אלה ההוראות

שדה התעופה של ליברפול נקרא "ג'ון לנון". מג'ון-לנון-איירפורט  אנחנו טסים לאירלנד. כרטיסים זולים ואנחנו משלמים על זה ביוקר. כל מזוודה – אומרת הפקידה – 15 קילו. במזוודה הזו יש 18 קילו.

בסדר, אני אומר לה, אבל יש לנו 4 מזוודות, וביחד לא נגיע ל-60 קילו.

לא, מסרבת הפקידה האנגליה, תעבירו מהמזוודה הזו למזוודה אחרת. כל מזוודה – לא יותר מ-15 קילו.

אבל מה זה משנה? אני מתעקש. בסופו של דבר מותר ל-4 אנשים להעלות 60 קילו למטוס.

אדוני, אני מצטערת. אלה ההוראות.

אני מקלל אותה בלב ואנחנו פורשים הצדה, פותחים על רצפת הטרמינל את כל המזוודות ומתחילים להעביר מהמזוודה עם משקל היתר למזוודות האחרות. את כל הספרים הכבדים שהבאתי אני שם בשקית עצומה במימדיה שקיבלנו במוזיאון הביטלס.

עכשיו היא שוקלת את הכבודה. בסך הכל, 4 מזוודות, 48 קילו. עכשיו זה בסדר,.היא אומרת. בסדר בסדר, אבל אני עם שקית ניילון ששוקלת טון. אפשר לעבור? אני שואל.

לא. מותר לכם לקחת למטוס אך ורק 4 תיקי יד, היא אומרת.

אנחנו יודעים. אני אומר לה, יגע. יש לנו רק 4 תיקי-יד.

אבל לאישה שלך יש שני תיקי-יד.

נכון, אני אומר בסבלנות שהולכת ופוקעת, כי אחד של הילדה הקטנה, והיא סוחבת לה אותו. אנחנו 4 אנשים ויש 4 תיקי-יד.

לא, אומרת הפקידה, כל אחד סוחב תיק-יד אחד. שהילדה תקח את התיק שלה. תיק אחד לאדם אחד. אלה ההוראות. 

אני חורק שיניים. ונותן לקטנה לסחוב את התיק.

בדיקות בטחוניות קפדניות. הזמן עובר ועובר, והם בודקים כל זוג גרביים וכל קופסת טושים ואני מחזיק שקית ניילון ענקית, מלאה בספרים, והידיות נקרעות, אני רץ, מזיע, בטירוף להספיק את המטוס. אשתי והבנות דוהרות מאחוריי, מתפוצצות מצחוק (אני כנראה נראה מגוחך מאוד עם השקית הזו ביד) אנחנו עולים והדלתות נסגרות, ממריאים. אני – עם החברה הזו – לעולם לא אטוס יותר.

2

כמה שעות קודם לכן, באלברט דוק, אנחנו במסע אל העבר, מנהרת הזמן ל-1959, המבורג, לאלבום הראשון של הביטלס, לצוללת הצהובה ולשדות התות, למועדון הקאוורן (ששוחזר באופן מדהים בתוך המוזיאון) ולמועדון הלבבות השבורים של הסמל פפר. הקטנה נכנסת ללא כל יחס מיוחד לארבעת המופלאים ויוצאת משם עם בקשה שתשוב ותחזור כל הטיול באירלנד: אבא, תשים שירים של הביטלס – ואני שם, את האלבום הראשון, השני, השלישי, הרביעי וגם את סרג'נט פפר, שוב ושוב – עד שהאישה נושפת בזעם ולוחצת סטופ על הדיסק במכונית, ואומרת: די, זהו. מספיק עם הביטלס. שים משהו אחר.

אבל אני רגוע. זהו זה. העברתי את הביטלמניה לדור הבא.

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • תמי  ביום 08/25/2009 בשעה 17:31

    עושה חשק לנסוע – ומייד – לדבלין

  • איילת  ביום 08/25/2009 בשעה 19:06

    מספר הסיפורים הנבחר, זה מה שאתה 🙂

  • אבי  ביום 08/25/2009 בשעה 19:10

    יש מי שבונה גורדי שחקים ויש מי ששובר בקבוקים למרגלותיהם.
    ככה זה בכל העולם.

  • יעל אוסטרליה  ביום 08/25/2009 בשעה 19:21

    דבלין אפורה מתמיד
    מעדיפה את סקוטלנד
    אבל אין על חוויות

  • עידו  ביום 08/25/2009 בשעה 19:59

    התגעגתי לקרוא כתבות שלך.
    ואיך הייתה השהות בשכונה?

  • שחר  ביום 08/25/2009 בשעה 20:04

    חופן של ערפל

    כמה שצריך את זה כאן (אבל לא את הבינוי פינוי פיצוי)

  • הלועס המתמיד  ביום 08/25/2009 בשעה 20:04

    לא נוצץ ולא מבהיק, לא חדש ולא מתחדש. דבלין, כפי שנראתה (כנראה) לפני 40 שנה. מעין שכונת שפירא, או ג'סי כהן, של דבלין. אני אהבתי את זה. המשפחה – פחות

  • רוני  ביום 08/25/2009 בשעה 20:22

    יופי שחזרת לרשימות, אני אוהבת את המוזיקה, אבל כאן אתה תמיד מביא עוד, ואת העוד אני אפילו יותר אוהבת.

  • sugar plum faiiry  ביום 08/25/2009 בשעה 20:22

    נהדר שחזרת
    איך שהוא, גם חויות פחות נעימות מקבלות גוון חיי כשאתה כותב אותן.
    The Fairy

  • שרון רז  ביום 08/25/2009 בשעה 21:52

    חבל על החוויות הפחות נעימות (כמו בשדה התעופה), אבל לפעמים זה חלק מטיולים, לכן גם טיולים אינם מושלמים.

    לפעמים אנשים הולכים ממש עם הראש בקיר, עם ההנחיות, כמו סוסים, נפוץ באירופה.

    הקטנה שלך בהחלט בגיל שצריך לתת לה ביטלס – ועם זאתף מבין לגמרי את זוגתך שהיה לה מספיק אחרי זמן מה, כי אי אפשר לשמוע ביטלס ברצף ארוך מדי.

    מזל שהחוויה בסימטה בדבלין נגמרה טוב. פחדתי לרגע שהולכים לשבור לך בקבוק על הראש, אבל שמחתי לקרוא שזה נגמר בכמה תובנות.

    תודה על הפוסט.

    • ג׳וני הפרד  ביום 03/17/2013 בשעה 8:34

      ההנחיות מיועדות לייצר לחברת התעופה הכנסות נוספות. ההנחה היא שלפחות חלק מהנוסעים יוותרו על הטירחה בהעברת חפצים ממזוודה אחת לאחרת ויעדיפו לשלם.

  • גדי שמשון  ביום 08/26/2009 בשעה 3:33

    רק תזהיר אותי לפחות בפרטי מי זו החברה המעצבנת הזו. משהו מהריאן או איר לינגוס?

  • י.ג.  ביום 08/26/2009 בשעה 7:10

    פטנט קטן לפעם הבאה שאתה נתקל בבירוקרטיה של שדות תעופה: תחשוב על מסע הייסורים שנוסעים ערבים צריכים לעבור בבידוק בטחוני כל פעם שהם טסים לחו"ל. מאז שעבדתי בשדה התעופה וראיתי את הרמה הפרטנית וההשפלה שערבים ישראלים צריכים לעבור, אני אומר לעצמי ברוך השם שהפוסטמה ההיא משדה התעופה צמודה להוראות כוללניות ולא חלילה שופטת אותי כי אני יהודי-ישראלי.
    לבלוע רוק, להחלק את כל הספרים והדיסקים במזוודות, ולהמשיך הלאה.

  • אתם צודקים.

    החברה היא ryanair

    כרטיסים זולים, טיפול ושירות מזעזעים.

  • שי טוחנר  ביום 08/26/2009 בשעה 10:47

    לעיתים צריכים לשלם את המחיר של חברת תעופה מגעילה להגיע למקומות מסויימים.

    אבל, אם זה מנחם, הם לא היחידים. נתקלתי כבר בטיפשויות הרבה יותר גדולות מזה.

  • גלית חתן  ביום 08/26/2009 בשעה 17:14

    לרגע הוצאת אותי מהמציאות היומיומית והכנסת אותי לדבלין. וכשהגיעה תמונת הגשר בכלל כבר לא הייתי פה. איזה כיף. רק שאלה אחת, שאולי מעידה על בורות – מה מצב השכונה? היו התפתחויות?

  • viki  ביום 08/26/2009 בשעה 20:02

    1. ללא ספק הילדים מתחברים לביטלס. בטו' באב השנה הייתי עם בנותיי (6 ו-3.5 )במופע מדהים של להקה ישראלית ששרה את שירי הביטלס ומיד הן התחברו ..
    2. גם לי עצוב שחוויית רכישת הדיסקים הולכת ונעלמת מעולמנו..זה גם הופך אט אט את עולם המוסיקה לזול וחסר ערך שכן הכל זמין מידיי.
    ושלא נדבר על זכויות יוצרים…
    3.מתיי אתה מספיק להאזין לכל הדיסקים שרכשת??
    או שפשוט הדיסקים מחכים במדף בבית לרגע המתאים?
    4.נראה כי לא משנה היכן תהיה אבל הכי הכי חשוב זו המוסיקה שמלווה אותך!!!וזה מאוד מאוד מיוחד ויפה..

  • יעל  ביום 08/27/2009 בשעה 10:46

    הבירוקרטיה הנ"ל מצחיקה ומגוחכת, אבל הייתי עדיין בוחרת בה על פני כרטיס יקר יותר. בסופו של דבר, אתה מקבל מה שאתה משלם עליו, ובסך הכל מדובר בטיסה קצרה שאין טעם להוציא עליה הרבה כסף.
    אני שילמתי השנה סכום של כ-2000$ על כרטיסים ליעד מרוחק מאוד, וטורטרתי לרמת שינה על הרצפה בשדה תעופה מעצבן בגלל איחורי טיסה ובלגנים, וזה היה עוד קצה הקרחון… בקיצור, יותר כסף לא מבטיח שום דבר.

  • llaliiblue  ביום 08/27/2012 בשעה 15:00

    הצחקת אותי (בדיעבד מותר לצחוק על הכל, כמעט. מישהו אומר לי שגם תוך כדי תנועה, לצחוק תמיד, ואפילו על כל דבר)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: