מלכה אפריקאית

 

הגלויות הגיעו פעמיים בשבוע. תמונות נוף צרוב שמש. מדבר סהרה. עיירות לוהטות. זברות וג'ירפות וג'יפ ספארי ירוק עם כיתוב צרפתי. הבולים היו גדולים, צבעוניים ומיוחדים. אבא לימד אותי איך להסיר אותם בקלות. מרתיחים מים בקומקום ומחזיקים את הגלויה בזוית הנכונה מעל הפיה. הקיטור ממיס את הדבק והבול מתקלף בפשטות. האלבום האדום, עם הכריכה המחוספסת, התמלא בבולים אפריקאיים.

 

הדוד יצחק שלח דרישות שלום ותיאורים מכשפים. היבשת השחורה, המתעוררת, המורדים והכובשים, בעוד זאת חוגגת את עצמאותה, השניה משתחררת מעול הקולוניאליסטים. בזו אחר זו הן זקפו ראשים גאים ולמנהיגים היו שמות משונים ומקסימים כאחד.

 

מאלי, חוף השנהב, וולטה עלית, גאבון, זנזיבר, טנגניקה. טוגו. קונגו. גאנה. ילד בן חמש יושב עם אטלס פתוח על השטיח ובולע ברעבתנות את השמות. אמא מקריאה את הגלויות של אחיה יצחק. הנה הוא בצ'אד. עכשיו הוא בסנגל. הגלויה הבאה מגיעה מניגריה. דרישות שלום צבעוניות, עצי באובב נמוכים ועבים תחת שמש אפריקאית אדומה, דיונות חול עצומות נמתחות אל האינסוף. אמא מספרת לי על חולות נודדים. חולות טובעניים. סיירה לאונה. ליבריה. קניה. "אפריקה היא היבשת השניה הכי גדולה בעולם", אמא אומרת. "רק אסיה גדולה ממנה".

 

נכון שניסע לאפריקה, אמא?

 

"כמובן שניסע".

 

ונראה פילים?

 

"פילים וג'ירפות וזברות".

 

אבל נחשים לא!

 

"נחשים לא".

 

 

 

אבל לא נסעתי לאפריקה, וגם אמא הגיעה לשמיים לפני שהגיעה לשם, למרות שהכירה כל נהר והר ביבשת השחורה וגם באמצע הלילה לו היו מעירים אותה, היתה מסוגלת לדקלם בקלות לאיזה מדינות יש גבול משותף עם ליבריה. הדוד יצחק חזר אחרי חודשים אחדים, אחרי שנאלץ לברוח ממדינה אחת וידע הרפתקאות סוערות במדינה אחרת. בביתו בגני יהודה הוצבו פסלים שחורים מגולפים בעץ, מזכרות ססגוניות ורהיטי קש, אבל בעיקר היו אלה התקליטים של מרים מַקֶבָּה שהביאו לאזניי את ריח האדמה האדומה של אפריקה, את הלב הפועם והקסם השחור.  מרים מַקֶבָּה, שנפטרה השנה בגיל 76, נולדה ב-1932 וגדלה בדרום-אפריקה, לחמה במדיניות ההפרדה הגזענית של מולדתה. את חצי השנה הראשונה של חייה בילתה עם אמה בכלא, אחרי שאמא שלה נשפטה למאסר בעוון התבטאויות נגד מדיניות הגזענות. היא עצמה הוחרמה על ידי שלטונות ארצה ב-1959, אחרי שהעידה בוועידת האו"ם נגד האפרטהייד, תקליטיה סולקו מהחנויות, אזרחותה נשללה ב-1960 וכמוה זכותה לחזור למולדתה. היא נותרה בארה"ב, אבל כשנישאה לפעיל הפנתרים השחורים, קרמייקל – זכתה ליחס זהה מצד האמריקאים. ובעקבות חתונתה הוחלט לסלק אותה מארה"ב. לא הוארכה אשרת השהיה שלה בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, סיורי הקונצרטים שלה בוטלו וחוזי ההקלטה הופרו. 

 

מקבה נאלצה לעזוב את אמריקה וקיבלה מקלט מדיני בגינאה. "אין מה לדאוג, שום דבר לא ישבור אותי", אמרה עם נחיתתה שם ב-1968, "אף אחד לא ישתיק אותי וכלום לא ימנע ממני מלבטא את מה שאני חושבת על פשעי האפרטייד והגזענות האיומה".  היא המשיכה להקליט כל השנים, עם הארי בלפונטה ועם פול סיימון, ולפני 20 שנה בדיוק, בשנת 1988, פרסמה את האוטוביוגרפיה שלה Miriam: My Story  – שתורגמה ל-15 שפות, אבל עברית היא לא אחת מהן.  מַקֶבָּה – אשה שחורה אפריקאית ומיליטנטית, גולה שאינה יכולה לשוב לארצה, לא התקפלה ולא נכנעה. היא המשיכה לבטא דעות רדיקליות ולשיר באותו קול ענק, עם אותה נוכחות ממסמרת ועוצמה בלתי ניתנת לתיאור (צריך לראות)

 

תקליט הבכורה שלה יצא ב-1960 ונקרא פשוט "מרים מקבה".  אחריו באו "הקולות הרבים של מרים מקבה" (1962), "העולם של מרים מקבה" (1963), "הקול של אפריקה" (1964), "מקבה שרה" (1965) ו"הכל אודות מרים" (1966). ששה תקליטים בשש שנים. מיד אחר-כך יצא "מרים מקבה המופלאה" (1966), "מרים מקבה בהופעה" (1967) והתקליט המעולה והמצליח "פטה פטה" (1968) שיצא לפני 40 שנה בדיוק.

 

התקליט הזה הסתובב שוב ושוב על צלחת הפטיפון של הדוד יצחק, וגם אצלנו בבית (הוא השאיל לנו את התקליט ברצון), וגם התקליטים האחרים שלה מאותן שנים נהפכו מצד לצד, אבק נוגב מהם במטליות טריקו נקיות ובידיים זהירות, והשירים האפריקאים של המלכה השחורה מילאו את הבית, כשהשמש האירה באור צהוב עז את הסלון, ממערב שקיעתה, ועל השולחן הונחו אגסים חתוכים ופלחי אבטיח ותה, ומרים מקבה שרה שירי כאב ושירי מאבק ושירי עוצמה ושירי זעם ושירי ערגה, וכל מה שידעתי אז בלי לדעת – שמדובר בלביאה, שגם אם פצעו אותה, היא לא תוותר ולא תניח, ותמשיך לשיר, ועוד לשיר, ועוד – ועד עצם היום הזה היא סמל בשבילי, והיא בול תרבות, והיא טעם של ילדות רחוקה ובוערת של משחק מונופול על השטיח, וגלובוס שמחפשים עליו ארצות באפריקה ובולים צבעוניים ופסלי עץ ורהיטי קש וקצב עילאי וקולות נשגבים.

 

 

 

הנה היא, בת 30, בשנת 1962, צילום בשחור-לבן, שרה את Oxgam

http://www.youtube.com/watch?v=W1YKOk9QA8U&feature=related

 

מרים מקבה בת 34, שרה Khawuleza – שיר מחאה וכאב שפירושו "מהרי, אמא, רוצי שלא יתפסו אותך"

צמרמורת.

http://www.youtube.com/watch?v=ure2RdTZm8c&feature=related

 

מרים מקבה בת 35, שרה PATA PATA בהופעה, 1967

http://www.youtube.com/watch?v=kCc61z9IFu4&feature=related

 

שרה את שיר הקליק ב-1968  שימו לב לטכניקת השירה הבלתי נתפסת שלה

http://www.youtube.com/watch?v=2Mwh9z58iAU&feature=related

 

20 שנה אחר כך. מרים מקבה בת 56, עם פול סיימון, בהופעה חיה ב-1988, תחת שמיים אפריקאים

http://www.youtube.com/watch?v=MB26L8nbRiw&feature=related

 

מרים מקבה, בת 75, בהופעה בשנת 2007 בגרמניה

http://www.youtube.com/watch?v=L6w1u8o9ZBc&feature=related

 

 

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • הדס  On 07/06/2008 at 23:40

    זה מצחיק שיש לך בתור ילד שגר בישראל זכרונות רומנטיים מאפריקה, כי אני דווקא ביליתי ילדות באפריקה, ורוב הזכרונות שלי משם נורא רגילים: הכורסאות הירוקות בסלון, איך התחבאתי להורים שלי כשהם כעסו עלי, שניצלים, דברים כאלה. אפילו הזכרונות שהיום אני מבינה שאמורים להכנס למגרה האקזוטית, כמו נחשים ירוקים בבית וישיבה במכונית בשעה שעדר גנו חולף על פנייך הם אקזוטיים מתוך הראיה הבוגרת שלי בלבד. בעצם הם טובלים באבק היומיום של כל השאר.

  • ניר  On 07/07/2008 at 4:24

    בועז תודה על המוזיקה, לא הכרתי את מרים מקבה
    באתר הבא יש דיסק שלה בהוצאת PUTUMAYO
    http://welove-music.blogspot.com/2007/03/putumayo-presents-miriam-makeba.html

  • ילי  On 07/07/2008 at 6:09

    איך היא זזה בכדי להוציא מעצמה צלילים נוספים! דיווה

  • אהוד בן-פורת  On 07/07/2008 at 14:08

    משום מה בילדותי תמיד כשחשבתי על חו"ל חשבתי על אפריקה ודווקא שם (בניגוד למקומות אחרים בעולם) אין לי קרובי משפחה. אני זוכר שאפילו לפני עידן האינטרנט דאגתי שישיגו לי מפה שלה כך שהסיבובים בה יהיו מוחשים יותר מעבר לדמיון. משום מה עם השנים שמעתי על עוד כמה שהיבשת הזו מדברת אליהם, אני לא יודע מה המניע לזה. אולי סרטים וסיפורי ילדות ששמענו על המקום הזה שנראה קסום, או שבאמת המוסיקה עצמה.

    מרוב ששמעתי את השיר PATA PATA של מריים מקבה כלכך הרבה פעמים (במיוחד ב-88FM) נהייתי מכור אליו. עוד לא מצאתי את הדיסק שלה שבו נמצא השיר הזה, אבל אני מקווה שביום מן הימים אצליח להפוך אותו לרינגטון שלי.

    אגב בועז, טוב שהזכרת את פול סיימון אבל חבל שלא הזכרת בהקשר זה את היצירה שלו GRACELAND שמוקדשת לנושא זה והוקלטה עם מקהלה אפריקאית. ללא ספק אחת מיצירותיו הנפלאות.

  • יעל מסביון  On 07/07/2008 at 17:28

    מחכה שתוציא את הספר

  • אורי בר  On 07/07/2008 at 18:10

    שיר ענק. והיא זמרת גדולה. כמו אום כולתום.

  • sivi  On 07/08/2008 at 13:27

    מופלא.
    אבא של חברה עבד בדרום אפריקה בניהול מכרות יהלומים. בגלל שאני הייתי האספנית שביננו, זכיתי לקבל את הבולים היפיפיים.
    ולגבי המוזיקה אני אקשיב בבית 🙂
    תודה בועז, מה הייתי עושה בלעדי הרשומות היפיפיות שלך?

  • קוראת אחת  On 07/08/2008 at 13:52

    תענוג צרוף. תודה.. (:

  • האישה הגבוהה  On 07/08/2008 at 13:59

    אבל לעתים קרובות אני קוראת אותך ויש משהו בפשטות ובהתלהבות שלך שממש גורם לי להתרגשות (ואפילו לדמעות לפעמים…). בחיי

  • איציק  On 07/08/2008 at 16:39

    אכן זמרת גדולה ודגולה,
    וגם – איפה הימים האלה שעדיין היו שולחים גלויות מחו"ל…

  • גלית חתן  On 07/08/2008 at 22:05

    אז ככה: קודם כל כמובן שנהניתי מהפוסט, ובעבר נהניתי מהביקור שלי בקניה (אפריקה לתיירים)

    אבל מה שרציתי לומר הוא שלמיטב ידיעתי מרים מקבה ביקרה בארץ בשנות ה-60, כולל בקיבוץ נאות מרדכי שם גדלה אמי, ומכיוון שסבי צלם יש לנו הרבה תמונות שלה. אני כמעט בטוחה שזו היא, השם ממש צלצל לי מוכר וגם הפנים, רק את המוזיקה אני לא מכירה. מוזר, נכון? אבל זה בגלל שהכל היה בתקליטים

    ****

    טוב עשיתי הפסקה והרמתי טלפון לאימא. מקבה הגיעה לישראל בתחילת שנות ה-60, וביקרה בקיבוץ בזכות החבר אהוד אבריאל ז"ל, שהיה שגריר ישראל בגאנה 🙂

  • עידן וילנצ'יק  On 07/10/2008 at 11:00

    יש שיר שלה בפסקול של הסדרה המיתולוגית חשיפה לצפון. זכורה לי בדיחה שבעלה של מרים מכה בה.לא נורא מצחיק אבל בכל זאת.

  • רונה צורף  On 07/14/2008 at 13:05

    ואני חשבתי שרק לי יש את הפסקול של "חשיפה לצפון"…נחמד לגלות שעוד היו מכורים לסידרה כמוני.

    יש לי בבית את כל הפרקים על קלטות וידאו,
    פרקים שא-נ-י הקלטתי במו ידיי ובמסירות עילאית. מכיוון שנשאר רק מכשיר וידיאו אחד בבית אני מדי פעם פוצחת בפסטיבל "חשיפה לצפון" – והעונג הוא רב !
    http://www.third-ear.com/p_prod.aspx?id=3563

    נ.ב. ולמי שלא ראה את אליוט ורזי בהופעה, לא ראה… הם ריגשו אותי מאוד כששרו את 'אותה תראה' של בועז כהן ועמי לוי
    http://www.zong.co.il/servlet/servletWorkDetails?LangCode=1&WorkID=11208&PrfID=340&source=mooma

    חבל שלא היית שם!

  • בועז  On 07/14/2008 at 13:08

    מעולם לא ראיתי אף לא פרק אחד של "חשיפה לצפון". יש לי חור עצום בהשכלה, אני חושש…

    וגם את ההופעה של רזי ושרון בן עזר לא ראיתי, היות והייתי מרותק למיטתי באותה עת.

    שמח שנהנית. הם טובים ביחד. מקווה שתהיה לי עוד הזדמנות.

  • RON  On 10/13/2008 at 0:13

    יש ברשותי 2 תקליטים ישנשנים של מירים מקבה
    1. MIRIAM MAKEBA
    2.THE MANY VOICES OF MIRIAM MAKEBA
    יש לציין שהתקליטים ברשותינו לדעתי משנות השישים הם מחו"ל
    כמה כסף ניתן לדרוש עליהם
    תודה

  • יוסי  On 11/10/2008 at 23:44

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3620302,00.html

    הזמרת הדרום אפריקנית הלכה אמש לעולמה בקליניקה רפואית בדרום איטליה והיא בת 76.

  • אסתי  On 11/11/2008 at 16:52

    כתבת ממש מליבי ומזכרונותי.

    ולגבי הקליק והפטה פטה שנשמע כמו פצה פצה – עד שלא ביקרתי בדרום אפריקה לא הייתי מודעת לשפה הזאת של הזולו וליכולת המופלאה שלהם להגיד את העיצור ק תוך כדי יצירת צליל הקליק עם הלשון. אני ניסיתי את זה בעצמי רבות באותה שהיה ביוהנסבורג ולא הצלחתי. נראה לי שהאדם הלבן משולל את היכולת הזאת. בכל מקרה אפשר להאזין לזה בשיריה

  • ורד נבון  On 03/05/2013 at 6:51

    מרגש מאוד, לא ידעתי את סיפור חייה. מרים מקבה היתה אלילה גם בעיני אימי, וזכורה לי מהרדיו של שנות השישים והשבעים. היוטיוב מקים לתחיה, דמויות מיתולוגיות קורמות עור וגידים, קליפים שהיו קימים כבר לפני ארבעים חמישים שנה ומעולם לא נחשפנו אליהם. תודה על הפוסט המרתק, אכנס לכל הקישורים. 🙂

השאר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: