העמק עמוק וההר כה גבוה. הסיפור של ברקלי ג'יימס הרבסט

ברקלי ג'יימס הרבסט, 1970

מיכה דרור אהב מוזיקה אלטרנטיבית. לא קראו לזה ככה, אז, "מוזיקה אלטרנטיבית", אבל מיכה שמע דברים מיוחדים. הוא היה הראשון ששמע את "הברירה הטבעית" והיה זה שהפגיש אותי עם ברקלי ג'יימס הרבסט בשנה הראשונה של התיכון. מיכה היה בכיתה שלי, בחור רזה עם קול נמוך, הומור משונה וטעם מעולה במוזיקה. לייב טייפס –  תקליט כפול בהופעה חיה, הגיע לאזניי בזכותו ממש בשבוע שבו יצא לאור, וזה קרה בזכות מיכה דרור.

 

במשך תקופה ארוכה רק מיכה דרור ואני שמענו את ברקלי ג'יימס הרבסט. כל האנשים שסבבו אותנו, זלזלו בלהקה מאולדהאם ולעתים קרובות הוסיפו תנועות יד מגונות. אני – שהעברתי לילות ארוכים של התמכרות להרמוניות ולמלודיות המושלמות שלהם – הפכתי את הלהקה עם השם המוזר לחלק חשוב מפסקול ההתבגרות שלי. עכשיו תוסיפו לזה את העובדה שמיכה דרור נהרג בתאונת דרכים, ותבינו מדוע לאלבום ההופעה החיה של ברקלי ג'יימס הרבסט יש משמעות מיוחדת בשבילי. מיכה נשאר צרוב בתודעתי כנער בן 15, הבחור שטיפס על מגדל הסאונד בפסטיבל נואיבה, וזה שמותו המוקדם כל כך, ואפילו לא במלחמה, היה המפגש הראשון שלי עם מוות של מישהו בגילי.

 

 

אהבתי אותם, ואני עדיין אוהב אותם מאוד, כי האזנה לתקליטים הראשונים של ברקלי ג`יימס הרבסט תמיד היתה דומה בעיני לטיול בפארק בצפון לונדון, אחר הצהרים – ביום אביב אנגלי ואפור. צעידה פשוטה ונטולת מטרה, שממלאת את הלב. יופי קריר עם דוק של מלנכוליה. כמה אנגלי.

 

המתופף שלהם, מל פריצ'רד, מת מסרטן. רק בן 55 היה במותו.

הקלידן, וולי וולסטנהולם, התאבד בגיל 63 בגלל דיכאון.

שניהם לא הספיקו ליהנות מההוצאה המחודשת של אלבומי הלהקה משנות השבעים. חברת אי.אם.איי– כנראה מתוך תחושה שאפשר לגלות את "ברקלי ג`יימס הרבסט" לקהל צעיר וחדש – העלתה על דיסקים את העבודות הראשונות  כולל עטיפות מרשימות ובונוסים רבים כך שיש סיבות מצויינות להיות שליח מצווה ולספר שוב בשבחי הלהקה, שלא זכתה אז למה שבאמת הגיע לה.

ברקלי ג`יימס הרבסט נוסדה באולדהאם, ביוני 1967. חבריה הגיעו, למעשה, משתי להקות שונות שפעלו בעיר: הגיטריסט ג`ון ליס והקלידן וולי וולסטנהולם למדו יחד בבית ספר וניגנו בלהקת the Blues Keepers כשבלהקת בלוז לבן אחרת, the Wickeds, ניגנו הבאסיסט לס הולרויד והמתופף מל פריצ`רד.

את החזרות הראשונות ערכו חברי הרביעיה בבית כפר עתיק מהמאה השמונה עשרה בלנקשייר. בשנת 1968 הם חתמו על חוזה הקלטות ובאפריל של אותה שנה הוציאו את מוקדם בבוקר, שהיה מחווה מקסימה לשירי העם האנגלים הישנים, עם ניחוח פסיכדליה ברוח התקופה. השיר השני היה  Brother Thrush ואלבומם הראשון יצא ביוני 1970. האלבום נקרא בשם הלהקה: BARCLAY JAMES HARVEST. הוא היה כשלון כלכלי מחפיר וסיבוב ההופעות שבא בעקבותיו היה קטסטרופלי ממש. 

האלבום השני: Once Again

ברקלי ג`יימס הארבסט חזרו לאולפן והקליטו אלבום בעל כותרת אירונית שיצא בינואר 1971 וכולל את שיר האהבה הקסום "ונסה סימונס" ואת Lady Loves – שהשפיע על עבודות נוכחיות של אמנים ולהקות בני זמננו (ספיריטואלייזד, מוהאווה 3 וגם R.E.M, שהודו ש"מדברים על מזג האוויר" נכתב בהשראת האלבום הזה).
אבל למרות כל אלה, ולמרות שנכלל בו הלהיט הגדול ביותר שלהם, "מוקינגבירד", גם התקליט השני לא פרץ להם דרך ללב הקהל הרחב. יתירה מזאת: מבקרי מוזיקה כמעט התחרו ביניהם מי יעליב אותם באופן קשה יותר. קראו להם "צלילי חמאה", "פסיכדליה רופסת" ו"מודי בלוז לעניים".

בנובמבר 1971שוחרר לשוק האלבוםהחמישי והטוב ביותר (לטעמי) של הלהקה: "ברקלי ג`יימס הרבסט וסיפורים קצרים אחרים".מדובר ביצירת קונספט יפהפיה, שמתחילה ב"מדיסין מאן", עם הפסנתר והתיזמור הביטלסי,ובהמשך הם נוגעים בבלוז, בפסיכדליה ובפולק אנגלי, שכמו נכתב מהכורסא המעוטרת שלידמנורת השולחן שאורה קלוש, עם ספר שירי מילטון על שולחן התה. הסיפורים הקצרים עלהאנשים הנוגים בערים הגדולות ובעיירות הקטנות, שמחפשים אהבה אבל גם כשהם מוצאיםאותה הם מאבדים אותה גודשים את האלבום האדיר הזה. "שיר ללא משמעות" פותח את הצדהשני של התקליט. תזמורת סימפונית שלמה מרהיבה בביצועיה ב"The Poet". זהו רוק קלאסי, במלוא הדרו. שמסתייםבהתפוצצות אטומית:  after the day – יצירת רוק סימפונית ואפוקליפטית.

ברקלי ג`יימס הרבסט עבדו בקצב רצחני. המבקרים צחקו, והם הקליטו והופיעו (בעיקר) מחוץ לבריטניה. הם הוציאו אלבום חדש בסוף 1972, בייבי ג`יימס הרבסט עם ששה קטעים בלבד, ג`ון ליס חיבר שיר שנשא את השם: Poor man's moody blues כתשובה לאחת הביקורות שטענה שהם "מודי בלוז לעניים". הלהקה המשיכה לעבוד בחריצות מדהימה. האלבום הבא יצא חודשיים אחר כך וכלל רק שירים מתחילת הדרך – האוסף: Early morning onward

לא ממש ברור לי מדוע לא חיבקו אותם יותר בחום. BJH יצרו אלבומים שלמים ומוצלחים לא פחות מאלה של של מודי בלוז, חברי הלהקה היו נגנים ברמה גבוהה כמו הביטלס ובדיוק כמו אצל פינק פלויד, גם לברקלי ג'יימס הרבסט היו שני יוצרים עיקריים שגם שרו, כשמדי פעם הקלידן תורם את כתיבתו וקולו בשיר מעולה. 

BJH היתה להקה דו-ראשית, שני יוצרים-זמרים (לס הולרויד הבאסיסט וג`ון ליס הגיטריסט) שממש חילקו ביניהם את העבודה. כל אחד שר את שיריו שלו, ולכל אחד מהם סגנון אופייני (הולרויד יותר רך עם קול גבוה יותר, ליס יותר מחוספס, מוחצן קצת יותר ועם נטיה רוקנרולית ואהבה לסולואים עתירי-אפקטים על הגיטרה), אבל גם הקלידן המופלא, וולי וולסטנהולם, ידע לשיר ואף תרם לעולם כמה מהשירים הכי יפים של הלהקה ("אורסולה", למשל) וגם אחראי לצליל עתיר השכבות – מלוטרון, עוגב, אורגן, סינתיסייזרים שהונחו זה על זה, כמו מרבד של עננים.

באופן מוזר, ברקלי ג`יימס הרבסט זכו להערצה דווקא במקומות לא צפויים. בסקנדינביה, ביפן, בגרמניה התקבצו עשרות אלפי אנשים כדי לראות אותם, בפארקים פתוחים בסטוקהולם, בטוקיו וברלין.

הם הוציאו שלושה אלבומים מעולים בהופעות חיות (הם היו בשיאם מול קהל): אחד, כפול, ראה אור בנובמבר 1974, ובמהדורתו החדשה נשמע פשוט נהדר. עוד תקליט חי כפול הוקלט פחות משנתיים אחר-כך, באוקטובר 1976, בהופעה חיה בריג'נט פארק, לונדון: LIVE TAPES – שניהם טעונים ברגש, עם קטעים ארוכים ומפותחים. מ"ילד של היקום" שפותח ועד "הימנון" שמעביר צמרמורות 

עד סוף שנות השבעים ברקלי ג'יימס הרבסט הספיקו להוציא תקליט עתידני, שניסה להתכתב עם המדע הבדיוני ומסעות בזמן ולחלל החיצון. Eyes Of The Universe יצא בנובמבר  1979

 

ומן ההגינות לציין שרובו של התקליט הזה בינוני אבל במפתיע דווקא בו נכללים שניים מהקטעים המדהימים ביותר בדיסקוגרפיה של הלהקה, שתי מיני-יצירות שבכל זאת מטות את כף המאזניים לזכותו של התקליט הזה. "השיר שהם אהבו לשיר" האלקטרוני(!), הרפטטיבי, האוירתי והמוזר משרטט מציאות חלומית-סוריאליסטית. אם היו עושים סרט מ"עיר" של קליפורד סימאק, זה יכול היה להיות שיר הנושא. הקטע השני החזק באלבום הוא פליי טו דה וורלד, השיר הסוגר, שבסופו פורץ אל החלל עתיר הסינתיסייזרים סקסופון חם, חזק ויציב – שמחזיר את הלהקה אל האדמה, אל הצליל הפשוט, הכמעט ג'אזי.

 

ברקלי ג'יימס הרבסט המשיכה לחטוף בראש מהמבקרים בגלל התקליטים והמשיכה להתפרנס היטב מהופעות חיות עתירות קהל מחוץ לאי הבריטי. ה-הופעה הגדולה ביותר שלהם תועדה בסרט ובאלבום. "קונצרט למען האנשים" – הופעה חיה שקיימה הלהקה ליד בנין הרייכסטאג בברלין, בתאריך 30 באוגוסט 1980 – מול 200 אלף איש(!), המופע הגרנדיוזי עד טירוף – נותן ביטוי לכל הטוב והרע של הלהקה. מצד אחד, הפומפוזיות הכובשת שלהם, עם החליפות הזרחניות וחילופי הדברים עם הקהל הגרמני, ומצד שני העדינות הפולקית, האנגלית מאוד והיכולת לכתוב המנוני רוק רכים, מלודיים וסוחפים.

 

זהו, עד היום, האלבום המצליח ביותר של הלהקה. בסצינה האחרונה בסרט נראה ג`ון ליס, בחליפתו הכתומה הבוהקת, כשהוא מבצע את "הימנון" על גיטרה אקוסטית ובין בית לבית שואג לתוך המקרופון "יהההההההה" ומטריף את ההמונים הנרגש. קשה לתאר. צריך לראות (לינק).

LIVE TAPES – הוקלט באוקטובר 1976 יצא בשנת 1978

האנתולוגיה: 1967-1997  All Is Safely Gathered In

קופסה מחומשת  All Is Safely Gathered In. אנתולוגיה. הקופסא הזו זוכה לשבחים מעבר לים ובהתעלמות בישראל. מה שהיה כשהייתי בן 15 הוא מה שקורה כשאני כבר בן 45. ברקלי ג'יימס הרבסט נותרה להקה שהישראלים לא מבינים. אנגלית, חורפית, עם נטייה דתית ואהבה עצומה למסורת העממית. לא תמהיל שיכול להביא אותם לתחרות מול לד זפלין ופינק פלויד על לבו של הקהל הישראלי חובב אגדות הרוק. אבל באמת שמגיע להם יותר, הרבה יותר מכפי שנתנו להם עד היום.