קדימה, תריץ אחורה. קסטות וידיאו. שנות השמונים.

 קלטת וידיאו 

אחרי הצבא חיפשתי עבודה. בעיתון פורסמה מודעת דרושים של אימפריה של קולנוע, חברה שהקימה רשת להשכרת קלטות בתוך…סופרמרקטים. יוסי, ילד שלי נחמד. לך תביא חלב, לחם שחור אחיד, קינלי, שוופס, מילקי וסרט וידיאו.

 

צריך היה לסדר את הקלטות, לפתוח כרטיסים חדשים למי שביקש מנוי ולקחת "צ'ק פיקדון". כל מיני פרוצדורות. המשמרות היו מפוצלות. מ-9 עד 13, ושוב מארבע אחה"צ ועד שבע. מכיוון שגרתי קרוב לסניף, בכל הפסקת צהריים לקחתי סרט לצפיה.

 

אחרי שנדדתי כמתלמד בין הסניפים של פתח תקוה, אור יהודה וראשון לציון הגעתי לסניף במרכז המסחרי של קיראון. היו ארונות לפי נושאים. צְחוֹקִים וְקְטָעִים בארון אחד. קוֹמִי דְרָמִי ומתח ומכות – בארון השני. למעלה, רחוק מהשג ידם של הנערים הצעירים היה מדף של "ערומות". 

הלקוחות היו שונים ומעניינים. אסי דיין ביקש את הסרטים הכי אדיוטיים והקומדיות האויליות ביותר ("כי כשאני רוצה משהו עמוק, אני קורא פילוסופיה"). זמר תימני שאני אוהב חיפש "סרטים בלי מכוערות".

למה?

"כי זה עוזר להבין את העלילה".

עודד בן עמי מהטלויזיה לקח סרטים הוליוודים ישנים והבמאי הצעיר עמוס גוטמן ביקש שאשים לו בצד כל סרט שאני מוצא של ג'ודי גרלנד ובתה לייזה מינלי. חבר הכנסת גדעון פת ביקש לראות "את כל הסרטים הישראלים שיש לכם". שחקנית קולנוע צעירה ויפה לקחה בעיקר קלטות פורנו מהמדף העליון ("זה לצרכי מחקר") והיתה גברת לינדה בוסקילה, שבאה לחפש "סרטים על אהבה", כל יום בצהריים. לינדה בוסקילה היתה אמריקאית מחומצנת שיער שהתחתנה עם ברנש שהתייחס אליה כשפחה חרופה, והיא באה לקונן באזניי כל יום במבטא כבד. "אייב סין אול, מותק", היתה אומרת באנחה כבדה, "אין סרטים חדש? אייב סין אול". 

  

במהלך השנה ההיא ראיתי את כל הסרטים בספריה. בזמן המשמרת צפיתי בסרטים שלא הייתי רואה לעולם, מרצוני החופשי. קומדיות נאדים וחצ'קונים אמריקאיות, סרטי בורקס ואימה. בוא נפוצץ מיליון וסיוט ברחוב אלם, למשל. בהפסקות הצהריים בבית ראיתי סרטי איכות צרפתים: פרשת סטביסקי של אלן רנה. אלכסנדר המאושר. האנגלים באים, האנגלים באים.  חקירה באפלה. המעגל האדום. נוסע עובר בגשם. לילה על העיר. הייתי צופה בהם תוך כדי ארוחת צהריים עם אמא שלי, שהשתגעה על אלן דלון.

 

ובלילות ערכנו מרתונים המוקדשים לבמאים ושחקנים. חמישה סרטים של קן ראסל ברצף בפסטיבל קן ראסל לחברים. מתחילים עם טומי, ממשיכים עם שדים וצ'ייקובסקי ומקנחים בלמות בעד תשוקה ומצבים משתנים (משום מה, דווקא את סרטיו של ראסל העבירו מהר לקלטות וידיאו).

אף פעם לא הבנתי את ההגיון מאחורי הפצת הסרטים. מדוע פריז, טקסס יצא בוידיאו, אבל אף לא אחד מסרטיו המוקדמים של וים ונדרס. מדוע פליני היה בשפע, אבל פאזוליני לא. אבל מה שהיה, ראינו. עשינו לנו פסטיבל ג'ון יוסטון עם האיש שרצה להיות מלך, אוצר מסיירה מדרה והנץ ממלטה, והמשכנו לפסטיבל המפרי בוגרט עם קזבלנקהמלכה אפריקאית וקי לארגו. ופסטיבל אל פצ'ינו. פני צלקת, שוטטות וסרפיקו. ופסטיבל קלינט איסטווד, עם הארי המזוהם על כל המשכיו, הצלפים ופרש חיוור.

 

 

החיכוך המתמיד והיומיומי עם צרכני הקלטות גילה לי משהו מעניין, אז. ראשית, שכמעט כל המין האנושי אוהב לראות סרטים. שנית, שרוב רובו של המין האנושי מעדיף סרטים מחורבנים. לא יודע למה. הייתי ממליץ על סרטים שריגשו אותי, והם היו חוזרים חמוצי פנים ומאוכזבים. הייתי שואל אותם, בזהירות, על סרטים איומים שהחזירו, ופניהם היו זורחות באור יקרות. "סרט נהדר", אמרו לי על ספר נשים.  "סרט מצויין. אמין מאוד", סיכמו את רוקי 3.

  

מדי חודש היה מגיע משלוח חדש. ארגזי קרטון חתומים במסקינג טייפ. החיטוט הנרגש בקרבי הארגז הפעור, לראות מה חדש והשילוב הבלתי נתפס שבין ז'אנרים באותו משלוח: שיגעון של מסיבה וגם אלוירה מאדיגן וגם קונילמל בקהיר והצילו את המציל ותתכופפי, חלק 2, כלבי הקש ושבדיות אמיתיות אוהבות את זה ככהאיש המרתון וקח אותי מאחורה.

 

זבן בספריית וידיאו יודע בדיוק מי רואה מה. קיימים שלושה סוגים עיקריים של צרכני פורנו. הבה ניתן בהם סימנים.

השמים זין: אלה לוקחים את "הנימפומנית הסטודנטית" ושואלים אותך במבט נוקב: זה טוב, זה? רק כדי שתבין שהם לא דופקים חשבון לאף אחד.

סוג אני-לוקח-פורנו-וזה-לא-אומר-שאני-אדיוט: אלה שמים שתי קלטות שונות, "הפה הלוהט" ו"האיש שרצה להיות מלך", זו על זו, ונותנים לך לרשום.

הסוג האפולוגטי: לוקח את "הרפתקאות אנאליות" אבל דואג להסביר לך ש"זה לחבר שלי, אני לוקח לו את הסרט, רק שתדע, אם אשתי שואלת משהו".

 

החבר שלי, שי, היה מגיע מדי יום לשבת איתי קצת, לצפות ביחד באיזשהו ג'אנק במכשיר הטלוויזיה שהיה בספריה, לשתות שוקו משקית וללעוס לחמניה.  לעתים קרובות הוא היה מסבך אותי עם הקליינטים.

"אני מחפש איזה סרט מקצועי", אמר אחד, ערס ידוע בקיראון.

קח את זה, הרצין שי והניח בידו של הערסוואת את "פרובידנס" של אלן רנה.

"מקצועי?"

מאוד מקצועי. זה יפתח לך ת'ראש.

 

הוא חזר אחרי שעתיים, אדום מעצבים. "איפה הדפוק החבר שלך? מה זה הסרט הדפוק הזה? יפתח לי ת'ראש? אני יפתח לו ת'ראש!

טוב, לא צריך לכעוס, אני אזכה אותך. זה רק סרט.

 

אחד אחר, אדום פנים ומדובלל שיער, היה מכור לסרטי בורקס. בכרטיסיה שלו היו 49 חיובים ל"כץ וקרסו" ועוד 28 רישומים ל"צ'רלי וחצי". אז שי דחף לו ליד את "ג'ולייטה של הרוחות".

נתת לו פליני? הזדעזעתי. השתגעת? תברח מפה מהר לפני שהוא יחזור!

 

ההוא חזר אחרי חצי שעה.

"זה סרט זה???"  שאג. "אין שום קשר בין תמונה לתמונה!"

אהההההההה…

"תזכה אותי! תמחק לי את החיוב".

אתה רוצה לקחת משהו אחר במקום?

"כן. תביא לי משפחת צנעני".

אחרי שנה עזבתי את ספריית הוידיאו והלכתי לעבוד במכון הישראלי לקולנוע, באירגון הקרנות והרצאות. זה היה מעבר חד ליקום אינטלקטואלי שבו מלכו נחמן אינגבר, יכין הירש, דני מוג'ה ומאיר שניצר. תוך שנתיים חויתי את שני הצדדים של הקולנוע, את ה-FILMS מול ה-MOVIES, את הפן העמוק ואת הרדוד ביותר, את הרוחני ואת הזול, את האמנות ואת הבידור. בסופו של דבר, הבנתי, זה שלי וזה גם כן.

 

מלמעלה: בוא נפוצץ מליון, פרובידנס של אלן רנה ונשים אוהבות של קן ראסל

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מיא עשת  On 05/24/2008 at 10:35

    נפלא.

  • יגאל  On 05/24/2008 at 10:37

    בועז,
    אני עוקב אחרי הפוסטים שלך תקופה ארוכה ונדהם כמעט תמיד איך אתה מצליח לגעת באיזושהי פיסת חיים שלך שבאופן מוזר ולא ברור, גם אם לא חויתי אותה במישרין, אני מרגיש כאילו הייתי שם גם כן. אני חושב שאלו התחושות המשותפות שכנראה כולנו חולקים בגילאים ובתקופות השונות.

    מצטער על הקדיחה, פשוט ריגשת אותי שוב. כמו תמיד.

  • דב  On 05/24/2008 at 10:38

    פעם ראשונה קורא אותך.

    הכתיבה יפה. מעניינת. יש לך מה לומר.
    מכאן כדאי ללכת הלאה.
    למה שלא תכתוב בפורמט יותר רחב. יותר מחייב? ספר, למשל? יש לך עתיד גדול בזה.

    בהצלחה.

  • מיה שרון  On 05/24/2008 at 10:40

    קטע מעולה. חבל שכה מעט ייחשפו אליו

    הכתיבה שלך ראויה לבמה נפוצה יותר. כתוב ספר

  • אלינור ברגר  On 05/24/2008 at 10:50

    נפלא. נפלא.

  • יעל מסביון  On 05/24/2008 at 13:11

    הזכרת לי חנות להשכרת סרטים שהיתה בגבעת סביון, במין מרכז קטנטן איפה שהיה פעם "קפולסקי"

    הייתי הולכת ברגל מגני יהודה עד לחנות בכדי להשכיר סרטים ההליכה היתה כגודל הגלות אבל כשהייתי יוצאת משם כבר רציתי כל כך לראות

    ואז באו הסרטים הצרובים וזה גמר את החנויות האלו. חבל

  • גלית חתן  On 05/24/2008 at 14:29

    לא היה לי מנוי בספריית וידיאו או בספריית DVD, אולי בגלל יותר מדי הרצאות של נחמן אינגבר שהוציאו לי חשק מהכל. גם אחרי כמה שנות דממה לא עשיתי מנוי, פשוט חזרתי לקולנוע וגיליתי את ערוצי הסרטים.

    ובעקבות הפוסט – האם ראית את קדימה, תריץ אחורה? אם לא ראית, רוץ. סרט מקסים של מישל גונדרי. לא בורקס ולא פליני, משהו באמצע.
    🙂

  • אורי קציר  On 05/24/2008 at 16:15

    פוסט מצוין, כרגיל. אני די מזדהה עם מה שכתבת.

    מה שנוגע אלי, פיתחתי התמכרות עזה לסרטים ישנים בתקופה שבה עמנואל הלפרין הקרין כאלה בערוץ 1 ("סרט חצות" קראו לזה) ואחר כך בראשית ימי הכבלים, כשהוקרנו המון כאלה משום שרכישתם היה זולה להפליא. פרנק קאפרה, ארנסט לוביץ', בילי ויילדר, ג'ורג' קיוקור, כאלה.

    לעומת זאת, תורם של הסרטים הגרועים באמת הגיע בתקופות שלא עבדתי, לא למדתי וגמרתי את הספרים.

    ככה יצא שעשיתי לעצמי יום דובי גל, עם "ספר צמרת", "מלך הסלים" ו"ד.צ. חוף אילת".

  • Jack-In-Box  On 05/24/2008 at 19:13

    תודה בועז, נהניתי כרגיל. נדמה לי שהצילום בפוסט שלך צולם בחנות תקליטים אלטרנטיבית ולא בספריית וידיאו

  • Jack-In-Box  On 05/24/2008 at 19:14

    החנות לא בגריניץ' ווילאג', אלא באיסט וילאג', אם אני זוכר נכון. לואר-איסט-סייד.

  • ד"ר איתן רונן  On 05/24/2008 at 20:00

    CLERKS לא צולם באיסט וילג', אלא בניו ג'רזי. כולו צולם בניו ג'רזי בתקציב של 27,000$

    החנות שבה צולמה הסצינה היא
    Comic World
    וכתובתה היא
    1690 Route 38, Mount Holly, New Jersey

    הצילום למעלה בפוסט לקוח מסרט ההמשך
    CLERKS 2
    ואפשר לדעת את זה מהעובדה הפשוטה שהסרט הראשון היה בשחור לבן, ורק השני היה בצבע

    החנות שצולמה בסרט ההמשך היא
    Quick Stop Groceries
    גם היא בניו ג'רזי
    וכתובתה
    58 Leonard Avenue

  • ניו יורקי אחד  On 05/24/2008 at 20:07

    רחוב 4, בין השדרה השמינית לתשיעית

    אחלה חנות באמת אבל לא צילמו שם את התמונה.

    OTHER MUSIC
    15 E 4th Street

    http://www.yelp.com/biz_photos/j1tCyT77tSAIK0N-ogQy_w?select=C-C4XvyRz-qkvE_DU8s7ZQ

  • נעם  On 05/24/2008 at 21:10

    סרט טוב CLERKS
    אפילו לא ידעתי שהיה המשכון……….
    ואגב אין סתירה בתחומם צרלי וחצי וחגיגה בסנוקר הם סרטים מוצלחים
    זה לא מפריע לראות פליני ……

  • רונית  On 05/24/2008 at 21:14

    ולקורות חייך שתמיד ממשיכות להפתיע. כאילו לא רק בהקשר לסרטים, החיים שלך מתנהלים בכמה עולמות מקבילים, וכל אחד מעשיר את השני.
    ואני לא יודעת אם זה הזכרון המעולה שלך או פשוט יכולת התיאור, שכאילו אתה חווה את זה עכשיו ומעביר כל טון וכל מבט – הפוסטים שלך הם חצי סרט.
    מאד הצחקת אותי.
    ביצים של פיל יש לך לתת לערסים את ג'ולייטה של הרוחות.
    הארת באור מעניין מאד את חייהם של זבני הספריות.
    יאללה הולכת לראות רוקי 3.

  • אודי  On 05/24/2008 at 23:51

    לאות הזדהות עם חוויותיך אני ממליץ על הקטע האלמותי הבא של החמישיה

  • עמיחי שלו  On 05/25/2008 at 10:06

    תשמע, יש לך כבר חומרים לספר, לדעתי

  • שרון רז  On 05/25/2008 at 13:34

    ענק, ענק
    פשוט התפקעתי מצחוק, בועז, כמה וכמה פעמים לאורך הפוסט הנהדר הזה
    אחח, זה עשה לי טוב, אחלה קומדיה ריאליסטית. אתה מוכרח לכתוב ספר.

  • ערן  On 05/25/2008 at 22:43

    מצחיק וגם כתוב מעולה

  • איציק  On 05/25/2008 at 23:53

    כתוב חי ומשעשע,
    וגם מזכיר ימים נשכחים,
    יופי!

  • איתי נאבוקוב  On 05/29/2008 at 10:32

    היום קל לשחזר: אימיול, טורנטים – ואפשר לבנות ספריה מחדש. אבל רק של סרטים, לא של זיכרונות.

  • בועז  On 05/29/2008 at 23:27

    הדבר האמיתי הם בתי הקולנוע שהולכים ונעלמים מן העולם

  • Jack-In-Box  On 06/07/2008 at 23:53

    יצא הסרט של אורי זוהר "3 ימים וילד" בדיוידי,אם מעניין אותך:

  • אסנת  On 01/24/2010 at 12:13

    כמו תמיד המאמרים שלך לוקחים אותי לתוך החוויה, כמו לצפות בסרט בעצם.
    עדיין שמור אצלי המאמר שלך משנות התשעים שגזרתי מהעיתון ("שיר בבוקר בבוקר"). עונג!!

  • פאצינו  On 01/12/2012 at 17:48

    גם אני עבדתי באחד הסניפים של אימפריה של קולנוע, אני כל כך מזדהה איתך.
    זה היה ממש מבט על החברה,אפשר היה לעשות מחקר על האנשים.
    כל מילה בול!

  • הילה  On 08/30/2012 at 13:28

    על זה אומרים -LOL נדמה לי:)
    לא ראיתי אף אחד מהסרטים שציינתי. בחיי. אני גרועה בסרטים, אבל לגמרי. לא מסוגלת לראות סרט אחד באורך שלם לבד, אם לא מושיבים אותי, יושבים יחד איתי, מחבקים אותי שלא אזוז. לסבלנות שלי יש סף מאוד מאוד נמוך. אני מאשימה את הכוכבים בזה, אבל זה סתם מיקור שליטה חיצוני.

    בקיצור, בועז, אתה כותב נפלא וזה מה שרציתי לומר. כתוב ספר!

  • יוסף ע  On 09/30/2012 at 16:36

    אמייזינג עבודה, שתי עבודות שתמיד פנטזתי עליהן, אבל איכשהו נשארתי רק מהצד הצרכני – מוכר בחנות רקורדז(שם גם יצא מיטב כספי במשך השנים) ומוכר בספריית וידאו.

    היום אני בוכה מעצמי שהתחביב השני שלי (אחרי מוזיקה) היה הסרטים הארוכים בסינמטק הקרוב לביתי – צריכה מוגברת של ספרי שואה בנעורים הובילה אותי גם להיות נפעם מקלוד לנצמן וסרטו החשוב באמת (השואה הוזרקה אלי לתת מודע, אבל אני לא מצטער) כמו גם מסרטיו של ונדרס, שעדיין מאוד חביבים עלי בגלל איטיותם השלווה.
    גם אני בזתי ל"בורקס" של פעם והיום אני ממש כועס על עצמי שהפסדתי בטח כמה דברים חשובים בז'אנר. אבל כפי שכבר נאמר כאן בעבר אם אורנה בן דור מביימת מעושרות ושמחה על כך כנראה שיש ערבוב בין גבוה לנמוך רק שלעיתים כדאי לדעת באיזה צד אנחנו.

  • ניר  On 07/12/2015 at 5:30

    אין דבר רומנטי יותר מקלטות וידאו. תמיד אומרים לי שלתחושה הזאת קוראים נוסטלגיה, ובמהלך השנים הדברים מתייפים אך זאת לא המציאות. לא היה ולא יהיה כריח הקרטון המאובק של עטיפת קסטה ישנה, עם הצ'יפ השבור מקדימה והמדבקות הלבנות המתקלפות עם הפסים השחורים הדקים האלה. כל השמות שכבר כמעט קיימים היום כמו JVC ו-TDK. הריגוש כשמגלים שהסרט עדיין עובד גם אחרי כמה חודשים, התספורות הנפוחות, הבגדים הצמודים והתמימות, או התמימות.
    היום הכל נקי והגייני, מכניסים דיסק והוא עובד, לוחצים על MP4 והוא עובד (עם כתוביות בילט-אין!).

    אין רעש, אין שלג, הכל צפוי וידוע. אני מתגעגע לעולם ההוא, הבלתי-צפוי ושמח שנולדתי אז ולא היום.

  • מנעולן באשדוד  On 08/18/2016 at 15:04

    פוסט גדול הסברת לי בדיוק מה שהייתי צריך תודה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: