צמרמורות עונג ידועות

 

דרכים. עטיפת האלבום

צמרמורות עונג ידועות – כאן אפשר להאזין לתכנית במלואה

http://www.icast.co.il:80/default.aspx?p=Podcast&id=355859

גלגל משאית. נעל נטושה. נעל אישה. דרכים, כתוב בגדול. שלמה ארצי, כתוב בקטן, במאונך. בצד. צבעי חום-אפור, צבע דהוי, צבע של ישראליות דהויה, מסנוורת מאור בוקר. דרכים. אוקטובר 1979.

30 שנה בדיוק ימלאו היום לצאת תקליטו המופתי של שלמה ארצי, תקליט שכל הקשור בו, כרוך בו, כתוב, מנוגן ומושר בו, הוא בדיוק כפי שצריך להיות. לא יותר ולא פחות. לא במידת ההפרזה וההחצנה, הגודל והגודש, ששלמה ארצי אימץ לעצמו אחר כך.

אין ב"דרכים" אהבה עצמית והתפארות. אין בו התלהמות. זהו שלמה ארצי לפני שהפך למותג שלמה ארצי. במובן הזה – דרכים של שלמה ארצי הוא כל מה שאהבתי בארץ ישראל ובמדינת ישראל של ילדותי, ואני לא אוהב בה היום. זהו תקליט נטול שואו-אוף.

אינני מסוגל לראות הופעה של שלמה ארצי. כבר 15 שנה שאני לא מסוגל. האמן הכל-כך מוכשר הזה, האיש המאוד אינטיליגנטי הזה, לוקח את השירים שלו עצמו ומנפח בהם הליום, מותח אותם, מזריק בהם בוטוקס והופך אותם לשרידים עצובים של עבר מפואר. לא. אין דרך הגיונית שבה אני יכול לשרוד מופע של ארצי היום, כי יש בו את כל מה ששנוא עלי באמנות שאיבדה את יושרתה והתאהבה בעצמה.  ארצי הופך שירים פשוטים ונפלאים לשירה בציבור למשחק ענק של אגו והיזון חוזר, "עכשיו אני, עכשיו אתם, וכווווווולם ביחד: נה, נה-נה-נה-נה-נה-נה".

בחזרה בזמן, שלושים שנה אחורה, לאוקטובר 1979. דרכים יוצא לאור – והוא מהפנט אותי היום, אוקטובר 2009, ממש כפי שעשה זאת אז, בבית ההוא של חברה בקרית אונו, שם שמעתי אותו לראשונה. מהצליל הראשון של אף פעם לא תדעי ועד לקטע הנושא האינסטרומנטלי, החותם, דרכים. לפני התקליטים הכפולים, הארוכים יותר מדי, הנפוחים יותר מדי, מלאים בשירים מיותרים, שלמה ארצי עשה תקליטים נהדרים. מדובר בטרילוגיה נהדרת, שהתחילה ב"גבר הולך לאיבוד" (1978) והסתיימה ב"חצות" (1981). "דרכים" הוא הפרק השני, האמצעי, והמופלא מכולם.

דרכים יצא חצי שנה לפני שארצי הוציא לאור ספר שירה בשם מילים מתחברות לאיש, שכלל טקסטים שלו וחשף בין היתר את כאביו ואת אהבותיו לרכבות ולפנחס שדה. דרכים יצא חדשיים בטרם מלאו לשלמה ארצי 30 שנה. הוא שר חם, בתקליט הזה, חם ומרוסן. האם היה זה יאיר שרגאי, המפיק, שהחזיק אותו קרוב וצמוד לשירים? האם היתה זו נוכחותו באולפן של משה לוי, הפסנתרן ומי שכתב את עיבודי המיתרים, שאישיותו הצנועה והחמה נסכה מעצמה על האיש שהיה "עסוק בלהיות זמר"?

כל אמן בסדר הגודל של שלמה ארצי חייב להחזיק לידו את מי שיוצק מים קרים על אישיותו הלוהבת ומרסן את האגו המבקש לתפוח. התזה שלי היא, שעד שלב מסויים בחייו, שלמה ארצי דאג להחזיק אחד כזה לידו. רמי לוין (ב"תרקוד"). רביב גזית (ב"ירח"). אבל היה רגע בקריירה שלו שהכל הפך לקומזיץ פומפוזי, ושם איבדתי את שלמה ארצי שאהבתי, ואני עדיין כל כך אוהב.

בחזרה לדרכים. בתקליט המושלם יש רק 9 קטעים, אחד אינסטרומנטלי (עם קולות רקע), וזהו קטע הנושא "דרכים" שחותם את היצירה, ועוד. 8 שירים, שארצי כתב את המילים ל-6 מהם.  את המילים ל"אתמול חלפו הציפורים" כתב המשורר משה בן-שאול. את המילים ל"אני שומע שוב" כתב נמרוד גאון (או יותר נכון, שלמה ארצי לקח ממכתב שכתב החייל נמרוד גאון ז"ל, והלחין את השורות שהפכו לקלאסיקה:

אני שומע שוב, ברגעי השלווה, את ג'ניס ג'ופלין שרה בלוז ישן על בובי מק'גי…אבל אני הוא אדם, המחופש לחייל, כפות בכתונת משוגעים. אז בכי לי ילדה..

אף פעם לא תדעי, עם הקלידים הנפתח חרישי, ומתפתח למעין הומאז' להיי ג'וד בא לפני צוותא, המפתיע, עם סולו הגיטרה החשמלית של גרי אקשטיין, שחותם. שיר מהיר, להיט, עם מידות גדושות של כנות והומור עצמי. השיר השלישי, אחרי הכל את שיר, נפתח עם הפסנתר של משה לוי.  האגדה (האמיתית) מספרת שבאולפנים שם הוקלט השיר הזה, נפתחה פתאום הדלת ומאחוריה התגלה אריק איינשטיין.

מי עשה את העיבוד הזה? התעניין איינשטיין, האיש והאגדה.

אני, אמר משה לוי, שהיה אז רק בן 21.

יפה, ילד, יפה מאוד, אמר איינשטיין, אני עומד כבר כמה דקות פה, ושומע.

השיר הרביעי, שחתם את הצד הראשון, הוא אתמול חלפו הציפורים. טקסט של משה בן-שאול.

בן-שאול, שהיה סטודנט ישראלי בבית הספר הגבוה לאמנויות בשטרסבורג, צרפת, בסוף שנות החמישים והפך ליועץ לעניינית תרבות בשגרירות ישראל בפאריז בדצמבר 1987, הוא מהיוצרים העבריים האהובים עלי. ספרי הנעורים שלו, סוד המילים הבודדות ורודפים אחריך, יונתן עומדים על המדף אצלי בבית לצד קבצי השירה שלו לפעמים אני וקבר החלוץ ולצדם האוטוביוגרפיה הנהדרת והמרגשת שלו – להתראות חיי – ביוגראפיה יומן בלוז (ידיעות אחרונות/ספרי חמד, 1993).

בן-שאול כתב את השורות האלה ב"אתמול חלפו הציפורים", שיר על אהבה מתמוטטת, על כאב בגידה גדול:

אתמול חלפו הפרשים בתוך ראשך.
ידך היתה כמו סכין.
איני כועס עכשיו בגלל שמות רבים
שלא ידעתי.

וברקע האקורדיאון של אריק כהן, מרחף כמו יונה מעל גגות פאריז, כמו עננים אפורים וקרירים. כמה צרפתי השיר הזה, וכמה יפה תפס שלמה ארצי את רוח הטקסט ועטף את המילים של בן-שאול בצליל הגיטרות האקוסטיות, ארבע גיטרות שמנגנים דדי שלזינגר, יאיר שרגאי, גרי אקשטיין ושלמה ארצי עצמו, ומאחור הפיציקטו (נגינת האצבעות) של רביעיית המיתרים והאקורדיאון של אריק כהן.

וכך כותב בן-שאול ב"להתראות חיי", על תחושת הכמיהה הגדולה לאהבה שנמסכת בזיכרון חורפי מילדות אבודה:

"שיחים קצוצים, דשא רמוס וכמה עצים. פנס מאיר באפלה, הילת אור נמוגה בגשם עז או מכוסה בערפל. הבטתי בחלון וראיתי איך מתפזר הגשם, הופך לרסיסים קטנים ואחר-כך חדל. פתאום, רק בראשי, נמשך תמיד הזירזוף, זיכרון-ילדות ירושלמי, כשיתרת הגשם מתנקזת במרזב ונוזלת לאיטה בצינורות הפח".

בן שאול כתב גם את "מהן המילים" ששלמה ארצי הלחין ושר מאוחר יותר.

צרפת נוכחת גם בשיר הבא, שבמקור פתח את הצד השני. "שינויי מזג האויר", שנכתב על-פי (ובהשראתו ובהשפעתו הגדולה) ז'אן-לוק פונטי, הכנר ומוזיקאי הג'אז הצרפתי המודרני שכתב בשנת 1977 לאלבומו האוקיינוס החידתי את הקטע מיראז'. הנה המקור.  כמה עצובות המילים של שלמה ארצי, על הזמן המתחלף, השינויים (במזג האויר ובצורת הנוף) והאהבה המתכלה:

"ליד הבית שהיה ביתי סללו רחוב
נתנו לו שם, תמיד נותנים שמות.
הנה גם את
פעם את דומה לים ופעם לא
פעם את שם ופעם את פה.
פעם הייתי מקרב
את כל הגוף לנשיקות,
הייתי בא אצלך לומד הכל".

פעם היה פעם, ועכשיו כבר אין שדה, כי סללו שם רחוב, ועכשיו אין כבר אהבה גדולה וכל הגוף המכוסה בנשיקות. עכשיו כבר אי אפשר לבוא וללמוד הכל.

הקטע הבא הוא "פתאום כשלא באת", הדואט הנהדר עם הגיטריסט המוביל של האלבום, גרי אקשטיין. מספר אקשטיין לאלון הדר מסופשבוע של מעריב:

"שלמה ארצי הקליט באולפן את 'פתאום כשלא באת' בסולם גבוה מדי. הוא ביקש שאשיר איתו כדי שיהיה לו במה להיתלות. שרנו יחד עם הפלייבק ונולד דואט".
ארצי הקליט לפני ואחרי השיר הזה דואטים גם עם אילנית, אסתר שמיר ועדנה גורן וגם עם יעל דקלבאום, חנן יובל ואחרים. אף אחד מהם לא נשמע כמו "פתאום כשלא באת". שילוב הקולות בין אקשטיין וארצי מצליח לגרום לתקליט להמריא אל שחקים בלתי נראים, באחד מרגעי השיא של דרכים.

ואז מגיע שיר חייל, או בשמו השני "אני שומע שוב" של נמרוד גאון. סרן נמרוד גאון מקיבוץ גבולות נפל ב-7 באוקטובר 1973. בן 22 היה במותו. בקרב שהתחולל על גדות תעלת סואץ, בגזרה המרכזית. גדודו של גאון נקלע למארב של חיילי קומנדו מצרים. הטנק נפגע והוא עלה על טנק אחר והמשיך לפקד על פלוגתו. וכך, כשעמד חשוף בצריח, פלג גופו העליון מעל למדף, פגע כדור בראשו והוא נהרג במקום. הוא נקבר בבית-העלמין באשקלון. מתוך מכתבו לקח ארצי את המילים שהפכו ל"אני שומע שוב".

עפיפונים, השיר הבא, ובעצם הטקסט האחרון ב"דרכים", חוזר אל אובדן האהבה הגדולה, אל ההתפכחות המרירה, אל העצב שבשינוי. הילד הופך לגבר.

הילד מאבד חלום.
הגבר מישהי…

ואחר כך הוא חותם:

אולי על גב העפיפון אבוא כדי לומר לך את השיר,
אבל אין חוט לסחוב,
אין רוח בשחקים.
הילד שוב בוכה,
הגבר לא מחכים.

עפיפונים באים, עפיפונים הולכים.
הילד שהייתי, הגבר שאני.
אולי גם את, אף פעם לא היית.

כמה כאב וכמה עצב. "אולי גם את, אף פעם לא היית…" – והעפיפון כמושג נצחי, אבסולוטי, משל לרצון לעוף, חופשי וקל, מעל למציאות האפרורית, כמו "מטוסים", כמו "שירים", ו..

עפיפונים הפכו פתאום למטוסים של שיר

והחלילית מפלחת את הגעגוע ושוברת את הלב, בסופו של שיר. השיר הזה נכלל גם בספר השירה של שלמה ארצי, מילים מתחברות לאיש, שראה אור שנה מאוחר יותר, ב-1980 בהוצאת זמורה ביתן מודן, אזל מזמן והפך לפריט אספנים נדיר

.

דרכים מסתיים ללא מילים. כי מה הן המילים, אם לא שתיקה? מכיוון שאין קרדיטים לנגנים על עטיפת התקליט וגם לא על עטיפת הדיסק, ומכיוון ששלמה ארצי לא הוציא מהדורת 30 שנה מעודכנת, ניתן רק לשחזר, מזכרונם של אלה שהיו שם, מי לקח חלק במלאכה, מלאכת המחשבת.

דרכים, שלמה ארצי

הוקלט בינואר-אוגוסט 1979 באולפני קולינור

יצא לאור באוקטובר 1979 בחברת הד ארצי

הפקת המוסיקה: יאיר שרגאי, שלמה ארצי

משתתפים:

שלמה ארצי: שירה, לחנים, גיטרה אקוסטית

באס: דורי לובלינר

תופים: שלמה חממי, מאיר ישראל

אקורדיאון: אריק כהן

יאיר שרגאי: קולות, גיטרות ועיבודים ל"צוותא", "אתמול חלפו הציפורים", "שינויי מזג האויר" (במשותף עם דדי שלזינגר) ו"שיר חייל"

דדי שלזינגר: קולות, גיטרות ועיבוד ל"שינויי מזג האויר" (במשותף עם יאיר שרגאי)

גרי אקשטיין: גיטרה חשמלית מובילה, גיטרות אקוסטיות, שירה ב"פתאום כשלא באת"

משה לוי: פסנתר כנף ועיבודים ל"אף פעם לא תדעי", "אחרי הכל את שיר", "פתאום כשלא באת" ו"עפיפונים"

אריק רודיך: פסנתר בשיר "צוותא"

שם טוב לוי: חליל צד וחליליות ב"עפיפונים" ו"דרכים"

צמרמורות עונג ידועות – כאן אפשר להאזין לתכנית במלואה

http://www.icast.co.il:80/default.aspx?p=Podcast&id=355859