בצפון מנהטן יש גן

ניו יורק בשלג. נובמבר 1995

בצפון מנהטן יש גן. ובגן יש מגלשה קטנה ושחורה בצבע בזלת. לא אולימפית, אבל מגלשה. עם שיפוע כלפי מטה, אתם יודעים. תמיד הייתה לי חולשה למגלשות. ולקרוסלות. ולנדנדות גם. שנים חלמתי להתנדנד בשעת שקיעה עם בחורה שאני אוהב בגן צ'רלס קלור, עם הפנים לים. מאז התנדנדתי הרבה, פה ושם, גם מול הים וגם לא. עדיין הכי יפה לגלוש ולהתנדנד בשעות הזריחה והשקיעה. הייתי רחוק מאוד וקצת בודד ובחוץ ירד שלג במשך שלושה ימים ושלושה לילות. נובמבר 1995. חג ההודיה. ושלג בחוץ. ולובן השלג הפך בשקיעה לאדום-ארגמני של געגוע. 

 

park-slope-2_650

במַגְלֵשָׁה הניו יורקית לא ראיתי אדם. הכל היה ריק מסביב. מבחינתי, הייתי הנער החי האחרון בניו יורק ומכיוון ששלג בלי אנשים זה לא שווה, חיפשתי את גדודי המחליקים שסיפרו לי עליהם. לא מצאתי אותם בסנטרל פארק, אבל מצאתי אותם עטופי מעילים מבריקים ונפוחים, בלינקולן סנטר. חבורות מחליקות על הקרח וחבורות אחרות מצלמות אותם. שלג מצטלם מצוין.

נעתי בריקוד מטורף בשלג של ניו יורק, תחת שמיים אפורים, בתוך השקט והשלווה של החורף הקפוא. מישהו מדלג, מקפץ באוויר, בין השלג לבין השמיים, בתוך היופי הצחור האופף והאיש מרחף.

הלכתי הלאה, לחנות תקליטים ישנים שנמצאת לא רחוק. קניתי תקליט נדיר של ניל יאנג שאף פעם לא יצא בדיסק ועוד תקליט נדיר של דן פוגלברג וטים וויסברג. היה קר והייתי מאושר. מאושר באופן מוזר.

 New_York-New_York_in_Winter

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • בני תבורי  On 07/10/2009 at 18:25

    בצירוף מקרים נחמד פתחתי אתמול את התכנית עם "Don't Be Denied"
    שנים ניסיתי להעביר איכשהו את הויניל לדיסק והצלחתי. התוצאה פחות מרשימה מהדיסק, אבל עדיין הקסם של השירים עוברים טוב.
    דן פוגלברג וטים וויסברג שייכים אצלי לתקופה של לפני כמעט שלושים שנה, ימי שישי אחרי הצהרים בקיבוץ, אחרי הבריכה, וההתארגנות לארוחת יום שישי. טעם חזק של נוסטלגיה. וצעיף של ליברפול. יש!

  • יוסי  On 07/10/2009 at 19:42

    הייתי נותן לרשימה את הכותרת Time Fades Away
    בדיוק כמו בתקליט ההוא של יאנג שמצאת.

  • יוסי דר  On 07/10/2009 at 20:28

    תודה על הפוסט.

    (אגב, בניו יורק – זה לינקולן סנטר או רוקפלר סנטר?)

  • יעל אוסטרליה  On 07/10/2009 at 22:51

    אתה כותב נפלא ולפעמים אני ממש שקועה בסיפור
    שפתאום אתה מסיים אותו.
    הזכרת את סיינה הייתי שם פעם אחת
    אחד המקומות הכי יפים באירופה
    אתה מרגיש שם שאתה חי כמו ב- 2 המאות הקודמות
    בקיצור אוהבת לשמוע את סיפורי חייך
    אתה מספר אותם טוב

  • שחר  On 07/10/2009 at 23:06

    הזכיר לי את יער נורבגי של מוראקמי.

    קשה קשה לקרוא פוסט חורפי כזה כשכאן מהביל כל כך

  • עידית פארן  On 07/11/2009 at 4:27

    סיימתי את הקריאה ושמתי לב שאני בבית, בחום,
    איפה הלחמניות האלה ?….

  • נעם  On 07/11/2009 at 8:36

    זה השם בעגה המקצועית
    כנראה שהצופציק זה הראש
    הייתי מחלק הרבה כאלה בבקרים לפני הרבה שנים בשעות השחר בגשם והאוטו היה מפוצץ מהריח …….

  • שרון הר פז  On 07/11/2009 at 10:23

    מדהימה הלהקה ובעיקר, כמובן, השיר האהוב עלי "לונדון".
    יש משהו בעיר הזו, בעיקר בחורף, שצובט את הלב, אם כי לא ממש בגעגוע, היות ואני אוהבת את החום של הקיץ הישראלי שלנו.
    תחנות רכבת הומות, ווטרלו (שבפעם הראשונה ששמעתי את השם, חשבתי שהכוונה למי שירותים ולא ממש הבנתי למה זכתה התחנה בשם הזה…), תחנת סורביטון הפרוצה לכל רוח וגשם.
    לונדון. עדיף לי בקיץ, כשאני מגיעה ומביאה איתי מחמסיני ארצנו.

  • באנדר  On 07/11/2009 at 11:54

    אני לא מצליח להחליט אם אתה באמת כזה רגשן בזמן אמת, או שרק במבט לאחור
    הכל ניראה מרגש.
    בכל מיקרה את מספר את זה יפה.
    http://cryingwhileeating.com/

  • a note  On 07/12/2009 at 1:05

    של פול סיימון, הוא אחד הצימוקים בחלה.

    Walking on the Moon
    של הפוליס, הוא צימוק נוסף.

    אלא שמרוב צימוקים, מסתבר שמדובר בפשטידת מדלין מורקמית, מוקרמת ביד רחבה ולא הכי טריה. פשטידה, לא חלה ולבטח לא לחמניה.

    (וכן, גם לי נראה שלינקולן סנטר צ"ל רוקפלר סנטר).

  • שרון רז  On 07/12/2009 at 15:46

    לא יכול להיות ניגוד גדול יותר בין השלג, המגלשות, הלחמניות והחשמליות לבין החום והלחות הארץ ישראלית העכשווית
    זה כמו מלח על פצעים…
    יופי של פוסט

  • sugar plum fairy  On 08/04/2009 at 20:05

    נכתבה בדיוק כשישבתי בטרמינל 3 בדרכי ללונדון.
    יש בה סאונד של געגוע עצום לחורף בדיוק כשבחוץ הכל כל כך מהביל.
    כן אתה רגשן ומצליח להעביר בדרכך המיוחדת במינה את רגשותיך לקורא.
    מוצאת עצמי מרותקת כל פעם מחדש לטקסטים שלך.
    נפלא,גם אם זה רק געגוע.
    The Fairy

  • הילה דניאל  On 08/27/2012 at 15:06

    ..נדמה לי שהייתי עכשיו כמו בתוך חלום.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: