תמר עם כל דבר (או: הלילה שבו הכרתי את "ברלין" של לו ריד)

BERLIN CASSETTE

תמר היתה בגבה אלי, ישבניה מתחככים בקדמת הג'ינס שלי. בערתי מחמדנות לגופה, אבל לא יכולתי לעשות דבר שם. לא היינו לבד. נורית ישנה עם הפנים אל הקיר, תמר נמנמה מאחוריה, אני זזתי בחוסר-שקט מאחורי תמר, ליטפתי את שערה הבהיר, את גבה, נגעתי בשתי אצבעות ארוכות בעורפה החיוור.

 "יש לי חבר", היא לחשה אל תוך העלטה החלקית.

אז מה, עניתי לה, גם לי יש חבר.

יכולתי לשמוע אותה מחייכת בתוך החושך.

 

 

נורית

נורית היתה בת הזוג של חברי הטוב. היא שירתה איתי בחיל האוויר ובערך עשר דקות אחרי שראיתי אותה ניבאתי, בתחושה מיידית, שאפשר לשדך בינה לבין החבר המוצלח שלי.  ערב אחד, בדרך לסינמטק, אמרתי לו שאני רוצה שהוא יראה מישהי שמשרתת איתי.

אבל אסור שזה ייראה שקוף מדי, הוא אמר.

סמוך עלי, הרגעתי אותו.

 

 

באותם ימים הייתי מכין מיקסטייפים לאנשים שאהבתי. שלל שירים, שהקלטתי מתקליטים. אז התקשרתי לנורית מטלפון ציבורי, "אני עובר דרכך לתת לך את הקסטות שהבטחתי לך", וכך התגלגלנו לשכונה היוקרתית שלה ונכנסנו לבית היפה שלהם. 

"אתם רוצים לשתות משהו?", נורית שאלה, והחבר שלי הסכים איתי ש"יש לנו זמן לקפה קטן", ונורית הלכה למטבח להכין.  החבר שלי הסתכל על המיטה הזוגית בחדר הצבעוני של נורית, רכן ולחץ על מרכז המזרון. 

"אז מה?", הוא חשב בקול רם, "פה אני אזיין?"

צחקתי.

מה משעשע? הסתקרנה נורית, עם המגש הגדול בידיה.

סתם. סתם משהו.

 

שבוע אחר-כך הוא מימש את התחזית. הם היו יחד כמה שנים. נורית בתו של עורך הדין המצליח, נורית שנולדה עם כפיות זהב בפה, עתיד מובטח ומימון מלא ללימודים בחו"ל ומכונית צמודה מגיל 17, והוא – בן יחיד, תימני יפה תואר אך ללא תואר וללא תזרים מזומנים שוטף. אבא שלה לא השתגע על זה ובדרכו העדינה-אך-נחושה ניווט אותה אל מחוץ לקשר עם החבר שלי, שהיה הבחור היפה-אך-עני. 

 

 

תמר

 

החבר שלי קרא לה "תמר-עם-כל-דבר".  היה לו רגש מעורב לתמר נקש, שהיתה אמנם "מושכת מאוד", אבל גם "משוחררת מאוד", לטעמו..

מה הבעיה שלך עם תמר?

"היא מזדיינת בלי חשבון".

ומה רע בזה?

"מה טוב בזה?"

היא חיה את החיים. למה אתה יכול לזיין כל מי שבא לך, והיא לא יכולה?

"נשים הן לא כמו גברים. הן לא צריכות סקס כל כך הרבה, אז הן יכולות להיות בררניות".

ברור לך שאתה מדבר שטויות, נכון?

"בועז, תקשיב לי טוב: אתה רוצה להאמין שיש שוויון בעולם, אבל אין".

אה, עוד פעם השטות הזאת של גברים רוצים סקס ונשים מחפשות אהבה?

"לא. גם גברים וגם נשים רוצים סקס, אבל אם גבר רוצה 100, אישה רוצה 10. וזאת הבעיה שלי עם תמר".

מה הבעיה?

"שכל גבר שנותן לה קצת חום ותשומת-לב, היא שוכבת איתו. היא לא בוחרת".

נו, אז מה? וכל אישה שתחייך אליך ותזמין אותך הביתה, אתה תשכב איתה. מה ההבדל?

"שהיא בחורה. אני לא יכול לבחור, כי לא מתחילות איתי כל-כך הרבה. ככה זה בעולם. נשים בוחרות את הגבר לסקס מתוך 100 מועמדים. הן יכולות לבחור. אנחנו גברים. אנחנו לא בוחרים. אנחנו נבחרים, אתה מבין את ההבדל?".

לא.

"בא לך עליה, בקיצור".

ולך לא?

"לא".  

 

 

קרוליין

 

במהלך הערב ההוא התקבלה שיחת טלפון בהולה מהבסיס, והוא יצא לשם. נשארנו תמר, נורית ואני. תמר הביאה תקליטים מהבית ולשוני דבקה לחכי. אז פגשתי לראשונה את ברלין של לו ריד. האזנה ראשונה, האזנה שניה, האזנה שלישית. נורית הלכה וחזרה מהמטבח, עם מגש הכסף שעליו עוגות ותה וטוסטים עם גבינה, ובינתיים למדתי את השירים וקראתי את הטקסטים של ריד מדף המילים ותמר אמרה שהיא מזדהה עם קרוליין, שלא מפחדת למות, שכל החברים שלה קוראים לה אלסקה, שלוקחת ספידים חופשי כשכל החברים שלה צוחקים, ושואלים אותה "מה עובר לך בראש?" – ואני הקשבתי בפליאה לוידוי הזה ואמרתי לה שלא נראה לי שיש דמיון בין שתיהן.

קרוליין הזאת דכאונית, היא עמומה. מה לך ולה?

תמר הניעה בשלילה את ראשה. "לא נכון. לא נכון".

מה לא נכון?

"אתה לא מבין אותה. לו ריד הבין אותה".

מה הוא הבין?

"היא הרבה יותר חזקה ממה שהיא נראית. הם שופטים אותה לפי העיניים שלהם, אבל גם כשהיא מסטולית, היא יודעת איפה הרגש שלה קיים ומה היא עושה. לא מחליטים בשבילה"."

עם מה את כל כך מזדהה אצלה?

היא אומרת לו, "אתה יכול להרביץ לי כמה שאתה רוצה, אבל זה לא יעזור לך. אני לא אוהבת אותך יותר". אתה יודע כמה כוח זה, להגיד למישהו "אני לא אוהבת אותך יותר, ואתה יכול להרביץ לי – אבל זה לא יזיז אותי מדעתי?"

מי מרביץ לך?

"זו מטאפורה, נו. גברים הם כאלה, ילדים שנשלטים על ידי האגו. לא מבינים שאם נגמר לה ממך, אז נגמר. הם מפעילים כוח ולחץ ואלימות, אבל הרי שום מניפולציה לא תעזור. זה כמו פרפר מת. יפה, אבל לא זז. אישה מרגישה את הפרפר הזה כשהוא חי, היא מרגישה את הכנפיים שלו. והיא יודעת כשהוא מת. והיא יכולה לשחק ולרמות, אבל האמת שם. קשה וקרה כמו חביתה שנשארה על הצלחת כל הלילה".

 

 

ברלין, לילה, באר חשוך, אלכוהול נמזג לכוסות, דיבור עצל, גברים במעילי עור, סיגריות בוערות באפלה, מיניות רוחשת, סמים מעל השולחן וידיים מגששות מתחת לשולחן, אבודים בעיר הגדולה, החצויה. ברלין של לו ריד שקיבלה פנים ושמות טעמים וריחות באותו לילה עם תמר. "אני הולך להפסיק לבזבז את הזמן שלי", לו ריד שר ורעידות חלפו בשרשרת לאורך גבי. "שיר עצוב, שיר עצוב, שיר עצוב", לו ריד חזר ושר, והתזמורת הפילהרמונית של ברלין מאחוריו, ועיני כוסו דמעות.

I tried so very hard
Shows just how wrong you can be

כמה נכונות היו השורות הללו, של ריד, בסופו של אותו לילה.

אפשר ולנצח אזכור את הלילה ההוא, שבו היתה תמר נקש כל כך קרובה וכל כך רחוקה גם יחד. למרות שהיה רק אחד מלילות רבים ולא ממומשים, כי הכרתי בו את אחד מעשרים התקליטים המשמעותיים בחיי, וגם כי נגעתי באיזה בדל הארה, בניגוד ללילות אחרים שבהם נמצאתי מרחק נגיעה מגן-עדן, במסדרון קרוב אל סף הדלת, אך לא הכניסו אותי תחת כנפי הנחמה והעונג, לא אישרו לי כניסה אל הארץ הלא מובטחת.

 

אני רוצה אותך, לחשתי באזנה.

"גם אני רוצה", היא אמרה, "אבל אני יודעת שאני אשנא את עצמי בבוקר".

 

חלפו שתי דקות קפואות, ללא תנועה, רק מחשבות ורגשות שחצו את לבי, חצו את ראשי מגדה אחת אל הגדה השניה, דמי סער בי אבל העלבון היה מונח לו במרכז החדר. אני לא רוצה שתשנאי את עצמך בגללי, קירבתי את פני לשלה, אני רוצה שתאהבי את עצמך בזכותי.

 

קמתי מהמיטה והלכתי לקצה החדר, נועל נעליי בדממה שרק נשימותיה הקצובות של נורית נעו בה. תמר לא נעה. בקושי נשמה. מחוץ לוילה הרדומה שרר ריח חמים של אביב יסמין ושסק, מתיקות של פרי בשל מדי, טל על חלון המכונית וזמן חשוך שלפני עלות השחר.

 

עצרתי במרכז המסחרי והתקשרתי מהטלפון הציבורי לבסיס שלו.

"אתה ער, משוגע?" הוא התפלא. "ארבע בבוקר".

רציתי רק לספר לך שטעית, אמרתי לו.

 

BERLIN CASSETTE
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ריקי כהן  On 11/21/2008 at 22:08

    עוד לא קראתי סיפור שמשתמש באלבום הכי חשוב בחיים שלי, ברלין, בצורה יפה כל כך.

    לו ריד היה גאה בך, לדעתי.

  • שרון רז  On 11/21/2008 at 22:57

    פוסט קטלני ומשובח, בועז
    כל כך נהניתי לקרוא, וערכת וכתבת אותו כל כך טוב
    באמת מתחבר כמו שריקי כתבה איכשהו כל החוויות שכתבת עליהן והתובנות עם האלבום המאוד "כבד" ולא קל הזה, בהחלט מהאלבומים הטובים של לו הגאון ריד, תקליט מורכב, די קשה, מופלא ובהחלט לא "תקליט זיונים" והכבדות שלו והיופי שלו מפילים את המאזין
    הרי רק עם השיר או הסאגה KIDS צריך אישפוז אחר כך
    גם המשפטים והתובנות שלך בחייל צעיר בן 20 הם לא רגילים לחתך הגיל הזה, תודה על הכתיבה

  • יהלי סובול  On 11/21/2008 at 23:12

    הסוף הזה נשמע כאחת מלקיחות ההנחתה האלגנטיות ביותר שקראתי

  • אודי אפנג'ר  On 11/21/2008 at 23:23

    סיפור מדהים. מדהים.

    דרך אגב: יצא עכשיו הסרט על ברלין של שנאבל
    http://www.berlinthefilm.com/

  • מיכל  On 11/22/2008 at 10:40

    יופי של פוסט – מעניין אם זוכרים יותר מקרה כזה או מקרה שמסתיים אחרת 🙂

  • אלינור ברגר  On 11/22/2008 at 10:54

    מקרה כזה, מקרה שמסתיים אחרת…הוא זוכר הכל. לפרטי פרטים. עוד פוסט מדהים.

  • דניאלה  On 11/22/2008 at 14:22

    אין לי מילים משובחות

    פשוט טוב לקרוא אותך

  • רייוי  On 11/22/2008 at 14:24

    התקליט הזה ארוז אצלי וארוג לא פחות בפס הקול של חיי, מתחבר לכל-כך הרבה סיפורים ריחות מקומות וזמנים

    מענין איך זה משיק אצל אדם אחר

    ועם כל קשר – סיפור נהדר
    התענגתי

  • יובל בריל  On 11/22/2008 at 14:43

    חיברת תקליט נפלא ומשמעותי וסיטואציה כל כך מוכרת, לפחות פעלת נכון שיצאת בזמן.

  • שולמית  On 11/22/2008 at 15:22

    נפלא. תודה.

  • אורי בר  On 11/22/2008 at 15:32

    זה מראה על עמוד שדרה מוסרי. הרי ברור לכל שאם היית נשאר ומפעיל שיכנוע היית מקבל הכל. אבל קמת והלכת. כל הכבוד.

  • Jack-In-Box  On 11/22/2008 at 18:59

    נפלא נפלא נפלא

    איך שאתה לוקח סיפור טוב, מוזיקה טובה ומציאות ישירה שכזאת ומערבב את זה טוב טוב, ובעיקר כותב את זה כמו שאף אחד אחר לא יכול. המוזיקה מפרה את הסיפור והסיפור מפרה את המוזיקה.
    מעולה, בועז.

  • בועז  On 11/22/2008 at 22:57

    תודה לכל מי שקרא ולכל מי שהגיב. תודה.

  • אסתר  On 11/22/2008 at 23:32

    הסתובבתי עם הפוסט הזה בראש מאתמול בלילה כשקראתי אותו.
    עכשיו מסתובב לי בראש סרט מדהים שראיתי.
    ככה זה, דברים טובים נשארים בראש כדי לחשוב עליהם עוד קצת..

    תודה לך!

  • שי טוחנר  On 11/23/2008 at 0:33

    סיפורי נשים בשילוב עם מוזיקה. קטלני לגמרי!!

    תודה

    שי

  • שי  On 11/23/2008 at 17:45

    משובח.

  • קוראל  On 11/24/2008 at 11:45

    עכשיו אני אחשוב על תמר בכל פעם שאשמע את האלבום הנפלא הזה של לו ריד.

    כרגיל, אתה כותב נפלא וזוכר כל שטות… פחד אלוהים איתך

    🙂

  • רוני ג  On 11/24/2008 at 14:03

    הפוסט הכי מרגש שלך עד כה. והכי מלא באהבת נשים נקייה.

  • ליה.  On 11/24/2008 at 14:16

    מופת של כתיבה.
    אחד הטובים שלך. באמת.

  • בועז כהן  On 11/24/2008 at 16:05

    תמיד תמיד אהבת נשים היא נר לרגליי. נשים הן המתנה הגדולה ביותר שנתן אלוהים לאדם.

  • גלית חתן  On 11/25/2008 at 20:34

    ומה זה בכלל משנה שאין שום קשר ביני לבין לו ריד 🙂

  • avha  On 11/25/2008 at 20:50

    יותר מדיי בול פגיעה 🙂
    באמת נפלא.

    אגב, לגבי שירו של לו ריד, שגם היה אהוב עלי (רק פרפקט דיי לקח אותו), חברה שלי דאז, דוברת אנגלית, הפנתה את תשומת לבי לכפל המשמעות במילה "היט", כלומר שהסם "מפיל" אותה.

  • אסף  On 11/26/2008 at 16:54

    השם האהוב עלי

  • חדשה פה  On 11/29/2008 at 11:02

    חשבתי שזו סטפני ששמה אלסקה. אני טועה?

    • בועז כהן  On 04/06/2013 at 17:58

      But shes not afraid to die
      All her friends call her alaska
      http://www.lyricsfreak.com/l/lou+reed/caroline+says+ii_20085113.html

    • יהב  On 04/08/2016 at 13:18

      סטפני הייתה האלסקה הראשונה. הזה נכתב על בסיס השיר של הוולווט Stephanie says ומכאן גם הכותרות של השירים של קרוליין.

      פוסט מרגש, שעושה חיבור בין מי שאנחנו כבני אדם לבין מי שהיינו רוצים להיות. קווי ההשקה שאנחנו מוצאים, הפרשנות שאנו נותנים לדברים. ומצד שני אהבה חסרת פשרות, לאו דווקא למין, לא ל״כוסיות״, וגם לא אהבה רומנטית לבת זוג, אלא אהבה לבני אדם, אהבה לחוויה אנושית, אולי גם אהבה לכתיבה ובוודאי אהבה לכמיהה.

      הכתיבה נהדרת והסיפור שזור יד ביד עם האלבום. העלבון היה שם בסיפור שלך כמו שהכאב היה בסיפור של לו (אלבום שהוא סיפור), אבל לצד זה הקתרזיס שעולה מהסיפור שלך עם שיחת הטלפון לחבר לעומת הקתרזיס שעולה מ-sad song, התעלות החוויה האנושית, הפליאה שמתגלה הן כלפי החוויות שלנו והן כלפי החוויות שאינן תלויות בנו, הן שהופכות אותנו למשהו שהוא מעבר ל״כוח הויטלי״.

      בחוויה שלי הן הסיפור שלך והן הסיפור של לו עוסק דווקא באופטימיות. היצירה של לו ניתנה לנו ויצאה לאוויר העולם *למרות* כל מה שקרה כמו שעוצמת התחושה שמועברת כלפי תמרה מתעצמת *למרות* כל מה שקרה. אולי אופטימיות זו לא המילה הנכונה, אבל אלה החוויות שמזכירות לנו שאנחנו, ואולי אנחנו כולל עוד צורות שונות של חיים, הרבה יותר מעוד אחד.

  • בועז  On 11/29/2008 at 18:59

    But shes not afraid to die
    All her friends call her alaska
    http://www.lyricsfreak.com/l/lou+reed/caroline+says+ii_20085113.html

  • music and litrature. beautiful combination.
    beautiful women, music and litrautre – even better.
    once again.. you toched something inside and lighted a light for the day

  • ראובן ברדך  On 12/08/2008 at 16:43

    לכל אחד יש כמה תקליטים שקשורים לתחנות בחיים. יכול להיות שגם אצל כמה מאיתנו "ברלין" נמצא ברשימה.
    מה שבטוח שלא כל אחד יכול לכתוב (על זה) ככה. תענוג

  • עינב  On 05/08/2009 at 9:02

    יש בכתיבה שלך המון געגוע למשהו שהיה ולא יחזור.

  • מיה  On 11/07/2009 at 22:52

    מקסים מקסים
    וכל כך מלא ברגש.

    אהבתי מאוד מאוד.

    וגם את השורה: נשים הן המתנה הגדולה ביותר שנתן אלוהים לאדם.

    🙂

  • סתיו שפיר  On 12/18/2010 at 13:39

    מקסים. לא קראתי כבר המון זמן את הפוסטים שלך ומאוד התגעגעתי
    (:

    מאזינה לזה עכשיו:

    ונראה לי שלפחות עד הלילה.

    stavshaffir@gmail.com

  • סער ליבן  On 02/26/2012 at 23:04

    כמה אווירה…
    איזה כיף לקרוא אותך.

  • הילה שלזינגר  On 04/03/2012 at 13:36

    בודדות הפעמים שאני ניפעמת מפוסט שאני קוראת, בודדות הפעמים שאני מקווה שזו לא השורה האחרונה, בודדות הפעמים שטקסט של מישהו אחר יכול בדיוק רב להעלות בליל זיכרונות ותמהיל רגשות מזוכך כל כך, בודדות הפעמים ששתי האהבות הגדולות שלי – לו ריד והמילה הכתובה – מופיעות כל כך טוב ביחד.

    בועז, תודה ענקית!

    http://www.facebook.com/hillaschlezinger

  • אלונה  On 04/03/2012 at 13:50

    כמה מרגשששששששש
    מדהים!!!!!
    מעלה מחשבות… כל מיני מחשבות… על החיים ובכלל…….

  • Mor  On 04/03/2012 at 13:56

    נעים

    mor@usagc.org

  • אילה אילן  On 04/03/2012 at 20:49

    בועז ..מדהים!
    כתיבתך מתרגמת כל שבריר רגש. של מהי תשוקה.

  • llaliiblue  On 09/21/2012 at 11:12

    "אני רוצה שתאהבי את עצמך בזכותי". אל אלוהים, כמה מדויק אתה יכול להיות. רק אהבה טובה נקייה יכולה להוביל לתחושה כזו, לאהוב את עצמך – בזכותו.

    אתה יודע, אתה כל פעם מתעלה מעל עצמך. לקרוא אותך בשקיקה.

    אני יודעת שלרובנו יש מפגשים כאלו ואחרים בחיים, אבל רק אתה בכתיבתך מעניק לחוויות כאלו ממשות. זה כאילו שאנחנו חיים, אבל רק אתה שם לב לחיים.

    יש לך מעריצה.

  • ליה יפה-טלמור  On 10/28/2013 at 8:15

    קפצה לי התגובה שלי, ששלחתי לפני רגע, לא יודעת אם היא כאן או לא, אבל בכל מקרה רציתי גם לומר עוד – זו לא פעם ראשונה שאני קוראת את זה וכל פעם מחדש יש לי צמרמורת. פשוט נהדר.

  • לירון  On 10/29/2013 at 9:19

    פשוט נפלא!! כמה יפה לקרוא אותך, כמה מדויק! תודה בועז.

השאר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: