הנס של דבלין

 

היה לי מסובך לחזור לארץ, הפעם. בדרך כלל אני מתאקלם ומתאפס מהר. הפעם לא. יש משהו באירלנד, ובדבלין במיוחד, שהפך את המעבר משם לכאן למסובך ומעיק במיוחד. ראשית – מזג האוויר. שמיים אפורים עושים לי טוב על הלב. אני שונא שמש ידוע ולכן האי הבריטי הוא מחוז החפץ החביב עלי.

 

בדבלין נהנינו מ-16 מעלות רוב הזמן כשפעם ביום זירזף גשם דק ורוח קרירה נשבה. הקיץ שלהם הוא כמו החורף שלנו.

אבל חוץ מזה, יש בדבלין את אותו יסוד חמקמק ובלתי ניתן להגדרה שאפשר לכנותו בשם הכללי "אוירה". יש בדבלין אוירה מיוחדת.

 

יומיים אחרי הנחיתה (הקשה) בארץ, לקחתי מהאוזן השלישית את ONCE והתיישבתי לצפות בו שוב. הסרט הקטן והיפה הזה מציג את דבלין הנוכחית, שבין הישן לבין החדש. גלן האנסארד מנגן במדרחוב של גרפטון סטריט, וכשגונבים לו את המטבעות הוא רודף אחרי הגנב עד שהוא משיג אותו בגן סטפן הקדוש. יכולתי להרגיש שאני רץ יחד איתם, ממש.

 

 

דבלין 2009. עיר ישנה, מצד אחד, אבל מצד שני היא עיר זוהרת, מרשימה ויקרה. מאוד יקרה. דבלין הפכה להיות העיר הראשונה ביוקר המחייה באירופה. את הסיפור של דבלין צריך לחקור ביסודיות. איך עיר בירה קטנה וזנוחה, שמעט מאוד תיירים מבקרים בה וכולם מנסים רק לברוח ממנה, הופכת ללהיט ענק. העיר הכי אטרקטיבית באירופה. מוקד משיכה לתיירים מכל העולם וגם אבן שואבת לאירים השבים למולדתם – וזאת לאחר 150 שנה של הגירה שלילית.

 

 

דבלין, רחוב אוקונל ופסל המחט

 

יקר מאוד בדבלין. לא רק החניה, הכל. כניסה למוזיאונים, האוכל וכרטיסי הכניסה להופעות. 290 יורו ביקשו לכרטיס להופעה האקוסטית של U2 – לא שילמתי, לא הלכתי – וכל ארוחה נגמרת בהוצאה כבדה. עם זאת, האירים נראים אחרת מבעבר. אולי ככה נראית מדינה בזמן פריחה כלכלית. נחמדות קיצונית ממש. קשה לתפוס עד כמה הם נחמדים, ומנסיון העבר אני יכול להעיד שזה לא תמיד היה ככה. אז אולי יש לנו עוד סיכוי. אולי. הלוואי. אולי אם המצב הכלכלי ישתנה כאן, פעם, באופן דרמטי – כפי שזה קרה באירלנד – אנשים כאן גם יהיו בני אדם, ויחייכו אליך, כשאתה נותן להם זכות קדימה, ויגידו "תודה" כשאתה פותח להם דלת, או עוזר להם להוריד עגלת תינוקות מהאוטובוס.

 

 

דה קוויס פאב. מרכז דבלין

 

 

מעל 1000 פאבים פועלים בעיר, המפורסם בהם הוא כמובן טמפל בר, אבל אלף ומשהו פאבים זה מספר אדיר בשביל עיר עם כו-לה מליון ורבע תושבים, ולאירים יש משפטים מאוד מצחיקים בסוגיה הזו, כמו למשל "גינס זאת לא בירה. יש בירה – ויש גינס", או: "אנחנו לא שותים כל כך הרבה אלכוהול, אנחנו בעיקר שותים תה". כן. האירים טוענים בתוקף שהמשקה הנפוץ ביותר בארצם הוא לא גינס ולא וויסקי אלא תה. לפי אחת הטענות, אירי ממוצע שותה בין 8 ל 9 כוסות תה ליום, יותר מהאנגלים ומן ההודים – שתייני התה רציניים.

 

בדבלין כמה מחנויות הספרים וחנויות התקליטים המקסימות שראיתי. אוירה של תרבות ורצון לרכוש תרבות שוררת במרכזי הספר והמוזיקה. בגלל האוירה, ולא משום סיבה הגיונית אחרת (הכי זול ונוח לקנות באמזון, באינטרנט) חזרתי מדבלין עם 20 דיסקים. כן. עשרים. ואני לא רוצה להגיד כמה ספרים קניתי. משוגע? כן. לא אכחיש זאת.

 

 

אמא שלי (שהעריצה מאוד את ג'יימס ג'ויס, ולא יצא לה לבקר באירלנד) נהגה לומר שהאירים הם כמו הישראלים. עם שהיה כבוש, שידע סבל, ארץ שרבים עוזבים אותה לאמריקה, אבל עם שיש לו זיקה גדולה למילה הכתובה, לספרים וספרות.. היום, ב-2009, אני לא ממש מוצא דמיון בינינו לבין האירים, בשום פרמטר שהוא. אבל ייתכן ששוב הכל פונקציה של מצב כלכלי.  אולי. הלוואי.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ליבי  On 08/26/2009 at 20:47

    אמנם היתי בדבלין רק עשרה ימים, אבל הנחמדות (ולא צביעות, בניגוד לאמריקאים, למשל), היא רק קצה הקרחון. כל נהג מונית שנתקלתי בו, והיו כמה וכמה כאלה, מיד התחיל לדבר על המצב בארץ.לדבר, לשוחח – לא סתם לצאת בהצהרות ריקות. הבקיאות שלהם הביכה אותי. הם דיברו איתי על בן גוריון, ועל גולדה, ועל תולדות הכיבוש. היה מרתק.

  • רוטברד  On 08/26/2009 at 20:51

    אחת הסיבות העיקריות לזינוק של "הנמר הקלטי" ושל דאבלין נקראת "ויאגרה".
    אגב, אחרי ויאגרה, מקור ההכנסה השני או השלישי של אירלנד היא U2.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 08/26/2009 at 21:05

    לחזור ללחות הפיזית והנפשית האופפת את מחוזותינו

    ללא הרף

  • נועם  On 08/26/2009 at 21:07

    הזכירה לי את הביקור הקצר שלי בדבלין, לפני שנים מספר. אוף, זה עשה לי חשק לטוס לשם מיד. עכשיו.

  • שחר  On 08/26/2009 at 22:45

    הלוואי
    אמן

  • יעל אוסטרליה  On 08/27/2009 at 0:36

    את חנות הספרים נדמה לי שצילמת פעם
    לא הייתי מוותרת על ההופעה של U2
    דבלין בהחלט מקום מקסים ומיוחד
    אפשר לנשום שם נורמלי
    ואתה בהחלט לא משוגע
    שאתה אומר שקנית הרבה ספרים
    הלוואי עלי
    אגב הדיסקים יקרים שם?

  • בועז  On 08/27/2009 at 1:01

    7 או 8 יורו לדיסק. פחות מ-50 שקל

  • יעל  On 08/27/2009 at 10:23

    הלוואי וזה היה קשור רק למשבר כלכלי. ישראל לא דומה לדבלין גם כשהמצב הכספי נוח יותר.

    כל התיאורים על אופיים של הדבלינים מזכיר לי כל כך את ניו זילנד. הייתי עדה שם פעם לתאונת דרכים קלה, מזן שבירת הפנס שאצלנו בארץ היתה נגררת לצרחות מטורפות ו"אני אתבע לך את הצורה". ואילו שם, הנהג שבו פגעה המכונית מיהר לגשת לפוגעת לבדוק אם הכל בסדר, ואפילו הציע לה את המוסכניק שלו שיתקן לה בכלום כסף את השריטה בצד.

  • שרון רז  On 08/27/2009 at 13:42

    מבין אותך לגמרי עם החזרה הקשה, מתאר לעצמי שזה לא קל
    U2 זו להקה יקרה, ועוד בדבלין הולדתם מניח שזו הופעה מיוחדת ויקרה אבל רוב ההופעות הרגילות אני מניח עולות בין 5 ל12 פאונד כזה כך שזה זול הרבה יותר מכאן
    תה יותר טוב מבירה ולגבי השוואתינו עם האירים הרי שאני חושב שיש אירים רבים שדווקא מזדהים, ואפשר להבין, עם העם הפלסטיני וסבלותיו "העכשוויים" יותר מאשר עם העם היהודי וסבלותיו "העתיקים"

  • בני תבורי  On 08/28/2009 at 13:32

    שרון,
    מתוך שיחות רבות עם אירים וצפון אירים בביקוריי שם עולה כי החלוקה באירלנד היא פחות או יותר קבועה: הקתולים (הכבושים) מזדהים עם הפלשתינאים, הפרוטסטנטים (המתנחלים הכובשים) מזדהים איתנו. חבל, אבל זה מה יש וכך הם גם מבינים את הבעיות שלנו.

  • עידית פארן  On 08/30/2009 at 8:09

    רק כדי למצוא את התמונה הזאת של החנות ספרים
    יש משהו…חנות ספרים בעיר זרה זה לא כמו בישראל אם כי גם פה אפשר להיכנס ביום אחד לאיזו חנות ספרים יד שניה ולצאת ביום שאחרי (אפשר, לא אמרתי שזה קורה)

    ובועז, על הנחיתה הקשה (לא יודעת אם זה בפוסט הזה או באחד מהאחים שלו למסע שלכם)
    הנחיתה…בישראל,
    אתה יודע שמילה יוצרת עולם, ותמיד תמיד תמיד כשתגיד קשה, זה יהיה קשה…
    תנסה למלמל לעצמך "הנחיתה הרכה…"ותראה מה יצא…,

  • בועז  On 08/30/2009 at 11:55

    אמרתי לעצמי "מזג האויר הנפלא והקריר בישראל ממלא את לבי אושר", אבל הזיעה זלגה אל תוך עיני ובמורד גבי, ללא הרף, והתודעה לא השתכנעה מהשינון המתמיד שלי

  • יולי  On 08/30/2009 at 19:24

    קראתי אותך לראשונה יום בועז בזכות התגובה שלך אצלי ונהניתי מאוד לבקר בזכותך בדבלין ולהיזכר שוב בעיר ובבית הקפה שג'ויס היה יושב, ובטריניטי קולג' וב-בקט הנפלא שבו אני עסוקה בימים אלה.
    ותיקונצ'יק: ההשוואה היא בין האירים ליהודים = אנשי ספר, יצירה והגות
    לצערינו הרב נוצרה תקלה קטנטנה במעבר שלנו מיהודים לישראלים.

  • אבינועם  On 03/17/2013 at 6:51

    דבלין היא אולי אחת הערים המשעממות ביותר שהייתי בהן. כל מהותה של דבלין זה , נניח, גינס, חולצות גינס, כוסות גינס, מחזיקי מפתחות גינס … את איזור טמפל בר גומרים שתי וערב פעמיים תוך רבע שעה וזהו.

    הייתי באירלנד כ 9 שבועות בשלוש נסיעות. ברובן דבלין היתה תחנת מעבר. רוב הזמן היה עם המקומיים, עבודה איתם, לאכול איתם, ומכולם שמעתי על דבלין מה שאף תייר לא יכול להגיד. באותם כפרים, בערים הקטנות שהייתי, סיפרו לי שתיירות פנים אירית מגיעה לאיזורים האלה לראות את "אירלנד האמיתית". בנוף, במבטא, באיזורים עם הגאלית שעוד מנסה להציל את עצמה, הג'ינג'ים, והפאבים הלא ממוסחרים. מקומות/חורים כמו בלינה, בלמולט, קלרמוריס, ווסט פוינט, ואפילו גולוואי החמודה.

    דבלין בהחלט יקרה, אבל משעממת. ממה שראיתי, הם שותים הרבה תה, עם סקונס מרוח בחמאה, דליים של חמאה!! אבל לא שותים יותר מדי. שותים בבילויים. שותים כמו ששותים כשיוצאים לבלות. ראיתי את האוסטרים או הצ'כים, והם שותים יותר.

    ועוד: מנסיוני המר, האירים נחמדים, אבל שקרנים. מצטער להגיד את זה.

    עם מאוד מאוד מוזיקאלי ואוהב מוזיקה, נוטרים טינה לאנגלים, וכן יש המון פאבים.

    אבינועם
    guli@hhh.com

  • motior  On 03/17/2013 at 19:51

    עושה חשק לבקר שם – למרות היוקר.
    כמה כוסות בירה שותה אירי ממוצע ביום? (וכמה גינס?)

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: