל כך נוגעות והמוסיקה נפלאה

  • שי טוחנר  On 02/22/2008 at 22:13

    אכן, אחד הסרטים הגדולים שראיתי בשנים האחרונות.

    מה שהעציב אותי הוא שאיכות הפסקול בהקרנה בסינמטק היתה ממש גרועה. וזו היתה הקרנת הבכורה בארץ והאירוע הראשון של הפסטיבל האירי.

    מצטרף בכל פה להמלצה לרוץ ולראות את הסרט הזה ולשים את היד גם על הפסקול.

    מ ד ה י ם !!!

  • avha  On 02/29/2008 at 8:06

    עשית חשק,,,כבר הולכת.
    השחקנית ממש שוות לב, והקטעים המצולמים בחנות לכלי נגינה הרסו אותי.

  • עידית  On 03/01/2008 at 21:25

    רק הדרך לדבר האמיתי, שווה את הדבר עצמו.
    והדרך שאתה מוביל בה, בועז, אל הסרט (והספריה- בשביל הספר של צ'כוב)
    היא דרך יפה ומפותלת.

  • משועממת  On 03/02/2008 at 9:38

    אז הלכתי לראות בעקבות ההמלצה שלך..
    ואני רוצה ללכת שוב
    ושוב.
    מקסים. פשוט מקסים.

  • תמר  On 03/03/2008 at 0:00

    אולי אני הופכת צינית או סתם חסרת סבלנות שנמאס לה מהכמעטים האלו ומכל האירופאיות הטרגית הזו שמצטלמת טוב,
    אך בכל מקרה, מצאתי את הסרט חמוד ותו לאו.
    העיר, הדמויות, כל אחת בנפרד היו אמינות אבל הסיפור לא, והחיבור בין הגיבורים לא, והמוסיקה עדינה מאוד אך לא משהו שלא שרו עליו בצורה הזו כבר קודם.
    בדר"כ ההמלצות שלך מעולות, הפעם נראה לי שיש היסחפות כללית לא מוצדקת.

  • האישה  On 03/05/2008 at 11:04

    נכון, אתה צודק, השאלה היא מה אתה עושה עם זה.
    וגם אתה צודק שעוד רחוק רחוק הסוף.

  • אורלי :)  On 04/05/2008 at 13:50

    לשוחרי המוסיקה רוצו בהמוניכם.

  • רונה צורף.  On 06/02/2008 at 18:02

    גם סרט על להקה שמתגבשת בדאבלין ומיד מתפרקת. כמובן שזיהיתי מיד את גלן האנסרד בן ה-21, הסרט צולם ב-1991 בויים על ידי אלן פארקר הידוע . האנסרד ריגש אותי בתפקידו הראשון, בתלתליו הארוכים, ביופיו המלאכי ובמזגו הרגוע, בדיוק כמו בסרט ONCE .
    הפסקול כל הזמן מתנגן אצלנו, הפכנו את הסרט לקאלט, השיר האהוב על בנותיי שדרשו הסבר מעמיק- וקיבלו, הוא- BROKEN HEARTED HOOVER FIXER SUCKER GUY .
    איזה שיר מצחיק ועצוב, איזה סרט עמוק וכל הכבוד על האוסקר !!!

  • דפנה לוי  On 11/21/2009 at 21:54

    לאחד ממליצני הצמרת שלי. תודה על הסרט והמוזיקה

  • חנה בית הלחמי  On 11/21/2009 at 22:10

    עזוב הסרט, הפוסט 🙂
    יוצר אווירה.

  • שולמית  On 11/21/2009 at 22:51

    פוסט פילאי ממש.
    את הסרט ראיתי בעקבות ההמלצה החמה של עידן אלתרמן.
    הדבר הניפלא בו הנוסף הוא ההומור הקורע.
    הארה של אנגליה – תרגום שם הסרט לפעם אחת
    מצמצם את משמעותו בעיני
    הנה התרגום ממורפיקס
    פַּעַם, לְפָנִים; פַּעַם אַחַת
    מה שמוסיף בעיני משמעות של סיפור אגדה
    once apon a time
    וזה שיר קסם שלא משמיעים אותו כמעט
    תשמיע ?
    🙂

    the hill
    אתה חד פעמי.
    תודה.

  • עינת  On 11/22/2009 at 0:59

    כואבת לי הכתיבה שלך, כואב לי השיר היפה של השניים, ובפעם הראשונה אחרי שמונה שנים כואב לי הגעגוע לדבלין. כואב ורך כמו לראות אישה ישנה, מקופלת על צדה בין סדינים, מתעוררת קלות ומתכרבלת שוב לצד השני. הגב שלה.

  • אורן  On 11/22/2009 at 10:07

    1) קודם כל תודה- לפני כך וכך חודשים, כשעוד שידרת בערב, השמעת שירים מתוך הפסקול. הם היו מצוינים. בעקבותיהם בא התקליטור, והסרט. מסתבר שהרדיו עוד יכול להשפיע על אנשים, כמו פעם.

    2) ומה הלאה? בחיים האמיתיים השניים האלה ניהלו רומן במקביל לשידוך המוזיקלי ביניהם. הרומן נגמר, אבל הלהקה נשארה. האלבום הנוכחי והמצוין שלהם עוסק בפרידה (בין השאר) והוא מומלץ מאד. גלן הנסארד הוא מוזיקאי מוכשר, ולמרקיטה אירגלובה צפוי עתיד מזהיר, אני חושב. שני השירים שלה באלבום הם שילוב של פגיעות וקשיחות, עדינות ויופי, וכישרון מוזיקלי שאי אפשר לפספס.

    3) לגבי ההופעות של הצמד- לארץ הם לא יגיעו, מן הסתם (ואם יגיעו- מי כבר ילך לראות אותם?). אבל במהדורת הדלוקס של האלבום האחרון Strict Joy יש עוד תקליטור ותקליטור DVD של הופעה שלהם. אני כבר הזמנתי. אני אשמח לראות את הכימיה ביניהם על במה, ולא רק באולפן.

    4) עוד נקודה למחשבה- הנסארד ואירגלובה הם לא המקרה הראשון של צמד רומנטי שהוא גם צמד מוזיקלי. אני יכול לחשוב על שני מקרים, כל אחד מהם הלך לכיוון אחר- מצד אחד דייב סטיוארט ואנני לנוקס שהיו זוג, נפרדו, ולאחר מכן הפכו לאחד הצמדים המצליחים ביותר בשנות השמונים- יוריתמיקס. מצד שני, ריצ'רד ולינדה ת'ומפסון, שניהלו זוגיות בחיים ועל הבמה, ואז נפרדו הפירקו את החבילה. אישית אני חושב שאירגלובה מנגנת כינור משני בצמד הזה, והיא עוד תגיע רחוק לבדה. בכל מקרה, אני אשמח לעקוב אחרי המשך הקריירה של השניים האלה.

  • viki  On 11/22/2009 at 22:19

    לא מכירה את ONCE אבל בהחלט עשית חשק לראות.
    נראה לי שתתחבר גם לסרט "הסוד שמעבר למילים" שבהפקתו מעורב גם אלמודבר .
    גם הסרט והפסקול מצויינים.
    בעיניי,הכי יפה אצלך ברשימות זה האהבה הבלתי נדלית למוסיקה ועוד יותר שאתה חולק ומשתף.

    תודה

  • רונרון  On 11/23/2009 at 9:33

    נכון לתחילת 2009 גלן האנסרד ואירגלובה כבר לא ביחד (רומנטית) למרות שהם ממשיכים את הזוגיות המוזיקלית שלהם על הבמה.
    אגב, הם תרמו גרסת כיסוי מהממת ל-
    You Ain't Goin' Nowhere
    של דילן לפסקול הקאברים של
    I'm Not There

  • שי טוחנר  On 11/23/2009 at 13:15

    הוא אכן אחד הסרטים המקסימים והנוגעים ללב ביותר שראיתי בשנים האחרונות.

    נותן הרבה לחשוב על החיים ועל הזדמנויות מוחמצות בכל תחום שהוא, לא רק באהבה. העצוב הוא שלעומת המקרים בהם ההחמצה היא בלתי נמנעת בגלל סיבות אובייקטיביות וסביבתיות ישנם מקרים בהם ההחמצה היא מסיבות של חוסר בחירה נכונה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: