אני מרגישה את הפה שלו, אוי אלוהים

רחוב פול, דאבלין, 1914

 

הרבה לפני שקראתי מלה אחת של ג'יימס ג'ויס ידעתי עליו לא מעט. אמא שלי למדה קורסים באוניברסיטה הפתוחה ואת הסופר והמשורר האירי אהבה במיוחד והרבתה לצטט אותו ולספר לי על ספריו.

כשהגעתי לתיכון ולמדנו, באנגלית, את "אוולין" – זה היה לי מוכר מאוד ורק בסוף השיעור הבנתי מדוע. אמא שלי הקריאה לי את הסיפור כמה שנים קודם לכן, מתוך הקובץ "דבלינאים". בבית דודי, יצחק בצלאל, ישבתי לקרוא לראשונה בעצמי ספר של הגאון. "דיוקנו של האמן כאיש צעיר", בעטיפה ירוקה. זה היה בסוף 1983. הייתי בן 20. עד היום שורה בי תחושת המתיקות הנוגה שירדה עלי מיד עם העמודים הראשונים. תיאור מגרשי המשחקים רחבי הידיים, הנערים הצועקים, אויר הערב החיור והצונן, הכדורגלנים הדוהרים אל השער, "מוטב היה להימצא באולם הלימודים מאשר כאן בחוץ, בצינה. השמיים היו חיורים וקרים, אך בטירה דלקו אורות". עוגות החמאה, האורות החלושים. "נעים יהיה לשכב על המרבד לפני הקמין, להשעין את הראש על הידיים ולהרהר במשפטים האלה" (עמ' 10), כותב ג'ויס את האוטוביוגרפיה המרעידה של סטפן דדאלוס, הוא ג'יימס ג'ויס הצעיר, האמן, שאת דיוקנו הפרטי הוא משרטט.

ג'ויס נולד ב-1882. הוא היה גאון בשכלו וחלוש בגופו ובגיל 22 השתנו חייו בגלל אשה. ב-16 ביוני 1904 פגש ג'יימס ג'ויס את נורה בארנקל, חדרנית יפה, חריפת-שכל ושלוחת-רסן. חוקי אירלנד אסרו על מגורים משותפים ללא נישואים, וג'ויס – שלא האמין בנישואים – לקח את נורה ויצא למסעות בגלות. הם נדדו בין רומא, טריאסט, פאריז וציריך, שם מת ג'ויס מאולקוס בינואר 1941, בגיל 58. "יוליסס" שלו הוחרם בשל המונולוג של מולי בלום, שנחשב לפורנוגרפי ומגונה. עותקים מהספר נשרפו במקומות שונים בעולם. העובדה שמישהו העז לתאר את מיניותה של האשה ותשוקותיה נחשבה לעוון בלתי נתפס. בדצמבר 1999, בסקר שערך המוסף לספרות של ה"סאנדיי טיימס", נבחר "יוליסס" כספר החשוב ביותר של המאה ה-20 – למרות שברור וידוע שמעטים טרחו להשקיע את המאמץ הדרוש לקריאתו. הכרתי פעם מישהי שנשבעה לשכב עם כל גבר שיוכיח לה כי קרא את שני החלקים של "יוליסס" של ג'ויס. קראתי את שני הכרכים, אבל לא שכבתי איתה. ג'ויס הוא סופר אהוב עלי. יש לי בבית, מעל למחשב, כל מה שכתב כולל ספר שיצא בניו יורק, והוא נדיר מאוד (מוכרים אותו ב-150$!) בשם ג'יימס ג'ויס בפאריז: שנותיו האחרונות – עם טקסט של סימון דה-בובואר וצילומים של הגאון ואהובתו.

 

ג'ויס היה מושא להערצה בעיני, מפני שהלך בעקבות תשוקותיו, לא התבייש בהן, ביטא אותן בכתב, לא בגד בערכיו ובאמונותיו ונסע ממקום למקום, כשהוא מוכן לשלם מחיר כבד תמורת מימוש הדברים שהוא מאמין בהם. הוא עזב את מולדתו, סירב להתכחש למיניות העזה שהיתה, לעתים, בספריו, גם במחיר של חיי עוני, חרם ונידוי. 

 

פסקה אחת שלו מבטאת את כל מה שאני מאמין בו, בנוגע לאהבה. קיראו את זה:

"לא יכול היה להטיל ספק בממשותה של האהבה, מאחר שהאל עצמו אהב את נשמתו היחודית אהבה אלוהית מקדמת דנה. קמעה-קמעה, ככל שהוסיפה נפשו דעת רוחנית, היה רואה את העולם כולו כביטוי סימטרי עצום יחיד לעזוז אלוהים ולאהבתו. החיים נעשו מתת-אלוהים, שעל כל רגע ותחושה שלהם – ולא על מראה עלה אחד ויחיד תלוי על ענף עץ – היתה נפשו חייבת לשבח ולהודות לנותן" ("דיוקן האמן כאיש צעיר", תרגום: אברהם יבין ודניאל דורון, עם עובד, 1971).

 

כי האהבה, לעולם, מזככת את הכל ומכשירה את המעשה.

 

וכשפורסמו מכתביו של ג'יימס ג'ויס לנורה, אהובתו, הזדעזעו פוריטנים רבים מהביטויים העזים והקיצוניים של מיניות לוהטת שהיו בהם. ג'ויס כתב שם, בין היתר, שהוא מתגעגע לריח תחתוניה של נורה, לפיה הצבוע אדום היונק ממנו, לאצבעותיו הדקות הפולשות אל תוך אחוריה, ועוד ועוד.

ג'ויס, שכל חייו היה נוצרי מאמין, איש דתי ורוחני, ראה גם בפורנוגרפיה, הביטוי הגרפי של יצריו, סוג של ביטוי אלוהי.

MATTY O'BLACKFIVE, דאבלין 1976

"הוא ממש משוגע בנושא של התחתונים ישר רואים עליו תמיד הוא תוקע עיניים בחצופות האלה שרוכבות על אופניים והחצאית עפה להן עד הקורקבן.

אפילו כשמילי ואני היינו איתו ביריד, ההיא שלבשה מוסלין שקוף בצבע קרם נעמדה לה בדיוק נגד השמש, ככה שהוא יוכל לראות כל חלקיק שהיא לבשה מתחת…

כשהוא ראה אותי מאחור, אז שהוא הלך אחרי בגשם, אבל אני ראיתי אותו לפני שהוא ראה אותי, עומד בצומת הרולד רואד, בדיוק בפינה עם מעיל גשם חדש, ועם צעיף בצבעים צועניים, בשביל להבליט את הצבע עור שלו ועם כובע חום נראה כולו ממזרי…

(ג'יימס ג'ויס, מתוך "פנלופי", "יוליסס"; תרגום: יעל רנן)

 

 

"הצטרכתי לבקש ממנו שיינק ממני, הם היו כל כך קשים

הוא אמר שזה יותר מתוק וסמיך מחלב של פרה ואחרי זה הוא רצה לחלוב ממני לתוך התה

טוב, הוא באמת עבר כל גבול

אין לו מתחרים…

הוא התעסק איתם איזה שעה, בחיי, כמו תינוק גדול צמוד אלי

כל דבר הם רוצים להכניס לפה

כמה הנאה שהגברים האלה מוציאים מנשים

אני מרגישה את הפה שלו אוי אלוהים אני מוכרחה להתמתח הלוואי שהוא היה כאן או שהייתי יכולה ללכת איתו עד הסוף ולגמור עוד פעם ככה אני ממש בוערת בפנים הכל אש … כשהוא הדליק אותי בפעם השניה בדגדוג עם האצבע מאחור גמרתי וגמרתי במשך חמש דקות אולי עם הרגליים שלי עליו הייתי מוכרחה להיצמד אליו אחרי אוי אלוהים רציתי לצעוק כל מיני דברים תזיין אותי או הכוס שלי או משהו…"

(ג'יימס ג'ויס, המונולוג של מולי בלום, "יוליסס", חלק ב'; תרגום: יעל רנן)

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • עידן וילנצ'יק  On 02/04/2007 at 10:20

    היום היא בטח הייתה אומרת שהטרידו אותה מינית ושמי שפירש את ההבטחה המפורשת שלה לשכב עם מי שקרא את יוליסס ניצל באופן ציני את תמימותה.

  • לירי  On 02/04/2007 at 10:27

    ובעלי שיחיה מוסיף:
    מאחורי כל גאון תמצאי אשה שמזדיינת נפלא. Nora Barnacle היתה פצצת מין וג'ויס לא בגד בה, נשאר איתה וקיבל ממנה המון השראה בזכות מיניותה הסוערת. כל הקטע של המונולוג של מולי בלום ב"יוליסס" מבוסס על דמותה של נורה ברנקל. היא לא היתה יפה, אבל היא היתה מינית ואוהבת סקס בטירוף. הנה תמונה שלה

  • מוטי סגרון  On 02/04/2007 at 12:33

    תוסיף לרשימה את "ג'ינג'רמן" וגם את "מפי הסוס".
    לי קרה ההפך. לאחר שקראתי את "יוליסס" פעמיים שום סופר לא נראה לי מתקרב להישגים האלה.

    ג'ויס כתב ב יוליסס על מה שצריך סופר לכתוב. סדרה של 30 ציורים בעקבות הספר. הפרק האהוב עלי. הקיקלופים..

  • מוטי סגרון  On 02/04/2007 at 12:42

    ובכלל יוליסס לדברי יודעי דבר.לא יותר מאשר 25 דקות. באירלנד של שנות העשרים של המאה ה-19

  • מוטי סגרון  On 02/04/2007 at 17:35

    הסבר לתגובה שלי הקודמת. לדעת מומחים לג"וייס. הספר יוליסס כולו. הם 25 דקות של מה שראה בלום וחשב. הרגיש. באירלנד של תחילת המאה ה-20 מומחים טוענים גם שיש בספר תיאורים מדוייקים של רחובות אור וצל. שמות הרחובות הצבעים וחלק מהאוירה שבספר נשמרו עד היום.מי שקרא את הספר בוודאי מבין.למי שעדיין לא. ממליץ מאוד.זה התנ"ך של הספרות המודרנית.וכול מלה נוספת מיותרת.

  • מירי  On 02/07/2007 at 19:45

    ספר שירים שלו: מוסיקה קאמרית, עטיפה אדומה, הטקסט באנגלית וממולו התרגום העברי. יפהפה.

  • בועז כהן  On 02/07/2007 at 22:19

    עטיפת זהב ושחור, "מוסיקה קאמרית", תרגום: משה הנעמי, הוצאת מחברות לספרות, 1972

    תרגום איום ונורא. איום ונורא.
    את Golden Hair – למשל, הפך המתרגם ל(תחזיקו חזק!): תַּלְתַּלְאוֹר…

    תַּלְתַּלְאוֹר = Golden Hair

  • מירי  On 02/08/2007 at 19:11

    איני זוכרת את התרגום, השאלתי את הספר לזוג מאוהב שנסע לראות את השלג בירושלים ב-1974 וכך איבדתי אותו.
    זיכרון עמום:
    my love in a light attire

  • קלמן  On 02/12/2007 at 17:12

    ספר נפלא, עשית לי חשק לקרא אותו עוד פעם, למעשה אף פעם לא קראתי את יוליסס ברצף מההתחלה לסוף, קראתי בדילוגים קדימה ואחורה, כושר הריכוז לא הספיק, וגם, למי שאינו מומחה בהיסטוריה והתרבות האירית, רבדים שלמים בטקסט הולכים לאיבוד, נראה כאילו החליט בכוונה תחילה לא לעשות שום הנחות למי שלא מכיר את הסביבה התרבותית שלו.

  • א'  On 02/12/2007 at 22:14

    כי אתה לא מכיר אותי, אבל אני צריכה את עזרתך. תוכל אולי להציע לי כמה שירים מרגשים במיוחד, שיוכלו להתאים ליומולדת של אשה יקרה שהגיעה לגיל 50 המופלג ? פשוט ברור לי לגמרי שאתה האיש אותו אני צריכה לשאול. תודה. (אתה לא מכיר אותי, אבל אני מוקירה אותך)

    תבורך

    א'
    eprtm@walla.co.il

  • קסיופאה  On 02/13/2007 at 12:03

    אף פעם בחיים לא חשבתי שהאירי הכחוש והממושקף הזה היה כ-ז-ה חרמן. אלוהים, איזה תיאורים מדהימים.

    אי אפשר להתרכז בעבודה שגרתית שקוראים משפט כמו "ללכת איתו עד הסוף ולגמור עוד פעם ככה אני ממש בוערת בפנים הכל אש … "

    אוף.

    • tzadok  On 07/23/2015 at 12:38

      שזה אומר ? צריך אחרי משפט כזה להזמין כבאי ממש משפט קטלני בימים של אז, היום, כל צ'אט שולי וכל תכתובת וואצאפ בין צעירים מכילות טקסטים הרבה יותר נועזים והמילה הכתובה כבר מורגלת בזימה לשמה, ושלא לשמה, ועל זה נאמר, הכל דיבורים.

  • אלינור ברגר  On 02/13/2007 at 12:06

    ג'ויס היה מונע מתאווה לסקס ומאהבה למלים. מלים מלים מלים וזיונים זיונים זיונים.

    בדרך כלל אנשים נוטים לעשות איזושהי דיכוטומיה בין אנשים יצריים לבין אנשים אינטלקטואלים.

    זו כמובן שטות גמורה. אין הפרדה אמיתית בין "רוחניות" לבין "יצריות" וג'ויס הצליח להוכיח את זה בחייו ובכתביו.

  • ran  On 02/18/2007 at 9:26

    כן, אני מודה. קראתי את יוליסס. זה כל-כך איני להגיד "כל מי שאומר שקרא את יוליסס משקר" וכל כך כיף לגלות את המחתרת הזו שכן עשתה את המאמץ. לא הכל קריא ויש חלקים בהם דילגתי על המשכו של פרק אבל קטעים כמו ההליכה של דדלוס על חוף הים וההליכה המאוחרת יותר של בלום על אותו חוף (בו הוא מתגרה מהנערות) נחרטים בזכרון בעוצמה נדירה.

  • ran  On 02/18/2007 at 9:27

    נחשב למעולה וקוראי עברית נגישים ליוליסס יותר מרב האנושות.

  • אלינור ברגר  On 02/18/2007 at 10:14

    אני קראתי את זה באנגלית (שפת האם שלי) וזה לא ייאמן, אבל גם עיינתי בתרגום של יעל רנן (והוא נפלא).

  • עידן  On 06/19/2007 at 18:09

    עם כל הגדולה של יוליסס,פסגת יצירתו של ג'ויס היא הנובלה "המתים" מתוך הדבלינאים תרגום: אברהם יבין
    האוורסט של היצירה האמונותית לטעמי

  • חמרמורת  On 10/10/2007 at 20:06

    בועז, בחיי שאני אוהבת לקרוא אותך
    מזדהה עם מושאי האהבות שלך בתחומי האמנויות וגם עם ראיית החיים שלך,
    ואני גם מאוד מאוד אוהבת את להקת פונצ'.
    אתה איש תרבות מערבי ליברלי ופתוח לתפארת.
    בדיוק כמו כולנו.

    אבל איכשהוא צובט לי במוח הנודניק הזה שאומר- הבן אדם יוצא "יותר מדי בסדר".
    ההעדפות שלך הם נכונות מדי
    אין פה הפתעות, הכל צפוי
    תן לי משהו שיגרום לי לכעוס ולא להסכים
    ולהסתקרן- ואללה-על זה לא חשבתי שהוא ילך.
    וזו תהיה ההמלצה הכי טובה שאוכל לקבל כדי לבדוק את אותו סרט, או ספר או דיסק לא צפוי
    אתה מבין למה אני מתכוונת?
    רק בטוב.

  • אילת בר און  On 10/31/2007 at 2:24

    בסיפורים הקצרים שלו ב"דבלינאים" ג'ויס הגיע, לטעמי, לשיא הביטוי שלו. הוא היה מרוכז ומדוייק להפליא. "מקרה מצער", "טיט" ו"המתים" הם פשוט יצירות מופת אלמותיות

  • יעל שכנאי  On 06/21/2008 at 12:47

    קראתי את שניהם כל כך מזמן ואני מתה לקרוא שוב אחרי שקראתי את הרשומה שלך פה. אתה תמיד מאיר פינות שלא ראיתי קודם.

    כל כך נהניתי, עד שהדפסתי לי והלכתי להכניס לתוך "דיוקנו של האמן כאיש צעיר" ששוכן אחר כבוד בארון הספרים שלי, כדי שיישמר שם כשאחזור אליו בקרוב ואוכל לקרוא במקביל למה שכתבת כאן.

    תודה גדולה.

  • Mind the gap  On 07/06/2008 at 22:28

    תודה רבה על ההכרות

  • יפעת בן דרור  On 07/10/2008 at 8:39

    אתה אדיר עם הכתיבה שלך , אהבתי את ההקשרים והפרשנויות….הרחבתי את אופקיי הצרים. אני צריכה להכיר את ג'ויס קצת יותר…….:-)
    יפעת

  • איתמר  On 06/17/2009 at 13:53

    בסינמטק תל אביב הוקרן "דיוקן האמן כאיש צעיר" – סרט יפה, אבל הספר הרבה יותר

  • אהוד אמיר  On 06/17/2009 at 14:55

    לא הבטחת סקס היא שדחפה אותי לנסות לקראו, ולא קיומו של סקס גם בלי קשר לג'ויס היא שמנעה ממני את קריאתו.
    מודה ומתוודה: שלוש פעמים בימי חיי ניסיתי. כל פעם הרחקתי עוד מעט. בפעם האחרונה הגעתי לעמוד 116 בערך ושם נשברתי.
    אולי בזכותך אצליח, ואולי אצטרך סיבוב חיים נוסף.
    ברגשי נחיתות,
    מוקירו (כלומר – מוקירך)
    אהוד

  • בועז כהן  On 06/17/2009 at 15:43

    אם מדובר בסרט ההוא, משנות ה-70, אז ראיתי אותו. עם סר ג'ון גילגוד.

  • אתי  On 06/18/2009 at 12:55

    משהו בכתיבה אומר לי שבטח אהבת את הסרט "כחום הגוף".

  • avha  On 06/26/2009 at 10:45

    במהלך לימודיי איזכרו אותו אין ספור פעמים,
    אבל מעולם לא למדתי אותו ולא קראתי אותו.
    אולי זה יבוא. אולי לא.

  • ronbent  On 04/02/2012 at 20:08

    גאון ספרות ללא תחליף שנשם מילים.
    דבלינאים היא היצירה המושלמת אי פעם וגם, אם קןראים אותה בכל רם, קורעת מצחוק.

  • יוסף ע  On 09/11/2012 at 22:40

    בוא תעביר את המילים הנפלאות האלו גם למחזירים בתשובה התורנים, הקטע עם עזוז אלוהים ואהבתו מרשים, לא קראתי עדיין את הספרים אבל שמעתי והפוסט רק מסקרן לקרוא

  • tzadok  On 07/23/2015 at 12:30

    את יוליסס קראתי בדילוג על מבעים אינטרטקסטואלים חידתיים מעבר להבנתי, ולא היו הרבה כאלה, מאחר ולא דרשתי עיון רב מתאיי האפורים, זו האסטרטגיה שבחרתי מתוך הבנה שאינני רוצה ליפול ברשתות של ג'ויס ולהרים ידיים מחידותיו האינטרטקסטואליות, כדי להבין הבנה בסיסית של הספר עליך להבין גמרא יהודית ודרכי ניתוח סוגיות בה, כי כנראה ידידנו ג'ויס, התברך בחברים וספונסרים יהודיים שהיו תומכים בו וביצירתו, עליך להיות בקי ברזי הכנסייה הברית החדשה , מנהגים דתיים יהודיים וריטואלים דתיים של לידה ומוות, שירה וסיפורת פילוסופים מאפלטון אריסטו ועד ימיו, ולמרות זאת אחזני מדי פעם השעמום, ועשיתי קפיצה לדיאלוגי הזימה של פנלופי שמעבר לעוררות המינית המיידית לנשים צעירות ומיוחמות, יצרו גם ענין לעשות את החיבור הסופי כיצירה אחת, מה שהיא ממש לא, וזו אחת התובנות של כתיבה בזרם התודעה, אין מחויבות ליצירה קלאסית עם התחלה אמצע וסוף, כמו שמיוחס לפואטיקה של אריסטו, והתובנה שעליך לצאת מיוליסס היא, כי זרימת חשיבה מתועדת של אדם בעל רגישות חברתית גבוהה גאון ובלתי מוגבל ביצירתו וחשיבתו, אינו חרד ממא-קונפורמיות, יכולה ליצור עוד הרבה ג'יימס ג'וייסים בעולם, שיספקו לנו את הענין הספרותי ביצירה.
    בנוסף לכך יש לציין את האומץ בביטוי תשוקותיה של אישה, שזה היה טאבו בזמנו, כיום טקסט כזה מתקבל בשיוויון נפש, כי את גדלות הגאונות האומץ והראשוניות, לא ניתן לקחת לג'יימס.

Trackbacks

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: