ג'אז בפאריז

נחתתי בנמל התעופה אורלי. חצי שנה אחרי השחרור מהצבא. לגמרי לבדי. בלי יותר מדי כסף, אבל נהניתי מטוב-לבם של זרים. אישה ירושלמית צעירה בשם רחל קלאפיש מוזס, קצינה ביחידה צה"לית מובחרת, פגשה אותי במסיבה בסביון ואחרי שיחה ארוכה אל תוך הלילה על אמנות, ספרים וספרות, נתנה לי מפתח לדירה בגדה השמאלית, קרוב לסורבון. "תחנת המטרו הכי קרובה היא סנסייה דובאנטון", אמרה.
הגעתי לשם. השוערת נתנה בי מבט חשדן. השמיים היו אפורים, אבל מדי פעם שמש הבליחה מבעד לעננים. זוגות התנשקו ברחובות. קינאתי והתגעגעתי לתחושה. ממש מתחת למרפסת היה בולאנז'רי. ריח המאפים עלה וטיפס למעלה ושיגע לי את הנחיריים. שתיתי שוקו חם בקעריות רחבות וחיסלתי שקיות של קרואסונים בחמאה
הדירה היתה קטנה, צנועה ומלאה בספרים ותקליטים. מאות תקליטים. עמדתי משתאה מול האוצרות הרבים והתחלתי לחקור.
לא הכרתי הכל, ולכן הלכתי לפי העטיפות. בקבוקים של יין אדום. הרבה סיגריות. המון תקליטים. תלוניוס מונק, צ'רלס מינגוס, צ'רלי פרקר, ביל אוונס, מיילס דייויס, ג'ון קולטריין, קית' ג'ארט.
זו היתה האזנה לא מודרכת. מסע להכרת התקליטיה של הפרופסור סטפן מוזס, אבא של רחל ומי שהיה יו"ר מכון גתה. היה לו טעם מוזיקלי מעולה.
לא הבנתי כל מה ששמעתי. אבל גם היום בשבילי ג'אז הוא קצת כמו אישה ששואלת, "למה אתה אוהב אותי?" – ואין לך מילים, ואין הסברים. אתה אוהב אותה בגלל משהו שאינך יכול לתפוס עד הסוף.
אז בכל פעם שאני שומע קולטריין, אני שומע את זה אחרת. ג'אז בשבילי זו מוזיקה קליידוסקופית, חמקמקה.
קודם שמעתי, ואז כתבתי לי במחברת מה אהבתי, ומאוחר יותר הלכתי לקרוא וללמוד על אלה שאהבתי. נדהמתי לגלות כמה מהם מתו צעירים, נפלו מחלונות בבתי מלון בערים זרות, הזריקו הרואין, סבלו מדיכאון. התקליטים האלה היו חברים שלי למשך חדשיים

ביל אוונס

ביל אוונס. הקונצרט בפאריז, 1979 – חלק ראשון. התקליט ראה אור ב-26 בנובמבר 1979. אוונס נפטר חודשים אחדים אחר-כך, בגיל 51, ורק אחרי מותו יצא החלק השני

ביל אוונס. "היה לו דיבור רך, הוא היה שקט ומופנם, פגיע מאוד, רגיש ביותר", כתב עליו קית' שדוויק בביוגרפיה "הכל קורה לי". ביל אוונס, שנולד בשם וויליאם ג'ון אוונס, שנולד לאבא וולשי ואמא רוסיה, שנולד (1929) ומת (1980) בניו יורק והקלטותיו האחרונות היו בפאריז

ביל אוונס, 1958. אחד התקליטים הגדולים בהסטוריה של הג'אז  והאלבום הכולל את יצירת המופת האימפרסיוניסטית שלו Peace Piece

האיש שלנו בפאריז. דקסטר גורדון, עם באד פאוול על הפסנתר

כמה ג'אז יש בצילום הזה. באד פאוול מנגן

באד פאוול, 1963, מנגן ומקליט בדירה של חברו הטוב, Francis Paudras בפאריז

מינגוס. 12 במאי 1959. אחד התקליטים המפורסמים בתולדות הג'אז – ובצדק

פרקר. גילספי. 1945.  המלחמה נגמרה, עידן הזהב של הג'אז החל

פרקר וגילספי

צ'רלי פרקר עם תזמורת מיתרים. נובמבר 1949. התקליט המקורי

…והצד האחורי

צ'רלי פרקר עם מיתרים. ההוצאה המחודשת, 75 דקות, הכוללת גם את התקליט המקורי וגם תוספת של הקלטות מהופעה ב"קרנגי הול" ב-1953. פרקר מת בגיל 34 שנתיים אחר כך ב-12 במרס 1955

ג'ון קולטריין. אחת העטיפות היפות בעולם לאחד התקליטים החשובים אי פעם. לאב סופרים, 1964

קולטריין. מסע אל הגיהנום. יוני 1965. האלבום שמתח את גבולות האוונגרד.  קולטריין מת ביולי 1967, בטרם מלאו לו 41

קלן. ינואר 1975. קית' ג'ארט

היופי האינסופי. 1978. "השיר שלי"

מיילס דייויס. קיינד אוף בלו. גם אנשים שלא אהבו ג'אז, נכנעו לקסם. התקליט שיצא ב-17 באוגוסט 1959 הגיע למעמד של "פלטינה משולשת" באמריקה, נחשב לאחד התקליטים הנמכרים בתולדות הג'אז ואף דורג במקום ה-12 ברשימת האלבומים הטובים בכל הזמנים של המגזין רולינג סטון

קיינד אוף בלו, מיילס דייויס בעטיפה שונה

מינגוס. יצירת המופת מ-1963, שנכתבה כמוזיקה לבלט

מעלית לגרדום. פסקול הסרט של לואי מאל, 1957

החצוצרה הלירית, קול הקטיפה. צ'ט בייקר.מרס 1959

יופי עד כאב. צ'ט בייקר 1968

.

תלוניוס מונק. תיעוד משתי הופעות חיות, ערב אחרי ערב, בלוס אנג'לס, 1964

מונק חולם

עוד מונק

…ועוד אחד

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • פשוטה  On 06/29/2008 at 10:35

    המוזיקה היחידה שהאזנה לה גורמת לי לאהוב את עצמי יותר. להתמכר, להתערסל. לא צריכה להבין, או להכיר. הנשמה שלי, הגוף שלי, מבינים ומכירים אותה היטב.

    וכן, כמו שאמרת, משהו חמקמק ונהדר, מיסתורי וטוב כמו המים.

    ולפעמים, רק לרגע, אתה מאזין ו"דבר מה נלכד ומתפענח", כמו שהיטיב לנסח אלכס בן-ארי.

  • פשוטה  On 06/29/2008 at 10:36

    תודה על ההמלצה על מולינה. לא הכרתי.
    גם "פסנתר בחורף" של שמיר נוגע בג'אז, כך סיפרו לי ועוד לא בדקתי.

  • שרון רז  On 06/29/2008 at 12:24

    מקסים
    עושה חשק להאזין מיידית לג'אז טוב, ויש הרבה ג'אז טוב, תודה על הפוסט היפה

  • אבינועם  On 06/29/2008 at 19:57

    כמה, כמה נשמה יש בג'אז.
    הרבה חושבים שזה לא ככה. חבל.

    מי שלא אוהב ג'אז, לא הפסיד כלום.
    מי שאוהב – יודע מה הרוויח.

    הג'אז – מתנת אמריקה לאנושות.

    הג'אז- מתנת השחורים והיהודים לאמריקה.

    אהבתי בועז-כל הכבוד.

  • ברק  On 06/30/2008 at 9:01

    הפוסט המענג הזה הוא שיר הלל לפריז ולג'אז.

    שניהם – גם פריז וגם הג'אז – מושאי אהבה שלי ושל רבים. שניהם מצוירים הכי יפה בצבעי שחור-לבן-אפור-כחול.

    תודה בועז. חייכת לי את הערב
    🙂

  • drorko  On 06/30/2008 at 20:03

    בועז אתה כל כך צודק.
    ההנאה מגאז זה דווקא חוסר ההבנה
    כמו תינוק שחוקר את העולם שנברא ממולו.
    טל השילוני אמרה פעם ( בתוכנית נעים בכביש מארחת – ששם היא אירחה את קוטנר )
    שהיא לא מבינה במוזיקה – היא מרגישה מוזיקה.
    זה סוד הקסם.
    ההעטיפה של קולטריין
    מהופעה בפריס זה יצירת אומנות
    שחודרת לצללים הניפלאים והממכרים של התקליט הקסום הזה .
    תודה

  • גלית חתן  On 06/30/2008 at 20:46

    אבל הדבר היחיד שהצלחתי לחשוב עליו מאז שהתחלתי לקרוא את הפוסט:

    למה אני אף פעם לא קבלתי מפתח לשום דירה?

    /:

  • חכם בלילה  On 06/30/2008 at 22:36

    מי שנותן לך מפתח בטוח שעכשיו יבוא גם חתן.

  • זרחנית  On 06/30/2008 at 23:04

    אחד האלמנטים הנכחדים במדיה האלקטרונית, וחבל

  • איציק  On 07/01/2008 at 0:08

    אכן פוסט יפה ומושקע, המלמד על אהבתך לג'אז, ואם אצטט בהקשר זה משהו שאמר פעם ביל אוואנס, אז זה הולך כך: "…עדיף לי לעבוד על קטע אחד במשך יותר מעשרים וארבע שעות, מאשר על עשרים וארבעה קטעים שונים במשך שעה אחת".

  • עמיחי שלו  On 07/01/2008 at 16:23

    חזק בימים האחרונים
    http://www.atzuma.co.il/petition/88fm/1/

  • יוסי  On 07/01/2008 at 19:44

    לגלות את האלבומים, בעיקר ג'אז שהיו ידועים בקו אומנותי ומובחן ביותר. שמעתי היום את קוריאה ב-light as a feather. קל כמו נוצה ומצנן כמו קרח על פדחת מזיעה. קראתי בהנאה.

  • חזי  On 07/01/2008 at 19:46

    גם אני חשבתי לעצמי שהעטיפה של A Love Supreme היא אחת היפות בעולם.

  • רז  On 07/02/2008 at 7:53

    כן אמורים להרגיש !!!! יפה כתבת בועז ואתה מתאר כאן את אהבת חייבמקביל לאשתי ואת אחת הערים הרומנטיות ביותר בתבל !!!י

    אני מלמד תולדות הג'אז ואת הגמישות של הסגנון והגיוון הרב הבנתי באופן אישי כבר בלימודים המוסיקה אבל לאחרונה הבנתי משהו אדיר ואישי. גיליתי סופית שלמשל דיסק כמו ג'יינט סטפס ברור לא השתנה מ-1959 אבל אני כן משתנה או זווית ההתבוננות שלי – האזנה משתנות. לאחרים זו תגלית חסרת משמעות אבל אני לומד לאט לאט ולעומק וזו הבנה שמאפשרת לי להאזין לדיסקים שיש לי 25 שנה ולא להשתעמם

    ההופענ האחרונה שראיתי בפריס היתה של וולאס רוני. מאוד התעקשנו והצלחנו להשיג כרטיסים. לאותה תקופה ההופעה לא התאימה כי ממש לא נהנתי מאוונטגרד.אם היא היתה מתקיימת היום ….היית נהנה בריבוע!!!י

    כל טוב
    רז

  • עמיר  On 07/02/2008 at 9:10

    כתבת את הפוסט היפה הזה מתוך ראשי.

    תודה.

  • JAZZ MAN  On 07/02/2008 at 13:52

    ישר רואים שאתה לא מבין כלום בג'אז. אני מקווה בשבילך שבנשים אתה מבין יותר

  • avha  On 07/03/2008 at 22:07

    גמני לא מבינה בכלל ואוהבת,
    את כל מי שהזכרת (חוץ מאוונס שלא מכירה).
    ןלאן נעלם דיוק אלינגטון?

  • חצב  On 07/04/2008 at 6:50

    AND PARIS IS JAZZ
    לפני שנים, לפני הצבא, הגעתי לפאריז.
    לא הכרתי JAZZ.
    אצל המשפחה ששם התארחתי, משפחתי, היו מקשיבים לג'אז. שם התוודעתי והתחלתי לאהוב.
    גם אופרות, ואגנר, ואחרות למדתי לאהוב.
    להקשיב, לא לראות.
    בפאריז למדתי להקשיב למוסיקה, כל מוסיקה.

  • נעם  On 07/05/2008 at 14:51

    כל הכבוד לך! העזת להגיד שאתה אוהב ג'אז למרות שאתה לא ממש מבין אותו.
    ואני חושב שמעטים מבינים וגם לכן לא מודים שלפעמים חלק מהחיפושים ב FREE JAZZ נגמרים בכלום והם לא ממש מוצלחים.

    ניגשת בצורה מיוחדת לטיפול בעטיפות
    שהן באמת יחודיות בזאנר

    ההכרה שלי את התחום היא עד היום בהתאם למצוי ולמרות שאני מכיר חלק מהענקים אינני מכיר את כולם .

    כמו במקומות אחרים גם בג'אז כיף להכיר את המיוחדים שנתקלים בהם במקרה

    תודה על הרשימה
    ושבוע טוב

  • sivi  On 07/05/2008 at 18:02

    בועז יקירי, כרגיל אתה כותב נפלא.

  • בועז  On 07/14/2008 at 23:19

    avha – דיוק אלינגטון, כבודו במקומו מונח. לא נעלם. פשוט לא נמצא ברשימה הספציפית הזו

    סיוי – תודה. והאתר לא מוחק תגובות. צריך פשוט להקיש את ארבע האותיות הנכונות
    (-:

    נעם: אכן. מעולם לא טענתי שאני "מבין" ג'אז. להיפך. כתבתי וחזרתי וכתבתי שאני לא מבין, אבל אני נהנה מאוד מיצירות ג'אז מסויימות

    חצב: כמוני כמוך. גם אני למדתי בפאריז להקשיב לדברים שלא שמעתי קודם

  • עידית  On 07/15/2008 at 15:42

    לו הייתי אוהבת רק לפי ההבנה שלי
    ג'אז, מוזיקה
    אפילו את ילדיי
    אני חייבת להגיד- לא הייתי אוהבת כלום כפי הנראה
    אהבה לא נמדדת בהבנה
    היא נמדדת באהבה
    ולפעמים
    אנחנו אוהבים משהו וממש לא מבינים אותו
    ולפעמים אנחנו מבינים ולא אוהבים

    (ונשים- כמה שלא מבינים אותן אוהבים אותן יותר…ככה זה)

  • יוסף ע  On 09/19/2012 at 18:22

    אכן המלצות ג'אז מעולות, ופריז נותנת השראה למוזיקה הזו שלא ברור כיצד חובבי רוק בנעוריהם יכולים להסחף אליה ( בנעורים המילה עצמה "ג'אז" הספיקה להביא לי חופה, על אף שהיה איזה פסנתרן בשכונה שחבב את העיוותים של מונק וזה היה הדבר המסקרן היחיד, שהייתי מוכן אז להאזין לו בג'אז)

    אבל אדם מתבגר, מסתקרן ומגלה צלילים נעימים גם בג'אז.
    לדקסטר גורדון יש גם את האלבום עם העטיפה של הטלפון, לא? צריך לבדוק מה שמו, אבל בטוח שיצא בבלו נוט רקורדז. דקסטר באמת גדול, מעורר השראה, הוא גם ידע כנראה להפריד בין מציאות לפנטזיה ולא פחד להתעמת ולצאת בחיים.
    הצער היחיד באמת על הג'אזיסטים הגדולים זה הלבן שהם נגעו בו, סם רע רע ההרואין, מזל שחלקם יצאו ממנו ונתנו לנו עוד שנים נפלאות כמו מיילס דייויס, ג'קי מקלין ועוד ענקים שהאריכו ימים.
    את החיים כמו את המתים הגדולים אנחנו זוכרים, את סמי המוות ומי שאיבדו חיים בגללם נזכור בזכות המוזיקה ( ביל אוונס אכן פסנתרן מחונן, ביליתי איתו לילות יפים עם כמה מאלבומיו המשובחים, דוקא אלבומי הסשנים של הויליג' ואנגרד מ1961 , ענק בכל קנה מידה)

  • איתן בהט  On 03/27/2013 at 13:36

    חזרתי מגעגוע להקשיב אחרי 3 שנים של נתק, כאז וגם כיום לא מבין
    לא יודע למה
    אבל אוהב
    תודה לך כי עודדת אותי

    איתן

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: