דודה אורה

הדודה שלי, אורה

ביום הולדתי  היא נכנסה לדירה שלנו בשכונת ג'סי כהן בחולון עם שקית. הילדים קיבלו שקיות עם ממתקים ואכלו סופגניות ולביבות ואורה, הדודה אורה, הביאה מתנה – תקליט באנגלית, תוצרת חוץ, עטוף בניילון דק ועליו צילום של מעבר חציה בעיר זרה וגדולה.

ארבעה חברים עוברים את הכביש. שם הרחוב: ABBEY ROAD. ככה נפתח לי השער.

הדודה אורה, אחותה הצעירה של אמי, מלאת חיים ויפה מאוד (תסתכלו בתמונה, ותבינו), שונה משמונת האחים והאחיות של אמא שלי. "בוהמית".  "גרה בתל אביב".  למדה ציור ב"בצלאל" ועבדה במחלקת הגרפיקה של דפוס "מלן", שהוציא עלונים של "מצפן" וגם ספרי שירה אליטיסטיים להוצאת "עקד" ו"טרקלין".  הכירה אישית משוררים וסופרים של התקופה. כשחזרה מלונדון הביאה ארגז שכמו נלקח מ"אי המטמון", ובתוכו אוסף תקליטים ענקי ובפיה אינספור סיפורים.

הייתי מבלה לבד שעות ארוכות בחדר של דודה אורה, על הרצפה, מעלעל  במגזינים בשפות שאיני מבין ושומע את התקליטים שלה.

סנטנה, "תמונות בתערוכה" של אמרסון לייק אנד פלמר, "חמישיית ג'קסון", "בנה של אפרודיטה" ותקליט כפול של THREE DOG NIGHT, המשולש של ג'ורג' האריסון (כל הדברים הם בני חלוף") בקופסה שחורה וגם הקוצרט למען בנגלה דש באריזת קרטון כתומה וקשיחה, תקליטי ג'אז עם סאונד של מרתפים,  סולו של בריז'יט בארדו, טראפיק, אל קופר, הפסקול של התפוז המכני, Mixed Bug של ריצ'י הייבנס. "החדר של אורה" היה לונה פארק של צלילים וחוויות. יש אנשים שמשנים את חייך מעצם היותם נוכחים בחייך, בצורה זו או אחרת – ולאוסף התקליטים והמגזינים שלה היתה השפעה גדולה עלי. 

תמונות בתערוכה, אמרסון לייק ופלמר

במשך שנתיים הגשתי בכל מוצ"ש סדרה ב-88fm בשם "מופע שנות השבעים"', עם המוזיקה ההיא, שעיצבה אותי (ודור שלם של בני 30 פלוס). נסעתי למושב בשרון שבו היא גרה היום ושאלתי אותה אם עדיין יש לה את אותם תקליטים. והיה לה הכל. פשוט הכל. קשה לקלוט את זה, אבל כל תקליט חשוב ומכריע שיצא בשנים ההן, היה לה בארון.

אני אוהב אותה מאוד. וזה הבלוג שלה.

 

ג'ו קוקר בהופעה

Deep Purple

קלפטון, הסולו הראשון 1970

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יעל אוסטרליה  On 09/03/2009 at 0:57

    שאני אבין כולם יפים אצלכם אחד אחד
    לא רק דודה יפה יש לך
    אלא קולית וכותבת יפה
    ובתור אחת שיש לה גם הרבה תקליטי וניל
    אני מצדיעה לה

  • אחת  On 09/03/2009 at 0:58

    רק אל תגיד לי שאין יותר

  • בועז  On 09/03/2009 at 6:21

    נכון. אין יותר "רעש" באורנג'.

  • שרון הר פז  On 09/03/2009 at 7:53

    התקליטים הלו שהזכרת ורבים אחרים (בסביבות 200) עדיין שוכנים כבוד בארון שלי (לא מוכנה להפרד מהם!!!) ומוצָאים אחר כבוד מדי פעם כדי להאזין להם בפטיפון (היה דבר כזה פעם…). העונג שבשמיעה. חבל שאין יוצרים יותר מוזיקה משמעותית ונפלאה כזו.

  • המעריצה הסמויה מהעין  On 09/03/2009 at 8:15

    תגיד תודה שזכית להשראה ולהשפעה כזו בתוך המשפחה. איזה כייף לך.

  • אלינור ברגר  On 09/03/2009 at 8:18

    צודקת יעל. היופי אצלכם נשאר במשפחה.
    הלכתי אל הבלוג שלה וקראתי והתעצבתי והתרגשתי. היא כותבת יפה מאוד.

  • שרון רז  On 09/03/2009 at 8:51

    איזה פוסט מחווה יפה ומקסים
    היא באמת כנראה השפיעה עליך מאוד, זה כייף כזו דודה, נראה לי
    איזה תקליט גדול זה בוק אוף טאליאסין של דיפ פרפל, יצירת מופת

  • מתי  On 09/03/2009 at 9:10

    (-:

  • אתי גל  On 09/03/2009 at 9:57

    פעמים רבות קורה שדודים משפיעים אף יותר מהורים. הם יכולים להיות החברים הכי טובים. גם כי הם לא מחנכים.
    איזו צעירה יפה (שובבות ומתיקות בעיניה, גם התרסה) ודאי גם עתה היא יפה מאוד.
    ושנות השבעים…

  • גלית חתן  On 09/03/2009 at 11:39

    שיש דודה כזו, שיכולה להוביל אותך במשעולי הרוק… 🙂

  • נבט חיטה  On 09/03/2009 at 12:31

    אשרייך שזכית בדודה כזאת נפלאה וכה יפה.

  • יוסי  On 09/03/2009 at 19:53

    עולם. עולם ומלואו.
    בלי מחשב LCD DVD פלפונים ושאר שיכלולים טכנולוגיים יכולת לצלול לשעות שלמות.

    אהבתי וגם החכמתי – פרפטום מובילה. 🙂

  • אמקי  On 09/03/2009 at 20:36

    וגם לא הורים כאלה.
    היה לי מזל אחר –
    התחלתי להקשיב לתחנה ולשמוע את בעז כהן.

    נשמע חנפני ומליצי, אבל לצערי ולשמחתי זו האמת לאמיתה. אז תודה לבעז ותודה לדודה של בעז, כי בזכותם אני מכיר איזה דבר וחצי במוזיקה.

  • אורה גור אש  On 09/03/2009 at 20:39

    בועז, אחיין האהוב הנבון החכם, שעדיין מפעפעת בו נשמה של ילד,
    הבכת אותי עכשו עם כל כך הרבה כתרים …
    חיבוק גדול ממני.

  • עידית פארן  On 09/03/2009 at 21:46

    שזכית ככה

    אני עוד מצטטת את המשפט הזה
    "יום שלא קראת הוא יום מבוזבז"
    (אני יודעת שהוא של אמא שלך)

    ותראה, אתמול לקחתי את דודה שלי לרכבת
    וכשסיפרתי לה שאני קוראת את "חדר משלך" והיא אמרה שהיא עוד לא, אז הוצאתי את שלי מהתיק ושמתי בתיק שלה

    אחר כך עשיתי השלמה לעצמי
    זה כיף, זאת באמת זכות ענקית.

  • sugar plum fairy  On 09/08/2009 at 15:26

    בועז יקר

    תארת את תיבת האוצרות של דודתך

    ולא יכולתי שלא להראות לנגד עיני
    אותך כתיבה של אוצרות והפתעות
    כאלה שלא רואים
    עד שפותחים אותה.

    כל היופי הזה נמצא בפנים
    ואתה מיטיב לתת לנו מאוצרותיך בתוכניות שלך ובדברים הניפלאים שאתה כותב.

    אשריך שזכית לדודה שכזו (לצערי איני יכולה לומר זאת על דודי שלי…:-)

    The Fairy

  • נתי  On 12/12/2010 at 22:26

    כותבת מדהים דודתך
    זה גנטואלי

  • אסף  On 11/15/2011 at 18:56

    היא מוכרת את התקליטים במקרה? 🙂 סתאם. פוסט יפה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: