רנו 5 אדומה עם ריפוד נמר

 

 

 

לנהוג למדתי בחשאיות ואף אחד לא ידע.

 

בחופש הגדול עבדתי במשרד רואה חשבון "צפריר, רביד ושות'" בתל אביב. את כל הכסף חסכתי בצד וכשהתחילה שנת הלימודים,  בספטמבר 1980, ביום שבו יצא לשוק התקליט המשולש של הקלאש סנדיניסטה! באתי למורה יוסף מדר שלימד את כולנו לנהוג, ואמרתי לו מדר, אני צריך רשיון נהיגה מהר

 

מה כל כך דחוף, ילד? מדר שאל בקולו הרועם, אתה רק בן 16 רק בן 16.

אני אהיה בן 17 בדצמבר, ואני רוצה להתחיל לנהוג בדיוק ביום ההולדת…

טוב, תבוא בנובמבר. זה מספיק.

אבל...

זה מספיק זמן. תבוא בנובמבר.

 

מדר היה מורה מצויין אך שאנן. מה עם חניה, מדר, הייתי שואל אותו.

לא יהיה חניה בטסט, היה עונה, בחי"ת הגרונית המודגשת.

   אבל אם  יהיה?  הקשיתי.

לא יהיה חניה בטסט, הוא חזר על המנטרה.

אבל מדר…זה לא רק  בשביל הטסט. בחיים צריך לדעת להחנות את המכונית

אני אראה לך מחר. חניה זה שטויות.

 

נותרו 45 יום בדיוק עד ליום ההולדת, רק חודש וחצי, ולכן הלכתי על לימוד אינטנסיבי. 4 שיעורים בשבוע, תמיד אחרי הלימודים, ואחרי חודש ושבוע – בדיוק בתום 19  שיעורי נהיגה – מדר בא לאסוף אותי לטסט.

 

הטסטר נכנס, משופם ונוקשה.

תעשה חניה, הוא אמר.

מדר שישב במושב האחורי קפא במקומו ופניו הלבינו. אבל עשיתי חניה.

עכשיו תעשה לי זינוק בעליה הטסטר אמר בקול יבש. הכנסתי לראשון, ביצעתי את הזינוק.

תעשה לי פה סיבוב בכיכר הזאת, אמר, מנוכר.

סובבתי את הכיכר. חלפו 10 דקות, הטסטר יצא. מדר שתק.

 

בלילה מדר התקשר. מזל טוב בועעעעעעעז, הוא משך את העי"ן בשם שלי, יש לך רשיון.

 

הלב שלי דפק כמאה פטישי מתכת סיניים. רכבתי עם האופניים לקחת את רשיון הנהיגה ובאתי הביתה. אבא חזר אחר הצהריים מהעבודה, מיוזע ומותש. אבא, אמרתי לו, אני רוצה לספר לך משהו.

מה, מותק? מה יש לך לספר לי?

פרשתי את כף ידי לרווחה. תגיד שלום לרנו.

מהההה?

יש לי רשיון. זוכר מה הבטחת?

אבל…איך?? לא למדת

למדתי. הנה הרשיון, הנחתי את הדף היקר על השולחן.

 

אבא הוציא את הצרור עם האות האנגלית U מהכיס והביט בי באותו  מבט של אב, שיודע שזהו זה – מעכשיו שום דבר כבר לא יהיה כבעבר.

 

נהגתי לכל מקום, בכל זמן אפשרי. התנדבתי להקפיץ את הדודה חנה הביתה, ולהביא את סבתא מרגלית אלינו מתל אביב, להסיע את אמא שלי לחנויות רהיטים ולעשות קניות בשוק. אי אפשר היה לנתק אותי מההגה. רנו חמש טי.אס. אדומה, 1300 סמ"ק, חמישה הילוכים, ואיזה סטארט מופלא! הגעתי איתה עד קו המים של פלמחים ולתוך המשטח של צמח, עם ארבעה חברים, כשנסענו לראות את מופע האיחוד של תמוז ב-1983 ונסעתי לקיבוץ נערן לשחק כדורסל עם שי בחמש לפנות בוקר ולפגוש איזו בחורה, ונהגתי ונהגתי, והחופש היה מתוק מכל והחלונות הפתוחים באוטו נטול המזגן – מעיפים את שיערי הארוך לאחור ושמעתי קסטות עם ג'נסיס, הקלאש, אנטוני פיליפס, פר אובו, ג'נטל ג'יאנט ובאו בחינות המגן ובחינות הבגרות, ואבא שלי עובד משמרות בחברת החשמל, ולכן אני זוכה באוטו בשעות שונות ומשונות של היממה, וכשאני חוזר בשלוש לפנות בוקר מקולנוע דן, אני רואה שאבא יושב בסלון, ער, ומיד כשאני בא – הוא הולך לישון, ואני מבין, והוא יודע שאני מבין, ובכל זאת  מניח את הצרור על השולחן, רק כדי לזנק למחרת ולשאול: אתה צריך את האוטו, אבא והוא תמיד מסכים לתת לי

 

וחלפה השנה, ובא החורף, והתגייסתי לצבא, הספר גזז את שיערי החלק –  ושום דבר כבר לא היה כבעבר.

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אווה רושדי  On 01/29/2009 at 23:18

    אני יכולה להרגיש את המתוק בחיך רק מה"בספטמבר 1980"
    אני איתך באיחוד של תמוד
    ואני איתך במושבים המנומרים
    ואני איתך בין הרווח של העין הגרונית לשניה
    אפילו שהייתי אז רק רעיון בפופיק של אישה.
    יפה ממש

  • חנה בית הלחמי  On 01/30/2009 at 10:46

    קבלתי רשיון מיד אטחרי הטירונות, בתחילת 80. כמה מזדהה עם המרקם הסמיך הזה של הזכרונות מימי התום. בלילה שקבלתי את הרשיון בקשתי מאמא שלי את המפתחות לפיאט 600 הצהובה. נסעתי עם גיורא להופעה של יהודית רביץ בבית לסין. אז – אפשר היה לחנות ממש צמוד לבית לסין. יצאה מכונית אמריקאית גדולה, ואני לא הצלחתי להיכנס לחניה במקומה…אחרי הניסיון השלישי גיורא הציע בעדינות (הוא היה אדם כל כך עדין) שאולי הוא יחנה עבורי רק הפעם. אחרי זה עברנו שירות צבאי שלם של התבגרות ואחר כך גיורא נהרג, ואחריו עוד. תמו ימי התום.

  • נועה אסטרייכר  On 01/30/2009 at 12:06

    יוווווו רנו 5 אדומה. לאבא שלי הייתה כזו כשהתחתן עם אמא שלי ואז נולדתי ו13 שנים אחר כך שבקה (אחרי שנסעה כמו ג'יפ 4 על 4 בכל הארץ) במהלך הירואי משונה: היא נתקעה על הילוך אחורי

    בא מישהו וקנה אותה תמורת 2,000 ש"ח במזומן ומאז אני מסתכלת על הרנו חמש המתמעטות בכבישים ומחפשת, אולי תופיע אחת שמספרה 86-861-83

    ובסוף התיכון כמעט קניתי ממנהל ביה"ס שלי את הרנו-5 הבז'ית שלו אבל בסוף ויתרתי

    איזה אוטו, יא אללה

  • shai  On 01/30/2009 at 12:45

    boaz, two things:
    1 Autobianchi red 1976 will take your reno any day. remember that little monster?
    2. If you play basketball after 5 am in Naaran
    your ass melts for sure on that dry oven like asphalt.

    Thanks for the memories

  • שרון רז  On 01/30/2009 at 13:29

    גדול!

    איך אתה זוכר כל פרט, תמיד מפליא אותי

    ולמה ריפוד מנומר? פור פאק סייק, לא הולך עם אדום…

  • אלינור ברגר  On 01/31/2009 at 11:50

    הזיכרון. היכולת לתאר רגשות ודברים שקרו…

    וואו. וואו. ועוד פעם – וואו…

    (-:

  • llaliiblue  On 09/06/2012 at 17:11

    מתוך שיר שהתמכרתי אליו לאחרונה – HAIR BLOW IN AN OPEN CAR. אפילו שכנראה נכתב כדי לתאר בחורה, הייתי מוכרחה:)

    תענוג של פוסט.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: