שנות השבעים, אחר הצהריים: ספרות זולה

 

במורד המדרגות היה דוכן ספרים בכריכה רכה. פורנו ("ניאופי הדוגמנית", "אורגיות בקמפוס", "עלילותיו של ג'ק נואף החצר"), לצד מערבונים ("ביל קרטר", "רינגו", "טקס במערב הפרוע") ספרי אימה ומפלצות ("סדרת האימים" של דאן שוקר) והאיש שהוא ז'אנר ואגדה בעצמו, שגם הרג את הרעים וגם בעל את כל היפהפיות, הקוריאני המסוקס פטריק קים. 


בספרי פטריק קים נשים נשיות כיכבו בבבגדי ים ובשמלות ערב רכות, ושדיהן "פירפרו בכפות ידיו העצומות של הקוריאני הענק". נשים חלומיות ומולטי-אורגזמיות, שלחשו "הו, פאט..." והתירו לו להתיר את חזייתן בשתי אצבעות מיומנות, חשפו "משולש שיער ערווה כהה" וגמרו חזק, והרבה. ותמיד פטמותיהן  "הזדקרו בתאווה".  

 

אני מתעכב על ענין הספרים האלה כי הספרות הזולה הזו היתה חלק בלתי נפרד מחווית הקריאה שלנו. לסרטים בקולנוע "זמיר", "מרכז" ו"תמר" היתה כניסה מותרת רק מגיל 18, ולכן הפורנו שצרכנו היה מילולי. מלים ומשפטים שהפכו בראשנו לסופות טורנדו של טסטוסטרון משתולל. 

 

מחירו של ספר: 70 אגורות. מקסימום לירה ו-10 א"ג.  זול. קנינו הרבה ספרים, קראנו אותם שוב ושוב. בשירותים, בבית, על עץ התות, באוטובוס בדרך לים. בבקרים ריקים בחופש הגדול וכשסתם היינו חולים ונשארים במיטה. החבאנו אותם בארגז המשחקים, מתחת למזרון ובמגרה של השולחן, מתחת ל"מקראות ישראל". ידענו לצטט קטעים שלמים בעל-פה. זכרנו היטב את שמות כל הגיבורים והגיבורות. אני לא זוכר כלום מ"אבא גוריו", למשל, אבל אני זוכר מצויין את "אורגיות בקמפוס" ואת "סוף שבוע לוהט". אני תוהה, לפעמים, עד כמה עיצבו הספרים האלה תודעה של דור שלם. עלילות פשוטות, ישירות, נעות בין שני צירים מרכזיים והכרחיים: גברים מפותחים היטב, מצד אחד, ונשים שגומרות בצעקות, מצד שני.
במערבונים, באופן מוזר, לא היה סקס. לא אצל רינגו ולא אצל ביל קרטר. לכן, אולי, העדפתי את פטריק קים. כי היה שם סקס. באופן עוד יותר מוזר, סקס למכביר היה גם ב"סדרת האימים". בין מפלצת ביצות ירוקת עין לבין  השלדים של הנזירים התוקפניים, הסוכן הפארה-פסיכולוגי זיין כאילו אין מחר. ואולי באמת לא היה.

 

 

ביצירת המופת "ניאופי הדוגמנית" או שמא היה זה "מרימים רגליים בבנקוק"? – שקראתי בגיל 13 (ספרון בהוצאת "רמדור", שנרכש תמורת לירה ארץ-ישראלית אחת, בדוכן בתחנה המרכזית הישנה בתל אביב), הופיע המשפט הבא: "הוא עמד מעליה, פתח את מכנסיו ושלף את איברו הענק. זה היה משגל צרפתי משפיל". שנים ניסיתי להבין מה היה צרפתי באותו משגל, וכמובן – מה היה משפיל בו.

 

 

ועוד סוגיה מעניינת, הנוגעת לתחום הדקדוקי. הלשוני. בספרי הפורנו הזולים של שנות השבעים, היו שמות שונים ומשונים לאיבר הזכרות. שניים מהשמות אני זוכר היטב. "דופקן"  ו"המכשיר".  לעולם היה הגיבור "שולף את המכשיר שלו", משל היה מדובר בסמית אנד ווסון 54.  שולף ודוחף. וכל כמה שהיה ענק ועצום, אותו דופקן, הגיבורה תמיד רצתה "עוד".

 

ועוד סוגיה: כל גיבורי "אורגיות בשטוקהולם" ו"נאופים בקמפוס" ושאר הכתבים ההם, היו בעלי איברים אדירים. הסופרלטיבים שהעתירו היוצרים על כישוריהם הגופניים של הגיבורים הספרותיים שלהם היו אינסופיים. הם היו מלאי התפעלות כנה (ניכר היה בעליל שמחברי אותם הספרים העריצו זכרים מפותחים מאוד – וגם אנחנו למדנו להעריץ אותם, משום כך). "אברו המפלצתי", "אברו הסוסי", "הזרג האדיר", "הזרנוק העצום" – שבספר אחד אף צויין ש"רק נשים מנוסות בשבט יכלו לקלוט אותו". עד כדי כך היה הוא ענקי. "הממממ…" – מלמלנו לעצמנו, עוצרים רגע את שטף הקריאה, ומסיטים את מכנסי הפיז'מה כדי לבחון את הסוגיה הפרטית שבין רגלינו אנו. "הממממממ…. מתי יהיה לי מכשיר כזה, והאם הוא יהיה מספיק ענק, כמו זה של האל?" (האל היה שחור, גיבור הספר "אורגיות בקמפוס", שאהב אך ורק סקס אנאלי. את שירלי, הסטודנטית הבלונדינית הסנובית, הוא בעל מאחור, כשהיא שעונה קדימה על אדן החלון, באותו קמפוס אגדי).

 

אותם איברים אדירים לעתים קרובות "חבטו בקיר הרחם" של הגיבורה. לעתים היא "חשה את הדופקן שלו מתדפק על קיר הרחם שלה", לפעמים היא "חשה את הזרע שלו ניתז בתוך רחמה".  על אמצעי מניעה אף אחד לא שמע שם, בשנות השבעים. ולעתים קרובות "היא חשבה שלעולם לא יפסיק לגמור". ממש כמו בתנ"ך, בספר יחזקאל, פרק כ"ג, שם נאמר על המצרים ש"בשר-חמורים בשרם, וזרמת סוסים זרמתם"

 

 

 

סוגיית האנאלי נפתרה שם בקלות רבה. פעם עם מרגרינה, רוב הזמן עם וזלין – ופעם אחת, ב"השבדית הלוהטת", אף נעשה שימוש בשמן מכונות(!) כחומר-סיכה. ומה שהיה מקסים בעינינו, בכל זה, שהכל היה דמוקרטי, משוחרר ומבחירה חופשית. כל הגיבורות פשוט נהנו מזה. מאוד. היה ברור לנו, כקוראים, שנשים גומרות תמיד, גומרות הרבה פעמים, ותמיד בשאגות אדירות, כשהן שורטות בציפורניהן האדומות והמטופחות את גבו החסון של הפועל הבועל, או הפרופסור להסטוריה.

 

מה גדול היה הפער בין הספרים ההם, המסעירים, לבין ההוויה הציונית הדהויה. בזמן שבנובלות כמו "רטוב וחם" או יצירה מסוגננת נוסח "הפה הלוהט" כל הנערות, הבחורות והנשים בספרים האלה החזיקו ברזומה עצום שכלל אורגיות ומשגלים סוערים כל הלילה – אצלנו, בחיים האמיתיים, הנערות בכיתה ט1 היו מכפתרות את החולצה עד למעלה ולא העזו להוציא מילה גסה מפיהן.

 

אני זוכר את עצמי קורא את אחד הספרים ביד אחת (ספרי פורנו בשנות השבעים תמיד נקראו ביד אחת, האוחזת את הספר – כשהיד השני אוחזת את "המכשיר" הפרטי שלך, שמתחת לשמיכה).  לא פעם ולא פעמיים נאנחתי לעצמי, ביני לביני, טרם השינה על מזלי הרע שנולדתי כאן, בארץ חמדת אבות חסודה ושמרנית, ארץ זבת חלב ודבש , אולי, אך לגמרי נטולת סקס סוער ונשים תאוותניות. 

 

בספרים האלה – כמו "היא" או "ג'ק נואף החצר" הקלאסיים – היתה מציאות אחרת. שטופת הורמונים. היה בהם סקס נהדר. בכמויות. (חברי ג.ש. טוען – ובצדק! – שאצלנו, הגברים, "הרבה זה טוב". הרבה גולים, הרבה צ'יפס, הרבה סקס. הרבה, כשלעצמו, זה כבר טוב. והוא צודק, כמובן).

למרבה הפליאה, ב"ג'ק נואף החצר" יש הרבה מאוד אהבה (של ג'ק לאליס, הבחורה שהוא משעבד לתאוותיו האסורות, ומתאהב בה עד כלות), ו"היא" הוא בכלל רומן פורנו ייחודי, פורנו רומנטי, מכיוון שכל הפעילות המינית שבו נעשית בין שני הגיבורים. שתי דמויות בלבד, שמזדיינות מהבוקר עד הערב, בכל דרך אפשרית, הוא איתה והיא איתו, וזהו. חדר אחד ושתי דמויות. זה כל מה שיש שם. דלות החומר, אבל עושר המצאה ושפע משגלים המתוארים בפרטי פרטים.

 

 

כשקראתי את המשפט הראשון בשירה של יונה וולך "שיר קדמשנתי" ("רומזים לנו שיש סקס אחר") – נענעתי נמרצות בראשי לאות הסכמה. אכן כן. המסקנה שלנו, בעקבות קריאת עשרות ספרי פורנו, היתה חד-משמעית: בישראל יש והיו נשים חזקות ומוצלחות, כמו חנה סנש, גולדה מאיר, לאה גולדברג, חוה אלברשטיין, אבל בשום פנים ואופן אין בישראל "נימפומניות" או "סטודנטיות" שהן סתם ככה, כאג'נדה, מופקרות מבחינה מינית ויודעות ליהנות מהחיים.

 

דור שלם שגדל בשנות השבעים בואכה שנות השמונים – הדור שלי – גדל מתוך תחושה גדולה של מצוקה בגלל פער בלתי נתפס בין מה שקרה בין הדפים המצהיבים של הספרות הזולה, אותם ספרים שתיארו נשים מופלאות ונהדרות שחיפשו כל העת סקס פרוע, בכל דרך ובכל מקום, לבין המציאות העלובה והמעליבה שלנו.

 

לא היה גבול ליצירתיות של אותם סופרי צללים. אלה שהתחבאו מאחורי השמות "מרק בנט" או אוליבר ברנס ג'וניור".  הסקס בספריהם התבצע בחדרי הרצאות, על גבו של סוס דוהר, בתוך הבריכה, על מכונת כביסה, על סיפונה של אניה, במכונית נוסעת, בדרייב-אין ושירותי מטוסים. בכל מקום עשו סקס.

 

ואנחנו?

אנחנו עשינו התמחות בדיבורים על סקס ודוקטורט בעבודת-יד, חלמנו להיות סטודנטים בקמפוס בשבדיה, או סוכנים פאראפסיכולוגים מיוחדים, או אפילו גידי גוב מרחוב דיזנגוף 99, שביד אחת חפן את גלי עטרי, ביד שניה את ענת עצמון, ובסוף הסרט עוד העז לסרב ולומר "לא", בחיוך נונשלנטי, לחלי גולדנברג. 

 

 
 
 
 
 
 
הפרקים הקודמים:

שנות השבעים, אחר הצהריים: אמא-של-בועז, אמא-של-בועז (חלק ראשון)


שנות השבעים, אחר הצהריים: ריחות (חלק שני)

שנות השבעים, אחר הצהריים: הצגה יומית (חלק שלישי)

שנות השבעים, אחר הצהריים: גרמניה אחרת (חלק רביעי)
http://www.notes.co.il/boaz/21944.asp

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • גיל  On 06/13/2008 at 2:15

    האמת שממש לא הייתי בעניין של הפורנו הרך, אבל פטריק קים וכל חוברות הקומיקס היו חלק נכבד מעולמי, בעיקר טקס וזאגור. מעניין לראות איך דורות שלמים התעצבו מאותם ספרים וחוברות קומיקס, שבאופן שרירותי למדי יובאו אלינו ותורגמו לעברית.

  • אדון החצר  On 06/13/2008 at 2:23

    די ברור שמי שכתב את ספרי הפורנו ההם היו גיקים של הסבנטיז שלא זיינו בחיים שלהם. ולחשוב שאלה עיצבו תודעה של דור שלם…

  • ריקי כהן  On 06/13/2008 at 10:07

    שמה את כל הכסף שיש לי, וזה לא הרבה אמנם, על כך שאדון החצר צודק, ועוד יותר על זה שנשים, רובן, לא נהנות מסקס אלים כזה, כפי שתיארת. עלק גומרות בצעקות ודורשות עוד, אם הן לא זונות, הן זייפניות אדירות.

    אין שום דבר נעים בסקס שכזה. גם הרזומה שלי היה מתנער ממנו, תשאל את ג.ש שלך.
    ריקי, לא בית הלחמי.

  • שרמוטה  On 06/13/2008 at 10:21

    ז"א אני לא אוהבת סקס – אני אוהבת שאחרי שהבוסים מביאים בי הם חייבים לתת לי ג'וב כי לא נעים להם

  • ענת פרי  On 06/13/2008 at 15:33

    סוף סוף מישהו ששילם על הספרים האלה – אנחנו
    רק שאלנו אותם אחד מהשני.

    ולא ייבאו אותם ולא תירגמו אותם, אלא חיברו אותם במקור בעברית! אנשים שאתם מכירים דוקא, כי כמה מהם נימנים כיום על מיטב סופרינו.

    תחפשו אצל השכן אלי אשד ותגלו כמה דברים שיפתיעו אתכם.

    וריקי יקרה – כשקראתי את כל המשגלים בספרים האלה, שאחי הביא מהחבר, שהביא מהאח הגדול, שהביא מהחבר של האח הגדול, לא ממש הטרדתי את עצמי בשאלה מה אני אוהבת, אבל מהיכרות אישית עם כמה מהכותבים לא נראה לי שהיו להם בעיות בחיי המין, אז או היום, והם עשו את זה בשביל כסף – את הכתיבה, לא את הסקס.

    מה שכן, המון שנים פחדתי להגיד את המלה הזאת – מסוקס- הייתי בטוחה שזה גבר עם אתם יודעים מה.

  • שי טוחנר  On 06/13/2008 at 20:37

    את ספרי הסטאלאגים שהיו פופולריים לא פחות בזמנו…

    מישהו זוכר??

    לא יצא לי לקרוא אותם מכל מיני סיבות, אבל ראיתי שהיו מאוד פופולאריים בין החברה ה"גזעיים" ולא היורמים כמוני שהתעסקו כל דקה פנויה בספורט או מוזיקה…

  • siv30  On 06/13/2008 at 21:32

    כמה מאכזב לגלות שנולדתי לעידן שבו המילה סקס אפילו כבר לא הופיעה בספרים. הכל ברמזים דקים עד דקיקים שחייב הבנה עילאית.

    סקס אחר? בכלל יש סקס?

    כרגיל רשומה מופלאה ומענגת
    🙂
    שבת שלום בועז♥

  • avha  On 06/13/2008 at 23:00

    צחקתי כל הדרך אל הסוף.
    ת'נקס

  • מיכל  On 06/13/2008 at 23:47

    לנערות מ ט1, לא היה מושג שהבנים עוסקים בקריאת "ספרי תועבה" שכאלה. חשבנו שאתם חושבים שאנחנו סתם בנות נחמדות….

    היה תענוג לקרוא

  • קוראת אחת  On 06/14/2008 at 22:06

    אז כל הנשים ההן, בועז יקירי…קראו את הספרים ההם כמוני, עם פנס מתחת לשמיכה, וחלמו על הגברים שכמו פאטריק קים, פשוט באים ומהפנטים בעיניהם המלוכסנות…אגב, הן היו ירוקות..לא? חח…לא יאמן..אז גברים חולמים על נשים שחולמות על גברים…נהניתי מאוד (:

  • אלינור ברגר  On 06/18/2008 at 2:46

    הצלחת לשקף משהו שנשים לא כל כך מכירות וגם להביא את הטעם של התקופה ההיא, שבה באמת נערים קראו ספרים (פורנוגרפיים. היום הם לא קוראים כלום). פוסט נפלא.

  • טופי  On 07/07/2010 at 16:33

    אין ולא היתה אשה כמו הסוכנת מירנה אולברדסון, שהמלה "מושלמת" היתה קטנה עליה. היא היתה חכמה כמו שלושה פרופסורים, חזקה כחו רמבו שבלע את רוקי, ויפה כמו לארה קרופט אחרי שאלוהים גמר לשפץ את כל הפגמים שלה.
    והיא עוד דיברה שוודית.

  • יובל  On 07/07/2010 at 16:51

    הזכרת נשכחות, ספרות יפה תמיד היתה בבית, מתחת למזרן בהישג יד, מתישהו עוד בתיכון הפסקנו לצרוך את התחליף לא בגלל שחווינו אורגיות נטולות עכבות אלא כי הדיסק כבר היה מלא :-))

  • avivamishmari  On 07/07/2010 at 17:40

    למה "משהו שנשים לא כל כך מכירות"? אנחנו בהחלט קראנו, אבל זה לא היה מתחת לשמיכה אלא אחר הצהריים, עם עוד חברה… בד"כ מישהי מהבנות הצליחה להשיג עותק מאחד הבנים, וקראנו בשקיקה לפני שיהיה צריך להחזיר אותו. גם ב"בול" היו סיפורים פורנוגרפיים שכתובים מצוין, אם כי מופרכים לאללה (כבר אז הבנתי את זה).

  • llaliiblue  On 09/21/2012 at 9:42

    הזרנוק העצום?! 🙂 אז משם הגיע הרעיון (המופרך מה) שהגודל כן חשוב?

    ממש השץכנעתי ביני לביני שפורנו במילים עדיף על פניי פורנו ויזואלי. בילדותי לא היו ספרים כאלה, אני גדלתי על רומנים ופינטזתי על אהבה, כמה נורא! בדורי כבר גדלנו על האשליה שלהינות מסקס זה זול מאוד ומופקר. על אחת כמה וכמה במפגש ראשון, ובטח ובטח אם את רוצה גבר רציני, כזה שישאר לעוד כמה מפגשיים רומנטיים. חבל. בדורי, הפחידו את הבנות- כאלו שאוהבות סקס ולא רוצות לבדוק האם הטיימינג נכון והאם אנאלי יעשה אותן זולות בעיני הבחור, רק רוצות להינות ולצעוק לצעוק..

    תענוג מתוק לקרוא אותך כותב על ספרות זולה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: