ספרים ישנים, עטיפות חדשות

לא אוהב את העיצובים החדשים לספרים הישנים שמוציאים מחדש. לא אוהב אותם 
 
 
 
הרהור: מדוע, בעצם, הספרים הישנים הם יותר "ספרים" בעיני?  האם זאת נוסטלגיה לתקופה שבה לספר היה ערך גדול יותר? לזמן שבו סופר היה באמת גיבור-תרבות, ולא כוכב-ספרות, מעין סלבריטאי של המילה הכתובה? הספרים עצמם, אודה, נראים בעיני יפים יותר במהדורתם הישנה.  הנה, לדוגמא, עולם חדש מופלא. ככה זה יצא פעם, ב-1985 בזמורה ביתן
 
 
 והוציא אותו מחדש, בעטיפה שאני מאוד לא אוהב. עטיפה צעקנית ונטולת מסתורין
 
 
 
 
 
 
הנה כמה דוגמאות להדפסות זרות של "עולם חדש מופלא", עם טעם של פעם
 
1945

 
ועוד אחת, מצויינת, מ-1979

 
וגם זו טובה מאוד

 
 
 
 
גם את "עיר" של קליפורד סימאק עיצבו מחדש. בגירסה של "עם עובד" משנות השבעים היה כלבים על העטיפה.
 
 
 
עכשיו אלה נמלים המכסות את הדף הלבן. הוצאת ינשוף, 2007.
 
 
 
 
אני לא אוהב את העטיפות החדשות לספרי פרנץ קפקא. מקושקשות, צבעוניות, נטולות כל חן. רחוקות מאוד מהאלגנטיות העיצובית של שנות השישים, עם הטיפוגרפיה הפשוטה על הכריכה החלקה.
 
 
 
 
וככה יצאו הספרים בשנות השישים, בישראל, בריטניה וארה"ב. 
 
 
 
 
באופן נדיר, דווקא "מיכאל שלי" זכה לעטיפה חדשה מצויינת במהדורה החדשה במלאת 40 שנה לצאתו לאור. גרם מדרגות בבנין ירושלמי, שחור לבן. אלגנטי ומוצלח. הקרדיט מגיע למעצבת עדה ורדי שסיפרה בראיון למוסף הספרים של הארץ: לאחרונה עיצבתי עבור "כתר" את העטיפה למהדורה החדשה ל"מיכאל שלי". לעצב עטיפה לרומן קאנוני וחשוב כל כך היה אתגר גדול וכבוד גדול. מבין הסקיצות שהגשתי נבחרה העטיפה עם התצלום של גרם מדרגות, שם הכל התחיל
 
 
 
 
מיכאל שלי סבל מעטיפות לא טובות במשך השנים.  העטיפה המקורית, שעיצבה מיכל לשם הציגה איור חתול שחור על רקע לבן. אלמנט אחד, פשוט, נקי. לא רע.
 
 
 
אבל אחר כך הופיע הספר עם צילום של זוג אוהבים מחובקים מאחור, נדוש, מלוקק ולא משקף את הספר 
 והיתה גם את העטיפה האיומה הזו שעושה כאב עיניים
 
 
וככה, אגב, זה נראה באנגליה, השם "עמוס עוז" בענק, ושם הספר, בקטן, על שתי כפות ידיים פרושות
 
 

עטיפת "מיכאל שלי" כפי שיצא הספר לאור בקנדה

עטיפת "מיכאל שלי" כפי שיצא הספר לאור בקנדה

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • קוראת  On 06/14/2008 at 11:51

    בצומת ספרים, חדש, וזו בדיוק אותה עטיפה כמו במהדורה הישנה.

  • snopkin  On 06/14/2008 at 12:27

    אני גרה לא רחוק מעשן הזמן ולצערי לא יכלתי לבוא לשם להרצאה המדוברת. אבל ללא ספק מקום מקסים
    עולם חדש מופלא ספר מעולה ופילוסופי (אפילו נלמד במסגרת המבואות שלי בפילוסופיה לפני כשנתיים)
    את ספריו של רודיארד קיפלינג אינני זוכרת היטב
    אך במסגרת לימודיי נאמר לי לא מזמן שספריו משקפים
    את הקולוניאליזים והגזענות הלבנה .
    אינני יודעת כמה מדוייק מידע זה אבל מעניין לקרוא שוב 🙂 אולי אני גם אקפוץ לחפש את ספריו בעשן הזמן

  • אסתי  On 06/14/2008 at 12:34

    שלוש הוצאות שהבחירות הספרותיות שלהן לאורך כל השנים היו מובחרות ונפלאות וכל כולן עוסקות בתרבות ובערך המוסף שהספרים מביאים איתם.

    חבל שמקומן היום כל כך נדחק לשוליים והשמועות אומרות שגם מצבן הכלכלי – לא שלאגר בעיקבות כמובן ההצפה הבלתי נסבלת של ספרי זבל שלא ננקוב בשמם ובשם ההוצאות המספקות אותם ובעיקר בשל מכת המבצעים הבלתי נסבלת (מוסרית ובעיקר תרבותית)

    ומסכימה איתך המון לגבי העטיפות הישנות. חייבת לציין שבילדותי התפעמתי מהעטיפות של עם עובד שהורי כמובן היו מנויים עליה, אבל גם בשנות השמונים עם העטיפות של זנדהאוז היו שם יצירות מופת.
    הכל היום פלסטיק. ממוחזר וחסר אינטליגנציה בסיסית.

    ולעשן הזמן אני שמה פעמי מחר. תודה תודה על ההמלצה.

  • עלמה רז  On 06/14/2008 at 12:36

    את דידיון כדאי לקרוא גם בספר החדש שלה, האחרון שיצא ב-2006, "שנה של מחשבות מופלאות"
    http://www.matarbooks.co.il/index.php?book=1359&nav=2

    וסינתיה אוזיק פרסמה מאמר מצוין בכתב העת הציוני-דתי, "תכלת", בשם "מדינת היהודים היובל הבא". גם כן כדאי
    http://www.gesher.co.il/page.asp?id=361

  • המעריצה הסמויה מהעין  On 06/14/2008 at 12:43

    לא ידעתי שנתן יונתן היה העורך של ספרית פועלים, אבל באמת מדובר בספרים נפלאים. ספרית פועלים וגם ספריה לעם של עם עובד הצטיינו גם בפורמט נוח מאוד לקריאה ולנשיאה בכל תיק של כל אם ובת

    העיצובים של העטיפות ב"עם עובד" (הספריה לעם) עדיין מצויינים. הכי טובים. כל הספרים של ז'ורז' סימנון, נגיד. קניתי את כולם (ולא קראתי עדיין אף אחד, אבל קניתי… )בגלל העטיפות האמנותיות.

  • טלי  On 06/14/2008 at 13:09

    וגם אני אוהבת לשקוע ולנבור בחנויות שלהם, אבל אני לא בטוחה שהעטיפות של פעם אכן היו יותר יפות או מתאימות, נדמה לי שהנוסטלגיה (הלגיטימית!) מדברת מגרונך…

    את העטיפה הישנה של "עיר" לא הכרתי, אבל דוקא אהבתי מאוד את החדשה.

    וכבר סימנתי לעצמי שכשאגיע לבקר את חבריי הבארשבעים עשן הזמן תהיה תחנה בדרך.

  • אהוד בן-פורת  On 06/14/2008 at 14:00

    בעטיפה אחרת, שבה נראה עודד קוטלר שכזכור שיחק בסרט שמבוסס על הספר. עם כל חיבתי לעמוס עוז אני מוכרח להודות שליצירה הזו לא התחברתי בשעתו, ולא נראה לי שהשתנה משהו בזה.

    מה שכן שמעתי על כמה ששמחו על צאתו מחדש, וציינו את זה שמדהים לחשוב על הפרש השנים בין הספר הזה לבין "סיפור על אהבה וחושך" שעד כמה שהבנתי משהו בעלילה שלו מקנה אפשרות לבחון את היצירה בצורה אחרת, מעבר לעובדה שכמובן מבחן השנים ללא ספק תרם משהו.

  • אורה לב-רון  On 06/14/2008 at 17:18

    נתן יונתן היה עורך הפרוזה של ספרית פועלים, את השירה ערכה אשה, עמירה הגני, והעורך הראשי היה נתן שחם.
    אם עגנון נראה ישן מספיק (למרות שהוא חדש להפליא) אשמח אם תקראו את רשימתי על "סיפור פשוט

    http://www.notes.co.il/ora/44987.asp

  • יעל שכנאי  On 06/14/2008 at 20:51

    להיכנס לרשומות שלך.

    ואין ספק שהעטיפה החדשה של עמוס עוז, "מיכאל שלי", מעולה בכל קנה מידה ומתאימה להפליא לרוח הספר והגיבורה, כמו שתיארת כאן.

    אני אחכה בסבלנות לפוסט שלך על הסדרה של נתן יונתן.

  • רוני  On 06/14/2008 at 21:16

    בלי ניקוד ותיק מאוד, רק הכותבים מתחלפים לעתים.

  • דניאל  On 06/14/2008 at 22:27

    זה מעשיר לקרוא את הפוסטים שלך, בועז. אתה כותב נפלא..
    וגם, כמו שכתבת, העטיפה החדשה ל"מיכאל שלי" מעולה (ואפילו ראיינו את המעצבת עדה ורדי ב"הארץ ספרים")
    http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=991453&contrassID=2&subContrassID=12&sbSubContrassID=0
    *
    ראיון עם עדה ורדי, שעיצבה את "מיכאל שלי"
    לאחרונה עיצבתי עבור "כתר" את העטיפה למהדורה החדשה ל"מיכאל שלי".
    http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=991453&contrassID=2&subContrassID=12&sbSubContrassID=0

  • יוסי  On 06/14/2008 at 23:42

    יש חנות ברח' שנקין (לא תל אביב) בגבעתיים שם ניתן ללכת לאיבוד בין מדפי הספרים. יש שם כמויות גדולות מאוד של ספרים, בעיקר מספריות שנסגרו. לא מדובר בחנות גדולה אלא כמה מטרים רבועים.
    זה טוב בצהריים למי שלא החליט איפה להשביע את הרעב- אצל עובד בסביח או אצל התאומים בפלאפל. כל אחד מהם תופס קצה אחר של אותו הרחוב.

    אה, ותמיד כיף לקרוא על ספרים שאני לא מכיר… במיוחד ברשימות המרתקות שאתה מעלה.

  • שחר  On 06/15/2008 at 0:32

    הרבה מילים באתר רשימות נכתבות לאחרונה על ספרים:
    לבה של יעל שכנאי נחמץ מכך שפתאום כולם הפכו סופרים לעומת קומץ הלאה גולדברגיות הנערץ שזכור לה מנעוריה (או שמא היא חשה מאוימת?);
    אסתי סגל מתבאסת מהרשתות שמוכרות ספרים במבצע, כאילו שהמחיר משבש את התחביר;
    ואילו אתה בועז, למרות חנו הרב של הפוסט, לא מרוצה מהעטיפות.
    אבל מה זה משנה? שום ספר של ליהיא לפיד לא יפריע ליהנות מהאלדוס הקסלי ששאלתי בספריה,
    אם צומת ספרים ימכרו לי את גיטה מהטה ב-20 ש"ח אני אקנה ולא יעניין אותי אם מדובר במבצע של חברת סלולר או כרטיס אשראי,
    ואחרי 20 דפים במיכאל שלי כבר ממש לא משנה מה מודפס על הכריכה.

    ובלי שום קשר – הכי כיף למצוא ספר נחשק בחנות יש שנייה – זה יותר זול, יותר אקולוגי ומשום מה גם יותר מרגש.

  • siv30  On 06/16/2008 at 13:02

    א. גם לי יש מהדורה ישנה של הקסלי ולטעמי הכריכה שלו יפיפיה.
    ב. עבור רדודה ושטחית כמוני, משקל עיקרי בבחירת ספר קריאה, היא עטיפה. אין מה לעשות האסטטיקה של העטיפה גורמת לי לרצות להחזיק אותו בידים.
    ג. קניתי לאחרונה את קוואפיס ועכשיו אני מתענגת עליו בלגימות קטנות ומדודות שלא יגמר לעולם
    ד. אמרו לפני, ואני מרשה לעצמי לחזור על דברי חכמים ממני אתה כותב נפלא כל פעם כשאני מקבלת עידכון מהבלוג שלך אני יודעת שצפויים לי רגעי עונג.

    תודה בועז.

  • דן  On 06/18/2008 at 18:34

    בקשר ל"עולם חדש מופלא", במיוחד, הוצאת לי את המילים מהפה. גם לי יש בבית את המהדורה הישנה, וזה אחד הספרים האהובים עליי.
    כשראיתי בחנות את הגרסה החדשה לא הבנתי למה זה טוב: לא רק בגלל העטיפה העכשווית, שהיא הרבה פחות טובה מהישנה, אלא גם ובעיקר בגלל שהתרגום הישן של מאיר ויזלטיר היה פשוט מושלם. יש מספיק ספרים שאפשר לתרגם, אז למה צריך לטרוח שוב על משהו שכבר נעשה בצורה הכי טובה?
    ובלי קשר, תודה על ההמלצה על הבלוג 🙂

  • רונה צורף  On 06/25/2008 at 14:45

    הכריכה הקשה של 'עולם חדש מופלא" (במהדורה הישנה) – גם עושה את הספר לנאה יותר. למדתי את הספר הזה בחוג לפילוסופיה עם דר' הנרי אונגר האגדי, הוא העריץ את הקסלי ואת וונגוט. הוא לימד אותנו גם פילוסופיה של הקולנוע, והוציא על כך ספר מרתק אחרי כמה שנים.

    ואם כבר בכריכות קשות עסקינן-
    ממליצה מאוד מאוד לקרוא את 'מוות רך מאוד' של סימון דה בובואר
    http://www.text.org.il/index.php?book=0802037

    ואת 'שמשון' של ז'בוטינסקי.
    http://www.text.org.il/index.php?book=07020816
    יצירות מופת, כל אחת בדרכה הפרטית.

    ולא לשכוח, למרות שזה יצא בכריכה רכה את 'שדרות אפלות' של איוון בונין
    http://www.text.org.il/index.php?book=0802027

    – אחד מספרי האהבה היפים ביותר שקראתי בשנים האחרונות

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: