זוכרים?

זוכרים שהיו בתי קולנוע שכונתיים? סתם בתי קולנוע, שיוצאים מהם אל המרחב העירוני הפתוח, בתי קולנוע עם מסכים גדולים מחוץ לקניוני הניאון הקרים.

 

זוכרים שהיו מדרכות אפורות? סתם מדרכות. בלי אדום-לבן. בלי כחול-לבן. החניה היתה חינם. 

 

זוכרים שהיו שדות? ופרדסים? זוכרים שהיו פרדסים? כי עכשיו האדמה יקרה, האדמה סחירה, האדמה שווה כסף, החקלאות לא שווה. גם איכות הסביבה לא. 

 

זוכרים שהיו מרחבים שקטים ונטולי רעש? זוכרים שאפשר היה לשבת בבית קפה, או על שפת הים, ולא לשמוע שיחות בקולי-קולות בטלפונים סלולריים? זוכרים שהיתה תקופה שבה בית קולנוע היה מפלט מהעולם שבחוץ? שהיה חשוך וחלומי וסלולריים לא סינוורו אותך באור כחול ולא החריבו את צלילי השקט?

עוד מעט גם הטיסות תורעלנה בלהג סלולרי. כבר אי אפשר לשבת בבית קפה וסתם לקרוא בשקט. תמיד יהיה מישהו שהרינגטון שלו יטריד את שלוותך וקולו ירעים מאחוריך, קורע את מסך פרטיותך בינך לבין ספרך.

 

זוכרים שהיתה פעם מכולת? עם זקנים פולניים עם עיפרון מאחורי האוזן שרשמו לנו "בהקפה". 

 

זוכרים שהים היה של כולם? שכל החופים היו פתוחים? שאפשר היה לחנות ולרדת אל המים, בלי שישדדו אותך לאור יום? זוכרים? 

 

זוכרים שהיתה טלוויזיה ללא פרומואים וללא פרסומות? ערוץ 1, בשחור-לבן, אבל בלי תוכן שיווקי. זוכרים?

 

זוכרים שילדים היו משחקים למטה? שהיו מרחבים ציבוריים ללא מודעות שמנסות למכור לך משהו?

זוכרים שהיו פוליטיקאים וראשי ממשלה צנועים בהלכותיהם כמו לוי אשכול או מנחם בגין, יצחק שמיר ויצחק רבין, שלא עשו לביתם, אלא חיו את חייהם מבלי שנביט עליהם בזעם ונקרא על מלונות פאר, טיסות לחו"ל ומיטות בחצי מיליון שקל וחיי פינוק ומותרות המנותקים לחלוטין מחיינו שלנו? זוכרים?

זוכרים שהיו מורים שגם ידעו ללמד משוואה עם שני נעלמים וגם ידעו מי היה הומרוס? זוכרים שהיו מורים שקראו את דיקנס ואת המינגוויי?

 

זוכרים שידענו לצטט מהתנ"ך בעל-פה?

זוכרים את "חדשות"?

 

זוכרים שהיו זמרים שפשוט ידעו לשיר יפה, ברררריש עמוקה, חמה ולשונית ומתגלגלת, כמו שאריק איינשטיין וגידי גוב ידעו לשיר אותה? זמרים שלא התעקשו דווקא לכתוב שירים (גרועים) אלא דווקא לבחור שירים (נפלאים) ופשוט לשיר אותם?

 

 

זוכרים שהיו חתונות פשוטות ושמחות בגינת בית הכנסת או בחצרות הבתים? זוכרים שהיו מביאים תקליטים וספרים לזוג הצעיר, ולא רק צ'קים?

זוכרים שהיינו מחכים לדוור והלב היה דופק לנו למראה מכתב בתיבה? זוכרים שהיינו שולחים שנות טובות עם תבליטי זהב וכסף וציורים של ירושלים עיר הקודש?

  

זוכרים שהיו אנשים שממש התלבשו יפה כשהלכו לסרט, או לתיאטרון? זוכרים שהיו אנשים שאין על גופן אף לא קעקוע אחד ולא פירסינג?  

זוכרים ששיחקנו גוגואים ותופסת, מחבואים ומחניים, סימני דרך וחמש אבנים?

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יעל מסביון  On 08/22/2008 at 0:42

    לא יהיו ספריות ציבוריות
    לא יהיה יום הספר
    לא יהיה יריד חוצות היוצר
    בעצם בגדול כבר המדינה שלנו לא תהיה כבר מדינה יהודית וישראלית יהיה משהו חדש לא מוגדר
    בועז הקטע של המכולות חזק ביותר
    פוסט מבריק שאפו

  • תימורה  On 08/22/2008 at 0:51

    אתה באמת מתגעגע ל-ר' המתגלגלת?

  • בועז  On 08/22/2008 at 1:02

    בהחלט.

    איך הוא שר כאן, למשל בשנת 1974
    http://ca.youtube.com/watch?v=lxRHQb1JSDE

    ואיך הוא שר ברי"ש פושטית ומבאסת ב-1999
    http://ca.youtube.com/watch?v=2_DTu4xmcWI

    • ywelis  On 07/07/2016 at 23:49

      למעשה הרי"ש הזו נכפתה על הזמרים, כי קול ישראל חייב לשיר כך. מי שלא שר עם רי"ש כזו, לא הושמע (רק בגל"צ).
      בערך בתחילת התשעים בקול ישראל שינו את הכלל, ומאז הרי"ש נעשתה 'אשכנזית'.

      דווקא את שלום חנוך העדפתי עם הרי"ש המתגלגלת… נשמע מעוקר בלעדיה.

  • תימורה  On 08/22/2008 at 1:33

    ורררק שלא יעוף איזה ררררימון ונלך לעזאזל 🙂

    האמת שקשה להתווכח עם אריק איינשטיין, שהיה זמר "קלאסי" מראשיתו

    אבל

    הרי הכריחו אז את הזמרים לשיר עם ה-ר' הזאת. בלעדיה נאסר עליהם להיכנס לרדיו. ולא לכולם זה ישב טבעי על הלשון, אנשים צעירים, שלא דיברו ככה, ואולצו לשיר במלאכותיות הזאת. גידי גוב, למשל, נשמע לי מגוחך עם ה-ר' הזו. מה לו ולה?

  • שי טוחנר  On 08/22/2008 at 1:42

    למען האמת, חלק מהדברים גורמים לי כמעט לדמעות כשאני חושב עליהם ונזכר בערגה בפשטות החיים בילדותי וצעירותי, כשקצב השינויים מסביב היה איטי למדי, בעוד שכיום קצב השינוי מסביב כל כך מהיר עד לגבול חוסר השליטה והאפשרות לעכל אותם, ומנסה להבין להיכן זה יוביל בסופו של דבר. ממש לא יודע.

    עולם הולך ונעלם!!

    תודה.

  • אילן  On 08/22/2008 at 2:12

    פוסט מרגש. תודה.
    ועוד מחשבה: קצב השינויים כיום כל כך מהיר, שמה שנורא היום לא יהיה מחר.
    יהיה נורא יותר? אפשר לסמוך על הילדים הבלתי מחונכים שלנו?

  • אריק גלסנר  On 08/22/2008 at 3:19

    ואיכשהו גם מעודד, שעוד אנשים חשים כמוך.

  • גדי שמשון  On 08/22/2008 at 3:47

    זה השיער המדהים שהיה לנו.

    הערה אחת: בועז, בחיים לא פגשת נערה כמו שברא אותה הטבע. אתה בסך הכל שם את הגבול על קעקוע, אבל מי שלא תסיר פרוותה – אוי אוי אוי.

    חלק מהדברים לא נורא שלא יחזרו. אחרים הם פשוט עולם אחר. ילדים עודם "יורדים למטה לשחק" בימינו?

    • בועז כהן  On 11/20/2010 at 6:18

      לצערי, ילדים כבר לא יורדים לשחק. לא. הם תקועים בבתים מול הטלוויזיה או המחשב. לא זזים. ולכן הם גם שמנים פי 10 יותר
      ממה שאנחנו היינו, בגילם

  • מורן  On 08/22/2008 at 4:02

    אבל הלב שלי ממש מפשיר את אנטרטיקה כשמישהו שולח לי פרחים. וספר שירה הוא המתנה הכי טובה שאפשר לתת לי, אחרי הלב. ואני לובשת שמלות וחצאיות, וגם הגוף שלי דיי סבבה, אני חושבת. לפחות בעיניי. אז מתחתנים?

  • אודי שרבני  On 08/22/2008 at 7:48

    נראה כמו רשימה נספחת. כזאת שבאה ממקום אחר, מטקסט אחר והקפיצה לך דברים.

    כתבתי גם משהו דומה לא מזמן, לגבי הניצול האחרון, של השואה, מה יהיה אחרי שהוא יעלם. התפיסה המציאותית משתנה. השפה או איך שלא תקרא לזה

    לגבי ר'
    אהוד בנאי בעיר מקלט זאת הדוגמא הכי מצחיקה, שמע את הסינגל הראשון, ואחרי זה בתקליט ללא ר'
    אני חושב שברוק זה לא הולך, אבל בשירים ישראלים, ערגתיים זה משהו שאתה לא יכול להסביר למישהו שהוא לא ישראלי. כמו שתשמע אורגן מסויים ותדע שזה להקות צבאיות, כמו שתמשע קרן יער וזה יעלה לך בוקר גם אם זה לילה

  • גיא וינטרוב  On 08/22/2008 at 7:57

    עולם הולך ונעלם…
    * לא תהיינה מדרכות אפורות. הכל ייצבע בכחול-לבן או באדום-לבן. אין חניה חינם – דווקא שמתי לב שכששיפצו עכשיו את אבן-גבירול במדינת תל אביב שלי, הקפידו לא לצבוע את המדרכות. כמובן שזה לא אומר זמותר לחנות שם, אלא שפשוט סומכים על התושבים להבין שאסור לחנות שם.
    * וגם לא יוציאו שוב לים את "קול השלום" – אבידה גדולה… למרות שהייתי ילד, התחנה הזו נצרבה חזק אצלי (במוח, לא על דיסק), במיוחד השיר I Wish You Peace של 'הנשרים', שהיה מנוגן תמיד אחרי דקת הדומייה לזכר 'קורבנות השלום'.

  • אסתי  On 08/22/2008 at 8:16

    ילכו לעולמם הצניעות, התמימות והאינטימיות
    שלושה מושגים שכבר היום נופחים את נשמתם ביסורים גדולים כשלסביבה אין מושג מה פירושם.

    מודה למרות צערי הגדול על גילי המתקדם אני מאושרת יום יום שזכיתי להיוולד בשנות השישים ולהספיק להכיר ולחיות את כל הדברים שכתבת עליהם ועוד.

  • ח ל י  On 08/22/2008 at 8:32

    חוץ מענייני החיזור…ת מ י ד יהיו בחורות שישמחו עד מאד עם פרחים מגבר שמעניין אותן, לעולם. ושמלה /חצאית היא בגד אהוב על הרבה נשים, אתה רק צריך להביט סביב ואהבה עצמית של גופך?….well….יותר מסובך

    ואבטיח עם גרעינים,ומלפפונים בטעם גם.

    • בועז כהן  On 11/20/2010 at 6:19

      כן. את צודקת, חלי. זה נכון. תמיד תהיינה נשים שכן תשמחנה
      מזר פרחים מגבר שמעניין אותן. אבל נדמה לי שהן תהיינה נדירות יותר, הנשים הללו.

  • יעל  On 08/22/2008 at 9:47

    זה לא שאני לא מסכימה עם מה שנכתב לעיל או מקוננת על הפשטות שאיננה
    או מתגעגעת לעיתון חדשות או לתמימות
    (לאסימונים בטח שאני לא מתגעגעת בתור מי שלמדה בפנימיה ובילתה את נעוריה בלחפש רק עוד אסימון אחד קטן — הטלכרט הומצא מאוחר מדי)

    זה רק שהרשימה הזו, אולי, היא מאוד תל אביבית.

    אני לא חושבת שהעולם שיש בו צניעות, שאין בו מסחור, שיש בו עומק מחשבתי, ורדיפה אחר ידע, .
    נכחד או ייכחד, ואני חושבת כך היום יותר מאשר חשבתי לפני עשר שנים.
    בוודאי שאני נעצבת שלילדים שלי אין קולנוע אדיסון או שני סרטים בכרטיס אחד בסינמה 1 כשבין הסרטים מחלקים עוגיות ונס קפה בקלקר, אבל
    אולי זו המגמה הירוקה או המודעות (שימנעו מתל אביב להפוך לטוקיו) ואולי זו המגמה החברתית המתחזקת (הנוער מעורב הרבה יותר מאשר לפני 30 שנה כשהתבגרתי), אולי עשן הזמן שנפתח רק לפני שנה וחצי, שאולי לא ישרוד מאה שנה אבל הוא לא נכחד בימינו – הוא נוצר – אולי מה שנקרא הסצנה הבאר שבעית,
    אם אני מסתכלת על אנשים שחיים מסביבי – לא רק בדרום אלא גם בהרבה מקומות אחרים –
    ובעולם גם:
    לא כולם לוקחים חלק בטירוף הזה

    אני חושבת גם שהעולם המתקדם עושה טוב במקרים מסוימים, למשל – בניינים נגישים
    למשל, הטכנולוגיה שמשמשת אנשים עם נכויות – שלולא הצורך המסחרי בפיתוח המכשירים היה משאיר אותם חסרי יכולת לתקשר עם העולם.
    (במובן 'שלא לשמה בא לשמה)
    ואפילו ההתקדמות (גם כשהדרך עוד ארוכה מאוד) במעמד האישה.

    אני חושבת, שהעולם האמיתי לא מתקיים בטלביזיה, וגם לא מקבל בה ייצוג
    וכך היה תמיד וכך יהיה תמיד.

    שאולי אין 'חדשות' או 'כותרת ראשית' אבל יש אתר רשימות
    ואפילו שתמיד יהיו מתעללים ופוגעים, ליותר נשים יש היום אפשרויות למוצא מחיי נישואין אומללים.

    אני חושבת שהחוכמה שלנו היא לדעת שמילים לא מספיקות – כי הכסף מדבר, והשלטון משחית, זה טבע האדם – היכולות הטכנולוגיות מאפשרות לשלטון ולכסף לעשות שינויים בקנה מידה גדול כל כך:
    אי אפשר לבכות על היעלמותן של המכולות וללכת לעשות קניות ב'מגה'
    וכמה מאיתנו (המקוננים) מכבים לגמרי את הטלפון כשאנחנו יושבים בבית קפה או נוסעים ברכבת?
    כמה מאיתנו ממשיכים להביא מתנה תלת מימדית לחתונות?
    וזה עוד לפני השאלה כמה יוצאים באמת לרחוב בכדי למחות, לעצור טרקטורים, וכדומה?

  • חני  On 08/22/2008 at 10:27

    שירים מצחיקים לפי שירים מצויינים של מרים מקבה.
    בדיוק לפני כמה רגעים נזכרתי בשיר כזה ששרנו בתנועה, וחיפשתי ב"גוגל" ומצאתי את השיר המקורי של מקבה בפוסט שלך, והוספתי כאן:

    http://www.notes.co.il/hanis/46974.asp

    כי גם עליי עבר גל נוסטלגייה, ויחד עם זאת אני זוכרת שהדור הצעיר מייצר ממש בימים אלה את הנוסטלגייה שלו.

    ובכל מקרה תודה.

  • ג'וליה  On 08/22/2008 at 12:30

    פירסינג וקעקוע, זה שייך לדור שלי, הסטטוס-קוו הזה. ולי אין, לא את זה, ולא את ההוא. עניין של בחירה, לא? אני בחרתי להישאר בלי סימון. יש לי קעקוע של הטבע: שלוש נקודות חן במקומות שונים בגוף, זה מספיק לי.

  • אבינועם  On 08/22/2008 at 12:48

    בועז, מה שכתבת ,כתבת יפה. אני אוסיף קצת, רק עובדות, בלי נימה:

    העניין עם ה ר' התחיל עם כניסת ערוץ 2.
    כשהתחילו הפרסומות ממש הופתעתי שהם בוצעו עם ר' גרונית.

    הראשון שעבר לר' הזו היה גידי גוב. בביצועים בתוכנית לילה גוב.
    דווקא יושב אצלו טוב לדעתי.
    השני היה אריק איינשטיין.

    יש כאלה שזה לא יושב להם טוב.
    למשל, לדעתי, בשיר האחרון ששמעתי אצל נורית גלרון. ממש חריטה הר' שלה.

    שלמה ארצי לא החליט, וזה מתערבב אצלו באותו שיר. פעם ככה, פעם ככה.

    אריאל זילבר שר עם ר' גרונית כשכולם שרו עם ר' מתגלגלת, גם בסבנטיז.

    לפוליקר יש ר' מסוג אחר.
    לזהבה בן אין ר'. תשימו לב טוב, כל פעם יוצא לה משהו אחר.

    מתי כספי, ממשיך עד היום עם ר' מתגלגלת.

    גם אצל רביץ, ריטה וריקי גל, זה לא יושב נקי לדעתי. צכפתי כזה.

    זה אצל חלק מהוותיקים שעשו את המעברררר.
    אצל הצעירים, אין שאלה, כולם עם ר' גרונית ואין מה לדון על זה.

    שירי משוררים, אפשר לחפש, יש הרבה שעושים את זה בטבעיות.
    אני חושד שהמקרים פה ושם, עם עניין של כאילו סטייל/קאמבק . פעם זה היה טבעי.
    הלחינו שיר שנשמע כמו שיר (אין סוף דוגמאות מהסבנטיז… אפילו תוכי יוסי).
    היום הלחנת משוררים נופלת לחוקי הלחנה פסאודו אומנותיים, כך שנשארים עם מחשבות מוזיקאליות מולחנות ללא שיר ביד.
    אין מה להתלונן על זה או על התחליף דהיום.

    אני דווקא הייתי מצר על זה שכולם כותבים רק על המטר המרובע (כן הדכאוני) האישי שלהם ובצורה לא מספקת. זה יותר מבאס אותי.

    ואם זה באנגלית זה בכלל רע מאוד מבחינתי.

    • יוסף ואחיו  On 10/03/2014 at 3:45

      אצל שלום חנוך זה חסר. בזמנו הר' היתה אילוץ שקבע קול ישראל. אבל היא לחלקם היתה טבעית ומאפיין שהתקבע, וחסרונו מורגש.

  • אמונה  On 08/22/2008 at 13:14

    על ראיית הטוב
    הנחוצה.

  • עדי (בר) מירושלים  On 08/22/2008 at 13:23

    לא פלא שהדור שלנו שהספיק להכיר את החיים התמימים לפני שהשתנו מדוכא, אנחנו יודעים מה הפסדנו ומה עוד נפסיד

  • דוד שליט  On 08/22/2008 at 13:44

    ושיער בית האיטלקיים
    והשריקה לחברה מתחת למרפסת
    והר' המתגלגלת אכן הלא משהו, מעטים ידעו לבצע אותה כהלכה, יוסי בנאי למשל, ולא במקרה במת השחקנים שהכניסה את הר' החדשה, הייתה מרד רענן לר' הרוסית של הבימה השחי, להיט גדול שזכור מהסרטים

  • חגית  On 08/22/2008 at 13:52

    אבל תסתכל על חצי הכוס המלאה:
    בזכות הטכנולוגיה וההתקדמות ברפואה אנשים חיים חיים ארוכים יותר, ובריאים יותר. אפשר להציל פגים שנולדים בשלבי הריון מאד מוקדמים, ולעזור לנכים עם מגוון עזרים שמקלים עליהם את החיים.
    בסופרמרקט אולי לא מוכרים בהקפה אבל יש בו אינספור מוצרים שלא חלמנו למצוא במכולת.
    האינטרנט מפגיש אותנו עם מגוון רחב של יוצרים שלא יכולנו להכיר בדרך אחרת, והיצירות שלהם מעשירות את חיינו, ובחלק גדול מן המקרים ניתנות חינם אין כסף. בדיוק כמו הבלוג הזה.

  • אדם  On 08/22/2008 at 14:40

    אבל אם זה מרגיע אותך, אתה טועה.:)

  • תומר  On 08/22/2008 at 14:43

    שני צדדים למטבע האחד אומר לשים לב לשינוי והשני אומר לדחותו.בעולמנו אנו שהדברים מקבלים מיידיות בכל דבר שלאדם יש נגיעה בו והחופש כבר לא חופש,אנשים יתחילו לחפש אחר החופש האמיתי וזה יקבל ומקבל ביטוי באפשרות ובהזדמנות לעשות דברים כנים ואמיתיים.ברגע שהחברה יוצרת משהו – שהוא גם מערבי לחלוטין- התגובה למשהו שונה מהקונפורמיזם היא תגובה חזקה ובעלת עוצמה רבה.
    לא ניתן להתנגד למה שהמערב מביא עמו ולהשפעה שניגרת ממנו,יכול להיות שניתן למזערה מכיוון שאנחנו אחראים באיזה מקום על כך אך גם אנחנו יכולים להוביל לשינוי ולתת לדברים אוונגרדיים ואמיתיים לקבל משמעות יתרה מזאת שהייתה לפני כן.

  • כחול  On 08/27/2008 at 18:55

    אתה אוהב את הפוזה המלנכולית הזאת
    אתה מחפש ומוצא את זה אתה מכור אתה לא יכול אחרת

  • בועז  On 08/27/2008 at 20:25

    נכון.

  • avha  On 09/01/2008 at 19:35

    אהבתי מאד את משל המורים, שלצערנו הוא גם מאד נכון. אבל…
    בפריפריה יש מכולת ויש גם מקומות חנייה חינם.
    שירה תהיה גם במיינסטרים. על בטוח (ולא שמוכרחים..ממש לא).
    חתונות צנועות יש גם היום.וחתונות בכלל הן דבר מיותר.
    על טלוויזיה אני לא מדברת. לא נמצא בסדר היום שלי.
    פרחים אני לא אוהבת, אבל תשלח לי ספר שירה ואני אוכיח לך שאין לי פירסינג בשומקום.
    געגועים לדברים רחוקים בזמן ומרחב זה לא חכמה,
    שנתגעגע למי שלידינו
    ונגיד איתו כוס וזין
    אמן.

  • יעל אוסטרליה  On 10/23/2009 at 9:12

    לא היה ביאליק המשוררת רחל
    לאה גולדברג ועוד רשימה ארוכה של המשוררים
    הגדולים של ארצנו שמהם למדנו בילדותנו כל הרבה
    והם נתנו לנו את אהבת ארץ ישראל
    אהבה שכבר מתחילה להעלם
    ויש רק אלימות ופשע
    הלוואי ונחזור אחרונה לימים הטובים יותר

  • viki  On 10/23/2009 at 12:19

    מה שכתבת כ"כ נכון וכואב.
    מיום ליום העולם הופך להיות קר ומנוכר..החום האנושי הולך לאיבוד.אנשים מתרחקים מעצמם ועוטים על פניהם עוד ועוד מסיכות.
    שכחת לציין את תופעת הרשתות החברתיות שמשתלטת על חיינו ואולי עם זה אתה משלים?!
    מה לגבי אובדן הילדות ? תופעה של של ילדות שבגיל צעיר מאוד הופכות לנשים קטנות..
    כולי תקווה ותפילה שהטרוף הזה ייעצר מתישהו ושהמין האנושי יחיה בשלום עם חוקי הטבע אותם הוא מנסה לשנות בכל הכוח.

  • שולמית  On 10/23/2009 at 15:32

    הרגה אותי סופית.
    ועדיין – בקטנה –
    אם לא היתה הווירטואליה שהיא חלק מהפירסינג ואובדן שיער הערווה
    לא הייתי עדה חיה ונושמת
    לאנשים מדהימים שמסבים את עיני ודעתי
    למקומות שעולמי הצר כעולם נמלה
    אינו משער את קיומם.
    אני סופרת אותך ביניהם.
    אגב – בתור אנגליה כשרה למהדרין
    אני מודה שאין את אותה ההרגשה
    In the streets of London
    אבל שם גם לא נילחמים על תרבות בת 60 בקושי….
    תודה בועז. שוב.

  • איתן לרנר  On 10/23/2009 at 23:38

    קעקוע או פירסינג לא בהכרח מצביעים על כך שהאשה לא אוהבת את גופה.פשוט דרך נוספת לחשוב על קישוט שקיימת כבר מאות שנים בשבטים שונים באפריקה ובמקומות אחרים.

    • בועז כהן  On 11/20/2010 at 6:24

      אני פשוט לא אוהב את זה. לא טאטו ולא פירסינג. לא סובל את זה, בלי קשר לגברים או נשים.

  • בועז  On 10/24/2009 at 1:25

    אני פשוט לא אוהב את זה. לא טאטו ולא פירסינג. לא סובל את זה, בלי קשר לגברים או נשים.

  • גלית חתן  On 10/24/2009 at 15:46

    יהיו כל כך הרבה דברים חדשים שאנחנו לא יודעים עדיין את מהותם 🙂

    בכל מקרה הזכרת לי שמזמן לא ישבתי בבית קפה ככה סתם. ואף פעם לא הצלחתי להתרכז בספר – לא נראה לי שזה קשור לרינגטונים, אלא לחוסר הנוחות שאני חשה מהישיבה לבד.

  • בועז  On 10/24/2009 at 16:26

    בישראל זה קשה מאוד.

    יש המון רעש סביבתי. המון.

  • רועי פוברצ'יק  On 10/26/2009 at 17:21

    לא ייפגשו עוד חברים לשבת לשמוע תקליט חדש בהתרגשות

    אמנם חלק מהדברים פה לא היו קיימים במשך תקופת חיי המודעת, אבל חנויות הספרים הקטנות, הבחורות שמתרגשות מדברים קטנים ויפים הפשטות שהיא לא דלות.
    מדהים

  • צ'מברלין  On 10/27/2009 at 8:33

    בטכנולוגיות הבאות, יבכה הדור ההוא: כבר אין טלפונים פשוטים כמו הסלולריים והאייפונים שהיו לנו, והאינטרנט – פעם היו מרחבים פתוחים. לך תמצא היום דומיין.

    גן עדן אבוד, עולם הולך ונעלם הם לא המצאה של הדור שלנו. בשינויים יש טוב ורע. נוסטלגיים נוהגים להתרפק על הטוב או לעשות אידיאליזציה לרע.
    וכך היה תמיד וכך יהיה תמיד

  • avha  On 10/29/2009 at 15:52

    אם תשלח לי מכתב אמיתי,
    אכתוב לך את דירוג הגעגועים הפרטי שלי.

    הכי, אני מתגעגעת למכתבים אמיתיים.

  • בועז  On 10/30/2009 at 13:04

    אשלח לך מכתב אמיתי. עם בול.

  • רוני  On 11/21/2010 at 20:26

    מקסים…
    מעורר געגועים…
    אבל יש עוד קולנוע אחד ברחובות שנקרא קולנוע לב שהוא עדיין עם ניחוח של קולנוע שכונתי ישן. ואפילו הסרטים הם לא רק של הוליווד. הצופים תמיד קצת מבוגרים, השכיח מעל 40 (וואלה, כשאני חושב את זה בטח הם חושבים את זה גם עלי…)
    האם בכל זאת אפשר למצוא עוד שמורות טבע כאלה?… אם מכירים, אשמח לדעת.
    רוני

  • זיו לפיד  On 12/12/2010 at 15:53

    פוסט מעניין ומדהים

  • ziv2  On 01/11/2011 at 16:23

    פוסט מעניין

  • Ori  On 06/09/2014 at 5:13

    זוכרים.. תודה רבה בועז!

  • יוסף ואחיו  On 10/03/2014 at 3:47

    6 שנים מאז הפוסט, ומצבינו רק החמיר. עכשיו עם אופניים על מדרכות – גם אי אפשר עוד ללכת בשקט.

השאר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: