גלזגו בקיץ כמו תל אביב בחורף

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

סוקי הול, ביוקנן, ארגייל. השילוש הקדוש של מרכז גלזגו, הסביר לי חברי היקר שרון רז (שחי ולמד בסקוטלנד), וכך אני יורד מ"גלזגו סקול אוף ארט", למטה לכיוון העיר, אל מרכז הקניות החדש של ביוקנן (אני נזכר שלסולן של "בלו נייל" קוראים ביוקנן, ו"בלו נייל" הוא גם פאב-קפה מוצלח ברחוב ביוקנן). ארגייל סטריט, הרחוב הראשי, כולל את הבארולנדס – אולם ההופעות המובחר, שלצערי לא יצא לי לבוא אל בין שעריו ולראות בו הופעה. אז ניסיתי לפצות את עצמי ולפוצץ את המזוודה בדיסקים סקוטים מצויינים.

 

כמה מכשף והפכפך הוא מזג האוויר הסקוטי. רגע שמש, רגע גשם. בבוקר חם. לובש חולצה קצרה ומוקסינים. בצהריים נפתח לוע ענן ונהרות של מים משמיים מטביעים את היורדים במדרחוב ביוקנן בואך ארגייל סטריט.

 

עצוב, אבל גם בגלזגו נעלמות והולכות חנויות המוזיקה מהזן הישן. העסק הזה שנקרא "חנות תקליטים" הולך ונמוג כמו בתי המלאכה של הסנדלרים. כמו תאים של טלפון ציבורי. כמו חניה בחינם. איך אסביר לנכדיי, פעם, מה היתה בשבילנו "חנות התקליטים"?

 

באדינבורו ברחוב פרינסס יש HMV וזו חנות גדולה שעובדים בה אנשים שאין להם מושג במוזיקה, אבל הם יודעים לחפש במחשב מה שתבקש מהם לחפש – ואם לא תאיית להם במדוייק איך כותבים REINDEER הם לא יבינו מה אתה רוצה מהחיים שלהם. עצוב.

 

אבל זה עוד טוב ליד העיירה פורט וויליאם, שם אין בכלל מקום לרכוש בו מוזיקה.

 

וכששאלתי את ריצ'רד ומגי בעיירה היפה אובן מה הם עושים כשבא להם על דיסק מסויים, ריצ'רד חייך: "נוסעים שעתיים לגלזגו", אמר.

 

אבל גם בגלזגו, גיליתי, זה כבר יותר קומפלקס די.וי.די-דיסקים-משחקים-ספרים. סיסטר ריי בלונדון סוגרת את שעריה, ראף טרייד עדיין שורדת, איכשהו, ועדיין, לא יודע למה, קיויתי לנס בגלזגו.

 

גלזגו בקיץ כמו תל אביב בחורף. נשים יפות, אור בהיר מפלח עננים שחורים, בשמים טובים ואנשים ממהרים. נעים. ונעים לי. נעים. כשאני שואל על וירג'ין מגה סטור (שהייתי בה פעם, מזמן, בביקור חפוז בגלזגו) הצעיר מדוכן העיתונים אומר לי שהיא נסגרה מזמן. אז אני הולך ל"זאוי".

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

שני צעירים נמצאים מאחורי הדלפק. אני שואל את הבחורה על הדלגאדוס. היא הולכת אל המחשב.

"נכשלת במבחן", אני חושב לעצמי בצער.  מבחן-בועז פשוט הוא, אך יעיל. שאל את המוכר על אלבום שהוא חייב להכיר. אם הוא הולך לחפש מה-זה-הדבר-הזה במחשב, הסתובב וצא מהחנות. אין מה לחפש שם.  להקליד שמות במחשב ולהזמין באמזון גם אני יכול. לא בשביל זה אני נכנס לחנויות ספרים ותקליטים. אני מחפש מורים ומדריכים וחברים באותו מועדון שלי, אנשים שאוכל ללמוד מהם ולגלגל איתם שיחה על אותם דברים שהם טעם החיים בעיני.

 

 

דלגאדוס, יוניברסל אודיו. עטיפת האלבום

 

אבל גרגורי, הקולגה של ההיא, שמע דלגאדוס ובעיניו הבזיק המבט. "איזה שלהם אתה מחפש?" מיהר לעזור. נשמתי לרווחה.
Universal Audio – אני אומר לו.  הוא הולך, מפשפש ושולף עותק.
עוד משהו, בן-אדם?
לאקי פייר, אני מנסה.
אני מצטער, גרגורי אומר בצער. זה יופי של פרוייקט, אבל אין לנו את זה.
ריינדיר סקשן?
לא…
ומה עם טראש קאן סינטראז?
המממ…לא ממש, איש. מחזיקים רק דברים שהם מיינסטרים, אתה יודע. ג'יימס בלאנט. דייויד בואי, פרנץ פרדיננד. אין לנו יותר מדי אלטרנטיבה. יש מעט קונים לזה".

 

 

טראש קאן סינטראז

 

גרגורי מבין מוזיקה ואוהב מוזיקה. אנחנו שוקעים בשיחה לא קצרה על המרחב הפתוח שבין אורנג' ג'וס של סוף שנות השבעים לאראב סטראפ של סוף שנות התשעים.
אתה ממש יש לך פטיש ללהקות רוק סקוטיות, הא? הוא מחייך בהבנה של חבר הבונים החופשיים המוצא סימנים המעידים על כך ששכנו לנסיעה ברכבת הוא חבר לשכה.

מת עליהן. זו מין הפרעה כזאת.
אז תנסה את
FOPP. הם יותר חזקים מאיתנו.
תודה.
ושים יד על החדש של 
The Twilight Sad
תודה, חבר.

 

 

 גשם יפהפה יורד כל הדרך בין שתי החנויות, מZAVVI ל-FOPP  המרחק קצר, רק לחצות כביש, לעקוף את התור למקדונלד'ס, וזהו. גם ב-FOPP אין יותר מדי מבחר.  "אתה מחפש דברים נדירים, אני רואה", אומר הצעיר עם הפירסינג הכפול בשפתיים.
מה נדיר בזה? הם כולם סקוטים, אני תמה.
זה לא חשוב מאיפה הם. ביום אחד אני מוכר פי 50 יותר גרין דיי ורד הוט צ'ילי פפרס מאשר בל אנד סבסטיאן.
באמת?
לגמרי.
אז מה עושים?
סע ליפן, חבוב. הוא צוחק. היפנים מתים על מה שאתה מחפש. יש אצלם הכל. עם בונוסים.

 

 

 

 

ריינדיר סקשן, 2002

את ריינדיר סקשן. האלבום השני, הנהדר (והקשה להשגה) של הסופר-גרופ הסקוטי, אני לא משיג. ובכל זאת, אני מוצא שם את החדש של טוויילייט סאד וגם את ה-EP של בל אנד סבסטיאן מ-1997 שנקרא "כלב על גלגלים". ישן וטוב. 

הבחור המחורר ב-FOPP אומר שמוכרים הרבה יותר DVD של סרטים אמריקאים ומשחקי מחשב יפניים מאשר כל דיסק אודיו של איזושהי להקה סקוטית עגמומית. "והיום, אתה יודע איך זה זה היום", הוא אומר במבטא גלזגואי קשה ומלא ב-RRRRRRRRR מתגלגלת, "הכסף מגלגל את כל העסק".

 

 

ועכשיו אני צפונית מערבית לגלזגו, דרך הכביש החוצה בשכונות הקשוחות, שצולמו כה נפלא ב"דרך אדומה" – אל העיירה אובן, שם כלבי ים רובצים על חופיה המערביים של הארץ הכי יפה בעולם והטיילת משקיפה אל אי זעיר, אוכל איטלקי וספינות קטנות על האגם, ריח דגים וצ'יפס ופרחים סגולים והקיץ הסקוטי הזה – שהוא הדבר הכי דומה לחורף ישראלי – מאלץ אותי ללבוש ז'אקט ולנשום את הריח הרטוב של הדשא. "בארץ אחת רחוקה, רבים אומרים: ארץ אחרת", כתב נפתלי יבין פעם, "טירות, אגמים, שדרות, שדות, ומה שהוא ידע – היו תחנות הרכבת".
וממשיך יבין וכותב: "מחכה לרכבת האחרונה, לפעמים ללפני האחרונה, מתרץ תירוצים של גיל מאוחר, כמו בזמן ילדותו שהיתה".

 

בלילות אני קורא סופרים סקוטים מודרניים ומספיק לסיים שלושה ספרים עד הנחיתה בארץ. "ויט" של איאן בנקס הוא ממבו-ג'מבו על כת סקוטית בדלנית ונערה המיועדת להיות מנהיגת העדה, שיוצאת לפענח איזושהי פרשה. בנקס כותב מצויין, בדרך כלל, אבל אחרי "מבוך הצרעות" ו"שותפות לפשע" "ויט" מאכזב אותי. 
מצד שני,  הופתעתי מ"חצוצרה" המינורי והיפה של ג'קי קיי (שנולדה וגדלה באדינבורו ב-1961), שממש מתרחש באזורים שאני משוטט בהם, והוא ליווי נאה למסע בהיילנדס, הדרך אל האיים. חצוצרה הוא סיפור על חצוצרן ג'אז דגול בשם ג'וס מודי, שרק אחרי מותו מתגלה (גם לבנו) שהאיש שאותו חשב לאביו, היה אישה בשם ג'וזפין מור, וזהו ספר ג'אז קטן שלא קורה בו הרבה, אבל יש בו רגש והוא תרם לי כמה משפטים שיישארו וגם הכרות עם דמות מעניינת של עיתונאית רודפת סקופים, השואפת לפרסם ספר סנסציוני על הפרשה.

ואני מקנח בעוד ספר סקוטי שתורגם עכשיו לעברית, עולם מלון של אלי סמית (שנולדה באינברנס, שבצפון-סקוטלנד, ב-1962), שבנוי מחמישה קולות שונים של דמויות בבית מלון בעיר צפונית, וגם ספר זה סובב סביב מוות, מותה של שרה בת ה-19, שהיתה חדרנית במלון ושחיינית מעולה, וגם פה (כמו ב"חצוצרה") יש דמות של עיתונאית ביצ'ית  (פאני), שנמצאת במקום כדי לעשות כתבה.

 

 
 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • Jack-In-Box  On 08/08/2008 at 18:54

    נהדר. נראה כאילו הנסיעות שלך לחו"ל הן משהו שלא יוצא לכל אחד לחוות כשהוא נוסע לחו"ל. משהו בתפיסה של הרגע.
    ואני יכול לנחם אותך – הייתי בדיסק סנטר בת"א ושאלתי את המוכר שמסתובב ומציע עזרה אם יש להם משהו של דונובן. הוא -לא ידע על מה אני מדבר-. ממש כך. לא ידע מי זה דונובן. ד-ו-נ-ו-ב-ן. אפילו ההורים שלי מכירים ואוהבים את דונובן.

  • בועז  On 08/08/2008 at 21:35

    המון דברים אינם ניתנים להשגה. דברים פשוטים. לא נדירים.

    כמה זמן, למשל, לקח לי להשיג את "זה רק רוקנרול" של רולינג סטונס. קשה להאמין

  • אורן  On 08/08/2008 at 22:17

    אני לא יודע מה ציפיתי מהאמריקאים דווקא אבל אתמול נכנסתי לברנס אנד נובל ושאלתי את המוכרת על כמה ספרים. לא היה לה מושג מה אני מדבר למרות שכולם היו אפילו בסט-סלרס. לפחות את בדרכים של קרואק היא הכירה.
    וספרים ודיסקים היו המעוז האחרון של אנשי נכירות מקצועיים – כאלה שמבינים בחומר…

  • new york shai  On 08/09/2008 at 1:40

    only for these reasons alone and sean connery, Scotland should be independent…

  • מודאג  On 08/09/2008 at 9:58

    כאילו שלא ביקרתם בכדור הארץ בשבועיים שחלפו.

  • יעל מסביון  On 08/09/2008 at 11:13

    בעקרון אם היית חי בתקופה של לפני עשרים שנה היית יכול להשיג ביתר קלות את התקליטים שרצית
    כיום בעידן החדש שגם עוד מעט הדיסקים יעלמו הרבה יותר קשה . אבל אני אחת שאם אני רוצה משהו אני לא מתייאשת לכן קודם יש את האוזן השלישית בתל אביב שאולי יש סיכוי שהם ימצאו לך את מבוקשך ואם לא, יש בטאוור רקורדס במנהטן בשדרה החמישית חנות שאני הייתי בה ויש שם הכל והמוכרים הם ספצים בכל דבר.
    מה שכן התקליטים שאתה רוצה קיימים באיזשהו מקום בעולם המטרה שלך פשוט למצוא אותם וזה לא קל אבל אני דוגלת במשפט מי שרוצה מוצא. אז בהצלחה.

  • עידו  On 08/09/2008 at 21:09

    חיכיתי לרשומה חדשה ממך.
    קראתי בצמאון,
    תודה.

  • איתמר  On 08/10/2008 at 10:15

    הוא ספר נהדר

  • שרון רז  On 08/10/2008 at 12:24

    כוססאוחתו בועז, אני מתגעגע לגלזגו ולסקוטלנד…

    איזה כייף לך שהיית עכשיו, פוסט יפה יפה, ודי עצוב, כי באמצע שנות התשעים מצב חנויות הדיסקים היה לאין שיעור הרבה יותר טוב, עם וירג'ין ענקית ומשרד כרטיסים להופעות, עם HMV, עם טאואר רקורדס ועם חנויות כמו FOPP (שהיתה רק ב-ביירס רואד, איזור האוניברסיטה)

    אז עוד היו המון אינדי, אלטרנטיב והכל, בכמויות, היה הכל. מצער לשמוע איך חנויות הדיסקים נכחדות ואיך המיינסטרים כבש את הכל, מפתיע אפילו.
    חנות ZAVVI הזו אינני מכיר. השילוש הקדוש של שלושת הרחובות הראשיים מייצג רק את המרכז של המרכז, וכמובן שיש עוד רחובות וסימטאות רבים ונהדרים בעיר הזו.

    חולה על העטיפה הזו של הדלגאדוס הנהדרים ועל העטיפה של דוג און ווילס.

    פוסט של צביטה בלב.

  • טלי  On 08/10/2008 at 22:12

    בכל פעם ששמת להקה או שיר מיוחדים שאהבתי , והלכתי לטאורס לקנות, לאחר התוכנית, עוגמת הנפש חזרה על עצמה, לא היה להם מושג על מה אני מדברת.
    זה הגיע לזה שהפסקתי לבקש , כי היה ברור לי אם זה משהו שאני לא הכרתי קודם,גם הם לא.

  • aviad  On 08/10/2008 at 22:39

    כל כך שנת 1990 אבל אין להשיג את להקת העל הזו….

  • בועז  On 08/11/2008 at 1:20

    כל האלבומים של ה-Traveling Wilburys יצאו מחדש בתחילת יוני ואוחדו לסט משולש שכולל גם קטעים שלא שוחררו בעבר וגם קליפים ללהיטים

    http://www.musicaneto.com/disk_details.asp?disk_id=12913

  • נעם  On 08/12/2008 at 0:58

    אני רק יכול להוסיף שהסיגל מאלט ( ויסקי)
    של אובן הוא אחד הגדולים
    בעיקר בחורף

  • אוטרפה  On 08/13/2008 at 0:09

    היא באמת הארץ הכי יפה בעולם.
    FOPP, אגב, מעולם לא התיימרה להיות בעלת היצע אקזוטי או מרשים. למיטב זכרוני, ההתמחות שלהם היא בדיסקים/תקליטים יד שנייה.

    אם אתה בעניין של סופים סקוטיים, ג'ורג' מאקיי בראון (George Mackay Brown) עלול לעניין אותך. הוא לא ממש מודרני (למעשה, ממש לא). לעומת זאת הוא הסופר ה…לאומי? של איי אורקני וקצת כמו הניב המופלא שפושה בארכיפלג, הליריות שבשפתו גובלת ב-illiteracy. סבורתני שאתה עשוי למצוא בו לא מעט קסם.

  • בני קריגר  On 11/09/2008 at 15:22

    עד כמה שידוע לי, הרשת נסגרה. החנות בגלאזגו ב Union St. היתה מקום שהשתדלתי להגיע אליו בכל ביקור בעיר, בחיפוש אחרי דיסקים טובים במחירים זולים.
    הביקור האחרון שלי בעיר, היה באוגוסט 2008, מתי שהטור נכתב. החנות היתה סגורה. מישהו יודע משהו שאני לא?

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: