יומן שופינג

ביקשתי מרגוע לחוסר המנוחה, לתחושת הדחיפות שליוותה אותי מהבוקר. רציתי משהו, אבל לא ידעתי מה. אז נסעתי לתל אביב ונכנסתי לאוזן השלישית.

 

לפעמים אני יודע מה אני רוצה (פליט פוקסס, נניח) – ואז אני בא וקונה את זה, וזהו. לפעמים אני הולך ברחוב, פוגש חבר (קובי אור, נניח) – והוא אומר לי "יש הוצאה חדשה לאלבום של פול קוסוף משנת 1973", ואז אני הולך ומבקש את ההוצאה החדשה לאלבום של פול קוסוף.

 

אבל לפעמים, כמו אתמול, אני סתם פולש לאיזשהו מתחם לממכר תרבות ומסתובב ומתלבט ובוחן ובסוף יוצא עם אוצר קטן.

 

התחלתי לשוטט ללא מטרה במסדרונות החנות התל אביבית, ולפשפש להנאתי.  אני מכיר את עצמי. בהלך רוח שכזה, אני מלקט כנמלה עמלנית אוצרות שונים, מוכרים וזרים, ומתייצב בקופה בידיים עמוסות.

 

הפעם הגבלתי את עצמי לשניים בלבד. שקלתי ברצינות את האפשרות לרכוש עותק יפה וחוקי מהחדש של בריאן אינו ודייויד בירן (אלבום מצוין) כשלפתע צד את עיני דיסק יד שניה של להקה סקוטית.  ואני אוהב סקוטים. יש לי חולשה לסקוטים בכלל וללהקות סקוטיות בפרט.

 

אז לקחתי את האלבום הראשון של הפסטלס.  יצא ב-1987. סוגת-עלית של האייטיז. מייד אין סקוטלנד.

 

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

המשכתי לחקור מדף מדף, בזה אחר זה – ואז קרץ אלי "פברואר" של אפור גשום, שיש לי בקסטה כבר למעלה

מ-20 שנה ואף כתבתי עליו בהרחבה.  אני חושב ש-60 שקלים זה מחיר גבוה לדיסק ללא חוברת עשירה בפרטים, טקסטים, תמונות, ועוד – אבל מפאת הכבוד הגדול שיש לי למיכל ספיר וליצירה היפה הזאת, החלטתי לקנות את הדיסק, ותהא זו תרומתי הצנועה לחנות שמחזיקה את הדיסק האלטרנטיבי הזה וליוצרת המוצלחת גם יחד.

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

ואז עברתי אל מדף התקליטים, תמיד מוצאים שם אוצרות. מצאתי תקליט משנת 1980, סולו של פיט טאונסנד. או, איזו התרגשות. איזה תענוג. אני אוהב מאוד את טאונסנד, ויש בתקליט הזה שיר נהדר בשם and i move

 

וזה עלה לי 10 שקלים. כן. עשרה שקלים.

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

בהתלהבותי המשכתי לחטט.  בחודש הבא תצא ביפן קופסה מהודרת עם שישה דיסקים של הקינקס, במחיר מפולפל. עד שאקנה אותה – כי איך אפשר שלא? – מצאתי תקליט של הלהקה המצוינת ב-24 שקלים. תקליט משנת 1971 – מאסוול הילביליז – שעוסק בילדות והתבגרות בשכונת מגוריהם. מאסוול.

 

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

אפור גשום – 60 שקלים

אלבום הבכורה של הפסטלס – רק 34 שקלים.

תקליט סולו של טאונסנד – 10 שקלים

תקליט של הקינקס – 24 שקלים. 

סך הכל: 128 שקלים.

 

יפה, נכון?

 

עליתי אל קומת הסרטים, לקחתי שני סרטים משנות השבעים. "אליס לא גרה כאן יותר" של סקורסזה ו"חוד המחט" עם דונלד סאתרלנד. יצאתי אל השמש.

 

עברתי דרך  "נו ניים" וקניתי שתי חולצות לבנות.  תענוג. חולצות לבנות תמיד צריך.  במיוחד בקיץ הנצחי ששורר בישראל.

 

ואז הגעתי לכוך הסודי שבו משיגים אוצרות מד"ב נדירים.  זה מה שליקטתי אתמול.

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

תראו איזה יופי. יצירתו החשובה של ריצ'רד מתיסון משנת 1954, אני האגדה וגם מעדן מד"בי אחר, הקיסם בעינו של אלוהים, הספר הנדיר ויקר המציאות הזה, שכתבו לארי ניבן וג'רי פורנל. חזרתי הביתה עייף אך מרוצה מהחיים.

 

 

 

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • עידית  On 02/15/2009 at 0:04

    רק אם אספתי את הנייד מתיקון באורנג' ומול עיניהן המשתאות של החמודה מאחורי הדלפק, ובתי אני מביעה אכזבה עמוקה מכמות המספרים שנמחקו לי בתוך המכשיר
    ואני מסבירה לילדה ש"עכשיו הולכים לקנות לאמא חולצה כי מחקו לה מספרים"
    והיא בעיניים בורקות אומרת לי…"אני לא מבינה מה הקשר…אמא, מה זה קשור??"
    וכשחייבים דיסק או ספר
    (איך אין פרצופים במערכת התגובות הזאת, עכשיו היה נכנס לפה פרצוף מחייך…)

  • ריקי כהן  On 02/15/2009 at 0:14

    מבינה את השמחה הזו.

  • יעל אוסטרליה  On 02/15/2009 at 5:08

    קניות זה דבר נפלא שאתה במוד של זה
    וחוץ מזה יש לך מומחיות למוסיקה כך שלך הרבה
    יותר קל לחשוב אם לקחת תקליט או לא
    אני חושבת שהתכנית של ברדיו מעשירה לי את הידע המוסיקלי שלי וזה עושה לי טוב
    דיוויד בירן ללא ספק זמר מעולה
    ראיתי אותו בארץ שהוא הופיע
    מי שלא היה בהופעה הפסיד ביג טיים
    רשימת הקניות שלך ומחירן מזכירות לי פולניות לשמה אבל אם זה עשה לך טוב על הלב מי אני שאגיד
    דברים קטנים שמחות גדולות

  • א.  On 02/15/2009 at 8:02

    פולני?
    וגם אם כן..
    who cares?
    העיקר השימחה בלב
    שבוע טוב
    מפולניה
    🙂

  • מני  On 02/15/2009 at 9:58

    הייתי לא מזמן בחופשה קצרה בחו"ל, ושם הרגשתי פתאום דוקא בקניון, את חווית הקניות שכולם תמיד מדברים עליה, ועוד בבגדים, דבר שממש לא מעניין אותי.
    מעניינת ההרגשה שפתאום יש, כאילו משהו במצב רוח משתנה, החיוך מתחיל להתפשט על פניך, הגוף שמח.
    אבל עדיין אני שמחה שזה היה חד פעמי, כי ביומיום השמחה שלי באה מדברים אחרים, שמש זורחת/ שוקעת, שיר חדש של להקה שאני אוהבת וכו'..

  • שרון רז  On 02/15/2009 at 12:34

    מבין אותך, פעם גם לי זה היה נחמד, זה עלול להיות נחמד פעם בכמה זמן, ורוב הדברים שקנית הם יד שניה שזה הכי כייף עם מציאות דיסקים, תקליטים וספרים. היום אני גמול, נגמלתי, מזמן. אני הסיוט של הקפיטליזם והצרכנות, גם המעטה. הפכתי למישהו שכמעט ולא קונה כלום, רוב השנה, פרט לקצת לילדים ומתנות שאני חייב, וזהו. אבל שמח בשבילך שנהנית וגם פשוט בשביל הזמן הפנוי הזה בזוגיות.

  • בועז כהן  On 02/15/2009 at 12:38

    אני חושב שצרכנות טובה והגונה היא זו שמחזקת את שיטת הקח-תן ואת חנויות היד השניה.

    אני חושב שזאת מצווה לרכוש דברים יד שניה. אני מאמין מאוד בקנייה של מוצרים מיד שניה.

  • Space Monkey  On 02/15/2009 at 15:59

    מהו אותו כוך מד"ב סודי שבו משיגים אוצרות נדירים? והאם אני אוכל למצוא שם עותק (באנגלית) של A Scanner Darkly של פיליפ ק. דיק?

  • בועז כהן  On 02/18/2009 at 16:57

    חנות "ינשוף" ברחוב אחוזה ברעננה.
    http://sf.tapuz.co.il/shirshur-161-109991459.htm

  • נעם  On 02/20/2009 at 23:16

    קרה לי ממש לפני שבועיים …….
    שערי אנוביס של טים פאוורס ( מפיל)
    ומלחמת האדם הזקן ( טעם של פעם)
    מוזיקה אני הרבה פעמים צורך בבית אמא ( כלומר לוקח עוד כמה תקליטים ואו דיסקים שנשארו שם לפני 12 שנים )
    בשישי שעבר יצרתי עם צרור תקליטונים , נהנתי
    בעיקר מהB SIDES
    שלעיתים הם ההפתעה האמיתית( ולפעמים סתם סתימת חור)

  • Space Monkey  On 02/23/2009 at 8:44

    מצחיק, זה רבע שעה מהבית שלי, ואלי כבר מכיר אותי. במפתיע דווקא אין לו את "סורק אפלה" אבל אני תמיד צריך להחזיק את עצמי כדי לא להתחיל לחפור יותר מדי אוצרות (וכתוצאה מכך לחפור יותר מדי בארנק) – יש שם אפילו ספרוני קומיקס קטנים של גארפילד ופינאטס (צ'ארלי בראון). אגב, זה נכון שהקומה התחתונה היא הייחוד הגדול של החנות (והוא באמת מרשים), אבל גם בקומה העליונה של החנות אפשר למצוא ספרים טובים. השלל האחרון שלי כלל (מלבד מילון צרפתי-עברי שהייתי צריך לקורס) את No Country for Old Men של קורמק מקארתי, וכמעט-כלל (מטעמי תקציב) את Kindred של אוקטביה בטלר, שהוא ספר מצוין ומולץ מאוד!

  • אודליה בר  On 02/26/2009 at 9:07

    וואו, איזה ספר מדהים! לא חשבתי שמישהו מכיר את זה בארץ…

  • llaliiblue  On 09/21/2012 at 10:22

    עשית לי לחייך!

    כשמחפשים משהו ולא ברור מה בדיוק זה סימן מובהק שצריך לצאת לקניות. אותי זה תמיד משמח אותי, ובבגדים חדשים אני מרגישה יותר יפה.. אבל אז, יש את הפעמים האלו שלא בא לי, לא שמלה לא חולצות. אלו פעמים נדירות והן הכי יפות, כשהשופינג מסתכם בכמה ספרים או דיסקים. שלל!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: