נעמי

נעמי אהבה בנים ואני אהבתי את נעמי

ליד הצרכניה הישנה, בצל העצים, היה הבית של נעמי. על החריץ הקטן בשער העץ עדיין חרוטה המלה  POSTואני עומד מול, נזכר בשיר ישן ונוגע של גרהאם נאש  Sleep Song.

Then you drifted away

Then you drifted away

נאש שר ואני עם טשטוש מוזר בראש. 

 

מוזר איך התחילה ונגמרה לי האהבה הראשונה בחיי. ראשיתה מכה וחבורה וסופה צער – ובאמצע ואקום גדול שאיני זוכר ממנו כלום –  אלא רק את תחושת הכישוף הזר, הרך. נעמי קראו לה. היא היתה בת תשע  ואני בן שבע. היה לה שיער ארוך  וחלק וחצאיות שאף בת לא לבשה בבית הספר "סירקין" בחולון. היא היתה בכיתה ד' ואני בכיתה ב'. היא היתה אנגליה.

 

לא ברור ולא זכור לי מדוע ואיך זה קרה, אבל היתה הפסקה גדולה וסוג של התנצחות ביני לבינה, שבסופה היא חבטה את ראשי בברזיה. שפתיי צבו, התנפחו והכחילו והדם נמהל במים הזורמים מן הברז אל משטח האבן. מורה צועקת; אחות בית הספר מושיבה אותי על הכסא; בירור אצל המנהל אריה מאיר; יוד סגול-כתום נמרח על שפתיי הפצועות. נעמי התנצלה, כנראה, ומשום מה בסופו של אותו יום גם הלכנו יחד הביתה והיא הזמינה אותי פנימה, לחדר שלה.

 היו לה צעצועים שמעולם לא ראיתי. היא דיברה עם הוריה בשפה קסומה של סדרות טלוויזיה, שפה שלא הבנתי אך הכרתי משירים רבים. היא נראתה כמו משהו שמעולם לא פגשתי. היה לה "בית בובות", מונופול באותיות לועזי וכדורגל אנגלי, לבן וחוקי. אמא שלה פורשת עוגה בהירה משובצת בפירות אל מול החלון הפתוח עם הוילונות הלבנים, המצויירים, המתנופפים במטבח.

 

נעמי אהבה בנים ושנאה בנות. היא שיחקה כדורגל בהפסקות עם ילדי הכיתה שלה. כיתה ד'. תמונה: נעמי, עם צמה וחצאית קפלים אפורה מגוהצת ונעלי הספורט, בועטת לשער ומכניעה את השוער הענק שלום צנעני שמקלל אותה ואת אביה ואבי-אביה בערבית, בזמן שהיא מניפה יד אחת למעלה; כמו ג'ורג'י בסט, בשמחה גלויה, וצועקת משהו באנגלית.

 

בחדר שלה. 1972, סוף החורף. תיבת נגינה עם ידית מסתובבת מנגנת שיר ילדים פעמוני. נעמי מראה לי את שלה ואני מראה לנעמי את שלי. רופא וחולה, חולה ורופאה. אם היינו מבוגרים בעשר שנים זה היה יכול להיות אחר צהריים של פורענות מתוקה.

 

יום אחד, כשבאתי לשחק איתה, ראיתי שהדלת פתוחה והבית ברחוב אפעל 1 ריק ושלושה סבלים מזיעים בגופיות מניחים בגסות שידה גדולה בפינה, בדיוק במקום שבו היה אוסף המקטרות של אבא של נעמי. לא ראיתי אותה יותר.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • רונה צורף  On 07/08/2006 at 0:55

    אותם אזכור לעולם…
    אם היית זוכר קצת יותר ההנאה היתה מושלמת,
    מדוע ולמה היא פיצצה לך את השפה בברזיה ?, אולי מישהו דחף אותה ?, איך זה שלא שנאת אותה לפני שאהבת אותה ?, שיחקתם בבית הבובות אבא- אמא ????
    לילה טוב, רונה.

  • סנדי ש  On 07/08/2006 at 11:18

    סיפור חמוד (:
    סיפרתי אותו לבן שלי, כמעט בן 7, שבדיוק עבר כאן, והוא הצטער מאוד ):

  • איתי  On 07/09/2006 at 1:24

    .

  • איריס לוי  On 11/19/2007 at 16:38

    חברה שלחה לי מייל. אמרה לי "את חייבת לקרוא את הבלוג הזה". נכנסתי. במקרה הגעתי לפה. וכמה יפה אתה כותב…

  • קוראת  On 02/23/2008 at 7:58

    אל תקח את זה לא נכון אבל בכתיבה שלך יש משהו פאתטי כמעט תמיד.

    חבל, זה פוגם בה. כי יש גם דברים יפים

  • שרון רז  On 02/23/2008 at 20:19

    קצת עצוב ונוגה, ונהדר כרגיל
    אהבות ראשונות זה דבר חזק מאוד
    צר לי על שדפקה את ראשך בברזייה בועז, גם אני לא מבין מדוע אבל זה לא חשוב
    איך היא נעלמה לך ככה, כואב
    תודה על עוד פוסט אישי, כנה ויפהפה

  • איתן  On 02/24/2008 at 15:09

    מאיזה תקליט לקוח השיר של נאש? אני מכיר את another sleep song

    תודה
    איתן

  • במבינה  On 02/25/2008 at 16:48

    האהבה הראשונה שלי היתה צמחונית ועכשיו היא אוכלת בשר. היתה סטרייטית ועכשיו היא חד.

    הוא הקריא לי שירים שהוא כתב. היינו בני 7.
    ברקע סמנתה פוקס.

  • נעמי  On 02/06/2009 at 14:09

    חמוד שלי, הרגע, אהבה ראשונה תמיד מזויפת ._. חבל… אני מאחלת לך בהצלחה למצוא עוד אהבה. אהה, ואגב, נ.ב. קוראים לי נעמי ואני אנגליה אולי עלי אתה מדר?

  • שי טוחנר  On 02/09/2009 at 10:43

    נזכרות לנצח

    תודה על הכתיבה היפה

    שי

השאר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: