הפעם היחידה שסבא שלי חילל שבת

יום שבת בבוקר היה אפוף קדושה. אי אפשר להסביר למי שלא היה שם. אבל אפילו אור השחר רך וזך יותר. אני זוכר היטב את בית הכנסת בשכונת נוה צה"ל. צריף עלוב מעץ, קורות שנסמכו זו אל זו והודקו בתומך מאוזן מבחוץ. הדלות והפשטות שלטו בו, בבית הכנסת הזה, שאפילו עזרת נשים לא היתה בו. הקצו אגף באותו צריף, ובו מאחורי סדין רקום הציצו הנשים במטפחותיהן אל המתפללים הגברים. סבתא שלי מרגלית עמדה שם ואמא שלה, סבתא חליטו, ישבה שם ואמי שלי גם כן. בימי החורף הגשם דפק על הגגון והחזן נאלץ להגביר מאוד את קולו כדי לגבור על איתני הטבע שהרעידו את הצריף.

 

עלוב היה הצריף ודלפון ומכמיר לב היה הרב בלבושו המרופט, אבל בעיני יפה היה בית הכנסת הזה ונאה באזניי התפילה. פרפורי הלב העולה על גדותיו כשחגי הנער פוצח בשירת אַנְעִים זְמִירוֹת והקהל עונה אחריו. סמובר התה והעוגיות היבשות שאחרי התפילה. סבי מעמיד אותי בינו לבין אחיו הגדול שמעון ומצווה עלי: "אתה כהן גם כן, אז שמע ועשה! – ואני עוקב אחריו, אצבעותיו רצות על גבי המילים בסידור התפילה, למרות שעיניו עצומות, וכולי התרגשות ויראת כבוד מפני המעמד.

 

סבי, אשר כהן, הקפיד על מצווה קלה כבחמורה. הוא נזהר מאוד בכבודם של אחרים, לא החמיץ מצווה שהתגלגלה לידו ומעולם לא נטל מה שלא ניתן לו בצדק. איש ישר ואדוק. גם אני ידעתי שבמערכת העונשים שבתורה העונש על חילול שבת הוא מן העונשים החמורים ביותר ושום עונש אחר על עבירה אחרת של חילול המקדש והקדשים אינו דומה לו. שווה עונש זה בחומרתו רק לעונשים החלים על סוגים מסוימים של גילויי עריות ושל עבודה זרה, כי חילול השבת היא פגיעה בקודש הקדשים הנעלה ביותר.

 

ובכל זאת, פעם אחת ויחידה בכל ימי חייו הארוכים העמיד אותו אלוהיו בנסיון נורא וקשה. היה זה ביום שבו שכבתי אני, נכדו היחיד, בבית החולים נאבק בחיידק המנינגיטיס, נלחם על חיי הצעירים, מחוסר הכרה ומחובר לאינפוזיית אנטיביוטיקה.

 

סבא התפלל על חיי כל אותו בוקר, הפיל תחינתו בפני אלוהים שלא ייקח אותי אליו ואחר-כך יצא החוצה, דעתו טרופה מרוב דאגה, וישב על המדרכה שמול הצרכנייה הסגורה. הרב ראה אותו בצערו ושאל לפשר פניו הנפולים. סבא סיפר לו בקול רועד. הרב חקר היכן מאושפז הנכד. סבא אמר לו. הרב שתק רגע.

קח מונית לשם, אמר.

סבא נרעד מחלחלה. "אבל…שבת…כבוד הרב!"

קח מכונית, חזר הרב, ואלוהים יהיה בעזרך ובעזרו.

וכסף? איך אשלם לו?

שיבוא מחר וייקח את הכסף.

 

סבא הגיע במונית לבית החולים, ישב לידי וקרא פרקי תהילים. יצאתי מבית החולים אחרי שלושה חודשים של מאבק איתנים בחידק האלים. אהבתי מאוד את סבא שלי והוא אהב אותי ומכל הסיפורים שבעולם הקשורים בו זה הסיפור שמעלה בי דמעות.

 

 

סבא אשר ואני. 1980

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • נטלי מסיקה  On 05/31/2009 at 19:10

    יפה גם יחסו של הרב, אם כי לא מפתיע שנאמר "פיקוח נפש דוחה שבת"

  • בת יוסף  On 05/31/2009 at 20:13

    היה קל יותר להתמודד עם החיידק כשאהבתו של סבא מחזקת.
    זה סיפור מרגש שכתוב בחום ואהבה רבה.

  • לירון  On 05/31/2009 at 20:37

    אני כל כך אוהב את הבלוג הזה.
    0% ציניות 🙂

  • אסתי  On 05/31/2009 at 20:57

    אם פעם תחליט להחליף את שם הבלוג, אזי אהבה הוא השם המתאים.
    אני חושבת שמעולם לא קראתי כותב, שכותב כל מה שהוא כותב מתוך אהבה כמוך.

  • שחר  On 05/31/2009 at 21:44

    מהפוסטים שלך מצטיירת משפחה מופלאה

  • Jack-In-Box  On 05/31/2009 at 23:03

    אתה כותב נפלא סיפורים נפלאים.
    תודה

  • רוני  On 05/31/2009 at 23:40

    ופיקוח נפש דוחה שבת.

    איזה סיפור נפלא ונוגע ללב.

  • שרון רז  On 06/01/2009 at 8:01

    באמת כה מקסים ומלא אהבה וגעגוע
    טוב שיש את הצילום הזה, תראה כמה צילומים זה דבר חשוב, אתה והוא
    ואתה תמיד אוחז באיזה משהו לאכול ולנשנש בועז, גרגרן מימים ימימה…
    ומה זה החיידק הזה, ראבאק, מפחיד

  • אוה  On 06/01/2009 at 8:49

    קראתי את זה שלוש פעמים מהתחלה ועד הסוף בעיניים דומעות וזולגות

  • רום  On 06/01/2009 at 13:22

    בועז, מתי יוצא הספר?

  • עידית  On 06/02/2009 at 11:09

    וגם כתוב כל כך יפה…

  • רחמנ א ליצנ  On 06/02/2009 at 17:41

    תודה שאתה חולק איתנו גם חלקים אישיים כאלו.

  • תימורה  On 06/03/2009 at 9:05

    זה בדיוק ההבדל היפה בין רב מזרחי לרב אשכנזי.

  • אלישבע זלצר  On 06/03/2009 at 10:27

    אני אוהבת את הכתיבה שלך. סבא זה מקום מיוחד בלב.
    מזמינה אותך לקרוא את הרשימה שלי מחפשים פינה חמה, א פרופו תגובתך לרשימה של יגאל סרנה

  • דפנה מנור  On 06/04/2009 at 9:44

    איזה תמונה. איזה פנים מצויינות יש לו לסבא שלך.
    וגם רציתי ליידע את כל מי שהתכוון להגיע לבלוג החי שלך היום בלילה בבית מיכל, שהוא נדחה ליום רביעי ה-24 ביוני , הנושא יהיה
    NO MORE HEROES
    והאורח- עידן אלתרמן.
    ואנחנו כמובן עוד נספר בו ונוסיף פרטים לקראת קיומו 🙂

  • דניאל כץ  On 06/04/2009 at 14:36

    יכול להיות שסבך, איש האלוקים, לא חילל השבת משני טעמים

    אלף: עשה בעצת רב, וכל הנוטל עצה מן הזקנים אינו נכשל ואיזהו זקן? זה שקנה חוכמה ואין חוכמה אלא תורת ה', ורב שיודע לא אומר אלא אשר כתוב בתורה.
    בית: חשש פיקוח נפש שדוחה את התורה כולה, וכזה בדיוק היה מצבך – בלי גוזמה כלל.

    ואסיים בנימה אישית: סבא שלך לא עשה זאת אלא עבור נכדו – מסירות נפש, שיוכל להתפלל ולהיות שם עבור נכדו ואפס להנאתו האישית.

    כך יכול להיות שסבך לא חילל מימיו ולו שבת אחת. שאל רב. ובמקרים כאלה נאמר: "והוא רחום, יכפר עוון ולא ישחית, והרבה להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו" (תהילים,ע"ח,ל"ח).

    מרגש כל אדם לשמוע דבר כזה. זכור שזכות אבות עומדת לעד. ואבות – הכוונה לא רק דור אחד אחורה.

    ד. כץ

    ותמיד שמח להאזין לתוכניותיך. תמיד.
    תענוג

  • יוסי  On 06/05/2009 at 17:46

    גם על התמונה.

  • M  On 06/16/2009 at 4:32

    אתה מספר.ניתן להרגיש ממש את האהבה מן הסבא אליך וממך אליו בכל מילה

  • שי טוחנר  On 06/16/2009 at 10:45

    ממש נמשך לתוך הסיפורים שלך

    שי

  • avha  On 06/26/2009 at 10:50

    מרגש מאד.

  • תמי  On 08/20/2009 at 23:12

    אני יכולה להבין מה דרגת ההתרגשות שהוא מעורר אצלך
    הגעתי לאתר הרשימות שלך דרך קישור של אחותך אור המקסימה, נשארתי ועוד אחזור…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: