צמרמורות עונג ידועות

 

דרכים. עטיפת האלבום

צמרמורות עונג ידועות – כאן אפשר להאזין לתכנית במלואה

http://www.icast.co.il:80/default.aspx?p=Podcast&id=355859

גלגל משאית. נעל נטושה. נעל אישה. דרכים, כתוב בגדול. שלמה ארצי, כתוב בקטן, במאונך. בצד. צבעי חום-אפור, צבע דהוי, צבע של ישראליות דהויה, מסנוורת מאור בוקר. דרכים. אוקטובר 1979.

30 שנה בדיוק ימלאו היום לצאת תקליטו המופתי של שלמה ארצי, תקליט שכל הקשור בו, כרוך בו, כתוב, מנוגן ומושר בו, הוא בדיוק כפי שצריך להיות. לא יותר ולא פחות. לא במידת ההפרזה וההחצנה, הגודל והגודש, ששלמה ארצי אימץ לעצמו אחר כך.

אין ב"דרכים" אהבה עצמית והתפארות. אין בו התלהמות. זהו שלמה ארצי לפני שהפך למותג שלמה ארצי. במובן הזה – דרכים של שלמה ארצי הוא כל מה שאהבתי בארץ ישראל ובמדינת ישראל של ילדותי, ואני לא אוהב בה היום. זהו תקליט נטול שואו-אוף.

אינני מסוגל לראות הופעה של שלמה ארצי. כבר 15 שנה שאני לא מסוגל. האמן הכל-כך מוכשר הזה, האיש המאוד אינטיליגנטי הזה, לוקח את השירים שלו עצמו ומנפח בהם הליום, מותח אותם, מזריק בהם בוטוקס והופך אותם לשרידים עצובים של עבר מפואר. לא. אין דרך הגיונית שבה אני יכול לשרוד מופע של ארצי היום, כי יש בו את כל מה ששנוא עלי באמנות שאיבדה את יושרתה והתאהבה בעצמה.  ארצי הופך שירים פשוטים ונפלאים לשירה בציבור למשחק ענק של אגו והיזון חוזר, "עכשיו אני, עכשיו אתם, וכווווווולם ביחד: נה, נה-נה-נה-נה-נה-נה".

בחזרה בזמן, שלושים שנה אחורה, לאוקטובר 1979. דרכים יוצא לאור – והוא מהפנט אותי היום, אוקטובר 2009, ממש כפי שעשה זאת אז, בבית ההוא של חברה בקרית אונו, שם שמעתי אותו לראשונה. מהצליל הראשון של אף פעם לא תדעי ועד לקטע הנושא האינסטרומנטלי, החותם, דרכים. לפני התקליטים הכפולים, הארוכים יותר מדי, הנפוחים יותר מדי, מלאים בשירים מיותרים, שלמה ארצי עשה תקליטים נהדרים. מדובר בטרילוגיה נהדרת, שהתחילה ב"גבר הולך לאיבוד" (1978) והסתיימה ב"חצות" (1981). "דרכים" הוא הפרק השני, האמצעי, והמופלא מכולם.

דרכים יצא חצי שנה לפני שארצי הוציא לאור ספר שירה בשם מילים מתחברות לאיש, שכלל טקסטים שלו וחשף בין היתר את כאביו ואת אהבותיו לרכבות ולפנחס שדה. דרכים יצא חדשיים בטרם מלאו לשלמה ארצי 30 שנה. הוא שר חם, בתקליט הזה, חם ומרוסן. האם היה זה יאיר שרגאי, המפיק, שהחזיק אותו קרוב וצמוד לשירים? האם היתה זו נוכחותו באולפן של משה לוי, הפסנתרן ומי שכתב את עיבודי המיתרים, שאישיותו הצנועה והחמה נסכה מעצמה על האיש שהיה "עסוק בלהיות זמר"?

כל אמן בסדר הגודל של שלמה ארצי חייב להחזיק לידו את מי שיוצק מים קרים על אישיותו הלוהבת ומרסן את האגו המבקש לתפוח. התזה שלי היא, שעד שלב מסויים בחייו, שלמה ארצי דאג להחזיק אחד כזה לידו. רמי לוין (ב"תרקוד"). רביב גזית (ב"ירח"). אבל היה רגע בקריירה שלו שהכל הפך לקומזיץ פומפוזי, ושם איבדתי את שלמה ארצי שאהבתי, ואני עדיין כל כך אוהב.

בחזרה לדרכים. בתקליט המושלם יש רק 9 קטעים, אחד אינסטרומנטלי (עם קולות רקע), וזהו קטע הנושא "דרכים" שחותם את היצירה, ועוד. 8 שירים, שארצי כתב את המילים ל-6 מהם.  את המילים ל"אתמול חלפו הציפורים" כתב המשורר משה בן-שאול. את המילים ל"אני שומע שוב" כתב נמרוד גאון (או יותר נכון, שלמה ארצי לקח ממכתב שכתב החייל נמרוד גאון ז"ל, והלחין את השורות שהפכו לקלאסיקה:

אני שומע שוב, ברגעי השלווה, את ג'ניס ג'ופלין שרה בלוז ישן על בובי מק'גי…אבל אני הוא אדם, המחופש לחייל, כפות בכתונת משוגעים. אז בכי לי ילדה..

אף פעם לא תדעי, עם הקלידים הנפתח חרישי, ומתפתח למעין הומאז' להיי ג'וד בא לפני צוותא, המפתיע, עם סולו הגיטרה החשמלית של גרי אקשטיין, שחותם. שיר מהיר, להיט, עם מידות גדושות של כנות והומור עצמי. השיר השלישי, אחרי הכל את שיר, נפתח עם הפסנתר של משה לוי.  האגדה (האמיתית) מספרת שבאולפנים שם הוקלט השיר הזה, נפתחה פתאום הדלת ומאחוריה התגלה אריק איינשטיין.

מי עשה את העיבוד הזה? התעניין איינשטיין, האיש והאגדה.

אני, אמר משה לוי, שהיה אז רק בן 21.

יפה, ילד, יפה מאוד, אמר איינשטיין, אני עומד כבר כמה דקות פה, ושומע.

השיר הרביעי, שחתם את הצד הראשון, הוא אתמול חלפו הציפורים. טקסט של משה בן-שאול.

בן-שאול, שהיה סטודנט ישראלי בבית הספר הגבוה לאמנויות בשטרסבורג, צרפת, בסוף שנות החמישים והפך ליועץ לעניינית תרבות בשגרירות ישראל בפאריז בדצמבר 1987, הוא מהיוצרים העבריים האהובים עלי. ספרי הנעורים שלו, סוד המילים הבודדות ורודפים אחריך, יונתן עומדים על המדף אצלי בבית לצד קבצי השירה שלו לפעמים אני וקבר החלוץ ולצדם האוטוביוגרפיה הנהדרת והמרגשת שלו – להתראות חיי – ביוגראפיה יומן בלוז (ידיעות אחרונות/ספרי חמד, 1993).

בן-שאול כתב את השורות האלה ב"אתמול חלפו הציפורים", שיר על אהבה מתמוטטת, על כאב בגידה גדול:

אתמול חלפו הפרשים בתוך ראשך.
ידך היתה כמו סכין.
איני כועס עכשיו בגלל שמות רבים
שלא ידעתי.

וברקע האקורדיאון של אריק כהן, מרחף כמו יונה מעל גגות פאריז, כמו עננים אפורים וקרירים. כמה צרפתי השיר הזה, וכמה יפה תפס שלמה ארצי את רוח הטקסט ועטף את המילים של בן-שאול בצליל הגיטרות האקוסטיות, ארבע גיטרות שמנגנים דדי שלזינגר, יאיר שרגאי, גרי אקשטיין ושלמה ארצי עצמו, ומאחור הפיציקטו (נגינת האצבעות) של רביעיית המיתרים והאקורדיאון של אריק כהן.

וכך כותב בן-שאול ב"להתראות חיי", על תחושת הכמיהה הגדולה לאהבה שנמסכת בזיכרון חורפי מילדות אבודה:

"שיחים קצוצים, דשא רמוס וכמה עצים. פנס מאיר באפלה, הילת אור נמוגה בגשם עז או מכוסה בערפל. הבטתי בחלון וראיתי איך מתפזר הגשם, הופך לרסיסים קטנים ואחר-כך חדל. פתאום, רק בראשי, נמשך תמיד הזירזוף, זיכרון-ילדות ירושלמי, כשיתרת הגשם מתנקזת במרזב ונוזלת לאיטה בצינורות הפח".

בן שאול כתב גם את "מהן המילים" ששלמה ארצי הלחין ושר מאוחר יותר.

צרפת נוכחת גם בשיר הבא, שבמקור פתח את הצד השני. "שינויי מזג האויר", שנכתב על-פי (ובהשראתו ובהשפעתו הגדולה) ז'אן-לוק פונטי, הכנר ומוזיקאי הג'אז הצרפתי המודרני שכתב בשנת 1977 לאלבומו האוקיינוס החידתי את הקטע מיראז'. הנה המקור.  כמה עצובות המילים של שלמה ארצי, על הזמן המתחלף, השינויים (במזג האויר ובצורת הנוף) והאהבה המתכלה:

"ליד הבית שהיה ביתי סללו רחוב
נתנו לו שם, תמיד נותנים שמות.
הנה גם את
פעם את דומה לים ופעם לא
פעם את שם ופעם את פה.
פעם הייתי מקרב
את כל הגוף לנשיקות,
הייתי בא אצלך לומד הכל".

פעם היה פעם, ועכשיו כבר אין שדה, כי סללו שם רחוב, ועכשיו אין כבר אהבה גדולה וכל הגוף המכוסה בנשיקות. עכשיו כבר אי אפשר לבוא וללמוד הכל.

הקטע הבא הוא "פתאום כשלא באת", הדואט הנהדר עם הגיטריסט המוביל של האלבום, גרי אקשטיין. מספר אקשטיין לאלון הדר מסופשבוע של מעריב:

"שלמה ארצי הקליט באולפן את 'פתאום כשלא באת' בסולם גבוה מדי. הוא ביקש שאשיר איתו כדי שיהיה לו במה להיתלות. שרנו יחד עם הפלייבק ונולד דואט".
ארצי הקליט לפני ואחרי השיר הזה דואטים גם עם אילנית, אסתר שמיר ועדנה גורן וגם עם יעל דקלבאום, חנן יובל ואחרים. אף אחד מהם לא נשמע כמו "פתאום כשלא באת". שילוב הקולות בין אקשטיין וארצי מצליח לגרום לתקליט להמריא אל שחקים בלתי נראים, באחד מרגעי השיא של דרכים.

ואז מגיע שיר חייל, או בשמו השני "אני שומע שוב" של נמרוד גאון. סרן נמרוד גאון מקיבוץ גבולות נפל ב-7 באוקטובר 1973. בן 22 היה במותו. בקרב שהתחולל על גדות תעלת סואץ, בגזרה המרכזית. גדודו של גאון נקלע למארב של חיילי קומנדו מצרים. הטנק נפגע והוא עלה על טנק אחר והמשיך לפקד על פלוגתו. וכך, כשעמד חשוף בצריח, פלג גופו העליון מעל למדף, פגע כדור בראשו והוא נהרג במקום. הוא נקבר בבית-העלמין באשקלון. מתוך מכתבו לקח ארצי את המילים שהפכו ל"אני שומע שוב".

עפיפונים, השיר הבא, ובעצם הטקסט האחרון ב"דרכים", חוזר אל אובדן האהבה הגדולה, אל ההתפכחות המרירה, אל העצב שבשינוי. הילד הופך לגבר.

הילד מאבד חלום.
הגבר מישהי…

ואחר כך הוא חותם:

אולי על גב העפיפון אבוא כדי לומר לך את השיר,
אבל אין חוט לסחוב,
אין רוח בשחקים.
הילד שוב בוכה,
הגבר לא מחכים.

עפיפונים באים, עפיפונים הולכים.
הילד שהייתי, הגבר שאני.
אולי גם את, אף פעם לא היית.

כמה כאב וכמה עצב. "אולי גם את, אף פעם לא היית…" – והעפיפון כמושג נצחי, אבסולוטי, משל לרצון לעוף, חופשי וקל, מעל למציאות האפרורית, כמו "מטוסים", כמו "שירים", ו..

עפיפונים הפכו פתאום למטוסים של שיר

והחלילית מפלחת את הגעגוע ושוברת את הלב, בסופו של שיר. השיר הזה נכלל גם בספר השירה של שלמה ארצי, מילים מתחברות לאיש, שראה אור שנה מאוחר יותר, ב-1980 בהוצאת זמורה ביתן מודן, אזל מזמן והפך לפריט אספנים נדיר

.

דרכים מסתיים ללא מילים. כי מה הן המילים, אם לא שתיקה? מכיוון שאין קרדיטים לנגנים על עטיפת התקליט וגם לא על עטיפת הדיסק, ומכיוון ששלמה ארצי לא הוציא מהדורת 30 שנה מעודכנת, ניתן רק לשחזר, מזכרונם של אלה שהיו שם, מי לקח חלק במלאכה, מלאכת המחשבת.

דרכים, שלמה ארצי

הוקלט בינואר-אוגוסט 1979 באולפני קולינור

יצא לאור באוקטובר 1979 בחברת הד ארצי

הפקת המוסיקה: יאיר שרגאי, שלמה ארצי

משתתפים:

שלמה ארצי: שירה, לחנים, גיטרה אקוסטית

באס: דורי לובלינר

תופים: שלמה חממי, מאיר ישראל

אקורדיאון: אריק כהן

יאיר שרגאי: קולות, גיטרות ועיבודים ל"צוותא", "אתמול חלפו הציפורים", "שינויי מזג האויר" (במשותף עם דדי שלזינגר) ו"שיר חייל"

דדי שלזינגר: קולות, גיטרות ועיבוד ל"שינויי מזג האויר" (במשותף עם יאיר שרגאי)

גרי אקשטיין: גיטרה חשמלית מובילה, גיטרות אקוסטיות, שירה ב"פתאום כשלא באת"

משה לוי: פסנתר כנף ועיבודים ל"אף פעם לא תדעי", "אחרי הכל את שיר", "פתאום כשלא באת" ו"עפיפונים"

אריק רודיך: פסנתר בשיר "צוותא"

שם טוב לוי: חליל צד וחליליות ב"עפיפונים" ו"דרכים"

צמרמורות עונג ידועות – כאן אפשר להאזין לתכנית במלואה

http://www.icast.co.il:80/default.aspx?p=Podcast&id=355859

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ריקי כהן  On 10/09/2009 at 8:34

    תודה על השלמת ההשכלה והפוסט היפהפה הזה.

  • רוני  On 10/09/2009 at 8:39

    ולמרות המיגרנה שנושכת לי בשולי המוח, אני אאזין.
    הסיפורים מקסימים, וכל הזמן קראתי וזמזמתי, נפרדת בצער מזמזום אחד, ואז מתחייכת בשמחה אל הבא אחריו. נהדר שאתה עושה כבוד ליצירה היפהפייה הזו.

  • שרון הר פז  On 10/09/2009 at 8:56

    כל כך נכון כתבת! זה אחד התקליטים הנדירים בזמר הישראלי, המשקף כל כך את הישראליות, עם הנגיעות של הכמיהה לחו"ל. תקליט כל כך מושלם, המחבר את המלים ללחנים והופכים את המוגמר ליצירת מופת. לא ממש אהבתי את שלמה ארצי, כי חשתי איך הוא מתרחק מהאמת היצירתית לטובת האגו בעיקר. פה ושם היו בהחלט יצירות מופת נוספות, כמו "כרטיס ללונה פארק", בה נכללו מספר לא מבוטל של קטעים נפלאים, לטעמי.
    אוגוסט 1988, שלהי החופש הגדול, הפארק מלא הדשא מקצה אל קצה ורונית אהובתי ואני בקהל, מהופנטות, רוקדות, מתמזגות עם המוזיקה. חויה מדהימה, מלאת רגש ועוצמה. היה לו את זה. אני מאמינה שעדיין יש לו את זה, שרק יחזור לאמת, ליצירה.
    תודה, בועז!

  • יעל אוסטרליה  On 10/09/2009 at 8:58

    זה השלמה ארצי האמיתי והטוב והנפלאה
    היום הוא קצת השתנה
    תודה על הסיקרה היפה שהבאת לנו
    ובהחלט נשמע אותך היום משרד ברדיו
    חג שמח

  • שרון הר פז  On 10/09/2009 at 9:03

    שכחתי להוסיף שלטעמי, עטיפת התקליט אינה מוצלחת, כי היא מעלה לי אסוציאציה לא נעימה של תאונת דרכים. אולי זו היתה כוונת המחבר?
    בנוסף, היש תקוה שאי פעם יהיה פודקאסט לתוכניות שלך, כדי שנוכל להאזין להן שוב ושוב גם ברשת, כפי שיש לנו ב"קול ברלין"? [לנו, זה לא מלכת אנגליה ואני, אלא אביב רוס ומדי פעם גם אני… http://www.icast.co.il/default.aspx?p=podcast&id=54850%5D
    תוכנית כמו זו של היום, שודאי תהיה מיוחדת ומעולה, חבל שתתפוגג באויר בלי להשאיר עקבות. נא הקלט והעלה לרשת. תודה מראש – אני מעריכה מאוד את מה שאתה עושה, בועז.

  • דפנה לוי  On 10/09/2009 at 9:35

    שאקרא פוסט שלם על שלמה ארצי ואפילו אשקול להקשיב לו

  • viki  On 10/09/2009 at 10:17

    הייתי מוסיפה גם את חום יולי אוגוסט כאחד האלבומים הטובים.
    גם אני לא ראיתי את ארצי מעל 10 שנים בהופעה בדיוק מאותן הסיבות שציינת .
    אני חושבת ששלמה ארצי הפך להיות כ"כ צפוי וזו הבעיה העיקרית.אומן טוב צריך להפתיע ולחדש מאלבום לאלבום.
    ואם אלבומיו האחרונים הצליחו זה מכיוון שהוא מחזיק בנגנים טובים סביבו.
    ועם כל זאת, אני עדיין אוהבת את צורת הכתיבה המיוחדת שלו.

    שבת שלום

  • גיא וינטרוב  On 10/09/2009 at 10:18

    מסתדר לי מה שכתבת על אריק איינשטיין. נשמע שהוא אימץ את הרעיונות לעיבודים להופעות המשותפות שלו עם שלום חנוך באותה תקופה.
    לא סובל את שלמה ארצי. כל מי שמכיר אותי יודע שזה האומן הכי פחות אהוב עליי. עם זאת, כנראה שזה בגלל שהכרתי אותו בילדותי בתקופת "תרקוד" וכל ההפקות המזויפות של לואי להב, לדעתי. יכול להיות שאם הייתי נחשף לו בתקופת "דרכים", הייתי חושב אחרת…

  • יוסי  On 10/09/2009 at 10:22

    ארצי מספר בראיונות שלמד באותה תקופה מה זה להיות זמר ז"א שהוא הבין שזה יהיה המקצוע שלו
    וזה אכן ניכר במחשבה מאחורי כל דבר: בהגשה במילים בעיבודים. תודה.

  • מיכאל  On 10/09/2009 at 10:38

    הפוסט המקסים שלך גרם לי לשתי תגובות: האחת, זכרון ילדות שלי, בו אני מתגנב לאצטדיון הפתוח (אז) של אוניברסיטת תל-אביב, לשמוע את שלמה ארצי ולהקת גברת תפוח. נדמה לי שהיה זה יום הסטודנט ב 1970.
    השניה, סרט ששודר בטלוויזיה, בו שלמה ארצי פוגש בשלושה או ארבעה חברי ילדות שלו. הפטרונות שלו היתה הקש ששבר את גב הגמל. ה"מחמאות" שחלקת לו על הדרמטיזציה המלוקקת שהוא מרוח בה הן ניסוח בהיר למחשבות שיש לי כבר שנים על המוסיקה של האיש.

  • איתן לרנר  On 10/09/2009 at 11:10

    האם יעל דקלבאום כל כך מבוגרת שכבר אז ניסה לעשות איתה את הדואט?!

  • אלינור ברגר  On 10/09/2009 at 11:13

    דרכים יצא בדיוק בשנה שעליתי ארצה מאנגליה. 1979. לא הכרתי שום דבר ששלמה ארצי עשה קודם.
    היו שם כמה שירים שבמלודיות הביטלסיות שלהם תפסו אותי. אבל לא יותר מזה. אף פעם לא הערצתי את ארצי
    כתבת באופן מרגש ומדהים על אלבום של שלמה ארצי. מוזר, אבל גרמת לי להקשיב לו אחרת לגמרי עכשיו. תודה

  • עדי  On 10/09/2009 at 11:31

    מקשיבה עכשיו ונהנית. יפה שאתה בוחר דווקא מישהו שבטח כיום בתחנה שלך נחשב מאוד לא קול 🙂
    אלבום מצוין.

    איתן, לא יודעת אם שאלת ברצינות, למקרה שכן – מויקיפדיה למדתי שב"אהבתיהם" (2000) יש לו דואט עם יעל דקלבאום, לשיר "לא יודע מה עובר לך בראש".

  • יעל אוסטרליה  On 10/09/2009 at 12:17

    חזרתי בכדי להגיד
    שאהבתי מאוד את התכנית
    היה ממש מרגש ואפילו שסיפרת על גרי
    ירדו לי דמעות מעיני
    עריכה מעולה
    ושלמה זה שלמה
    לא צריך להגיד הרבה
    שאפו

  • מיטל  On 10/09/2009 at 12:38

    בעז, תכנית מקסימה וכל כך מרגשת. השירים באלבום הזה פשוט יפהפיים, אחד אחד..
    שיניתי את כל התכניות בשביל להיות זמינה להקשבה מלאה, בפול ווליום.
    אתה מצליח כמו תמיד לחבר את המוזיקה המקסימה שאתה בוחר לנגיעות שלך. ואני לוקחת אותם הלאה למקומות הפרטיים שלי. והרי ברור שכל שיר שאתה אוהב נכתב במיוחד ורק בשבילך..
    תודה!

  • דניאלה  On 10/09/2009 at 14:25

    מעניין. למיטב ידיעתי גאון היה מקבוץ שובל.

  • נמיה  On 10/09/2009 at 15:07

    תודה על תכנית צמרירית ומענגת…
    נצא נשכרים אם תכנית מעין זו תהפוך למנהג-
    השמעת אלבום שלם בצירוף הערות נכונות שמכניסות אל המרווחים שבין הצלילים

    מחכה לעוד!

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 10/09/2009 at 16:08

    אני חושב שאתה לא ממש יודע להעריך את העצמה של האלבום הזה עד שאתה מתגורר בחול (ארהב במקרה שלי) נוסע איזה 10 שעות מעיר מגוריך ליעדך, מכניס לסידי את דרכים, וחייב לעצור בצד כי הגעגועים לאמא, לקבוץ, לחברים ולתרבות גורמים לך לדמוע.

  • שרון רז  On 10/09/2009 at 17:06

    פוסט אוהב, כואב ומקסים ביותר , בועז
    ניתחת אותו ובאמת הראית לי פינות שלא היכרתי
    זה תקליט נהדר וזו באמת טרילוגיה מצויינת, וזהו, אני איבדתי את שלמה ארצי לצערי החל מ-1982 או 83, אחר כך זה כבר לא אותו הדבר, שונה לגמרי מבחינתי
    התקופה המשמעותית והטובה שלו היא בסוף שנות השבעים, תחילת השמונים
    תודה רבה על הפוסט היפה

  • אריק גלסנר  On 10/09/2009 at 17:12

    אלבום מצוין. אם כי אני אוהב גם את שלמה ארצי המאוחר", כלומר עד "ירח". משם הוא איבד אותי. "חום יולי אוגוסט" עם כל הבומבסטיות הוא אלבום נועז מאד מבחינה טקסטואלית, לפחות."

  • טובה  On 10/09/2009 at 17:19

    כשהכל משתתק וכולם נחים ואני חוזרת לגיל 7, כמעט 8.
    מצטערת שהחמצתי את התוכנית. האם יהיה שידור חוזר?

  • בועז כהן  On 10/09/2009 at 17:30

    דניאלה: לפי אתר יד לנופלים, סרן נמרוד גאון ז"ל היה מקיבוץ גבולות
    http://www.hativa14.org.il/?CategoryID=153&pg=fallen&ArticleID=224

    אריק גלסנר: גם אני אוהב את שלמה ארצי עד "ירח", כולל. מ-1992 ואילך הוא איבד אותי

    טובה: שידור חוזר לא יהיה, אבל התכנית במלואה תועלה לרשת לאייקאסט ותוכלי להוריד אותה, אם תרצי.

    ותודה לכולם.

  • נעם  On 10/09/2009 at 21:00

    לא הקשבתי לך ארצי ,
    כבר הזכרתי פעמים רבות שמילים לא אומרות לי מאום.
    ההגדה ( לא האגדה ) אומרת שהתקופה הראשונה מגמרת בגבר הולך לאיבוד , מה שנקרה בשעתו התקליטים הגנוזים שארצי סירב להדפיס מחדש ת עד שהתבגר לפני כמה שנים.
    השירים ההם המקסימים הנאיבים הם נוף ילדותי , כל השאר , אמן הולך לאיבוד.
    ותגידו באמת , יש שירים סכרינים יותר פתאום עכשיו ( מקור ) , שיר בבוקר בבוקר , השיר על ארץ סיני או אומרים ישנה ארץ ? אנאבל לי ? אולי רק ארץ פומפורנל .

  • גיל  On 10/10/2009 at 0:51

    מ-85, לטעמי אלבום מצויין ואחד שעדיין אוחז בנאיביות שאפשר להרגיש אותה ב"דרכים". אותי הוא איבד אחרי חום יולי אוגוסט המצויין, את ירח כבר לא יכולתי לשאת.

  • נבט חיטה  On 10/10/2009 at 10:54

    חבל שאין "יס מקס" ברדיו.
    הייתי מקליטה את התוכנית.
    אולי בעצם אפשר להקליט תוכניות רדיו ביס?
    טרם נסיתי.

  • שלומי  On 10/10/2009 at 14:23

    קראתי באיחור ולא שמעתי את התוכנית. יש הזדמנות נוספת?

  • בועז כהן  On 10/10/2009 at 14:33

    שידור חוזר לא יהיה, אבל התכנית במלואה תועלה לרשת לאייקאסט בשבוע הבא.

  • יוסי  On 10/10/2009 at 16:27

    …ככה זה שאייקון זמר ענק כמו שלמה ארצי נוגע במטה קסמיו במילים נקיות כל כך, תמימות, פשוטות לכאורה. השיר, שאת מילות השיר כתב סרן נמרוד גאון ז"ל, היה לאחד מהלהיטים הגדולים בתקליט 'דרכים' ובמרוצת השנים הפך גם לאחד מלהיטיו המוכרים והאהובים ביותר של ארצי.
    לנוכח התמונות (ממקום שוביו) של גלעד שליט ששודרו בשבוע שעבר על גבי מסכי הטלוויזיה המרצדים באור בוהק מסתמן לו סביב חלקן, כבמבוך ללא מוצא, סימן שאלה. אולי קריאה

    "… אבל אני חייל – ואל תבכי לי ילדה/ אבל אני חייל – ואל תבכי לי ילדה".

    מצורף קישור להודעה בפורום מוזיקה ישראלית YNET
    http://www.ynet.co.il/home/1,7340,L-1722-288-27107269,00.html

  • רוני  On 10/11/2009 at 15:34

    גם אני לא ראיתי את שלמה מאז החלו ההופעות הבובמסטיות ובמיוחד אלו של קיסריה
    למה לי? אני אלך ישר לשירה בציבור עם עינת שרוף או אולי בכלל להופעה של אייל גולן , חס וחלילה לא מהתנשאות אבל ציבור הצופים אינו זה שהיה מגיע להופעות בצוותא בתחילת שנות השמונים.
    מספיק לי לשמוע ברמזור "שלמה ארצי" בווליום ממכונית של ארסים מצויים וזה כבר מעיד על הכול
    הקיצר זה לא אותו שלמה וכבר לא אותה יצירה
    כמובן שאני עדיין שומע "שלמהארצי"
    הרי אף אחד לא ניכס אותו לעצמו
    אבל ללא ספק חלק מהקהל המקורי כבר לא נמצא איתו ללא ספק אמן אהוב אינטלגנטי ויחודי
    הדיסקים האחרונים שלו לא היו לטעמי ולכן נשארתי עם שלמה הישן והטוב
    זה של עד ירח מקסימום

  • שי טוחנר  On 10/12/2009 at 12:18

    פוסט מעמיק ויפה שמשלים לי דברים שלא ממש ידעתי.

    אכן אלבום מושלם.

    שי

  • ישרי  On 10/12/2009 at 15:58

    אין בן אדם אחד בארץ, אחד, שכותב כמוך בעומק וברגישות על מוסיקה. וברמה כזו של ניתוח..אין בכל העיתונות אף אחד כמוך. כל הכבוד

  • שמרית  On 10/13/2009 at 12:27

    מעניין לראות את כל אחד מציין את השנה בה "איבד" את שלמה ארצי.
    אני באמת סבורה ש"דרכים" הוא תקליט נהדר.
    לי (כילדה די צעירה) כבר היה קשה להקשיב לחום יולי אוגוסט.. אני זוכרת שהשיר "לילה לא שקט" נשמע לי (וסליחה על הצדקנות-אך כך הרגשתי) חזירי מעט..
    "..ושוכב איתה כן, כאילו במקומך.."לילה לא שקט-ואתה מת". השורות האלה ממש הרגיזו אותי כבר אז. כאילו משהו התקלקל, הפך לבכייני, איבד איזו אצילות…
    אכן, ב"דרכים", אפשר היה לשמוע את השקט שבין המילים, בלי להרגיש את המרפקים הישראליים שבאו לידי ביטוי באלבומים הבאים של שלמה ארצי.
    ובכל זאת, יש לו עדיין רגעים יפים (שורות כמו "מקלפת תפוז" וכד')

  • שמרית  On 10/13/2009 at 12:29

    שזו שורה מכמירה את הלב…שלמה-ארצית

  • drorko  On 10/16/2009 at 22:19

    כתוב בצורה מושלמת מעמיקה , כול הכבוד בועז עשית לי את השבת
    לשלמה יש שיר אהבה ענקי ועצוב שנקרא
    "לא לזמן ממושך"
    מהאלבום תרקוד , אני חושב?

    אלמלא השירים, איך הייתי נשאר חי וקיים,"
    אני ההוזה.
    לפעמים בהרים בוער החצב.
    "לא לזמן ממושך אני נוסע מזה.
    אין מילים

  • Utopian Fragments  On 10/17/2009 at 0:18

    אני חושב שאין אלבום שלא יכולת למכור לי.
    תודה

  • שחף  On 10/17/2009 at 10:36

    באמת מדהים. אין מילים..
    כתבת שהתכנית תעלה לאייקאסט בשבוע הבא, ורציתי לבקש קישור לדף באתר כי לא הצלחתי למצוא. לא שמעתי את התכנית ואני מצפה לה בכיליון עיניים.
    תודה!

  • יאיר י  On 10/17/2009 at 17:22

    הפנדר רודס הזה שפותח את האלבום, תמיד מקפיץ לי לדמיון איש מאד בודד, שהולך בעירנו הקטנה תל אביב, בשעה חמש בבוקר והאור עוד לא הפציע. הרחובות ריקים והרוח מגלגלת זבל מדרכות טיפוסי ממקום אחד למקום אחר. הוא הולך עם חולצת כפתורים בחוץ, סיגריה בפה, ידיים בכיסים וחושב לעצמו איך אף פעם לא תדעי כמה נסעתי בגללך.

    זה תקליט מושלםולשמחתי יש לי את ספר השירים הזה בבית ואני שומר עליו קרוב, הוא עדות כתובה לגדולה של יוצר ענק, שלא חשוב מה הוא עושה ב 15 השנים האחרונות, רק על טרילוגיית דרכים-חצות-גבר הולך, ובל נשכח את 'מקום', אני לנצח אסגוד לו.

    גם את דילן אני שנים לא שומע, ועדיין 'היווי 61 זה אלבום מהפכני לכל דבר. גם ארתור לי הוציא אלבומים חרא, וזה לא גורע מהאלבום השני של לאב, ושלא נדבר על פוראבר צ'יינג'ס המקועקע על כתפי.

  • ישרי  On 10/17/2009 at 19:29

    כמה יפה כתבת. וואו.

  • גלית חתן  On 10/18/2009 at 21:57

    כל כך נהניתי לקרוא… למרות שהדיסק שאני קניתי הוא דווקא חצות (כלומר מבין מה שעבר לדיסקים). ובהופעות של שלמה ארצי אני נהנית בכל זאת, למרות שהן לא מרגשות אותי (פוליקר מרגש אותי)

  • יואב  On 10/23/2009 at 17:02

    פוסט נפלא.

    המון תודה.

  • יאיר  On 10/25/2009 at 22:07

    פוסט נהדר על תקליט נהדר
    קניתי לא מזמן (במסגרת מבצע ה-3 ב-100) את ההוצאה החדשה של דרכים, לילה לא שקט וחום יולי אוגוסט. דרכים הוא אכן השלם מכולם, ה"תמים" (במובן החיובי) והלירי ביותר. הוא גם זכור לי בזמנו כסוג של פריצת דרך בעיבוד העשיר ובסאונד שלו (למרות שהיום הסאונד נשמע קצת שטוח).
    מבין השלשה זה שהמם אותי באיכות הסאונד הוא דווקא "לילה לא שקט" שנשמע עדיין מבריק, חד ומלוטש, עם כל מכת תופים וכל תו פסנתר בדיוק במקום, כשמעל הכל מרחפים הסינתיסייזרים המלאכיים של רביב גזית. מזכיר מעט את פייגן וסטילי דן בשלמות האקוסטית, גם אם לא בסגנון. לדעתי לואי להב לא התקרב יותר לאיכות הזו ("חום יולי אוגוסט" שיצא רק שנתיים אחר כך, כבר נשמע צורם וכבד בהשוואה).

  • יוסי  On 10/27/2009 at 22:57

    אני לא חושב שבמסגרת המבצע 3 ב-100 הדיסק נמכר במהדורה חדשה/הוצאה חדשה או שאני טועה ?!

    ולגבי "חום יולי אוגוסט" למרות שהוא עמוס מבחינת סאונד והפקה עדיין מדובר באלבום עם כמה מהשירים מהמצוינים של שלמה ארצי (ואני לא מדבר על כמה מהלהיטים הגדולים שיצאו משם).

  • sivi  On 10/31/2009 at 14:46

    גרמת לי עונג גדול

  • נהייה  On 11/11/2009 at 6:53

    לא יכולתי להאזין, לצערי, למרות שמאוד המתנתי לתוכנית…אני מאוד שמחה שהעברת אותה לכאן.

    יש מקום שבו אפשר להאזין לתוכניות שלך (לצערי בשמונה בבוקר אני בעבודה ? תודה, בעצם על הכל
    נהייה

  • שרי  On 01/31/2010 at 21:41

    זה נורא פשוט. שלמה ארצי היה במיטבו רק כשיאיר שרגאי היה לצידו, מעבד, מלחין , עושה קולות ומפיק מוזיקלית. לפני הוא לא היה מעניין ואחרי הוא לא מעניין. כל הקרדיט מגיע בעצם ליאיר שרגאי שנשאר בצל ולא לשלמה ארצי.

  • llaliiblue  On 08/22/2012 at 17:17

    אני א ו ה ב ת את שלמה ארצי של פעם. השירים האלה הם נוף ילדותי אם תרצה (כן, באמת). אני זוכרת טוב איך חזרתי וגמעתי את השירים האלה גם כשלמדתי באוניברסיטה, שוב ושוב, צלילים מרגיעים, מרגשים. כתבתי עבודות והאזנתי (ממש ככה) לשלמה ארצי (של פעם). יש משהו מיוחד נורא בשירים של שלמה ארצי (של פעם), אתה לא יודע לאן הם יזרקו אותך, למלנכוליה או לשמחה. יש שירים שהם מקציני מצבי רוח, כמו לעשן גראס, אלו לא השירים שלו. השירים שלו יכולים לקחת בנאדם שמח ולהפוך אותו לעצוב. או הפוך. גם הפוך זו אפשרות. מסוכן להקשיב להם.

    השירים האלו, לדעתי, הם אבני יסוד במוזיקה הישראלית, הם נהדרים. הם היו נהדרים בפשטות שלהם, אין פשטות כזו היום, גם לא בשירים שלו, כמו שכתבת, אבל אני זוכרת להם חסדים גדולים. על אף ההתמסחרות ולמרות הכל, אלו שירים שטוב לשמוע שוב ושוב. אם פעם נעשתה עליו תוכנית, היום בתחנה הראויה ביותר (88FM) לא משמיעים אותו בכלל. למה? מיינסטרים זו מילה גסה.

  • יוסף ע  On 08/24/2012 at 12:24

    הנדון: קול קורא לשדר בועז כהן

    מאת: מורי חטיבות עליונות באיזור מודיעין, שהם וביתר עילית

    בועז, לאור הנתונים המוצלחים של תלמידינו באחוזי הזכאות לבגרות שפורסמו לאחרונה, ולאור העובדה שחלק מתלמידינו השקדנים בחופשה זו האזינו לתכניתך אנו פונים אליך להמשיך בשידוריך המועילים, אולם להתאים את המוסיקה לתכנית הלימודים:

    להלן רשימת שידור מועדפת על המורים באיזורנו:
    שלמה ארצי – מדוע אתה פוסל את מה שעשה בשנות השמונים? הרי עבד עם המפיק שהביא לשיא את צרידות אמני ארצנו, ועבד גם עם בוס בארה"ב, זכור לי כי שירי הבוס ליוו שברונות לב בתקופת התיכון שלי, אבל לא זכורים השירים המסוימים, לצורך כך יש להעזר במומחית מיפו, נדמה לי שהיה משהו עם בקסטריט, עטיפה שחור לבן, אבל באמת שזכרוני נוטה להטעות אותי משנים רחוקות אלו.

    לשיעורי אזרחות – באופן חריג מאוד ובשל העדפתך לאמנית ששמה פאטי סמית ( מי היא?), ושאר אמנים עם שם משפחה זה מאושרת השמעה של שיריה, אולם ללא מסרים בוטים מדי. אנו דורשים כי בשיעורי הצילום לא יוצגו בשום אופן עבודותיו של בן זוגה בעבר.

    לשיעורי צרפתית – מאושרת לך השמעה של האלבום פריז 1919 בייחוד שיר הנושא שאהוב משום מה על נערים חסרי בטחון ששמעו אותו בתכניתך והתאהבו, לא ברור על מה ולמה בשיר והאלבום, אבל ניחא. גם סרג' גינזבורג בא טוב בשיעורים אלו.

    ולשיעור מאוד חשוב שמשלב בריאות ונהיגה בטוחה – שירו של דוקטור אלימנטאדו – born for a purpose, רופא זה בן ארצו של יוסיין בולט, כמעט ונדרס על ידי נהג פזיז, ובעקבות המקרה נכתב השיר. שיר חשוב מאוד ומקדם זהירות בדרכים וחיים עם תכלית.
    לגבי מוסיקה ישראלית – כחלק משיעור האתיקה ידוע לך כי אסורה ההשמעה של אני מאוהב בבחורה מבת ים, על אף שעיר זו התקדמה מאוד בשנים האחרונות, אנו מאיזור השפלה והשפלה הפנימית ולכן נבקש שירים של בנות ואחיות גדולות מאיזור זה.

Trackbacks

  • […] למעצב (בועז כהן התייחס לזה בטור ישן נושן ומקסים כשכתב על האלבום המהולל). אני יכול לחשוב על שתי סיבות כאלה, אבל אני לא יודע מי […]

השאר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: