התמונות שלי

גשם אנגלי. צילום באדיבות: גלעד ענבר

 

גשם ירושלמי. גן סאקר בחורף. צילום: גלעד ענבר

 
יש מעט מאוד דברים שאני אוהב כמו לשבת בחדר כשבחוץ יורד גשם, והטיפות זולגות על החלון. אני מכור לגשם. אני מסוגל להתבונן שעות בגשם שיורד בחוץ, ולא להשתעמם, בין אם זה בלונדון ובין אם זה בירושלים.
 
 

אוקטובר 2008. צילום: גדי שמשון

 

לו ריד ולורי אנדרסון, ניו יורק

 
החיבור בין השניים האלה מקסים. שני יוצרים גדולים ודגולים ברגע של אינטימיות בחורף. שימו לב לילד מאחור, על האופניים. פרט קטן שעושה את התמונה הזו להרבה יותר ממה שהיא
 

מתוך הסרט "מגדל הדבורים", 1986

 
אני משוגע על תיאו אנגלופולוס (ראיון שלי איתו תמצאו כאן). הוא יוצר סרטים מהחלומות הפרטיים שלי, הוא משדר היישר מתוך עולם הרגשות שלי. בתמונה: מרצ'לו מסטרויאני והאישה שאיתו הולכים ברחובות, צפון יוון, בחורף, אל בית קולנוע ישן ונטוש – שם הם יתפשטו וישכבו. רגע של חסד זמני בתוך עולם הולך ומתמוטט. המוזיקה בסרט היא אלני קרנדרוי, מלחינה יווניה דגולה, שכתבה את פסי הקול לרוב סרטיו של המאסטר.
מגדל הדבורים, פס הקול
 
 

בועז, עמי ושי. חזרה ברחוב הגדרות 40 בסביון. השנה: 1983

 
נורא אהבתי את הבית ברחוב הגדרות. בית ישן, עם מרצפות שבורות, קירות סדוקים, צמחיית פרא, פרדס מלא תפוזים ומנדרינות מאחורי הבית, דלת חדר שינה שנפתחת אל הלילה. שילמנו 300 דולר לחודש תמורת הזכות הגדולה לגור בו, לנגן בו, לשמוע מוזיקה ימים ולילות, לעשות מרתונים של וודי אלן ושל קן ראסל מקלטות וידיאו מאימפריה של קולנוע, ספריית הוידיאו המיתולוגית. אני בטרנינג של אדידס, חולצה לבנה והרבה שיער על הראש, והפסנתר הוא אותו אוטובאך אוסטרי נפלא שנמצא עד היום בביתו של אבי. שי בנעלי בית של המגפר. עמי רציני וחרוץ על החשמלית
 

Borderline

בורדרליין, חנות הוינילים והדיסקים במדרחוב של דאבלין. מוכר מיליטנטי שלא מוכן להשמיע ללקוחות דיסקים שהם מבקשים, אם מדובר ב"חומר מחורבן" לדעתו
 

יוסי בבליקי ואני. צילום: אילן בשור

 
אני מת על התמונה הזו. היא משקפת בדיוק נמרץ את רצונו של יוסי, חברי הטוב, להישיר מבט קדימה, אל תוך המציאות, אל מעבר לשקרים וההבלים, בזמן שאני קצת מסתתר, קצת מאחור, מתחבא מעבר לסיגריה (מרלבורו) ומשקפי שמש כהים. אני מעריץ אנשים שמסוגלים לעמוד מול החיים, מול אנשים אחרים, ולשיר. אין בי שום דחף לשיר. אין לי כשרון זמרה. מאז ומתמיד כל מה שרציתי היה רק לנגן פסנתר
 

תמונע, ינואר 2007

 
…ולמרות הכתוב לעיל, קולות אני דווקא כן יודע לעשות…
 

עדנה גורן ואני, אולפן 8, 88FM

 
את עדנה גורן אהבתי בגיל הנעורים בגלל האלבום משירי סשה ארגוב ו"מנדלבאום" ושיתוף הפעולה עם קובי
רכט וכל הג'אז הזה. בשנת 1990 הלכתי לגלות עבור עיתון "חדשות" לאן-נעלמה-עדנה-גורן ומצאתי אישה מקסימה בבית ברמת גן, שמרוצה מאוד מחייה, למרות שהיתה שמחה לשיר יותר. התרבות הישראלית לא פינקה מספיק את עדנה גורן – זמרת וירטואוזית – אבל כשהיא באה לבקר ברדיו אשתקד לא החמצתי הזדמנות להצטלם איתה
 
 
בירושלים, צילום משנת 1977. מעביר את הקסם המלנכולי שזכור לי מהטיולים עם ההורים שלי בשבתות לעיר הבירה, עם ארוחות הצהריים באמריקן קולוני או אחת המסעדות הערביות בצד המזרחי
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אסתי  On 05/20/2008 at 21:40

    והתמונות…

    ובעיקר שמחתי על הקטע עם עדנה גורן, אחת הזמרות הנפלאות ביותר שקמו לנו שלצערי הרב לא זכתה מעולם בהכרה שהיתה ראויה לה.

    זוכר שהיא שרה את מנדלבאום – קח אותי אל החומה?
    אפרופו ירושלים. אגב מתי אנחנו נוסעים לאיזה בראנצ' או אחורי צהריים קסום באמריקן קולוני? מזמן לא הייתי שם.
    נביא את המצלמה ונעשה איזה פוסט ביחד, משהו?

  • שרון רז  On 05/20/2008 at 21:41

    אוי, איזה מזל שנכנסתי לרשימות עכשיו, איזה יופי
    גשם על החלון, נהדר, ואם אפשר בתוך בית באנגליה אז בכלל טוב
    הצילום של ריד ואנדרסון מעולה, נראה כמו ברציף החדש, ה-דק, בנמל תל אביב המחודש, אפשר לטעות, באמת מדהים החיבור הזה של שני כוחות כאלו לאהבה אחת, והוא איש קשה, גם החיבור בין קייט בוש לפיטר גבריאל היה חזק בזמנו
    הם עושים את זה בבית קולנוע נטוש? אני חייב להיזכר ולראות
    הצילום שלך עם עדנה גורן נורא יפה, מקסים לגמרי
    והצילום האחרון מירושלים מדהים, ענק, משהו אחר

  • קשישה ירושלמית  On 05/20/2008 at 23:20

    בתמונה האחרונה ששמת,ובונים מפלצת נדל"ן מכוערת.

  • רונה צורף  On 05/21/2008 at 10:42

    בירושלים אין שכונות או אפילו בית אחד שבנוי מלבנים אדומות ובסגנון כזה כמו בצילום הראשון ..

    …אבל כן יש בלוקים בירושלים, שכונה שלמה של בלוקים בקטמון שבנויה מלבנים אדומות וכמובן גם בית חולים הדסה עין כרם (בחלקו הישן והאותנטי)…

    …פעם, כשהיינו ילדים והיינו נוסעים כל כך רחוק מחוץ לירושלים כדי לבקר יולדות או חולים בהדסה, היינו בטוחים שאנחנו באירופה, במיוחד אם היה סגרירי, אפור ורטוב.

    אח…ירושלים בחורף היא הדבר הקרוב ביותר ללונדון שאפשר לקבל כאן !

  • גילי (נוסטלגית)  On 05/21/2008 at 10:45

    "מגדל הדבורים".

    יש לך מושג איך היא נקראת ואיפה אני משיגה אותה?

    אודה לך מאוד על כל עזרה

    מעוד נוסטלגית שמנסה להשתלב דיגיטלית
    ((-:

  • מני  On 05/21/2008 at 12:05

    הכי כייף בעייני זה להיות בחוץ שיורד גשם, חולה על זה!!
    מאז שאני זוכרת את עצמי בתור ילדה קטנה, יורד גשם והלב שלי ממריא החוצה, הכי כייף שהטיפות על הראש…והריח באוויר פשוט מחמם את הלב

  • דוד שליט  On 05/21/2008 at 15:51

    זוכר את הסצינה ההיא בסרט "מגדל הדבורים". יכול להיות שפסי רכבת עברו ליד הקולנוע העזוב, או שזה הדמיון שלי?
    האותיות המחוקות של הסרט האחרון על בית הקולנוע, אני מתודה של היצ'קוק, או שלא.

    יופי של צילום, אתה ובבליקי, שונים וביחד.

    עדנה גורן ענקית. כמה חבל שהיא לא ממשיכה ומזדקנת על הבמה. למה צריך תמיד להיזכר בגעגוע כמה ג'זית ועוצמתית הייתה פעם

  • avha  On 05/23/2008 at 19:15

    הכי אהבתי את התמונה של לו ריד ולורי אנדרסון.
    אהבתי מאד גם את התמונה שלך עם בבליקי, כיוון שאתם "לא ביחד" (ביחס הפוך למציאות, ככל שקראתי אותך נכון עד כה).
    אבל, זו התמונה עם עדנה גורן שהביאה לי איזה אגרוף נוסטלגי..כמעט שכחתי ממנה.. וכמה אהבתי אותה כילדה.

    אגב, קראתי בשקיקה את הראיון המצויין עם תיאו אנגלופולוס. איזה תשובה הוא נותן על השאלה לגבי פליני..אחחח… וכמובן,תשובתו האחרונה!!!

    תודה רבה.

  • אוטרפה  On 06/06/2008 at 1:40

    יש סיכוי שיש לך את הראיון ההוא עם עדנה גורן על סופט קופי איפשהו?
    ונגיד, אם יש לך אותו, שאתה מפרסם אותו, אם זה חלילה לא פוגע בציפור הנפש של זכויות היוצרים של "חדשות", ז"ל?
    תודה,

    נועה

  • תמר  On 09/24/2009 at 12:54

    לא נכון, אלה הם בתי סעידוף, השוכנים ברחוב יפו קרוב לשוק, והם דווקא לשימור. מה שהורסים זה דווקא את הצד השני…

  • llaliiblue  On 08/30/2012 at 14:43

    וואו. כמה יופי יש בתמונות האלו של הגשם. אני מטורפת על גשם. טיפות גשם עושות לי שמח בלב (זה לא היה כך תמיד).
    הצילום בירושלים יפייפה, ירושלים מעולם לא נראתה לי יפה ככה, כמו שהיא בתמונה שצילמת. תמיד סואן שם ומאוד מואר.
    יפה הפרשנות שלך לתמונה עם יוסי בבליקי, החספוס שלך עובר מסך. יפה איך שבדיוק בתמונה אחת מתחתיה משתקפת רכות ואיזו נלהבות כזו מקסימה.

    • בועז כהן  On 08/31/2012 at 12:19

      גשם הוא אחד הדברים הכי יפים בטבע, אולי מפני שהוא כל כך נדיר.

השאר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: