זונות בספרות

 

בהקדמה שפירסם למהדורה הראשונה של "רוקסאנה", שיצאה ב-1724, כתב הסופר דניאל דיפו:  "סיפורה של הגברת היפה הזאת מדבר בעד עצמו….יצירה זו אינה סיפור אלא היסטוריה".
 
האמנם רוקסאנה היתה או לא היתה? אין זה משנה, כי בבסיס הרומן היפה והחתרני הזה עומדת אשה בעל קסם אישי רב, יפהפיה ההופכת מאשת איש ואמא לילדים לאשה הנאלצת להילחם בגורל ובקשיי הקיום. בעלה זונח אותה, ובמאה ה-17 היתה לכך משמעות אחת בלבד: גזר דין חמור. אשה לבדה לא יכולה היתה להתקיים בכבוד, אלא לשרוד בעוני ובייאוש עד מותה החטוף, בגיל צעיר.
 
אבל רוקסאנה לא מוותרת, ולכן היא בולטת כדמות מעניינת. היא נאבקת בגברים נצלניים ואטומים, והופכת את להב החרב בידה, וחוטבת לעצמה את הנתיב העצמאי שלה. היא הופכת את עצמה לפילגש ולמאהבת – או במלים אחרות זונה יקרה המוכרת את גופה בסכומים גבוהים – זוכה בתואר אצולה ומעבירה את השליטה בחייה, לידיה. התובנות של רוקסאנה מפתיעות גם קורא בן המאה ה-21.  אין לה הרבה דברים טובים לומר על מוסד הנישואים, המעמעם את התאווה שבין גבר לאשתו והופך לשיגרה מעייפת.  "גיליתי כי באישה נוהגים בשיוויון נפש ואילו בפילגש בתשוקה רבה", היא אומרת, "אישה היא בבחינת מנהלת משק הבית ופילגש היא מלכה…האישה סופגת אלף עלבונות ונאלצת לשתוק או להיפרד מבעלה. פילגש שנעלבה מתכבדת ולוקחת לה גבר אחר…"
 

רוקסאנה היא פילגש, וככזו – היא מנצחת בכל החזיתות את הגברים המתאווים לחסדיה. היא מחליטה עם מי ומדוע לחלוק את יצועיה וגובה סכומים נאים בזכות השימוש המושכל במכמני גופה.  "רוקסאנה", לצד היותו רומן קלאסי, מטפל בביקורתיות גם בקפיטליזם העיוור, בחומרנות הגסה, ביחסי הגומלין שבין כסף לבין האדם הפשוט, בין סקס לבין הון. כל החומרים הללו הופכים בידיו של דיפו הרדיקלי והנבון לתכנים שניתן לדון בהם ולהזדהות איתם גם ב-2007, בישראל שבה אמביציה כוחנית של בעלי הון מוחקת כל ערך אנושי ממשי.  האנשים, בעולם שמתאר דיפו וגם בעולם שבו אנו חיים עכשיו, הם בסך הכל כלים על לוח שחמט גדול המשוחק בידי בעלי העוצמה. "רוקסאנה" עשתה את הדבר החכם ביותר שהיתה יכולה לעשות: היא הפכה את עצמה למוצר, מכיוון שלמוצר הזה היה ביקוש עצום. וכשיש ביקוש עצום, אפשר למכור ביוקר. מאוד ביוקר.
 
לפי "רוקסאנה" פילגש היא רק מלה, סוג של מושג בעולם שמטשטש את מובני המושגים הישנים. בסופו של דבר

היא זוכה בתואר אצולה. היא מכנה את עצמה "מלכת הזונות", אשה חסרת מוסר מיני, המשתמשת בגופה לתענוגות ולצבירת הון והשפעה. במה שונה הדבר מבעל נכסים המשתמש בכספו לשנות את חייהם של אחרים?
 
"רוקסאנה" מאפשר דיון בהסטוריה של הזנות בספרות. על פי רוב זונות נחשבו לנשים נקלות, ואחריתן ברומאנים ובסיפורים הקצרים היתה רעה ומרה. גם ל"רוקסאנה" היו סופים שונים, שנמחקו או נערכו בהתאם לרוח התקופה והארץ שבה יצא הספר של דיפו לאור.  קשה היה לקבל את העובדה שמלכת הזונות מנצחת בסוף את הערכים השמרניים. בחלק מהמהדורות היא מתה בסוף. בחלק אחר היא נפלה ממעמדה. לא לזה התכוון דיפו. הוא רצה את רוקאסנה כאישה חזקה, מינית ומנצחת. אבל אחת כזאת יכולה להופיע רק במאה ה-20 או ה-21. לא קודם לכן.

 

ספרים מפורסמים עסקו בנשים שעשו שימוש בגופן הסקסי:

"פאני היל" של ג'ון קליילנד – נערה עניה הנקלעת לבית בושת ונאלצת לשכב עם גברים ולעבוד למען הסרסורית שלה, ומצד שני מגלה את התשוקה הגופנית האדירה שלה ותאוותה העזה לסקס

"פנטליאון ושירות המבקרות" מאת מריו ורגס יוסה – על איש צבא תמים ושמרני המתמנה לנהל שירותי זנות לחיילים

"מנון לסקו" של אבה פרבו – שבו מנון מגורשת לאמריקה עם עוד יצאניות הנשלחות לספק את רעבונם של רווקי המושבות הצרפתיות הנידחות

 "גבר מזדקן" של איטלו סבבו, שבו  גיבור הספר מתאהב בזונה צעירה שעושה את מה שמשתלם לה, במקום להחזיר לו אהבה

"אהבת" של דינו לוצטי, על אדם המעדיף לקנות סקס בכסף, במקום לנסות ולהתאהב ולהתחייב

ביתן היפהפיות הנמות, של חתן הנובל היפני יסונארי קאוואבטה, מציג את אחד מבתי הגיישות ושואל שלל שאלות מעניינות (גם) סביב מהות הזנות

פרופסור אונרט, של היינריך מאן הגרמני עוסק במורה סמכותני ומטיל אימה, מאושיות עירו, המתאהב בזונת קברטים. הספר שימש בסיס לסרט הנודע 'המלאך הכחול' בכיכובה של מרלן דיטריך

 

מרלן דיטריך

 

 

בספר "לנשק את פי הבתולה" של דונה מ. גרשטן, למשלן, מתוארת מציאות של זנות מודרנית, מתוך בחירה, במקסיקו. זו ארץ עניה, שהדת הקתולית שולטת בה וקשה לנוע ממעמד נחות אל מעמד גבוה יותר. ואדולפה מגדלנה בכל זאת מחליטה לטפס והיא מזנקת מילדות פשוטה ועניה לנעורים שופעי הורמונים של חיי פילגש מחוזרת. מקסיקנים עשירים ותיירים מזדקנים וחמדני נעורים מבקשים תענוגות, והצעירה מחליטה שניצול הוא הדדי. "שניכם אומללים במידה שווה" (עמ' 49), היא אומרת. גואדלופה מגדלנה היא אשה שרוצה לנצח, והיא עושה זאת בכלים שנתן לה הטבע. 

 

באותו אופן מנצחת גם מיי, היפה וההרפתקנית, גיבורת הספר כיסא הקשירה של קתרין הריסון – מיי שבורחת ממשפחתה הסינית השמרנית שרוצה להשיא אותה בניגוד לרצונה והופכת את עצמה לזונה מרצון בבית בושת לתיירים עשירים. מיי מחליטה בעצמה את מי לענג, ועד כמה, ובסופו של דבר היא גם מתחתנת עם אחד הלקוחות שלה, שמתאהב בה, יהודי אוסטרלי המנהל עסקים בין היבשות. השמרנות הנוקשה עומדת בספרה של קתרין הריסון (מחברת הספר "הנשיקה") מול תאוות החיים המתפרצת, המאפיינת נשים צעירות, אך מדוכאות, בסין כמו באפריקה או ישראל.
 

 

דרום אמריקה וזונותיה מככבת גם ב"זיכרונות מהזונות העצובות שלי" של גבריאל גרסיה מארקס, ספרו הלירי והלא מתחסד המאפשר לדון בסוגיית הזנות – הסוגיה העתיקה ביותר בעולם, ולא רק המקצוע הישן ביותר – מכיוון שאין זנות אחת דומה למשניה.  מעניין לבדוק איך נשים (קתרין הריסון, דונה מ. גרשטן) כותבות על מכירת הגוף ואיך גברים (דיפו, מארקס) מתארים את אותו תהליך עצמו. דווקא נשים כותבות על הסקס כמוצר צריכה באופן פשוט יותר ופחות מעורפל, מוסרית. הן הריסון והן גרשטן מבינות את מורכבותה של התמונה ולא עושות ענין גדול מעצם המעשה. הכוח הנשי, ההעצמה באמצעות המכשיר החזק שנותן להן גופן המגרה, מעסיק אותן הרבה יותר. גם דיפו התעניין בכך, אבל גברים אינם יכולים להפנים את נקודת המבט "הנחדרת" (כפי שמתארת זאת אנדריאה דבורקין, הפמיניסטית הרדיקלית המפורסמת, מחברת הספר "משגל").  

 

 

כמו רוז אלפונסין, מ"הגברת עם הקמליות" כך גם נלי ארקן, קנדית דתיה שבחרה להיות זונה והיא עצמה גם גיבורת ספרה האוטוביוגרפי "זונה". ארקן מתארת את הקשיים אבל גם את התענוגות, באחד הספרים המיוחדים שנכתבו בגוף ראשון נקבה על המקצוע העתיק בעולם, על המהות הזנותית

לא חלמתי את הגברים האלה, באלפיהם, במיטתי, בפי, לא דמיינתי את הזרע שלהם עלי, על פני כי בעיניי ראיתי הכול וזה עדיין נמשך, בכל יום כמעט…רק בגלל זנותי, בגלל ייעודי, למצוץ להם, למצוץ להם שוב, את הזרגים האלה, כאילו עלי לרוקן אותם לחלוטין,"הם נהנים מהרעיון שהם קיימים בזכות ההנאה…. ולעתים אני חווה הנאה, אני לא יכולה להכחיש… התחושה שאני באמת שם… אני שם למען ההנאה של הנביאים שלי החוצים את גו הזונה שלי ומשיבים לי את הנאתי"

 

"רוקסאנה" שכתב דיפו, מנקודת מבט גברית, ממריא בעוצמת רוחו וחכמתו אל הרובד העליון ביותר. הוא תוקף את העמדת הפנים המוסרנית, את התוקפנות שבמעשה המיני ואת העובדה שכסף וסקס שניהם גם יחד הם כוחות שווים, שפעם זה מכריע את השני, ובמקרה אחר – הראשון גובר עליו.  בסופו של דבר, גם הסקס וגם הכסף, מנווטים את האשה (ואת הגבר) אל התשוקה הגדולה מכולן: להיות חופשי.

"טוב ונעים להיות חופשי

 הגברת הטובה מכולן

היא חירותי"

צ'רלס קוטון, משורר, סוף המאה ה-17

 

 

 

 

עוד קריאה:

חובה להיות זונה, אורית קמיר, 2 בפברואר 2005

http://www.notes.co.il/orit/9704.asp

מיסוד ה-זנות עכשיו!, אורי קציר

http://www.e-mago.co.il/e-magazine/znut.html

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אסנת  On 03/24/2008 at 4:03

    בלוג מעניין של פועלת מין לשעבר
    http://www.tapuz.co.il/blog/userBlog.asp?FolderName=geisha

  • יעל  On 03/24/2008 at 5:46

    יש את הספר הידועה סיפורה של או

  • מירי  On 03/24/2008 at 6:48

    זונה מרצון – אין דבר כזה. אף זונה היא לא זונה מרצון. אף ילדה בגיל שש לא מכריזה בבטחון, כשאגדל אני רוצה להיות זמרת, עיתונאית או זונה. אף אישה צעירה לא ניצבת מול בחירת קריירה ומתלבטת – האם אלמד כלכלה וניהול עסקים, או שמא אפתח קריירה כקורטיזונה. אבל אני מבינה למה נוח לגברים לחשוב שנשים בוחרות להיות זונות מרצון. זה חלק מהפנטזיה.

  • חנה בית הלחמי  On 03/24/2008 at 7:07

    זונות בספרות זה סוג של תהליך סוציאליזציה מחד (שנותן לגיטימציה לגברים והכוון לנשים) ומאידך – בא לעטור כתרים רומנטיים ואידיליים לזונות ולזנות, שיחסכו לגברים את ייסורי המצפון שבשימוש בגופן של זונות.

    הרוב המכריע של הזונות הן קורבנות טראומה מינית בגיל מוקדם והבחירה בזנות הוא – פסיכולוגית – סוג של שחזור סדרתי של הטראומה (ע"ע סיפורה המפורסם של הנאנסת משמרת – כהמחשה לרעיון הזה). כלומר – גבר שמשלם לזונה הוא, במפה הנפשית שלה ובפועל, אנס. כדאי שיזכרו את זה, בפעם הבאה שהם שולפים 50-100-150 שקל לזיון / מציצה. זנות אינה מה שכתוב בספרות, אפילו לא מקצתה.

  • תא  On 03/24/2008 at 7:44

    היא שפחת מין ביחסי SM.
    איש לא משלם כסף (לאו, או לסרסור כלשהו) על המין, לכן היא לא זונה.

  • דפנה לוי  On 03/24/2008 at 8:45

    תראו כמה המשפט "הזונות העצובות שלי" הוא בו זמנית רומנטי, לכאורה אנושי ובעיקר בעיקר מדחיק מטאטא ומעלים את הניצול והדיכוי ומטהר ומזכך את מצפונם של הגברים המשתמשים בזונות ובכך תורמים להמשך הסחר בגופן ונפשן של נשים

  • טלילה שיר  On 03/24/2008 at 12:17

    אין הילה ואין כריזמה.
    שולי החברה בתת-מצב קיומי. ההערה של חנה במקום

  • זה רק אני?  On 03/24/2008 at 13:04

    הפנטזיה הזאת, להיות זונה, שיזיינו אותך בלי חשבון, בלי נקיפות מצפון, בלי מוסר כליות, שפשוט יסובבו אותך ויזיינו אותך מכל כיוון, שידחפו לך זין לפה וזין לתחת וזין לכוס, ימלאו אותך בזין ועוד זין ועוד זין ויגרמו לך לאבד שליטה וישפריצו לך זרע מכל כיוון ולכל חור. חשבתי שיש פנטזיה כזאת לנשים, ודווקא לנשים מהוגנות.

    אבל כנראה שטעיתי. אולי זה רק הראש הדפוק שלי.

  • מירי  On 03/24/2008 at 14:42

    למגיב 'זה לא רק אני' שלום רב
    קצת לא נעים לי לקלקל, אבל אף פעם לא היתה לי פנטזיה מהסוג שציינת, ואני עוד מהוגנת (יחסית). אבל יש לי פנטזיה אחרת, אני מקווה שזה בסדר מצידך: לקשור גברים כמוך כשהם עירומים ולהציב מול הזין שלהם לסירוגין מראה מקטינה

  • זה רק אני?  On 03/24/2008 at 14:48

    בניגוד אלייך – אני לא מבקש לקשור אף אחת ואין לי שום תשוקה אלימה בנוגע לנשים.

    ועדיין, אני חושב (משיחות עם נשים רבות) שהפנטזיה להיות זונה (זנותית) המזויינת בלי חשבון על ידי גבר/ים בכל דרך אפשרית, היא פנטזיה די מקובלת.

    אבל אולי כולן שיקרו לי? יכול להיות.

  • מירי  On 03/24/2008 at 14:55

    זונה היא אישה שמקבלת כסף עבור קיום יחסי מין. מה בין זה לבין התיאור שלך, אינני יודעת. זה לא קשור לליבידו. הפירוט המכוון של דבריך מקומם, ברור לי שזו פרובוקציה, חבל שהתייחסתי בכלל, אבל שוב ושוב מעצבן להפקיר את הזירה לאלימות של השיח הגברי ולבלוע בלי לנסות להשיב פייט

  • זה רק אני?  On 03/24/2008 at 15:00

    אני לא מדבר על הזונות הממשיות. אולי לא הייתי מובן. לא מדבר על קרבנות הסחר בנשים, שנכפה עליהן באלימות לעשות זאת תמורת כסף.

    אני מדבר על הפנטזיה של "להיות זונה", במובן של שיחרור מוחלט ממוסכמות, ממוסר, מעכבות, מאני בסדר או לא בסדר, מאיך אני נראית, מ"מה יגידו על מה שאני עושה". מדובר על הפנטזיה של "להיות זונה" – דווקא מתוך שליטה והחלטה לעשות זאת, ולא מתוך כפיה.

    עכשיו מובן, או שעדיין לא?

  • מירי  On 03/24/2008 at 15:07

    מובן, מובן.
    אני חושבת שאתה מתכוון לנימפומנית, לא לזונה
    אין לי מושג אם זו פנטזיה נשית שגורה. אולי נשים בסיטואציה אינטימית מספרות לגברים את מה שהן חושבות שהם רוצים לשמוע. אני חושבת שהפנטזיה היותר נפוצה היא פנטזית החיבוק שאחרי, אבל אולי אני נאיבית או סתם מבוגרת

  • בועז  On 03/24/2008 at 15:15

    דנה ספקטור (פזית בניזרי) כתבה דברים אחרים לחלוטין ב"וואלה!" 19 בדצמבר 2001.

    "כולנו קראנו בד"וח שרי הייט שיותר מ-80 אחוז מהנשים מדווחות שהפנטזיה השכיחה ביותר שלהן היא על כיבוש וכוח, שלא לומר אונס. כולנו, במחילה מכולנו, שחררנו לנו אנחה קטנה של רווחה…"

    וגם:
    "…המיניות שלנו היא שחורה, מלוכלכת, ארוכת טפרים, ומול עינינו רצות פנטזיות שלא נודה בהן לעולם. פנטזיות על כיבוש, על שליטה, על קצינים יפים מהשטאזי. ולפעמים, ברוח האנ.בי.איי, גם על כושים בחמישיות פותחות, פותחות את האמ-אמא, אם תסלחו לי על הבוטות…"

    המאמר המלא כאן
    http://e.walla.co.il/?w=/215/157857

  • מירי  On 03/24/2008 at 15:32

    צר לי, לא מאמינה לוידוי של ספקטור
    אלא אם כן היא מתכוונת לפנטזיה שאין פניה למימוש, אלא נשארת ברקע המוח כאופציית התפרעות שובבה ובלתי ריאלית לחלוטין.
    לגבי דו"ח הייט –
    הזמנים השתנו, דו"ח הייט הוא כבר הסטוריה. אולי הנשים של היום חוות מין אחרת, כפי שהן חוות את כל המערכת הזוגית אחרת. שווה בדיקה מחודשת, ואין לי ספק שבדקו את זה, התחומים האלו מדובררים לעייפה. מצד שני, היא אמרה שמונים אחוז. אולי אני במיעוט.

    אולי זו כמו הפנטזיה האנושית-פוליטית הרגילה, שיבוא 'איש חזק' שיעשה סדר. אבל הרוב לא באמת רוצים איש חזק. לא חזק מדי, בכל אופן. כוח, בעידן היורמי-נעבכי שלנו, נתפס כנחות, פרימיטיבי. לא יודעת.

  • תא  On 03/24/2008 at 17:21

    אבל אני כן יודעת שננסי פריידי – שאיש לא יוכל להאשים אותה בחוסר פמיניזם – עשתה מחקרים על פנטזיות מיניות של נשים, ומצאה אחוז גבוה מאוד של מפנטזות על מין כוחני, אונס, וכו'. והיא הגיעה למסקנה דומה לזו של דנה ספקטור בכתבה: שהפנטזיות של נשים רבות על אונס הן תולדה של האילוץ להרגיש אשמה על תשוקות מיניות ולהיות סטריליות ובשליטה בנושאי מין בחיי היומיום. לדבריה, הפנטזיה על אונס מאפשרת להן לדמיין שהאחריות על המין לא בידיהן, שכן "הכריחו אותן", וכך להשתחרר במחשבה מרגשי האשמה וליהנות. מזכיר משהו שספקטור אמרה, רק שלהבדיל מספקטור, פריידיי משתמשת בשפה הרבה יותר סולידית, כמובן, ובמונחים פסיכולוגיים ובמובהק פמיניסטיים. זה היה בשנות ה-80 וה-90. לא חושבת שעולם היחסים בין גברים ונשים התהפך מאז.

    כמובן שמדובר בפנטזיות ולא ברצון אמיתי להיאנס. בעצם צירוף המילים "רצון להיאנס" יש פרדוקס, כמובן, כי כל העניין באונס זה הרי שלא רוצים בו. ספקטור עומדת על כך ומדגישה את זה, כמובן, אלא שיש שבכל זאת מתעקשות להירתע ולהתבאס. בחיי, אני לא מתה על ספקטור בדרך כלל, אבל בכתבה הזאת היא בהחלט שיחקה אותה.

    אגב, אני אישה. ולאור התגובות מעלי, לא פלא שהשיח על פנטזיות מיניות של נשים נראה כפי שהוא נראה. פשוט אין מצב שהייתי מספרת בחיים בכנות אם פינטזתי אי פעם על אונס או להיות זונה. כי מצד אחד אני רואה את ההודעה הראשונה של "זה רק אני?" באמת עושה גם עלי רושם טיפה אקסטרה-מפורט, במידה שגורמת לי לחוש אי נוחות, יעני שזה נראה שזה מדליק אותו באיזו דרך והוא יכול להפנות את הלהט הזה לפתע-פתאום נגדי, מוטב להיזהר כשאני מדברת איתו, אני אומרת לעצמי. ומהצד השני יש מגיבות כמו מירי ומאיה, שאם הייתי מספרת להן שאני מפנטזת על דברים כאלה הן היו נותנות לי להבין שאו שהן חושבות שאני משקרת (כמו שמירי קבעה לגבי ספקטור), או שלדעתן אני מאוד חריגה מנטלית ואין עוד אף אחת כמוני (כמו שמאיה קבעה לגבי ספקטור), ואולי שהיה יותר טוב אם היו כמה שפחות נשים כמוני, או שלכל הפחות היו מאלצות אותי להבהיר חזור והבהר שהתכוונתי רק לפנטזיה, לפנטזיה בלבד, כן, כן, ואני יודעת שזו פנטזיה ולא מבקשת בפועל להיאנס, כן כן כן. איך אפשר בכלל לומר איזושהי אמירה אישית וכנה בנושאי מין באווירה כזאת? איך יכול להיעשות דיון, או סקר, או מחקר כלשהו על פנטזיות מיניות של נשים כשהן מרגישות שצד אחד (הגבר) מהווה איום עליהן והצד השני (נשים אחרות) תופס אותן ואת עולמן הפנימי כאיוּם?

    לדנה ספקטור או לננסי פריידיי, לעומת זאת, יש מצב שהייתי מספרת בכנות על הפנטזיות שלי אם הן היו שואלות אותי. הן לפחות לא היו ישר מתקוממות על עצם העובדה שאני מפנטזת ככה. הן היו מקבלות את זה.

    שולחת לפני שאתחרט.

  • אביבה  On 03/24/2008 at 17:40

    קסאווירה הולנדר! פוסט שלם נפרד מגיע לאשה הזו!

    חוץ מזה, מסכימה עם רוב מה שהמגיבה "תא" אמרה.

  • מורן  On 03/24/2008 at 17:45

    מה הקשר בין הנושא שהועלה בפוסט לבין כל הפטפטת הזאת על פנטזיות. מיסוד הוא תהליך שנעשה באמצעות הסדרה חקיקתית, ולאחר מכן באמצעות רגולציה שוטפת. הסדרה כזאת חיונית אם רוצים לדאוג לכך שלפרוצות יהיו לפחות תנאי עבודה סבירים, שלעולם התחתון לא תהיה שליטה על העוסקות בזנות ושעיסוקן לא יהפוך אותן לעברייניות (כיום שידול הוא עבירה פלילית לכל דבר).

    ההצעה לאסור בחקיקה על הצעת תמורה לאדם בתמורה למתן שירותי מין היא נואלת במיוחד. אדם שהעניק מתנה לבת זוגו ולאחר מכן רב איתה ונפרד ממנה עלול לספוג תלונה על כך שניסה לקנותממנה שירותי מין. זה יכול גם לקרות בהיפוך מינים. לא הייתי רוצה שנגיע לשם.

  • שוב אני  On 03/24/2008 at 17:53

    אלא ספרים וזונות, סקירה של ספרות בדיונית של רומנים שעוסקת בזונות. כשמתעסקים בספרות בדיונית הגיוני שידברו על פנטזיות כי הספרות ניזונה מפנטזיות.
    הנושא של מיסוד הזנות הועלה במפורש רק ברפרנס בשולי הפוסט.

  • מירי  On 03/24/2008 at 21:02

    תא –
    בכל זאת מצאתי משהו אופטימי בדברייך
    אם, כדברייך, "שהפנטזיות של נשים רבות על אונס הן תולדה של האילוץ להרגיש אשמה על תשוקות מיניות ולהיות סטריליות ובשליטה בנושאי מין בחיי היומיום. לדבריה, הפנטזיה על אונס מאפשרת להן לדמיין שהאחריות על המין לא בידיהן"
    – הרי שמי שאינה חווה פנטזיות מהסוג הזה קרוב לוודאי שאינה חשה אשמה על תשוקה מינית ואין לה צורך מיוחד להרגיש סטרילית.

    בעניין שאר הערותייך, לגביי לפחות – התייחסתי לרצף המוגזם במכוון בדבריה של דנה ספקטור, בעניין החמישייה הפותחת וקציני השטאזי. לי ברור שזו הגזמה ספרותית לצורך הפרובוקציה (בכל זאת, וואלה, ולא סיינטיפיק אמריקן) אז ההסתייגות שלך מכך שנשים לא מפרגנות לפנטזיות של נשים אחרות אולי אינה בדיוק במקומה. אולי את משליכה את תחושת האשם שלך על תשוקותייך (סטריליות וכו'( על נשים אחרות במקום להתעמת איתה. ואולי לא.

    בכל מקרה ברור לי שהבלוג של בועז הוא לא המקום הנכון לדבר בו על פנטזיה נשית. עובדה שאת מופיעה בשם בדוי, אולי ראשי תיבות, ואני מופיעה בשמי המלא. יש לכך משמעות, הרי רק צבוע יאמר שאין לזה משמעות

  • מדאם פומפדור  On 03/24/2008 at 21:06

    זונות עושות הסטוריה בהוצאת סיטרא אחרא וגם את "סיפורן של הקורטיזנות".
    http://simania.co.il/bookdetails.php/?item_id=40185
    נראה לי שהתכוונת לקורטיזנות, הזונות האגדתיות שאכן התקדמו מבחינה חברתית וכלכלית עד שלעיתים היו אף עשירות יותר ממאהביהן המכובדים. זה די שונה ממה שכיום מכונה "זנות", עילית ככל שתהיה.

  • drorko  On 03/24/2008 at 22:56

    במשך 6 שנים עבדתי עם מכורים ומכורות נקיים מסמים.
    בשיחות שקיימנו הם סיפרו כיצד היו צרכים לעסוק בזנות על מנת לממן את מנות הסם.
    הרומינטיקה הנהדרת שאתה מתאר
    על תשוקות בלתי נשלטות
    כח נשי והרומנטיזיה של הזונות
    תגיע לפגישות בנ.א אתה מכיר את גסי כהן
    ותשמע שם על ההשפלה האלימות
    הנתק הנפשי מהגוף
    קורבנות האונס שהובילה לסמים ומשם לזנות
    ממש ויוה למיסוד הזונות.
    חבל.

  • mאיה  On 03/25/2008 at 0:50

    כמו שמירי אמרה גם דו"ח הייט כנראה לא דוגמה להרבה כי מולו ניתן להציב טונות של דו"חות שמראים בדיוק ההיפך.

    הרבה זמן עבר מאז דו"ח הייט – כפי שמירי ציינה – וקרו כמה דברים לנשים מאז, וגם לגברים.

    להערכתי הצנועה 80% שמפנטזות על אונס הוא נתון מופרך. אני מתקשה להאמין שהרבה נשים רוצות, אפילו בתת-מודע, להיאנס. חוץ מ דנה ספקטור, כנראה.

    ולטיפוס שחושב שהרבה נשים מפנטזות על להיות זונות:
    זאת הפנטזיה שלך, מותק, לא של נשים. הגיוני שנשים רבות מפנטזות על מין משוחרר ועל שליטה בחייהן וגם בסקס שלהן. אבל מה בין זה לבין זנות?

  • רונה צורף  On 03/25/2008 at 0:56

    "זוהר ושקיעה של יצאנית צמרת"
    של הגדול מכולם – אונורה דה בלזק

    http://bookme.co.il/Books/Item_Details.aspx?Barcode=31-3141

  • רמי בר  On 05/17/2009 at 14:29

    דברים כהוויתם אמרת, אך סתירה יש בהם.
    הפנטזיה ל"השתחרר ממוסכמות" יכולה להתקיים רק בתוך עולם המוסכמות
    כלומר היא פנטזיה אך ורק של נשים ממוסדות.
    רק ממקןם זה אפשר לכנות אותן פנטזיות
    ואז גם מתקיים לגביהם הרוחק האסתטי, שהוא לדעתי הגורם לאטרקטיביות של הפנטזיה הזאת
    מי שכבר משתיכת לעולם הזה, קרי הזונה האמיתית, ברור שאין לה פנטזיה כזאת
    להיפך, אצלה הייתי מצפה לפנטזיה על עולם בורגני ושקט.
    ב"גברת עם הקמליות למשל, אפשר למצוא את המוטיב הזה, וגם ברומנים גדולים אחרים שנזכרו בכתבה

    שגיאה שניה שלך היתה להעלות את הנושא כאן ועוד להתמודד עם המוסרנות שנדפה ממספר פוסטים.

    היה לי ברור שתוך זמן קצר יקראו לך "מותק" ויתלו בך עצמך פנטזיות דומות.

    ככה זה, מה לעשות

    גם על גוגול אמרו שהוא דומה ל"טיפוסים המגוחכים שתיאר ביצירתו "נפשות מתות"

  • שירי  On 08/27/2009 at 20:02

    http://www.nrg.co.il/online/5/ART1/809/528.html

    ואז אולי תחשבו שוב לפני שנדמה לכם/ן שמישהי בוחרת להיות זונה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: