במקומון התל אביבי "העיר" היו מודעות במדור קח-תן שהציעו גן עדן קרוב. בימי שישי אחר הצהריים היינו יושבים על השטיח, אני וש', חברי יפה התואר, עם באוהאוס או הקיור ברקע, מדפדפים ומסמנים מודעות שגילמו איזושהי הבטחה להרפתקה, יציאה מהשגרה ובריחה מהאפרוריות היומיומית המשעממת של חיינו.
ינואר 1985, גיל 21. בשבילי, וגם בשבילו, היו אלה שנים רעות. לא ידענו מה נעשה עם עצמנו, עם חיינו, עם תאוותנו ויצרינו, מה נלמד, היכן נעבוד, איפה נגור. לוטה בערפל סמיך והביל היה העתיד, וגם ההווה.
אחת המודעות נחתמה בקח-תן בידי אחת בשם סיגל. "מחפשת פרטנר לנסיעה לחו"ל. נאה, נקיה וצעירה". ש' כתב לה מכתב קצר, היא ענתה לו וצירפה את מספר הטלפון. הוא התקשר.
אני הולך לפגוש אותה, הודיע לי.
ומה איתי? שאלתי במפגיע. אני עז?
אני אשאל אותה אם יש לה חברה, הבטיח ש'. ואולי נעשה מפגש מרובע.
סיגל אמרה שיש לה חברה טובה, והן תשמחנה מאוד להיפגש עם ש' ועם חברו הטוב.
קבענו בפאב באבן גבירול, אמר ש'. בכוונה רציתי בשעה מוקדמת. שבע בערב.
למה בכוונה?
זו טקטיקה כזו, הסביר לי ש'. אתה קובע בשעה לא חשודה. זה לא עשר בלילה. שבע זה מוקדם. תמים. ויש זמן לשתות ולהשקות, ואז הן קלות, וגם אין להן אפשרות להשתמש ב"אני-צריכה-לקום-מחר-מוקדם", אתה יודע..
לא התווכחתי עם המאסטר.
הוא אסף אותי מהבית וחנינו קרוב מאוד לכניסה.
איך אני לבוש? שאל ש'.
כמו דוגמן צמרת.
מריחים את האפטרשייב?
בטח מריחים. אתה פרפומריה מהלכת.
יופי, הוא חייך בשביעות רצון. ניכנס.
הפאב היה ריק. בפינה ישבו שתיים. משהו נפל בתוכי. הן נראו רע. לבושות במכנסיים. לא מאופרות. לא מטופחות.
אכלנו אותה, לחש ש'.
שתקתי בזעף.
אני סיגל, נעים מאוד, זו כלנית, חברה שלי. היי, אני בועז, וזה ש'. אז נשתה משהו? למה לא, בכייף. יש פה גם אוכל טוב. ערב טוב, חבר'ה, מה להביא לכם? אפשר לראות תפריט? בטח. רוצים לשמוע על המיוחדים שלנו? כן. אני כבר חוזר.
המלצר חזר עם קנקן מים ותפריטים. בטני היתה מכווצת מאכזבה ומצער. "תן לנו כמה דקות", ביקשתי.
תגיד, שאלה סיגל את המלצר, יש כאן שירותים?
בטח, ענה המטורזן בגאווה, את הולכת עד הסוף, וזה בצד ימין.
את באה איתי, שאלה סיגל את כלנית.
כן, ענתה האחרת.
גבן התרחק אל השירותים.
בוא נלך, אמרתי לש' בתקיפות. הן משתינות ואנחנו נעוף מפה.
אי אפשר, ש' היה נבוך, לא נעים.
מה לא נעים, משוגע?? חבל על הזמן, יאללה, מהר, לפני שהן חוזרות.
אז לפחות נגיד להן משהו…
לא! לא נגיד כלום. נראה לך שהן לא יבינו? בוא כבר!
הוא קם, אבל היה מהוסס. פזל לעבר השירותים. צליל של ניאגרה נשמע מרחוק.
עכשיו, צרחתי לו באוזן, בוא נברח מכאן עכשיו!
המלצר הביט בנו בתדהמה כשנמלטנו החוצה, ש' לפני, ואני הודף אותו בגבו, הולך מאחוריו בצעדים קטנים ומהירים.
פתח את הדלת! פתח כבר את הדלת! האצתי בו ליד האוטוביאנקי.
הסתכלתי לאחור כשהוא לחץ על דוושת הגז וסובב את ההגה שמאלה בחריקת גלגלים אל הדרך.
הבטתי בו. הוא הביט בי.
מה?
יש סרט של אלן רודולף בקולנוע לב, אמרתי. בחר בי קוראים לו. שניצר כתב שזה טוב.
הוא הפנה את פניו אל הכביש, קדימה.
פרצנו בצחוק מטורף, שלוח-רסן, מתגלגל, חסר-מעצורים, צחוק עד דמעות, מטיחים ראשנו בשמשת המכונית הקטנה, שמחים, עצובים, עלובים.
מוזיקאי, עורך ומשדר ברדיו 88fm, כותב על צלילים וצללים, חוויות והזיות. חי בגני תקוה, חולם על אנגליה.
לונדון קולינג 
תגובות
הייתי בטוחה שזה הן שברחו לכן, בתירוץ של "שירותים"….
…
מסכנות הבנות, אבל הסיפור קורע מצחוק
זה כנראה מה שקורה ב 90 אחוז מפגישות עיוורות ולא נעים להסתלק.
מה זאת אומרת: "הן נראו רע. לבושות במכנסיים"?
ברצינות?
מילא הקטע עם המכנסיים, אני יודע שאתה אוהב אותן בשמלות.
אבל חוסר באיפור זה רע?
וואלה, בחורה שמורחת על הפנים שלה את הצבעי גועש האלה עושה לי את זה הרבה פחות מכשהיא באה בנטורל, ומאפשרת ליופי הטבעי שלה לבוא לידי ביטוי גם בלי חיזוקי צבע מלאכותיים.
שלא נדבר על ליפסטיק. זוועת עולם. איך אפשר להתנשק עם מישהי עם ליפסטיק.
הזיוף והצביעות יותר גרועים
ככה לפחות חתכתם וזהו. סיפור יפה. ומצחיק, משהו!
הן לא ידעו שיש לך קוד לבוש מחייב לנשים? איך זה שהן לא הבינו שצריך ללבוש שמלה או חצאית ולהתאפר?
בטח הרגישו זוועה לחזור ולא למצוא אתכם ולהבין שפשוט הסתלקתם. הן לא דיברו איתכם אחר כך? לא התקשרו לשאול? לצעוק? כלום?
כתוב נהדר. ומצחיק נורא למרות (ואולי דווקא בגלל) האכזריות
בועז כהן, לא ידעתי שיש לך את הצד הזה
אבל בהחלט ההחלטה הייתה במקום
הזכרת את "בחר בי", אחד הסרטים הטובים (שראיתי
כמה פעמים)
סופשבוע נעים ורגוע 🙂
לאיילת וריקי: לא. הן לא ברחו. ש' היה גבר שנשים חומדות
אתי: כן. ברצינות הכי גמורה. אישה במכנסיים זה כמו חתול במגפיים
ג'רונימו: איפור זה כמו לבוש. יש טוב ויש רע. אני מניח שאיילת זורר ומוניקה בלוצ'י נראות נפלא גם בלי איפור. אבל כמה כאלה יש בעולם?
רינת עדוי: הן באו למפגש כמו מי שזה עתה התעוררו משינה, בניגוד לנו – שדפקנו הופעה מושקעת במיוחד
(-:
אלינור ברגר: הן לא התקשרו. לא.
יעל (אוסטרליה): מה פירוש "הצד הזה"?
הדרך שברחתם מכוערת ישראלית ודוחה ומה זה מוכרת. לא אהבת מה שראית???? מחכים שיחזרו שותים מים ואומרים יפה תקשיבו בנות, קיבלנו הודעה שאנחנו חייבים לרוץ לבקר חבר חולה.
מתנצלים וביי. אף אחת לא היתה מחזיקה אותך בכוח האמן לי…
כל כך ישראלי, מכוער , עלוב נפש לברוח ככה
ועוד לעשות על זה פוסט?????
פפפפפפפכככככככ
מזכיר לי גם את שנות העשרים שלי
אבל למען האמת, היו שיטות דומות לאלו ואחרות
להתחמק מבליינד דייט בלתי מוצלח עוד קודם לתקופתך וגם תקופתי, שרק הלכו והשתכללו עם הטכנולוגיות, וכיום הן כמעט לא שימושיות כי בדרך כלל כפי שנאמר לי על ידי "גורמים פעילים בשוק" ישנם אמצעים כיום לראות אחד את השני עוד מלפני המפגש עצמו שזה מסנן חלק גדול מהמיפגשים הבלתי נעימים, למרות שלא את כולם…
שני דברים בכל זאת ראויים בפוסט הזה: אלן רודולף, והבאוהואוס.
לא יפה במיוחד היה המעשה. ואכן, עלובים היינו בבריחתנו משם וממרחק השנים אני מבין שאף אחד לא יצא בהרגשה טובה מהמפגש הזה ותחושתנו לא היתה טובה יותר מזו של הבנות שנותרו מאחור.
לא חושב שיצאתי פעם עם מישהי שחשבתי שהיא
נראית יותר טוב עם איפור מאשר בלעדיו
(ועדיין לא יצאתי עם איילת זורר או מוניקה בלוצ'י)
כך שכנראה יש הרבה יותר כאלה בעולם ממה שאתה חושב, בועז.
אני נוטה לחשוב שלרוב איפור לא הופך אישה ליפה
יותר, לא משנה מי היא
(אבל בטח יש גם מקרים יוצאי דופן)1
מי שנראית טוב – לא צריכה איפור
מי שלא נראית טוב – איפור לא יעזור לה (לפעמים אפילו יחדד את כיעורה)
כשאני רואה צבעים על פנים זה
turn off
עבורי.
כשאני רואה פרצוף יפה בלי תוספות – זה
turn on
אישה שהיא ציון "7" מבחינה חיצונית כשהיא לא מאופרת או מגונדרת, מרשימה אותי יותר מאישה שהיא גם כן 7, אבל האיפור והגינדור (כביכול) מעלה אותה ל-8.
אולי לאמת הבינונית יש אימפקט יותר חזק מאשר לשקר המרשים.
אני אוהב טיפוח, אצל גברים ואצל נשים. איפור הוא חלק מזה, לטעמי.
כמו ש-20% מהגברים בעולם יכולים להרשות לעצמם לא להתגלח ועדיין להיראות טוב (בק, נניח, או דייויד בקהאם), 80% מהגברים מוכרחים להתגלח כדי להיראות בסדר.
וכך, 20% מהנשים בעולם יכולות לדבוק במראה הנקי אבל 80% מהנשים, מאז המלכה קליאופטרה, מתאפרות כדי לשפר את המראה שלהן
הוא ברוב הפעמים משפר, אם הוא נמרח בטעם ובצורה מעודנת ואיכותית.
התכנים הם אותם תכנים, האירועים שכולנו חווינו, אם בעצמנו או דרך חברים… אבל האופן שבו אתה מגלגל אותם, זה מה שגורם לי לחזור לבלוג שלך.
אבל אם אפשר לאזן את המחמאה עם בקשה של קורא נאמן, ובהזדמנות זו של ההתעסקות במראה חיצוני – הגיע הזמן להחליף תמונה:)
אדם
עשרים ושלוש שנים?
yyy
מסופר נפלא, אפילו יותר מהמאורעות עצמם 🙂
סיפור מצויין, וכנה ביותר.
אולי זה לא היה הכי יפה לעשות, אבל זה באמת עדיף ככה מאשר לגרור את זה להמצאות ותירוצים מזוייפים.
יופי של פוסט.
בתור אחד שמיעט בבלינד דייטים ( אולי 2 )
ולא ברח מעולם ( כי אני פחדן , תל אביב של אותם הימים היתה קטנה והסיכוי לפגוש בהם שוב היה תמיד גבוה)
חושב שפשוט הטעתם אותן
סיגל חשבה שבאמת מדובר בפרטנר לטיול בחו"ל מי קובע בפאב ! ב 19.00 בערב , אתה חושב שאתה הלונדון ?
אז הן באו סולידיות
נחמד בכל מקרה וכפי שכבר כתבו פה , באוהאוס ובחר בי הם סיבות מספיק טובות 🙂
בשירותים הן נגעו בקצה האף והפכו לנסיכות…
מי שלא זורקת זין ובאה ככה לפגישה לא שווה אפילו חמש דקות אני כבר יכול לתאר לעצמי איזה כוניפות הן היו ואיזה דיכאון זה לחשוב שאתה הולך לבזבז את הערב שלך על שתי מעפנות שלא השקיעו כלום בהופעה החיצונית שלהן
שהיא יפה בלי איפור.
איזה חבורה של מתחסדים התקבצה פה, אפשר לחשוב שכולכם קדושים נאורים, כולכם התקשרתם יום-אחרי למישהי שהבהילה אתכם בדייט, כולכם מוכנים לצאת עם בחורה מוזמנחת כדי שלא יחשדו בכם שאתם שיטחיים, וכולכם פתאום נזכרתם שאיפור הוא האיום הכי משמעותי על החברה המודרנית. בחייאת דינאכ, תאספו כבר את הצביעות המתחסדת הזו ולכו תעשו משהו מועיל עם עצמכם. איחס.
אשכרה "חבורה של מתחסדים "… צדיקים גמורים, וואללה. והבחורות? מה הקטע שלכן? אתן לא פוסלות מישהו על המקום רק בגלל שהוא שמן, או שהוא נראה לכן חנון או שאין לו כסף, או לא יודע מה?
חלאס חלאס
צדיקים גמורים מאוד לא שופטים נשים לפי האיפור
גבר שמפרש אישה לפי הצבעים שיש לה על הפנים כאילו שהיא מחפשת סקס בגלל שיש לה איפור
רחוק מלהיות צדיק גמור, ורחוק מלהיות בן אדם בכלל.
לא קשור לאיפור. קשור לטיפוח כללי. אם הן היו טובות-מראה ולא מאופרות, לא היתה בעיה.
אישית אני יודעת שמעצבן אותי לבוא לדייט ולראות שהבחור לא התאמץ בשביל להיראות טוב. זה סימן מספיק ברור בשבילי שלא הייתי מספיק חשובה בשביל שהוא יחשוב על איך שהוא נראה לפני שהוא יוצא מהבית
כתבת יפה, אפילו שאתה וש' יצאתם די פארשים מהסיפור הזה.
ממש מריחים את האייטיז מהפוסט הזה: באוהאוס, אלן רודולף ובאר באבן גבירול = בטח קבעתם בשופטים 🙂
יא ווראדי, בועז
אנחנו כבר קשישים לגמרי.
היא פותחת את הדלת, אתה מקבל מכה בפנים, אומר לה רגע, שכחתי את הסיגריות באוטו, יורד להביא אותן ולא חוזר.
עד כדי כך רע היה המצב שקרה ומרב בליינד דייטס כבר לא היו זוכרים את השמות ומגיעים לפגוש אותה בחורה בשנית.
בחיי((:
אני נזכרת בימים ההם שהייתי כפולה בגודל. נכנסת לאמבטיה ומביטה טוֹב טוֹב בעצמי במַרְאָה, ונוקשת בגמלוניות עם מברשת הסוֹמק כדי לצבוע בעדינות את הלחיים בוורוד, שיראה על חיוּת. תוך כדי שאני נוגעת בפנים שטבוּעים בהם משקעי מרירות ולוקחת נשימה ארוכה לפני עוד בליינד- דייט.
זה נורא להגיע למקום ארעי ולהסתכל על הגברים שהבירה טפטפה להם מהסנטר, כמו הזרע שטפטף להם אחר כך. מה שקרע אותי מבפנים זה הצחוק המזויף שלהם שגרמו לך לחזור הביתה ולהתייפח בבכי מטלטל גוף.
הם ברחו כמו שפנים והשאירו את הצחוק שלהם כמו זוהמה ולכלוך שנשאר אחרי מסיבה
הם ברחו עוד לפני שבכלל עצרו ליד הבית לאסוף אותי. הם ראו גוּש של אדם הם ראו את השטן בכבודו ובעצמו.
בגיל העשרים של אז, היינו רעים. גם בגיל שש.
בגיל השלושים של היום הפכנו למתוחכמים בכל הקשור לבליינדיט, לפחות היום הם לא בורחים, ואני לא יודעת אם יש בזה משהו מנחם. הצלקות של אז הם כמו הצלקות של ההרזייה, משהו שנשאר לך על הגוף שאי אפשר לשכוח.
הזוייה כתבת פיוט שראוי לראות אור בספרות העברית. קחי את הטקסט ושילחי אותה להוצאת ספרים מוכרת. אמיתי, נוגע , נכון ועמוק.
בשורה התחתונה כולנו בני אדם, גם השמנות גם הרזות גם העקומות וגם אלה שלא יודעות למרוח צבע על הפרצוף המכוער. והגברים? תכנסו לצ'טים ותראו למה סעיף ההטרדות המיניות עולה בעקומת הפשעים כל שנה באלפי אחוזים למעלה.
הזויה, טקסט מרגש
במיוחד "לפחות היום הם לא בורחים, ואני לא יודעת אם יש בזה משהו מנחם"
אבל אני מניח שבועז פשוט נזכר בעבר, אני בטוח שהוא לא מעודד את זה.
זה חלק מהעבר שלו, גם אם הוא אכזרי
כמו במלחמה, כך בדייטים כושלים.
אף אחד לא יוצא מזה מנצח.
הפכך למלחמה, לסכנת חיים שצריך לברוח ממנה.
ואיזו סיבה יש לקחת את המשהו הזה שהוא מלא עונג, שמציף אותנו. יש בו משהו מזוקק שמושך אותנו למשהו טוב ונקרא, סתם קראש, סתם דייט או מערכת יחסים, אהבה, למקום לוחמני.
KERESH – יש לי המון מה לומר בנושא, וכתבתי כבר קיטונות של דברים על הערמומיות של החיים המגדרית. והאמת הזו טמונה בחשכת הדברים. ( ותודה על הפרגון)
רן – ברור לי שמדובר על רוח שטות של גיל העשרים, לכן לא ציינתי שאני כועסת, או קראתי לבועז בשמות גנאי, ונגעלתי. זה פשוט הזכיר לי סיטואציות לא רחוקות, של גִּיל השלושים, משהו כמו עד לפני שנתיים. מי שלא חווה דחייה, או הרגיש מה זה כשהחֶבְרָה מוקיעה אותו ומתייחסת אליו כחריג, לעולם לא יבין את התחושה המעליבה הזו כשבורחים ממך.
חוץ מזה שאני רואה בבועז כֹּהֵן (כשמו כן הוא) ואני סוגדת למילה שלו, שכך הטומאה היחידה שלו היא אולי אהבתו למילה הכתובה. אבל למי מאיתנו אין חֵטְא חבוי ואיזשהו ניצוץ של רוע מהעבר.
היכולת שלך לתאר אירוע כזה, בלי כחל וסרק, מרגשת. אני סוגדת לכנות שלך. רוב הגברים שאני מכירה לא מסוגלים לזה. כמו ה"הזויה", גם אותי הקריאה של הסיפור מאוד העציבה (והכעיסה!) אבל מזל שיש אנשים כמוך שיש להם אומץ לכתוב זאת. כך אולי אחרים יבינו שצריך לחשוב אחרת. אז, תודה לך. שכתבת..
לא זה מה שהגעיל אותי, אלא ההסבר מעורר-ההערצה של המאסטר:
"זו טקטיקה כזו, הסביר לי ש'. אתה קובע בשעה לא חשודה. זה לא עשר בלילה. שבע זה מוקדם. תמים. ויש זמן לשתות ולהשקות, ואז הן קלות, וגם אין להן אפשרות להשתמש ב"אני-צריכה-לקום-מחר-מוקדם", אתה יודע..".
חבל שזה היה בימים שלא היו סמי-אונס, כשהיינו צריכים להשתמש באלכוהול פשוט. אח, הנוסטלגיה. אולי היו? לא יודעת, ב- 1985 הייתי ביסודי ועוד לא קראתי "העיר".
בחורות "קלות" – ברור שיש משהו בזוי בבנות האלה, ראוי לזלזול. בחורה קלה לא מביאים לאבאמא בשישישבת, לא ככה? רק מה, כשאדי האלכוהול במוח מתפוגגים, אפשר לראות שהאיכות הקלה מתבטאת רק כשמסממים ואונסים את הנשים הקלות. לפני כן הן היו סתם נשים נורמטיביות (ולו במכנסיים), שבאו להעביר ערב בכיף ולהכיר בחורים קוליים נורא. באמצעות כמה מניפולציות כימיות ואחרות אפשר לכופף אותן (בקלות, איזו קלות נשית וענוגה), ולעשות הרבה דברים נחמדים.
חסכו לי תגובות נוסח "אבל זה סתם סיפור מצחיק". לא צחקתי, נשבעת. והודאת המחבר בעליבותו מתייחסת רק לעניין הבריחה, שנראה לי הפחות בעייתי כאן. אדרבא, גברים דוגמת ש' יעשו חסד לכל אישה שיברחו ממנה, ויפה שעה אחת קודם.
וואי, איזה כבדה. מה זותי רוצה, מה? כולה סיפור חמוד על איך הברזנו לבחורות לא מאופרות. רק חבל שבועז לא שם תמונות של בנות עם ציצי כמו תמיד.
"למה לא, בכייף"
לא זכור לי שבשנת 1985 נהגו לומר "בכיף" במשמעו כיום.
היינו ילדות תמימות, מעטות מאיתנו ידעו מה זה בנים , מה זה איפורים ומה זה ציצי בחוץ גם כשעברנו את גיל ה -20, מה שכל ילדה היום כבר יודעת. זה היה בכלל דור אחר, התלבשנו רגיל, לא הבלטנו , הבגדים היו עם הכריות בכתפיים ונתנו הרגשה שאת יוצאת למלחמה.
הרוב לבשו גינס וחולצות גם הבנות.
לא ברור בכלל מה הקטע הזה פה עם האיפור, כי מרבית הבנות לא ידעו להתאפר וגם אלה ששמו, שמו טונה איפור מעל העפעף, פנסים בעיניים מכוער ודוחה. והאיפור היה יקר לא היה לרובנו.
את הכסף לקנות.לא זכור לי השיטה להבריז בפגישה, גם לא בפגישה עיוורת, היתה תקופה אחרת לא תמימה, אבל בהחלט חברה לא רציניים, קצת רוע, לא נחמדים הבנים. היינו ילדות תמימות, לא כולנו אבל רובנו, שנות השמונים, סתם שנים משעממות לא הייתי חוזרת לשם זה כמו היום רק הרבה יותר סתמי וגרוע.
מה יש לכתוב על זה? לא ברור
לא ברורה לי ההתנפלות הזו, כנראה שלחצו כאן על איזשהו כפתור שקיים אצל כולם; כולנו, בלי יוצא מהכלל, היינו בסיטואציה בה הברזנו בלי הסבר, ברחנו למישהו/י, ברחו לנו, רצינו לקום וללכת ולעולם לא להידרש להסברים, וכו' וכו'.
זה דבר טיבעי. לא מנומס כ"כ, אבל טיבעי. זה אינסטינקט ורובנו נענים לו בצורה כזו או אחרת.
מכל מה שבועז כתב, זה הדבר היחיד שהתייחסו אליו כאן, ואותי אישית זה מצחיק. בתור עם שהביא את מנהג גניבת התור בסופר או את שיטת ה"אני רק שאלה!" לכדי דרגת אמנות, מצחיקה אותי ההכחשה העצמית שרובכם לוקים בה (הדגשה לקטנוניים: ר-ו-ב-כ-ם, לא כולכם)
ובעיקר מצחיקה אותי העליונות המוסרית שכולם פה אימצו לעצמם. איכשהו, בחיים עצמם זה לא בדיוק בא לידי ביטוי, אה?
אני החברה של סיגל.
האמת – שאלנו בגדים מהמחסן של התיאטרון.
המכנסיים של דוד וניה.
החולצות, של הזקן ההוא מגן הדובדבנים.
אנחנו מראש בינינו נדברנו שאם משהו חשוד, נלך לשירותים.
שליד המטבח.
והיציאה האחורית.
השאר – היסטריה.